יש לי גיסה (אשתו של אח של בעלי) שאני חושבת שיש לה סוג של חרדה חברתית. שאני בטוחה שהרבה לא ישימו לב אליה אבל היא ממש בולטת לי. ואז כנראה יש איזו העברה נגדית שקורית כשאני איתה שאני מרגישה כל כך לא בנוח. ולמה? כי עדיין אחרי 3 שנים שאנחנו גיסות ואחרי מלאאא שבתות שעשינו יחד , כי הם גרים ממש ליד ההורים של בעלי ולרוב הם שם בשבת כשאנחנו באים, היא פשוט מתביישת ממני ולא נינוחה ולא מתקשרת איתי כמו בן אדם רגיל. וזה לא שלא השתדלתי לנהל שיחות ממש נעימות ולא מלחיצות, והעליתי נושאים מענינים לדיון ופיתחתי שיחה ועדיין כל פעם זה מרגיש כמו להניע את הגלגל מהתחלה. כאילו מעולם לא נפגשנו. ותמיד בהתחלה היא עוד יותר נבוכה. ואז בסוף מדברת רגיל, ופתאום מדברת ממש רגיח ומשתפת ופתוחה על כל מיני דברים. עד חפעם הבאה שמתייחסת אלי כאל זרה מאיימת.
ואתמול קפצנו להגיד שלום לחמי וחמותי אחרי חודש שלא נפגשנו, והיא היתה בבית שלהם וכשנכנסנו היא היתה עם הגב אלינו ובדקה משהו בפלפון והיא לא הסתובבה! המשיכה לעמוד עם הגב בלי לענות לשלום שלנו, בלי להתייחס בכלל יותר מ10 דקות. ואז היא הלכה בלי לומר מילה, ובסוף אחרי זמן מסויים היא חזרה ואז עד שהתניעה, ובסוף דיברנו כביכול רגיל.
וזה מחרפןןןןןןן אותי, עושה לי כזו תחושה לא נעימה, וכמובן שאני לא מצליחה לעשות הפרדה, ובסוף לוקחת את זה אישי, אבל בלי קשר לפגיעה, זה מביך, זה מסרבל, זה תקוע ומעיק. זה גורם לי להיות מודעת אל עצמי ואליה בלי פשוט לזרום.
אשמח לעיצות, לשיקוף, לניתוח הסיטואציה שיעזור לי להבין מה קורה שם. תודה יקרות.
ואתמול קפצנו להגיד שלום לחמי וחמותי אחרי חודש שלא נפגשנו, והיא היתה בבית שלהם וכשנכנסנו היא היתה עם הגב אלינו ובדקה משהו בפלפון והיא לא הסתובבה! המשיכה לעמוד עם הגב בלי לענות לשלום שלנו, בלי להתייחס בכלל יותר מ10 דקות. ואז היא הלכה בלי לומר מילה, ובסוף אחרי זמן מסויים היא חזרה ואז עד שהתניעה, ובסוף דיברנו כביכול רגיל.
וזה מחרפןןןןןןן אותי, עושה לי כזו תחושה לא נעימה, וכמובן שאני לא מצליחה לעשות הפרדה, ובסוף לוקחת את זה אישי, אבל בלי קשר לפגיעה, זה מביך, זה מסרבל, זה תקוע ומעיק. זה גורם לי להיות מודעת אל עצמי ואליה בלי פשוט לזרום.
אשמח לעיצות, לשיקוף, לניתוח הסיטואציה שיעזור לי להבין מה קורה שם. תודה יקרות.
