לא הבנתי את השאלה.

לפחות הדלקת שם חנוכיה?
(כדי שאלו שיגיעו אחריך יראו שלהבות מרצדות מהנשמות של האנשים הקדושים שם)

אני שם המון המון המון ו... לא. יש מקומות עם תחושה קצת בהמית ומתחזה להיות חו"לית, אבל לא.

המקום האמיתי בו אני מרגיש מדינה שונה וטריטוריה נפרדת זה בני ברק / מאה שערים וכו.

הייתי במקומות בחו"ל שהרגשתי שתל אביב קדושה לידם.

לא סתם הם נקראים "מדינת תל אביב"

מעוז הצפונבוניות בעולם

שלפעמים אנשי ירושלים, במלחמה תמידית של הזדככות, כי הם מכירים את המעלות שאפשר להשיג, וזה לפעמים מביא להם עצב, ואז יוצא יותר גרוע..

אז הוא אומר שנחוץ כמעט לטהורי לב מעיה"ק ירושלים, לנסוע מידי פעם לנשום את אווירה של יפו עיר המושבות ת"ו, שקדושתה פחותה יותר ושהיא על גבולות הארץ, וע"י שמגיעים לשם אפשר קצת להירגע ולשמוח במדרגה שכן השיגו.

אם יש למישהו 'רזי לי', אשמח שיצלם...

תודה!

אוצר החכמה

תהנה. ובאמת רעיון יפה

בכמה מדרגות פחות

אני מכירה מקרוב את תל אביב.
ואני רואה שמי שחונך טוב פשוט יודע טוב טוב למה לא כדאי להשתייך לצד החילוני, הפרוגרסיבי, השמאלי, פשוט יודע איך נראים החיים שמה בחוץ ויודע איך החיים טובים אצלינו ואז ההחלטה לאן להשתייך הרבה יותר קלה...
לעומת זאת מי שחונך לא טוב תמיד יפזול. היתרון של תושבים דתיים בערים חילוניות הוא להיות מודע לכל הרע ולכן לבחור בטוב.



ויש כמובן את נושא השליחות, שזה גם מאד משמעותי ותורם לאדם בעצמו הרבה יותר מאשר לסביבתו.

למרות שהשפרצת סיסמא עסיסית ואת לא מסבירה את עצמך, אבל רצונך הוא כבודך...

כתוב במדרשים שדן הוא הנמוך שבשבטי ישראל. שיא המדרגה הגבוהה מהשבט הזה היה שמשון הגיבור.

והוא השבט המוביל של המחנה האחרון במסעי בנ"י.

ר' צדוק כותב על זה, שע"י שהוא הנמוך שבשבטי ישראל, הוא מחזיק את כל המדרגות הנמוכות ונותן להם אחיזה בקדושה..

אז חשבתי על זה בעניין נחלת דן. שהיא באמת נותנת אחיזה בקדושה גם לאנשים שנראה שרחוקים יותר.

במובן הזה, באמת אין על תל אביב.

בבני ברק מחמירים. בירושלים מהדרים.

כמובן שיש המון יוצאים מן הכלל, אבל המנטליות הכללית די שונה.

אבל הרעיון של השבט הזה חזק.. ותפור על תל אביב..

רק יהודי גאולי שאינו סובל זיופים יוותר על כל טובות עצומות של היותו מאמין כי עוד יש ספק.

רק יהודי גאולי מסוגל לגרום לעם שלם לדייק יותר ויותר, פשוט כי התשובות הרגילות לא מספיקות לו.

רק יהודי גאולי עז מספיק כדי לא להסכים לשכל ולחוסר המשמעות העצום ולחכות לחוויה שתגרום.

רק יהודי גאולי מאמין יגלה לך לאחר שתי דקות שיחה תמה שסבא שלו היה רב וסבתא שלו הדליקה נרות.

רק יהודי גאולי נראה רחוק כל כך מה' יתברך ובעצם בעצם הוא כל כך קרוב...

ואולי סתם בא לי לומר כמה אני אוהב את תל אביב.

כמה לפעמים אני מתחבר לחנוכיה הבודדת שנדלקת בהיסוס מלעולם שלם שכולו מאיר.

וָאָבוֹא אֶל הַגּוֹלָה תֵּל אָבִיב הַיֹּשְׁבִים אֶל נְהַר כְּבָר וָאֵשֵׁב הֵמָּה יוֹשְׁבִים שָׁם וָאֵשֵׁב שָׁם שִׁבְעַת יָמִים מַשְׁמִים בְּתוֹכָם

שהיה צריך ללכת לתל אביב והוא אמר שמרוב הטומאה והזוהמה  אפילו האבנים נהפכו לטרפה

שהסתובבתי עם סנדלים/יחפה ותיק גדול מחובר לאוהל מתקפל בתל אביב, קבוע כל שבוע..

כל פעם טיול ליומיים ברחובות עיר הקודש תל אביב. ואני לא סתם אומרת עיר הקודש, אני יודעת מה יש שם ולא חיה באיזה סרט. נכון לגמרי שבעיר הזו אפשר להכנס ופשוט לבכות בזעזוע, או לדלג על הבכי שבענין ולתהות מה יהודי כאן ואיפה יש במקום הזה אחיזה לקב"ה..

אבל כל פעם שבאתי לשם ראיתי איזו נהירה אלי ולמה שאני כביכול מייצגת. מצחיק כי לא באתי לייצג כלום. פשוט באתי יחפה ופתוחה לפגוש את עם ישראל... והאמת שגם אתזה לא חיפשתי, זה פשוט זרם אלי...

אנשים בסיטואציות הכי פחותות כביכול שאלו אם אני בת שירות והצדיעו, שיחות עומק ספונטניות על גיטרה באמצע חוף תל אביבי, נדהמתי לפעמים מהחיבוק הזה שכאילו נוצר סביבנו וכל הסיטואציות ההזויות שהתגלגלו אלינו דוקא עם הפוזיציה של התיק הגדול והגיטרה והמתנחלות ונראלי שהתשובה היחידה שאפשר לתת לזה היא שדוקא בנקודות הקצה לפעמים מתגלה היהודי בהופעה הכי תמה וילדית שלו. וזה מתוק וקדוש, גם כואב. בעצם הכי כואב. כי ההופעה הזאת היא בעצם תשוקה תמוהה וחסך שמגיע נטו מנתק עצום שהמנותק לרוב אפילו לא יודע עליו. אבל אותי זה הדהים וקצת עימת אותי עם נקודת החיבור שלי... ועוד הרבה..

אם להמליץ לכולם לעשות מסעות כמו שעשיתי? אני לא יודעת אם אני ממליצה לעצמי, אבל מי שצריך לעבור שם- תעבור מבחינתך בעיר הקודש תל אביב, צא לראות את עמך ישראל ואת הגעגוע הזה.. אם נגזר עליך לעבור שם אולי הקב"ה שולח אותך בעצם להתחזק בעיר הקדושה הזאת, אז מי אנחנו שנחסום את ההארה בתודעה הפוכה?

האמת אין לי מושג.. אבל זאת היתה תקופה יחפה כזאת

אני גם מאוד מבינה על מה אתה מדבר ויש לזה המון משקל

צודק.. נשאר לחשוב איפה זה פוגש אותי ומה קופץ מולי כשאני שם, אולי מתוך תבנית נוף פנימיותי..

יותר ביחס למשטרה.. כששומעים המון טענות על המשטרה ועל החומר האנושי הירוד וכו וכו, אני שואלת את עצמי מה היה קורה אם היו מגלגלים משפט כמו "הטובים למשטרה", במקום להכנס בלי סוף לחרמות על המוסד הזה שהוא בסופש"ד נקרא "משטרת ישראל"- כמה אנשים טובים ואיכותיים היו מתגייסים למשטרה? כמה המוסד הזה היה מורעל מטוב?

הרי עצם זה שזו "משטרת ישראל"- זה עצמו מכוון כטענה עלינו. מה אני עשיתי כדי שמשטרת ישראל תהיה משטרת ישראל? איך אנחנו מתנדפים מהזירה הזו?

בקיצור- כל מקום בתוך חבלי ארץ ישראל, ששייך לעם ישראל, ויש בו יהודים, מפנה אלינו שאלה מה אנחנו עשינו בשבילו..

כמאמרו הידוע של הרציה עם הטיה קלה.. "רבנו שאג בקול גדול- איפה תל אביב שלנו?? איפה חולון שלנו?? איך אנחנו שוכחים אותם??"

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אבל להערכתי בגלישה באינטרנט דרושה הרבה הרבה יותר שליטה עצמית, לא יודעת לפעמים דברים גשמייח יותר קל. וקל גם כשיש איסור חיצוני - למשל שבת, לחכות בין בשר לחלב

שבשליטה עצמית יש מרכיבים:

רצון

טריגרים

מודעות

יישום

התמדה

בגלישה יש

רצון-

1. כמה מעניינת הגלישה (חדשות/ רשתות חברתיות/ ווצאפ)

2. מה התעסוקות החילופיות (עבודה/ תחביבים/ אנשים)

טריגרים-

1. מיקום הטלפון במהלך היום (כיס/ מול העיניים/ מונח בצד/ בחדר)

2. כמות התראות וצלילים (אצלי הכל מכובה, אין התראות/ צלילים למעט צלצול של שיחה ולפעמים גם זה על שקט)

מודעות

יישום

התמדה

דומים בכל נושא של שליטה עצמית

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אני מכיר רק בפלאפון.

תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.