זה המישור הבסיסי של חשיבה זוגית

וזה ממש כיף להרגיש שמשהו שאתה עושה באמת משפיע על החיים של מישהו ובאמת משנה למישהו. במיוחד כשזה מישהי שאתה אוהב

קרה לי פעם שרציתי שהקשר יצליח.

והייתי מוכנה להקריב הרבה בשביל זה.

כל פעם שקבענו, קבענו לפי איך שנוח לו - ואני התאמתי את הלוז שלי. בעצם חיפשתי לרצות אותו.

זה הגיע לקיצוניות - קבענו שידבר איתי בבוקר מתי בדיוק ניפגש (קבענו איזור בכללי). אז יצא שאני משמונה בבוקר יושבת שם מחכה לעדכון ממנו, מפחדת להתחיל משהו כי אולי הוא יגיד עוד רבע שעה או משהו כזה. בסוף הוא דיבר איתי ב-11 שניפגש ב-13, והרגשתי ממש מטומטמת. ניסיתי להבין איפה היה הפער בתקשורת בינינו, והגעתי למסקנה ששמתי אותו ואת הצרכים שלו לפני הצרכים שלי. העדפתי להתגמש, לוותר על הזמן שלי, כשהוא לא עשה יותר מידי מאמצים בכיוון.

הקשר הזה נגמר (לצערי), אבל ברור לי שאם הוא היה נמשך זה נושא שהיינו צריכים לדבר עליו כדי לשנות אותו.

אני לא חושבת שלהיות בקשר אומר לשים את בן הזוג במקום הראשון. זה לא נראה לי נכון ובריא. 

בקשר אני לא אמורה לוותר על עצמי בשבילו, והוא לא אמור לוותר על עצמו בשבילי. אנחנו שנינו אמורים ליצור את מרחב היחד שלנו, בין היתר על ידי ויתורים - אבל לא מתוך מקום של נחיתות עצמית.

יש מקום לוויתורים, ברור שזה חלק חשוב מקשר, אבל לי חשוב יותר להעמיד את עצמי במקום הראשון. זה משהו שאני עובדת עליו שנים, מגיל צעיר, כי אני נוטה לשים אחרים במקום הראשון וזה פוגע בי.

אבל לא בכל שלב של הקשר זה טוב.

יותר מהילדים...

כלומר, מאמינה שתהיה לי גם התמסרות לילדים

אבל קודם כל בעלי.

שמעתי פעם רב שדירג את איך שזה צריך להיות

הקב"ה

הבעל

הילדים

וברור שבן הזוג במקום הראשון אחרי שמילאתי את עצמי, נתתי לעצמי מקום

שיש בי אהבה והערכה עצמית ואני לא מבטלת את האישיות שלי...

אני חושבת שזאת גישה שבריאה גם לילדים. שרואים שאמא מכבדת את אבא כמו מלך.

ושהוא חשוב לה יותר מהם, כן!...

אה ובקשר זה אחרת לגמרי. הוא לא בן הזוג שלי, בכללי בן זוג עושה לי אסוציאציה של תרבות אחרת, לא של יהודים...

בבדיקה של התאמה לחתונה, הוא לא בן הזוג שלי וגם לא יהיה כל עוד לא נתחתן...

הילדים צריכים אתכם יותר.

חוץ מזה, זה גם הילדים שלו...

וזה גם סוג אחר של יחס. אז זה לא "על חשבונו".

וביחס ל"בן זוג" - אני חושב שזאת דרך להתייחס לאדם שאיתו נמצאים במערכת זוגית.

בכל הקשר, אגב, גם לא בהקשר של נישואים.

אבל בטח בהקשר של נישואים. הוא לא נמצא בתוך מעבדה לבדיקה, הוא בן זוג. בדייט ראשון, אולי שני, אפשר לקבל את זה (וגם אז, הוא בן הזוג לשיחה, לספסל, לשולחן...)

הילדים הם פיקדון, מתנה מה', איך שתרצה לקרוא לזה,

הם חלק ממני ובעלי, ברור, אבל בסופו של יום הם יבנו את הקן שלהם

בסופו של יום יש להם את הדרך והמסלול שייחודי להם.

הבעל זה ברית שכורתים, זה החצי השני. 

איזה מערכת זוגית יש בבדיקת התאמה לחתונה? זה ממש לא מונח שמתאר קשר מסוג כזה בעיניי.

אני יכולה לפתח רגשות, אכפתיות והכל, אבל בסופו של דבר אני רק בודקת התאמה

אני לא חיה איתו חיים שמצריכים ממני יחס מיוחד. אני לא מחויבת אליו ולא הוא אליי.

אני כן מחויבת להיות בן אדם רגיש ברמות שלי ולא לפגוע חלילה. בן אדם לחברו בקיצור.

ברור שלא אתנהג כמו איזה חוקרת משטרתית. ממש לא.

זה לא שאם הוא לא נקרא בן זוג, אז הוא אדם זר שלא אכפת לי ממנו, ממש לא.

וגם ברור שבשלב שמפתחים רגשות אז האכפתיות גדלה יותר והנתינה וכו'... 

אבל לא כי הוא בן זוג שלי...

קשר, בעיניי, לא אמור להיות משהו ארוך. לא אמורים להגיע למצב כזה. צריך ממש להשתדל להמנע מזה.

ולהשתדל להיות כמה שיותר ממוקדי מטרה, לא להכנס למקום רגשי עמוק מדיי שיהיה קשה לצאת ממנו אח"כ במידה וזה לא יתאים.

(לא אומרת שזה קל, אבל זאת השאיפה)

את בחרת להניח ש"בן הזוג" הכוונה בשלבי דייטים, ולמחות.

ואני ממש מבין את הצד שאת מציגה. באמת זה לא "קשר זוגי" וזה לא "בני זוג" או אפילו "חבר וחברה".

אבל - כן חשוב (מאד!) בעיני שהיחס יהיה כן יחס של בן זוג.

כי במידה ומחליטים להתחתן, הקשר לא מתחיל מרגע החתונה, אפילו לא מרגע ההחלטה, אלא מהפגישה הראשונה.

ולכן הוא "בן זוג" במידה הזאת. לתקופת נסיון.

(ונכון, באמת הנחתי ככה....)

עם כל זה שצריך לנסות לדמות את הקשר כמה שיותר קרוב למשהו זוגי

כדי שנצליח באמת להרגיש אם זה מתאים או לא,

עדיין צריך ממש לשמור על גבולות נכונים שם.

בעיני כל מה שההלכה מתירה הוא לגיטימי, בהנחה שזה יתקבל בצורה חיובית בצד השני.

אבל מעניין אותי מה לדעתך.

פעם גם אני האמנתי שצריך לשמור על מרחק יותר, היום אני מאמין שזוגיות זה מספיק חשוב כדי שיהיה מותר לעשות הכל.

להזכיר לעצמנו מה אני מחפש בשכל ואם זה באמת מתאים למה שאני מחפש

מבחינת מטרות, הבית שאני רוצה להקים

לשים לב שבפגישות אני מצליחה לברר את הנקודות בשכל שחשובות לי

ולא רק מטפחת את הכיף והרגש. 

אפשר להיות עם רגשות אבל אין טעם להגביר אותם ולהכניס את עצמנו לניסיון.

אז להשתדל לא לומר כינויי חיבה, או לומר "אני אוהב" וכו'...

לא לעשות דייטים מקרבים מדיי, 

כל אחד והגבולות שלו. זאת דעתי

אצלי אם אני רואה שמתפתח אצלי רגש ומשיכה, זה מספיק לי אני לא מנסה להעצים את זה, אפילו שזה יכל להיות ממש כיף ומשמח.

חשוב לי בעיקר לבדוק התאמה של הקמת בית שזה דברים שכליים יותר...

להזכיר לעצמנו מה אני מחפש בשכל ואם זה באמת מתאים למה שאני מחפש

מבחינת מטרות, הבית שאני רואה אותו

לשים לב שבפגישות אני מצליחה לברר את הנקודות בשכל שחשובות לי

ולא רק מטפחת את הכיף והרגש. 

טוב, זה טריוויאלי, ואני גם לא רואה את זה כ"גבולות" אלא כ"זה שכיף לך לא אומר שאתה בדרך הנכונה"

אפשר להיות עם רגשות אבל אין טעם להגביר אותם ולהכניס את עצמנו לניסיון.

אני מרגיש שהנסיון הוא להישאר רווק... באמת ברור לי שלא אכשל במשהו גם במצב של רגש חזק, ולכן אני כן מנסה להגביר רגש כמה שיותר, בין השאר מתוך תקווה שזה יעזור לצד השני להחליט באופן חיובי

אז להשתדל לא לומר כינויי חיבה, או לומר "אני אוהב" וכו'...

אוקיי, כאן באמת אני מזדהה עם זה, אבל אם הייתי יודע שזה יעזור - הייתי עושה

לא לעשות דייטים מקרבים מדיי, 

אין קרוב מדי

כל אחד והגבולות שלו. זאת דעתי

אצלי אם אני רואה שמתפתח אצלי רגש ומשיכה, זה מספיק לי אני לא מנסה להעצים את זה, אפילו שזה יכל להיות ממש כיף ומשמח.

חשוב לי בעיקר לבדוק התאמה של הקמת בית שזה דברים שכליים יותר...

בשבילי מרגע שאני יודע שבשכל זה טוב, אני עושה הכל כדי שמבחינה רגשית זה יהיה דרך שאין ממנה חזרה

אבל אני בן אדם מאד שכלי, אז אולי זה אחרת, כי אני לא מפחד לאבד את הפיקוח על מה שאני עושה

טוב, זה טריוויאלי, ואני גם לא רואה את זה כ"גבולות" אלא כ"זה שכיף לך לא אומר שאתה בדרך הנכונה"-

כן, אבל בעיניי אין טעם להשקיע בכיף שיש זבוב בראש שמציק שאומר לבדוק אם בכלל מתאים. 

אני מרגיש שהנסיון הוא להישאר רווק... באמת ברור לי שלא אכשל במשהו גם במצב של רגש חזק, ולכן אני כן מנסה להגביר רגש כמה שיותר, בין השאר מתוך תקווה שזה יעזור לצד השני להחליט באופן חיובי-

לא תמיד הרגש החזק זה מה שעוזר להחליט, תלוי סיטואציה. 

לא לעשות דייטים מקרבים מדיי, 

אין קרוב מדי-

אז לא צריך להכנס למינון של מדיי או פחות, פשוט לשים לב לשמור על גבולות ההלכה ולא למתוח את החבל.

לגבי הסוף- באמת הרבה פעמים מקבלים החלטה יותר מהר בשכל לגבי התאמה, ורק שאר הדברים מצריכים יותר בירור... 

מצד אחד זה נכון וחשוב

וזה אפילו חינוך לזוגיות בשביל הילדים

ומצד שני, קשה לי האמירה הזאת, שכביכול אבא לוקח לילדים את אמא, או שהילדים נתפסים במשהו שמפריע לזוגיות...

כן, כמובן, חשוב להמשיך להשקיע בזוגיות במקביל להשקעה בילדים. אבל ההעדפה מפריעה לי. אולי זה יותר בקטע רגשי מאשר בקטע של "כך דעתי"

לק"י

אבל אם כבר, ילדים לרוב צריכים יותר עזרה מבעל (שהוא בכל זאת אמור להיות בנאדם בוגר). חוץ מזה, שאם בחרתי להביא ילדים לעולם אני צריכה לדאוג להם, ולפעמים יותר מאשר לדאוג לבעל.

זה לא שלא מחנכים את הילדים לכבוד להורים, ולא כל פעם שילד ירצה משהו מיד נבטל את מה שהאבא צריך. אבל נניח לגבי אוכל, יותר חשוב לי להכין לילדים מאשר לנו.

קשה לי קצת להסביר את עצמי.

את הרעיון בצורה ממש מדויקת

שזה יותר עמדה נפשית מאשר מה בפועל קורה

לק"י

וגם לא חושבת שזה סותר, הזוגיות חשובה אין ספק, ואפשר לטפח אותה עם מינימום "פגיעה" בילדים.

נניח אני אישית לא אצא ואשאיר ילדים ללילה בלעדי, כי אני יודעת שזה לא מתאים להם. אם המצב קריטי אז אולי.

לגבי העמדה הנפשית, המוח שלי לא צלול כרגע מספיק כדי לחשוב מה אני חושבת על זה.

ואת יכולה לענות לפי מה שהבנת מהשאלה.
לפי מה שזה אומר לך..
רוצה לראות את התפיסה הכללית בעניין..

כשאני אומר במקום הראשון, זה ביחס לאחרים/עיסוקים אחרים.
לא מקום ראשון ביחס לעצמך.

כלומר, הוא/יא הדבר הכי חשוב לך והיחס אליו/ה ראשוני. לא במקום עצמך.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥

"אלה לא בנות חרדיות, החמודות האלה שייכות למגזר הדתי-לאומי (גוש עציון)"....ואם הן היו חרדיות אז? היה אסור להן לעצור שניה ולהוריד את הדברים?

ואני לא מתפלא שזה מה שלקחת מהפורום הנ"ל..זה אומר המון על משתתפיו.

שקראתי את זה  

בפורום הטרור הזה

אני רוצה "בחלום אדבר בו". תשובות לכל השאלות העמוקות שלי.

אני מתפלל על זה וכלום בחלום. אני שואל את ה' שהדוד רבא שלי הרב פנחס מפרנקפורט בעל ההפלאה יתגלה אלי וכלום. אין תשובות.

אבל אז כשאני קם, אגב העיון הרגיל שלי בתורה בסדרים הרגילים, אני מגיע ל'הפלאה' ו'לפנים יפות' ומבול של תשובות והדרכות לחיים העכשוויים שלי.

כן. זאת התגלות השכינה דרך ספרי הצדיקים.

תשובות. תשובות. תשובות.

"קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי". כמו ששמעתי בילדותי מר' אברום שפירא זצ"ל, הספר דופק לפתוח אותו ועם זה השכינה הקדושה.

אל תחכה למשהו מבחוץ, בחורה שלא רודפת אחריך תעזוב אותה. זה לא שווה את הזמן שלך. תתרכז בלהתענג על ה' וימלא משאלות לבך. תנדב את לבך ל-ה' ולעם ישראל. תתן תתן תתן, אל תצפה לקבל כלום. בסוף, הכל יסתדר. "יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם. כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר. מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי לֵב."

מאוד מזדהה עם מה שאתה כותב.

הצפייה תלויה לפי תקופות בחיים. תקופות שונות בכל התקופה המתמשכת של הדייט וגם איך קמתי היום..

לגמרי רגישות צריכה להיות בנושא הזה. מסכים מאוד מאוד וליבי איתך.

עם זאת, בלי קשר לצד השני שצריך להיות רגיש - חשוב לשמור על איזון. 

אם כל דבר קטן מטלטל אותי, כדאי להתבונן למה זה קורה.

מה דפוסי המחשבה שמניעים אותי?

מה החששות, פחדים, דחפים, רצונות שקיימים בתוכי והאם אני מנהל אותם או שהם מנהלים אותי. ואם אני מנהל אותם - איך אני בוחר לעשות את זה.

וזה מפחיד גם לשאול את השאלות האלה, כי זה לא כיף לגלות שאני במקום שלא רציתי להיות בו, אך בד בבד, זה אנושי וזה קורה. אפילו אפשר לומר שאין אפשרות שזה לא יקרה.

ומאזן את מה שאני כתבתי הרגע - זה בסדר להיות לחוץ. בסדר גמור. רק כדאי לשים לב לזה.

ולא לתת להצעה להתמרח ככה

חושבת שזה נכון בכללי לכל מי שאומר כן להצעה, וכשאני אומרת 'אומר כן להצעה' הכוונה ששמעו שיש הצעה, קיבלו מספר לבירורים ויודעים שיש מישהו בצד השני שמחכה.

ולא משנה אם מי שמחכה זה מי ששידך או המשודך.

ברשותך, פונה לצד השני:

דרך ארץ בסיסית...

גם אם עסוקים כל כך ברמה שאין זמן לברר תהיו הגונים ותגידו.

''אין לי פניות לברר'', ותשלחו מישהו שסומכים עליו שיעשה את זה.

''אין פניות ברמה שאין זמן לנשום, אז לברר?", סליחה ששואלת... אבל איפה תכניסו גם פגישות? אם יש זמן לפגישות יש זמן לברר, במיוחד אם זה ימשיך או יקרה בהמשך, זה הרושם שאתם משאירים.

לא עונים לכם בצד שמבררים איתו? תעדכנו בהקדם את מי ששידך שיוכל לעדכן את הצד הממתין. וגם לברר מה קורה שם... יכול להיות שהתקשרו ולא ענה החבר, או שמשהו בקליטה לא עבד או כל סיבה שהיא.

התחרטתם מכל סיבה שהיא? זכותכם... רק תודיעו.

ולך שמחכה -

תברר עם המשדכים, בפרק זמן שמרגיש שזה מספיק זמן לבירור, מה קורה עם הצד השני.

הלוואי ודברים יתוקנו בשורשם ונהיה טובים.

ובאמת מבאס כשקורה רצף כזה.

אבל לא יפה להוציא שם רע על כל הבנות..

[וקרה לי גם הפוך - מישהו פנה אלי באתר, ביקש לברר, ולקח לו כמה ימים. שאלתי את החברה שלי אם הוא דיבר איתה, ואמרה שלא. שאלתי מה קורה, ועדיין לקח לו כמה ימים..]

אני רוצה להגיד שבאופן אישי - 

לפעמים הבירורים לוקחים זמן. שולחים הודעה לחבר, הוא לא זמין, מחפשים אולי מישהו אחר שמכיר, והוא בדיוק במילואים וכו וכו'.

מעדיפה לקחת עוד יום בבירורים מאשר לצאת עם מישהו ולהתבאס שזה יכל להיות ברור מהטלפון שלא שייך.

אבל אם זה מתעכב - נראה לי נימוסי להגיד משהו כמו - אני בתקופה עמוסה, צריכה עוד זמן, סליחה.

ועוד משהו קטן - כמעט תמיד, אם קיבלתי הצעה ביום מסוים, וכבר באותו יום ביררתי - לא נתתי תשובה באותו היום. רציתי לישון על זה לילה.