אני לא יודע מה אפשר לעשות כדי להקל, ואני גם לא בטוח שיש אפשרות כזאת. כל עוד יש רצון כלשהו להתחתן ולהקים בית משמעותי, כל עוד יש הרגשה של מוכנות לקשר, וכל עוד יש הבנה שאם רוצים לבנות משהו גדול, הזמן הכי טוב להתחיל הוא עכשיו, כדי שיהיה כמה שיותר זמן להמשיך ולגדול ביחד, תמיד תהיה אכזבה. גם אם אין מישהי/מישהו על הפרק, כל יום שעובר זה אכזבה, זה עוד יום שהיה יכול להיות מתועל לבניין גדול.
אבל גם האכזבה הזאת, אם נותנים לה מקום, אם 'מדברים' איתה ומוצאים לה את המקום הנכון בחיים, היא עצמה מוסיפה לקשר העתידי. לו יכולת, לא היית רוצה להעביר לבעלך את כל התחושות כמה ציפית לו, כמה כאבת שעוד לא פגשת אותו, כמה כל בחור שפגשת עורר בך רצונות חדשים שהכינו אותך יותר טוב בשביל בעלך?
בדיוק למדתי היום על רבקה שהייתה עקרה. הר"ן שואל שאלה אדירה, איך יכול להיות שרבקה, שהקב"ה הראה מאוד בברור שהיא המיועדת ליצחק, איך יכול להיות שאישתו של יצחק הייתה עקרה, למה הקב"ה לא דאג שתהיה לו מישהי שעל הנסיון הראשון תביא לו ילד?
עונה הר"ן שהקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים, כלומר שיש צד מסויים של קרבה לקב"ה שיכול להופיע רק מתוך תפילה ובקשה של האדם. הקב"ה דאג שרבקה תהיה עקרה כדי שיצחק יתקרב אליו, ורק ברגע שיצחק היה מספיק קרוב אליו, הקב"ה ריפא את רבקה ואיפשר להוליד את יעקב ועשיו (הולדת יעקב ועשיו זה ההקשר שם).
חשבתי לעצמי שהיום אמנם יש מציאות של עקרות, אבל היא שונה בהרבה מחוסר הוודאות שהיה פעם. היום החוסר וודאות הוא יותר בפגישות.
אם נשליך את דברי הר"ן עלינו, הקושי בפגישות צריך לגרום לנו לעבוד על עצמנו ולהגיע למדרגה שנהיה ראויים לבעל/לאישה שלנו. לא רק הפגישה עם הנפש התאומה מקדמת אותנו, הפגישה איתו זה רק שלב אחד בתהליך הגדול מאוד של הקמת בית, שגם הוא שלב פיצי ותהליך אחד מיני רבים בתהליך האין סופי של הקב"ה. אין כאן אוסף של מקרים, יש כאן תהליך מכוון, ואם זה תהליך אז גם אם יש פגישה וגם אם אין פגישה, כל עוד אנחנו מצידנו בתהליך ומנסים להתקדם כדי לקדם אותנו, אז את החלק שלנו עשינו.
אם אני אחזור לשאלה המקורית, לא נראה לי שזו האחריות שלך לדאוג למי שנפגשת איתו. כל אחד צריך ללמוד בפני עצמו על היחס לפגישות ועל איך להתמודד עם האכזבות בקשר אליהן. אנחנו ספציפית נפרדנו בתחושה טובה, ונפרדנו על דבר שהיה ידוע מראש שיכול להפריע, אבל גם אם אני לא חושב שהיה צריך להיפרד על זה, ההתמודדות היא שלי, לא שלה ואני לא חושב שהיא צריכה להתחשב בזה.
מה הכוונה בהדרגה? אם החלטת שלא, אז הכי הוגן לדעתי זה לעצור את ההתקרבות שלו לכיוונך כמה שיותר מוקדם. אני יכול להבין דחייה של האמירה לשיחה/פגישה אחרת כדי לא ליצור שינוי פתאומי מידי, אבל החדות עדיפה לדעתי על הרמיזה, לפחות ככה הרגשתי כשהיא אמרה לא. נראה לי שהסיווג של פגישה × הייתה טובה, שיחה y הייתה כיפית, ושיחה z הייתה לא, מאפשרת ללמוד מכל חלק בפני עצמו. אם באותה פגישה/שיחה יש גם ניסיון לבנות וגם נסיון 'להרוס', אני חושב שלי היה ממש קשה ללמוד ממנה להמשך.
גילוי דעת: נפגשתי רק עם בחורה אחת וגם לא לאורך הרבה זמן, אז לקחת בערבון מוגבל של חוסר נסיון אבל עם התלהבות של בוסריות
