השרשור השבועי - מה את מקבלת מהפרשה?מתואמת
(אולי זה שאפתח את השרשור יגרום לי לעכל ששבת נכנסת בעוד פחות מיממה, ואז אזוז להתחיל להתארגן לקראתה??)
תיוגים רנדומליים (לפי מה שאני זוכרת מהשרשורים הקודמים):
@בארץ אהבתי
@קמה ש.
@בת 30
@נפש חיה.
@אם מאושרת
@מחי
לפני הרבה שנים היה לי קורס בלימודים ששילב תורה ויצירהמתואמת
(בדיוק השילוב שאני אוהבת)
ולמדנו את תחילת פרשת וישב - על אופיו של יוסף הנער לפי שני פרשנים, רש"י וספורנו. אחר-כך היינו צריכות לכתוב דיאלוג בין שני ה"יוספים" - יוסף לפי רש"י ויוסף לפי ספורנו.
לצערי אני לא זוכרת איפה שמרתי את הדיאלוג הזה (זה היה עוד בעידן כתב היד אצלי...), אבל אם אני זוכרת נכון - יוסף לפי רש"י התנהג כנער צעיר: היה מסלסל בשערו, נמצא עם בני השפחות שלא לפי כבודו, היה "מחפש את האחים שלו" כדי 'להלשין' עליהם... ואילו יוסף לפי ספורנו מונה בידי יעקב להנהיג את האחים, כולל את בני השפחות, וכן - גם לספר לאביו על התנהגותם.
מעניין איך אפשר לפרש שונה כל-כך על פי אותם פסוקים... (כמובן, אף אחד מהם לא מוריד מעוצמת צדקותו של יוסף הצדיק!)
אולי זה מסר גם בעבורנו - על כל סיפור בחיינו, אוביקטיבי ככל שיהיה, אפשר להסתכל בכמה דרכים שונות. הכול תלוי בפרשנות שלנו...
שנזכה לפרש את חיינו לטובה!
רעיון יפה!אם מאושרת
נשמע שהמקצוע שלך ממש "תפור" עלייך!
אני ממש אוהבת לקרוא את מה שאת כותבת
יוסף הצדיק !נפש חיה.
מתחיל מהפרשה הזו


דמות שאני מאד מחוברת אליה.
בהחלט דמות מיוחדת ומעוררת השתאות וחיבור...מתואמת
אני נגיד עכשיו, מרגישה כמוהונפש חיה.

בבור
מלא נחשים ועקרבים...



מקווה שהשם יוציא אותי
אמן.
וואו... מתפללת בשבילך!!!מתואמת
זה מזכיר לי שיר שכתבתי כשהייתי בדל"ל שהיה לי לפני כמה שנים... באמת דימיתי את עצמי ליוסף אז.
אמן, אמן, אמן ואמן אהובה ❤️קמה ש.
אויש, נשמע כואב...בארץ אהבתי
בעז"ה שה' יוציא אותך מהבור, ותעלי לגדולה...

סתם נקודה שחשבתי, אולי זה יתן לך כוח-
אחד הדברים שעזרו ליוסף הצדיק לעלות מעל כל המשברים זה שהוא ידע לחלום, לדמיין את המציאות העתידית והשלמה, ולחכות בסבלנות עד שה' הוביל את המציאות עד להגשמת החלומות שלו. הוא לא היה שקוע בהווה, אלא ידע לחלום את העתיד.
אולי יכול לעזור לך לנסות לחלום ולדמיין את עצמך במקום הטוב שאליו את רוצה להגיע, ומתוך הדימיון של הטוב, לחשוב מה אפשר לעשות במציאות כדי להתחיל קצת להתקדם לשם....
(לא יודעת מה הבור שלך, אם מה שכתבתי לא מתאים לך -תזרקי לבור והלוואי שתמצאי מה כן יעזור לך...)❤️
אבל זה לא שיעקב חיכה את כל הזמן הזה? כי הוא ידענפש חיה.
שיוסף חי?
והוא התאבל עליו מלא
את מתכוונת שמה שנתן ליוסף את הכוחבארץ אהבתי
היה שיעקב המשיך להתאבל עליו ולחכות לו, כי הוא הרגיש שבעצם יוסף עדיין חי? בטוחה שגם לזה יש הרבה משמעות...
ההפך, שבעצם יעקב בתוך תוכו ידע שיוסף חי ובגלל זהנפש חיה.
לא קיבל את הניחומים גם אחרי שכבר לכאורה הסתיימה תקופת האבל על הבן שלו יוסף .
שיעקב קיבל כוח מזה שידע או הרגיש בליבו שבעצם יוסף חי
הבנתי...בארץ אהבתי
אצל יעקב אני לא יודעת אם זה היה שהוא קיבל כוח מזה שהוא הרגיש את האבל. בעצם הוא לא הצליח להתנחם והיה באבל 22 שנה, כי הלב שלו הרגיש שבאמת יוסף חי.
אני חושבת שהידיעה הפנימית והחיבור הפנימי משפיעים על ההרגשה במציאות, לטוב ולרע...
זה שאלה מעניינת. כבר כמה דקות שהיא מעסיקה אותינפש חיה.
תכלס כשאתה יודע בלב משהו עמוק עמוק
זה נותן יציבות מסויימת

וגם בחיים
כשאתה לא מתבלבל מכל הרעש מסביב
הידיעה הזאת (שאתה נאמן למי שאתה ולמה שאתה חושב) זה כמו איזה
קרש שאפשר להיאחז בו
בתוך כל הגלים הסוערים של החיים
זה ממש נכון...בארץ אהבתי
הנאמנות לעצמנו, ביחד עם החיבור לקב"ה, זה באמת עוזר להחזיק בתוך כל הקשיים והגלים של החיים...
💕💕בת 30
🦂🦂 אאוט
🌺🌺 אין.
חיבוק!!
אמן.נפש חיה.
תודה רבה
רחמנא דְּעָנֵי לְיוֹסֵף בְּבֵית אֲסִירֵי עֲנֵינָןאם מאושרת
בעז"ה שה' יעלה אותך במהרה אל האור💗
אמן הלוואינפש חיה.
אפשר הצעה? אני קוראת את השרשור הזה מאז שהוא התחילקמה ש.
בס״ד

בשבת בראשית (@מובכת לשאול, את פתחת ראשונה, לא?). אבל... כמעט תמיד אני לא מצליחה לקרוא את התגובות לפני שבת (חמישי בלילה ושישי בדר״כ ממש עמוסים לי...). מה דעתכן להקדים את פתיחת השרשור השבועי לתחילת השבוע? ככה ארגיש שאני מגיעה לשבת עם הפנינים שלכן...❤️

(לצערי אני לא מגיעה ללמוד ואפילו להיזכר במה שקורה בפרשה בשנים האלה... אז אתן ממש מעניקות לי דקות יקרות של לימוד תורה ✨)
זה רעיון יפה...מתואמת
לי אישית קשה להיכנס לאווירה של הפרשה הבאה בתחילת השבוע, אבל אולי אפשר לפתוח אותו כבר ביום רביעי. מה את אומרת? זה יהיה טוב?
אולי שלישי בערב, ככה זה קריצה לשבת הבאה...נפש חיה.
זו גם אפשרות...מתואמת
אני גם בעד להקדים קצת, שלישי בערב נשמע טובבארץ אהבתי
ותודה רבה על ההתמדה בפתיחת השרשור, ועל התיוג כל פעם... ממש אוהבת את השרשור הזה🙂
בשמחה! אשתדל לזכור מתואמת
אם לא אזכור - אתן מוזמנות גם לפתוח כמובן
תודה רבה על הפתיחה כל שבוע!!!אם מאושרת
סבתא שלי מברכת בשבת שלום מיום רביעי- כי בשיר של יום רביעי כבר אומרים לכו נרננה.
מצד שני במנחה של שבת כבר קוראים את הפרשה של שבת הבאה.
גם אני שמעתי שככה מברכים! שבת שלום כבר מיום רביעינפש חיה.
איזה יופי! לא הכרתי את זה מתואמת
אז לא ממש קיבלתי מהפרשהדיליה

אבל הילדים חמודים ודברו על הפרשה.

אז בן ה6 מרגיע אותי,

אל תדאגי בסוף הוא נהיה משנה למלך.

אז אני אומרת לו, נכון אבל זה בפרשה הבאה,

אז הא אומר לי מתערב איתך שזה בפרשה הזו!!

צוחקצוחק

איזה חמוד! גם ההרגעה וגם ההתעקשות מתואמת
כשהוא ידע לקרוא - הוא יגלה את האמת
זה מזכיר לי סיפור ששמעתי על קשישה, שבכל שנה בקריאת התורה הייתה צועקת ליוסף: "לא! אבל למה אתה הולך לאחים שלך?? הם יזרקו אותך לבור!!"
איזה ילד מתוק!בארץ אהבתי
אני מאד אוהבת את ההקבלה בין יוסף הצדיק לאסתר המלכהקמה ש.
בס״ד

שניהם נלקחו לשבי על-ידי זרים.
שניהם נשאו חן בעיני כל כשהם היו בנכר.
שניהם נגדלו למלכות.
שניהם ניצרו את לשונם לגבי זהותם האמתית כל עוד לא הגיעה העת.
שניהם פעלו בתחבולה כדי להשיג את מה שהיה עליהם להשיג (יוסף עם הגביע ואסתר עם ההזמנה הפכולה למשתה)
שניהם ניצלו את המקום אליו הם נישאו כדי לבוא לעזרת עם ישראל (או הגרעין של עם ישראל).
שניהם הבינו מאוחר למה הם היו צריכים לעבור את כל הסבל והבדידות האלה.


זה עמוק. ומרגש. ומטלטל.

ותודה שוב על השרשור ❤️
וואו מדהיםםםםאוהבת את השבת
תודה רבה!!!
אהבתי את ההקבלה. חזק.אורוש3
יפה! לא הכרתי את ההקבלה ... וגם עלה לי בראש עכשיונפש חיה.
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך כ"א בכסלו תשפ"ב 21:55
יוסף קיבל את הברכה
בן פורת יוסף בן פורת עלי עין
אל תקרי עלי עין אלא עולי עין
ובאמת כשרוצים לומר "בלי עין הרע"
אומרים "בן פורת יוסף"

ודגים שלא שלטה בהם עין רעה
זה גם מזלו של חודש אדר
החודש של פורים

עריכה:
וגם הדגים, מופיעים בשני כיוונים מנוגדים/ כמו גלגל כזה, למעלה ולמטה
גלגל= שהכל יכול להתהפך
ובאמת גם פורים זה נהפוכו שמהצרה הכל התהפך לטובה ולישועה
וגם יוסף
שמהבור ואחר כך מהכלא הכל התהפך לו
והוא יצא למלוכה על כל מצרים וכו'
יפה ממש!!מתואמת
וואו, מיוחד...מתואמת
אוהבת מאוד את דמותה של אסתר, אז תודה שהכנסת אותה לפרשה הזו...
אפשר גם להוסיף ששניהם מאותה אמא - אמא רחל, עם כל המאפיינים המיוחדים שלה, שעברו לדורות אחריה... כמו למשל השתיקה ונצירת הלשון, שציינת כאן.
(יש מהלך עמוק שאומר שבמגילת אסתר יש מעין תיקון לכל המחלוקת שהייתה במשך השנים בין בית יהודה לבין בית יוסף/בנימין, בכך שמרדכי נקרא "מרדכי היהודי" וגם "איש ימיני". הוא בעצם מאחד בין שניהם...)
נכון, ומהמם!! וגם אסתר מבקשת ״לך כנוס את כל היהודים״.קמה ש.
בס״ד

תודה!
ממש יפה! תודה!בארץ אהבתי
שניהם באמת דמויות מיוחדות, שסבלו המון, ודווקא מתוך זה יכלו להציל את עם ישראל.
יפה!אם מאושרת
הגר"א כותב שאסתר היתה בבחינת משיח בן יוסף בדורה
תודה לכל המהממות בשרשור הזהאוהבת את השבת
עוקבת כל שבוע ואתן ממש ממלאות 6מעשירות אותי
מכניס אותי לאווירה ולתחושה של הכנה רוחנית גם לשבת
ממש תודה למגיבות !! השבוע וכל שבוע!!
מה שעולה לי אחרי ערב מתסכל ומעצבןבת 30
''ביקש יעקב לישב בשלווה, קפץ עליו רוגזו של יוסף'', ולא היה ראוי לבקש שלווה, שכן אין לצדיקים מנוחה בעולם הזה.
אז רק ביקשתי לי קצת שלווה, קפץ עלי רוגזן של הבנות שלי. וואעלנה. שיהיו בריאות.
אולי אני צדיקה
מתואמת
פעם כתבתי על זה שיר, שפתח במילים - "רצתה האם לישב בשלווה, קפץ עליה רוגזו..." וכן הלאה...
זה כיף שהמקורות שלנו כל כך נרחבים, שאנחנו יכולים למצוא בהם הקבלות אפילו לרגעים קטנים בחיים שלנו!
בדיוק שמעתי היום שיעור (של הרב ראובן ששון) על המדרש הזהבארץ אהבתי
ורציתי לכתוב קצת מהרעיון שהוא אמר. לא באמת יכולה לסכם הכל, אבל מנסה ממה שאני זוכרת.

בעצם הרעיון המרכזי של השיעור בדיוק מתחבר למה שאת תיארת. כי מה שנאמר על יעקב אבינו בעצם נכון לכל אחד מאיתנו.

"וישב יעקב – ביקש יעקב לישב בשלווה, קפץ עליו רוגזו של יוסף. צדיקים מבקשים לישב בשלווה, אמר הקב"ה: לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלווה בעולם הזה"
המדרש נראה קצת תמוה - מה מפריע לקב"ה שנשב קצת בשלווה בעולם הזה?
אבל בעצם הוא מבטא את עומק התפקיד שלנו בעולם. כל הקיום שלנו הוא חלק מתיקון העולם. ותיקון חייב לעבור דרך קשיים.
הרבה פעמים עיקר מה שקשה כשנמצאים בתוך מצב של קושי, זה שנראה שזה סתם בלי תכלית. אם היינו יודעים שהקושי בונה משהו, זה היה הרבה יותר קל. כמו שאדם שמתאמץ לחפור כדי למצוא אוצר, לא יסבול מהמאמץ כמו אדם שצריך לחפור סתם בתור עונש. או כמו שאדם שמתאמץ להרים משקולות, מוכן אפילו לשלם דמי כניסה לחדר כושר בשביל המאמץ הזה, אבל אדם שיצטרך להתאמץ אותו מאמץ כי מישהו כופה עליו יסבול מזה הרבה יותר.
לכן חשוב להבין ולהפנים שיש משמעות לקשיים שאנחנו עוברים פה. גם קשיים גדולים יותר כמו הצרות שעברו על יעקב, וגם קשיים קטנים יותר כמו קשיים עם הילדים, בזוגיות, בעבודה.
כל קושי כזה, הוא חלק ממשהו הרבה יותר גדול. חלק מתיקון ובירור העולם.
[את החלק הזה של השיעור, על מהות התיקון שאנחנו עושים בעולם, קשה לי יותר לסכם, כי זה מושגים עמוקים של פנימיות התורה ואני לא רוצה לכתוב רק מהזיכרון מחשש שאני לא אדייק. מי שיש לה זמן - ממליצה לשמוע את השיעור. אני יכולה לשים קישור אם מישהי תרצה.]

אני חושבת שהנקודה המרכזית שהתחדדה לי בשיעור, היא כמה כל התגברות אישית שלי על קושי קטן שלי, היא לא נקודה פרטית שלי, אלא חלק ממשהו גדול, זו בעצם התכלית שלי בעולם, כחלק מהתיקון של כל העולם. ודווקא הקשיים והניסיונות הם אלו שמפגישים אותי עם המקומות הלא מתוקנים שצריכים בירור ותיקון. לכן במקום להצטער מהקשיים, צריך לשמוח על האפשרות שהם מזמנים לנו, לעבוד ולהתקדם.
כמובן שבתוך הקושי קשה או אפילו בלתי אפשרי לזכור ולהרגיש את זה. זה מזכיר לי משהו שפעם חברה שלי אמרה לי (לא יודעת בשם מי) - שעיקר מה שמבטא את ההתקדמות של האדם הוא כמה זמן לוקח לו להבין שהוא נמצא בניסיון.
אבל אני חושבת שאפשר להתחיל אפילו מלחשוב על זה אחרי שהכל נרגע, אחרי שכבר המוח חוזר לעבוד כמו שצריך ואפשר להירגע. בשלב הזה אפשר לעצור ולזכור שיש משמעות לקושי, שזה נועד לגדל אותנו. אפשר להתפלל לה' - להודות לו על הקושי, ולבקש ממנו שיעזור בפעם הבאה…
(קצת גלשתי ממה שהרב אמר בשיעור וכתבתי גם מחשבות שלי, מקווה שאצליח גם ליישם…)
יפה מאודבת 30
תודה רבה!!רק טוב=)
כ"כ אמיתי ונוגע!אם מאושרת
זה משלים לי למה שכתבת שבוע שעבר.
מתחילה במשהו קצרבארץ אהבתי
פרשת וישב זו אחת הפרשות האהובות עלי. גם כי זו הפרשה של היום הולדת שלי🙂 וגם כי יש כל כך הרבה מה ללמוד מהפרשה הזאת על עבודת ה' במצבים של קושי.

נקודה קטנה שאני מאוד אוהבת מהפרשה-
באמצע כל הסיפור כל הסיפור על מכירת יוסף, עוברים פתאום לסיפור על יהודה ותמר.
בבראשית רבה כתוב על המעבר הזה:
"ויהי בעת ההיא" רבי שמואל בר נחמן פתח (ירמיה כט, יא): "כי אנכי ידעתי את המחשבת". שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף, ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו, ראובן היה עסוק בשקו ותעניתו, ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויהודה היה עסוק לקח לו אשה, והקדוש ברוך הוא היה עוסק בורא אורו של מלך המשיח.

איך הקב"ה ברא אורו של משיח פה? בלידת פרץ וזרח, שדורות אחר כך יצא מפרץ דוד המלך, שממנו יצא המשיח.
לי המדרש הזה מאוד משמעותי, אני מרגישה שזה מלמד איך צריך להסתכל על מה שקורה פה בעולם, במבט רחב שרואה תהליך של דורות. לא הכל קורה מול העיניים שלנו, יש הרבה מעבר. ובתוך כל מציאות של רע, הקב"ה כבר מתכנן וזורע את הטוב שיצמח מזה.
יפה. ומזל טוב!!אורוש3
מזל טוב🌹אחתפלוס
מזל טוב יקרה!!קמה ש.
מקסים!מתואמת
ממש רואים מהפרשה איך המשיח נולד מתוך החושך הגדול - גם אז וגם בע"ה בימינו...
אין פלא שנולדת בפרשה כזו - גם את עצמך אור גדול מזל טוב!
תודה רבה, לך ולכולן!❤️❤️❤️בארץ אהבתי
מהמם! מזל טוב!נעמי28
מזל טוב!אם מאושרת
יפה!
תמיד האדם הקטן הוא חלק ממהלך אלוקי,
ואנחנו זכינו לחיות בדור שרואים כבר את האור של המשיח!
תודה יקרות. כיף לקרא אתכןאורוש3
שמעתי משהו מהמם על הורותנעמי28
מזמן..זוכרת את הרעיון פחות או יותר

תחשבו כמה יוסף הצדיק עבר, השפלות מצד אחיו, זרקו אותו לבור, נמכר פעם אחר פעם, עבר כמו חפץ מאדון לאדון, נזרק לבית סוהר, ל10 אחיו יש אמא ורק הוא (ובנימין) יתומים, בנימין נולד למציאות כזאת אך יוסף ממש חווה אובדן של אמא ולא סתם אמא, אמא רחל.

איך ממקום כל כך נמוך ושפל הוא הצליח להתרומם ולהיות משנה למלך?
איך נשאר לו עוד טיפת ביטחון אחרי שהאנשים הכי קרובים אליו פגעו בו?

״וישראל אהב את יוסף מכל הבנים״
אהבה החזקה הזאת שיעקב העניק ליוסף כשראה את היחודיות שלו כשכולם מסביב לא הצליחו שהאמין בו היא זאת שהחזיקה אותו ונתנה לו כח להתרומם.

ואז המנחה הורים דיבר שזה מה שאנחנו צריכים להעניק לילד, לא נוכל להגן עליו כל הזמן מהפגיעות בחוץ, אבל להשריש בו את הידיעה שאוהבים אותו יותר מהכל, מאמינים בו ובוטחים בו יתן לו את הכח לקום מכל דבר שיבוא.

כמובן שכל הסיפור נכתב מהפשט של הפשט, שאר השבטים היו צדיקים והכוונות שלהם לא היו מרוע.

איזה יופינפש חיה.
וואו. תודה על זה.קמה ש.
וואו, מיוחד ממש... שנזכה להיות הורים במקצת שבמקצת כמו יעקב!מתואמת
ממש יפה!בארץ אהבתי
תודה!אם מאושרת
ממש חשוב!לקחתי איתי...
(ואהבתי מה שכתבת בסוף-
בדיוק השבוע חיפשתי את המילים הנכונות- זה תמיד קשה לי לדבר עם הילדים בפרשה הזו)
תודה לך על פתיחת השרשור כל שבוע. ההזדמנות היחידה שליאחתפלוס
לקרוא על הפרשה.
ותודה כמובן לכולן
איזה רעיונות יפים...מאוהבת בילדי

בזכותכן גם לי לפעמים יש מה לומר בשולחן שבת...

יישר כוח!

שתי מחשבות-אם מאושרת
1.הפרשה הזו תמיד עצובה לי...
אחרי הטוב שהעולם נבנה ומתברר הטוב והסגולה אלוקית מתגלה דרך אברהם אבינו וזרעו ובפרשת וישלח כבר הסוף הטוב שכל שבטי ישראל יושבים לבטח בארץ ישראל,
מתחילה בפרשה זו גלות מצרים שיווסף מורד למצרים. וזה גם שורש החורבן...

השבוע שמענו את השיר " את אחי אנכי מבקש", ( אנחנו אוהבים לשמוע מיום ראשון שירים לשבת הבאה ואז בסעודת שבת לשיר אותם)
ונזכרתי איך לפני כמה שנים השיר הזה ממש נגע בי בלב,
עלינו לשא-נור,בדרך היה ממש משפיל שערבים זרקו עלינו אבנים ובקב"תים והצבא "הכיל" את זה .
וישבנו בהר הנטוש ויונתן רזאל שר את השיר הזה.
הסתכלתי על ההרים מסביב,שלא גרים שם יהודים...ועל האדמה,ודמיינתי את האדמה בוכה ומחפשת ( מבקשת) את היהודים ( את אחיי)- הגידה נא לי איפה הם???

2. קראתי פעם מדרש ואני לא מצליחה למצוא אותו,
שבבור הזה שמכרו את יוסף הצדיק קרו הרבה דברים של שנאת חינם-
לא זוכרת אותם,רק זוכרת שהמלכות התפצלה למלכות ישראל ויהודה.
וחשבתי שזה ממש מפחיד- באותו בור נופלים באותה נפילה שוב ושוב. לכאורה היה מצופה שבגלל שבבור הזה כבר קרתה נפילה-דווקא שם יזכרו את זה ולא יפלו שוב,
אבל ככה זה גם אנחנו. נופלים באותם בורות שכבר נפלנו.
ברווקותי שמעתי רב שאמר- כשאתן מתלבטות אם זה הבחור -בחיר ליבכן,ומחליטות שכן למרות שיש לו חסרונות ( כי גם לנו יש,כי אנחנו בני אדם ולא מלאכים וכו')-תרשמו את החיסרון ואת זה שהחלטתם בכל זאת להתחתן,כי בדרך כלל אותו חסרון יפריע גם בהמשך החיים,ויעלה הרבה פעמים.
ונראה לי שגם עם הילדים זה כך-אותה נקודת חיכוך אצל אותו ילד עולה שוב ושוב במשך השנים.
אז אולי כדאי להציב לעצמנו על הבור הזה תמרור - "זהירות כאן נופלים" ואז בעז"ה להשתדל לא ליפול בבור הזה.
וואו. מדהים.עוד תשובה
גם ההקבלה של האדמה, הארץ האהובה שלנו- איפה אתם,

וגם ההסבר על הבור- החיסרון שחוזר על עצמו ומפיל אותנו שוב ושוב באותה נקודה, וכמה חשוב לשים לב לזה.

תודה לך (וגם לכל המשתתפות בשרשור)
ממש מתחברת לנקודה השניהבארץ אהבתי
נראה לי שגם ביחס לעצמנו, בעבודה הפנימית שלנו, יש לנו בורות קבועים שנופלים בהם. אהבתי את הרעיון של התמרור. אני חושבת שבאמת לשים לב מה הבור, ולדעת שזה מקום מועד לנפילה, זה באמת דרך טובה להצליח למעט בנפילות.
ומצד שני - אני חושבת שבכל פעם הנפילה היא ממקום אחר.
ז"א, אם נפלתי שוב במקום שכבר נפלתי בו, זה אומר שיש לי עוד מה לתקן שם, אבל זה לא מבטל את מה שהצלחתי לתקן בפעם הקודמת שנפלתי שם. אולי כאילו כל פעם שאני נופלת וקצה, זה קצת מכסה חלק מהבור. אם נפלתי שם שוב, אז כנראה שיש עוד מה לכסות עד שהבור יכוסה לגמרי. אבל זה לא מבטל את מה שהצלחתי כבר לכסות קודם בפעם הקודמת שקמתי.
(לא בטוחה איך זה מסתדר עם בורות שקשורים לאחרים, אני יותר במחשבה על בורות שעם ישראל נופל בהם, או בורות אישיים שאנחנו נופלים בהם בעבודה שלנו).

וגם מה שכתבת על 'את אחי אנוכי מבקש' ממש נוגע... תודה על השיתוף! זה באמת פרק לא פשוט בתולדות עם ישראל. קל יותר לקרוא את זה מתוך ראיה של הסיפור בכללותו וכשיודעים מה הסוף. אבל במציאות זה באמת היה כואב...
מקסימה התובנה שכתבת על הבור ועל הנפילות החוזרות!מתואמת
צודקת!!! באמת זה בור ולא באראם מאושרת
בור זה משהו דינמי- יכול להתגבהה (ואפילו להיסתם) בשונה מבאר שזה אבן יצוקה ולכן הקרקעית קבועה.
אז גם כל פעם הבור הוא בגובה אחר.

ועכשיו זה גם מתחבר לי למה שכתבת שכל מה שקורה כאן זה מהלך אלוקי,
כי בור הוא לא מעשה ידי אדם.
את הבור הזה ה' הכין מששת ימי בראשית.

וואו, איזה דברים מרגשים וגדולים כתבת... תודה!!מתואמת
הפרשה הזאתאנונימית בהו"ל
היא הפרשה שאני חושבת עליה הכי הרבה במהלך השנה..

כשהייתי רווקה אבא שלי אמר שהוא חושב שזה הגיוני לאהוב ילד אחד יותר מהשאר
וכאב לי בנשמה כ"כ, הזדעזעתי ולא הבנתי איך אפשר לומר דבר כזה.
ידעתי שאני לא הבת המועדפת וברור לכל האחים מי כן. עד היום אני מרגישה שיש בי צלקות רבות מזה. ועד היום אני לא יכולה שלא להזדהות עם הקנאה ביוסף .
נשבעתי לעצמי שבחיים לא אגיד את זה בקול, גם אם ארגיש ככה.

והנה, אני בנקודה שאני נלחמת בעצמי והפעם ברמת הרגש.
היום אני ההורה שמעדיף ילד אחד ואוהבת אותו הרבה אבל הרבה יותר מהשאר, וילדה אחת שאומרת לי בצורה גלויה- את אוהבת אותו יותר ממני. אני שונאת את ****. וכאחת שמכירה את זה מקרוב ובדיוק מהצד שלה- אין לי מה לומר לה. רק מבינה אותה. וכואבת.
והידיעה הזאת שאני בעצם גורמת לשנאה בניהם קשה לי. ואני נלחמת לאהוב גם אותה. למרות הקושי.
אני לא יודעת מה התובנות שלי ברמה הפרקטית.
רק מסתכלת על זה שגם בתנ"ך זה קרה.
ומתפללת לה' שיעזור לי.

מוודאת שאנונימי ושולחת
***אם זיהית מי אני בבקשה תעדכני אותי
וואו, איזה שיתוף כואב...מתואמת
את מדהימה על המודעות שלך, ואת מדהימה על היכולת שלך להודות בקושי ובנפילה ולהתמודד איתם...
באמת שיתוף כואב, דבר ראשון חשובה המודעוץאוהבת את השבת
והצעדה השני הוא מעשה!
מעודדת אותך לטפל בזה אפילו טיפול מקצועי
נשמע ממש חשוב למשפחה הפרטית שלכם ולעצמך


רוצה לשתף שאצלנו אמא שלי אמרה לי יום אחד שאני אחד האחים של היא פשוט לא אוהבת, זה היה תקופה שהיא הייתה במצב נפשי לא טוב..
בוא נגיד שהרגשתי לאחרונה שזה קצת שורט אותי ואני מתחילה לחשוב אולי גם אצל הילדים שלי רק אחד אני אוהבת או רק אחד אני לא אוהבת.
ודיברתי על זה עם בעלי שאמר לי שזה פשוט ההשפעה של מה שראיתי בילדות אבל אני לא כזו והוא רואה עלי שאני אוהבת את כולם והם כולם מדהימים.
והדיבור על זה והשיקוף שלו ממש עזרו לי ושחררו אותי.
ועכשיו כל פעם שאני ליד אמא שלי ואני מרגישה שזה המבט שלה גם על הילדים שלי אני נזכרת בדברים של בעלי ומרגישה שמצליחה להקשיב לעצמי שאני אוהבת את כוללללם!!!

מקווה שעזרתי.. וממש בהצלחה!!!!
מקווה שזה לא פולשני אבל נשמע לי שצריך לטפל.. את צריכה לטפל בעצמך ומתוך זה תהיי יותר בטוב עם הילדים שלך, מניחה שזה יכול להשפיע על עוד רבדים בחיים הפרטיים שלכם. חבל שהילדה שלך תסבול מחוסר טיפול שמסתובב כמו כדור שלג.
אם לך הדברים של אבא שלך כאבו כנראה שאת בריאה ומדהימה וחשוב שהיא תוכל לקבל ממך את הדברים המדהימים שלך בלי שהטראומות שלך יעיבו על הקשר המשפחתי שלכם.
מקווה שלא הייתי חדה או בוטה..
ובהצלחה גדולה!!!
איזה מודעות. ממש כדאי ללכת לטיפול על זה יקרה ♥️אורוש3
יקרה, איזה תחושות קשותהתמסרות
בהחלט חוויה לא פשוטה לגדול איתה!

ממליצה לך בחום על הקורס של אסתר סולתן, ואולי גם לדבר איתה אישית.
זה בדיוק על הרקע הזה של קשר מול ההורים וזה שאנחנו מעבירים את זה הלאה למרות שאנחנו לא רוצים.

אוי...אם מאושרת
לא קל בכלל...
את יודעת אבל שאהבה זה מושג מופשט שאנחנו לא משתמשים בו נכון?
כמו שאמרה המורה לאנגלית - love זה לא like
כשכתוב בתורה ויאהב הכוונה לדברים נשגבים,
( יעקב אבינו אהב את רחל,ברור שזה לא אהבה שאנחנו חושבים,הרי הוא אפילו לא זיהה שזו רחל,
וגם בפרשה שיעקב אבינו אהב את יוסף- הכוונה עפ"י חז"ל שהוא ראה בו מנהיג לעם ישראל,מלמד תורה וכו' ממש לא אהבה שאנחנו חושבים.
לכן אל תחשבי בכלל על אהבה בקשר לילדים שלך.

את מחבבת יותר ילד אחד מאחיו? הגיוני את בן אנוש,זה בכלל לא אומר כלום על אהבה כלפיהם.
תדקלמי לעצמך שאת אוהבת את כל ילדייך כי הם הילדים שלך,
את מגדלת אותם נותנת להם מה שצריכים,

והכי טוב- ( אבל קשה לביצוע) תגרשי מחשבות כאלו
הם רק יוצרות צרות שלא באמת קיימות.
כמו בסיפור הזה-
"שני נערים פגשו יהודי בעל זקן ארוך ושאלו אותו: אמור נא לנו, כיצד אתה ישן, עם הזקן מעל השמיכה או עם הזקן מתחת לשמיכה?

לאחר שלושה ימים פגש בהם שוב וכמעט הפליא בהם את מכותיו. ראו, הֶרְעִים עליהם בקולו, זה שלושה ימים שאינני ישן בגללכם, כי אינני יודע מה נוח לי יותר, לישון עם הזקן מעל לשמיכה או מתחת השמיכה.
וכי היאך ישן עד עתה? לא חשב על כך"

את נשמעת אמא מדהימה,אז אל תכניסו אלייך בכלל מחשבות כאלה.
ובאמת- מה שלא תעשי-הבת שלך תוכל להגיד לך את זה.כי זה משפט שילדים אוהבים לומר להורים שלהם
את יודעתמטילדה
שהסיפור עם הזקן קרה באמת?

כשאמא שלי חזרה בתשובה הן שאלו פעם את אחד הרבנים איך הוא ישן עם הזקן ואחכ הוא אמר להם שהוא לא הצליח לישון בגלל זה
באמת?!חשבתי שזה אגדה😊😊😊אם מאושרת
מה שהכי אני לוקחת מהפרשההמקורית
זה שהאחים של יוסף, שלא נוכל לרדת לעומק מחשבתם וגדולתם וצדיקותם, נהגו לפי דין תורה. כלומר לפי העובדות היבשות ידעו שיהודה הוא זה שעתיד למלוך וחשבו שחלומו של יוסף על האלומות שהם משתחווים לו הוא מרידה במלכות יהודה, ומי שמורד במלכות חייב מיתה, ועל כן על אף שמסופר במדרש שיוסף התחנן אליהם שיחוסו עליו- לא שעו לבכייתו. ומסופר בגמרא (לא זוכרת מקור) שחורבן ירושלים היה בגלל שנהגו בה דין תורה, כלומר הלכו לפי עומק הדין ולא לפנים משורת הדין. ואחד המפרשים שקראתי מביא את סיפור יוסף כדוגמה לכך שזה לא תמיד נכון להיות צודק. כי עובדה, גם תלמידי חכמים גדולים וענקים בירושלים נהגו לפי דין תורה ועדיין חרבה ירושלים, וגם אחיו של יוסף התגלגלו בעשרת הרוגי מלכות על כך שזרקו אותו לבור ומכרו אותו.
זה בשבילי מוסר עצום מהפרשה. לא תמיד צריך שייקוב הדין את ההר, לעתים יש לזה השלכות נוראות. וגם בחיים שלנו, לחשוב מול בן הזוג (בעיקר) והילדים והסביבה גם כן, אם הצורך לעמוד על צדקת דרכי תמיד משיג את המטרה על שלל היבטיה ופרטיה, או אם יש דרך אחרת לנהוג בה שתוביל אותי בצורה חכמה וחיובית יותר
מקסים ממש!!מתואמת
תודה יקירה המקוריתאחרונה
מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !