מי שמכור לשפיכת זרע יומיומית, לא יסתפק במספר פעמים בחודש.
מי שמכור לצפייה בפורנו - לא יסתפק במציאות (מה לעשות, הסרטים לא מייצגים את המציאות, אלא מקצינים הכל - החל מההתנהגות נטולת האהבה, דרך הגוף עצמו, ועד משך הזמן וכו').
אם יש לאדם התמכרות לנושאים הנ"ל, והוא חושב שהחתונה תפתור את זה - צפויה לו אכזבה גדולה.
בוודאי שזה לא קיים אצל כל הגברים הנשואים, כמו שלפני החתונה זו לא בעיה של כל הגברים.
אבל לחשוב שהחתונה עצמה פותרת את הבעיה, ולהביא לכך מקור מלפני 1,800 שנה - כאשר המציאות וההתמודדויות היו שונות לחלוטין... זה פשוט לא נכון.
אוננות ופורנו לא באים רק בשביל להרגיש סיפוק מיני, ויש כל-כך הרבה גורמים לפעילויות האלה, גורמים שהחתונה פשוט לא רלוונטית אליהם.
שיעמום? אז חתונה לא תעזור. גם לאדם נשוי יש רגעים משעממים.
רצון לפורקן מיני? גם לאדם נשוי יש תקופות ללא תשמיש, אם כי זה כמובן פחות מאשר אדם רווק.
"מימוש" פנטזיה מסוימת על ידי צפייה בפורנו? למשל גבר שממש נמשך ל-X מסוים, שקיים רק בסרטים האלה. גם במקרה הזה, חתונה לא תפתור את זה, וצריך לטפל בשורש הבעיה.
ואפילו אם הסיפור היה רק סיפוק מיני, אז אני מזכיר שאדם דתי צריך להתנזר במשך שבועיים בכל חודש, אז שוב - יש פה ''חור'' שהמעשים האלה יכולים לסגור.
זכיתי ללמוד מהרב ד''ר יניב אפרתי, חוקר מיניות ידוע, והוא תמיד מדגיש את מגוון הגורמים שמביאים אנשים לצפות בפורנו.
כאמור, רבים מהגורמים האלה לא באים על סיפוקם על ידי אשה בשר ודם, מעצם היותה מציאותית ולא פנטזיה מופלאה...
חלילה שלא ישמע כאילו אני בעד מעשים כאלה. ההפך. אני מדגיש את החשיבות של פתירת הבעיה הזאת באופן אקטיבי, במקום לסמוך על החתונה ואז להתאכזב.
יש לפתור את הדברים האלה בנפרד, ועדיף כמובן כמה שיותר מוקדם.
איך עושים את זה? זאת כבר שאלה גדולה מאוד, והיא משתנה מאדם לאדם, אבל יש כמה עיקרים חשובים שיהיו נכונים תמיד:
א. סינון, סינון, ועוד פעם סינון. דרך ספק האינטרנט, בעזרת תוכנה על המכשיר עצמו (סלולרי, נייח, לפטופ וכו'), ובכל מקום שבו יש לזוהמה הזאת דרך להגיע אל העיניים.
ב. התעסקות בדברים חיוביים במקום בדברים האלה. השיעמום מביא לידי חטא, ומי שעוסק בדברים חיוביים - יהיה פחות פנוי למעשים הנ"ל.
ג. לא ליפול לייאוש. 7 יפול צדיק וקם. לחגוג את הנצחונות, בלי ליפול לייאוש בעקבות הנפילות. ללמוד מהן, לתקן מה שצריך, ולהמשיך הלאה בכל הכוח.
*כשאני כתבתי "מכור", לא התכוונתי בהכרח להגדרה הרפואית של התמכרות, אלא למצב שבו אתה עושה משהו כשאתה יודע *מראש* שאתה תתחרט עליו בהמשך, ובכל זאת אתה לא מצליח לעצור את עצמך.
כמובן אם זה קורה אחת לשנה אז זו לא התמכרות לפי קנה מידה רפואי, אבל מבחינת העצות שכתבתי - הן עדיין יועילו גם במקרה כזה.
