בעלי עובד המון שעות ביום וכל פעם אומר שלא מספיק כלום. הוא לא מפסיק לקחת על עצמו עוד דברים
ופתאום אני קולטת שהוא מנסה גם להרשים את הבוס שלו וכאילו בקטע של לרצות אותו.
מה יוצא מכך? שאני והילדים ממש "מוזנחים"
אני כל הזמן בהרגשה של לא נעים לי להתלונן עליו כי הוא בעיניו עושה הכל.
לוקח את הילדים בבוקר ומחזיר בצהריים ובאמצע עובד ואחרי עוזר במקלחות ועובד עובד עובד.
אני מודעת לכך שאני כבר תקופה לא עובדת והוא המפרנס היחיד בבית. אבל אני מרגישה שזו בריחה שלו.
עכשיו אחרי הלידה אני מותשת. עברתי לידה ארוכה והריון מורכב שהייתי רוב רובו בשמירת הריון ולא יכולתי
כמעט לעשות כלום (למרות שתכלס עשיתי)
הוא בחיים לא מפעיל מכונה, לא שוטף כלים, לא יודע לבשל ושוטף את הבית רק לכבוד שבת.
אני לגמרי קיבלתי את זה עד עכשיו אבל אחרי הלידה הזו שאני כ"כ זקוקה לתמיכה נפשית ופיזית (בבית)
אני מרגישה ממש בודדה.
הוא כל הזמן בלחץ העבודה ולא עזר כמה דיברתי איתו שזה מפריע לי הוא עוד טוען שאני טיפוס מתלונן
במקום להגיד תודה שהוא מפרנס אותנו .
הוא לא מבין שאני רק מבקשת שיהיה לו סדר יום שבו הוא יכניס אותי ואת הילדים יותר ולא לעבוד על רובוט.
אתמול כבר ממש נשברתי. אני כבר כמה ימים אוכלת רק סנדוויצים עוגיות וקפה ו"התלוננתי" בפניו שאני רעבה ומותשת ושיקנה אוכל וידאג שאצליח להתחזק, הוא לא עשה את זה ורק אחרי שביקשתי שוב הוא הלך וקנה מצרכים כדי להכין, אני ממש מעריכה את הכוונות הטובות באמת!! אבל הוא לא יודע לבשל וזה מה זה לא הזמן לניסויים כשאני גמורה ועצבנית אז אמרתי לו שאני הולכת לישון כבר ושלא יתחיל להכין אוכל באמצע הלילה!! אכלתי שוב סנדוויץ והלכתי לישון והוא ממש נעלב!! התנצלתי בפניו שזה ממש לא אישי ושזו פשוט לא שעה להתחיל להכין אוכל ושלא יטרח (בנוסף ראיתי שהוא בלחץ ממשהו בעבודה ומתחיל לארגן את האוכל ממש בלחץ אז לא היה לי טוב עם זה )
וחמותי התקשרה אלי לפני שבוע+ ואמרה שתשלח לנו אוכל ואני שמחתי כמובן. הטלפון המיוחל לא הגיע ממנה
ואת בעלי זה אפילו לא מעניין שאני אחרי לידה ומותשת ולא מסוגלת לעמוד במטבח לבשל, הוא לא מרים טלפון לשאול
אותה אם היא מתכוונת לשלוח אוכל. ועוד שבוע אחרי הלידה היא התחננה שנבוא לשבת כולנו (שבוע אחרי לידה!!!!)
היא עשתה שבת מורחבת עם כל הסבתות ודודים וזה היה מתוכנן מראש (בעיה שלי שילדתי לפני התאריך בעצם)
וכמה שניסיתי להסביר לבעלי שאין לי כוחות הוא ניסה לשכנע אותי מספר פעמים בצורה יפה ובסוף ירד מזה והיא עוד ברוב חוצפה
שאלה אותו אם אני לא רוצה ללכת לבית החלמה לשבת, כאילו לזרוק אותי לבית החלמה ושהוא יבוא בכיף ויחגוג איתם עם הילדים והמשפחה שלו.
הוא לא מזיז פירור בבית. היו אורחים השבוע וכל הלכלוך והגועל נשאר על השולחן ככה עד שאני סידרתי את זה יום למחרת
כי קרסתי למיטה יום קודם.
אני מארגנת את הילדים בבוקר בקביעות וממש אין לי בעיה עם זה ונותנת לו לישון כמה דקות לפני שיוצאים מהבית אבל זה מתחיל גם להימאס עלי. מרגישה הפיליפינית פה. הבית לא מתפקד אם אני לא מתפקדת. הצעתי להביא איזו מישהי שתעזור קצת בבית והוא אומר שלדעתו לא יקרה כלום אם נחכה עד שאתאושש!!!
כל הכבוד למי שקראה עד כאן, אשמח לתגובות מחבקות , יכולה לפרוק את זה אצל חברה אבל לגמרי מעדיפה כאן שלא יהיה לשון הרע כי בעלי באמת נשמה טובה סה"כ ומרגישה שיש קצר רציני בתקשורת
)
תודה על התגובה!