כתבת "מניסיון אישי שלך" - וחשוב להדגיש זאת - שאכן דבריך הם מניסיונך האישי בלבד.

צר לי מאוד שחוויותיך היו שליליות ועל כל שאר הכאב שאתה עובר, אבל חשוב לכתוב שהדברים שכתבת אינם נכונים ויכולים חלילה להחליש ויתרה מכך...

המשפט "או שיש לבת הזוג את זה או שאין לה" - הוא פשוט לא נכון.

ואני לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל ולהסביר, ובנוסף כמובן שהפורום הוא לא הבמה המתאימה או האפשרית לכך - אבל זה לא כך.

ודאי שזה "לא משהו שאם תקנה לה תכשיט או נופש אז תוכל לצפות לתמורה" כמו שכתבת, על כך אין עוררין.

גם המשפט הבא שלך - "... להסביר לה את הצורך שלך שמבטא לא רק עניין פיזי אלא צורך נפשי להרגיש שייך" - גם איתו אין כל בעיה,

אבל לכתוב לו שזה אבוד מראש - לא ולא.

לכתוב לו שאו "שיש לה את זה או שאין לה את זה" - לא ולא.

לכתוב לו שטיפול רק יכוון אותו להכיל את הפער - לא ולא

להגיד לו שיחפש טוען רבני - לא ולא

להגיד לו שיבלע את הצפרדע - לא ולא

ועוד לומר לו שבבוא היום הוא עצמו יקיא את אותה הצפרדע - לא ולא.

שוב, צר לי על כל מה שחווית ושולחת לך את כל התפילות והכוחות ותקווה רק לבשורות טובות ב"ה ובקרוב, הלוואי שתראה ישועה שלמה בכל התחומים!

אבל הכיוון הנכון כאן במקרה של הפותח הוא חד משמעית לנסות ולשפר ולצמוח *יחד* מכך,

ואם אינם מצליחים לבד - להיעזר באנשי מקצוע.

יש היום ב"ה כל כך הרבה אנשי מקצוע מדהימים וטובים שמומחים ומוסמכים בדיוק לכך,

יש כ"כ הרבה ידע וכלים - שזה פשוט עוול למנוע את זה מהם, ובטח שלמנוע את זה מהם מראש לפני שבכלל ניסו

לכן פותח השרשור היקר, @shay1987, ממליצה לכם בחום למצוא איש מקצוע המומחה בתחום יחסי האישות, ובגישור על הפערים בכך, ואם שייך גם בפן הזוגי/רגשי (זוכרת מהודעות אחרות שלך) - אז גם שם.

זו תורה שלמה...

ולימוד היא צריכה.

גם זוגיות

גם מיניות

גם פערים בזוגיות

וגם פערים במיניות -

כל אלה דורשים לימוד,

ועם ידע וכלים נכונים - השמים הם הגבול (בשניהם)

המון המון ב"הצלחה

מצטערת, הצגת חיי האישות כמשהו שאפשר לכמת לסעיפים או הגדרות כאלה ואחרות חוטאות לאמת...

זה מהות

זה חיים

זה עולם שלם

זה גופני

וזה נפשי

וזה אישי

וזה זוגי

וזה רוחני

וזה רגשי

וזה מחשבתי

וזה הכל ביחד.

צריך לכתוב ספר כדי להתחיל לענות על כל טענה וטענה שהעלית...

ושוב, אין כאן המקום ולא הפלטפורמה המתאימה לעשות כך.

רק לזכור שזוג שנמצא בקשיים בתחום זה, או פערים, יש ויש מה לעשות.

זה יכול לגעת ולהיות קשור בהרבה מאוד תחומים

כמובן שגם התחום הרגשי ושל הזוגיות עצמה

האם יש קירבה נפשית?

האם יש חברות?

חיבור עמוק?

אהבה?

הערכה?

יציבות?

בקשר עצמו, ממש לפני המגע הגופני.

רק על בסיס זה ניתן להמשיך ולעבוד רובד רובד

החל מתפיסות

דרך חינוך

עבר, הווה,

הפן ההלכתי הדתי

דימוי עצמי 

משיכה

וכן הלאה עוד דברים רבים שאין כאן המקום לפרטם

וכמובן לימוד על מה זו בכלל מיניות טובה ובריאה.

לא, לא נולדים יודעים.

לא נולדים יודעים זוגיות ולא נולדים יודעים מיניות - זה מצריך למידה. וזה עמוק מני ים ורחב ומקיף נושאים ותחומים רבים ועמוקים בנפש האדם ובחייו!

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.

במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת