לא חושבת שלאנשים כאלה יש איזה מצפון.

אנשים שאוהבים נשים זה לגיטימי שהם נופלים,

ויש להם מצפון וחרטה וכו'.

אנשים שפוגעים בנשים, בילדים, בנערות, בנשים נשואות..

אין להם כנראה שום מצפון או חרטה.

הכרתי פוגע אחד.

הוא היה אומר שהנפילות שלו הן לא בשליטתו.

הוא פשוט לא לקח אחריות ולא הצטער על זה שהוא נופל על ימין ועל שמאל..

זה התחיל אחרי מות הבן

יכול להיות שמאז גם לא היה דתי בכלל, רק כלפי חוץ..

הרבה נופלים באמונה אחרי מקרים כאלה. 

לא מכירה אותו בכלל חוץ מזה שהוא סופר. לא גדלתי עליו ורק לאחרונה יחסית נחשפתי לספרים שלו. סתם הרגשה שלי שזה מה שקרה.. 

היחס לנפילות ברור שהוא שונה. אנחנו מאמינים בחזרה בתשובה.

 7 יפול צדיק וקם. במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים עומדים. תשובה קדמה לעולם.

ועוד ועוד מקורות שמלמדים אותנו על החשיבות והאפשרות המופלאה של חזרה בתשובה. זה דבר גדול ועצום שריבונו של עולם נתן לנו. מתנה ענקית. 

אבל

וזה אבל גדול. יש הבדל גדול ועצום בין נפילה אישית בתחום המיניות. שהיא בין אדם לריבונו של עולם לבין פגיעה, ועוד פגיעה מתמשכת, באנשים אחרים.

שם זה כבר בעיה אחרת לגמרי. חמורה הרבה יותר.

זה לא נכון להגיד שאדם שיש לו נפילות בתחום המיניות יגיע בסופו של דבר להטרדות מיניות. 

נפילות בתחום הדתי זה שונה מאוד מנפילות בתחום האנושי. שונה מאוד מאוד מאוד.

יחד עם זה ברור שאדם שמגיע גם למקומות בעייתים כאלו של נפילות בתחום האנושי. של פגיעה מינית- ברור שיש לו מקום לחזור בתשובה. זה לא יהיה קל ולא פשוט אבל אפשר לתקן, לאט לאט תוך התייעצות ברבנים ענווה ולקיחת אחריות.

עזיבת החטא ווידוי וקבלה לעתיד.

זו דרכה של תשובה.

כואב הלב על הנזק שאותו אדם עשה שגרם לנו לחשוב שאי אפשר לתקן. שהעביר את האשמה הלאה והוסיף וחטא ונטל את חייו במקום לקום ולחזור בתשובה ולהתחיל להתמודד עם מה שהוא עשה.

מזה כואב הלב מאוד.

באופן כללי,

ייחוד עוזר מאוד לא להגיע למצב של יחסים בהסכמה, כאשר היחסים האלה אסורים.

ייחוד פחות יעיל נגד פגיעות מיניות, שבהן רק צד אחד מעוניין והצד השני הוא קרבן. 

מתוך כל הרע הזה,

ולנסות לראות איפה אנחנו לומדים, גם לעכשיו וגם לעתיד,

ולנסות ולראות איפה אנחנו זורעים "מעט אור", כדי שב"ה הוא ידחה הרבה מן החושך...

להיכנס לכל הסיפור הזה, באמת שאין לי מילים וזה כ"כ כ"כ שובר וכואב ונוראי שאין אפשרות בכלל להתחיל...

אז אישית הכיוון של לראות מה הלאה...

מה ניתן לתקן,

מה ניתן לשים לב,

מה ניתן לקחת מכך -

הוא כיוון שאני מאוד מתחברת אליו כמאור.

וישר כוח ותודה לך שפתחת את השרשור הזה.

לי הקטנה עולים שלושה כיוונים כשאני חושבת על מה כן ניתן לעשות:

א. הורות - לחזק את ההורות שלנו. בדיוק כמו שהיטבת לתאר!

היחסים בין הורים לילדיהם הם לפעמים כמעט הכל בחיים של הילד/ה.

ילד שמרגיש שהוא אהוב, 

שהוא רצוי,

שהוא שייך,

שהוא מסוגל ועם יכולת,

ילד שיש לו ערוץ תקשורת ישיר ורציף עם הוריו,

ילד שיודע שלספר את האמת, גם אם היא לפעמים לא קלה, להוריו - אף פעם לא יפגע בו אלא יטיב איתו,

ילד שיודע שההורים תמיד תמיד שם בשבילו -

זה ילד שאחוזי ההצלחה שלו בחיים גדלים לאין ערוך...

לכן התפקיד שלנו, כל הורה באשר הוא - הוא לעבוד על המקום הזה.

שנזכה.

שנזכה להיות הורים כאלה.

הורים נוכחים.

הורים קשובים.

הורים מכילים.

הורים מיטיבים.

הורים שהילד שלהם מרגיש בטוח לבוא ולספר להם הכל, מטוב ועד רע.

ב. הנערים המתוקים - וכל המין הגברי בעצם באשר הוא.

מכל הסיפורים האלה שצצים השכם וערב בתקשורת ובכלל - ליבי ממש על כל הילדים, הנערים, הבחורים והגברים שחיים כאן.

באמת.

בתור אמא לשני בנים, רעיה לגבר, בת לאבא ז"ל, אחות לאח, נכדה לסבא וכן הלאה - לחשוב שלמשל הילדים שלנו (הבנים) ירגישו כל הזמן שהמין הגברי "דפוק"

או שהם "דפוקים"

או שהם "שור מועד" שכל רגע עלול ועתיד לנגוח...

או שהנשים מדהימות והם נוראיים,

או שכולם אנסים בפונטנציה חס ושלום

או שהם פשוט מגעילים ומפחידים וצריך להיזהר ולהישמר מהם - רק כי הם בנים -

זה פשוט כואב לי!

כואב לי כאמא

וכואב לי כאדם בעולם הזה שחצי כדור שלו גברים...

זה פשוט נוראי מה שהאנשים הרשעים הללו עושים לא רק לקורבנות - אלא גם לכל המין הגברי באשר הוא.

הם פשוט משחירים מין שלם!

זה לא הגיוני הדבר הזה!

לא הגיוני שילדה תפחד מכל בן בשבט שלה או בשכבה שלה

לא הגיוני שאישה תפחד מכל איש שהיא רואה ברחוב

לא הגיוני שכל אבא או אח או נער יחשד אוטומטית כאנס או אדם רע

וזה לצערנו קורה.

ומה שקורה לאותם בנים בנפש פנימה - אוי אוי אוי! פשוט כאב לב!!!

אז ברור שצריך להישמר ולהיזהר והכל,

וברור שיש לצערנו גם חלאות ונבלות - ברור.

אבל היי, רוב הגברים, הנערים, הילדים, הבנים - הם טובים! מתוקים מדבש! צדיקים! טהורים! טובים! ומיטיבים!

ואסור לנו לשכוח את זה

ואסור גם לבנות שלנו לשכוח את זה

ואסור גם לבנים שלנו עצמם לשכוח את זה!

וכמה חשוב שגם השיח הזה יהיה נוכח בחייו של נער, בוודאי שבתקופה הזו.

ג. להוסיף טוב

גם להוסיף טוב כל אחד במעגל הפנימי שלו, כל אחד איפה שהוא יכול,

להמשיך,

להתקדם,

לחיות,

להאיר.

וגם לעשות חשבון נפש וללמוד מהלימודים הכה רבים וכה חשובים וכה עמוקים שניתן ללמוד מכך,

כמו:

לברור את הרע מהטוב,

להתחזק בשכל הישר ובדעת התורה וכל הבירור שקורה עכשיו - שחיי הקורבנות קודמים,

ש"לשון הרע" לא יכול להיות על חשבון חיים של נפגעות,

שהסתרה שפוגעת באחרים היא לא מעלה אלא נוראית נוראית וצריך להוקיע ולמגר את ההסתרה הזו

שצריך להישמר מאדם גדול כקטן ללא כל קשר למעמדו - לראות שקודם כל יש כאן יושרה, שיש כאן בן אדם, שיש כאן שמירה על כללי ההלכה הבסיסיים וכן הלאה...

ושאר הלימודים החשובים שכתב נכתב עליהם רבות מאנשים חכמים ונפלאים, שהם עצמם מוסיפים את אותו האור בעולם

בתפילה ובתקווה שיהיה תמיד אור גדול, שיכסה את החושך כולו כולו 

ורק רק בשורות טובות לכל עם ישראל 🙏

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.

במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת