המשנה אומרת 'האיש מקדש בו ובשלוחו. האשה מתקדשת בה ובשלוחה. האיש מקדש את בתו כשהיא נערה, בו ובשלוחו.'
בהקשר הזה הגמרא אומרת 'אמר רב יהודה אמר רב: אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה, שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו, ורחמנא אמר "ואהבת לרעך כמוך"'
זאת אומרת, הגמרא באה לאסור אפשרות שאדם ישלח את חבר שלו לקדש איזו שפרה כהן מזכרון יעקב, כי הוא חייב לראות את מי הוא מקדש, אבל מסתמא לא דובר על התבוננות יתירה.
וכל עוד את נפגשת עם בחורים שעסוקים בעבודת ה' ובאים להיפגש לשם שמים, את לא אמורה לפחד מזה יותר מידי.
כי בדר"כ הם לא באמת יתבוננו בך בבחינה, אלא פשוט יבחנו אם נעים לכם ביחד.
דבר שני, אני לא יודע מי כתב את הקונטרס הזה, אבל המשנה ברורה בשם הפרי מגדים מחלק בין 'ראיה בעלמא' ל'הסתכלות'.
'הסתכלות' זו התבוננות מעמיקה ובוחנת.
'ראיה' זה על הדרך, באופן כללי ביותר וללא התבוננות.
על פי זה אסור להסתכל באישה, אפילו אם היא עם שאל, לצורך העניין.
אבל לראות מותר. למרות זאת, אישה שאצלה מקומות שצריכים להיות מכוסים- גלויים, אסורה גם בראיה בעלמא.
כנראה שלכן הגמרא דייקה ואמרה 'עד שיראנה' ולא 'עד שיסתכל בה'. זאת אומרת, שעפ"י זה הגמרא התכוונה לראיה באופן כללי, ולא התכוונה לדקדק ביופי יותר מידי. במיוחד שהגמרא הוסיפה את הטעם 'ואהבת לרעך כמוך'- הרעיון הוא שהחתן לא יסלוד מהכלה, כדי לא ליצור בעיות בחיי הזוגיות.
אז ממש לא ברור למה הוא שינה את לשון הגמרא, כי זה משנה את המשמעות.
ועוד דבר, תסתכלי על חתנים שבוחנים בדקדוק מוגזם את היופי. האם חיי הזוגיות שלהם טובים יותר?
בוודאות לא. כי יופי עתיד להישחק או להימאס עם הזמן. אבל אהבה שנבנית על הדברים העמוקים יותר, והחיצוניות רק משמשת לעזר, יכולה להישאר לנצח.
"כל אהבה שהיא תלויה בדבר- בטל דבר, בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר אינה בטלה לעולם"
וכל הכבוד על הרגישות 
שתזכי בעז"ה לבנות בית של קדושה!
)