אסביר את עצמי:
אתה שאלת כמה ניתן למשוך בהנחה שיתכן ויתעורר רצון בהמשך.
אולטרא בציג את זה באופן חד - כשיש התאמה על הנייר, בנתונים, בשכל.. ולכן לא רוצים להפסיד. אבל הרצון - מבושש מלהגיע.
היא העלתה, את מושג נשיאת החן כבסיס שעל גביו דווקא יכול להתפתח רצון. כך להבנתי.
ממילא, כעת לא ניתן להמשיך ולהעמיד את הבעיה כפי שהוצגה בידי אולטרא, תוך אמירה ''אמנם אין נשיאן חן, אבל יש נתונים על הנייר''. היות ומשמעות דבריה היא: כשאין נשיאת חן, הנתונים לבדם לא יביאו רצון. וממילא - במצב כזה נפתרו הלבטים, אפשר לחתוך.
(למעשה, מן הסתם זה ההקשר בין דבריה לדבריו, ולכן הוא כתב במענה לה. הוא בעצם מתווכח איתה ואומר - גם אם אין נשיאת חן, יש שינסו... לדעתי בדבריה מוסבר מדוע זה לא נכון, וכדלהלן)
זה עדיין לא פותר את כל האופציות לקיומו של הפלונטר, כי כמובן, גם כשאנו אומרים שנשיאת חן היא הכרח להתפתחות רצון, אין אנו אומרים שנשיאת חן מכריחה התפתחות רצון. לו היינו אומרים כך היה בזה גיחוך רב, כי לא היה שום הסבר להתמשכות של דייטים שלא נגמרים בחתונה... כל הקונץ הוא לומר שהמשכיות הדייטים היא דווקא כשיש נשיאת חן - שאז - או שיבוא רצון, וניתן להניח שיבוא. או שלא.
מה שכן יש בזה, זה צמצום משמעותי של הפלונטר. כי את כל הסיטואציות בהן תהיה התאמה ''על הנייר'' אבל לא תהיה בהן נשיאת חן - הורדנו מהשולחן. נשארנו עם המצב האידיאלי - שבו דייטים מתקדמים רק כשיש נשיאת חן, שיכולה בסיכוי סביר להביא לרצון. מה שאיננו במצב שאין נשיאת חן - שאז קלושים הסיכויים להגעה לרצון, וממילא המריחה מיותרת.
~~~~
לדעתי - הדברים אכן מסתברים. אני לא מדבר מניסיון אלא מהתבוננות שכלית בעקבות מה שחתולה כתבה - שכן מבוססת על ניסיון. באמת סביר שרצון יוכל להתעכב משמעותית מלהגיע אך אכן יגיע בסוף, כל עוד וישנה נשיאת חן. אבל שאין נשיאת חן - כמעט פתטי לקוות שהוא יגיע.
קשה לי להגדיר את הנימוקים לכך במילים, אבל אם ננסה מלמעלה - הנקודה היא שרצון הינו דבר נבנה ותלוי עומק, ולכן הוא יכול להתעכב. נשיאת חן תלויה בבסיס האישיות, במבט ''מקופיא''. ולכן - כמרכיב ראשון נמצא מה שאנו מסיקים מכך - שאם אין נשיאת חן בשלבים הראשונים - למה שהיא תגיע בהמשך? הוקוס פוקוס? הרי מצד מה שהיא כוללת והיכן שהיא שייכת אין הבדל בין עכשיו לעוד עשרים דייטים.
המרכיב השני הוא לכיוון השני - שכשיש נשיאת חן, יש בסיס סביר להתפתחות של רצון - שנבנה על גביה! כשיש לי באדם נשיאת חן - הגיוני שעם העמקת הקשר אתחיל להרגיש ברצון עז לקשור עימו את חיי. וממילא יש טעם להעמקה זו.
העולה מכאן, שלמרות שלפעמים יש הרגשה של ''וואי, אולי נפסיד המון... הרי כל הנתונים בול.. חייבים לנסות..'', צריך לזכור שאם אין נשיאת חן בהתחלה - אז כנראה זה לא זה, וחבל על המריחה. כן, למרות שמרגישים שאולי מפספסים ויש הרבה דברים טובים, היא אומרת לך: הכל טוב ויפה, אבל תנאי הכרחי לא מתקיים פה, אז עם כל הצער, כנראה שלא.
כמובן, שוב, עדיין תישאר השאלה - כשיש נשיאת חן, והרצון מתעכב, כמה זמן אפשרי לחכות לו...
(כפי שהקדמתי. אני מתקשה לתחום את ההרגשים הדקים הללו לתוך משפטים ברורים, ואכן איני מרוצה מהתוצאה, אבל זה מה שהצלחתי... ותן לחכם ויחכם עוד..)
היות ומהירות חשיבתי מהירה ממהירות הקלדתי, אציב כאן גלעד להמשך הגיגיי בנושא, שנוצרו תוך כדי הקלדת האמור לעיל אך נשכחו עד הגעתי לנקודה זו בה אתם עומדים כעת. ייתכן ותודו על חסכון באריכות... מכל מקום, יהי זכרם ברוך.
@חתולה ג'ינג'ית, הסברתי טוב?
@ultracrepidam, דעתך בעניין?
- שהמקובל יהיה שעד לדייטים ממש מתקדמים לא מפתחים ציפיות, ולא מצפים בהכרח להסבר מהצד השני אם יחתוך. אני חושב שזה ייתן לאנשים את המרחב והזמן למצות קשרים בצורה טובה, ופחות דייטים ייחתכו על הפעם הראשונה רק בגלל החשש להשלות את הצד השני.
). היא לא כל כך התייחסה לזה רק אמרה שהיא לא מרגישה יציבות.