כל יום מחדש כשמגיע הלילה אני מרגישה דיכאון. פשוט ככה.
שבועים וחצי אחרי לידה. מאז שילדתי אין לי לילה בכלל. אני אצל אמא שלי, כולם הולכים לישון ואני נשארת לבד עם הנסיכה. נסיכה ממש, רוצה רק ידים, ולא מוכנה שאשים אותה במיטה שלה, גם אם אני עוטפת אותה טוב טוב. אמרו לי שבגיל הזה אין ענין של להתרגל (לא מאמינה לזה האמת) וצריך כמה שיותר להחזיק ולחבק, אז אוקי אני לוקחת אותה אלי למיטה ואז יחסית היא ישנה בסדר אבל אני לא יכולה לישון ככה. לא נוח לי ומפחדת איכשהו לחנוק אותה. אז יוצא שאני רק מנמנמת בזמן החסד הזה שהיא ישנה, שאורך אולי שעה וחצי. בשאר הלילה היא מתפתלת מכאבי בטן, ולא, לא עוזר הסימיקול והליקציק, ויונקת ולפעמים מקיאה (ריפלוקס) ושוב יונקת.
ואני לא יכולה כבר, רק רואה שמתחיל להחשיך אני מיד יודעת שעוד לילה ללא שינה לפני, ושוב בבוקר אמא שלי תשמור עליה ואני אשן עד 12 1 (בהפסקות כמובן כי צריכה להניק תוך כדי) ולא יהיה לי בכלל יום כי כמה שעות אחכ כבר מחשיך... ומתחילה להרגיש כל לילה מחדש עצבים על בעלי, שהחיים שלו לא השתנו. הוא רואה סרט עד מאוחר בלילה כמו שעשינו לפני שילדתי, הולך לישון מאוחר מבחירה, קם בבוקר בשעה נורמאלית. (הוא אחראי אומנם על הבכור שלנו אבל הוא לא מתעורר בלילות בדכ) הוא ישן חזקקק ולא מתעורר אפילו כשהנסיכה צורחת..
אוף אני שונאת את המצב הזה. בוכה המון בלילות.
מתי זה ישתנה??? אם בכלל, היא לא נראלי אי פעם תהיה מוכנה לשכב במיטה (במהלך היום היא בטרמפולינה).
מה שקצת עוזר לי זה שאני בפלאפון כל הלילה, באינסטגרם. משכיח ממני סוג של את הסיטואציה שבה אני נמצאת. ועוד מה בעלי אומר לי? שהוא רוצה שלא אניק ואהיה בפלאפון תוך כדי😬
די אוף, אני באמת נלחמת כל היום להיות שמחה, לחייך, עם מצב רוח. אבל מיד שמגיע הלילה מרגישה כמו סטירת לחי- הנה שוב מגיע לילה, שוב תהיי לבד, שוב לא תישני, שוב תצטרכי לטפל בכל הבעיות שלה. ולבד.
אני רק רוצה שהיא תגדל ותישן מסודר. שיהיה לי קצת זמן לעצמי. שהיום שלי יחזור להיות רגיל!! לישון בלילה ולקום בבוקר. ולא ב1 בצהרים סחוטה מעייפות כי אחרי הכל ישנתי קצת שעות.
לישון רצוף קצת יותר משעה וחצי.
אה ואני שונאת את החורף ואת הקור בלילות ואת זה שאין בקושי שעות אור
לילה טוב לכן. ותודה על המקום לפרוק
שבועים וחצי אחרי לידה. מאז שילדתי אין לי לילה בכלל. אני אצל אמא שלי, כולם הולכים לישון ואני נשארת לבד עם הנסיכה. נסיכה ממש, רוצה רק ידים, ולא מוכנה שאשים אותה במיטה שלה, גם אם אני עוטפת אותה טוב טוב. אמרו לי שבגיל הזה אין ענין של להתרגל (לא מאמינה לזה האמת) וצריך כמה שיותר להחזיק ולחבק, אז אוקי אני לוקחת אותה אלי למיטה ואז יחסית היא ישנה בסדר אבל אני לא יכולה לישון ככה. לא נוח לי ומפחדת איכשהו לחנוק אותה. אז יוצא שאני רק מנמנמת בזמן החסד הזה שהיא ישנה, שאורך אולי שעה וחצי. בשאר הלילה היא מתפתלת מכאבי בטן, ולא, לא עוזר הסימיקול והליקציק, ויונקת ולפעמים מקיאה (ריפלוקס) ושוב יונקת.
ואני לא יכולה כבר, רק רואה שמתחיל להחשיך אני מיד יודעת שעוד לילה ללא שינה לפני, ושוב בבוקר אמא שלי תשמור עליה ואני אשן עד 12 1 (בהפסקות כמובן כי צריכה להניק תוך כדי) ולא יהיה לי בכלל יום כי כמה שעות אחכ כבר מחשיך... ומתחילה להרגיש כל לילה מחדש עצבים על בעלי, שהחיים שלו לא השתנו. הוא רואה סרט עד מאוחר בלילה כמו שעשינו לפני שילדתי, הולך לישון מאוחר מבחירה, קם בבוקר בשעה נורמאלית. (הוא אחראי אומנם על הבכור שלנו אבל הוא לא מתעורר בלילות בדכ) הוא ישן חזקקק ולא מתעורר אפילו כשהנסיכה צורחת..
אוף אני שונאת את המצב הזה. בוכה המון בלילות.
מתי זה ישתנה??? אם בכלל, היא לא נראלי אי פעם תהיה מוכנה לשכב במיטה (במהלך היום היא בטרמפולינה).
מה שקצת עוזר לי זה שאני בפלאפון כל הלילה, באינסטגרם. משכיח ממני סוג של את הסיטואציה שבה אני נמצאת. ועוד מה בעלי אומר לי? שהוא רוצה שלא אניק ואהיה בפלאפון תוך כדי😬
די אוף, אני באמת נלחמת כל היום להיות שמחה, לחייך, עם מצב רוח. אבל מיד שמגיע הלילה מרגישה כמו סטירת לחי- הנה שוב מגיע לילה, שוב תהיי לבד, שוב לא תישני, שוב תצטרכי לטפל בכל הבעיות שלה. ולבד.
אני רק רוצה שהיא תגדל ותישן מסודר. שיהיה לי קצת זמן לעצמי. שהיום שלי יחזור להיות רגיל!! לישון בלילה ולקום בבוקר. ולא ב1 בצהרים סחוטה מעייפות כי אחרי הכל ישנתי קצת שעות.
לישון רצוף קצת יותר משעה וחצי.
אה ואני שונאת את החורף ואת הקור בלילות ואת זה שאין בקושי שעות אור
לילה טוב לכן. ותודה על המקום לפרוק
גם אם אנסה להעיר אותו, הוא פשוט לא שומע ולא קולט מה הולך סביבו, כבר יש לי ניסיון מהגדול שלנו, שהיו פעמים שניסיתי להעיר את בעלי והתייאשתי...
מתיש מאוד מאוד. הלוואי תצליחי לצבור קצת כוחות
