בלי פעולה.
מישהו יכול לעזור לי לקשר?
אגב, אין על הרב ליאור!!! נכון?
ואם מעניין אתכם- כ' טבת הרמב"ם נולד, האביר יעקב נפטר. סתם באגביות.
אני מניח כי כל אותה שעה שבה עמדתי עטוף מחשבות סתמיות, אף היא הייתה שם. מן הסתם הייתה שם גם אתמול גם שלשום. אולי הייתה שם בכל אותן פעמים בהן ערכתי כאן קניות. תחילה לא הבחנתי בה כלל. היא נמנית על הזן הזה של הבריות שאין העין שולטת בהם, לא כל שכן כאשר העין מוקפת מדפים מלאים על גדותיהם במיני פיתוי ומתיקה.
במה השתנתה הפעם הזאת שבה נפקחו עיניי וראיתי? נעים היה לי לומר כי כוחי עמד לי להסיר את הלוט מעיניי, אך לא כך היה הדבר. דומה כי זכיתי להבחין בה, רק לאחר שראיתי כי האדם שעמד לפניי לא השגיח בה כלל ועיקר. הוא התעלם אותו האיש, פשוט התעלם. לא עלה על דעתו לשלח לעברה אף לא מילה קטנה של הכרת תודה, ואולי כלל לא שת ליבו לכך שידיה טיפלו ביעילות בשפע המצרכים: אורזת, קושרת ולבסוף מניחה בסדר מופתי בעגלה. והיא... ראיתי בפניה, היא לא ציפתה שהוא יודה לה ולא כאבה את שתיקתו. סוף - סוף היא את תפקידה ממלאת...
כמעט השלימה האורזת מלאכתה, אך חפיסת הקמח שקרע נפער בשוליה התפזרה לכל עבר, ונתנה סימניה במוצרים שזה עתה ארזה. "סליחה אדוני", היא אמרה. מבטה היה מבויש, כאילו בה תלויה האשמה והחלה לנקות את הקמח בכל כוחה. מה שהוא במילה "אדוני" שיצאה מפיה הרעיד את ליבי. זה לי הפעם הראשונה בה שמעתי את המילה הזו מפיה של אישה שהתכוונה למשמעותה הפשוטה, "אדוני". ביקשתי לסייע במלאכתה, אך היא סירבה. ובחלוף כמה רגעים, שאריות הקמח נמוגו והאישה מיהרה להביא שקית אחרת מן המדף. כשתמה מלאכתה של האורזת, שילם האדון חשבונו לקופאית, נטל את העגלה, והפטיר: "הכול כאן כל כך איטי. עוד מעט שבת, אנשים לא מבינים?!".
קל להן לעיניים לעמוד על המוטל עליהן מתוך כישלונם של אחרים, וכיוון שנחמץ ליבי לנוכח התעלמותו ממנה, נתתי דעתי עליה.
היא הייתה אישה נמוכת קומה מבנות העדה האתיופית, והיא הייתה הרה, מאוד הרה... לבושה בסרבל עבודה שעליו חקוק שם מקום עבודתה, ו"לשירותך תמיד" בכתב עגול על סרבלה. מטפחת לבנה מהודקת על ראשה, כמו עונה במקומה לבעל הקמח: "האישה שלראשה אני הדוקה יודעת היטב כי השבת בפתח, וטוב היה לה להתכונן לבואה בביתה. אך יודע אתה, אם אין קמח אין... ופיות זעירים ממתינים בביתה".
אלמלא פגשתי בה, אותם בוודאי לא הייתי רואה. איני יודע אם המשקפיים הללו הינם מציאות או פרי הדמיון, אך אני יודע כי היא אשר העניקה לי אותם. ובעזרת המשקפיים לפתע ניתן להבחין בכולם. אפשר לראות את האנשים השקופים. משהרכבתי אותם פתאום הבחנתי בהם: במַחתים הקבלות בסופר, במאבטח הזקן, ובשוטף הכלים הניצב מאחורי הקלעים במסעדה שאינו זוכה לחיוכים ותשרים. במטאטא הרחובות שעלה מחבר העמים שבמהלך עבודתו עדיין חולפות נוסחאות במוחו, זכר לימים אחרים. בקשישה היושבת לבדה ופניה חרושי קמטים, ובתלמיד ההוא הרגיל למדי שאינו מבריק אך גם אינו מפריע, ושכל כך בנקל נעלם מעיניי. פתאום התאהבתי בהם, באנשי הצללים, באנשים המכונים בטעות "פשוטים". ואלמלא הבחנתי בהם, הייתי מאבד עולם מלא.
נכון זה קטע ממש חמוד? אני ממש רוצה לעשות עליו פעולה!!! רוצים לעזור לי?
גלעד כזה- דביר