טוב אז אני על סף פיטוריןאנונימית בהו"ל

ולא משנה מה הסיבה - אולי לגיטימי ואולי לא, אבל אני עושה את זה בהחלטה והתייעצות עם רב.
זה לא הנושא.
אני בהריון, שבוע 6 לערך, ראיתי הבוקר דופק ♥

היה לי שימוע השבוע - הודעתי להם שאני בהריון.
הם אמרו שיחשבו מה לעשות איתי...
אבל כלס לא מוכנים להמשיך להעסיק אותי..
נאלצתי כחלק מההתייעצות לספר להוריי, וגם כנראה שאספר לחממי וחמותי בהמשך...
ואני לא יודעת אם באמת יפטרו אותי או לא...
ואני מפחדת רצח עכשיו על ההריון הזה כי עכשיו מלא אנשים יודעים

וכל פעם אני אומרת שאני אספר אחרי שבוע 12 וזה לא קורה... (זה שלישי ב'ה)
אוף. 

אני לא חושבת שיש ממה לפחדבארץ אהבתי
להורים ולחמים זה ממש הגיוני לספר בשלב הזה. אנחנו עושים את זה לכתחילה.
וזה שסיפרת בעבודה הוסיף עוד כמה אנשים שיודעים, כי היה צורך. זה לא שהם הולכים לספר לכל העולם.
בעז"ה שיהיה הריון בריא, ושתהיה הצלחה עם העבודה...
רק שתדעי אין להם אפשרות לפטר אותך בהריון....טובהלה :)
לא מדויק. זה יותר מסובך אבל זה לא שאי אפשרמיקי מאוס
כדאי להתיעץ עם מישהו שמבין בפרטים מה כדאי לך לומר ואיך

בהצלחה!!
בעזרת ה' שיצא הכל לטובה
בהחלט אפשר. אבל זה צריך לעבור ועדהציפיה.
זה לא ממש נכוןכמהה ליותר

אם העובדת עבדה שם יותר מ-6 חודשים אז אסור להם לפטר אותה בכלל בהריון - גם מסיבה שלא קשורה להריון.

אבל אם עובדת עבדת פחות מ6 חודשים - אז אסור להם לפטר אותה *בגלל* ההריון.

נניח אצל הפותחת היא כותבת שהיה לה זימון לשימוע עוד לפני שהודיעה על ההריון - ולכן זה ברור שהפיטורין לא קשורים לזה שהיא בהריון. ואז מותר להם לפטר.

זה לא נכון. מהיכרות אישית עם סיפור. גם אחרי חצי שנהציפיה.
אפשר לפטר. זה פשוט יותר מורכב.
אפשרעדינה אבל בשטח
אם יוכיחו שסיבת הפיטורין לא קשורה להריון, ז"א שהעובדת למשל ירדה בתפוקה וכו'.. מכירה מקרה שעל אף מעורבות עו"ד פיטרו..
לרוב פשוט מקומות עבודה לא רוצים להסתבך עם זההריון ולידה_פצ
ולכן מחכים לאחרי הלידה לפטר.
(זה קורה בעיקר במקומות גדולים, לא במקומות קטנים)
אבל בתכלס אפשר לפטר, זה פשוט יותר מסובך...
אם אני עובדת בארגון ענקקקאנונימית בהו"ל

אז הם יחכו עם הפיטורין לאחרי הלידה?

סביר להניח שכןהריון ולידה_פצ
לא בהכרח. תלוי בנסיבות הפיטוריןאמא יקרה לי*

הם יכולים לבקש היתר פיטורין ממשרד העבודה. 

לרוב (שוב, לא בהכרח ולא תמיד) מקומות גדוליםהריון ולידה_פצ
מעדיפים לא לפטר נשים בהריון ולא להיכנס לפינה הזו.
אבל בהמשך היא כתבה שהסיבה היא שהיא לא יכולה לעשות משהו שהם רוצים מסיבה דתית- שזה אפליה על רקע דתי- ואסור חוקית.
שום וועדה לא תאשר את זה.
לא הייתי רוצה לעבוד במקום שלא רוצה אותי, והייתי מחפשת עבודה חדשה במקביל, אבל מבחינת סיכוי לפיטורין- הוא נמוך לאור הדברים שנאמרו בשירשור (אין לי יכולת לדעת ב100% וגם הפותחת לא פירטה את המקרה עד הסוף, אבל מהפרטים הידועים)
מן הסתם הם לא יטענו שהפיטוריןאמא יקרה לי*

הם על רקע דתי. צריך לראות מה כתוב בפרוטוקול השימוע.

לא מייעצת עג"ב הפורום, אבל כן חשוב להבהיר- גם גופים גדולים מאד

פונים כשצריך לממונה.

ברור שלא. לכן עולים הסיכויים שיחכו לאחרי הלידההריון ולידה_פצ
מסכימה שזה לא תמיד, והדגשתי את זה גם בדברי.

מה שכן- הפותחת צריכה לדאוג שכתוב בפרוטוקול של השימוע מה שנאמר לה בדיוק, ואם יש לה דרך להקליט שיחה שהם אומרים שיפטרו אותה על רקע דתי והיא אומרת שהיא לא יכולה לעשות את זה מבחינה דתית- כדאי.
וכמו שהמלצתי, כדאי להתייעץ עם עורך דין שכנראה מבין יותר ממנו בנושא.
א"א באמת לדעת מה זהאמא יקרה לי*אחרונה

"על רקע דתי". ואני עו"ד.

הפותחת - אז מותר לפטר?אנונימית בהו"ל

אז אני ל א יכולה לסמוך על זה שכביכול אסור להם כי הודעתי להם אחרי?

כמה זמן את כבר עובדת שם?כמהה ליותר


3 וחצי שניםאנונימית בהו"ל


אז ממה שאני יודעת- אסור להם לפטרכמהה ליותר

היתה לי חברה בעבודה שהיה לה אותו מקרה - זימון לשימוע עוד לפני שהיא הודיעה על הריון, ואז אחר כך היא אמרה להם שהיא בהריון, ולכן היא לא פוטרה בסוף

בגדול - לאהמקורית
כי זה שהם לא ידעו רק מחזק את הטענה שלהם שזה לא קשור להריון, ואז אם הם יפנו לקבל אישור (במידה ואת עובדת יותר מחצי שנה, כי עם ותק של עד חצי שנה לא צריך אישור) סביר להניח שיקבלו
גם אם הסיבה היא די שטותיתאנונימית בהו"ל

ועלולה להשתנות?
לצורך העניין - זה סוג של על רקע דתי 

אני רואה שאת אחרי שימועהמקורית
הם אמרו לך במפורש שזו הסיבה? מניחה שלא
מה הכביכול סיבה שבגינה זימנו אותך?
כי בגדול אפשר לפנות עם צו מניעה לבית דין לענייני עבודה, או לתבוע רטרו אם יש לך הוכחות על פיטורין שלא כדין או אפליה על רקע דתי ( במקרה של אפליה שיש לך איך להוכיח, מקבלים 50 אלף שח ללא הוכחת נזק בתור התחלה) ואז תוכלי לתבוע על עוד דברים.
ברור שכןאנונימית בהו"ל

אמרו שזאת הסיבה.
זה פעולה שאסור לי לבצע מבחינה דתית - הרב לא מתיר
אפשר להסתדדר בלעדיי
אבל משום מה המנהלת החליטה לקדם את זה הלאה למשאבי אנוש (מנהלת חדשה שזה לא מתאים לה)
ובשביל זה זימנו אותי 'לנסות לשכנע אותי' או לפטר. 

הבנתיהמקורית
אם כך זה נראה שסה יושב בתחום אפור
סתם כדוגמה, בחברות תקשורת למיניהן כן שואלים עובד דתי איך הוא יתמודד עם לקוח שמבקש גישה לפורנוגרפיה ומבהירים מראש שזה חלק מהעבודה ואם לא מסכימים - אז העבודה כנראה לא רלוונטית
מה שמשנה זה האם ידעת את זה מראש או התנית מראש שאת לא מוכנה לכך וקיבלו אותך בכל זאת. במידה וכן - יש עילה לתביעה לעניות דעתי כי זה נחשב הרעת תנאים ואפליה.
במידה וידעת אבל קיווית לטוב - אז כנראה שאין הרבה מה לעשות, רק לקוות שאולי יחכו עד סוף ההריון
תוכלי בבקשה לדבר איתי בפרטי ולפרט את המקרה?הריון ולידה_פצ
אני לא חושבת שזה חוקי בכלל.
סביר להניח שהייתי מתייעצת עם עורך דין ומאיימת בתביעה אם אכן יבחרו לפטר.
תוסיפי לאיום תביעה את זה שאת בהריון, בכלל חגיגה.
מוסיפה ציטוט: (ערכתי והוספתי עוד אחד)הריון ולידה_פצ
​​​​​​​​​מהן הסיבות והמצבים בהם אסור לפטר עובדים?
פיטורים על רקע אפליה, מנוגדים לחוק לחלוטין ועל כן אין לפטר עובדים בשל מין, נטייה מינית, מעמד אישי, גיל, גזע, דת, לאומיות, ארץ מוצא, השקפה או השתייכות מפלגתית. לדוגמא: חל איסור לפטר עובד דתי מאחר שלא הסכים לעבוד בשבת.

חוק עבודת נשים- הגבלת פיטורים:
​​נשים בטיפולי פוריות, בהריון ולאחר לידה
על פי החוק, אסור לפטר נשים בהריון ובמשך שישים ימים לאחר חופשת לידה("התקופה המוגנת"), במידה ועבדו לפחות שישה חודשים אצל המעסיק. האיסור הזה תקף גם אם הפיטורים נעשו לפני שהמעסיק ידע על ההיריון ובתנאי והעובדת סיפרה לו על כך לאחר שהודיע לה על פיטוריה. האיסור תקף גם אם חוזה העבודה עם העובדת הסתיים במהלך תקופה הזו.
כמו כן חל איסור על המעסיק לפטר עובדת אשר שיתפה אותו כי עליה להיעדר מהעבודה לצורך טיפולי פוריות.
מעסיק יכול לפטר עובדת רק אם הוכיח כי הפיטורים לא קשורים כלל להריון או ללידה עצמם, בנוסף הוא צריך גם לשכנע ולקבל היתר מאת שר הרווחה עבור צדקת הפיטורים.​
היתר מיוחד ממשרד העבודה והרווחה לפיטורי העובדת בהריון יינתן למעסיק במקרים הבאים, שאינם קשורים לעצם היותה של האישה בהריון:

המעסיק הוכיח כי יש נסיבות חמורות במסגרתן עליו לפטר את העובדת.
המעסיק הוכיח כי חברתו פושטת את הרגל לפי פקודת פשיטת הרגל משנת 1980. כאשר מדובר בתאגיד – על התאגיד להוכיח כי ניתן צו פירוק לפי פקודת החברות משנת 1983.
המעסיק הוכיח כי עסקו הפסיק לפעול – בשל נסיבות צפויות או בלתי צפויות.

במקרים הללו, שבהם יינתן היתר לפיטורים, כל מעסיק חייב לשלם לאישה פיצוי בגין כל חודשי ההיריון וחופשת הלידה, בגין 45 ימים שלאחר חופשת הלידה ובגין 30 ימי הודעה מוקדמת.

מעסיק אשר פיטר אישה בהריון בניגוד לחוק, ישלם פיצויים על הפיטורים: תשלום מלא על כל חודשי ההיריון, בהם הייתה מפוטרת, פיצוי על תקופת חופשת הלידה ופיצוי נוסף על תשעים ימים נוספים לאחר מכן (60 ימים הנחשבים חלק מ"התקופה המוגנת" ועוד + 30 ימים המוגדרים כימי "הודעה מוקדמת").
יש לגבי זה כללים מאוד ברוריםבונים מגדל
בסיטואציה שאת מתארת, בכלל אל בטוח שאסור להם. אולי הם צריכים עוד אישור בשביל זה.
ולהוכיח שהפיטורין לא קשורים להריון.

יש מקומות שיעדיפו לא להתעסק עם זה ויחכו עם הפיטורין יש מקומות שלא. ממש תלוי מקום.

בכל מקרה, שיהיה לך בהצלחה עם כל הסיפור. וגם אם יפטרו, שתמצאי מקום טוב שמתאים לצרכייך לפרנסה .
קודם כל חיבוק על ההתמודדות!:-)
בקשר לפחד ללספר, אני מגיעה ממקום שממש מקובל לשמור בסוד! בקטע כמעט קיצוני! ועדיין, להורים ואם יש צורך לבוס זה בסדר גמור לספר.
לא פוגע בברכה שסמויה מן העין כמו שאני יודעת...
בעז"ה שהכל ילך בקלות ועל הצד הטוב ביותר!
שיהיה לך בהצלחה!אן אליוט
וממש אין מה לפחד.
גם אני מספרת על ההתחלה למנהלים, בגלל כל שעות הבדיקות שאני צריכה, וכמובן הם ידעו גם על הטיפולים..
זה שעוד כמה יודעים לא יפגע בשום ברכה. זה סתם מנהג
איזה מצב קשה ולא נעים......פלונית5
אין לי עצה.... כואבת ביחד איתך, מאחלת שהכל יעבור בקלות - גם ההריון וגם הפרנסה תמצאו רווח והצלה, אם לא בעבודה הזו - אז עבודה אחרת...
מבינה אותך..פרח חדש

אני סיפרתי לבוס שלי בשבוע 5! כי ידעתי שהוא מתכוון לפטר אותי..

כמובן בסוף הוא היה צריך להמתין בסבלנות

אבל הוא לא היה סבלני בכלל וסבלתי המון בתקופה הזאת

בדיעבד, היה עדיף לעזוב את העבודה כי מה שהוא עשה לנפש שלי... לקח לי הרבה מאוד זמן להתאושש

 

 

מפחיד...פלונית5
מה הוא 'עשה' לנפש שלך? רוצה לשתף? נשמע קשה.. שולחת לך חיבוק....
הוא היה רודף אותי כל הזמןפרח חדש

מראה לכולם איך מה שאני עושה לא טוב

היה יושב איתי מידי פעם על הנוכחות וזועם על זה שאני מגיעה ב8:00 ויוצאת ב16:00, זה מראה שאני לא נותנת מעצמי

ועוד דברים בסגנון,

שכמשהו מבחוץ את אומרת מה הבעיה, אל תתייחסי.. הוא סתם מנוול

אבל כשזה הבוס שישב בחדר מולי, הרגשתי כאילו חונקים אותי בכל רגע

וואי סיוטטטטפלונית5
ליבי איתך
אני רוצה לדעת אם זה הגיוני ההוצאות של הסופר שלנובכינוי אחר

ראיתי שיוצא לנו בין 3500 ל4300 ש''ח לחודש כולל טיטולים חומרי נקיון.

זה הגיוני סכום כזה למשפחה של 6 נפשות?

הורים ו4 ילדים.

אם מתאים לכן אשמח שתכתוב כמה אתם מוציאות.


(אני מפה בניק אחר)

נשמע לי הגיוני מאודממשיכה לחלום
במיוחד אם אתם מנסים לאכול בריא
בעקבות השרשור על הסכום הוצאה בקניותאונמר

של @בכינוי אחר (תודה לך)

שאלת המשך נוספת למי שיש לה כח -

 

כשאתם רוצים לצמצם כי אתם מבינים בההוצאה גדולה מידי,

לא דווקא של מזון, כל ההוצאה שלכם בכללי.

מאיפה מתחילים?

 

אנחנו לגמרי מפרגנים לעצמנו וקונים כל דבר שרוצים. וזה מצטבר.

הדרך היחידה היא להגיד לעצמי 'לא את לא יכולה היום לצאת עם חברות כי חארם על ה200 שקל'? או שיש דרך אחרת ואני לא מבינה?

לא באלי לחיות ככה.

לא באלי לחיות עם להגיד לעצמי לא.

אבל אולי אין מנוס.

 

תודה!!

קיים אצלנו גם,אונמר
אבל עדיין קשה לי. לא כייף לי להגיד לעצמי לא, לא מצד לשקף את זה החוצה...
כשאתן רוצות לצאת לערב בנות / הופעה -רבותבנות

מה תעשו?


סבתא שלי רוצה שנצא ביחד להופעה

בסגנון של הצגה / מחזמר / זמרת

אבל אנחנו פשוט לא מוצאות משהו רלוונטי 😯


אולי יש לכן רעיונות בשבילנו??

סגנון דתי לאומי דוס

(עדיפות לראשלצ ודרומה אבל תכלס נזרום)

אה... וצריך להיות רלוונטי לגילאי 16-76

יש לנו סיכוי?? 🥴

וואו טובה! תודה רבה!!רבותבנות
סחרחורות חזקות וגלי חום בתחילת הריון- מישהי חוותה?מעיין34
בהריון הקודם חוויתי חשבתי שזה בגלל דימומים שהיו לי.

ועכשיו שוב, 

אוף אני מזדהה כל כךפומלה
זה יותר מאתגר מבחילות, אני מרותקת במיטהמעיין34
עלית על טיפול?
וואו קשה. אקנה שלוקים וקרטיביםפומלה
אוקיי יש לי עדכוןןןן סוכריות מציצה לימון!! וואופומלה
חובה!
את מניקה במקביל?ממתקית

לי היה כך כשהנקתי עם ההריון..

כן והוא בתקופת שיניים אז הוא נדבק אליי גם שעהמעיין34
מה עזר לך? חייב להפסיק?
אני אישית הפסקתי להניק, כי הבנתי שהסחרחורות הן בשלממתקית

ההנקה.
כשהפסקתי להניק- עברו הסחרחורות.
אין ברירה...

לי היו סחרחורות נוראיות בתחילת הריונות (בעיקר)...מתואמתאחרונה
תולעיםאנונימית בהו"ל

לבת שלי כנראה יש תולעים...


לא רואים אותם

אבל היא ישנה ממש ממש לא רגוע

וכששמתי לה כמה לילות וזלין בפי הטבעת היא נרגעה


מה אני אמורה לעשות עכשיו?

לבקש מרשם לוורמוקס?המקורית
וורמוקסאיזמרגד1
ואם יש לך שמן אתרי הדס ולבנדר אפשר לערבב עם. שחת החתלה ולמרוח, זה גם עוזר
יש דרך לדלג על הטיפול התרופתי?אנונימית בהו"ל
או שהניסיון שלכם אתם לא ממליצות?
אצלי לפעמיםמישהי מאיפשהו
אני שמה כמות גדולה של משחת החתלה בפי הטבעת כדי שלא יצאו (זה אמור לשבור את מעגל ההדבקה) וזה עזר לקצת זמן. בסוף איכשהו הגעתי לורמוקס, גם אם לא בהתחלה... (בדיוק שבוע שעבר הוצאתי אחת ושמתי משחה כמה ימים ויש שקט - נקווה שימשיך כך חח).
אז לשאלתךמישהי מאיפשהו

זה יכול לעבור גם בלי ורמוקס, כי אם קוטעים את מעגל ההדבקה זה פשוט נגמר.

פשוט אצל ילדים זה יותר קשה כי הם מגרדים וגם יש פחות הגיינה בשירותים וכו ובורמוקס בד"כ את גומרת את הכל במכה - עד הפעם הבאה 🙈 

את יכולה לנסותאיזמרגד1אחרונה

דבר ראשון זה לוודא שאין הדבקה חוזרת- על הבוקר לנקות טוב עם מגבון, לשטוף ידיים עם סבון כל פעם אחרי שהולכים לשירותים ונוגעים באיזור, לגזור ציפורניים

אני כמה פעמים שמתי את השמנים אתריים והמשחת החתלה שכתבתי לך פעם וזה עזר

לאכול גרעיני דלעת טחונים גם עוזר

אם תראי שעובר שבוע נניח ןניסית הכל ולא משתפר- תפני לוורמוקס (כדאי לבקש מרשם מראש ומקסימום לא להוציא אותו...)

מתיפומלה

מתי יגמרו לי הבחילות

הריחות גומרים עלי

מעמיסה על הבטן כי לא מסוגלת

ומרגישה גם את הקרקורים הלא נעימים שם

הכל צף

בנפש

בגוף

אני קצת מאבדת את זה

לא יודעת מה אני רוצה

חוץ מלישון ולנוח

ושיבינו אותי

את בתחילת הריון? מאפיין שליש ראשון..יעל...
אכן😵‍💫פומלה
וואי בהריון זה ככה!!אוהבת את השבת

לא בנטפים ממש לא

אבל לחשוב על הפלא בפנים

ולהעמיק במודעות לתהליך הנפשי של ההיריון חיבר אותי והקל עלי את הפיזי..


חוץ מזה הפיזי משפיע על הנפש

אז לנסות לצאת לנשום אוויר נקי ומרענן

ללכת עם נעלי ספורטץלאכול אוכל מזין שנותן כח

מוחטיויטמין

כל אלה השפיעו על הנפש והגוף ביחד

תודהה💘פומלהאחרונה
תכלס איך מתגברים על קנאה או רצון חזק מאוד למשהובקרוב ממש

יש לי נושא שיש לי בו חולשה מסוימת.

הייתי מאוד רוצה משהו מסוים

עד כדי כך שזה גורם לי ממש לקנאה

ואני מרגישה שזה משתלט עלי ויוצר לי תחושה לא נעימה של קנאה וחוסר פרגון

יש לי מצב רוח לא טוב

ויותר ממה שהנושא מציק לי

מציק לי שככה אני מקנאה.


איך אפשר לעבוד על עצמי כדי לא להגיע לקנאה ?

זה בזמנים מסוימים יכול ממש להשתלט עלי

לוקח לי חודש חודשיים להרגע מהמצב הזה .

וכל פעם שאני מרגישה שזה הולך להגיע אני נכנסת לחרדה ולחץ מהמצב.


בבקשה תעזרו לי 

תלוי מה הנושאכל היופי

והאם הוא בשליטתך או לא.


קנאה לרוב מגיעה כשחסר לנו משהו, וזה מאוד תלוי מה העניין כדי לדעת איך להתמודד, להתמקד ביש או לרפא את הפצע הרגשי שמפעיל אותך ככה.


נניח אם את מקנאה שבמי שיש לה תמיכה מההורים ולך אין, אבל ההורים שלך בסך הכול נורמטיביים ואוהבים אותך (או היו ואינם בחיים) אפשר להתמקד שוב ושוב ביש, במה שכן היה, בטוב שהם הביאו לך.

אם ההורים לא נורמטיביים או אוהבים, וטיפסת החוצה לבנות את עצמך לבד אבל זה עדיין משהו שממש קשוח לך ומלווה אותך (מן הסתם, נושא משמעותי מאוד) כדאי ללכת לטיפול רגשי לעבד את האין שלך.


אותו דבר בכסף, אם יש לך עבודה והכנסות אבל בדוחק ומסביב יש שפע, או אם הגעת ממשפחה ענייה והכסף גורם לך למצוקה.

או נניח ילדים (נניח אם יש לך שלושה וחלמת על משפחה מרובת ילדים, או אם אין לך ילדים - מן הסתם מצב קצת אחר ודורש התמודדות אחרת) 

חושבתאיזמרגד1

נראה לי פשוט לקבל את זה שאת מקנאה. זה בסדר שאת רוצה מה שאת רוצה.

ובמקביל- להפריד בין הרצון שלך לחוסר פרגון, כי אם זה משהו טוב אז זה משמח שיש אותו לכל מיני אנשים אחרים, וזה שיש להם לא מוריד ממך או מהרצון שלך...

ולגבי החוסר האובייקטבי- אם זה משהו שיש לך מה לעשות ואיך לקדם אותו, ממש לשבת ולחשוב על זה איך את מקדמת ומה. יותר קל כשאת יכולה לעשות משהו קונקרטי לגבי זה.

ואם אין מה לעשות אז פשוט לנסות לקבל את זה (אולי בטיפול. זה נשמע משהו שממש משמעותי בחיים שלך ואולי יהיה קל יותר עם עזרה חיצונית.) לקבל את זה שזה לא יקרה, אולי אף פעם לא. וזה בסדר לכאוב את זה שחסר לך.

ניסחת טוב ממניכל היופי
להשתמש בזה להנעה לפעולהנעמי28

ולא להתבחבש האם הרגש הזה טוב או לא.


קנאה היא אנושית ולגיטימית ויכולה לעזור לנו בחיים להבין באלה נקודות בחיים שלנו אנחנו רוצות להשתפר.


האשמה על הרגש וההלקאה רק עושים ממנה יותר אישיו ממה שהיא.

תקבלי את זה שאת מקנאה.

(אם זה בגלל רשתות חברתיות, אז לסגור, הדבר הכי טוב שעשיתי לעצמי)


ושתי פעולות טכניות שעוזרות

1- להפריד בין האדם שמקנאים בו לבין הדבר שמקנאים בו - אני לא מקנאה ב"רחלי" אני מקנאה בזוגיות טובה ומפרגנת.

2- להחמיא ולפרגן לאותו אדם למרות הקנאה

אני רואה בקנאהoo

דבר טוב

זו מראה למשהו שאני ממש רוצה ואין לי

זה רגע של מודעות טהורה

כי הגוף לא משקר


אני מאמינה שאפשר להשיג כל דבר אם באמת רוצים

לכן אם מגיע רגש כזה

אני מחדדת לעצמי מה אני רוצה להשיג

ומתכננת את הדרך לעשות את זה

גם אם זו דרך ארוכה 

אני מגיבה לכולןבקרוב ממש

הקנאה נובעת מחוסר שיש לי משהו שהוא יותר פיזי/כלכלי

כמו בית יותר גדול (יש לנו דירה משלנו בה מסודרת ויש בה מספיק חדרים לכולם אבל עדיין נניח אני מרגישה ובצדק שהסלון קטן לי ואם אחד מבני המשפחה יעבור דירה זה יהיה לי ניסיון ממש קשה. או נניח חופשות משפחתיות יש הרבה מסביבי שנוסעים לחול לדוגמא. יש לי יכולת כלכלית *אולי* לסוע לחול אבל אני לא נוסעת מסיבות אישיות שמונעות ממני וזה מפריע לי וקשה לי. או נניח שאני רוצה לסוע לחול רק עם בעלי אבל הוא פחות בקטע לעזוב את הילדים לבד לבד ולסוע (ילדים גדולים בלי קשר נראה לי מוגזם לעזוב לכמה ימים את הבית)

יש לי בה המון יש

ולא ברור לי למה ככה קשה לי עם האין

וזה כל הזמן מסביבי ולפעמים בתקופות מסוימות זה ביתר שאת

נניח בחופש שהרבה מסביב נוסעים לחול ואנחנו לא.

אני לא מצליחה להכניס לראש

הכל בסדר יש לך משפחה בריאה וילדים מהממים ובריאין בה תגידי אלף פעם תודה תתמקדי בחופש פה וגמרנו


* זה לא תמיד דברים כאלו לא ברי השגה. אבל אני לא הפקטור היחיד בתמונה יש עוד שיקולים ומרגיש לי כאילו יש לי בעיה עם עצמי ואני לא שמחה אפעם במה שיש לי ומי מבטיח לי שאחרי שהחליט שלמרות הכל נניח נוסעים לחול אז אני ירגע (במחשבה שלי כן אבל במציאות אולי יהיה לי דברים אחרים להתלונן עליהם)

* אני לא משתפת אפחד ברצונות שלי. בעלי יודע שהייתי רוצה אבל הוא לא מתרגש כי יודע שזה המצב ומקבל אותו בצורה פרקטית וגם זה טוב לו כי בגדול נניח שוב לנושא חול הוא היה מעדיף מראש שלא להתחיל עם זה בכלל.

* באתי מבית עם מושגים הרבה יותר גדולים. חייתי בבית גדול וכל היכולות הכלכליות ורמת החיים היתה הרבה יותר גבוה משל בעלי. אני כבר שניים לא חיה ככה אני לא נשואה לא שנה וגם לא 10 שנים אלא הרבה הרבה יותר. כל השנים ויתרתי והיה לי קשה. אבל אני מרגישה שהכל שעובר הזמן העומס מצטבר ואני לא מצליחה להתמודד איתו

* אני מפרגנת בה לכולם סביבי (ככה אני מרגישה) הקושי שלי הוא מול עצמי

ולדעתי גם הילדים מרגישים את זה וזה משפיע גם עליהם.

* אני לא מצליחה לקבל את זה שזה המצב

* מותר להתפלל על זה ? שיהיה לי כל מה שאני רוצה ? זה נשמע לי ככ ריקני


קנאהoo

על רקע כלכלי

בעיניי היא הכי פשוטה לפתרון

כי לעשות כסף

לשים מטרה כזו בסדר עדיפות גבוה

זה לא מאד קשה

ואז יש מספיק כסף למה שרוצים


לנסוע לחו"ל אפשר עם חברה/ משפחה לא חייבים באופן זוגי


לפעמים צריך להבין את שורש הרצון והקנאה ולתת לשורש פתרון 

לגבי הסוף , מותר להתפלל על הכל לפני ה'!נפש חיה.

דבר שני , אני חושבת שדווקא השינוי מגמה שאת חווה- הגישה של "בית גדול, מושגים גדולים" לעומת הגישה העכשווית של מה שקיים לך במציאות היום, זה גורם לך לחדד את ההבנה של מה את רוצה באמת/מה היית רוצה באמת.


אני חושבת שקנאה (לפחות מעצמי אני יודעת לומר) זה לא דבר רע. הקנאה יכולה לדרבן אתנו לשינוי כדי ליצור את מה שאנחנו רוצים. וככה כל אחד מתפתח מהזווית שלו וממילא יש מצב של           "קנאת סופרים תרבה חכמה"

הקנאה הופכת להיות רעה כשהיא משפיעה עלינו רע- מלמדת אתנו להיות נרגנים/לא מקבלים את עצמנו/ לא מרוצים מעצמינו או מחלקנו בעולם/ צרי עין כלפי אחרים והצלחותיהם.

וזה אולי גם מה שגורם לרדוף אחרי עצמינו בנסיון להצליח כמו/ להשיג את ... כמוהו/ להוציא את העיניים לשני כדי להראות ש"גם לנו יש", וחוסר נוחות כללי עם עצמינו/ העולם.


אני כותבת פה על עצמי, את מוזמנת לקחת לך מה שיועיל לך.  

מה שעוזר לי - זה להתמקד קודם כל במה שיש לי כרגע (לא מה שטוב וברור לי שקיים טכנית, התמקדות בחוזקות ואיכויות שקיימות בי תמיד ולא תלויות בשום מצב גשמי) ולנסות לראות איך אני מתקדמת לאט לאט  בעזרת אותן איכויות ליעד שאני רוצה.


דבר נוסף שעוזר לי

זה פשוט להתפלל, לדבר על זה עם ה' ולפרט לו- תודה על מה שיש עד עכשיו, ואחרכך ממש לפרט לו מה אני רוצה שיהיה לי ולמה. ולומר לו "אתה מכיר אותי. אתה יודע שאני לא מבקשת סתם . תעזור לי עם המידה הזאת שקשה לי, תתן לי כוח ויכולת, זה לא רק בשביל הבניין הפרטי שלי, זה למען כבוד שמיים! "  


וגם לצייר במחשבה את החזון של הדבר שאני רוצה מאוד. זה גם עוזר לי ואני רואה מזה התקדמויות.  

תנסי לעשות ברור יותר ממוקדנעמי28

מה בדיוק חסר לך.

החופשה בחו"ל שחזרת עליה - כתבת אפילו שאולי זה כן מתאפשר אבל בעלך מתנגד להשאיר את הילדים.

אולי שם הנקודה?


אולי מה שמפריע לך זה החלטות בחיים שמישהו מחליט בשבילך ואת לא לגמרי שלמה איתן או החלטות שמנוהלות יותר מדי ע"י רגשות שליליים כמו אשמה, ויש לך חוסר השלמה איתן.


אולי את פשוט רוצה זמן וחופשה לבד עם בעלך?

אולי חופשה בארץ תספיק? (לפעמים בארץ יקר יותר מחו"ל)


אז דבר ראשוןאיזמרגד1

לקבל את הקנאה. מותר לרצות הכל גם אם זה לא הגיוני או לא מסתדר וגם אם יש לך המון דברים אחרים שכן קיימים.

ודבר שני- לנסות לבחור

זה נשמע שיש הרבה בחירות שאת מתבאסת עליהם. אז לנסות לפתוח עם עצמך את ההחלטות שוב ולראות- יש איך לשנות את ההחלטות? אם לא, מה הסיבות שהחלטת אותם?

כאילו מבחינתי יש הרבה דברים שאני מרגישה שאני חייבת לעשות, ואז כשאני חושבת על זה אני מבינה שזה בחירה- נניח בחירה לכבד את הרצון של בעלי, או לחיות יותר בנחת אבל עם יותר לחץ כלכלי, או סתם שקט כשאני מרשה לילדים ממתק כדי שלא יבכו עכשיו חצי שעה😅 כאלה החלטות. ואז כשאני מבינה שאני לא חייבת אלא בוחרת בזה, יותר קל לי להשלים עם ההחלטות. וכמובן יש דברים שאפשר לשנות. אולי שווה לך לנסות את זה.

אני אגיד מה עוזר ליכל היופי

לא בטוח שזה רלוונטי לך אבל זה הכי חזק מבחינתי.

לפני כן אני אגיד, שאני ךא טסתי לחו"ל מעולם וסביבי אנשים טסים כל הזמן, פשוט אין לי מספיק וזה מבחינתי יעד לא ריאלי אז אני לא מתכננת שום דבר כזה.

כנ"ל בעוד אספקטים, אם אני קונה לילדים בגדים זה בגלל שהתרווח קצת החודש או שממש כבר חייבים כי הבגדים מרופטים.

בניגוד ל@00 אני לא חושבת שהכי קל בעולם לעשות כסף ולכל אחד יש את הנסיבות שלו.

אבל זו לא הנקודה.


אני מתנדבת תקופה ארוכה אצל מישהי שהחיים שלה קשים מכל אספקט, הבית שלה נראה נורא, הבריאות שלה על הפנים, המשפחה שלה קטנה ולא ממש בקשר וכו'.

אני נהנית ממהתנדבות, כי אני באמת עוזרת לה במה שהיא צריכה.

אבל בעיקר חוזרת הביתה ומרגישה עשירה מופלגת.

זה יותר טוב מכל שינון שאשנן לעצמי.

החוויה, ולא השכל, עוזרים לי לשמוח בדירה המאוד ממוצעת עד קטנה שיש לי, אז מה אם המטבח מתפרק והבית מבולגן, יחסית למה שיש אצלה הבית שלי הוא ארמון.

אני כמובן שואפת שגם לה יהיה ארמון ועוזרת במה שאפשר (לא בכסף כי אין לי, אם תרציי אסביר קצת יותר בפרטי) ועדיין ההמחשה הזו מול העיניים כמה יש לי, עוזרת כמו חיסון כשהקולגות שלי טסים פעם אחר פעם לכל מיני חופשות בחו"ל, ובוכים שאירועים משפחתיים קטנים עולים להם הון כי אי אפשר לוותר על כלום (וכמובן אני חוגגת הרבה יותר צנוע כי פשוט אין)...

אשמח לשמוע יותר בפירוטבקרוב ממש
איזו גישה מדהימה.ממתקית
לגבי נקודה אחרונה- אולי להתפלל על כך שלא תקנאי?ממתקית

במקום להתפלל על שיהיה לך כל מה שאת רוצה.
ממש מבינה אותך ממקום של קנאה, אני למשל ממש מקנאה בנשים עם בתים גדולים ומעוצבים. תמיד זה צובט אותי וקשה לי.
דווקא בטסים לחו"ל אני ממש לא מקנאה.
כל אחת והקנאה שלה.
עם הזמן אני פחות מקנאה בבתים גדולים משלי, רואה, מקנאה וזה עובר לי מהר מאשר פעם.
לא יודעת איך... אבל כבר כמה אפשר לקנא?
גם חולמת לשפץ את הבית אז זה מנחם אותי כשאני נזכרת בכך.
אולי תדמייני לך טיול חלומות בחו"ל שכשיתאפשר לך יום אחד תבצעי אותו
וכל פעם כשמישהו יטוס והקנאה תגיעי, תחשבחי לך על הטיול השווה שאת הולכת לעשות ביום מן הימים. זה מרגיע את הנפש, את הקנאה כי אז המוח עסוק בלחזור לדמיין את טיול החלומות שלך ופחות לקנא בטיול החלומות של השכנה שטסה מחאר לחו"ל.

תבררי לעצמך את הרצוןשוקולד פרה.

נשמע שאת לא יודעת בדיוק מה את רוצה, ולכן כשמישהו אחר מגשים את הרצון, פתאום קופצת לה קנאה, שאולי הוא עושה את מה שאת חולמת בסתר.

עשי לך רשימת חלומות משלך.

חלומות קרובים יותר וחלומות יותר רחוקים.

מה נותן לך תקווה ביחס לחלומות האלו.

מה מרחיק אותך וגורם לך לייאוש.

מה הכלים שלך להתמודד עם הייאוש.

וכולי וכולי.

ככל שתבררי לעצמך בתוך עולמך הפנימי- מה את רוצה באמת, רצון נקי שלך מבפנים בלי השפעות מהסביבה

ומה יכול לעזור לך להגשים

את מכאן תמיד תוכלי להתפרסם ולחזור לעצמך

בלי להתפזר מכל מיני מראית עין של אחרים.


לפני כמה זמן היינו באיזה אירוע המוני, ותפסתי שאני מקנאה בנשים יפות יוצר ממני. היה נראה לי דהחיים שלהן דבש מדבש.

ואז הבנתי, שכשאני עסוקה מלהסתכל על אחרות,

הבעיה היא לא הקנאה.

הבעיה היא שאני לא נהנית מהיופי שלי.

כדי להינות מהיופי שלי, אני צריכה. לעשות עבודה. עבודה פנימית של להפסיק להסתכל החוצה.

וזה קל. כי אני רק צריכה להגיד לעצמי משפט אחד

"אני לא מודדת עכשיו מי ייתר ממי כדי שאוכל להינות מהיופי שלי".

כלומר האינטרס שלי הוא לא להסתכל.

ולכן זה קל יותר מאשר איזו שאיפה אידיליה של לשמוח בחלקי.


ככל שתסתכלי החוצה ככה לא תהני ממה שיש לך.

לא תגידי לעצמך איזה כיף שלי יש... שה' ברא אותי עם...

אלא- בטח אצלה יותר שלם, בטח להם יותר טוב

וככה הנאת החיים שלך נפגמת.

אי אפשר להינות מהשפע ככה.

אני מאמינה שהבעיה היא לא החוסר בטיסההמקוריתאחרונה

או בבית גדול יותר, אלא עמוקה יותר

את מרגישה שוויתרת כל השנים. על מה ויתרת? לטובת מה? איזה תועלת חשבת שזה יביא? מה היה קורה לדעתך אם היית מרשה לעצמך לא לוותר?

האם זה נחשב ויתור, או שבחרת בזה?

האם יש דרך לשנות?

הקנאה מציקה לך כנראה כי אנשים אחרים מרגישים חופשיים לעשות דברים לעומתך, שאת מוותרת, והוויתור הזה שאת מרגישה יושב עלייך ובא לידי ביטוי בקנאה אבל בעצם הוא עמוק יותר והיא רק הסימפטום. לדעתי.


ולכן - עוד טיסה או בית גדול יותר לא יפתרו לך את זה לדעתי. כי חופש פנימי להיות מי שאת ולהתנהל בחופשיות (בלי קשר לכסף, זה גם מה אומרים, מה "מותר" לי להרגיש, מה אני רוצה, תקרות זכוכית כאלה וגבולות שאנחנו שמים לנו בראש)  זה דבר שלא קונים בכסף. זה האומץ להביט למציאות בעיניים ולתת לעצמך רשות להביע רצונות ולתפוס מקום.


כמובן שאם דיברתי שטויות - זרקי לפח, הכל טוב

חיבוק♥️

נכון בעיקרון אין דבר העומד בפני הרצוןבקרוב ממש

וכמו שאמרתי

לא תמיד זה שאין לי זה בגלל שאין לי יכולת כלכלית

לפעמים יש דברים אחרים שמונעין (אולי אצל מישהו אחר זה לא היה מונע אבל אצלנו זה כן מונע)

ואני תמיד מתלבטת בין להגיד אני רוצה ואני חייבת ויהי מה

לבין קצת לעבוד על המידות שלי.


אגב לא כל יעד כלכלי הוא תמיד מושג

פרנסה זה אחד המפתחות של הקבה

אני מאמינה שחובה לעשות השתדלות

אבל גם חובה לדעת שזה לא בשליטתנו והכל מתנת שמיים

אני חושבתoo

שמודעות היא מידה טובה

לחדד מה רוצים ולנסות להגיע ליעד הזה

זה טוב


קנאה שמביאה כעס/ צרות עין/ דברים אחרים שליליים

זה בעייתי

הדרך הנכונה לעבוד על המידה הזו

היא המודעות

המראה לנפש


לגבי הפרנסה

יש לאדם בחירה מספיקה כדי להרוויח מספיק

גם בהתחשב שלא הכל בידו

בעיניי לפחות

בדיוק אתמול שמעתי שיעור של הרב שניאור אשכנזימתואמת

שמדבר על כוחה של הקנאה (בעקבות קנאת קרח במשה ואהרן).

ממליצה לשמוע, יש שם תובנות מיוחדות!

נעלי צעד ראשוןרקאני

איפה קונים?

כמה משלמים?

מה צריך לבדוק?

ואיפה קונים נעליים חגיגיות במידה פיצית?

אני יודעת שהכי חשוב לבדוק שהסולייה גמישה. תנסי לקפאביגיל ##

לקפל את הנעל וכך תוכלי לדעת אם הסוליה גמישה מספיק

אני אוהבת את הנעליים של פאפיה

אני קניתי בפאפאיהאיזמרגד1

במבצע באתר ב75 שח

אם את צריכה מידה 19 שזה קטן כנראה יהיה לך מגוון גדול יחסית של נעליים שנשארו מהם מידות

תודה!רקאני
אפ את מחפשת נעליים חגיגיות שאמורות לשמשהשקט הזה

כמה פעמים בודדות ולא ממש להליכה, אז תחפשי בחנויות ילדים כמו שילב, גולף קידס כזה..


אני מתכוונת למשהו כזה-

סניקרס בגוון חאקי

אני צריכה גם וגםרקאני

היא התחילה ללכת לפני כמה שבועות

אז היא צריכה כבר נעליים טובות

ויש לנו חתונה אז היא צריכה גם חגיגיות...

אם כבר אז שיהיו טובות לשבת

אני חושבת שנעלי שבתהשקט הזה
קשה למצוא במידות קטנות. אז הייתי קונה משהו פושט לחתונה, ונעלי צעד ראשון טובות לשאר הזמן, גפ לשבתות. אני חושבת שהתחלתי למצוא נעלי בובה לבנות שלי רק ממידה 21 כזה..

ובעיקרון לא צריך נעליים שדווקא מוגדרות כצעד ראשון, צריך שיהיו מספיק תומכות לרגל, ועם סוליה רכה אבל מניסיוני במידות פיצקיות קשה למצוא משהו שהוא לא צעד ראשון.


אם את צריכה יותר קטן ממידה 19 אז אני מצאתי רק בנמרוד מידה 18 של אלפנטן.

תודהרקאני

אני לא יודעת איזה מידה היא

נלך לחנות ונמדוד מקווה ש19 יהיה טוב

 

קניתי בנמרוד נעליים חגיגיות אבל יותר לבניםמעיין34
צבע חום לבן, ולא כמו כל הצעד ראשון שהן צבעוניות כאלה
יש לפאפיהעלמא22

הפיזיותרפיסטית של הבת שלי המליצה לנו על הנעליים של פאפיה ונמרוד.

חשוב שהנעל תחזיק טוב את הרגל, בעיקר מאחורה.

לפאפיה יש חגיגיות יפות שהן צעד ראשון. גם אנחנו מתכננים לקנות לה כאלה לאירוע שיש לנו

תודה רבה!רקאני

לפאפיה יש חנות? או שחנויות מוכרות נעליים שלהם?

יש חנותיעל מהדרום
גם וגםעלמא22
את יכולה להתחיל בלהציץ באתר שלהם, זה כבר יתן לך כיוון 
רעיון טוברקאני

תודה!

חגיגיות אני הזמנתי מתוקות ממש משיין, טמותוהה לעצמי

או עלי אקספרס

איכות פח, רק לזמנים שרוצים שתהיה חגיגית ויפה. עולה גרושים.

מאוחר מידירקאני

זה לא יגיע לי עד האירוע

אפשר בטוגו, אני קניתי לבת שלי נעלי בובה מתוקותטארקו

עכשיו קצת יקר שם עדיין לטעמי

אבל אם זה חשוב לאירוע הייתי קונה

אני מחכה לסוף עונה

מאיזה אזור את?Doughnut

בבני ברק יש כמה חנויות שיש גם נעליים אלגנטיות לשבת ואירוע במידה 19.

אם רלוונטי לך בשמחה אתן לך שמות וכיוון (כמה רמות מחיר...)

מבנימיןרקאני

בני ברק רחוק לי

תודה

אגב יש בנקסט במידה הזו דברים ממש מתוקיםDoughnut
אם יש לך שבועיים לחכות הייתי מנסה
לשים לב שהנעל עם סוליה גמישה! זה ממש חשוב!ד' הוא האלוקים

זה מקבע להם את ההליכה, 

וכשהסוליה קשה זה ממש לא טוב, ולא נוח...

תודה!רקאני
יש לי נעל לבנה חגיגית בצבע לבן מידה 19שושנושי

אם רלוונטי לך, אנסה למצוא דרך להעביר לך.

הן עלו 400 שקל, הילד נעל אותן אולי 4 פעמים.

אעביר לך בשמחה, רק תגידי איפה את גרה אני בשבוע הקרוב צפויה להגיע למרכז בכל מקרה. 

קוראת שאת מבנימין, באסה. כותבת לך בפרטישושנושי
ולי יש תכלת לקDoughnut
גם במצב מצוין ממש ויקרות מעור, גם במידה 19. אם מעניין אותך יכולה לשלוח לך תמונה שתראי.
אם היו במידה 20-21 הייתי לוקחת. נשמע מתוק!!!שושנושי
😘Doughnutאחרונה
מתוק ממש, ויוניסקס, ועם תמיכה טובה לרגל- גבוה מאחורה ותומך. אם יש מישהי שמעוניינת- באהבה.

אולי יעניין אותך