זה המישור הבסיסי של חשיבה זוגית

וזה ממש כיף להרגיש שמשהו שאתה עושה באמת משפיע על החיים של מישהו ובאמת משנה למישהו. במיוחד כשזה מישהי שאתה אוהב

קרה לי פעם שרציתי שהקשר יצליח.

והייתי מוכנה להקריב הרבה בשביל זה.

כל פעם שקבענו, קבענו לפי איך שנוח לו - ואני התאמתי את הלוז שלי. בעצם חיפשתי לרצות אותו.

זה הגיע לקיצוניות - קבענו שידבר איתי בבוקר מתי בדיוק ניפגש (קבענו איזור בכללי). אז יצא שאני משמונה בבוקר יושבת שם מחכה לעדכון ממנו, מפחדת להתחיל משהו כי אולי הוא יגיד עוד רבע שעה או משהו כזה. בסוף הוא דיבר איתי ב-11 שניפגש ב-13, והרגשתי ממש מטומטמת. ניסיתי להבין איפה היה הפער בתקשורת בינינו, והגעתי למסקנה ששמתי אותו ואת הצרכים שלו לפני הצרכים שלי. העדפתי להתגמש, לוותר על הזמן שלי, כשהוא לא עשה יותר מידי מאמצים בכיוון.

הקשר הזה נגמר (לצערי), אבל ברור לי שאם הוא היה נמשך זה נושא שהיינו צריכים לדבר עליו כדי לשנות אותו.

אני לא חושבת שלהיות בקשר אומר לשים את בן הזוג במקום הראשון. זה לא נראה לי נכון ובריא. 

בקשר אני לא אמורה לוותר על עצמי בשבילו, והוא לא אמור לוותר על עצמו בשבילי. אנחנו שנינו אמורים ליצור את מרחב היחד שלנו, בין היתר על ידי ויתורים - אבל לא מתוך מקום של נחיתות עצמית.

יש מקום לוויתורים, ברור שזה חלק חשוב מקשר, אבל לי חשוב יותר להעמיד את עצמי במקום הראשון. זה משהו שאני עובדת עליו שנים, מגיל צעיר, כי אני נוטה לשים אחרים במקום הראשון וזה פוגע בי.

אבל לא בכל שלב של הקשר זה טוב.

יותר מהילדים...

כלומר, מאמינה שתהיה לי גם התמסרות לילדים

אבל קודם כל בעלי.

שמעתי פעם רב שדירג את איך שזה צריך להיות

הקב"ה

הבעל

הילדים

וברור שבן הזוג במקום הראשון אחרי שמילאתי את עצמי, נתתי לעצמי מקום

שיש בי אהבה והערכה עצמית ואני לא מבטלת את האישיות שלי...

אני חושבת שזאת גישה שבריאה גם לילדים. שרואים שאמא מכבדת את אבא כמו מלך.

ושהוא חשוב לה יותר מהם, כן!...

אה ובקשר זה אחרת לגמרי. הוא לא בן הזוג שלי, בכללי בן זוג עושה לי אסוציאציה של תרבות אחרת, לא של יהודים...

בבדיקה של התאמה לחתונה, הוא לא בן הזוג שלי וגם לא יהיה כל עוד לא נתחתן...

הילדים צריכים אתכם יותר.

חוץ מזה, זה גם הילדים שלו...

וזה גם סוג אחר של יחס. אז זה לא "על חשבונו".

וביחס ל"בן זוג" - אני חושב שזאת דרך להתייחס לאדם שאיתו נמצאים במערכת זוגית.

בכל הקשר, אגב, גם לא בהקשר של נישואים.

אבל בטח בהקשר של נישואים. הוא לא נמצא בתוך מעבדה לבדיקה, הוא בן זוג. בדייט ראשון, אולי שני, אפשר לקבל את זה (וגם אז, הוא בן הזוג לשיחה, לספסל, לשולחן...)

הילדים הם פיקדון, מתנה מה', איך שתרצה לקרוא לזה,

הם חלק ממני ובעלי, ברור, אבל בסופו של יום הם יבנו את הקן שלהם

בסופו של יום יש להם את הדרך והמסלול שייחודי להם.

הבעל זה ברית שכורתים, זה החצי השני. 

איזה מערכת זוגית יש בבדיקת התאמה לחתונה? זה ממש לא מונח שמתאר קשר מסוג כזה בעיניי.

אני יכולה לפתח רגשות, אכפתיות והכל, אבל בסופו של דבר אני רק בודקת התאמה

אני לא חיה איתו חיים שמצריכים ממני יחס מיוחד. אני לא מחויבת אליו ולא הוא אליי.

אני כן מחויבת להיות בן אדם רגיש ברמות שלי ולא לפגוע חלילה. בן אדם לחברו בקיצור.

ברור שלא אתנהג כמו איזה חוקרת משטרתית. ממש לא.

זה לא שאם הוא לא נקרא בן זוג, אז הוא אדם זר שלא אכפת לי ממנו, ממש לא.

וגם ברור שבשלב שמפתחים רגשות אז האכפתיות גדלה יותר והנתינה וכו'... 

אבל לא כי הוא בן זוג שלי...

קשר, בעיניי, לא אמור להיות משהו ארוך. לא אמורים להגיע למצב כזה. צריך ממש להשתדל להמנע מזה.

ולהשתדל להיות כמה שיותר ממוקדי מטרה, לא להכנס למקום רגשי עמוק מדיי שיהיה קשה לצאת ממנו אח"כ במידה וזה לא יתאים.

(לא אומרת שזה קל, אבל זאת השאיפה)

את בחרת להניח ש"בן הזוג" הכוונה בשלבי דייטים, ולמחות.

ואני ממש מבין את הצד שאת מציגה. באמת זה לא "קשר זוגי" וזה לא "בני זוג" או אפילו "חבר וחברה".

אבל - כן חשוב (מאד!) בעיני שהיחס יהיה כן יחס של בן זוג.

כי במידה ומחליטים להתחתן, הקשר לא מתחיל מרגע החתונה, אפילו לא מרגע ההחלטה, אלא מהפגישה הראשונה.

ולכן הוא "בן זוג" במידה הזאת. לתקופת נסיון.

(ונכון, באמת הנחתי ככה....)

עם כל זה שצריך לנסות לדמות את הקשר כמה שיותר קרוב למשהו זוגי

כדי שנצליח באמת להרגיש אם זה מתאים או לא,

עדיין צריך ממש לשמור על גבולות נכונים שם.

בעיני כל מה שההלכה מתירה הוא לגיטימי, בהנחה שזה יתקבל בצורה חיובית בצד השני.

אבל מעניין אותי מה לדעתך.

פעם גם אני האמנתי שצריך לשמור על מרחק יותר, היום אני מאמין שזוגיות זה מספיק חשוב כדי שיהיה מותר לעשות הכל.

להזכיר לעצמנו מה אני מחפש בשכל ואם זה באמת מתאים למה שאני מחפש

מבחינת מטרות, הבית שאני רוצה להקים

לשים לב שבפגישות אני מצליחה לברר את הנקודות בשכל שחשובות לי

ולא רק מטפחת את הכיף והרגש. 

אפשר להיות עם רגשות אבל אין טעם להגביר אותם ולהכניס את עצמנו לניסיון.

אז להשתדל לא לומר כינויי חיבה, או לומר "אני אוהב" וכו'...

לא לעשות דייטים מקרבים מדיי, 

כל אחד והגבולות שלו. זאת דעתי

אצלי אם אני רואה שמתפתח אצלי רגש ומשיכה, זה מספיק לי אני לא מנסה להעצים את זה, אפילו שזה יכל להיות ממש כיף ומשמח.

חשוב לי בעיקר לבדוק התאמה של הקמת בית שזה דברים שכליים יותר...

להזכיר לעצמנו מה אני מחפש בשכל ואם זה באמת מתאים למה שאני מחפש

מבחינת מטרות, הבית שאני רואה אותו

לשים לב שבפגישות אני מצליחה לברר את הנקודות בשכל שחשובות לי

ולא רק מטפחת את הכיף והרגש. 

טוב, זה טריוויאלי, ואני גם לא רואה את זה כ"גבולות" אלא כ"זה שכיף לך לא אומר שאתה בדרך הנכונה"

אפשר להיות עם רגשות אבל אין טעם להגביר אותם ולהכניס את עצמנו לניסיון.

אני מרגיש שהנסיון הוא להישאר רווק... באמת ברור לי שלא אכשל במשהו גם במצב של רגש חזק, ולכן אני כן מנסה להגביר רגש כמה שיותר, בין השאר מתוך תקווה שזה יעזור לצד השני להחליט באופן חיובי

אז להשתדל לא לומר כינויי חיבה, או לומר "אני אוהב" וכו'...

אוקיי, כאן באמת אני מזדהה עם זה, אבל אם הייתי יודע שזה יעזור - הייתי עושה

לא לעשות דייטים מקרבים מדיי, 

אין קרוב מדי

כל אחד והגבולות שלו. זאת דעתי

אצלי אם אני רואה שמתפתח אצלי רגש ומשיכה, זה מספיק לי אני לא מנסה להעצים את זה, אפילו שזה יכל להיות ממש כיף ומשמח.

חשוב לי בעיקר לבדוק התאמה של הקמת בית שזה דברים שכליים יותר...

בשבילי מרגע שאני יודע שבשכל זה טוב, אני עושה הכל כדי שמבחינה רגשית זה יהיה דרך שאין ממנה חזרה

אבל אני בן אדם מאד שכלי, אז אולי זה אחרת, כי אני לא מפחד לאבד את הפיקוח על מה שאני עושה

טוב, זה טריוויאלי, ואני גם לא רואה את זה כ"גבולות" אלא כ"זה שכיף לך לא אומר שאתה בדרך הנכונה"-

כן, אבל בעיניי אין טעם להשקיע בכיף שיש זבוב בראש שמציק שאומר לבדוק אם בכלל מתאים. 

אני מרגיש שהנסיון הוא להישאר רווק... באמת ברור לי שלא אכשל במשהו גם במצב של רגש חזק, ולכן אני כן מנסה להגביר רגש כמה שיותר, בין השאר מתוך תקווה שזה יעזור לצד השני להחליט באופן חיובי-

לא תמיד הרגש החזק זה מה שעוזר להחליט, תלוי סיטואציה. 

לא לעשות דייטים מקרבים מדיי, 

אין קרוב מדי-

אז לא צריך להכנס למינון של מדיי או פחות, פשוט לשים לב לשמור על גבולות ההלכה ולא למתוח את החבל.

לגבי הסוף- באמת הרבה פעמים מקבלים החלטה יותר מהר בשכל לגבי התאמה, ורק שאר הדברים מצריכים יותר בירור... 

מצד אחד זה נכון וחשוב

וזה אפילו חינוך לזוגיות בשביל הילדים

ומצד שני, קשה לי האמירה הזאת, שכביכול אבא לוקח לילדים את אמא, או שהילדים נתפסים במשהו שמפריע לזוגיות...

כן, כמובן, חשוב להמשיך להשקיע בזוגיות במקביל להשקעה בילדים. אבל ההעדפה מפריעה לי. אולי זה יותר בקטע רגשי מאשר בקטע של "כך דעתי"

לק"י

אבל אם כבר, ילדים לרוב צריכים יותר עזרה מבעל (שהוא בכל זאת אמור להיות בנאדם בוגר). חוץ מזה, שאם בחרתי להביא ילדים לעולם אני צריכה לדאוג להם, ולפעמים יותר מאשר לדאוג לבעל.

זה לא שלא מחנכים את הילדים לכבוד להורים, ולא כל פעם שילד ירצה משהו מיד נבטל את מה שהאבא צריך. אבל נניח לגבי אוכל, יותר חשוב לי להכין לילדים מאשר לנו.

קשה לי קצת להסביר את עצמי.

את הרעיון בצורה ממש מדויקת

שזה יותר עמדה נפשית מאשר מה בפועל קורה

לק"י

וגם לא חושבת שזה סותר, הזוגיות חשובה אין ספק, ואפשר לטפח אותה עם מינימום "פגיעה" בילדים.

נניח אני אישית לא אצא ואשאיר ילדים ללילה בלעדי, כי אני יודעת שזה לא מתאים להם. אם המצב קריטי אז אולי.

לגבי העמדה הנפשית, המוח שלי לא צלול כרגע מספיק כדי לחשוב מה אני חושבת על זה.

ואת יכולה לענות לפי מה שהבנת מהשאלה.
לפי מה שזה אומר לך..
רוצה לראות את התפיסה הכללית בעניין..

כשאני אומר במקום הראשון, זה ביחס לאחרים/עיסוקים אחרים.
לא מקום ראשון ביחס לעצמך.

כלומר, הוא/יא הדבר הכי חשוב לך והיחס אליו/ה ראשוני. לא במקום עצמך.

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?