צריכה עזרה (בנות)נצח לנצח!!!
אני כ"כ רוצה להתחזק בצניעות.. (בגדים)
אבל זה פשוט קשה!!!
יש כאן מישי שעשתה צעד קיצוני?
העיפה תבגדים שלה, וקנתה אחרים..צנועים יותר?
איך עושים את זה???
פשוט אין לי אומץ!!!
אני לא מסוגלת.. אני רוצה באמת..
אבל- אני יודעת שאח"כ אני יתחרט ויחזור לקנות שוב בגדים כאלה..
לא שאני לובשת ממש לא צנוע..
אבל יש דברים ש- עדיף שלא.
לא פעם אחת, שמעתי שאומרים שהבגדים לא משדרים את מה שאני באמת..
אני צכה להיות שלימה עם זה- אבל איך???
ממש תודה!
שנזכה תמיד להתחזק..
איפה שרק אנחנו נמצאים..
 
 
נשמה-הסנה-בוער
בס"ד

לפעמים בוער בנו איזה רצון טוב כזה, "וואלה ד'! בא לי כבר להיות צנועה! בא לי לזרוק את כל החצאיות הקצרות מהארון!" ואז ניגשים לארון במרץ, שולפים את חצאית הג'ינס הקצרה הראשונה ו- אז נזכרים בפעם הראשונה כשקנית אותה עם רחלי- וואי איזה צחוקים היו, ואיך לבשת אותה לסמנריון בירושלים לפני שנה, שתרם לך כ"כ המון, ו- את מחזירה אותה בזהירות למדף. 
או שכבר הצלחת לזרוק אותה, ואת הולכת כבר שבוע רק עם חצאיות צנועות, אבל יום אחד נמאס לך כבר, ואת עוברת בעיר ורואה חצאית שיא המהממת ובמחיר- מפחיד לספר, אז שילכו לעזאזל הדוסיות וכו', ואת קונה שוב.
הרצון הזה להשתפר בעבודת ה' הוא כ"כ טוב ומדהים! אבל צריך לנתב אותו בצורה הנכונה.

- צניעות צריכה לנבוע ממקום פנימי. גם אם לא יהיו לך יותר חצאיות קצרות, אם אין לך את זה בפנים, זה יתבטא בדברים אחרים- חולצה, נעל, או סתם דרך רעשנית אחרת לעבור בזהירות על הלכות צניעות. כדאי לעבוד על זה, לקרוא בספרי מוסר על מידת הצניעות, לשמוע שיעורים, וכו'. 
- הדרך הבטוחה ביותר, בכל דבר בחיים, היא הדרך הזהירה והיותר איטית. לא לזרוק בבום את כל החצאיות. אולי להחליט שבחודשיים הקרובים קונים רק חצאיות מאורך מסויים. בפסח לאסוף את החצאיות הקצרות ולא לזרוק, אלא לשים במחסן או בארון שכוח אל. בחופש הגדול להחליט שקונים חולצות רק מאורך מסויים, וכו'. הדרך האיטית אמנם לפעמים מדכאת, והיצר (כן, כן! זה בעצם הוא, רק שהוא מחפש לאיזה דוס מטיף) מצקצק בלשונו, ונאנח על כך שעבודת ה' שלנו כ"כ איטית, ויאו, איזו צבועה את שאת עדיין הולכת עם חצאיות ברך. אבל רק כך תוכלי ללמוד לשלוט בכוחות הטובים שלך ולנתב אותם הישר למען ה'.
-  להתפלל חזק חזק לה'. לשתף אותו ברצון שלך לעלות, ברצון שלך להיות יותר צנועה, להדבק במידותיו. לדבר אליו בשפה שלך, לקרוא תהילים, וכו'. 
- בנוסף ללימוד הרוחני, לזכור אנחנו יהודים ולא מדברים רק ברוחניות אלא גם במעשים. ללמוד הלכות צניעות, להחליט על זמן קבוע- למשל כל בוקר ראשון בשעה 7. לעשות תזכורת בפלאפון וכו'..

בהצלחה רבה רבה צדקת!
אני עשיתי את הצעד הזה-אורושקוש
זה קשה.
אמת מה שה לי קשה זה להעיף את הבגדים... בתחלה השארתי אותם בלי ללבוש..ומה שגם קשה זה כשהולכים לעשות קניות ורואים חצאית קצרה למשל והיא פשוט מהממת ורוצים לקנות אבל-לא.
עד עכשיו יש לי חצאית קצרה(לא ממש אבל כזאתי...)ואני לובשת אותה רק ממש לפעמים..
אבל אני יכולה להגיד לך-שהכל שווה את זה.
אני פשוט שומרת את הגוף שלי לעצמי.וזאת הרגשה כיפית.
חוץ מזה שזה מיד מזכיר לך מי את ולאן את הולכת...אנ יודעת שעד עכשיו לא הלכת לבוש כ"ה נורא אבל בכל זאת...
לי יש רק עוד שני טיפים קטנים-מאמע צאדיקה
עכשיו חורף- כדאי ללבוש יותר מכוסה- פחות קר..... |אסקימוסי|
אז תתרגלי עכשיו ללבוש בגדים יפים וחורפיים- ותגלי כמה שחם וכיף לך ואת גם יפה....
 
 
דבר שני -יש עכשיו אופנה של ללבוש שכבה-על-שיכבה- אז את יכולה לשלב בגדים וליצור לוק חדש- מאותם בגדים ממש!! (זה עובד יותר בחולצות- בחצאיות זה נותן מראה קצת יותר מתנחלת אולפניסטית- שאני לא יודעת עד כמה את מחוברת לסיגנון זה...)
כ"כ מבינה אותך. >>אוהבת את אבא
בס"ד להש"ית
אצלי זה קרה בצורה מוזרה.
פעם התחשק לי להיות דוסית אז- אני לבשתי בגדים דוסים.
פעם התחשק לי להיות "לא דוסית"- פשוט שלפתי חצאית קצרה.
וואלה, לא היתי סגורה על עצמי.
אז תכלס, מה שאני באמת באמת לפעמים זה בכלל לא הלבוש שלי.
אבל בכ"ז מה שאת לובשת שנקרא "אופנה"- זה אכן כן "אופן/דרך" שלך לבטא את עצמך.
לכן >>
זה שכתבת שבאלך כ"כ להתחזק בצניעות. אשרייך
זה לא קורה בבום. כי כמו שזה יקרה באופן קיצוני- זה יחזור באופן..קיצוני.
זה תהליך, וכלל לא ארוך. [אל דאגה ]
קודם כל כדאי לך להיות בגדר "מחשבה".
להבין את מהות הצניעות. ולמה חשוב להיות צנועה.
שאלי את עצמך איפה ואיך את רוצה להיות ולהראות- והכי חשוב- ב-א-מ-ת.
זה יותר יתן לך מוטיבציה להיות צנועה ואת האומץ לזרוק את הבגדים הפחות דוסים.
אח"כ- תעברי למעשה.
"תזרקי" את הבגדים הפחות דוסים [ואתזה אני עשיתי, והיו לי ה-מ-ו-ן!!]
[למה עשיתי את התזרקי במרכאות? כי תכלס, זה גשמי, כל הפעולות הללו, אבל את עושה פה
משו יותר עמוק, את כאילו, זורקת את ה"זבל" ואומרת "וואלה, אבא, אני רוצה להתקרב אלייך!", זה מדהים
|גאה להיות דוס|]
ונחזור >>
ולא שאת לא הולכת עם ארוך, את כן. [אני מכירה אותך..]
אבל בכ"ז כדי להיפטר מחצאיות קצרות/חולצות צמודות ממש אך תהיה שלמה עם זה.
אם את לא שלמה- אל תזרקי, כנראה שאת עדיין לא "בשלה" לזה.
ואיך תהי שלמה עם זה?
רק אחרי שתביני את המהות של הצניעות. רק אז.

באולפנה אצלנו תמיד משדרים "תתלבשי בפשטות ותמימות".
ז"א, צניעות זה באמת היכולת שלנו לראיה עמוקה של עצמנו.
צניעות- לא מכסים את הגוף כי זה רע ואנחנו צריכים לסלוד ממנו, להפך.
אז למה בכ"ז מכסים?
כדי לתת לאדם אפשרות להכיר את עצמו קודם. וממילא מתוך כך יוכל להציג את עצמו כלפי חוץ
באופן שהוא רוצה. 
[דיברת על זה שחברות שלך אומרות שלפעמים שהלבוש זה לא את באמת..]
ולמה זה כך?
מפני הריבוי רשמים שלנו שאנו קולטים קשה באמת לזהות מיהו הבנאדם באמת.
צניעות זה כלי שמאפשר לנו גישה עמוקה אל עצמנו.
צניעות לא נותנת לנו אפשרות ראשונה להתרשם מן החוץ, אלא היא נותנת לנו להתחבר אלינו אל עצמנו.
אל החשוב באמת.

אם תלכי על הרובד הרוחני, מהי צניעות במובן הרוחני,
אני כמעט יכולה להבטיח לך שהבגדים שלך ישתנו. 


שיהיה המון ב"הצלחה נשמה


לא קראתי את התגובות שלפני..שמחה ואמונה
ו.. אמ... גם אני כשהתחזקתי בצניעות עשיתי את זה מזהה קיצוני את לא קולטת...
אבל לי זה לא היה כ"כ קשה... כאילו קצת פאדיחות קצת גיחגוחים של אחרים אבל ממש בקטנה..
אם את ממש רוצה להתחזק בצניעות את חייבת לעבוד על 'שיוותי ה' לנגדי תמיד' כי ברגע שתראי רק את ה' מולך תצליחי לעשות את כל מה שאת רוצה בלי לספור אף אחד- כי את רואה את האמת מול העיינים שלך, אז מי יכול עליך?..'
למרות שאני בן ואני ביני"ש אני רוצה לחדד נקודה-מלמעלה אלוקים
כולם נגעו בה- אני רוצה לחדד-
 
היה כאן "שיוויתי ה' לנגדי תמיד", והיה הרצון, וההבנה שמשהוא כאן לא אמיתי- שזה לא אני...
 
הכל מתחבר לנקודה שאיילת-חן הזכירה-
ההבנה שהצניעות היא ע"מ לראות את הבן אדם ב-א-מ-ת והיא לא נותנת לך לראות אותו בצורה שונה אלא בצורה הכי אמיתית עם עצמו...
יש גם כמובן את הבחינה שאני בטוח שאת רוצה שהקשר שלך לעתיד עם בעלך יהיה יחודי וכולנו נרצה לשמור את עצמנו בשביל הבן זוג שלנו ולא למסור אפילו קצת מאיתנו למשהוא אחר!
 
כל הנקודות מתקשרות יחד- קשר חזק- עלינו לחיות אותו... (כולנו! ואפילו יותר- הבנים...)
בעז"ה שנזכה לחיות את את זה תמיד! שנאמר- "שיוויתי ה' לנגדי תמיד"
 
שיר-חיים.
 
נ.ב- סליחה אם פגעתי או הייתי לא קשור...
אמ...נצח לנצח!!!
הכל נכון!
הכל ברור!!
גם אני הדרכתי באריאל והדרכתי בבני עקיבא- וזה דבר שאומרים בכל פעולה על צניעות..
"שיוויתי ה' לנגדי תמיד!"
אני מאמינה שזו הדרך הנכונה..
אבל יש לי שאלה-
תגידו, אתן באמת חושבות על זה כשאתן מחליטות מה ללבוש?
הרי הדבר הראשון שאני חושבת האם זה יפה?!
אולי אני נשמעת שיטחית ביותר.. ואני ממש לא!
(מי שמכירה אותי)
כשאני מחליטה לעשות צעד כזה להעיף תבגדים..
(ולא, זה ממש לא כל הבגדים.. אני גם חולה על חצאיות ארוכות..)
אני יודעת, שזה לא עד הסוף..
זתומרת, חודש אחרי, אפילו שבוע.. אני יתחרט-
אני ירגיש באסה על הצעד הזה!
זה אומר שאני לא שלימה איתו!
אז-- איך שלמים עם זה?
עכשיו יש לי רצון חזק להשתנות.. להשתפר..
מכירים תמצבים האלה?
אבל, הם עוברים..
 
העלו פה נקודה- לחשוב על הבן זוג לעתיד
כן, זה נכון..
אבל-במשך היום לא חושבים על זה..
"מה הוא היה אומר על זה?"
אי אפשר לחיות ב"צל" ה"הוא"..
(משו מה הניסוח יצא מוזר חח..- מובן?)
 
בכולופן- ממש תודה על כל העצות!
באמת, עזרתם..
 
ולא.. שיר לא פגעת חח..
גם בנים יכולים לענות על זה!-
פשוט חשבתי שזה יותר נוגע לבנות- כי בנים אפעם לא יבינו מה כ"כ קשה לבנות ללבוש צנוע?!
בדיוק כמו שבנות אפעם לא יבינו תצד של הבנים בעיניין..
 
יומעולה
אז..הסנה-בוער
בס"ד
זו נק' שצריך לעבוד עליה. מה דעתך לתלות על הדלת הפנימית של הארון "והצנע לכת" או מן משהו שיזכיר לך את הקב"ה גם כשאת בוחרת מה ללבוש היום? 
ואת ממש לא לא בסדר כשאת חושבת אם את יפה או לא, זה הכי טבעי שבעולם! השאלה היא לאן את מנתבת את הרצון שלך ליופי- וזו עבודת המידות, שצריך לנתב את זה בע"ה למען ד' [ובדרך זה עובר גם אצל בעלך..].
צודקת... מוכר...מלמעלה אלוקים
בסיעתא דישמיא!
 
אני אישית לפחות עדיין לא חיי בתודעה של "לית אתר פנוי מניי" / "שיוייתי ה' לנגדי תמיד"
אני בהחלט בשאיפה יש לי שלט ענק בחדר של "שיוויתי ה' לנגדי תמיד" אבל להכניס לתודעה- זאתי עבודת המידות הכי גדולה- כשאת מפנימה אותה את משתפרת בהכל...
 
דוגמא אישית- פעם ביום בערך יש לי זמן כזה שאני מצליח להרגיש את זה... ואז אני מתנהג כ"כ שונה... בצורה קדושה וטהורה כזאת עם אהבה לכל אחד והכל אמיתי לגמרי...
 
לא יודע, אם יש שאיפה כזאת ורצון אז זה משפיע והכל נובע מזה- ההתנהגות והכל...
 
בהקשר לבעלך (במהרה בימינו...) את לא צריכה לחשוב על "מה הוא היה אומר" זה לא נכון... את לא צריכה לחיות בצילו של בעלך... ממש לא... את צריכה לחיות ולהיות אמיתית עם עצמך ובעלך יבין אותך ואתם תתקדמו ביחד בעבודת ה' אחרת זה צביעות וכל צביעות הכי קטנה בנישואין זה רק מפריע לקשר ומשהוא תמיד יעיק ולא יהיה "מושלם" ומתישהו זה יתגלה...
התכוונתי שאת פשוט מן הסתם מתוך עצמך איפה שאת הכי "את" תביני שאת לא רוצה לתת לעוד אנשים "לחיות אותך",שאת- "עצמך" רוצה לחשוף את עצמך- את מי שאת הכי באמת רק לבעלך! וממש לא לאף אחד אחר...
כאילו, אני הכי רוצה שרק בעלי יכיר אותי ושרק הוא יסתכל עלי וכל אחד אחר שמסתכל עלי זה רק פוגע בי- זה פוגע במתנה הכי מדהימה שקיבלתי- בקשר שלי עם בעלי..."
 
אני אישית לפחות אם הייתי חושב על הנקודה הזאת לא הייתי מוכן שזה יקרה... והייתי שומר את עצמי רק לבעלי ומבין שככה זה ב-א-מ-ת הכי יפה בשבילי...
 
(זה בעצם מה שבנים מרגישים אבל הם לא יגדירו את זה ככה במילים אלא- מכיוון שונה לגמרי שברור לגמרי שאתן תתעצבנו עליו... ולא להתעצבן על הבנים פשוט אכפת להם ממכן והם לא יודעים מספיק איך לבטות את זה...)
 
וד"א- לכל כלל יש תמיד יוצא מן הכלל... אבל בכללי- את צודקת בנים לא מבינים את הבנות ובנות לא מבינים את הבנים ושניהם לא מבינים למה הצד השני לא מבין אותי?!?!?
 
לא נורא בעז"ה כשנגיע לנקודת החתונה בחיים אז נבין איש את אישתו ואשה את בעלה בצורה הכי טובה ומקסימה שיש... שנזכה- בעיתו ובזמנו...
 
בהצלחה לנו בהפנמה של הדברים הגדולים האלה...!
 
שיר-חיים.
נחת רוח ליוצרך..אוהבת את אבא
בס"ד להש"ית
 
יש תקופות בחיים ש"האני" שנמצא אצלך רוצה לבטא את עצמו ואחד הדרכים זה-
דרך הבגדים.
את צודקת שלפני שקונים בגד שואלים "האם זה יפה". אינסטינק של בנות.
אז תוסיפי לשאלה הזאת גם "האם זה צנוע וה' ישמח אם אלך עם זה"
וואחד שאלה. 
זה קשה להיות צנוע. קשה מאוד.
אבל אל תוותרי לעצמך.
בתור התחלה, שאלי את עצמך מה מניע אותך להתלבש איך שהתלבשת עד כה,
ולמה פתאום את רוצה לזרוק את החצאיות. [למה באמת? מה יש בבגדים הפחות צנועים שאת רוצה ללבוש אותם
ואת מפחדת שאחרי חודש יחזרו..]
יכול להיות כל מיני סיבות, וכמה מתוכן:
1. כיף למשוך תשומת לב, אישורים מהחברה וכו'.
2. בגדים יפים פשוט.
3. בגדים נוחים יותר.
4. אחר
 
יש מ-ל-א סיבות, ש.ב שלך
תזכרי גם שהערך האמיתי שלך נמדד בפנימיות שבך.
שהיא הדבר כי עמוק ויפה!
אוצר שמחכה שיטפחו דוקא אותו, ואם תטפחי אותו,
הוא יצמיח דברים שיעשו לך שמחה ושלווה פנימית לכל החיים.[!!]
 
אם מדובר ב"הבגדים שלבשתי יותר נוחים/יפים":
בגדים יפים- וואלה, באמת כיף שבגדים יפים, במיוחד אם זה מחמיא לך כ"כ.
הלכתי לפני כמה ימים בבני ברק וראיתי "צנוע זה יפה" וואלה חייכתי, שמחתי שאני צנועה!
יש בגדים שהם צנועים שגם הם יפים. צנוע זה יפה. תכניסי את זה לראש.
ולכן, כדי שלא תגיעי למצב שתוך חודש את תחזירי את הבגדים ה"ישנים"
תקני בגדים יפים שתאהבי אותם. ושגם יהיו צנועים. שכך לא תצטרכי להחזיר את הבגדים הישנים.
 
בגדים נוחים- יש בזה משו. צנוע לא תמיד הכי נוח. כשחם, כשקר.
אבל תגידי לעצמך שאת "מוסרת" את עצמך כדי להיות צנועה.
אל תלכי לי עכשיו עם דגמח מתחת לחצאית וסנדלש וגרביים..[אהמ אהמ ;)]
אבל בגד נוח זה חשוב. אפשר כמובן גם לשלב.
 
איך שלמים עם זה? ה-שאלה.
את לא יכולה לכפות על עצמך להיות שלמה עם זה.
לכן >>
תאהבי את זה. תאהבי את מה שאת עושה.
מחליטה. רוצה. מקווה.
 בכל דבר בחיים זה כך.
גם כאן. תאהבי את הבגדים. את השינוי שהוא ט-ו-ב.
יעשה טוב לך, לסובבים אותך,
וכמובן "עשית נחת רוח ליוצרך.."
ולא ל- "יצרך"
 
המון ב"הצלחה!
 
 
 
 
 
 
 
&^&^&אוסקר
יקרה,
איזה בת מלך,מדהים הרצון העז שלך להתקרב לה'.מעריכה.
 
אני מאוד מבינה את הקושי, לכן יש כמה אפשרויות:
1. לשלב בגדים צנועים ולהתקדם צעד אחר צעד. לדוגמא בגד עם שרוול קצר להוסיף למטה חולצה ארוכה דקה, ולאט לאט להתקדם עוד.
 
2. לפרגן לעצמך, לקנות לעצמך בגדים צנועים חדשים שיתנו לך הרגשה טובה עם עצמה וכך הרצון לחדש ולדברים יפים יקל עלייך לעזוב את הדברים הלא טובים.
 
3.את יכולה בינתיים לשמור אותם במקום שאין לך גישה אליו,כגון אצל חברה.
ושתתחזקי יותר ותרגישי שאת מוכנה תזרקי אותם.
 
אני מאמינה שתהיי שלימה עם זה שתתחילי,ותרגישי שאת עושה רצון ה' גמור.
כמו כן,כדאי לקרוא ספרים שיחזקו אותך/ללכת לשיעורים.
לפעמים אדם שומע שיעור או דבר מחזק ומחליט שהוא מעכשיו רוצה להשתנות,אבל אחרי חודש
הוא כבר שכח את הרצון שהיה לו -והוא נעלם.
לכן כדאי מאוד ללכת בקבע לשיעורים ואם קשה מאוד אז לקבוע לעצמך לימוד יומי/שבועי.
 
שיהיה לך המון הצלחה
כל טוב.
ד"א-מלמעלה אלוקים
אם כבר נגענו טיפה בטעמים אישיים של אנשים אז אני באמת חושב- (ולא כי אני משכנע את עצמי) שצנוע זה יותר יפה...!
 
אז אם היה פה קטע כזה אבל הבנתי שזה לא קשור זה משהוא שונה...
אני לקחתי על עצמי כיסוי ראש בשלביםאנונימי (פותח)
ההתחלה הייתה בחורף - חבשתי כובע צמר יפה שקניתי בפוקס כל החורף וכשהגיע הקיץ לא הייתי מסוגלת נפשית לצאת מהבית בלי שהו על הראש. אך התחלתי עוד קודם כאשר לקחתי על עצמי כיסוי ראש רק בשבת ומחוץ לבית ולא בבית ואח"כ הוספתי כובע בחורף.
מה שאני מנסה לומר לך זה לא להתחיל שום דבר בבום. אלא להתחיל לאט לאט ובקצב שלך. את יכולה להחליט לגבי לבוש ביום מסויים וזהו ואח"כ להוסיף אם תצליחי להתמיד. כך לא תצטרכי לבטל הכל. חשוב שאם את לוקחת על עצמך משהו תהיי שלמה עם עצמך שזה משהו שתוכלי לעמוד בו אחרת ממש אין טעם אם תחזרי אחורה. (כמובן שאם חוזרים אחורה אפשר להבין שזה היה גדול מדי וללכת על משהו בסיסי יותר).
עיצה נוספת, לומר שאת לא לוקחת את הצעד שתחליטי עליו על עצמך כרגע. תוכלי להחליט שאת מנסה אותו לחודש, לחודשיים וכו' ואם תעמדי בזה תוכלי להחליט שזה מה שאת רוצה לקחת על עצמך.

(דרך אגב זה היה בהדרכתו של הרב שלי שיח'!)

ברכה והצלחה צדקת!
כנסיי--שלבוקית
זרקתי את כל החצאיות הקצרות מהארון והתחלתי ללכת ר-ק עם ארוך...
או שהייתי אחת ששרופה על לועזי ואז הפסקתי לשמוע!
לדעתי את צריכה ללמוד! ולדעת ממש עד הסוף למה את עושה את זה...
ומה באמת צריך לעשות.. ואיך את מרגישה וכמה זה חשוב לך..
לאחר שאת באמת יודעת מה צריך לעשות- כבר הרבה יותר קל...
וצריך את האומץ של השניה שמחליטים! והקב"ה עוזר לנו לעמוד במה שהחלטנו!
ותמיד קשה ותמיד יש את הדילמה אם לשבור.. אבל לוקחים את הכוחות! [ויש אוותם]
ופשוט עושים! ואיי בהצלחה לך! 3>
תקשיבי..הוד':)
תכל'ס אם את מרגישה שאת יכולה לעשות את זה שאת באמת מסוגלת(ואת מסוגלת!!,כל בנאדם מסוגל!!)תאמיני בעצמך ותעשי את זה!!שלא יהיה אכפת לך מה אחרים אומרים..תעשי מה שאת מרגישה שהיה טוב לך!!מה שאת מרגישה שיהיה טוב בקשר של עם ה'!!
למשל-ילדה שלבושה צנוע ומתנהגת כמו חילוניה-זה לא שייך..היא צריכה יותר לעבוד על המידות..
אותו הדבר-את מרגישה שהתחזקת והקשר שלך עם ה' יתברך הוא יותר טוב ואת גם יודעת שזה יהיה יותר טוב לך..אז תעשי את זה!!
גם אני..לאט לאט התקדמתי..וככל שיותר התקדמתי התלבשתי יותר צנוע..כל פעם משתדלים עוד קצת ועוד קצת..בד"כ זה לא בא בבום!!זה צריך לבוא ממקום אמיתי ולעשות את זה כי הכי טוב לך ולעמ"י!!!
תאמיני בעצמך ותצליחי!!
המון המון בהצלחה!!שנזכה לישועות!!
צניעות-אחד הדברים הקשים!שירה כים
ויש היום כ"כ הרבה נסיונות בנושא,ולאו דווקא בלבוש עצמו.
צניעות במחשבה,צניעות במעשה,צניעות בדיבור וכו'.
אני חושבת שאחד תלוי בשני ועל השני.
אם אני שומרת על העינים שלי ומשתדלת לראות רק דברים טהורים וצנועים,
זה משפיע לי על המחשבה,
ברגע שהמחשבה שלי טהורה זה משפיע על הלבוש-
והלבוש משפיע על הדיבור וההתנהגות.
לכן-אי אפשר לומר אני רוצה להתלבש צנוע ולזרוק את כל הבגדים הפחות צנועים שלי,
זה לא עובד ככה!
צניעות זה תהליך,זה לא מגיע ברגע אחד.
אנחנו צריכים לעבוד ולעבוד ולעבוד!
וכמובן לא להתיאש כי תאכל'ס הניסיונות גדולים מאוד,
והדרך ארוכה ומפרכת.
אבל רק ככה נוכל להעפיל ולהגיע לפסגה!
שנזכה..

אבל למה לזרוק את החצאיות הקצרות?נחשונית
פשוט תלבשי אותן על מכנסיים או תוסיפי להן בד או תתני לתופרת שתאריך לך. ככה תהפכי אותן לצנועות, תשמרי את החצאיות היפות באמת ולא תצטרכי לזרוק אותן.
שלום צדיקה!!!~בת ציון~
(אני כותבת בשעה מאוחרת ואני אסכם לך מה שעבר עלי בקצרה) כן אני ב"ה זכיתי להתחזק בעניין הצניעות,לא בצעד קיצוני אבל...לפני 3 שנים בערך בגיל 16 ..לא שלא הייתי הולכת צנוע(חצאיות אחרי הברך אבל רציתי ללכת עם ארוך וגרביים וחולצות סגורות יותר) ..ומתישהו הרגשתי שזה מתחיל להפריע לי שהנשמה שלי רוצה אחרת לגמרי ...שמעתי שיעורים על עבודת ה' וגם על צניעות וזה באמת חיזק אותי ....עוד משהו שיעזור לך...תתפללי ופשוט תבקשי מה' במילים שלך שאת רוצה לעשות את רצונו וללכת בצניעות ולעבוד אותו באמתתת בשמחה מאהבה ויראה ושיעזור לך,והכל יהיה בסדר..הדיבור הזה עם ה' והדמעות גרמו לי לדעת מה אני באמת רוצה !!!להיות בת מלך!!!התפילות מאד עזרו לי להתקדם... .גם שמעתי פעם שירים לועזיים ומתישהו זה הציק לי ורציתי להפסיק עם זה וזה היה מאדדד קשה פעם הייתי שומעת חסידיים פעם לועזיים..אבל לאט לאט מחקתי שיר ועוד שיר עד שיום אחד החלטתי למחוק הכל ולזרוק כמה דיסקים!!!ואני כ"כ מאושרת ומרוצה עכשיו..ב"ה!!!ותדעי לך שהרצון שלך זה הכי חשוב..ואם את רוצה את יכולה!!!הרצון הזה להתקרב לה' זה דבר אדיררר!!וגם אם הסביבה מדברת...זה רק כמה ימים בהתחלה ..בסה"כ החברה תעריך אותך מאד..ואל תתייאשי ,לאט לאט...כי את תעשי את רצון ה' ורק תרוויחי  ותזכרי "כל כבודה בת מלך פנימה.."
אני מאחלת לך המון הצלחה אחות יקרה...שבעז"ה תצליחי!!!אשרייך!
>>>נצח לנצח!!!
וואו! אתם פשוט צדיקים!!!!
אין, לי מה לומר..
אשריכם!
 
בת ציון- לוידעת משום מה אני לא מרגישה רע בנשמה כשאני שומעת שירים לועזיים..
וזה בגלל דבר אחד פשוט..
כל עוד אני שומעת שיריים ישראלים רגילים-אני לא רואה לנכון להפסיק לשמוע לועזית,
כי..וואלה שניהם לא כשרים.
באמת, שאני לא יודעת איך אפשר לשמוע רק שיירים דתיים..
 
...!!!- תביני, זה לא שאני חוששת מהסביבה..
אולי יש לי השפעה ממנה..(בעצם ברור שכן..)
אבל זה לא דבר שמונע אותי לעשות שינויים!
הבעיה היחידהשלי, זה א-נ-י! אני לא שלימה עם עצמי..
אני חוששת לעשות צעד- שלא יוביל לכלום.. רק יגריע!
 
בכולופן-לכולם!
ממש תודה עלההשקעה בתגובות..
צריך כח..הרבה כח...
הלוואי שבעז"ה-נקבל אותו!
שבצ'לום
 
_+_+_+אוסקר
בוודאי שלא תרגישי שזה מקלקל אותך,רק לאחר שתפסיקי לשמוע את זה ותשמעי
שירים חסידיים אז תרגישי משהו שמח בנשמה-מן קירבה כזאת להקב"ה, ואז תביני כמה זה קלקל את הנפש.
 
וגם,יכול להיות שבכל מקרה זה לא ישפיע.אבל את עדיין צריכה להקפיד כי זה גם איסור.
מותר לשמוע רק שירי שבח לה'.(קש"ע)
 
ושוב,אם את אמיתי רוצה להתקרב לה' שתתחילי את לא תתחרטי על כך.
 
המון המון בהצלחה.
אז...הוד':)
אם זה רק את..אז פשוט תעשי את זה..ברגע זה את הולכת לחדר מוציאה את כל החצאיות הקצרות מהארון ולפחות שמה אותם בתוך שקית בצד..(או כמו שנחשונית אמרה תוסיפי להם בד..אבל בנתיים תשימי אותם בצד עד אז..)
ולכי לקנות חצאיות ארוכות וצנועות..אחרי שתעשי את זה אז את תרגישי שלמה ממש עם מה שעשית...
גם לי כעיקרון יש הרבה חצאיות קצרות בארון שקשה לי לעזוב ואני פשוט לא לובש אותם!!
כעיקרון..יש לי חצאית אחת שהיא שלוש רבע ארוך כזה שאני כן לובשת עם מכנסיים למטה שפשוט קשה לי לעזוב אותה..אז שתביני..גם אני עדיין בתהליך...
מנסיון...אור77
להתחיל לקנות בגד אחד או שניים שמוצאים חן בעינייך... ולהתחיל ללבוש אותם בשבת.
אח"כ להתחיל ללבוש אותם גם באמצע השבוע בימים מיוחדים כגון... ר"ח, מסיבה וכו'...
שיהיה ב"הצלחה!
לא קראתי את כל התגובות שמעלי,דוסית גאה!
אבל שתדעי לך שיש המוווווןן חצאיות ארוכות ולא צמודות-יפות!!!
 
בהצלחה
חח.. אתן חמודות!נצח לנצח!!!
אני אישית חולה על חצאיות ארוכות..(טוב.. גם קצרות..)
אבל,יש גם דברים מעבר..
בכולופן..
"בעזרת ה' נעשה ונצליח!"
אל תזרקי. תני כל פעם חלק מהבגדים לצדקהאנונימי (פותח)
מזדההבדרך
אחרי שנים של תהליכים....(יש סיכום בסוף)
משו כמו 7 (וואוו זה באמת הרבה זמן עכשיו שאני חושבת על זה)
גיליתי שיש כל מיני סוגים של אנשים....
נגיד בעלי ממש לא כמוני, הוא החליט שהוא צריך להתחזק ופשוט שבר (לפני שהוא זרק) את כל הדיסקים והסרטים שלא טובים שהיו לו.....פשוט החליט שהוא עושה והוא עשה....
ואני ממש ההפך, או כמו שהבנת מהמשפט הראשון אני לא עושה כלום בבום....לא יכולה לא מתאים לי....
לקח לי נראה לי משו כמו שנתיים וחצי לעבור משרוול קצר לארוך, וזה רק השינוי בפועל...זה אחרי שנה של מלחמה פנימית, של זה לא אומר עלי כלום,
מה שעזר לי לשנות זה פתאום קלטתי שאני בהרגשה פנימית אני מתנהגת שונה בחולצות שונות, פתאום נפל לי האסימון, שנכון אני שונאת ששופטים אותי על לבוש, ולא שהתנהגתי לא בסדר בחולצות קצרות אבל כן יש משהו שונה-
ואז הבנתי שבגד כן משפיע....
ואז לאט לאט....קודם קניתי כמה חולצות 3/4....אחר כך הקפדתי בשירות ללכת רק איתם ואז גם בישוב ואז גם בטיולים ואז גם בבית....
המעבר לחצאיות ארוכות היה גם...קודם רק לקנות ארוך...אחר כך בשבתות בחוץ....וכו' קצת זורז בזכות בעלי שבדיוק נפגשנו....ולא כל כך התנגד לרעיון של לחזק אותי לכיוון הזה ()
 
 
קיצור מה שרציתי להגיד לך יקירתי זה:
נכון שקשה-
אבל זה אפשר, וגם אם לוקח זמן הכי חשוב זה למצוא את הדרך הכי טובה עבורך להתקדם....
אני לא מצטערת שלקח לי את הזמן הזה....
ואני הכי שמחה שהצלחתי....
אין שמחה כמו להצליח להתקדם ולעלות
שתזכי באמת להתקרב לה' בשמחה עצומה
אני ברוך ה' הצלחתי בזה בזכות בעלי..avigailassayag
לפני החתונה הייתי לובשת בימי חול חצאיות ארוכות ובשבת חצאיות קצרות..
הכל התחיל בזה שבעלי לא אהב את החצאיות הקצרות שלי,
אז קניתי חצאית ארוכה לשבת ואת הקצרות העליתי למדף העליון בארון.
בסופו של דבר, לאחר שנה וחצי ויותר העברתי את החצאיות לאחותי ולאמא שלי, ואני לא מתחרטת על זה בכלל..
( אולי רק בגלל שהן לובשות קצר מידי לטעמי..)
החצאיות הארוכות הרבה יותר נוחות, וההרגשה כשלובשים אותן הרבה יותר טובה.
וגם הרבה יותר צנועה - ומרגישים את הצניעות גם בנפש, החוץ משפיע על הפנים..
הבעיה היחידה היא שיותר קשה למצוא בגדים צנועים..
ואיי צדיקה..עין שלישית..
אשריך..
מניסיון אני אומרת לך.
 
בשביל קידוש ה' אצלנו שורפים את הבגדים האלה.
הצעה קטנה..אנונימי (פותח)
אני ממש לא צדיקה. ויש לי המון חצאיות קצרות.
באופן אישי, אני גם לא כל כך אוהבת חצאיות ארוכות.. ופשוט אין לי.
בזמן האחרון נכנסתי להדרכה בבני עקיבא..
לא חושבת שזה קשור אבל גם לפני הכניסה וגם לאחריה אני מרגישה שאני צריכה לשתנות מבחינה חיצונית.
אני לא מתכוונת שאני צריכה להתחיל להתלבש בצורה שאני לא אוהבת וכאלה רק כדי שזה יהיה צנוע, ממש לא!
 
רציתי להציע רעיון שאני עושה בעצמי:
אני קניתי כמה חצאיות שחורות [יש בכל מיני צבעים] צמודות צמודות שעוברות את הברך.
עם החצאיות האלה אי אפשר ללכת ככה סתם.. הן צמודות מדי..
אני פשוט לובשת את החצאיות הקצרות שיש לי ומתחתיהן שמה את השחורות החדשות.
ככה גם אין את המראה המתנחל שאני לא ככ אוהבת, גם הבגד צנוע והאמת שזה גם יפה! הרבה חברות שלי אמרו לי את זה..
 
אלו חצאיות זולות יחסית [30 שקל בערך] מבד טריקו שהוא גם לא חם..\
ממולץ בחום, צדיקות!;)
צעד קיצוני לא מתאים לכל אחד(ת)נקדש את שמך..אחרונה
בכללי, לרוב האנשים זה לא מתאים.
מה שבא מהר, הולך מהר.
 
אולי אכתוב עוד בל"נ בהמשך..
 
בינתיים, אני מאחלת לך המון סיעתא דשמייא!
דוד המלך עדיין חייכְּקֶדֶם

כי השאיפה למלכות ישראל בעם ישראל חיה.קעלעברימבאר

ויעקב חי כי עם ישראל קיים

גם ה' העביר חטאתך לא תמותכְּקֶדֶםאחרונה

שמואל ב יב יג

ליקוטי מוהר"ן 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש'שנונימי
עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך ו' בכסלו תשפ"ז 9:14

שלוש נקודות: הצדיק, ה' יתברך וחברים.

נקודת ה' יתברך ונקודת החבר 》》》

צריכין לקבל מנקודה הכללית שהיא הצדיק שהוא שורש נשמות ישראל (משה רבינו ע"ה).

וכשאינו מקושר לצדיק האמיתי ומקבל ממנו,

הוא יוצא מגבול הקדושה אל החכמות החיצוניות והאמונות הכוזביות שהן רשות הסיטרא אחרא והקליפות.

מה עם כלל האומה?קעלעברימבאר

חשוב לדבוק בצדיקים רבים לא רק בצדיק אחד מסויים!דורש טוב לעמי

הרבה רעות חולות נובעות מכך שאנשים מנסים לדבוק דווקא בצדיק אחד מסויים. וזה מביא אותם בסוף גם לזלזל בצדיקים אחרים, וגורר פילוגים ושנאה.

מטרת ההתדבקות בצדיקים היא ההתדבקות בנשמת האומה בכללותהּ.

"הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי־נשלמת, היא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד, וידבק בו דבקות פנימית הויתית, וידבק גם כן בחסרונותיו, הם יפעלו לפעמים על הדבק במידה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי. אשריהם ישראל שהם דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד' הטוב". - אורות ישראל ג, ג

יש הבדל בין הגלות לארץ ישראל.קעלעברימבאר

בגלות אפשר, כי במילא הכל זה תורת הפרט.

גם אמר הרצי"ה שדבקות בצדיקים כלל ישראלים (כלומר שחיים את ענייני הכלל והממלכה) זה עצמו דבקות בכלל ישראל

(המקור בפנקסים אפילו יותר חריףטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 7:26

"הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי נשלמת, הוא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל הוא צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד וידבק בו דבקות פנימית הוייתית, ידבק גם כן בחסרונותיו, ולפעמים חסרונותיו יפעלו על הדבק במדה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי, ויהיה קרוב מאד להפסד נפשי עצום. ישראל צריכים להיות דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד' הטוב")

תמיד הצחיק אותי שפה הרציה ה"מיסנגד" מגןקעלעברימבאר

על החסידים🙃 (למרות שכל מה שבאורות זה עריכה על פי החלטת הרב קוק עצמו)

היכן המקור בפנקסים?ליפא העגלון

פנקסי הראיה כרך ז עמוד קמאטיפות של אור

אגב, ייתכן שהרציה ערך ל"לפעמים",קעלעברימבאר

כי הרציה אמר שדבקות בצדיקים כלל ישראלים היא עצמה נחשבת דבקות בכלל האומה ולא בצדיק.

ואילו הרב קוק התכוון בפסקה לצדיקים שאינם כלל ישראלים.

(שמעתי מהרב שרקי ששמע ישירות מהרצי"ה שדבקות בצדיקים כלל ישראלים זה נחשב דבקות בכלל האומה ולא בצדיק)

אני תמיד תוהה איך אמירות כאלו לא מטרידות אנשיםטיפות של אור

"צריך להיזהר בהתבטלות לרבי. רק בהתלבטות לרביים שלנו לא צריך להיזהר, כי אצלנו הם שונים, הם ככה וככה"

לא לרביים שלנו.קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 14:51

לצדיקים כלל ישראלים.

לא יודע מה הכוונה צדיקים כלל ישראלים. אולי כאלה שעוסקים בחיי הכלל? אולי רבנים שהם גם פוליטיקאים? אולי כאלה שהם כמו הרב גורן ובצבא? אין לי מושג. לא בטוח שזה כולל את הרצי"ה עצמו. רק זוכר שהרב שרקי אמר זאת (והוא לא מן הסוג של האנשים שיאמרו "ברב שלנו תדבק ובאחרים לא" לזכרוני זו היתה שאלה של הרב שרקי עצמו את הרציה לגבי צדיקים כלל ישראלים. אני מנסה לחפש זאת)

אחרי חיפוש שעשיתי - זה לא המלצה להדבק בצדיקים כאלה, אלא שהסכנה שהובאה בפסקה לא קיימת בדבקות בצדיקים כאלה.

בכל מקרה לא ראיתי מישהו שהפך את הרציה לאדמור עד כה

"ובמקרה" התכונה הזאת מתאימהטיפות של אור

לרבנים מהקבוצה של האומר

כן אבל לא נראה לי זו הסבה שהרציה או הרב שרקי אמרוקעלעברימבאר

זאת. הסיבה היא מן הסתם שדבקות בצדיק כלל ישראלי היא עצמה גורמת לדבקות בכלל האומה ולא באותו צדיק, כי הרי הוא כלל ישראלי.

בכל מקרה זו אמרה שכלל לא ידועה בחוגי תלמידי הרציה, כפי שהיסטורי העיד. כך שאין חששא. וגם אני מעולם לא שמעתי את זה חוץ מפעם או כמה פעמים בודדות משיעור של הרב שרקי ומעולם לא שמעתי זאת מאף רב אחר. לא שמעתי את הדבר הזה וגם אתה לא הגדת לי וגם אנוכי לא שמעתי בלתי מהרב שרקי.

מאוד מוזר ולא מתאים לדברים מפורשים בשיחותיוהסטורי

לא ראיתי בשיחות פרוטקציות לצדיקים מסויימים, אלא דיבור על דבקות בכלל ישראל.

גם ב'לשלושה באלול' מביא דברי הרב עצמו ש'אל לעשות לי קוקיסטים'.

דיבר על דבקות כנראה, לא על התמסרות טוטאלית.קעלעברימבאר

גם למילה "דבקות" יש כמה רבדים.

הנה:קעלעברימבאר

# שיעור מספר 152 - ערוץ מאיר - אתר היהדות הגדול בעולם

דקה 18.50

אחרי חיפוש שעשיתי.

שם הוא לא אומר "שמעתי ישירות" אלא "שאלו את הרציה". אבל אני זוכר שבשיעור אחר הוא אמר שהוא שמע ישירות מהרציה, אם זכרוני אינו מטעני

לא התווכחתי על האם הרב שרקי אמרהסטורי

אלא שזה לא מתאים לדברים שכתובים מדברי הרב צבי יהודה בעצמו ולדברים זשמעתי באזני מרבים מתלמידיו.

מדייק -קעלעברימבאר

הוא לא אמר "מומלץ להדבק בצדיקים כלל ישראלים" אלא "הסכנה שבפסקה לא קיימת בדבקות בצדיקים כלל ישראלים לפי הרציה". אולי לא מומלץ להדבק מסיבות אחרות, לא מפני הסכנה, אלא כי פשוט אפשר לדבוק בכלל האומה פשוט

לא פשוט בכללדוס91אחרונה

תורת רבי נחמן עמוקה מאודד..

חשוב לומר שגם הוא עצמו אמר שרק רבני נתן גדול תלמידיו הבין אותו..

אז צריך לחשוב טוב, לפני שחושבים שמבין משהו מדבריו הקדושים

אורות ישראל יצא שנים אחרי פטירת הראי"הטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ט' בכסלו תשפ"ז 15:35

צורף לאורות במהדורה מאוחרת

@קעלעברימבאר

(עריכה: הקשר)

הודפס כקובץ לבד בתש"ג. צורף לאורות במהדורת תש"יהסטוריאחרונה

איסלם היא עבודה זרהשנונימי
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ב' בכסלו תשפ"ז 9:22

בתקופת העולם הפגאני הערבים האמינו באלים רבים.

אחד מהם הוא "אללה" (ימח שמו ויאבד זכרו) ופולחנו באבן השחורה בעיר מכה שבסעודיה.

'מוחמד בן עבד' נולד למשפחה המיוחסת לעבודה זרה זו ולכן גם החליט לשעבד את העולם לעצמו ולדרכו.

הקוראן הוא ספר חוקי עבודה זרה של האליל הטמא, ובחוצפתו משווה עצמו לנביאי ישראל.

הרמב"ם טעה בזה!!! מסגד הוא בית עבודה זרה.

כמובן שיבואו ויגידו שהם מאמינים באל אחד - אל אחד פגאני המנסה לבטל את אלוהי ישראל!!!

מוחה על העזות לכתוב ככה על גדול ישראל!Kayom

כתוב במלאכיטיפות של אור

"כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מקטר מגש לשמי ומנחה טהורה כי גדול שמי בגוים אמר ה' צ-באות'

המפרשים מסבירים על פי הגמרא במנחות, שגם עובדי העבודה זרה מאמינים שיש אלוקים עליון, רק שהם מייחסים לו תכונות שגויות וגם חושבים שיש אלילים אחרים תחתיו (אליהם הם עובדים). ולמרות זאת זה נחשב שהם מכירים בהקב"ה

אז אני חושב שקל וחומר כאן - מכיוון שהמוסלמים מייחדים אותו ייחוד גמור, וגם שוללים ממנו כל גוף וכל דמות הגוף

המצוות הפאגניות שלהם היו דומות אז להיוםשנונימי

לדוגמא: מסכת שבת ו' או ישעיהו פרק ג'

מדובר על ערביות רעולות (ברעלה) ויהודיות גם כן רעולות כמנהג המקום.

גם לפני 2,500 שנים הערביות היו רעולות וצנועות אבל לא מצד הקדושה בכלל.

או ההקרבה למולך (שהידים) בהשוואה לעקידת יצחק.

ושוב אנו רואים שעבודה זרה מדמה עצמה לאלוקי ישראל.

ואם אנחנו מאמינים בה' שברא הכל אז בוודאיי שגם השקר מדמה לאמת כי ה' אמת הוא ברא את השקר.

זה נכון שיש באסלאם מימדים אליליים, זה עדיין לאקעלעברימבאר

עושה אותו ע"ז.

כשם שאדם שיקריב את בנו לה' על גבי מזבח, לא פסל את המזבח משום ע"ז

אין כאן הקרבה למולך, מדובר בייחס של להבדיל למות עלאברהם יאיר שטרן

קידוש ה', אין כאן מצווה למות בגלל המוות, אלא למות למען אידיאה...

צודק. אך הכתוב במלאכי אינה ראיה.קעלעברימבאר

כי שם מדובר שלמרות שמאמינים באלהא דאלהין הם עדיין מוגדרים עובדי ע"ז (השאלה אם עבודת אלהא דאלהין עצמה נחשבת עבודה זרה הלכתית. למשל האם מקדש שהוקדש רק לאל עליון הכנעני, נישב עבודה זרה? מצד שני במילא עשו לו פסלים אז כמו שעגל הזהב הוא ע"ז הלכתית כנל כל פסל.

או השאלה האם כמדברים על מיתולוגיה כנענית ומדברים על "אל", זה בעייתי להגות את שמו משום שם אלוהים אחרים לא ישמע על פיך? או מכיוון שמדברים על הבורא זה מותר?)

ב. הכתוב במלאכי לא טוען שזו לא ע"ז, אלא בא לגעור בישראל - "כולם מכבדים אותי ואתם לא!"

ג. לזכרוני עובדי ע"ז בשיתוף זה רק אם עיקר עבודתם זה את האל העליון הבורא. אחרת מעולם לא היה כזה דבר אדם שהלכתית הוא נחשב עובד ע"ז רגיל

כתבתי - "הם עובדים לאלילים שתחתיו"טיפות של אור

לכן זו עבודה זרה. אם הם עובדים גם את אלוקים (העליון), זו עבודה זרה בשיתוף

אני חושב שאפשר להתלבט במקרה שמגשימים את אותו אלוקים עליון. שזה כאמור לא רלוונטי לאיסלאם

אם הם עובדים בעיקר את האלילים וקצת את הבורא,קעלעברימבאר

הם לא מוגדרים לזכרוני לפי הפוסקים עובדי ע"ז בשיתוף, אלא עובדי ע"ז רגילים. כי כל אדם בעולם עובד גם בורא כלשהו, ואז אין לך עובדי ע"ז רגילים.

רק אם בעיקר עובדים את הבורא ורק משני את האלילים אז הם בגדר של עובדי עז בשיתוף.

למה שהגשמה/אי הגשמה היא המשנה?

אני מסכים שלגבי אל מופשט (לא רק חסר גוף אלא שמרומם מעל תואר אלילי) כמו "ברהאמאן" או "דאו" , הוא עצמו לא נחשב ע"ז, אבל מה לגבי אם כנעני יאמר לך שאל עליון ללא גוף, או יווני שיאמר לך שאוראנוס ללא גוף, או תיהאמאת ללא גוף?

לא יודע מה ההבדל בין מופשט ל-ללא גוף ודמות הגוףטיפות של אור

ההבדל הוא:קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 13:34

שהברהאמאן או הדאו הוא לא "ראש הפנתאון חסר הגוף" כמו אוראנוס תאורטית ללא גוף, תיהאמאת ללא גוף, נו ללא גוף וכדומה.

אלא לפי תפיסתם יש הבדל מהותי בין הברהאמאן והדאו לבין האלילים שנובעים ממנו. מה גם שהם לא הילדים שלו בניגוד למיתולוגיות אלא אווטרים של מהויות שמבטאות אותו (דומה ליחס בין ישו לאל האב בנצרות).

גם אין לו שיוך של קפריזות או תכונות אליליות בניגוד לראשי פנתיאון, והוא הרבה יותר קרוב למושג התיאולוגי "אלוהים" מאשר לעוד אל שניצב בראש פנתיאון רק אין לו גוך עשוי בשר או אין לו גוף. לזכרוני האל אתון אצל אחאנתון היה אמנם ללא גוף , אך לא מופשט לגמרי.

יש גם מדרגות בהפשטה. הרי במילא אוראנוס זה כל השמים ותיהמאת זה כל המים. אז מי שיטען על ראש פנתיאון שהוא רוח נושבת שממלאת את כל היקום, או האור שממלא את הכל, מגשים או לא?

בפולתאיזם זה רלוונטי. בניגוד למונותאיזם שלא כזה משנה מה רמת ההפשטה, כי במילא אתה יוצא אנטי ונגד אלילות וריבוי אלים (ביהדות באסלאם וחצי בנצרות) אז כבר לא כזה משנה אם אתה מגשים את אלוקים או מפשט אותו. שהרי הדתות האברהממות הן אנטי פגאניות בצורה אקטיבית (שוללות אמונת ריבוי), ולא רק א-פגאניות (אדישות לאמונת ריבוי).

ב. ברמה הפרקטית : אם עושים לו פסל או לא. אם עושים לו פסל לבורא גם אם טוענים שהוא מופשט- זה עבודה זרה.

אך בהינדואיזם ובדאואיזם/נאו קונפוציאיזם אין פסל לברהמאן או הדאו או ה"לי/טאי ג'י" (אם האחרון בכלל ראוי להחשב אלוהים ולא פאנתאיזם נוסח שפינוזה)

אבל כן, אפשר לראות זאת כתנא דמסייעא, לכךקעלעברימבאר

שגם אם קוראים לבורא בשם אחר ומייחסים לו סיפורים אחרים ומעשים אחרים ותכונות אחרות, זה עדיין נחשב אמונה בבורא

כן, זו כוונתיטיפות של אור

מה המקור?ה' אלהים אמת

על פי איזו גמרא במנחות?

הקביעה שההגדרה לעבודה זרה זה אמונה ביותר מאל אחד אינה פשוטה כל כך. אמנם זו אכן דעת הרמב"ם, אך בגאונים יש שחולקים עליו, ואני הקטן לא הבנתי מה המקור והבסיס לסברת הרמב"ם. למה שזה לא יחשב עבודה זרה אם הם מאמינים באל שמצוותיו שונות והדברים שהוא עושה הם שונים וכו'?

כי עבודה זרה זה לעבוד מישהו שאינו הבורא.קעלעברימבאר

לא לטעון שהבורא ציווה אחרת. אחרת קורח גם עובד ע"ז

מנחות קי עמוד א, רשי ומלבים (למשל) על הפסוק במלאכיטיפות של אור

איפה בגאונים?

לא הבנתי למה מהגמרא במנחות מוכח כמוך. מוסבר שםה' אלהים אמת

שהרי לא עובדים את ה', אלא אלו תלמידי החכמים. או שפיספסתי משהו

לא, תלמידי חכמים זה דרשה על החצי השני של הפסוקטיפות של אור

"אמר רבי אבא בר רב יצחק אמר רב חסדא, ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב: מצור ועד קרטיגני מכירין את ישראל ואת אביהם שבשמים, ומצור כלפי מערב ומקרטיגני כלפי מזרח אין מכירין את ישראל ולא את אביהן שבשמים.

איתיביה רב שימי בר חייא לרב: 'ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה'?

אמר ליה: שימי את? דקרו ליה אלהא דאלהא.

'בכל מקום מוקטר מוגש לשמי' - בכל מקום סלקא דעתך? אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום, מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי.

'ומנחה טהורה' - זה הלומד תורה בטהרה, נושא אשה ואחר כך לומד תורה"

האם כשמלכיצדק אמרקעלעברימבאר

"ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ" זה עבודה זרה?

כי הוא לא דיבר על ה' דווקא. אלא על זה שיש כזה אחד אל עליון והוא קונה שמים וארץ

לאו דווקא ביותר מאל אחד,קעלעברימבאר

הלכתית גם להקריב לפסל של אל אחד זה עבודה זרה, וגם אם זה פסל לשם ה'. למשל עגל הזהב ועגלי ירבעם. אבל זה בישראל. לא בטוח שנכרי שעשה פסל לה' והקריב יש לנכרי דין עובד ע"ז

ממש לא נכון.קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ב' בכסלו תשפ"ז 16:41

כי ברגע שאדם מאמין רק בבורא אחד ומשגיח אחד ללא שום אלים אחרים, לא משנה מאיפה הוא לקח את שמו. הוא יכול לכנותו יוסי, זרובבל, צמכטחלצמההפ או אפילו זאוס.

זה לא משנה, ברגע שהוא מאמין באל אחד אז הוא כבר לא עובד עבודה זרה. וכבר לא משנה מה מקור השם שנתנו לו או מאיפה אמונה זו התפתחה במקור.

ב. משמעות השם "אללה" בערבית היא "האלוה" פשוט. איִלהּ זה אלוהּ בערבית (כמו אלהּ בארמית בספר דניאל), אל-איִלהּ זה האלוהּ בה"א הידיעה (כמו אלהא בארמית בדניאל), והלחמת אל-איִלהּ הופך לאָלּהּ (או אללהּ בכתב ערבי שבה ל דגושה מוכפלת לשני ל).

ג. האמת שהמקור לאל אללה כחלק מפולחן הרבה אלים הוא מהשפעה יהודית ונוצרית.

הערבים הושפעו מהיהודים והנוצרים, והתחילו לטעון 300 שנה לפני מוחמד שמעל כל האלים יש בורא ששמו אללה, והם עובדים את שאר האלים רק כמתווכים, חלק מהם אפילו טענו שהם צאתאי אברהם וישמעאל ושאברהם היה במעחה גדולה לעבוד רק את אללה והם לא במעלה גדולה אז צריכים את שאר הרלים כמתווכים. ומוחמד פשוט ביטל את עבודת המתווכים.

ד. נכון שכל אמונה באל אחד שאינה דרך עםישראל היא בחינת עבודה זרה כי בעצם לא יודעים למי עובדים ובעצם אדם עובד לציור שיש לו בראש. אבל בחינת ע"ז אינה ע"ז ממש

ה. אמרת "אל אחד פגאני" תגדיר מה זה אומר. זו סתירה. כי פגאניות היא עבודת כמה אלים.

ו. מבטל את האמונה באלוהי ישראל. חלקית נכון אך לא לגמרי. בסןף גם האסלאם מודה שהבורא בחר ב3 האבות.והוציא את ישראל ממצרים ונתן להם תורה והיה אלוהי ישראל, רק הם טוענים שהוא נטש את ישראל וכבר לא אלוהי ישראל.

אז בגלל שהוא כבר לא לטענתם, אז זה "בחינת" ע"ז, לא ע"ז ממש

ז. מוחמד לא ממש טען שאללה שהוא מתנבא בשמו זה בדיוק אותו אללה שהערבים לפניו עבדו. מבחינת מוחמד אללה שהוא מתנבא בשמו זה אותו האלוקים שהיהודים עובדים אלא שלטענתו עוותו את תורתו המקורית

פשוט מכמה טעמים שזה כפירה ועבודה זרהחסדי הים

ואסור להאריך בדבר פשוט

כפירה כן. עבודה זרה לא.קעלעברימבאר

נפקא מינא שאין איסור לגוי לכפור אך כן יש איסור ע"ז.

ומותר להכנס לבית כפירה

אמנם כפירה כן ועבודה זרה לאדורש טוב לעמי

אך ברור שלגויים אסור לכפור. כלומר אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, והקב"ה לא מצפה משבטים ילידים פרימיטיביים ביערות הגשם של דרום אמריקה להאמין שתורת משה היא אמת, ואולי גם לא מצפה לכך ממוסלמי טיפוסי מאינדונזיה. אך גם הגויים מחוייבים להאמין באמונה האמיתית עד כמה שידם משגת. וזה התפקיד שלנו להפיץ בעמים את בשורת האמונה.

סַפְּרוּ בַגּוֹיִם כְּבוֹדוֹ בְּכׇל הָעַמִּים נִפְלְאוֹתָיו:

יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל ה' כׇּל אַפְסֵי אָרֶץ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כׇּל מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם:

תביא מקור שאחד מ7 מצוות בני נוח זה להאמין.קעלעברימבאר

ברור שזה לא טוב שבן נוח לא מאמין.

ושהאידאל הוא שכל אדם בעולם יאמין.

ובן נוח שיודע להאמין ומתכחש לאמונה בזדון אז הוא נבל ברשות 7 מצוות.

אך הלכתית, בית כפירה לא נחשב בית ע"ז.

לגבי החשבת גוי שלא מאמין כחסיד אומות עולם, זה מחלוקת ב2 גרסאות ברמבם, האם גורסים "ולא מחכמיהם" או "אלא מחכמיהם"

ב. ישראל לא גרמו להפצת האמונה, אלא לשלילת העבודה זרה. ובמילא באה אמונה בטהרתה. אבל אמונה כלשהי היתה לפני עם ישראל. הברירת מחדל של האנושות זה אלילות, לא אתאיזם

ג. גוי שמאמין שלה' יש גוף נחשב עובד ע"ז?

גויים מחוייבים בהרבה יותר מאשר 7 מצוות בני נחדורש טוב לעמי

זה אמנם נתון לדיון

אך כך עולה בבירור מדברי רב ניסים גאון בהקדמתו לתלמוד, מדברי רבנו בחיי בכמה מקומות בחובות הלבבות, ואני הבנתי כך גם מהכוזרי. אני זוכר שכך כותבים גם ראשונים נוספים, אך לא זוכר כרגע מי ובאלו ספרים. (אולי רס"ג? רמב"ן? מאירי? רד"ק?)

הנצי"ב כותב שאומות העולם חייבים בכל המצוות השכליות. אני די בטוח שגם הרב קוק מאמץ את דבריו, אך לא יודע להפנות למקור.

בכל אופן, התשתית של המחוייבות של הגויים למצוות/ הנהגות מוסריות כלשהן היא האמונה באלהים, ובהחלט ישנם יסודות אמוניים נוספים שגם גויים חייבים בהם לדברי הכל. האם הם חייבים להאמין בגמול העולם הבא? בביאת המשיח? בתחיית המתים? ייתכן שלא.

האם יש היתר גורף לגויים לכפור כל עוד לא עובר על מצוות לא תעשה של עבודה זרה?

בוודאי שלא.

כמו שאמרתי, משום "נבל ברשות 7 מצוות" ומשוםקעלעברימבאר

ועשית הישר והטוב שנכון גם לגוים.

זה לא הופך גוי כופר ללא גר תושב, או לשאר דיני גויים שומרים 7 מצוות

יכול להיות שאללה הוא אחד מהאלים הפגאנייםאברהם יאיר שטרן

לא זה קובע אם משהו הוא עובדה זרה או לא...

מח' בכלל אם נוכרים מצווים על שיתוף... לא הבאת פה שום טענה עניינית מלבד זה שהגדירו את אללה כאל אחד מיני רבים, אם היום הוא מוגדר כאל יחיד ע"פ האיסלם אז לא מדובר בעבודה זרה...

יש הרבה דברים רעים שאפשר להגיד על האיסלאם, ע"ז זה לא אחד מהם...

אתה מוזמן להסביר את עצמך טוב יותר... (הטענה הכי טובה ששמעתי זה שכתוב בכוזרי ש"מוחמד מבטל כל תורה שלפניו וקורא את כולם אל דגל האיסלם" ואם הוא מבטל תורת משה אז זה עבודה זרה, למצער הדבר לא נכון במציאות...)

אני באמת לא מצליח להבין.פונס ויטאי

אני לא חולק עליך אם אתה מתכוון לטעון שאמונת האיסלאם אינה אמונת ישראל ובתוך זה כלול גם שתפיסת האלוקות של ישראל שונה משל האיסלאם.

עם זה אני מסכים לגמרי.

אבל אתה מתאר תאור היסטורי שנוגע לעבר כלומר לאיך נוצרה אמונת האיסלאם ובכן אני מניח שאתה צודק וכך נוצרה אמונת האיסלאם אבל בסוף האמונה היא באל אחד שברא את העולם ונתן תורה למשה ואחריו הוא בחר במוחמד כנביא. אז איפה פה האלילות ? בסוף מה שנוצר בתהליך הוא אמונה באל אחד ואם תקרא את הפילוסופים הערביים המוסלמים תראה שהם מרוממים את האל מכל הגשמה ומכל ריבוי.

בקיצור בהחלט נשצע לי סביר שהאיסלאם התפתח מן האלילות אבל השאלה החשובה היא למה הוא התפתח, ומה הם אמונותיו אחרי שקמה דת האיסלאם.

בקיצור לא מבין את הטענה שלך.

מכל רעות האיסלאם למה נתפסת דווקא לנקודה החיובית?רודף מצוות

המוסלמים מייחדים לאל יחוד כראוי יחוד שאין בו דופי, אין שום הבדל בין אמונת הייחוד היהודית לזו המוסלמית, עובדים לאותו האל ולו לבדו.

המוסלמים כופרים בתורת משה ובבחירה הנצחית בעם ישראל ומאמינים בנביא השקר המשוגע שלהם, ובזה הם חוטאים מאד לאלהים, אבל אין שום קשר בין זה לעבודה זרה, לא כל חטא הוא עבודה זרה.

קשה עד בלתי אפשרי לדעת מה באמת בדיוק אמר ועשה מוחמד ההיסטורי ומה סיפורים מאוחרים שהלבישו עליו, זה גם לא כל כך משנה לנו,

לעניינו אין שום ספק שאלהי הקוראן הוא הוא אלהי המקרא (התנ"ך), הקוראן מניח שקוראיו מכירים כבר את סיפורי המקרא ואת גיבוריו ומתייחס אליהם כידועים ומפורסמים שלא צריך להציגם, וכן האל שבקוראן הוא אלהי התנ"ך ואפילו שמו בקוראן נגזר משמו במקרא.

אחרי אלפי שנים, כשסוף סוף מאמציו של אברהם אבינו נושאים פרי והוא מצליח להביא לכך שכמעט רוב העולם מאמינים באלהיו - יש שמתעקשים לאמר שלא ואין קשר וזה בכלל אל אחר, למה זה טוב?

(הדברים אינם שלי, העתקתי דברים שחברי, תלמיד חכם רציני, כתב בעבר)

אומנם זה לא עבודה זרה.קעלעברימבאר

אבל השאלה אם אנחנו מגדירים את ה' רק כ"בורא המחויב " וכו כרמבם. או "כאלוהי אברהם יצחק ויעקב, אלוהי ישראל אשר הוציאם ממצרים וכו'" ככוזרי. כי אז זה כבר לא בדיוק אלוהי ישראל לפי האסלאם, שהרי זנח את ישראל

אין מחלוקתרודף מצוות

אין צורך להציג דגשים שונים בדברי ראשונים כאילו מדובר במחלוקת מהותית. ולא נפק"מ מידי, בוודאי לא להלכה.

השאלה מה עשה האל אחרי שבחר בעם ישראל בוודאי לא משליכה על עצם ההגדרה של האל.

לא על הגדרה האם זה ע"ז או לא, אבל וודאי שזה כברקעלעברימבאראחרונה

לא אותו תיאור אותה התגלות אל.

אנחנו מאמינים באלוהי ישראל. הם לא.

לא מדובר פה במחלוקת ראשונים אלא בבסיס של התנך שמתאר את ה' כאלוהי ישראל דווקא ואלוהי אברהם יצחק ויעקב. הרמבם במורה נבוכים הוא המחדש בראשונים, בעוד הכוזרי ממשיך את הבסיס התנכי הפשוט.

בסיס התנך שעניין מהותי בתיאור ה' הוא היותו אלוהי ישראל. "אנכי ה' אלוהיך אשר הוצאיתך מארץ מצרים" ולא "אנכי האל האחד בורא העולם". "אלוהי העברים נגלה אלינו" "ה' אלוהי אברהם יצחק ויעקב זה שמי לעולם" וכו בתפילה אנו מציגים אותו קודם כ"אלוהינו ואלוהי אבותינו אברהם יצחק ויעקב" ורק אחר כך כ"קונה הכל".

אין כמובן נפקא מינא להלכה אבל אמונית כן.

כשהכוזרי שואל את החבר מה הבעיה בנצרות הוא לא אומר לו השילוש, אלא זה שהם לא מתפללים לירושלים. נכון שאין כאן נפקא מינא הלכתית, אך אמונית כן

קונסרבטיזםטיפות של אור

(דיון שמעניין אותי כבר כמה שנים, ונפתח בעיקר בגלל שנראה לי של@דורש טוב לעמי יש משנה סדורה כנגד הגישה שלהם)

איפה אתם משרטטים את הגבול בין אורתודוקסיה לקונסרבטיביות? בעמדות מסויימות? בקצב השינויים? במשהו אחר? האם יש לכם טענות עקרוניות נגד הגישה הקונסרבטיבית? אולי אתם חושבים שההבחנה מלאכותית? תובנות אחרות? אשמח לכל תגובה. תודה!

מצאתינוגע, לא נוגע

ואני מבין למה, לבושתנו, לא חשבנו על כך לפני.

אני לפחות לא ידעתי, אבל מי שידע..

הקונסרבטיבים לא מחפשים לבנות מקדש. זה לא חלק מהאידיאלים שלהם. מבחינתם זה היה ונגמר.

גם בלי קשר לקרבנות מן החי, מבחינתם בית המקדש זה לא משהו מהותי.

זה כבר לא נגד חז"ל, זה כבר נגד התורה.

זה כבר לא שינוי פרטני, זו תפיסת עולם שונה לגמרי.

מה לדעתכם עדיף, מגילת אנטיוכוס או ספר מכבים?קעלעברימבאר

עדיף למה?הסטורי

לקרוא לחנוכהקעלעברימבאר

אפשר לקרוא את מה שיכניס אותך לאוירההסטורי

אם המטרה היא ידע הסטורי - אז פשוט שספר מקבים (בעיקר א) הוא מקור הרבה יותר מהימן.

המטרה לזכור את מאורעות חנוכהקעלעברימבאר

והשאלה לא רק לי אלא גם באופן כללי מה ראוי להנהיג לעם ישראל יותר ולציבור.

ובאופן כללי למה הבכורה, לנרטיב או לאמת ההיסטורית.

ולמה אתה קורא "מהימן"? למה שמכיל את מה שראוי להזכר, או תיעוד יבש של כל פרטי מה שקרה?

האם תיעוד מדעי ומחקרי של מצב קיני הנמלים המדויק בימי ינאי מכיל אמת היסטורית יותר מהמדרשים על ימי ינאי?

לענ"ד בימינו, גם הנרטיב כדאי שיהיה מחובר להיסטוריההסטורי

לגאוגרפיה הממשית של ארץ ישראל ולעובדה שנוהלה מלחמה ממשית, מתוכננת וראלית.

עם כבר - לציבור הרחב, נראה לענ"ד שמגילת חנוכה של חגי בן ארצי - עונה על הצרכים השונים.

מצד שני נס פח השמן לאקעלעברימבאר

קיים בראליה ההיסטורית (עובדה שבמכים לא מוזכר) ועדיין זכרונו הלאומי חזק יותר מכל מחקר היסטורי, כאילו הוא באמת התרחש.

לגבי הגיאוגרפיה הממשית של הארץ, מסכים, כי הארץ לעולם עומדת ולא חלק מהעבר

נס פח השמן מופיע בגמראהסטורי

גם קמצא ובר קמצא מופיעים, ועוג שזרק הר.קעלעברימבאר

הגמרא והמדרשים לא מדברים תמיד אמת היסטורית אלא מסר. הרי עוג לא באמת היה 4 פרסאות וזרק הר. והרומאים לא החריבו את ירושלים כי אחד בשם קמצא שנעלב ממשתה גרם להם

ועדיין - הנידונים אינם דומים לראיההסטורי

מגילת אנטיוכוס היא נסיון של קהילות מסוימות לקבוע נובח, שלא תפס בכלל ישראל. זה לא דומה לכל הדוגמאות האחרות שהבאת.

לכאורה המגילה יותר ידועה מאשר מדרש עוגקעלעברימבאר

אז אשאל כך:

מגילת תענית אל מול ספר מכבים

ברור שספר מקביםמי האיש? הח"ח!

ורצוי בוודאי להוסיף מקור כגון אטלס כרטא לתקופת בית שני, המשנה והתלמוד, או אפילו עותק - אם ניתן להשיג - של "אחיי גיבורי התהילה" מאת הווארד פאסט. מגילת אנטיוכוס זה חסר משמעות כמו "ללמוד" על "הנס" מספר יהודית.

השאלה מה עדיף, הנרטיב או האמת הההיסטוריתקעלעברימבאר

ההבדל בין יהודית לאנטיכוס, שיהודית נחשב ספר חיצוני , ומגילת אנטיכוס למדרש חזל/גאונים.

אילו התפילה היתה מתנסחת לפי מכבים, היה כתוב "בימי יהודה בן מתתיהו" אבל כתוב בימי מתתיהו בעל הניסים

אה, עכשיו הבנתימי האיש? הח"ח!

אתה התכוונת לשאול "אם הייתם מנסחי התפילות, מה היה לדעתכם עדיף וכו'". סליחה שלא הבנתי אותך. כן, בנוסח התפילות באמת לא עדיפה האמת ההיסטורית.

לא שאלתי רק על תפילה אלא גם על קריאה.קעלעברימבאר

כמובן לא סותר ואפשר לקרוא את שניהם, השאלה לאיזה מהם יש בכורה (וכמובן את אנטיוכוס מסיימים תוך כמה דקות אז זה לא שיקול של זמן).

ולמה שיהיה חילוק בין תפילה לקריאה, אם מטרת התפילה היא שבח על הזכרון הלאומי?

תלוי את מי אתה שואל על תכלית התפילהמי האיש? הח"ח!

כבר היו כאן בעבר דיונים מספיק ממצים בעניין, כולל עד רמת הפילוסופיה של מי שאמר "אתה יודע שאינך צריך למסור אינפורמציה להשם יתברך על צרכיך".

כאן התפילה היא שבח בעל הניסים, לא בקשהקעלעברימבאר

כך שהדיון על התפילה מעניין, אבל לא רלוונטי.

אם זה השבח שתיקנו חכמים אז הוא זה שראוי

יש בתפילה שלוש ברכות ראשונות ושלוש אחרונותמי האיש? הח"ח!

וברור שהן או בעלות משמעות של שמחה והודאה, או שאין לנו זכות לנבור ולחפש בהן את המשמעות. לצורך העניין היה אפשר לנסח גם "בימי פופיליוס לנאס, אשר הכריח את אנטיוכוס אפיפנס לעזוב את כיבוש מצרים ואז מתוך תיסכול לחזור לארץ ישראל ולהתנפל על היהודים ועל דתם ומקדשם". ברור שמנסחי התפילה החליטו שהעובדות ההיסטוריות היבשות אינן הנקודה. השבח לבורא עולם הוא בהקשר זה עירבובייה דקה מן הדק, בין הרלוונטי לתיאולוגי האבסטרקטי.

השבח הוא על זכרון של מאורע היסטורי: "על הניסיםקעלעברימבאר

שעשית לאבותינו בימים ההם".

להפוך אותו ממאורע היסטורי לתוכן מופשט גרידא זו גישה נוצרית, שכן היהדות היא אומה ולא דת, וחגיה הם על מאורעות שקרו בהיסטוריה לאומה, וכן זכרון האומה הוא היסטורי דרך יציאת מצרים וזכרון ימי דוד ושלמה וכו דרך החורבן וכו, כדברי הכוזרי ופשט התנך. וכן התנך ברובו ספריו הם ספרים המתעדים את תולדות ישראל. "אנכי ה אשר הוצאתיך מארץ מצרים" "חי ה אשר העלה את ישראל ממצרים" "חי ה אשר העלה את בית ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדיחם" כל תאורי ה' הם לאומיים-היסטוריים-נרטיבים.

לכן אם חזל החליטו לומר "בימי מתתיהו" ולא "בימי יהודה המכבי" זה לא סתם ולא במקרה. אין פה שום דבר תאולוגי אלא זכרון של נרטיב לאומי של העבר טהור, ורק על גבי הזכרון הלאומי של העבר בונים את הקומה התאולוגית.

ברור שיש לנו זכות לנבור ולחפש משמעות. הרי לא סתם בחרו בנוסח הזה.

ב. "ברור שחזל החליטו שהעובדות היבשות אינן הנקודה". זה בדיוק העניין: עיקר זכרון הנרטיב הלאומי הוא הנרטיב עצמו, ולא העובדות ה"יבשות" שכבר נשכחו ולא בנרטיב, או שבימי זכרון המאורע ראו מתעדי ההיסטוריה הלאומיים (הנביאים או חזל) שהנושא הזה פחות רלוונטי לזכרון. (וכמו שאמרתי, הגישה ש"זה סך הכל תאולוגיה" היא נוצרית מובהקת. שכן היהדות היא נרטיבית-היסטורית בבסיסה, ולא תאולוגיה מופשטת).

מי אתה שתקבע מהי גישה נוצרית?מי האיש? הח"ח!

אתה האפיפיור?

תירגע עם הקביעות שלך.

האם אתה זוכר את יציאת מצרים של ישראל בבשר?קעלעברימבאר

או את יציאה האלגורית של ישראל שברוח?

אם את הראשון, אז גם אתה בעל תודעה היסטורית-נרטיבית-לאומית. כנ"ל פורים חנוכה ועל הניסים. אתה אומר הלל אגב בחנוכה על היציאה משעבוד מלכויות, לא על תובנות תאולוגיות

האם כשאתה מברך גאל ישראל ומקפיד להסמיך גאולה לתפילה אתה מזכיר את יציאת מצרים וקריעת ים סוף הנרטביות-היסטוריות-לאומיות או שמא תובנות תאולוגיות רוחניות?

אני מקיים - כמיטב יכולתי - מצוות.מי האיש? הח"ח!

לא אומר שאני מצמיד לזה בכוח פרשנויות תיאולוגיות מטאפיזיות על בסיס יומיומי. אבל לא זכור לי שבמחלוקות מהסוג הזה התשובה כתובה בשמיים בעננים.

לא הבנתי. בסוף זכרון כל אלו הוא זכרון של מאורעקעלעברימבאר

עבר לאומי בנרטיב.

אפשר על גבי זה להעמיס תכנים תאולוגים, אבל זה לא הבסיס.

גם אם אדם יתאמץ לראות במאורעות אלו רק תכנים תאולוגים, הרי זכרון הנרטיב של האומה לדורותיה כפוי עליו מכיוון שהוא חלק מאומה

אני לא אומר שהעובדות היבשות לא חשובות, אבלקעלעברימבאר

הנרטיב חשוב ורלוונטי יותר

אפשר גם להרחיב את השאלה על התנך.קעלעברימבאר

מה עדיף, לקרוא מלכים על אחאב שלא מביא לנו את כל הפרטים ההיסטורים המלאים,

או לקרוא ספר היסטוריה על התקופה שמכיל גם את קרב קרקר האיום האשורי וברית הממלכות ביניהם ארם וישראל נגד אשור?

זו דוגמא אחת.

או לקרוא את מלכים על סיפור הנס של הצלת ירושלים בימי חזקיהו, או לקרוא ספר היסטוריה מקיף שיתאר את הצלת ירושלים לצד השואה שקרתה בשאר ערי יהודה שנחרבו כולן ויושביהם נהרגו הוגלו או נהיו פליטים בירושלים?

אין הנידון דומה לראיה כללהסטורי

אני לומד ספר מלכים לא בגלל נרטיב כזה או אחר, אלא כי זו מצוות תלמוד תורה בכלל וספציפית זה דבר ד' המתגלה אלינו דרך נביאיו. שום מקור חיצוני לא עונה על ההגדרה הזאת.

אחרי שאמרנו את זה, נכון שבדרכים עקיפות ונעלמות, גם הידע ההסטורי, מגלה לנו את הנהגת ד' בדרכים נסתרות. ממילא השאלה אינה מה עדיף ללמוד, אלא למה הכתוב לא פירט את קרב קרקר וגדלותו של אחאב (חוץ מפסוק אחד במותו). פשוט שחז"ל שאמרו שאחאב משל בכיפה - לא סתם מצאו לזה רמז בפסוק, אלא ידעו על קרב קרקר.

אבל זה דבר ה' שמתגלה בנרטיב היסטורי.קעלעברימבאר

ספר מלכים הוא רשומה היסטורית ולא רק סיפורי מסר כמו מעשיות רבי נחמן או אגדות.רבה בר בר חנה.

אז כנל, כמו שה' מתגלה דרך נביאיו בתנך, כך ה מתגלה דרך חזל/גאונים במגילת אנטיוכוס.

משל בכיפה זה עדיין לא קרב קרקר ונסיבות הברית עם בן הדד וכו' , ולא כתוב בתנך שמשל בכיפה.

מצוות תלמוד תורה אתה יכול לעשות גם בספר איוב, ובכל זאת חזל ועם ישראל מתייחסים לספר מלכים כזכרון ההיסטורי שלהם, ולאיוב כמשל.

האם אתה שואף לתור הזהב של ירבעם בן יואש? כי היסטורית ישראל היו עשירים אז כבימי שלמה (וגם רמטז בעמוס וחזל).

לא. למה לא? כי עם ישראל זוכר את ימי שלמה ואת ימי ירבעם בן יואש שכח. כי מבחינתינו שפע גשמי שלא מחובר לרוחניות, ראוי לו שלא ייזכר.

אז בסוף הנרטיב קובע מה ראוי להזכר ומה ראוי להשכח.

כמו אצל בן אדם פרטי, גם אצל עם הזכרון הוא סלקטיבי

ספר מלכים זה ספר זכרון תולדות, ולא ספורי מוסר השכלקעלעברימבאר

נוסח כה עשו חכמינו או אגדות רבי נחמן או רבה בר בר חנה

חשמונאיםחסדי הים

כמו לשאול האם ללמוד נ"ך או מדרש רבה עליוחזק וברוך

מכבים א הוא מזמן חז"ל, ומאותה תקופה.וגם מכבים ב הוא בערך מאותה תקופה, רק באיזור מצרים..

משא"כ המגילה שכתבת, שהיא פשוט מדרש מאוחר..

ההבדל הוא שנ"ך הוא מכתבי הקודש, תמיד עם ישראל למדקעלעברימבאראחרונה

אותו ותמיד היווה בסיס הנרטיב של עם ישראל.

בעוד שספר מכבים לא. הוא לא חלק מכתבי הקודש, מעולם לא החשיבו אותו כטקסט תורני בכלל, מעטים מאוד מיהודים במשך ה2000 שנה למדו אותו (הנוסח היחיד נשמר ביוונית בכלל ונשמר רק בזכות שהכנסיה שמרה אותו כחלק מהברית הישנה בשבילם יחד עם התנך), חזל כלל לא מתייחסים אליו, וגם בתפילה ובנרטיב היהודי אנו מדגישים את מתתיהו (כמו במגילת אנטיוכוס), ויהודה כלל לא מוזכר (עד שהציונות החילונית החליטה להעלות אותו על נס), בעוד שבספר חשמונאים יהודה המכבי הוא העיקר.

נכון שחמונאים מדויק היסטורית ואילו מגילת אנטיוכוס ממש לא מדויקת.

אבל זה בדיוק השאלה, מה חשוב יותר: נרטיב הקודש החי של עם ישראל או האמת המחקרית ההיסטורית היבשה שעם ישראל שכח וזרק לתהום הנשיה?

אם זה דבר ה' החי באומה, אז במילאקעלעברימבאר

מה שהאומה וחכמיה למשך טווח דורות גדול קבעו בפרשנות לתורה שבעל פה=תורה, ולא ההבנה האובייקטיבית של כל אדם את הטקסט של הגמרא. אחרת זה כבר שיטה שכתובה בטקסט ולא דבר ה' החי באומה.

זו סתירה עצמית מה שאתה טוען, כי אם האומה לדורותיה עם חכמיה במשך 500 שנה יכולים לעשות הלכה מוטעת לשיטתך שצריך לוותר עליה כי היא נגד הגמרא, אז דבר ה' כבר לא חי באומה

תודה שנתת הצצה קטנה לדמיונותיךדורש טוב לעמי

עבור מי שחדש כאן

לא ענית לי על הסתירה שכתבתקעלעברימבאר

ערב שבת היוםדורש טוב לעמי

וכבר טחנו את הנושא

מעולם לא כתבת שאתה טוען שתורה היא דבר ה' החי באומהקעלעברימבאראחרונה

לימוד אמונה?- כיצד?צביקה125

הרמב"ם פירוש המשניות סוף מסכת ברכות כותב שהיה מעדיף ללמד אמונה יותר מכל דבר אחר!- מה זה אמונה?- שכל? - רגש?- שילוב של שניהם יחד? איך לומדים אמונה? איזה ספרים?- מה עשו בזמן התנאים/ האמוראים?- כיצד למדוד/ לימדו אמונה?

אולי קל לישי לא מפחד

כי גדלתי בבית מזרחי עתיק שהאמונה הייתה לחם חוקינו אבל ברבות השנים מצאתי גם הקשים לוגים לקיומו של הקב"ה.

כמתכנת היה לי חבר מתכנת שלא היה בעל אמונה ויהל איתי ויכוחים בנושא.אבל עדיין היינו חברים.

בשיחה האחרונה שוחחתי איתו כאיש מדע.

הצבעתי על הקו המנחה ברובו בהתרבות , הנמתח לרוב גם בין בני אדם, חיות וצומח. דיברתי איתו שמזרע קטן, מיקרוסקופי לעיתים צומח וגדלה בריאה שיודעת את תנאי המחייה שהיא צריכה. אם זה הצמחים, הם יודעים מה הרכב האדמה הדרוש להם לצמיחה מיטבית, מה הם צריכים לעשות בחורף כדי לשרוד, מה לעשות בכל רגע כאשר השמש משנה את כיוונה, כיצד לנהוג כאשר חסר מים( לסגור עלים לצמצם חשיפה) ועוד ושלא לדבר על גוף האדם והחי על המורכבות המופלאה שלו, ביצירה, בחשיבה, בהתפתחות, ועוד.

ואז אמרתי לו, זה לא הגיוני שזה מונח אמפירי שתכנה "אבולוציה" זה מנגנון וטכנולוגיה ביולוגית ושכך חייב להיות לה יוצר ובורא.

הוא השתתק ואמר "שאתה מציג את זה ככה זה נשמע נכון, אף פעם לא שמעתי איש טכנולוגי מציג את הבריאה".

אני לא מאמין שהוא גידל זקן ופאות אבל נגעתי בו.

מעבר לזה, תסתכלי על הבריאה, הטבע, ההרמוניה,זה לא משאיר לך ברירה אלא להאמין.ועוד