כאילו שאני מסוממת. אבל אני לא
וגם בלי ההרגשה המסטולה שנותנים לך הסמים
כאילו שאני כל יום, כל שעה, כל דקה, כל שניה בחיים שלי בתוך בוץ שחור וסמיך
שעומד ולא נותן לי לטבוע ולא נותן לי לצאת
כולא אותי בתוך בור עמוק, אפל וסמיך שלא משחרר ממני לדקה
ואני- ממנו
זה לא שאני איזה נערה של החיים שלה זה סבל טהור
אפילו לא חצי, או רבע, או עשירית
זה פשוט בתוכי
בתוכי בתוך חרא של עצמי
עם המחשבות שרצות לי במוח אחת רודפת אחת, במהירות שיא, כאילו מישהו רודף אחרהן
ישמע אותם, יפרסם אותם לעולם
זה לא שאני איזה אחת מוזרה, חתיכת פריקית של הלייף
זה פשוט אני
אני ויותר מדי שחור
מרכיבה על סוסים באופן קבוע
)