עושים אותי חולה... בבקשה אל תעלבו (למרות שהבקשה הזו מצחיקה, יש בה אפס התנצלות).
אבל לכאורה כולנו דכאוניים. מה נשתנה מפעם? זו מחלה של הדור? אולי האנונימיות של הרשת נותנת לנו יותר אפשרות להוציא את הפְנים החוצה, להשפריץ את הדיכאוניות שלנו. אולי צריך לפתוח פורום של שמחה ואהבה, רק של שמחה ואהבה, ולהחיות קצת את העולם הזה, להאיר את הפנים (תרתי משמע) של כל אחד ואחד פֹה, ברחבי הפורומים. לדעת שאחרי כל מה שראיתי פה אני יכול לצאת עם שלוות נפש, עם הרגשה שה' טוב והחיים, למרות שהם לא תכליתנו (רמח"ל פ"א של מסל"י), הם טובים ואנחנו צריכים, נדרשים, חייבים להיות בשמחה!
ואולי, רק אולי, זה חלק מחבלי משיח שאנחנו חייבים לעבור - אבל האם זה מחייב אותנו (להיות דכאוניים? לקבל דכאון מאחרים)?



