ממש מקנא באידיאלים של הנוער הזה והעשיה המטורפת

מקווה שאי פעם תהיה לי אפשרות לעזור להם איכשהוא

יצא לגמרי פמניסט חחח

האם זה נכון שנער יכול לסמוך על גיבוש תפיסת עולמו ברמה כזאת?

בלי לבטל את מסירות הנפש וגם בלי להתייחס למעשה כשלעצמו - המודעות העצמית לעמדה האישית היא גם משהו שאפשר להרהר עליו.

גם אם המעשה היה נכון או בעתיד יתגלה כנכון - לא נראה לי שזה אמיתי וצודק שינער ישען על עצמו בלבד בסיטואציה מורכבת כזאת. לא מבטל את הרצון הטוב, אבל גם אם אני יסכים ממש עם המעשה אני לא חושב שזה טוב שנער יחשוב את עצמו בגיל כזה שעולמו הפנימי מגובש מספיק כדי למסור נפש על סיטואציה מורכבת כזאת.

בניגוד לראשוני המתיישבים - פה יש לנו מדינה ואין צורך להקים אותה.

גם בהתיישבות בשומרון אחרי מלחמת ששת הימים - לא הובילו את זה ילדים בני 14.

לא ראיתי בהודעה שלה ביטול ביחס למסירות הנפש כשלעצמה אלא זעזוע טבעי מהמקרה.

שתפסה לי את העין - מה יש לצלם עם האצבעות שלהם?

בתמונה הראשונה והשנייה זה די ברור שהם מנסים לרמז לצופה על הפער בין איך שהם מדברים לאיך שהם מרגישים, אבל התמונה השלישית זה די חסר פשר.

 

אבל זה נראה לך מקרי שהוא צילם את הידיים שלו דווקא בתנוחה הזאת?

בנות מחליפות גלגל בגלל פנצ'ר.

אחת היא ה"מנהיגה", זאת שיותר בולטת בסיטואציה הזאת והיא לוקחת פיקוד על המשימה.

כשהן מחברות את הגלגל הרזרבי, המנהיגה אומרת לבחורה השנייה: אל תחברי חזק מדי, אחר כך נצטרך להוציא את הגלגל.

וזו, רבותיי, כל התורה כולה.

בנות 17 שבטוחות שהן יודעות הכל, בעוד אין להן מושג איך העולם עובד. בואו ניסע עם גלגל שלא מחובר חזק לאוטו, מה כבר יכול להשתבש... אנחנו הרי יודעות הכל! לא יכול להיות שצריך לחזק את הגלגל כדי למנוע אסון, הרי אני כבר בת 17 ואני לא ישנה בבית של ההורים אז אני בטוח מבינה בזה! 

ולא, זה לא משהו נקודתי. זו התמצית של כל הפעילות שלהן: אנחנו בנות 17 ואנחנו בטוחות שכווווווולם טועים, חוץ מאיתנו. כל המבוגרים האלה שסיימו תיכון והלכו לצבא/ישיבה/מדרשה ואז למדו ויצאו לעבוד, הם לא מבינים כלום! כדי להביא את הגאולה צריך לצאת מבית הספר, להקים מאחז לא חוקי באמצע שום מקום ופשוט לקוות שיהיה בסדר.

כל נער עירוניסט בן 17 שיתפנצ'ר לו הגלגל יעשה מה שבראש שלו וינסה להיות גבר על עצמו בלי לבקש עזרה.
ככה זה, ילדים אוהבים לדעת הכל, או לפחות לחשוב שהם יודעים הכל יותר טוב מכולם.
אז אחד קופץ באנג'י מצוק, והשני בונה גבעה.
אני לא חושבת שלהתיימר לדעת הכל קשור לאידיאולוגיה.
זה קשור לבגרות וכנות אישית.

אני עדיין חושבת שזה עדיף מפירסינג בלשון...

בלוטות הטעם נפגעות, יכול להיות שהוא לא יוכל להיות שף!

יש קטע בסרטון שרואים שהם קרובים להתנחלות מסוימת כנראה כוכב השחר

אז תכלס במה זה שונה מסתם מחנה קיץ שכמה ילדים בנו? זה ממש לא סוף העולם 

גם אם מדובר בסוג של מרד נעורים מבחינתי כל עוד הן משלבות את זה למטרה טובה כ"כ אז זה מבורך

עדיף פי מליון מכל השטויות שכל הבני נוער בישראל עושים

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.