המייל האדוםהמייל האדוםחיפוש
פורום הריון ולידה

בהנהלת: יעל מהדרום , טארקו , חצילוש , בארץ אהבתי
מכתב פתיחה
חשבתי פעמיים אם לפתוח את השרשור..אניחדשהכאן
כי קצת לא מרגישה לא בנוח להתלונן פה..
בכל מקרה סתם פורקת
מרגישה ממש לא טוב לא ישנתי 3 לילות(שעה וחצי בול בכל לילה)
ועכשיו מתפוצץ לי הראש מכאבי אימים ומרגישה ממש תשישות בגוף..
והכי מעצבן שכשמגיע הלילה במקום שאפול מרוב עייפות אני נמצאת בעייפות יתר ולא נירדמת שעות..
אני קצת מפחדת שהגל הזה של חוסר שינה ימשיך..לא יודעת ממה זה הגיע בכלל..
והכי כואב לי שהקטנים שלי כלכך ״סובלים״ מהמצב שלי..
הגדול מהבוקר מתחנן שאשחק איתו בבצקים ואני אומרת לו לא לא והוא ממשיך להתחנן.. וכל שאר המשחקים לא משחק בלעדיי אף פעם.. ככה שהוא סתם נראה מבואס ואפילו ביקש ממני שאשים אותו לישון מרוב שעמום.. והקטנה בקושי מקבלת יחס ממני אוףףף.. זה כלכך כןאב לי
ואני לא יודעת אם אצליח לישון הלילה ולהתאושש מעט.. כלכך מפחדת..
אין לי מושג מה קורה לי
ובעלי לא מבין יותר מידיי.. אומר לי שאני יותר מידיי בהיסטריה סביב השינה אבל הןא לא מבין כמה זה גורם לי להיות תשושה וחלשה ללא שינה..
בקיצור
רק רוצה הבנה הכלה חיבוק חם ושיבטיחו לי שזה יעבור.. ??
(ואשמח רק לא לקבל תשובות של השפעות חוסר שינה כי אני בכוונה לא נכנסת לקרוא ומפחדת מזה ממש)
והנה ביקשתי מבעלי שישמור על הילדיםאניחדשהכאן
בזמן שאני שמה ראש קצת לנוח בחדר אחר..
ופשוט כללל רגע הוא קורא לי ושואל ומבקש משהו אחר זה פשוט מטורףףף ומטריףףףףף
נשמה טובה אני אכתוב לך קצת בחריפות ומשתדלת שיהיההמקורית
עדין, אבל באמת באמת שאת צריכה לעזור לעצמך
אני לא מבינה איך את ממשיכה ככה בכלל בשגרה הזו
את צריכה לטפל בבעיה שלך עם השינה עם כדורים או מעבדת שינה או טיפול בחרדות או לא משנה מה, משו רציני אבל שיעזור לך לצאת מזה
ובמקביל - אגיד את זה שוב - תוציאי את הילדים מהבית למסגרת. בכל מחיר.
למה את לא חשובה לעצמך?
כלכלית אפשר לקחת הלוואה ולפרוס אותה וההשלכות של הלוואה לא משתוות להשלכות של מה שאת עושה לעצמך.
לא יכולה להיות מציאות כזו שאין מוצא עבורך. זו את שלא מגיעה אליו ומרחיקה אותו ממך בתת מודע בתירוצים מתירוצים שונים ומאמינה שיהיה בסדר, אני אמשוך רק עוד קצת. אבל די ממוש. זה לא עובד.
אני אומרת את זה ממקום מאוד איכפתי כאילו את אחותי, וממקום שמבין את זה שלפעמים אנחנו יוצרים לעצמנו דרך ללא מוצא בכך שאנחנו לא מוכנים להכיר בזה שאנחנו צריכים עזרה, שנגמרו לנו הכוחות, שגדול עלינו. זה לא כישלון להוציא ילד למסגרת כי קשה לי איתו בבית ואני צריכה אוויר ולטפל בעצמי, זו גדולה. זו הכנה לאמא טובה יותר שתהיה איתו. גם אם פחות זמן. גם עם פחות כסף.
זה יעבור, זה יכול לעבור, רק תעזרי לעצמך ❤️
עונהאניחדשהכאן
היתי רוצה לטפל בבעיה הזו של נושא השינה אבל איתי אישית ככל שמעמיקים בבעיה הזו ככה יותר קשה לי .. וגם בעלי נגד טיפול בנושא אומר שאני יתגבר ויהיה חזקה.. שאינסוף אנשים לא יושנים ולא קורה להם כלום..קשה לי לפעול כשבעלי לא מעודד אותי..
בקשר לילד
כרגע האמת הןא לא כלכך הבעיה.. הבעיה יותר בי.. וזה משליך עליו
אבל גם זה אני לא יכולה לפעול בלי תמיכה מבעלי, הוא לא כלכך תומך שיהיה במסגרת כרגע.. לא רק כלכלי אלא גם כי הוא ילד של אמא ואבא קיצוני ועד שיסתגל לגן יעשה לנו את המוות יקרא לנו בלי סוף ובעלי לא פנוי לבוא לגן כל פעם שבוכה ..
בקיצור
לא באמת יודעת איך לטפל.. או אם כן.. אז קשה לי לבד בלי תמיכה מבעלי..
אז תעבדי על הניתוק הזה בין מה שבעלך חושבהמקורית
למה שטוב לך באמת. רק את יודעת מה טוב לך, ואם צריך אז מתעקשים על זה.
עם כל הכבוד, הוא לא מבין ולא יבין. ולפעמים צריך לחתוך בבשר החי ולהגיד עד כאן.
אם אתה לא רוצה שהילד יהיה במסגרת תשמור עליו אתה. אני כבר לא מסוגלת
הרי הלכת בדרך שלו וזה לא עובד, מכון? אם את צריכה תמיכה אני ועוד עשרות נשים פה מאחורייך. ותאמיני לי שכשיהיה לך באופן אישי טוב זה ישפיע על כל הבית, כי כמו שאת רואה, כשהמצב הפוך - אז כנל
אניחדשהכאן, תקשיבי למקורית!! אני ממש חושבת כמוהטליה כ
כרגע העבודה שלך מול בעלך, תשכנעי אותו, תעמדי מולו ותסבירי שוב ושוב את החשיבות!!
לא. היא ממש לא צריכה לשכנע ולהסביר. לרשום לגן אתמולמיואשת******
את צודקת במאה אחוז ובכל זאת אוסיףמיואשת******
בעצם אני כן אוסיף, בחריפות יתרה
@אניחדשהכאן אני לא מכירה את בעלך וסביר שהוא אדם טוב ומקסים וכל מה שהוא עושה זה לא מרוע.
בפועל את ממש סובלת ממנו.
הוא מכריח אותך להשאיר ילד בבית למרות רצונך
הוא לא נותן לך לישון ומקטין את כל מה שאת מרגישה בטענות של רגישות ותלונות שווא
הוא לא נותן חשיבות למה שאת אומרת ומרגישה בכלל
והוא מצפה ממך לעשות רק מה שנוח לו.
שוב, בטוחה שהוא אדם מקסים וזה לא מרוע אלא רק מחוסר הבנה מאד בסיסי
אבל בפועל את סובלת מאד
ותוצאות ההתנהגות שלו שליליות מאד

הוא לא מכון שתטפלי בבעית שינה, הוא לא נותן לך לישון, הוא לא מוכן שתשימי את הילדים במסגרת. האם הוא מוכן שתעבדי? זכור לי גם שהוא לא מוכן שתקחי עזרה או שאולי אני טועה.
יש שם להתנהגות כזו.
משהו כאן ממש לא בסדר
או שתתמוטטי, מה שקורה בפועל
או שתביני שאת לא נשלטת על ידי בעלך ודעותיו ושיש זכות לרצונות שלך גם אם הוא חושב אחרת ושאת לא אמורה צריכה ויכולה לא לעשות שום דבר בחיים בלי האישור שלו
ואם את לא מסוגלת לעשות את ההפרדה כמו שמקורות אמרה אז טיפול אישי אתמול. יש משהו מאד מאד מאד מאד מאדדדדד לא בריא בהתנהלות הזו שבה את מתמוטטת, ועדיין ממשיכה לעשות מה שהוא חושב אף על פי שאין לך שמץ תמיכה ממנו והוא רק מצפה שתעשי מה שנראה לו בלי להוות שותף.
מאד מאד מאד לא בריא ועקום.
מצטערת על החריפות אבל האמת חייבת להיאמר כי אם תהיי בבית חולים בהתמוטטות פיזית או נפשית- ואת ממש קרובה לשם- אף אחד לא יהיה במקום טוב. לא את לא הילדים וגם לא בעלך.
האמתאניחדשהכאן
שבעלי כל הזמן חופר לי שהוא מוכן ואפילו מעדיף שאני זאת שתצא לעבוד והוא ישאר לטפל בילדים
זה אופציה שאני צריכה לחשוב עליה
אבל כרגע המוח שלי פשוט מנותק מהכל כבר שבוע לא ישנתי לא מצליחה לחשוב על כלום הכל נראה שחור עד שאצליח לצאת מהלופ הזה.
ואני מפחדת שלא אצא כי יש לי פוביה מכדורים ככה ששום כדור רפואי אין לי אומץ לקחת מלבד טבעי..
מתפללת לה׳ שיעזור לי באמת שאני מפחדת כי קרסתי ואני עם הילדים לבד כל היום והם פשוט יסבלו בגללי זה כלכך שורף לי כל כך לא מגיע להם
❣️❣️❣️תראי מה כתבתי לך למטהמיואשת******
לגבי הסתגלות למסגרתבארץ אהבתי
גם הילדים שלי הם ממש ילדים של בית.
ונכון, ההסתגלות לא היתה להם קלה.
אבל זה לא אומר שבאים בכל פעם שהם בוכים.
בהתחלה השתדלתי להיפגש עם המטפל כמה פעמים ביחד עם הילד בלי להשאיר אותו שם בלעדי, כדי שיכיר אותה קצת וירגיש שאני סומכת עליה.
אחר כך כמה ימי הסתגלות- יום אחד משאירים לשעתיים, עוד יום לשלוש שעות. אם את רוצה עוד כמה ימים קצרים כאלו אפשר אולי עוד קצת (אצלי לא היה אפשרי כי כבר הייתי צריכה להיות בעבודה..). ואז מתחילים ימים שלמים (אצלנו זה עד 2).
והילד מתרגל. בהתחלה הוא בוכה, אבל די מהר הוא בוכה רק כשאת מביאה אותו ונרגע מיד אחר כך (אפשר לבקש מהמטפלת לצלם לך אותו אחרי שהוא נרגע, לי זה ממש עוזר). ורוב הילדים בשביל מסויים כבר באים בשמחה לגן ונפרדים בלי בכי (אצלי יש אחת שכן היתה בוכה כל בוקר, לרגע כשאני יוצאת ואז היתה מאושרת, אבל הפרידה תמיד היתה לה עצובה. זה גם בסדר אם זה ככה, למרות שזה מבאס. אבל רוב הילדים בשלב מסויים גם יפרדו בשמחה, כי טוב להם עם החברים ועם המטפלת).
זה לא קל, להורים לרוב קשה יותר מהילדים. אבל זה לגמרי אפשרי, וממש לא אומר שאתם תבואו בכל פעם שהוא בוכה. המטפלת תרגיע אותו, והוא ילמד להכיר אותה ולסמוך עליה, ויהיה לו טוב בעז"ה. (וכמובן שהכי חשוב זה לבחור מטפלת טובה שאפשר לסמוך עליה...)
לפעמים הכי קל לנואישהואימא
להישאר במשהו שהוא לא טוב לנו,
כי זה מפחיד לעשות שינויים
וכי אנחנו רגילים למצב הקיים
ולעשות שינוי דורש ממנו לעשות משהו אקטיבי
ובמשהו הקיים אנחנו פשוט ממשיכים ומתגלגלים.. אליו אנחנו פשוט רגילים
אבל
לפעמים פשוט צריך לאגור כוחות ולהגיד סטופ. חייבים שינוי. נכון זה ידרוש ממני כוחות/ הוצאות כלכליות/ שינויים בחיים
ונכון זה קשה ומפחיד
כי יש את הפחדים מהלא נודע.
אבל אין ברירה
אתם רוצים לחנך את הילדים להתמודד עם החיים? עם השינויים והאתגרים שיש בהם?
או לאנשים שמפחדים מקשיים?
להגיד שהילד יתקשה להתמודד עם הגן החדש זה לדחות התמודדות... הרי בכל מקרה מתישהו זה יקרה... הוא לא ישאר בבית לתמיד.
בסופו של דבר הילדים סופגים את האנרגיות שקשה להם שאת כל הזמן איתם בבית..
אני שולחת את הילדים שלי למסגרות(שניים בגיל מעון.. יש לי גם 2 צמודים כמוך) וכל יום שאני שולחת אותם אני יודעת שזה לטובתם!! אם הם היו איתי הם היו סובלים כי לי ממש קשה להיות כל היום עם ילדים בבית.. (ואני מאד אוהבת את הילדים! אבל לא יכולה להיות איתם כל יום 24/7, אני אתחרפן)
בגנים ובמעונות הם לומדים מלא דברים! שרים, רוקדים מתפתחים, משחקים עם עוד ילדים! זה רק לטובתם!
ותאמיני לי שאנחנו משלמים המון! אז אני מצאתי עבודה שמכסה את הרוב, אבל העיקר זה הבריאות הנפשית! גם לך וגם לילדים.
נשמע שבקושי העיקרי זה הפחד מהשינויים שזה ידרוש ממכם(התמודדות עם משהו חדש, פחד מקושי כלכלי ומה שזה ידרוש ממך( אולי לצאת לעבוד.. ואולי את מפחדת מזה) אבל לפעמים אין ברירה וחייבים שינויים .
קושי בשינה זה רק הצפה נפשית לזה שלא טוב לך. הנפש שלך מבקשת שינוי. (אומרת לך את זה בתור אחת שכשיש לי קשיים בשינה זה כשאני במצבים שלא טוב לי, מתח וכו' )


מה עם כדורי שינה?לא מחוברת
אם את לא נרדמת שעות, חבל על כל דקה תנסי כדור ותשני.
בבוקר את תמיד עייפה?
אולי תביאי ליום בשבוע מישהי שתשמור עליהם בבית? ואז יום בשבוע תשני נורמאלי?
וגם זה נראלי יותר זול ממעון כרגע..
לגבי בעיית השינה:קופצת
אני מבינה ממש על מה את מדברת. זה מין "לופ" כזה שאת נכנסת אליו ולא יודעת איך לצאת...
מין מעגל שמזין את עצמו.
החרדה מלא להרדם - גורמת לך באמת לא להרדם - העייפות גוברת - החרדה גוברת וחוזר חלילה...
מה שעוזר זה באמת להרפות מהעיסוק והחשיבה על זה.
אבל קשה להרפות. אני יודעת.

כשאני הייתי שם. אחרי הרבה סבל הלכתי לבית מרקחת וביקשתי כדורים שעוזרים לשינה. משהו פשוט ולא ממכר - לא הייתי צריכה מרשם אפילו.

הכדורים האלה עזרו לי בעצם לשחרר את החרדה הזו של: מה יקרה אם אני לא ארדם... כי הרי עכשיו עם הכדור אני מוכרחה להרדם.

וכך היה.

אחרי תקופה של שימוש בכדורים (אצלי זה היה מוצא"ש וראשון). השתחרר לי כל הנושא הזה של שינה בראש והיום אני נרדמת רגיל לחלוטין בלי כדורים בכלל.
אל תסבלי ככה. לכי לעזור לעצמך! בלי שינה זה קשה מאוד לתפקד עד בלתי אפשרי!
מאמוש, התסכול והקושי שלך מובניםחגהבגה
אבל שום דבר לא מקדם אותך. את חוזרת לאותו מקום.
אנחנו לא מנסות להפחיד אותך, חלילה. רק לעזור לך.אבל, אם את לא תעזרו לעצמך
את
לא בעלך
לא התמיכה בפורום
ולא אפחד
רק את

את. קומי, קני כדורי שינה
זה לא ממכר
תרשמי למסגרות (אין דבר כזה הילד הוא לא הבעיה אני הבעיה. אם לא היית ישנה בלילה, לא היית חלשה לטפל בהם בבוקר, כי אין לך למה לדאוג)
לכי לכל סוגי הטיפולים בחרדות, עד שיעזרו לך.
פשוט תתחילי
חיבוק
יש כדורים טבעיים שממש עוזרים לישוןעלה למעלה
קונים בבית מרקחת בלי מרשם
קלמנרבין לילה
ממש ממליצה לך! זה יעזור לך לשבור את המעגל הזה
קניתי בעבראניחדשהכאן
הם ממש ענקיים
כל לילה נתקפתי חרדה רק מלשתות אותם אז ויתרתי..
אשמח מאוד להמלצה כל כדורים טבעיים אחרים אם מישהי מכירה
יש טיפות טבעיותחגהבגה
של שורש ולריאן
תנסי את זה, זה לא כדור
זה בשביל שינה?אניחדשהכאן
כי הבנתי שזה יותר להרגעה
ואני די רגועה בלילות
פשוט לא נירדמת..
לוקחים את זה על מנת להירדםחגהבגה
אמא שלי למשל....
מה אכפת לך לנסות? זה צמח
מאמוש, איך את רגועה, אם את מספרת שא. בוכה כש חושבת על מחר?
או שיש לך מחשבות וחרדות מזה שלא תירדמי?
רגועה זה לא לשכב בשקט במיטה...
את לא חייבת להתרוצץ כדי להיות "לא רגועה"
גם מלשכב בנחת כביכול, הגוף יכול להיות בסטרס.

אל תחשבי יותר מדיי, כמו שאמרנו לך כאן.
את חושבת אן אעשה כך, מה יהיה, ואם לא אעשה כך איך זה ישפיע והולכת עם זה רחוק, ומחליטה שדברים יכולים לעזור/לא, על סמך תהליך מחשבתי שעשית ולא על סמך נסיון. משהו שלא עוזר לאחת, יכול לעזור לך ולהיפך.

משהו שלא עזר לך פעם , יכול לעזור עכשיו, והפוך
עוזר מאד!אמא יקרה לי*

נסי טרנקילה ע"ב ולריאן. מאד עוזר

חיבוק. מסכימה עם כולן. תראי לבעלך את השרשור.אורוש3
לטפל בבעיית שינה. לנסות שוב עד שתמצאי איזה טיפול יעיל לך. לא קשור להשלכות לטווח רחוק. את רואה בעיניים מה זה עושה לך. ולא. זה לא נורמלי או תקין. חייב לטפל.
אני מאוד בעד לגדל קטנים בבית. אבל פה נראה שזה פשוט נזק.
מסגרת לשניהם.
תטפלי בעצמך.
אח''כ תחפשי עבודה.
תעברו דירה אם צריך. למה לכם לגור איפה שאתם? אין לכם חברים, המחירים יקרים. תעברו למקום יותר זול וחמים.
ושוב חיבוק. את מהממת. רק נכנסת ללופ לא טוב.
ואני אהיה בוטה ורעה ואגיד שכרגע נשמעסופי123
שמעבר לטובתך (שהיא חשובה מאד מאד מאד!!!) טובת הילדים שלך להיות כמה שעות כל יום במסגרת. כי ילדים זקוקים ליחס, ולקשר, ולגירויים.
ואני בטוחה שאת אמא נפלאה אבל כרגע את אמא במצוקה ואת לא פנויה להיות האמא הנפלאה שאת.
וזה ישתנה בעתיד וישתפר אבל כרגע הילדים שלך במצוקה שלך איתך וזה לא טוב להם.
אפילו מסגרת חלקית עד אחת, שיבואו לאכול ולישון בבית, ולך יהיה בוקר לישון ולנשום.
בהצלחה רבה
מחר יגיב לכן בע״האניחדשהכאן
כייף לדעת שבכל מקרה של החלטה יש לי פה תמיכה מכן ודחיפה לשינוי.. אני כלכך צריכה את זה
@מיואשת****** מה שאמרת על בעלי אולי משתמע ככה מההודעות שלי אבל אפרט בהרחבה בזמני ״הפנוי״ כי חלק לא נכון.. אולי זה רק נראה כך..
בעלי לא תומך כלכך שאפעל אבל הוא לא מתנגד ..
בבעיות שינה הוא פשוט ראה שכשהתחלתי טיפול וכדורים זה עשה לי יותר רע אז הוא מפחד שאחזור לרע הזה שוב ויהיה יותר רע מעכשיו..

בעבר רציתי ללכת לפסיאכטר אבל הרופא משפחה אמר לי במילים האלו ״אין לך מה ללכת לפסיכאטר שידביק לך שמות של הפרעות שאין לך וידחוף לך כדורים, פשוט תתאפסי על עצמך בשבילך ובשביל הילדים שלך״ וזהו בעלי שמע את הרופא הזה וגם הוא בגישה שלי ומאז לא תומך שאטפל בבעיות השינה..
בנוגע לגן לילד הוא גם מפחד שהוא לא יוכל להתחייב להגיע כל פעם לקחת את הילד שבוכה כי יודע שאני לא יהיה מסוגלת לזה..
הוא באמת משתדל בשבילי המון.. אפילו עכשיו בשביל שארדם ניסה שעתיים לדבר איתי להרגיע אותי לפני השינה.. להגיד לי שאם לא נרדמת אז להעיר אותו שירגיע אותי..

הבעיה היא אצלי שקשה לי מאוד לעשות דברים בלי שהוא שותף איתי ותומך בי רגשית ופיזית..

אני סתם משתפת אתכן שאני ברמת מרגישה קאני מתמוטטת פיזית ונפשית
הרדמתי את הילדים ב7 וחצי בערב ועליתי למיטה ב9 בערב
ואני עד עכשיו לא נירדמת מרוב עייפות יתר כי לא ישנתי כבר שבוע.. כלכך מפחדת ממחר שוב פעם הילדים יסבלו מאמא זומבית גמורה מעייפות שלא מסוגלת לשחק איתם ולתת להם אהבה וחום..
אוף
ה׳ הלוואי שיהיה לי כוחות לעזור לעצמי, אבל מרגישה שחייבת איפוס עם שינה נורמלית בשביל להתחיל לפעול
וזה לא קורההה
❤️ אם ככה אולי לומר לו בפירוש?מיואשת******
תשמע אני בטוחה שלשים את הילד בגן יעשה לכולנו טוב יותר. אבל אני צריכה שתהיה איתי בזה ותתמוך בי אפילו אם אתה לא מאמין בזה כמוני, אני חושבת שזה חשוב תהיה איתי בזה.
זה יעזור?
ובמקביל כן חושבת שאת צריכה ללמוד לסמוך על עצמך יותר, ולא יודעת איך לומר את זה בדיוק אבל במציאות שאת כל הזמן בבית עם הילדים ולא יוצאת ולא פוגשת מבוגרים נוספים, עלולה לגרום לסוג של חוסר ביטחון בעצמך, סגירות, ותלות בבעלך שהוא בעצם המבוגר היחיד שאת בקשר איתן בגלל כל סיבוך המשפחה.. וזה פשוט לא בריא אוקי?
באמת לנפש ולאישיות שלך יעשה רק טוב קצת איוורור וגם לאימהות ולצמיחה האישית שלך.
את אשה מדהימה, ומרוב שאת מרוכזת כל כולך הילדים אין לך זמן לראות את עצמך וכמה שאת מיוחדת. את
קצת רצה במעגלים
את צריכה לעצור ולנשום.
ואני בטוחה במליון אחוז שגם לבעיות השינה יעזור מאד איוורור לנפש ולגוף ויציאה קצת מהבית.
קצת פעילות גופנית תעזור לך לישון כמו כל כדור. באמת. תנסי בינתיים לצאת לסיבוב הליכה של עשרים דקות כשבעלך איתם. יש לה אפקט מרגיע לחרדות מאד מאד. אם יש אפשרות בשמש אז בכלל עדיף אבל גם בלילה עצם הפעילות טובה יותר מכל כדור טבעי כלשהו.
❣️❣️❣️❣️
מיואשת תודה על התגובה באמת באמתאניחדשהכאן
חיזקת אותי
אני באמת בוכה אני כלכך זקוקה לתמיכה.. אין לי אף אחד כרגע בעולם מלבד בעלי.. לא אמא לא אבא לא חברה.. אין לי איפה לפרוק..
תודה הלוואי הלוואי שיהיה לי את הכוחות לפעול
ולעזור לעצמי כי אפילו לשים את הילד בגן זה צעד ענק בשבילי כי אני כלכך לא בעד גן בגיל הזה.. אבל כשאין ברירה אין ברירה.. הוא באמת סובל איתי.. אני בוכה
ובוכה אוף שה׳ ישלח לי קצת קצת כןחות וקצת שינה להתאפס
❤️תודהה בנתיים❤️❤️
שולחת חיבוק והמון כוחות!אם_שמחה_הללויה
זוכרת את התקופות שהיו לי בעיות שינה כשהייתי נערה, זה קשה כל כך! ועוד לא הייתה לי אז יותר מדי מחויבות.
ניסית שמן אתרי לבנדר?
תטפטפי כמה טיפות על הכרית.
הרופא שהיית אצלו נשמע די מטומטם. ממה שאני קוראת פהציפיה.
יתכן וכדורים יעשו לך טוב. נשמע שאצ ממש על הקצה ולדעתי במצב כזה כדאי להפעיל את התותחים הכבדים, כולל פסיכיאטר.
בנות לא יודעת מה לעשותאניחדשהכאן
בכיתי לבעלי אמרתי לו שאני זקוקה לעזרה חיצונית כדי לצאת מהלופ הזה של החוסר השינה
שאני יפנה לרופא
והוא אומר שהיינו שם ו שום רופא לא יכול לעזור לי
שרק אני יכולה לעזור לעצמי
עוד לילה לא ישנתי
ואין לי תמיכה ממנו
ואני כבר לא מסוגלת לעזור לעצמי
שוב יושבת ובוכה חלשה ותשושה
ממול הילדים
לבד
יקרה! אני אקרא לקושי שלך בשם: חרדהפרח חדש

כן, יש לך חרדות.

ואני אספר לך שגם בעלי סבל מחרדות

וגם אחותי

וכולם יצאו מזה בסוף.

אפשר לנסות תחילה ללא כדורים. עם טיפול CBT

אני מכירה מישהי אלפה ממש בירושלים

עזרה לאחותי לצאת מזה בלי כדורים ותרופות.

 

את בטוחה עכשיו שאם תשני הכל יעבור. זה נכון שעכשיו את נמצאת במעגל של חוסר שינה, אבל זה לא שורש הבעיה!

 

רק אם תטפלי בשורש הבעיה תוכלי לצאת מזה.

 

בהצלחה יקרה

אם תרצי פרטים על המטפלת תכתבי לי.

יקרה בעלך מזיק לך.מיואשת******
את יכולה לומר כל מיני הסברים אבל המציאות היא שהוא מזיק לך
את חייבת להפסיק להיות תלויה במה שהוא חושב
ולא לעשות רק מה שהוא תומך בו
אלא לעשות מה שטוב לך
לכי לרופא
אל תספרי לבעלך
פשוט לכי
תעשי מה שהוא יגיד לך
שוב, בלי לספר לבעלך כרגע
אם לא תעשי את זה עכשיו אז כשתתמוטטי חס ושלום יעשו את זה בשבילך.
מצטערת , זו האמת. התלות בבעלך מזיקה לך בטירוף
בין אם הוא עושה את זה בכוונה ובים אם הוא איש טוב ורק טיפש.
התוצאה זהה.
צאי מזה
את יכולה
ורק את יכולה

ואיך הוא בכלל משאיר אותך לבד במצב הזה עם הילדים???? חוסר אחריות מטורף
תתקשרי אליו הרגע שיחזור
סורי לא יכולה שלא להגיב על זהורדון
אם רופא אמר לך שאין לך מה ללכת למומחה כי את רק צריכה להתאפס על עצמך ולשלוט על זה,
אז דחוף ללכת לרופא אחר!
זה פשוט מרתיח אותי. הקלות הזו שבו גורמים לאדם להרגיש שהוא אשם ושולט במה שהוא סובל ממנו.
אם את סובלת ממשהו ולא מצליחה לעשות בו שינוי לבד אז את חייבת עזרה חיצונית. ולא יעזור גם פרופסור שיגיד שזה תלוי בך. אין כזה דבר שרק את יכולה לעזור לעצמך. אין!! וכבר כתוב שאין חבוש מוציא את עצמו מבית האסורים.

זה ממש קשה לי לשמוע את זה כי אני הייתי במקום שלך, בהתמודדות אחרת בחיים שלי. והאמירות האלו אף פעם לא נותנות כוח להתמודד. הן רק מייאשות. כי כבר עשית מה שאת יכולה וזה לא עזר.

ומצטרפת ממש למה שמיואשת כתבה.
חמודה, את ילדה גדולה. תלות לא בריאה לאף אחד. את לא צריכה הסכמה של אף אחד כדי לעזור לעצמך. את במצוקה, וזה יותר קל שיש עזרה. אבל אם אין- תהי שם בשביל עצמך. זה לא בריא לא לך ולא לבעלך המעגל שנוצר לכם בבית..
תנסי ולארין זה עוזר מאודעלה למעלה
למה את צריכה לבכות לבעלך?חגהבגה
תרימי טלפון למרפאה תקבעי תור
זהו
היה לי את זה מתוקה,שוקולד פרה.

ולפעמים זה עדיין צץ.

 

המקור של זה אצלי, ואולי גם אצלך

זה לא משהו פיזיולוגי.

זה נטו חרדה.

 

החרדה אצלך היא, כפי שקראתי, שאת תהיי אמא ממוטטת לילדים.

והפחד הזה כ"כ מצמית אותך

וגורם לך להרגיש אשמה

ולבד

עד שמרוב פחד... את לא יכולה להירדם.

 

אני ממש מכירה את זה.

היו לי לילות לבנים לחלוטין

והרבה כעס על עצמי, למה אני כזאת

וגם הרבה לבד- כי לא ידעתי למי לפנות... היה לי ברור שכדורי שינה הם לא הפתרון

היה לי ברור שיש שם משהו עמוק יותר

רק שלא העזתי לשים עליו אצבע

או שלא ידעתי לקרוא לו בשם

ובכלל חשבתי שאני מוזרה, ושלאף אחד אין את התופעה הזאת חוץ ממני.

 

היום אני יודעת להגיד

שיש שם מישהי שצועקת- אני לבד!

ויכול להיות שאת גם מרגישה ככה,

שאת לבד ואת רוצה שמישהו יושיט לך יד

רק שאת לא יודעת להגיד מה שם קשה כ"כ

כי זה באמת מעורפל ולא מובן.

 

וגם לפעמים... לפעמים באמת אין כוח להאמין שטיפול יעזור...

 

אני ממש רוצה לתת לך חיבוק גדול

זה לא פשוט להרגיש לבד ושהכל סוגר עלייך

ושקשה לך להעביר החוצה לעולם, מה שאת חווה מבפנים.

 

אני חושבת שבהפוך על הפוך

תנסי להשלים ולמחול לעצמך על זה שאת לא ישנה.

תנסי לא להיאבק, לא להילחם

תגידי לעצמך שזה בסדר...

 

בהתחלה זה יהיה קשה ואת "לא תקני" את המניפולציה הרגשית שאת בעצמך יצרת לעצמך

אבל תאמיני לי, זה עוזר.

 

כי בעצם ההרגשה של "למה כולם ישנים ורק אני לא???מה דפוק בי?"

יוצר אצלך כעס ומתח כלפי עצמך.

ואז, כאילו להכעיס את עצמך עוד יותר, את מלקה את עצמך ושוב לא ישנה.

 

אני לא שוללת טיפול, ממש לא

וגם לא כדורים (פסיכיאטריים\כדורי שינה)
אני רק חושבת שבעומק יש פה זעקה

יש פה בקשה "תראו אותי!! אני בחשיכה"

וברגע שבעומק משהו יתרפא

אני בטוחה שירווח לך יותר.

 

 

רשמת נקודה חשובה מאוד!אם_שמחה_הללויה
ואוו כלכך אהבתי את ההודעה הזאתאניחדשהכאן
נגעת בי מדויק ממש
מחר אגיב בע״ה !
נשמה טובה, כיף לי לשמועשוקולד פרה.

 

התלבטתי הרבה אם להגיב,

פחדתי שזה יפתח אצלי את תיבת הפנדורה הזו של החרדה,

אבל הרגשתי (בעקבות ההודעה האחרונה שלך)
כאילו את הולכת לאיבוד,

בין בעלך, והמגיבות כאן, ואת עצמך אפילו..

 

וכ"כ כ"כ הזדהיתי...

 

ואני ממש מקווה שתצליחי הלילה

לא לישון

לא לתפוס תנומה

ואפילו לא לנחור

 

שתצליחי להגיד לעצמך שבתוך החשיכה

אני כאן

וזה בסדר

וזה בסדר אם אני לא אשן

וזה בסדר שאני לחוצה מזה

ושאני מרגישה לבד

ושאין לי ביטחון שיהיה בסדר

 

אני כאן, בשביל הילדה הקטנה המפוחדת

לא בשביל שהיא תישן מתישהו

לא בשביל לשנות בה משהו,

אלא רק להקשיב.

 

באהבה רבה וגדולה.

תעשי מדיטציהים...
זה מה שאני עושה לפעמים כשמתעוררת ולא מצליחה להירדם
מעדכנתאניחדשהכאן
כרגע הדרך היחידה שהצלחתי לעזור לעצמי היום זה
לקנות לי קלמרבנין תרופה טבעית להשריית שינה..
הצלחתי להשאר חזקה עם הילדים כל היום לבד.. אפילו שיחקתי איתם ושימחתי אותם כמה שהצלחתי..
אשתדל כל יום שעובר לראות איך אני יכולה לעזור לעצמי לצאת מהמצב הזה
תודה לכולכן.. אין כמוכן באמת פשוט ככה.. אין..
כל הכבוד! את תותחית!מיואשת******
יצאת והלכת וקנית ודאגת לעצמך? מדהימה!! פשוט מדהימה שבתוך כל העייפות והלחץ והבכי לא רק שהיית אמא מהממת לקטנים שלך גם עשית את הכי חשוב- דאגת לעצמך
תהיי גאה בעצמך! ❤️❤️❤️❤️
האמת שרק הזמנתי אונליין ושלחתי את בעלי להביא לי..אניחדשהכאן
גם משהו..
מחר בע״ה אנסה לעשות עוד צעד כדי לעזור לעצמי
תודה על התמיכה ❣️
זה המון!מיואשת******
למה את מזלזלת? קיבלת החלטה, עשית הזמנה, ביקשת מבעלך אפילו שהוא לא מתלהב מזה לעשות משהו בשבילך (ואיזה חמוד הוא!)
זה ממש המון! את מלכה!
תמשיכי לאהוב את עצמך ולדאוג לך! את אחת ויחידה ❣️❣️❣️❣️
^^^ זה המון. כל כך קשה לצאת מלופ...רקלתשוהנ
כל אחת נתקלת בזה
זה קשה מאד לקחת את עצמך ולגרור את עצמך החוצה.
מדהימה, אין מילים!!!!!!חגהבגה
איזה אלופה את. כל הכבוד.נקודה טובה
באמת.
יקרה יקרה שאת!נגמרו לי השמות
עבר עריכה על ידי נגמרו לי השמות בתאריך כ"ט בטבת תשפ"ב 22:28

@אניחדשהכאן

 

יצא לי לקרוא כמה שרשורים שלך,

ועכשיו קראתי את השרשור הזה,

 

ואני רוצה להגיד לך כל כך כל כך הרבה...

ורוצה לחבק אותך כ"כ כ"כ חזק...

ולומר לך שהכל הכל יהיה בסדר!!!

ולחזק אותך!

 

בטוח לא אצליח להעלות הכל על הכתב, אבל לפחות אתחיל ממשהו,

ואני שולחת לך מסר עם המספר שלי - אם תרצי לדבר אפילו שיחה אחת קצרה ואפילו רק טיפה לקבל איזשהו כוח

או איזשהו כיוון

או איזושהי הבנה

או כל דבר 

(את יכולה להתקשר ממספר חסוי אם אינך רוצה להזדהות, זה בסדר גמור!)

 

 

יקרה!

תראי מרוב שאני רוצה לומר לך כ"כ הרבה אני באמת בעוצמות שגורמות לי לבלבול ולא יודעת מאיפה להתחיל...

גם בטח הכל יצא מבולגן או מוצף כי אני באמת בהצפה של רגשות מרוב שליבי יוצא אלייך...

 

אולי אתחיל מלשתף אותך במה אני רואה כשאני קוראת אותך?

אני רואה קודם כל אדם כ"כ כ"כ טוב!

אישה כ"כ טובה!

אמא כ"כ מסורה!

 

אישה שעברה תלאות רבות רבות

וכואבות

וקשות

ואובייקטיבית שוברות ומתישות מתישות

מתישות גם את הגוף

ומתישות גם את הנפש.

 

ואז הגיע עוד קושי.

 

ועוד אחד.

 

והריון קשה קשה

והקאות נוראיות ובלתי נגמרות

והיית מושבתת במיטה זמן רב כ"כ

ואז המעבר להורות (עם הילד הראשון)

והאחריות הגדולה בבת אחת על יצור חסר אונים 24/7

בלי חופשות

בלי פסק זמן

בלי להתחשב באם את חלשה או חולה או כל דבר

 

ואז עוד הירון.

די צפוף.

 

ושוב הקאות נוראיות

ושוב תשישות

וחוסר תפקוד

 

ורגשות אשמה על התינוק

 

ואז לדאוג ל2 תינוקות במקביל

 

וחוסר שינה.

וחוסר שינה.

ועוד חוסר שינה.

 

ו2 תינוקות במקביל.

 

ולהיות ל-ב-ד איתם כל יום כל היום!!!

ו2 תינוקות דורשים!

וקורונה

ואין להם מסגרות

ואת לבד איתם

 

אישה אחת

מדהימה ככל שתהיה, אבל רק אחת.

אחת על 2

אחת על 2 פצפונים

אחת על 2 פצפונים שלא ישנה כבר תקופה

אחת על 2 פצפונים שלא ישנה כבר תקופה ועברה שנתיים נוריאות ושוברות גוף ונפש

 

תראי רק מלכתוב את זה יקרה שלי עולות לי דמעות...

באמת...

הלב יוצא יוצא אלייך!!!

 

כמה עברת!!!!

כמה את עוברת!!!!

 

את כזו טובה וכזו מדהימה

ורק רוצה שלכולם יהיה טוב

ורק מנסה

וחזקה בשבילם

כל יום וכל שנייה את חזקה בשבילם

בשביל כולם

 

אבל יקרה!!!!

 

מה *איתך*?!

 

את זוכרת שאת בנאדם?!

כי נראה שלא יקרה.

נראה שאת חושבת שאת מלאך

או על- אנושית.

 

איך אפשר לחיות בלי צורך בסיסי, שהקב"ה בכבודו ובעצמו ברא לנו - השינה?

איך?

הרי אדם שלא יאכל שבוע ימות

ואדם שלא ישתה שבוע ימות

ואדם שלא ישן ולא ישן ולא ישן - איך הוא יתפקד?!?!

את יודעת שהיו מענים כך בעבר אנשים? מונעים מהם שינה? וזה היה נחשב לעינוי אולי הנוראי מכולם!

אנשים שלא ישנים,

אנשים שחסרות להם שעות שינה - זה כמו אנשים מורעבים שלא אכלו שבוע ולא שתו שבוע!

ישוב הדעת משתבש לגמרי

המוח כבר לא חושב בצלילות

אין כוחות

אין

לא לגוף

לא לנפש

החרדות מגיעות

מגיע מעגל שמזין את עצמו של חרדה מלא לישון ולא להירדם - ואז באמת לא לישון ולא להירדם - ואז חרדה מזה שמתגברת - וזה פשוט מעגל הרסני הרסני שחייבים לצאת ממנו כמה שיותר מהר!

 

ויקרה - *את חייבת לצאת מזה! עכשיו! אתמול!!!! כל יום, יום! שעובר הוא באמת בגדר סכנת נפשות יקרה!!!

 

*נפשות*

לנפש.

לך.

לנשמה שלך.

לאדם שאת.

לאמא של 2 האוצרות שלך.

לרעיה של בעלך.

לבת של הורייך.

לחברה של חברותייך.

לך.

זה באמת כבר בגדר סכנת נפשות!

יקרה שלי כל אדם, אני בטוח בטוח בטוח, וכל אדם היה כבר מתחרפן מזמן!!!!

כל אדם היה מאבד את זה מזמן!

כל אדם היה קורס מזמן!

 

זה שאת בקריסה - זה לא כי את דפוקה חלילה או לא טובה - אלא זה כי את בן אדם!!!!

את בשר ודם 

את אנושית

כך הקב"ה ברא אותך

 

אדם לא לא לא לא יכול להתקיים בלי שינה!

בלי מענה לנפש!

בלי רוגע ושלווה ועזרה!

בלי מקום לעצמו!

 

הוא לא יכול!!!

 

את יודעת יקרה מה אומרים במטוס להורים?

אומרים להם שאם חלילה תהיה נחיתת חירום - שההורים יקחו את המסכות חמצן *קודם כל לעצמם וישימו על עצמם*

-

ורק אח"כ לילדים!

למה?!

כי אם ההורים לא יהיו בחיים או לא יוכלו לתפקד - מה זה יעזור לילדים?!?!

 

וגם כאן יקרה,

הכי הכי מוחשי שיש -

אם את לא תעזרי לעצמך -

מי יעזור לילדים שלך?!

 

זה מצב שהולך חס ושלום לכיוון גרוע ביותר

ואני בטוחה בטוחה בטוחה שאת רק רוצה שיהיה לידלים שלך טוב

ומתפללת כל רגע: ריבונו של עולם תשמור לי עליהם ושרק יהיה להם טוב!

 

אבל הקב"ה עונה לך יקרה!!!

הוא עונה לך!

הוא אומר לך: בת יקרה שלי!

אני שומע!

אבל אני עונה לך שכדי שיהיה לילדים הללו טוב - אני צריך וחייב שאת תדאגי *לעצמך* ש*לך* יהיה טוב!

ורק רק אם לך יהיה טוב - יהיה להם!

ואני מנסה,

כ"כ מנסה שתראי את זה בת יקרה שלי

תראי את כל האיתותים

תראי,

את לא מצליחה לישון,

את בחרדות,

את בוכה

את חלשה

את בקושי מתפקדת

את שבורה

את רצוצה -

וזה הזמן לעצור!

ולבקש עזרה!!!

 

ולקבל עזרה!!!

 

לא כי משהו בך דפוק, לא!

אלא להיפך, מתוך עוצמה!

מתוך ידיעה שאת בנאדם!

ובנאדם מדהים!

ואמא מדהימה ואחראית שלוקחת אחריות על החיים שלה ושל ילדיה ושל כל משפחתה ומטפלת בעצמה!!!

 

אז לשים את הילדים במסגרת!!!

את שניהם!

מחר!

יעלה כמה שיעלה!!!

תקחו הלוואות,

אפילו כאן אם רק תגידי אנחנו נארגן לך שכל מי שקוראת את ההודעה שלך ורוצה תעביר לך בדיסקרטיות סכום כסף ועוד קצת ועוד קצת זה יכסה לך חצי שנה במסגרת!!!

 

את יודעת כמה זה חצי שנה של שפיות?

של רוגע?

של שלווה?

של שינה רגועה?

של איוורור?

של מילוי מצברים?

של מילוי כוחות?

זה עבורך כמו אוויר לנשימה ממש!!!

 

את חייבת חייבת חייבת את זה לעצמך!

 

אין דבר כזה שאין!

אין!

ברגע ***שאת*** תחליטי שצריך - את תראי בחוש איך הקב"ה פותח את אוצרו הטוב ושולח לך!

יהיה!

יהיה יקרה!!!!

היום הראשון שאת מחליטה לשלוח אותם את מתקשרת אליי ואם צריך אני מעבירה לך כל מה שצריך לאותו היום או הימים! שכבר כמה ימים יהיה לך לאיפוס!

את תראי שזה יגיע!

 

הרי אם הכסף הוא עניין בכך -

תחשבי על עוד חודש שאת במצב הזה - כמה כסף יעלה לשקם אותך?!

את הילדים?!

את המשפחה?!

כמה כסף יעלו חלילה גירושין?

כמה כסף יעלה אם את תקרסי ובעלך יצטרך לעזוב את העבודה כדי לטפל בילדים ואת חלילה חלילה תהיי מאושפזת?

כמה כסף יעלה שבר נפשי?

כמה כסף יעלה שבר פיזי?

 

זה אפילו לא בר השוואה!!!

 

כל דבר, אבל כלך דבר שהוא לא לשים את עצמך ראשונה ויחידה כרגע - יעלה פי אלף יותר!!! וזה בודאות!!!

 

אז די.

תעצרו את מחול השדים הזה.

 

אם צריך גם שיחה עם בעלך - בבקשה תתקשרו אליי.

בואי נקבע זמן ונדבר.

אני אדבר עם בעלך.

אי אפשר להמשיך ככה! אי אפשר!

 

באמת יקרה, בבקשה, תרימו אפילו טלפון אחד ואנסה לדבר עם שניכם (אני יועצת זוגית) - ולפחות לשעת חירום הזאת אולי אולי זה יספיק ובעלך יראה קצת יותר את המצב לאשורו (כמובן ללא תשלום!).

כי זה נשמע שהוא בהכחשה ובהדחקה נוראיים כרגע!

אולי גם הוא במצוקה בעצמו,

אולי זה המנגנון הגנה שלו,

אולי ככה הוא מכיר

אולי גם לו יש פחדים

ואולי עוד אלף דברים -

אבל כל זה לא משנה כרגע כי זה פיקוח נפש!!!

פיקוח נפש!

כן כן

 

כמו שאם את עכשיו יולדת לא משנה ולא אכפת אם בעלך יגיד: לא עכשיו ולא מתאים עכשיו ואין כסף לבית חולים וכו' - לא אכפת! את עכשיו יולדת!!!!

אז אותו דבר בדיוק!

את עכשיו בצירי לידה של הנפש שלך!

את עכשו מנסה להחיות את עצמך!

את חייבת לעבור החייאה!

ממש החייאה! באמת פשוטו כמשמעו!

 

ולא מעניין כלום והכל הכל הכל נדחה אפילו ההלכה אפילו שבת קודש כשיש פיקוח נפש!

 

ומצב כ"כ מורכב נפשית ורגשית וגופנית - ודאי כזה!

 

בבקשה תצליחי לראות את זה יקרה!

בבקשה!

 

אם לא בשבילך - אז בשביל הילדים שאת כל כך כל כך דואגת להם!!!

 

אני אכתוב את זה הכי קשוח שיש, רק כי אכפת לי ממך כ"כ, רק כי אני רוצה שיהיה לך טוב כ"כ,

רק כי אולי אולי דרך מבט מהעיניים של הילדים אולי אולי תוכלי לעשות את הצעד הזה ולטפל בעצמך עבורם...

כי אם את עצמך את לא רואה או לא שומעת - אותם ודאי כן תראי ותשמעי, הרי כל מה שאת עושה וכל שנייה שאת נושמת - את עושה את זה עבורם!

 

נכתב מנקודת מבט של ילדייך היקרים:

 

אמא.

 

אמא יקרה שלנו.

 

רצינו לכתוב לך את המכתב הזה, שנינו, יחד.

 

ראינו אותך דומעת פעמים רבות

ראינו אותך חסרת כוחות פעמים רבות

ראינו את הזעקה שלך, את חוסר האונים שלך

הרגשנו הכל.

 

ראינו שלא יכלת לתפקד כמו שצריך, לא עבורנו ובטח שלא עבור עצמך

ראינו שהמצב והתשישות הזו גרמו לקושי עצום מול אבא

שמענון את קולות השבר שלך, 

ראינו את הדמעות

 

ורצינו, כ"כ כ"כ רצינו לצעוק לך: אמא! בבקשה! בשבילנו! בשבילנו תדאגי לעצמך,

בשבילנו תקבלי מקום שיעזור לך, שירים אותך, בשבילנו!

לא היה אכפת לנו אם נישאר איתך בבית 3 שנים שלמות,

העדפנו כל כך ללכת למסגרת אוהבת ולהעניק גם לנו וגם לך את השעות הרגועות האלה

אנחנו היינו משחקים, היה לנו כ"כ כיף, עם חום ואהבה וחברים

והיינו יודעים שאת אמא נחה. ואוגרת כוחות. כוחות גם בשבילנו.

והיינו חוזרים בצהריים לאמא מחייכת ושמחה עם כוחות.

והיינו רואים מאור עיניים ולא חושך

והיינו רואים אמא עם כוחות ולא באפיסת כוחות

ואמא,

אמא זה היה טוב לנו יותר מכל דבר אחר!!!

שאת תהיי חזקה!

אנחנו צריכים אותך חזקה!

בבקשה אמא בשבילנו תראי את זה

אנחנו לא יכולים עדיין לדבר

אבל אנחנו אומרים לך את זה

בבקשה תסתכלי על מי שנהיה בגיל 6, ו10, ו20

תסתלי על זה אמא

אנחנו צריכים שתהיי עכשיו בעמדה של קבלה.

יותר מדי רק נתת ונתת והיית בעמדה של נתינה

את חייבת להיות קצת בקבלה

את חייבת לקבל עזרה

את חייבת לשים אותנו במסגרת, אפילו אם זה מסגרת עד 13:00

אפילו אם זה יתחיל ב3 ימים בשבוע

אפילו אם זה יהיה 3 שעות ביום

אפילו אם זה לפרסם בפייסבוק של כל האיזור נערה אחה"צ בנוסף, מספיקה רק אחת אמא כדי לשחרר אותך לנוח קצת!!!

אמא, בבקשה!!!

תלכי לרופא משפחה נורמלי! לא כזה שיגיד לך כאלה שטויות!

תלכי בבקשה לפסיכולוגית נעימה שתתן לך כלים לחרדות ולנפש שעברה כ"כ הרבה כאב וטלטלות

תלדי בבקשה לקבל עזרה מכל מי שרק יכול

שיהיה לך מקום.

מקום לדבר

מקופם לפרוק

מקום לבכות

מקום להיות

מקום לתהות

מקוםפ לפחד

מקום להציף הכל

מקום לקבל כלים

מקום *עבורך*

עבורך אמא!

כי מה שעבורך - הוא גם עבורנו.

 

תעשי את זה בשבילנו אמא?

קראתי כל מילה ואת כל כך צודקתאם ל2

וכל אחת שפה עודדה לפעולה טובה ונכונה צודקת!!!!!!!!!!!

 

ולפותחת, אם היית ליידי בקרבתי, הייתי עוזרת לך הכי הרבה שבעולם.חיבוק נשיקה

מאחלת לך בקרוב ממש להצליח ליישם הכל ולהתחיל דרך חדשה ונכונה לך, לגוף שלך, לנפש שלך, בעז"ה

🙏🙏🙏 הלוואי שיהיה לה טוב, הלוואי!נגמרו לי השמות

רק עכשיו מתפנה קצת לקרוא תגובות אחרות וממש רואים איך כל אישה מדהימה שכאן - כ"כ אכפת לה ממך @אניחדשהכאן כאן יקרה! כולן כתבו לך דברים כ"כ נכונים ויקרים - קחי אותם אל ליבך בבקשה!

אני פשוט עם דמעות בעינייםYNZS
מה זה הטוב לב הלא נורמלי והכ"כ מיוחד שלך??
כמה אכפת לך וכמה את רוצה לתת מעצמך לשני!
פשוט ללמוד ממך יקרה!!
תודה על השיעור החשוב הזה❤
🙏❤נגמרו לי השמות

תודה רבה אהובה, כולנו ממש... רק שיהיה לה טוב, נראה שכולנו ממש מרגישות אותה והלב פשוט נצבט... הלוואי שהכוח הנשי והעוטף של הפורום המדהים הזה והנשים המדהימות שבו יעבור אלייך פותחת השרשור היקרה ויתן לך כוח לתת לעצמך מקום ולדאוג לעצמך 🙏🙏🙏 

יואו מהממת את כמה שזה חשוב!!!אוהבת את השבת
@אניחדשהכאןתקראי כל מילה.. ושולחת לך מלא כוחות ללכת בעקבותיה!!!!!!!!
כל מילה זהב. מצטרפת למוכנות לעזור כלכלית למסגרת.אורוש3
גם אני, ממש בשמחהאחתפלוס
כתבת מדהים!מיואשת******
❤️❤️נגמרו לי השמות
גם את יקרה, כ"כ אוהבת לקרוא אותך ואת החוכמה שלך והעזרה הרחבה שלך לכולם כאן, אפילו בזמנים שאת עצמך בעייפות ועומס נוראיים 🙏❤️
תודה! ❤️מיואשת******
ריגשת ממש!! כתבת לה מהמם!לפניו ברננה!
תודה יקרה ❤️נגמרו לי השמות
בנות אתן פשוט מדהימותאניחדשהכאן
השארתן אותי באמת עם דמעות בעיניים..
כולכן מלאכיות אחת אחת..
מבטיחה שאגיב לכל אחת רק צריכה עוד טיפ טיפה זמן ❣️❣️
אני לצערי לא מרגישה ככ טוב..
מחכה להתאושש עוד טיפה
ממש מרגישה שאתן חלק ענק מההתאוששות שלי ומהמוטיביציה שלי לעזור לעצמי ולשנות דברים ❤️❤️❤️
נשמה את הצלחת לישון??אורוש3
אם לא אז די. זה כבר כן ברמה מסוכנת ותלכי לקחת כדורי שינה מהרופא היום. מכירה מלא שלוקחים. לא קרה להם שום דבר.
אחר כך תחשבי על יתר הדברים. קודם כל לישון כמה לילות.
הצלחתי ב״ה כמה שעות בימים האחרונים..אניחדשהכאן
הכדורים הטבעיים עוזרים לי..
שימחת אותי🙂🙂אם_שמחה_הללויה
יופי!! משמח לשמוע! שולחת לך כוחותאורוש3
ב״ה איזה יופי! הרבה כוחות שיהיה ❣️❣️❣️מיואשת******
מצויין!!!! ברוך ה' איזה, כיף!!!חגהבגה
כן זה משמח קצת תודה!אניחדשהכאן
אבל ממש מרגישה את ההשפעות השליליות של השבוע אחרון.. ממש כמו דכאון כזה וחוסר חשק לצאת מהמיטה .. בלי חשק לעשות כלום.. תחושת דאון שממש מחכה שתעלם ממני
מה עם בדיקות דם?מיואשת******
עבר עריכה על ידי טארקו בתאריך ב' בשבט תשפ"ב 19:53
קודם כל חורף, וחוסר שינה, דכדוך זה דבר סביר
מעבר לזה אם חסר לך ברזל או בי12 חשוב שתבדקי ואגב שתיים- מחסור בבי12 יכול לגרום לנדודי שינה!!! כן כן, עייפות פסיכית ונדודי שינה בבת אחת. זה קרה לי!
אז בבקשה תבדקי ואם אין לך זמן לבדוק פשוט תיקחי בי12 פעם ביום במציצה מתחת ללשון כי עודף לא מזיק וחסר מזיק ממש.

חוץ מזה יקירונת תכף יש שמש ואת חייבת לצאת. שבי על ספסל ליד הבית רבע שעה עם הקטנה בעגלה, או לכי עד המכולת הקרובה או משהו. פשוט לצאת. לראות שמש ולנשום אוויר זה סופר סופר חשוב גם לך וגם לילדים ויעזור מאד מאד עם ההרגשה המדוכדכת
❤️❤️❤️❤️
כבר עשיתי והכל היה תקיןאניחדשהכאן
מלבד פריטין ברצפה אבל מאז לקחתי ברזל רצוף כל יום כבר חצי שנה..
ובימ12 אני לוקחת רצוף כל יום כבר מעל שנה למציצה מתחת ללשון כי אני צמחונית וככה המליצה לי ניורולגית ..
אז לא נראלי שחסר לי..
שמש באמת מאוד עוזרת לצערי אצלנו לא היה שמש היום הכל עננים אבל בכל זאת כשבעלי יחזור מעבודה אצא לסיבוב קצר לנשום קצת אוויר.. תודה על הדאגה והעצות❣️
אבאלה איזה טעות הקלדה קורעת .. נלחצתי לרגע שזה השפה שלך..אוהבת את השבת
קורעת או לא קורעת ...
חחח וואי החסרתי פעימה ואז קלטתי וצחקתי..אוהבת את השבת
🤣🤣🤣מטילדה
בגללך הלכתי לחפש...
לא שמתי לב בקריאה ראשונה

הכי לא מיואשת....
טופל🤭טארקו
חחח אני ישר הבנתי שזאת טעותציפור מתוקה
היי לךאני אנונימית80

חיבוק של הזדהות!

אני יכולה להגיד לך שאני גם הייתי ככה

זה שאת כל היום עם הילדים ובערב יש זמן לעצמך ופשוט לא נרדמים

אצלי כי פשוט ידעתי שהלילה זה ההפסקה שלי והייתי ממש מנצלת עד השעות הקטנות.

אני יכולה להגיד לך שהתחלתי לעבוד כי הרגשתי שאני ממש ממש לא מסוגלת ושמתי במשפחתון יקר אבל

ממש טוב שאוהבת אותם כלכך ומפעילה אותם

לי אומנם אין שום רווח מהמשכורת זה רק מספיק לגנים ולא יותר לצערי

אבל לי אישית זה באמת עושה טוב 

גם חוסר שיגרה יכול לעשות נדודי שינה..

וברור שזה יעבור! חיבוק

 

 

מתייעצת איתכןאניחדשהכאן
בנות אני ממש רוצה להמשיך לעזור לעצמי בשביל להרגיש טוב יותר..
יש לי בעיה שלא משנה מתי אני נירדמת אני קמה כל שלוש - ארבע שעות והמקסימום שהגוף שלי יושן זה עד 6 בבוקר.. ככה שיוצא שגג גג בימים הטובים יש לי 5-6 שעות שינה בלילה וזה גם המוקד לעייפות שלי/ תשישות עצבנות וחוסר תפקוד וכו׳ כאילו מה נסגר עם הגוף שלי עד שהוא נירדם הוא מתעורר כל 3 שעות??? זה ממש מבאס
היום למשל ישנתי ב12 בלילה וקמתי ב3 (עד שנרדמתי שוב זה 3 וחצי) ואז קמתי שוב ב6:00.. למה הגוף שלי לא לוקח לעצמו קצת יותר שינה?? (הילדים מתעוררים ברבע ל8 בבוקר)
אפילו בימים האחרונים שהיו לי לילות לבנים אז מתי שכן נירדמתי התעוררתי כל שעתיים.. כאילו למה הגוף לא קורס לעוד קצת שינה??
תזה ככה כבר שנתיים מאז לידת בני הבכור. מעולם לא פניתי עם זה לרופא..
חשבתי לפנות לרופא אבל בעלי אומר שאין פתרון קסם בדברים האלו..שאני צריכה להירגע סביב הנושא הזה של השינה וזה יסתדר..
אבל בכל זאת שאני יעשה מה שנראלי לנכון..
מה דעתכן?? לפנות לרופא?
אני ממש רוצה לעזור לעצמי ומנגד לא רוצה יותר מידי להתעסק בבעיה הזו כדי לא להחמיר אותה
זה מתסכל שאני מתעוררת לי ב6 בבוקר אחרי 4-5 שעות שינה ושהילדים מתעוררים רק ב8 וסתם שעתיים מתבזבזות לי ואני חסרת כוחות ואנרגיות..
(ניסיתי לישון מוקדם יותר וזה לא עוזר לתופעה הזאת)
אשמח לשמוע את דעתכן.. תודה
נשמע שכדאי לך כן להתייעץ עם גורם רפואי כלשהונפש חיה.
מחכה לחכמות ממניאוהבת את השבת
אבל מכירה מישהי עם בעיה דומה ממש ואפילו יותר קשה בשינה!!
ומה שעוזר, מאוד ,זה:

מה שהכי עזר לה זה להכניס פעילות גופנית- עדיף שחייה. אפשר כל דבר בתכלס לשים לב שלא מתיש אותך אלא מרענן אותך..

עוד דבר זה לאכול יותר בריא, פחות סוכרים ושמן..

ודבר אחרון באמת ללכת לישון מוקדם, כי הזמן הכי טוב של הגוף לישון זה סביבות 9 בערב.. ואז את צריכה מראש להגיד לעצמך שאת נכנסת למיטה אבל לא נורא שלא תירדמי העיקר ההרפיה והמניחה ויקח לזה זמן אבל זה ממש יכול לעזור ולסדר לך את זה בסוף.. ואז אם תראי שאת עדיין קמה מוקדם אז זה יהיה השעות השקטות שלך..
בטח לפנות לרופא!יראת גאולה
כרגע זה מעגל שמזין את עצמו - חוסר שינה לא מאפשר שינה איכותית.
את חייבת משהו חיצוני שישבור את המעגל הזה.
בעז"ה מספיק משהו זמני, כדי לאושש את הגוף לחזור למצב הטבעי שלו, ואחרי תקופה של עזרה חיצונית לגוף, הוא כבר יתרגל לישון כמו שצריך.



דרך אגב,
אולי תצאי החוצה ב6, במיוחד אם יש שמש מציצה, זה בריא לייצור המלטונין (שעוזר לשינה בין היתר).
כמובן עדיף תשתני בשעה הזו😅
קודם כל תבדקי אולי חסרים לך ויטמינים.פרח חדשאחרונה

ברזל

B12

מגנזיום 

ויטמין D

 

בנוסף, יש אנשים שההורמון של השינה שלהם לא פועל תקין מכל מיני סיבות. 

אפשר לנסות לקחת מלטונין ולראות אם זה עוזר.

 

 

הוא לא רואה שאני קורסתתתתתמולהבולה

מרגישה בקריסה של עייפות תשישות דיכאון

אני רק חודשיים אחרי לידה בקיסרי שעברתי ממש לא בקלות כולל הריון קשוח

חורף.. אז גם מצטרפות מחלות החורף ואני אחרי שבוע הזוי עם חוסר שינה מטורף

שהתינוק בעצמו היה חולה ועוד כמה כאן

דמעות בעיניים ועוד מנקה שהבריזה ....

בעלי התמודד ממש יפה אחרי הלידה עם הבית והילדים. הייתי מאושפזת גם קודם אז זה הוסיף לקושי

שבועיים וחצי אחרי הלידה הוא מעדכן שהבוס שלו מתכנן טיסה לחו"ל שקשורה לעבודה, אך כמובן גם פינוקים על הדרך.. רק הוא והבוס שתבינו, שזה תמוה אבל לא משנה...

הייתי כל כך מבולבלת כי הוא כל כך השתדל והראה נכונות לעזור (מה שלא היה באף לידה האמת בצורה כזו) שהרגשתי צורך לפצות  אותו על כל התמיכה ואמרתי אוקיי.

הטיסה אוטוטו ואני בקריסה.. לא מסוגלת להישאר לבד שבוע.פשוט לא.

הוא כל הזמן נותן לי הרגשה כאילו הוא בכלל לא רוצה ולא יודע איך לרדת מזה (לא מאמינה)

ועוד הכי עצבן אותי שאמר שכשיחזור יקנה לי משהו שמלא זמן אני מדברת עליו

אז עניתי שכשיחזור יאסוף אותי מגהה...

אני לא מסוגלת 😭😭😭

אין אופציה של עזרה יומיומית אז פליז אל תציעו את זה,לא מההורים ולא משכנות וגם לא בתשלום.אין פשוט אין.

מה אני אמורה לעשות במצב הזה?

הקטע הוא שהילדים מרגישים את החולשה שלי מנצלים את זה בכל המובנים. ועוד להישאר לבד כך שבוע

העניין הוא שזו נסיעה לא כזו קריטית כי אין משהו שאי אפשר לעשות מרחוק היום והם עובדים מלא זמן כך אז מה הקטע???

ועכשיו הוא כועס כי התפרצתי עליו ממש כי למה הוא לא קולט ומה הוא מציע לי מתנות למההההה

אמא שלי יש כועסת עליו שהוא בכלל חושב לטוס, היא אישה לא בריאה והוא יודע שאין לה דרך לעזור לי בשום צורה ואין לי תמיכה משום כיוון

תעזרו לי חברות אני מרגישה שמשתגעתכבר

אם זה היה זמן רגיל יתכן שהייתי זורמת

אבל לא מצליחה להבין איך הוא- שהכי יודע מה אני עוברת וכמה קשה לי, מתעלם שפשוט בורח כביכול. מה הוא חושב לעצמו?!


מתנצלת ממש אם אני פוגעת ברגשות נשות המילאומיניקים ועוד מעזה להתלונן על שבוע ... אבל אני במצב נפשי לא קל בכלל וגם לא יכולה לפרט עוד למה מחשש לאאוטינג


תגידי לו שאת מבקשת שלא יילךהמקורית

כי את לא מסוגלת להתמודד

נכון לעכשיו את צריכה עזרה וזה אקוטי, אז זה לא בא בחשבון. ושיתמודד

הם גם צריכים להתפרנס ואי אפשר ככה לשגע את הבוס1112
זו דעתיהמקורית

פרנסה לא מעל הכל. לדעתי.

גם הבוס לא

ואם היא הייתה מאושפזת חלילה? החיים קורים, יש בלתמים

זה מה שאני הייתי עושה בכל אופן

זה לא שהוא מתפטר. פרנסה תהיה גם אם יעבוד בארץיעל מהדרום
אחרי שהבוס סגר את הטיסה והפגישות1112

הוא יראה כעובד מאוד לא רציני אם יבטל פתאום בלי סיבה.

אבל יש סיבההמקורית
^^^^ אשה אחרי לידה שלא מרגישה טוביעל מהדרום

לק"י


יודעת מה?

שינסה לפחות.. אולי אפשר לקחת עובד אחר?

מצד אחדoo

מבאס שהוא רוצה לנסוע בזמן כזה

מצד שני

אולי יש הרבה זמני השרדות בבית וזה לא מאפשר מרווח נשימה


כדאי באופן כללי בלי קשר למקרה הספציפי הזה

לבדוק איך לנהל את החיים בצורה פחות הישרדותית (אולי מניעה של תקופה ארוכה עד להתייצבות)

אני חושבת שחודשיים אחרי קיסריהמקורית

ברור שהיא מונעת

מסכימה עם המסר הכללי לגבי ניהול אנרגיה וכוח, אבל נשמע שהיא רגע לפני קריסה רצינית. כבר הרבה זמן. זהכבר מצב נתון, תכנון קדימה מעבר לשעות הקרובות/ ליום הבא זה משהו שכנראה אין לו היתכנות כרגע

בגלל שזה הרבה זמןoo

כדאי למצוא כוחות פנימיים לנהל את החיים בצורה פחות הישרדותית

גם לטווח הקצר וגם לטווח הארוך


כדאי לבקש ממנו מפורשות להישאר

אבל אם הוא מתעקש לנסוע

כדאי לשחרר

כי תלותיות כזו כנראה לא תשפר את המצב

גם אם הוא בפועל יעזור בעשיה הטכנית

וואאא...קשוחיעל מהדרום

לק"י

 

מבינה שקשה לך להגיד לו בפירוש שלא יטוס. גם לי לפעמים לא נעים להגיד לבקש מבעלי בפירוש שלא יעשה משהו מסויים. אבל לפעמים אין ברירה.

כמו שאת לא תשאירי אותו עם דלקת ריאות לשבוע עם הילדים ותסעי לבלות או לא יודעת מה.

אני ממש חושבת שאת צריכה להגיד לו שלא יטוס. בטח אם הוא אומר שהוא לא באמת רוצה. שיגיד לבוס- שאשתו לא מצליחה להתאושש מהלידה. 

מסכימהנעומית

לא להתעצבן וא בכעס שהוא לא מבין.

'' נחום, אני יודעת שהחלטנו שתסע, המצב בבית לא מאפשר את זה ולכן אני מבקשת שתישאר בבית ולא תטוס, אני יודעת שזה קשה. אבל זה מה שאני והבית צריכים'' 

אולי כבר מאוחר מדי או לא נעים לבטל את הנסיעהדיאט ספרייט

עם הבוס?

ואולי גם היא מרגיש צורך להתאוורר קצת.

כשאני ילדתי ואמא שלי בדיוק עברה ניתוח,

שכנה המליצה לי לבקש ממנה כסף לבייביסיטר כי היא לא יכלה לעזור.

התביישתי מאוד,

אבל אמא שלי עשתה את זה בשמחה רבה ממש.

היא גם כעסה על עצמה שלא חשבה להציע את זה מיוזמתה- אולי שייך לבקש מאמא כסף?

ואולי אם אמא לא יכולה לעזור מסיבה רפואית היא יכולה להיות איתך בבית?

עצם הנוכחות של גורם נוסף, ובמיוחד אמא,

זה דבר שממש מקל, אפילו נפשית.

היא יכולה אולי לעשות דברים כמו לקפל כביסה,

לשחק מונופול עם הילדים, להחזיק קצת את התינוק,

ואפילו סתם להיות שם להכין לך כוס תה ולהחזיק לך את היד.


אני לא יודעת אם זה רק אצלנו,

אבל הסיכוי שבעלי יגיד לבוס שלו או למישהו מהעבודה שאשתו לא מאפשרת לו משהו שהוא מאוד רוצה הוא קלוש מאוד, במיוחד אם הוא כבר אישר והבטיח.

זה לא אומר שבבית הוא לא ישאל את דעתי.

הוא ישאל את דעתי ויעשה לבקשתי.

אבל בחוץ גבר אוהב להיות קצת גבר.

בבית הם חוזרים להיות עצמם.


זה לא עניין של בורח1112
עבר עריכה על ידי 1112 בתאריך ו' בטבת תשפ"ו 11:52

זה עניין שגם אם הוא היה רוצה הוא לא יכול לבטל ברגע האחרון.

אולי זו הזדמנות בשבילך למצוא מה יכול להקל עלייך כדי שהיום יום יהיה אפשרי יותר?

אני ממש מבינה את הקושי. אני חודשיים אחרי לידה בלי קיסרי ואני ממש מרגישה שהחיים בבלגן.

אבל אני חושבת שכדאי למצוא דרך. זה רק שבוע.

תגידי לו שילך וישתדל גם להנות ויחזור לעזור לך יותר ואת בנתיים תנסי למצוא כל דבר שיעזור לך לעבור בשלום את הזמן הזה.

וואי קשוח ממשדרשתי קרבתךך

אולי באמת כמו שמישהי. כתבה כאן כבר לא נעים לבטל טיסה ברגע האחרון ..

אם באמת אין אפשרות כזו אז הייתי משחררת מכל הבחינות , מה זה אומר ? לקנות אוכל מוכן ואם את ביישוב שאין בו אופציות כאלה אז לקנות אוכל מוכן מהסופר- צ'יפס, נקניקיות , בורקסים קנויים , פיצות דברים שרק לזרוק לתנור !  

לוותר על מקלחות כל יום לילדים אם הם לא מטונפים מידי וגם התינוק כמובן אפשר לקלח בבוקר ולא להעמיס על ערב שגם ככה עמוס  ,לנוח בבקרים ולא לנסות להספיק דברים כי המשימה הכי חשובה בשבוע כזה זה לאגור כוחות לקראת הזמן עם הילדים.

כמובן חד פעמי כדי לא לצבור לך כלים.

סמרטוט חד פעמי לתת הרגשה טובה רק אם חייב ובאזורים שחייב.

סרטים לילדים למקרים שצריך.

עכשיו ברור שכל הדברים האלו זה לא לכתחילה וזה דברים שאני אישית נמנעת מהם ביום יום אבל בתקופות כאלה בעיניי זה לכתחילה.

בהצלחה וחיבוק גדול גדול!!!! 

עכשיו רואה שכתבתיאפרסקה
בדיוק מה שאת כתבת
במידה ואכן יטוסאפרסקה

הייתי מתכוננת כמה שאפשר לשהיה בלעדיו ורק לשרוד. תגידי לו שיקנה הרבה אוכל שקצר להכין כמו שניצל תירס צ'יפס וכאלה, ואם הוא יודע לבשל שיעמיד כמה סירים ותקפיאי. או לחלופין שיחליף אותך ויתן לך פנאי להעמיד סירים ולהקפיא לפני הטיסה.

שיקנה פרסים קטנים לילדים. תעשו אפילו טבלה שמי שמקשיב לאמא ואוסף/ הולך לישון/ נכנס להתקלח מקבל מדבקה ובסוף הוא יביא להם הפתעה מחו"ל.

לא חייבים לקלח את הילדים כל יום, עכשיו בחורף בכלל סבבה.

שידאג שכל הכביסה תהיה מכובסת ומקופלת כדי שהכל יהיה זמין כמה שיותר זמן. וכל דבר אחר שאת מצליחה לחשוב עליו שיחסוך לך עבודה.

אפשר לקבוע עם אמהות של חברים שיאספו את הילדים אחרי הגן ויהיו אצלם איזה שעה שעתיים כדי שתוכלי קצת לנוח.

מה שלא יהיה, גם אם יטוס וגם אם לא, אני יודעת שאת תעברי את זה כמו גדולה!!

ואם הוא הולך שלא ילך בהרגשה רעה1112
שירגיש שמפרגנים לו
ומוסיפה עלייךאפרסקה
שגם היא לא תצא בהרגשה רעה כשהוא הולך. נגיד והוחלט שהוא הולך, שתהיה שלימה עם עצמה, תקנה גם לעצמה דברים מפנקים, שתצא מנקודת מבט של זמן איכות עם הילדים ובלה בלה. כי אם כבר זה קורה, שהוא ירגיש טוב והיא תרגיש טוב
את ממש צודקת1112
עונה בתור מגוייסתאנונימית בהו"ל

א. זה מובן ולא פוגע ולכולן מותר להתלונן בשמחה..אין מכסה לתלונות..חח


ב. אני עונה בתור מגוייסת כי כשאני קוראת אותך אני שומעת את התחושות שלי ואולי לא רק שלי בשנתיים האחרונות -


בהלה

פתאם יש אין ברירה כזה

שמגיע בהפתעה גמורה

חוסר אונים גדול

תחושה דל אני לא מסוגלת

אין מצב.

לא יכולה

חייבת איזו תמיכה

ומלא מחשבות של-אבל איך אסתדר עם...ועם..ואם...


וברקע הכי כואב זה

אבל איך הוא מסוגל

איך הוא לא רואה כמה קשה לי

וכמה אני לא יכולה


אני בחיים לא היתי עושה לו דבר כזה

גם אם הסיבה מוצדקת


בגדול אלו הם החיים לפחות שלי בצל המילואים כבר שנתיים וחצי..

ולכן מאודדדד מבינה את ההצפה

פוגשת אותה מחדש עם כל צו שמגיע


מה המסקנה


הסיבה הרגשית העלבון תחושת השקיפות- זה הלב של הסערה

יכולה להגיד לך שעברנו טיפולים..ומלא טלטלות עד שהגענו למצב הנוכחי שב''ה שנינו חזרנו להרגיש בטוחים שרואים אותנו..

זה לא היה ככה בכלל

והרגשתי בול כמוך

אפילו שלכאורה סיבה כמו מלחמה היא אכן מוצדקת והכרחית

ועדיין..


עכשיו כשהוא מגוייס וזה בבחירה משותפת ובטוב ביננו אז הקושי הוא בעיקר ההתמודדות עם הלבד והבית והילדים והאחריות

אבל כשהלב פגוע זה הההכיי קשה ועושה הכל קשה


אז ממליצה לעבוד בעיקר על זה


יש פה הנחות יסוד של שניכם לא מדויקות ובעיקר לא מדוברות נכון בינכם..

לדבר לדבר לשקף מה זה גורם לך להרגיש

ולשמוע אותו גם

ושוב לדבר

לא להאשים לדרוש לבקר

לשתף וללבן עד שמגיעים למרחב שהלב כן מרגיש שרואים אותו


ג.

באמת המצב שלך נשמע מורכב מאוד

אני לא יודעת מה יהיה בסוף אבל אם הוא יסע רוצה להרגיע גם..כי מה שאת מרגישה עכשיו סה הבהלה הסירה הפחד העלבון העייפות והעומס בעיקר

מנסיוני תוך כדי..מתגלים בנו כוחות שלא הכרנו

באמת היו לי מצבי קצה הזויים בשנתיים האחרונות בחיים לא דמיינתי שאהיה מסוגלת להם

הם היו קשוחים גם תוך כדי אבל התגלו בי המון כוחות שלא ידעתי שישנם

זה לא משהו שיודעים מראש


וגם כשהבהלה יורדת תמיד אפשר לחשוב פרקטי יותר

ואני לא מסכימה שאין שום אופציה לשום דבר

גם אני לבד בעולם בלי מדפחה או קהילה לעז'רה..אף אחד

ומינוס ענק בבנק אז לא שיש לי תקציבים


גם אני לרוב לא נעזרת במנקה או בייביסיטר..


אבל חושבת שלחשוב מגביל זה עצת היצר

גם התוך המרחב התקוע יש איזה ברירה ובחירה


כמו שענו לך להתנהל אחרת ..

לא לקפל כביסות למיין לסלים ושיקחו משם 🫣

חד פעמי

מדיח

ג'אנק פוד

לחם עם שוקולד זה אחלה

אין לשטוף רצפה

לשים את הילדים מול סיפורים או מסך -אני אומרת כאחת שאף פעם אין אצלינו מסכים ובמצבי קצה כאלה לפעמים מצווה בעיני

לקנות ערכות יצירה או משחק חדש מעניין

ואולי לחפש שפרה ופועה או ארגון תמיכה ליולדות

או כן להשקיע בבייביסיטר או מנקה .כן גם אם אין כסף


וזה באמת רק שבוע

זה בסוף יגמר

אז לאט לאט נסי לאסוף לפרופורציה


אבל עכשיו

חיבוק לעצמך וללב הפגוע

תנסי עדיין להסביר ולשקף אולי לא יסע בסוף

אבל גם אם לא יסע

הכי חשוב ללבן בינכם

שלא ישארו משקעים גם אצלו

וגם אצלך


וואו, לא פשוט.שוקולד פרה.

לא יודעת מה הייתי עושה במקומך.

נראה לי שאם הוא יישאר, הוא לא יעזור "כמו שצריך" ואולי גם יעשה פרצופים, ורגשי, ומתח...

את בטוחה שהוא יעזור לך אם הוא לא יטוס?

שלא תצאי קרחת מכאן ומכאן...

מצד שני- אם הוא יטוס ויהיה לך קשה, את בטח ממש ממש תכעסי עליו.


אני חושבת שהייתי מפרגנת לי משהו גדול, כדי לאזן.

ואני חושבת שבאמת צריך פה הרבה רגישות ועדינות בסיטואציה, כי אף אחד מכם לא רוצה לוותר....

לא לחפור בזה הרבה, כי הוא יודע את עמדתך ואת יודעת את עמדתו. כל חפירה היא מתכון לפיצוץ.


לדבר לדבר לדבראוהבת את השבת

ובמקביל להכין את עצמך שאחרי תקופה שנתן הרבה, יכול להיות ששווה "לפרגן" לו בשבוע הזה שימלא מצברים להמשך...

תחשבי איך אפשר לשרוד את זה בכל זאת

כי יכול להיות שישאיר אצלו הרבה משקעים אם הוא ככ רוצה לנסוע ואת תכריחי אותו להישאר


שייסע לקניות גדולות למלא את כל הבית בדברים לפני הנסיעה

או שיכין אוכל ויקפיא אם הוא בתחום

שידאג לך לעזרה כלשהי לפי ימים או לחלק מהשבוע


תדברו איכשהו, חייבים למצוא זמן לדבר ואז לפתוח את הדברים וראות מה על אחד יכול לעשות בשביל השני

וכן לשקף לשקף לשקף שוב ושוב ושוב את המצב שלך

לא לייפות ולא להדחיק...


בהצלחההה

יכולה לשתף מה עזר לי ב7.10אמאשוני

קודם כל, לשחרר אותו.

לשחרר אותו במחשבות, ברגשות בהכל.

הוא לא קיים.

לא כועסת, לא דואגת, לא שופטת.

הבן אדם נעלם מהרדאר.


למה זה שלב ראשון? כי זה חוסך מלא אנרגיה שהולכת לאיבוד.

אם הטיסה היא עובדה, אז היא עובדה. זהו נקסט.


אז מה שעשיתי:

אספתי את הילדים והסברתי להם שמעכשיו זה רק אני והם.

זהו.

אם הם רוצים שניצלח את זה, הם חייבים להיות חלק.

לא לריב האם החלוקה הוגנת או לא,

אלא שכל אחד יעשה את המקסימום האפשרי..

דיברתי איתם על גודל השעה והשליחות והכל,

אבל בסוף מה שהכי עזר, להבין שאנחנו במצב "מלחמה על הבית"

ואם אין אני לי, מי לי.

זהו.

שיחררתי את כל מה שהוא לא קריטי

יש לך שבוע, יש לך הרבה מה לשחרר שהןא לא קריטי.

כביסות, לא חייב

מקלחות, מי שדואג לעצמו ירוויח, מי שלא, בעיה שלו. תבהירי להם שאת מציעה פעם אחת, מי שנכנס יופיב מי שלא, הולך לישון בלי מקלחת.

תאמיני לי גם ילד בן 5 מבין מצויין את המסר בכזו סיטואציה. ומי שלא נכנס, בלי כעס רמצ בהשלמה לומר, אני מאודממבינה שאתה מתחרט שלא נכנסת להתקלח בזמן והיית מאוד רוצה לעשות זאת עכשיות לצערי אני לא פנויה לעזור לך להתקלח, נתקלח מחר. לילה טוב חמוד.

אוכל תכיני סיר מרק אחד גדול עם עוף וירקות.


שאר השבוע:

נקנקיקיות

שניצל תירס

פיצה

פסטה

לחם עם ממרח

קרונפלקס

ירקות שלמים/ חצויים.


תבקשי מבעלך שיעשה קניות לפני הנסיעה, שיהיה מספיק אוכל קנוי בשפע

שלא תצטרכי בכלל לצאת לקניות.


שיעורי בית, אסיפות הורים שחררי.

ימי הולדת, חוגים- שהילדים (יסודי ומעלה מן הסתם) ידאגו לעצמם או יוותרו שבוע אחד.

שירותים אם אין ילד משלשל או מקיא- שיתמודדו.

תנקי רק את שלך.

מצעים אין צורך להחליך דווקא בשבוע הזה..

סדר ושטיפת חדרים- גם אפשר לוותר או להסביר לילדים שמי ששומר יהיה לו נעים, ומי שלא, לא..


נראה לי הבנת את הרעיון.

הכי חשוב תיאום ציפיות עם הילדים מראש, מי שלא מתעלה על עצמו, שלא יצפה לתפקוד רגיל של הבית.

הבית יוצא לשבוע הישרדות, שיחליפו דיסקט.

מי שמתקשה לעשות זאת, הכל בסדר. אפשר לחיות בתת תנאים שבוע.


ואם יש לך שכנה שאפשר לבקש ממנה כל יום לפנות את הזבל זו הצלה..


לגהי כל ה:"מה הוא חושב לעצמו"

את כל זה אפשר אחרי החזרה לשגרה. שוב דבר לא בורח. כמובן שצריך לטפל בזה, אבל אי אפשר במקביל גם לשרוד, וגם לחפש אותו על הרדאר.


בהצלחה!!

רק לגבי מה הוא חושב לעצמו1112

כשהם החליטו שהוא הולך הם חשבו שהיא כבר תתאושש ויהיה בסדר.

לבטל ברגע האחרון זה ממש לא פשוט 

אם לא יבטלמולהבולה

אני לא יודעת איך אוכל להחזיק מעמד לבד

זה נשמע יותר אבל יש עוד סיבה מהותית מאוד שאני לא יכולה לפרט מחשש לאאוטינג

אני רוצה עצה איך לומר לו פשוט לא מבלי לפגוע

הבוס יודע על המגבלה ועל הסביבה עדיין החליט להתעלם

בעלי כמובן לא אמר לו שזה מגביל אותו.נאבל זה הגביל בכל כך הרבה דברים אחרים,אז איך טיסה יכולה להיות אופציה

למה לא צריך להיות פוגע?נעומית

את יודעת מה הצרכים שלך ושל הבית ואומרת לו.

אין לו סיבה להפגע (אלא אם כן, תהיי מאוד כועסת, מאשימה, תוקפנית וכו').


אם קשה לך להגיד לא בלי כל זה, אולי כדאי לכתוב.

תזכרי שהלא הזה הוא גם בשבילו, בשביל התינוק והילדים שלו, בשביל שלמות הבית שלו, בשביל בריאות הנפש של האישה שלו

מצורפת להצעה לכתובאוהבת את השבת
אם נפיץ מדי ביניכם- לנסות לכתוב הודעה ארוכה ארוכה ומפורטת


יש בזה יתרון שיש לו זמן לעכל את זה בלי שהוא רציך להגיב מיידית כמו פנים אל פנים

אין פה שום פגיעהoo

יש פה צורך שלך שהוא יהיה בבית

כדאי לומר את זה בפשטות

אני צריכה אותך ואני מבקשת שלא תסע

אוקי אז לא הבנתי נכון את השאלהאמאשוני
חשבתי שאת שואלת איך להתמודד עם היעדרו במצב שכרגע את לא רואה איך אפשר לעשות את זה.
לדעתי אז ממש להגיד- אני לא יכולה לא יכולה לא יכולהאוהבת את השבת

במילים

לא בעקיפין ולא ברמיזות

זה אך שיש לי בעיה עם הרעיון אם לא היה *** אז אין בעיה שהיית נוסע אבל בגלל *** אני פשוט לא מסוגלת


זה יעזור לדעתך?

ולהשאיר את אשתו בלי יכול להסתדר זה פשוט?יעל מהדרום
לק"י


מהפותחת אני מבינה שזה המצב. לא שקשה לה והיא מסתדרת.

עונה על המשפט פתיחהבשורות משמחות

לא הוא לא יודעת שאת קורסת

כולם לא יודעים את זה חוץ ממך

להיות בקריסה זו תחושה אישית אינטימית עם עצמך

אם אין אני לי מי לי

אם את יודעת שאת קורסת תביעי רצונות באופן קונקרטי

אם מבחינתך יעזור לך שהוא לא ייסע אז תגידי לו את זה באופן ברור ולא מהסתכלות של אני מסכנה מה אתה לא רואה??

את לא מסכנה את פשוט רוצה עזרה תכל'ס, אז פשוט תגידי לו אני צריכה עזרה במה תוכל לעזור לי? ומכאן זה בידיים שלו להחליט איך לתת לך פתרון

האמת שבתור אשת מילואימניק אני ממש מבינה אותךלפניו ברננה!אחרונה

אם היה מרגיש לי שהמילואים שלו מיותרים גם אני הייתי כועסת ומתבאסת שהוא ילך

ובמיוחד שאת בכזה מצב קשוח ורגיש, נשמע שיותר מאשר אחרי לידה רגילה.


חיבוק 🩷🩷

תשתפי אותו ברגשות.

לא בהטלת וטו אלא בבקשה שימצא לך מעגל תמיכה.

אולי סטודנטית שתבוא לגור איתכם בשבוע הזה?

אם לא היה את הענין הדתיממצולות

הייתן מעדיפות ללכת לרופא

מאשר לרופאה

או שזה לא משנה לכן 

האמת שבגלל שחשבתי על זה לא הצלחתי להבין אותוממצולות

כי אני חושבת שאם הוא היה צריך לעבור איזה הליך רפואי

שיכול להיות כואב ולא נעים

דבר אחרון שאני אחשוב עליו זה מי יגע בו

הכי אכפת לי שרק יהיה לו נעים וטוב

ושיעבור את זה בקלות

ואפילו הייתי ממליצה לו ללכת לאישה

כי אני חושבת

שנשים יותר עדינות לגברים

אבל אני לא דוגמה

כי אני לא אישה קנאית בכלל

ובכללי אני מאוד בעד

שמה שהוא רוצה לראות שיראה

ומה שהוא רוצה לעשות שיעשה

 בגבול הנורמה כמובן

אני מאוד בטוחה במקום שלי

ואני בטוחה שבכל העולם

הוא לא ימצא אישה כמוני

סליחה אם זה נשמע שאני עפה על עצמי

יותר מידי אבל זאת המחשבה שלי

לא בגלל שאני מושלמת בגלל שאני מושלמת בשבילו

פריקה- בעל שלא מסתדר עם המשפחה שליאנונימית בהו"ל

טוב האמת שאני בוכה פה כבר שעה ומחפשת לפרוק, אולי זה יעזור לי גם להבין טוב יותר את הסיטואציה .אז תודה על המקום.

כמה הקדמות:

קודם כל יש לי בעל מיוחד. נשואים ארבע שנים וכל יום מחדש מגלה עד כמה זכיתי. תודה לה' אלף פעמים. הוא באמת מיוחד.


מהרגע הראשון שהם נפגשו היה ברור שהוא מאוד שונה מהמשפחה שלי במנטליות, בהשקפת עולם, באורח החיים.

בשנה הראשונה אחרי החתונה כל שבת אצל ההורים שלי הייתה הופכת לסיוט כי הוא היה סובל שם ולא מוצא את עצמו ואחכ היינו רבים.

ב"ה לאט לאט זה התאזן, למדנו להיות שם בלי לריב ולהגיע עם אפס ציפיות.

בפועל יוצא שאני מוותרת הרבה, כי כל מה שקשור למשפחה שלי מאוד רגיש אצל בעלי ואני מעדיפה לוותר על אירועים שאני יודעת שיהיו לו קשים.

תודה לה' אצל המשפחה שלו זה הפוך. אני שונה מהם מאוד בהרבה מובנים אבל אני נהנת שם, גם במשפחה המצומצמת וגם במורחבת. ברור שלא תמיד אני מוצאת את עצמי ישר אבל אני טיפוס די זורם וחברותי אז אני משתלבת.


עוד רקע חשוב: יש המון מפגשים של המשפחה שלו (המצומצמת והמורחבת). המוןןן. סביב כל חג, אזכרה, סתם יום. כמובן שנהיה ברובם (לאו דווקא בגלל בעלי, אלא בגלל חמותי). כשמגיעים לחול המועד נגיד, זה תמיד מינימום שלושה ימים. בבין הזמנים נהיה שם בטיול, שבוע אחכ ניסע לעוד יומיים ושבוע אחכ ניסע למפגש של הבני דודים.


להלן הסיפור:

מתוכננת שבת משפחתית של הצד שלי. יש לסבתא שלי יומולדת ומארגנים שבת של כל הצאצאים שלה אצלה בבית (25 איש כולל ילדים. זה לא המון אבל זה בלי עין הרע).

זה אירוע די נדיר שבת יחד כל הבני דודים, הפעם האחרונה שזה קרה היה לפני שש שנים. באופן כללי פחות יוצא להיפגש כולם יחד, אולי פעמיים בשנה לשעה - שעתיים כל פעם.


אני ממש רציתי לנסוע.

א. זו המשפחה שלי. שונה ואחרת מאיך שאני רוצה לחנך את הילדים שלי, אבל זו המשפחה. שם גדלתי.

ב. זו הזדמנות ממש נדירה. יש לי בני דודים שאני בקושי מכירה ואין ככ הזדמנויות להכיר, עכשיו סוף סוף נוכל להיות יחד שבת שלמה.

ג. נחת לסבתא שלי המתוקה.


בעלי הסכים ואמרתי שנגיע והתחלתי להתלהב ולהתחלק בבישולים והכל.

ועכשיו פתאום הוא אומר לי שהוא חשב על זה שוב אבל הוא לא רוצה להגיע.

הוא מפחד שלא יהיה לו מה לעשות שם, לא יהיה לו עם מי לדבר,  לא יהיה שם נוח, שנריב מלא. הוא מסכים איתי ששבת שלמה עם אנשים שלא מכירים יכולה להיות הזדמנות מעולה אבל זה חמישים חמישים והוא ממש ממש ממש ממש מעדיף לא לנסוע.


היה לי מאוד קשה לשמוע את זה.

א. אכזבה מהתוכנית שמשתנה.

ב. לשמוע כמה קשה לו עם המשפחה שלי.

ג. התחלתי להשוות בראש את כמות הפעמים שאני הגעתי והתגמשתי למשפחה שלו ולעומת המעט פעמים שהוא הגיע למפגשים של המשפחה שלי. אני מרגישה שזה פשוט לא הוגן לוותר! מצד שני באמת לי הרבה יותר טוב אצלם.

ד. אני לא רוצה לפספס את השבת הזו שלכו תדעו מתי תהיה עוד אחת כזאת.

ה. אני מרגישה שאני מוותרת המון לאחרונה וזה ויתור גדול בשבילי כרגע.


מצד שני- אני לא רוצה שהוא יסבול. זה באמת הימור אם יהיה טוב.


אוף. מה עושים??

ברור שהוא יותר חשוב מהבני דודים שרואים פעם בשנה.

אבל זה קשה קשה קשה לוותר.

ואני גם יודעת שאני אוותר בסוף ושזה כנראה לא יהיה בלב שלם וזה יתפוצץ בסוף.

אבל מה אפשר לעשות?

מבאס ממש ממשנעמי28

אני חושבת שזה בסדר שפעם ב לא תהיה לו את השבת המושלמת.

אם הם לא מתנהגים אליו יפה, זאת סיבה הגיונית לוותר, אבל אם רק משעמם לו או אין לו עם מי לדבר - שיקח ספר או משהו.
 

גם אני לא מוצאת את עצמי בכל מיני מפגשים חברתיים / משפחתיים מהצד של בעלי, ואמנם הורדתי תדירות אבל פעם ב כשחשוב לו, אני יושבת עם עצמי וקוראת או עם הילדים.

 

בכל מקרה אל תוותרי על זה, גם אם הוא לא מגיע, תסעי עם הילדים.

מסכימה. שיסדר לו מראש תעסוקה.נקודה טובה

ותדברו מראש על הדברים הבוערים ותחשבו איך אפשר להמנע מהם/להסתדר איתם.

 

 

זה בהחלט חבל לוותר.. סהכ זה משפחה שלך, וגם אם לא תמיד הכל מושלם צריך להסתדר ולהפגש..

אני ממש לא חושבת שאת צריכה לוותרבורות המים

לא כמאבק כוחות או אטימות לרגשות שלו

ממ שלא


אבל בעיני אם זה חשוב לך מאוד כמו שתיארת

את צריכה לדבר גם את זה

בלי האשמה

לומר שאת זקוקה לזה שזה מאוד מאכזב אותך לפספס ולא להיות חלק

ושאת מבקשת ממנו כן להגיע הפעם

אבל שתשמחי שתחשבו יחד מראש מה יכל להקל

ושיבקש מה בוא זקוק ממך כדי להרגי שטוב יותר ותמשחי לעזור לו


ככה אני ביתי עושה לפחות

מאמינה שבקשר זוגי לא נכון לוותר בכזה לב חצוי בלי לנסות לפחות לדבר את הצורך

אבל באופן מחבר ולא מפריד 

ממש באסה, אבל לא רואה סיבה לוותררקלתשוהנ

אלא לחשוב מראש על פתרונות

ספרים לחדר

שתקבעו מראש נגיד מתי הולכים לישון שלא תיתקעי בשיחות וילך לישון לבד

תקבעו שיוצאים יחד לסיבוב

 

יש לו חרדה חברתית או משהו כזה?רוני 1234

אחרת לא הבנתי את הסיפור…

אפשר פעם בשנה לעבור שבת לא מהנה.

באותה מידה שהיא לא יהנה אם תסעו, את לא תהני להישאר בבית.


אבל כנראה שיש פה משהו שפספסתי, אולי תתני עוד קצת רקע… המשפחה שלך שיכת למגזר שונה מהמגזר שלכם?

לאלא ממש לאאנונימית בהו"ל

הוא סופר חברתי

איפה שתשימי אותו הוא יסתדר חוץ מעם אופי מאוד ספציפי של אנשים

ומה לעשות המשפחה שלי היא בדיוק האופי הזה...

הם כבר בנו עליו סטיגמה כזאת והוא נכנס אליה תמיד אז זה יותר קשה.


זה עוד יותר מתסבך אותי, כי אני יודעת שהוא יכול להיות כוכב האירוע תוך שניה, אז למה אתה לא מתאמץ על זה יותר?


אבל הוא באמת לא מסוגל כרגע.. הוא היה נראה ככ כנה ואמיתי כשדיברנו

אין דבר כזה.זווית אחרת

אין דבר כזה לא מסוגל.

בצבא אומרים- אין לא יכול

יש לא רוצה.

בחור צעיר, בריא בנפשו, מיוחד במינו וסופר חברתי כמו שאת אומרת- יתכבד ויתגבר על עצמו בדבר שחשוב כל כך לאישתו.

אפילו לכי לבד.

שילך למשפחה שלו ויהיה שם מסמר ההשבת.

לצערי אין לי שום הערכה לאמירה- לא יכול.

אם חייל יכול לשכב במארב בלבנון בקור ובבוץ שעות ארוכות,ואם נשים יכולות לתפקד חודשים ארוכים לבד כשהבעל במילואיןם אז גם בעלך יכול לעשות שבת עם משפחתך.

ומחילה על ההשוואה.

אפשר להזדהותבשורות משמחות

עם הקושי שלו. את מרגישה שזה רק מול המשפחה שלך או שזה דפוס שלו באופן כללי שמקומות המוניים שהוא לעיתים לא מוצא מקום בטוח בסיטואציה כזו


 

אני מציעה שכן כדאי ללכת לשבת אבל זה ידרוש ממך להיות איתו במחשבה עליו ולדאוג לו לכל מה שהוא שצריך כדי שהוא לא ירגיש לבד

אל תדרשי ממנו להביא לו תעסוקה כי זה לא העניין

אלא לתת לו הרגשה שהוא לא יהיה 'רואה ובלתי נראה'

תייצרי לי הרגשה של ביטחון במהלך השבת שהוא לא לבד ריגשית, ומנטלית שיש לו מקום, תכניסי אותו בשיח, תדאגי לו שיהיה לו נוח, אוכל וכד'

תני לו הרגשה שאת רואה אותו והוא חשוב לך

מידי פעם תשאלי אותו- למזוג לך לשתות? להביא לך משו טעים?

לא חושבת שאת צריכה לוותר על זה.שלומית.

תדברו. תסבירי לו שאת רואה אותו, ומבינה כמה קשה לו, אבל זו הזדמנות נדירה וחשוב לך להיות עם המשפחה שלך. תחשבו על דברים שיקלו עליו שם. אולי לבקש את החדר הכי צדדי או אפילו לישון בדירה נפרדת? אולי שישתתף רק בסעודות עצמן ובכל המסביב יסתגר? אולי שיקנה לעצמו ספר חדש?

זה שזוגיות מעל הכל לא אומר בעיניי לוותר על עצמך ועל כל מה שחשוב לך בשבילו. גם את חלק מהזכויות הזו,  ואם זה יתפוצץ בסוף גם תריבו...

תתכונני לבוא עם נשימה עמוקה, ולהיות סבלנית מעבר לרגיל ולהכיל את הקושי שלו, ועם זה לא לוותר על המשפחה שלך ועל מה שחשוב לך 

סליחה אם אני לא מספיק רגישהזווית אחרת

קוראת את מה שאת כותבת ומרגישה שהכעס מתחיל לפעפע בי. הכעס על בעלך.מרגישה שהוא ממש קטנוני ומתנהג בצביעות.

יופי טופי שהוא איש מיוחד.הכי קל להיות מיוחד ורגיש במקום המתאים לך.אם אנשים שחושבים כמוך, שנעים לך בחברתם, שהם במנטליות שלך וכו...

אדם נמדד גם בדברים אחרים.אדם שיודע לצאת מאזור הנוחות שלו למען האחר.שרואה ורוצה בטובת אישתו ומוכן לוותר על רווחתו לשבת אחת.שרואה כמה אישתו נותנת יחס טוב למשפחתו.

אדם מיוחד נמדד גם ביחס שהוא נותן לבני משפחתה של האישה שהוא אוהב.ושהם גידלו אותה למענו.

הרי לא מדובר חלילה במשפחה של עברייני צמרת, אוכלי טריפות ונבלות.

זו המשפחה של אשתו.

הוא אדם בוגר.

יהיה לו משעמם? שימצא תעסוקה.

לא רוצה לשבת ולדבר איתם? שישאר בחדר.

ששבת אחת יעשה למען אשתו.

את מתוקה כל כך, לא רוצה שיסבול....

מבינה שהוא אדם צעיר.

אם הוא יסבול זו בחירה שלו.

שיעבוד על מידותיו.

את- חייבת להיות שם.

את באמת מיוחדת.

מאחלת לך הרבה הצלחה.

מחילה אם הייתי בוטה.

 

הממ לא היתי מתנסחת ככה על בעל של מישהיבורות המים

אפשר לנסח אחרת

נכון אבל...זווית אחרת

התנצלתי מראש על המילים שהן חריפות.אבל גם המצב שהוא מעמיד אותה הוא מאוד מאוד קיצוני.ולפעמים צריך להעמיד מראה מול הפנים ולקוא לילד בשמו.זה באמת לא כל כך יפה והתנצלתי מראש.

אני לא מבינה מה הטעם לכתוב תגובה כזובארץ אהבתי

מספיק קשה לה עכשיו עם הסיטואציה.

היא לא צריכה שיסבירו לה למה לכעוס על בעלה. את זה היא כבר מבינה בעצמה.

למה את חושבת שזה עוזר שתוסיפי עוד מילים חריפות נגד בעלה? גם אם את מתנצלת שאת בוטה, בסוף את כותבת מילים חריפות, והשאלה הם זה באמת מוסיף פה משהו...

האמת לא ראיתי מילים חריפות מדיאמאשוני

יש דקויות שזה עניין של סגנון, אבל לא ראיתי מילים מתלהמות שאינן ראויות מצד עצמן.


ולגבי זה שהיא ממילא כועסת עליו, תראי למשל מה אפונה כתבה,

כשמסתכלים עח כל הדינמיקה של הקשר

בעל- משפחה מורחבת,

הכף תמיד נטה לכיוון מסויים וזה כנראה לא סתם, ולכן גם הפעם לא בטוח ש"הכעס" בהודעה הפותחת, יחזיק מעצמו בקונפליקט בסופו של דבר.

ולכן דווקא נראה לי שיש מקום לתת תמונת מצב מבחוץ כדי לחזק את העמדה הנפשית ולא לוותר עליה כמו שבד"כ בסוף קורה.


(לגבי המונח עצמו של כעס מצד עצמו הוא שלילי, אבל כעס שמביא לידי בירור ואמת בסופו של דבר יכול להיות חיובי, כלומר התחושה הראשונית היא אמנם כעס, אבל אפשר להפוך את הכעס למנוע שמזיז את הגבינה בסופו של דבר)

לכתוב למישהי על בעלה בזלזול לא יוסיף טוביעל מהדרום

לק"י


מצטטת: "מרגישה שהוא ממש קטנוני ומתנהג בצביעות.

יופי טופי שהוא איש מיוחד..."


אפשר היה לכתוב את זה בצורה אחרת.

תודה שהגבתבארץ אהבתי

אני לא מרגישה נעים לדון על התגובה הזו באופן ספציפי ככה בפומבי.

באופן עקרוני אני חושבת שכשמישהי כותבת על קושי מול בעלה - אפשר לשקף לה איך זה נראה מבחוץ (כמו שהרבה פה כתבו), אבל לא הייתי כותבת למישהי אחרת כמה אני כועסת על בעלה, כי בעיני זה לא מה שיועיל להם.


בכל מקרה, נראה לי אפשר נעצור את הדיון פה.

מקבלתאמאשוני

גם את ההסתייגות וגם את עצירת הדיון

וגם @יעל מהדרום

נכון. אין טעם לגרום לה לכעוס עליויעל מהדרום

לק"י


ולפותחת- אני מסכימה פה עם כולן, שאל תוותרי על השבת.

שימצא מראש תעסוקה ושיהיה כל השבת בחדר אם זה מה שנוח לו.

האמת שלא הייתי מוותרתעל הנס

אבל כן הייתי משחררת אותו משבת כזו.

שיסע לחבר רווק,או להורים שלו....

לאן שעושה לו טוב.

או מבקשת מפורש שיבוא לעשות לי טובה.

האמת שממש מבינה אותו כי זה דומה ליחסים שלי עם הצד של בעלי,

וכן זה נפשית ממש קשה לו ולך וזה משאיר משקעים אבל אם באים עם הכנה מראש הכרה בקושי והבנה בלי צפיות ליצור מקום של הכלה,אפשר למזער נזקים.

ובסופו של דבר אי אפשר כל פעם לברוח ולהמנע ממפגשים כאלו ואחרים.כן אפשר ללמוד להפיק לקחים לא לברוח מהבעיה אלא להתמןדד איתה פעם במלא זמן.

ומה שחשוב שהוא ירגיש שיש לו גיבוי מלא ממך ולא משנה מה יקרה או מה יעשה או איך אחריח יגיבו.

אני בגישה שבן זוג לא יכול לגרום לבן הזוג לוותר עלממשיכה לחלום

המשפחה שלו

לא האיש לאישה

ולא האישה לאיש

אלא אם כן יש מקרה קיצוני ביותר

אני מאמינה שצריך להתאמץ בשביל המשפחה של בן הזוג, וזה צריך להיות הדדי
 

אם לא נוח לו הוא יכול להביא ספרים או לישון הרבה או דבר אחר

אבל לגיטימי מאוד מאוד שתרצי להיות באירוע כזה של המשפחה שלך

מוסיפהאפונה

נקודה שכדאי להתעכב עליה -


נשמע שאת ממש לא מסוגלת לשאת את הקושי שלו

ומרגישה חייבת לרפד ולמנוע ממנו את הקושי.

אם הוא אומר שיהיה לו קשה -

או אפילו אולי יהיה לו קשה, 50 50 כמו שכתבת -

את כבר באכזבה על התכניות שמשתנות.


קשה לך לשמוע כמה קשה לו עם המשפחה שלך -

בודאי שקשה, כי בחוויה שלך זו אשמתך, כי מתפקידך למנוע ממנו את הקושי ולרצות אותו.

ברור שככה את לא יכולה להיות אמפתית...


שימי לב לרגע לפני

שניה לפני שאת מוותרת או מחפשת פתרון לעזור לו ולרצות אותו ולדאוג שיהיה לו טוב -

איך את מרגישה?

יש שם איזה רגע של חוסר נוחות, חוסר ודאות, פחד,

יש שם משהו קשה ולא נעים

משהו שאת לא רוצה לפגוש

ואת ממהרת לברוח ממנו עם ויתור, פשרות או כעס.


מציעה לך לחפש את הרגע הזה

לתת לו להיות, לא לברוח

לשהות בו

להתבונן מה יש בפנים

לתת לרגש הזה להציף אותך

לזהות אותו בשם

לחפש את המחשבה שעומדת מאחוריו

להבין מה הרצון המהותי שמניע אותך באירוע הזה (ובאחרים).


כדאי לעשות את זה בכתב...

מצטרפת ממשתקומה

באופן כללי לתגובות כאן, וספציפית גם לתגובה הזו.

תנסי לעשות את ההפרדה בין הקושי שלו, לבין האחריות שלך למצוא פתרון.

או בין הקושי לבין תחושת האשמה שזה מעלה בך.

ברור שאת רוצה שיהיה לו טוב, אבל אנחנו לא אחראים על השמחה או האושר של בני הזוג שלנו.

וכמובן שנרצה לא לעשות דברים שייפגעו בהם או יגרמו להם אי נוחות, אבל זה עדיין לא הופך את זה לאחריות שלנו.

לי בהתחלה היה קשה עם המשפחה של בעלי

זה מאוד העציב אותו והוא ניסה לחשוב איך לגרום לי להרגיש יותר בנוח

אבל בסוף בסוף, השינוי הגיע מעבודה שעשיתי עם עצמי, מאחריות שלי על המצב.

ואת יודעת מה, אפילו אם לא היה שינוי, זה גם בסדר. ואפילו אם אני לא תמיד מרגישה בנוח, זה גם בסדר. זה מספיק חשוב בשביל להשקיע בזה. לא תמיד אנחנו מרגישים בנוח בכל סיטואציה. החיים לא מושלמים.


אז אותו דבר כאן, בהנחה שאין משהו חריג שעומד מאחורי חוסר הרצון של בעלך להגיע לשבת, זה לא נורא. באמת. זה לא נורא שתהיה לו שבת פחות כיפית.

זה לא נורא, וזה בוודאי לא אחריות שלך. בטח אחרי כל הוויתורים שלך.

לא תמיד הכל מסתדר כמו שאנחנו רוצים, לא תמיד לבן הזוג תמיד הכי נוח ונעים. אנחנו נעשה מה שאפשר בשביל שיהיה טוב, אבל אם זה לא אפשרי - זו לא אחריות שלנו ולא אשמתנו.


ואני כן אגיד אופן כללי, אני לא יודעת מה בדיוק הסיפור בין בעלך לבין המשפחה שלך, אבל לצד זה שאת מוותרת לו כדי שמרגיש בנוח, חשוב ממש לחשוב איפה הגבול כדי שלא תוותרי על עצמך ועל המשפחה שלך.

קשר עם משפחה זה דבר חשוב, מכל מיני בחינות.

זה יכול להיות עוגן בזמנים מאתגרים, זו שייכות, זה כיבוד הורים (וסבתות) ועוד הרבה דברים.

כדאי לשים לב שבשביל הנוחות שלו, את לא מוותרת לגמרי גם על כל מה שהמשפחה בשבילך.

בלתק. בעלך הוא בנאדם בוגרכורסא ירוקה

והוא מסוגל לשרוד 30 שעות במקום שלא בא לו בטוב.

שיביא ספרים, שישלים שעות שינה, שינשום עמוק לפני הארוחות ויהנהן בנימוס לאנשים וישתדל להגיע למינימום שיחות שיעשו לו רע.

אבל לוותר לגמרי נשמע לא סביר. ממה שאת מתארת אתם גם ככה בקושי אצל המשפחה שלך. עזבי שניה מה קורה עם המשפחה שלו - את המשפחה שלך הוא לא פוגש הרבה.

אז יפה שהוא מעדיף לא לפגוש אותם בכלל. אני הייתי גם מעדיפה לזכות בלוטו ולא לצאת לעבוד. אבל החיים הם לא רק מה שמעדיפים, והוא ממש מסוגל להתגבר על זה.

מסכימה עם כל מה שכתבוזמינה

אבל חשוב לי להדגיש-

זה ממש מסוכן לזוגיות ההקרבה שעשית עד עכשיו

זה עלול להתפוצץ בצורה מאוד כואבת

ולמעשה זה מתחיל להתפוצץ לפי התיאור של הבכי והכאב שאת חווה עכשיו


 

לדעתי תעצרו את זה עכשיו!


 

הוא לא סובל ואת לא סובלת

שניכם מתמודדים יחד

ומנסים לגשר על הפערים


 

לא רק בעלך רגיש כלפי הצד שלך גם את רגישה לגבי הצד שלך וחשוב להתייחס לזה לא פחות מהחשיבות שניתנה לרגישות שלו


 

גם אצלינו בעלי לא הכי מתלהב מפגשים משפחתיים בצד שלי והיו לא מעט מקרים שבאתי לבד ואם היה נחוץ בעיני שיגיע עדכנתי אותו שזה חשוב והוא התמודד, גם אם זה היה לשבת בצד, הכל בסדר, המשפחה שלי למדה לקבל אותו ככה, באהבה.

גם בשבתות משפחתיות הוא הביא לו ערימת ספרים או מצא לו חברים באזור שהשבתות התקיימו ונפגש איתם


 

התחתנתם זה אומר שמתמודדים גם עם מצבים לא הכי נעימים, לא רק בהקשרים משפחתיים יכולים להיות סתם ארועים שלך הם חשובים ולו לא אבל הוא יעשה זאת בשבילך וכן ההפך

לא יתכן שיהיה רק צד אחד שיקריב


 

בעיני זה הכח של זוגיות שרואים אחד את השני גם אם לא עושים הכל ביחד כל הזמן, מאפשרים לכל אחד מהצדדים להתפתח ולעשות דברים שהוא אוהב ככל שניתן.


 

בעיני חובה שתתקיים פה שיחה זוגית שבה אתם רואים איך אתם מתמודדים יחד לא רק לגבי השבת הזו אלא בכלל לגבי ביקורים ומפגשים בצד שלך

(ויכולים להיות מצבים שבהם לא תגיע חג או חוה"מ לצד שלו כי תבלו עם הצד שלך, הם משפחה לא פחות...)


 

בהצלחה

מאחלת לכם לצמוח יחד מהמצב הזה🙏🏻

קודם כל וואו את מדהימה. שתדעי.. כמה מוותרת בשבילואמא לאוצר❤

זה ממש מעורר השראה


לגבי השאלה וואלה האמת שלדעתי את לא צריכה שוב לוותר.

זה לא נשמע שהוא סובל שם כי מישהו פוגע בו כי ממש רע לו אלא כי הוא פחות מוצא את עצמו שם ופחות יהיה לו מה לעשות ואולי יהיה לו קצת משעמם.

ולדעתי זה ממש בסדר והוא ממש יכול להתמודד עם זה שבת אחת.

כמות הפעמים שאני עשיתי דברים כאלה בשביל בעלי והוא עשה דברים כאלה בשבילי היא לא יכולה להיספר כמעט... וזה חלק מהדברים שעושים בשביל הזוגיות ודווקא לדעתי פה את ממש לא צריכה לוותר והוא יכול להסתדר שבת אחת והכל טוב...

מוסיפה על כיבוד סבתות. ממש חשוב, לא לוותרמרגול

ב"ה שיש עדיין את האפשרות לעשות ככה שבת מורחבת איתה.

זה מביא המון נחת לראות את הצאצאים יחד, שמחים ונהנים אחד עם השני. וגם כיבוד הורי-הןרים וגם סבתות לא חיות לנצח.

וזה גם פעם בכמה שנים, מניחה שבין לבין זה מפגשים קצרים יותר. אפשר להתמודד. לא חייב להנות (בעלך), אבל ברור שלא למנוע ממך.

תלכי! אפילו בלעדיו.

ואם הוא בא תעשו סימן. נניח שהוא נוגע לך בברך כשהוא רוצה ללכת.


(אצלנו היה קושי ממש של סבתא והאיש שלי. לא היה לו כיף, אבל היינו מגיעים אליה לקצת גם רק שנינו, גם לו היה חשוב לכבד אותה).

בעינייoo

שני הצדדים מובנים

הוא לא רוצה להיות שבת שלמה במקום שלא נוח לו

ואת לא רוצה להפסיד בגללו


אממה את לא חייבת להפסיד כי את יכולה לנסוע לבד

זה אמנם פחות נעים

אבל גם אם הוא יגיע

לו יהיה פחות נעים


אני תמיד נוטה לתת לאנשים לבחור ולא לכפות

אז הייתי מעדיפה לנסוע לבד

(יש נטיה לחשוב שבזוגיות הפתרונות מגיעים מויתורים

בעיניי רוב הפתרונות מגיעים מהבנת המצב של שני הצדדים ובחירת הפתרון המתאים ביותר)

אני חושבת ששבת אחתשירה_11

בשבילך

לא יקרה לו כלום

חי ושלם ובריא

שבת כזו להפסיד?? פעם בכמה שנים?

שיתגבר על החששות

לא הייתי מכילה את זה 

קודם כל תביניאמאשוני

שהמחשבה שלך:

"תמיד אני מוותרת והולכת לצד שלו, שפעם אחת הוא יוותר"

זה לא עובד ככה.

אנשים הולכים אחרי ההרגל.

אם אין לו מספיק חיכוך עם המשפחה שלך, ההקרבה שלו להיות איתם יותר גדולה למעשה, כי זה לצאת יותר מאיזור הנוחות שלו.

אז שחררי את המאזניים,

הן לא שוות, ובדיוק בגלל זה קשה מאוד לאזן אותם.


עכשיו נסתכל רק על השבת הזאת בלי כל הרקע.

יש לך הזדמנות פז לפגוש את המשפחה שלך אבל את חוששת שבעלך לא ימצא את עצמו שם.

האם הוא לא אדם מבוגר מספיק בשביל להתמודד עם שבתות "שהוא לא מוצא את עצמו"


ובכלל, מה זה אומר לא מוצא את עצמו?

תפרקו את החשש:

חושש שלא יהיה לו עם מי לדבר?

חושש שהילדים שלכם יתחרפנו?

בעיות צניעות?

בעיות פרטיות?

כשרות?

קדושת שבת?


לכל בעיה אפשר למצוא מענה, אבל חשוב להבין שהוא ילד גדול ויכול להתמודד.


לדוגמה,

מה היה עושה אם היה צריך להתפנות על ילד לבי"ח חילוני לגמרי בשבת?

מה היה עושה אם היה נתקע בחו"ל?

מה היה עושה בצבא עם חבר'ה שהוא "לא מוצא את עצמו"?

אנשים מצאו את עצמם גם בתוך המנהרות של עזה..


כלומר, אין דבר כזה שאדם מבוגר "לא מוצא את עצמו"

עם הכל אפשר להתמודד. צריך רק להבין למה מראש להיכנס לזה- ופה את זאת שצריכה לעמוד מול המראה ולפתח שריר ולעמוד על שלך.

(אם ההכנות מלחיצות אותו כדאי לעשות זאת בצנעה)


טיפים פרקטיים:

לברר מראש על בית כנסת בסגנון שלו בקרבת מקום

אם יש בעיות כשרות, לקחת על עצמך לבשל/ לקנות את האוכל העיקרי שאפשר לשבוע ממנו

להביא הרבה נשנושים לחדר: קרקרים, עוגיות, פירות, פיצוחים..

לדאוג לתעסוקות: ספרי קריאה, משחקים, עלוני שבת וכד'

אם יש חוסר פרטיות קיצוני כדאי לבדוק דירת אירוח באיזור.

אם יש בעיות צניעות: אפשר להפריד בין הארוחות לבין הזמן החברתי.

כלומר ברכת המזון אחרי האוכל העיקרי. ואח"כ מוציאים עוגות ופיצוחים ועושים פעילויות חברתיות, ובזמן הזה לא כולם חייבים להיות נוכחים.

אם יש הרבה חילול שבת (טלפונים של המשתתפים, טלויזיה וכו') אז לבקש מראש ואפילו להציע לכתוב כללים חברתיים לשבת.

חוץ משמירת שבת, יש ערך גדול מאוד בשבת משפחתית נטולת טכנולוגיה..

אם עושים כללים, תכניסו רשימת תפקידים לשבת ותכניסו גם דברים מצחיקים כדי להקליל.


אם כלום לא עוזר, בכנות, הייתי נוסעת בלעדיו. לא הייתי מוותרת על ההזדמנות שהילדים שלי יפגשו את המשפחה שלי, וגם בשבילי, מותר מדי פעם להעדיף את טובתי האישית, ומי שלא מצליח להשתלב בתוכנית, לא חייב להצטרף. זה לא שאת עושה את זה בתדירות גבוהה, הכל טוב.

מהצד של בעלך רגעהמקורית

סביר להניח שגם לי היה מאוד קשה לזרום לשבת כזו, מטעמים אחרים אבל בכל זאת.


אני מציעה שתתפצלו והאמת והשלום אהבו

שייסע להורים שלו או משהו. לא הייתי רוצה שבעלי יפסיד בגללי וזה פתרון שהייתי מציעה


בעומק הדברים אני מניחה שהיית רוצה שהוא יהיה שם בשבילך ויירתם למה שחשוב לך וכדאי לדבר על זה. אבל בפרקטיקה - לבחור את המלחמות


החלטות טובות יקרה❤️

אני חושבתבתאל1

שאם זה מאד חשוב לך. תדברו על זה.

מצידך תגידי שאת לא רוצה לוותר על ההזדמנות, במיוחד שאין הרבה כאלה כמעט

ואתם תעשו יחד מה שאפשר שירגיש בנח, או שלפחות לא יסבול. תבקשי ממנו לבוא לקראתך ולהתכונן כבר עכשיו.


זוגיות זה שניים ואי אפשר שרק צד אחד יוותר... 

חושבת שזה הזמן לתרגל כלפי עצמךשוקולד פרה.אחרונה

קודם כל אמירה כלפיי עצמך- הייתי מעדיפה שבעלי ייהנה ויבוא איתי בשמחה, אבל לאור המצב אני מבינה שהןא יצטרך להקריב מהנוחות שלו. אני מאמינה בו שהוא יוכל להסתדר.

וגם כלפיו- להגיד לו שמבחינתך אתם זוג, ושאת מצפה ממנו להזיז הצידה את התחושות השליליות, ולבוא למענך.

שאת רוצה שהוא ייהנה, אבל לא יכולה להבטיח לו את זה.


אני חושבת שזה יפה מאוד שאת מרגישה אותו ומתחשבת בו,

אבל תחשבי מה יקרה אם באמת לא תסעו.

את מאוד תעלבי ותכעסי, והאמת שבצדק.

כי בצדק את אומרת- זוגיות זה מקום שבו אני מוכן לספוג דברים על מנת שלבן הזוג שלי יהיה טוב.

וזה צריך להיות הדדי, כי אם זה לא הדדי, יש תחושה קשה של פגיעה, של אכזבה, ושל חוסר יחד.


בקיצור, לא ללכת זו אופציה שיכולה להשאיר חותם שלילי על חייכם הזוגיים, ולא כדאי


סתם שאלה...גם אתן מרגישות שבדור שלנו תמיד יש מחסורממתקית

בצוות חינוכי של מעון
במורים
בגננות
ברופאים 
באחיות
מטפלים רגשיים
אנשי טיפול וכו וכו

אולי רק אני נתקלת בזה?
כבר רגילה לתשובה של כרגע אין לנו, המתנה של שנה. 
נגיד מורים, מטפלות אני מבינה, אבל רופאים? למה חסר תמיד? 
סתם תוהה לעצמי אם לפני 40-50 שנה הייתה פחות ילודה, ולכן עכשיו פחות עובדים.
כן יודעת שבעקבות המלחמה הרבה ירדו לחו"ל (בעיקר רופאים), אבל עד כדי כך?

כולם הולכים להייטקמקקה
באמת שאלה טובה
הייטק? דווקא מבינה שבגלל הבינה מפטרים הרבה בהייטק.ממתקית

את גם מרגישה כמוני?

ההייטק מוצף בעובדיםרקאני

ויש כמויות סטודנטים בתחום

והמון מובטלים

יש גם בהייטק משרות פנויותoo

אבל כולם רוצים להיות מתכנתים

והai צמצם את עבודת הפיתוח


כשגייסנו לפני שנה אנשי סיסטם בעבודה משולבת עם הלפ דסק

היה קשה למצוא עובדים טובים

חלק לא רצו

וחלק היו גרועים ממש

(הטובים שמצאנו היו נטולי תואר)

חד משמעית כןמולהבולה
בצוות חינוכי כן, באנשי רפואה לאשלומית.

בטח לא אחיות. לא ידוע לי שיש מחסור. גם זה שמחכים מלא זמן לתורמים זה לפעמים כי הקופה לא רוצה להעסיק עוד רופאים ולא כי אין רופאים.

ועד כמה שידוע לי לא היתה ירידה גדולה מהארץ בגלל המלחמה. הייתה ירידה אבל היתה גם עליה.

כן יש עניין שהקבלה לרפואה בארץ מאוד קשה ואולי זה יוצר מחסור מסויים 

המקורתקומה

למחסור הוא שונה.

אצל רופאים ואחיות אין מספיק תקנים,

אצל מורים ואנשי חינוך אין מספיק אנשים שרוצים לעסוק בזה, אבל יש תקנים לזה בשפע


התוצאה היא חוסר כוח אדם אבל זו לא הסיבה לבעיהכורסא ירוקה

מקור הבעיה הוא שהתנאים שלהם שונים מבעבר,ואנשים לא תמיד מרגישים שזה משתלם להם לעבוד במקומות האלה.


עבודה במעון לעניות דעתי הלא מבוססת אולי היתה פעם קלה יותר - פחות תינוקות היו מגיעים למעון, הרבה פעמים מגיעים לימים קצרים (כי פחות אמהות עבדו, בטח בגילאים הקטנים), היו פחות דרישות מצד ההורים אבל השכר היה מתגמל יותר באופן יחסי לשוק.

היום זה דורש המון ולא ככ מתגמל באופן יחסי.


הוראה וגננות אותו דבר - המון דרישות מההורים, יותר שעות עבודה ותנאים משמעותית פחות טובים מפעם (נגיד פנסיה שהפכה מתקציבית לרגילה).


רופאים בהרבה תחומים או אנשי טיפול כמו פסיכולוגים, קלינאיות, ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, מאבחנים - בציבורי יש עומס מטורף, והשכר לא מדהים, יש להם כל מיני דרישות ממקום העבודה לעמוד בהן, ובסוף זה לא מתגמל ולא נוח. אבל אם הם יפתחו קליניקה פרטית במקום שנוח להם בזמן שנוח להם אנשים יעמדו בתור וישלמו משמעותית יותר.


אז נראה לי שהחוסר פשוט נובע מחוסר תיעדוף של השירותים האלה על ידי מי שמתקצב אותם 

בדיוק אמרתי לא מזמןבאתי מפעם
לבעלי, מה כל בני האדם עושים אם אין מורים ואין אנשי רפואה? נראה לי כולם טיקטוקרים...חח
חחחחחח הצחקת אותישירה_11
כנראה שאת צודקת 
תלוי באיזה תחוםoo

תחום החינוך זו עבודה קשה ולא מתגמלת

ברור שיהיה חסר

למה שאנשים יגיעו לעבודה כזו


בתחום הרפואה לא בכל מקום יש חסר

למשל רופאי משפחה זמינים היום הרבה יותר מלפני 20 שנה

כי אז הם היו מוצפים בתורים לאישורי מחלה ומרשמים

והיום הכל באפליקציה


יש גם תחומי רפואה שאפשר להשיג תור מהר (אף אוזן גרון השגתי מהיום להיום בישוב סמוך)


כשיש חסר אצל אנשי רפואה זה נובע גם מתקנים מצומצמים וגם מרפואת יתר (אנשים שהולכים לייעוץ מיותר)


לגבי מטפלים רגשיים

המלחמה יצרה חסר גדול בעקבות קפיצה בביקוש (ואולי היה חסר כבר קודם בגלל תקנים מצומצמים)

אף אוזן גרון זה נדירררתוהה לעצמי
אצלנו זה לחכות כמה חודשים לתור וגם זה במרחק חצי שעהנסיעה
עשיתי חיפוש עכשיוoo

על אף אוזן גרון במכבי בירושלים

יש תור למחר

וערמת תורים לחודש הקרוב


במאוחדת

יש 2 תורים לחודש הקרוב


אולי כדאי לך לעבור קופה

סה כנראה רופאיםבתאל1
עם פחות ביקוש או תורים שהתבטלו הבוקר 
אני במכבי אבל באיזור אחר לגמריתוהה לעצמי
אבל יודעת מחברה כשהיא הייתה צריכה דחוף במכבי בירושלים זה היה סיפור. הייתה צריכה להתחנן שיכניסו אותה בין תורים. אז מפתיע לשמוע שזו הזמינות עכשיו
אף אוזן גרון כנראה היה לך נס שמישהו ביטללפניו ברננה!
אצלינו מחכים חודשים...
ראיתי מה כתבת למטה..לפניו ברננה!

מעניין מאוד.

חסר בציבוריאיזמרגד1
כי הרוב הולכים לפרטי, הרבה הרבה יותר משתלם... אם תחפשי רופא פרטי (ותהיי מוכנה לשלם כמובן😅) תמצאי הרבה יותר בקלות
מה משתלם ברופא פרטי?oo

יש רופאים מקצועיים בקופת חולים ובבתי חולים

הרבה מהרופאים הפרטיים מקבלים גם ציבורי


לרוב זה רק עניין של זמינות מהירה של התור ולא עניין מקצועי 

התכוונתיאיזמרגד1
שלרופאים זה משתלם אז הרבה מהם הולכים לעבוד בפרטי...
כן, מקצועות שהם במגזר הציבורי בדרך כזו או אחרתהשקט הזה

והמשכורת שלהם תלויה במדינה-

בתקנים (צוותים רפואיים), בהסכמי שכר מיושנים וכו' (גננות, מורים) יש מחסור. 

אני לא חושבת שחסרבשורות משמחות

אני חושבת שבעקבות השינויים שחלו בשנים האחרונות הרבה אנשים עברו למגזר עסקי פרטי ועזבו את הציבורי כי זה לא משתלם מאף בחינה בעיקר תנופה התפתחותית-תעסוקתית, בתעסוקה הציבורית יש תקרת זכוכית אין יצירתיות אין ביטוי עצמי לתפיסות מסויימות בכל מיני תחומים

לא מדויקoo

במגזר הציבורי אפשר לצבור הרבה ניסיון/ הכשרות/ למידה מעמיתים

מה שפחות קיים כשעובדים באופן פרטי 

כןבשורות משמחות

אבל מדובר בדיוק על האנשים עם הניסיון והוותק

שעזבו את המערכת

אדםoo

לא צובר ניסיון וידע אחרי שנתיים

וגם אחרי חמש שנים הוא לא הופך מומחה

אם הוא עזב אחרי עשור

זה אומר שהוא נתן 10 שנים למערכת

ולא כולם עוזבים אחרי עשור

(לא מדברת על תחום החינוך ששם המצב קטסטרופלי מבחינת תנאים והמצב בהתאם)

ההתמחותבשורות משמחות

היא לא העניין

אנשים רוצים לממש את עצמם והם לא רואים במקומות עבודה האלו הפתרון

וזו רק סיבה אחת יש עוד הרבה אחרות

למשל בגל הקורונה הרבה עשו הסבה

עכשיו בזמן המלחמה הרבה עשו הסבה או בכלל הפסיקו עבודות

חוסר אמון הציבור במערכות האלו גם חלק מהעניין

ועוד ועוד

ובין היתר כן אנשים רוצים להתפרנס בכבוד ולהעלות מחיר

על איזה תחום את מדברתoo
אניoo

מכירה הרבה אנשים שמממשים את עצמם כשכירים במגזר הציבורי/ הפרטי

גם אני הרגשתי מימוש עצמי גם בעבודה במשרד ממשלתי וגם עכשיו במגדר הפרטי

(זה אכן קיים יותר אצל אנשים שנמצאים בעשירונים העליונים של השתכרות שכירים)


וחברה פסיכולוגית ספרה לי שהיא חזרה לעבוד במגזר הציבורי כי לעבוד רק פרטי זה משעמם ולא מפרה

אחלהבשורות משמחותאחרונה

אז זה את כן מעלה פה מציאות שאנשים מחפשים אפילו לתקופה זמנית לעזוב

וזה מה שאני אומרת שזה צורך שפעם מעטים העזו לקיים ובימינו זה יותר רווח

אז זה באמת משפיע על העבודה הציבורית

כל השירותים שכתבת הם ממשלתייםאמאשוני

במימון ציבורי.

חוץ ממטפלים רגשיים, אבל זה ממומן דרך קופ"ח לרוב, אז זה גם נחשב לשירות ציבורי.

כשיש גוף אחד מסדר, זה לא מאפשר לעובדים מצטיינים להיות מתוגמלים, מה שגורם לחוסר היצע במקצוע למרות שיש ביקוש גדול.

כוחות של שוק חופשי מסדרים את הדברים האלו ולכן מנסים להפריט שירותים, אבל יש ועדים חזקים מדי, ויש מעט מאוד מוטיבציה לטפל בדברים האלו.

גם מצב של מציאות בטחונית רגישה גורמת לקשב להיות במקום אחר, אבל זה לא רק זה, עובדה שכמעט שני עשורים הייתה מציאות בטחונית סבירה ועדיין השירותים הממשלתיים מידרדרים.

ספציפית לגבי רופאיםoo

נראה לי שהרופאים הכי גדולים והכי מצליחים הגיעו מהשירות הציבורי מבתי החולים

התגמול הכי טוב זה הניסיון והידע המקצועי שרכשו והם יכולים אח"כ למכור אותו בשירות הפרטי במחיר גבוה

הבעיה היא לא חסר ברופאים אלא חסר בתקנים/ רפואת יתר

וגם יש את התגמול של הענייןoo

עבודה בבתי חולים היא מהמעניינות בשירות הרפואי

וזה כנראה תמריץ גבוה לרופא לעבוד שם

יש בתי חולים במימון פרטי חלקיאמאשוני

והם יכולים לתגמל כספית,

רוב השירות הציבורי הוא גרוע כי הוא שירות ציבורי.

ברכע שמפריטים הוא נהיה יעיל יותר ואטרקטיבי יותר.

תגמול מקצועי לא יכול לסדר כוחות שוק של היצע וביקוש ולכן ברור שיהיה חוסר.

חוסר בתקנים זה הקצאה ממשלתית, אותו עניין של שירות ציבורי לא יעיל.


רפואת יתר לא יודעת אם זה נחקר, אבל בוודאי שאם היה צריך לשלם על כל ביקור, כמות הביקורים הייתה יורדת.

שלא לדבר על התייעלות בתורים.

היום לאנשים אין תמריץ לבטל תור. זה אמנם נוח וזמין דרך אפליקציה,

אבל גם לא כולם משתמשים באפליקציות, וגם זה יותר מאמץ מפשוט להבריז, וזה אותו מחיר.


בקיצור הפתרון האולטימטיבי הוא הפרטה.


היום יש גם רפואה פרטית רחבה,

אבל אז משלמים פעמיים על שירותי רפואה,

גם דרך תשלום מיסים וגם דרך ביטוחים פרטיים.

בתי החולים הטובים בארץoo

והמדורגים טובים בעולם מהארץ הם ציבוריים ולא במימון פרטי

אולי יש להם תרומות

אבל הם ציבוריים לגמרי

ויש שם אנשי רפואה מהשורה הראשונה

נהיה יותר צורך מאשרבתאל1

אנשי מקצוע...

יש יותר ילדים מאשר מבוגרים שהלכו ללמוד את המקצועות הרלוונטיים.

יש מקצועות שלא משתלם יותר לעבוד בהם כי אנשים רוצים להתפרנס בכבוד. והם נשארו עם שכר מינימום ותנאים גרועים... 

זה לא שאין מספיק מבוגרים כי לא נולדו מספיק אנשיםקופצת רגע

כמו שנכתב, את מדברת בעיקר על שירות ציבורי ושם עיקר הבעיה הוא תקציב, שמשפיע על התנאים.

ברפואה יש מספר מקומות מוגבל לסטודנטים ולמתמחים, ולכן לא כל מי שרוצה ומסוגל להיות רופא יכול לעשות זאת - זה קשור לתקציב, כי המדינה משקיעה הרבה בהכשרת רופאים ומספר התקנים מוגבל.

וגם אחר כך בבתי חולים זה עניין של תקנים, כמה תקנים יש.


בהוראה זה עניין של תנאים ושכר - שוב תקציב - אם השכר היה גבוה יותר והתנאים טובים יותר יותר אנשים היו מגיעים להוראה.


מדי פעם יש כאן דיונים לגבי השתתפות בכוח העבודה, תשלום מסים מול כמה מקבלים מהמדינה , ויש הרבה שכותבות שהן 'לא מקבלות כלום' מהמדינה - כל הדברים האלה שנכתבים כאן מקבלים מהמדינה וזה עולה הרבה כסף...

וכמובן, כל השרותים האלה מתחלקים בין הרבה ילדים כי בישראל יש ילודה גבוהה - שזה דבר טוב בפני עצמו אבל שוב, עולה הרבה כסף שצריך להגיע מאיפשהו

ברפואה הבעיה באוניברסיטאות, אין מספיק תקנים לתלמידמרגול

יש המון המון אנשים שרוצים ללמוד רפואה

התנאים בשמיים, גם בשלב של הפסיכומטרי-בגרות וגם בשלב האישיותי (לשם הדוגמה - אנשים משפרים פסיכומטרי של 730)


למה?

כי יש מעט מאוד מקומות באוניברסיטאות.

חלקית בגלל משרד הבריאות וחלקית בגלל שהאוניברסיטאות הקיימות מתנגדות כל פעם להקמת פקולטה לרפואה באוניברסיטה אחרת (ע"ע הקמת הפקולטה באריאל)

זה פרדוקס מאוד גדולממשיכה לחלום

מאוד קשה להתקבל לרפואה, מכירה אנשים בנאלצו לשפוך הון וללמוד בחול..

גם לתואר שני בפסיכולוגיה, זה סיוט להתקבל, ורק הטובים ביותר ביותר מתקבלים.

גם למקצועות הפרא רפואיים יש קושי גדול להתקבל

אחותי מנסה להתקבל לריפוי בעיסוק ללא הצלחה...


ואז מתפלאים למה חסרים אנשי מקצוע

התקנים מצומצמים מידי וזה לא באמת הגיוני

מה דעתכן על קלקסן?אנונימית בהו"ל
נותנים פה לכל אישה מלידה 4 והלאה
אני לקחתי רק בלידה האחרונהמתואמת

(לידה שמינית, קיסרי רביעי)

ורק בחמשת הימים של האשפוז.

זה מה שהרופאה שלי (פרטית ומקצועית) אמרה לי לעשות.

בלידה השישית (קיסרי שני) רצו שאקח קלקסן (צוות בית החולים) וסירבתי.


**אין בדבריי התוויה רפואית, רק מספרת מה אני עשיתי.**

אם מתחילים לקחת, לא חייבים לסיים 10 מים?אנונימית בהו"ל
מסתבר שלא בהכרח... אבל תשאלי רופא מומחה.מתואמת
נכון. לי אמרו שבועיעל מהדרום

לק"י


ונראה לי שהאחות אמרה לי שמקסימום נתחיל ונראה. אז הבנתי שאין חובה לסיים.

אולי תתייעצי עם רופא הנשים שלך בקופ"ח?

זה רק לקבוע תור וייקח זמן...אנונימית בהו"ל
אין לי טלפון שלה
אה. את אחרי לידה?יעל מהדרום
אני לקחתי 6 ימים (את השביעי שכחתי).יעל מהדרום

לק"י


לא סגורה על כמה זה נצרך בכל מצב.

אבל העדפתי לקחת וזהו.


(אבל הייתי מאושפזת 5 ימים. אז רק זריקה אחת הזרקתי לעצמי. ודוקא אז נראה לי שלא כאב כמעט. בבית חולים חלק כאבו וחלק לא).

הם אומרים שצריך 10 ימיםאנונימית בהו"ל
כמה זה כואב?
אז לי אמרו שבוע. כואב או לא זה תלוייעל מהדרום

לק"י


לפעמים כאב לי ולפעמים לא.

בעין כרם לא הזכירו את זה..אוהבת את השבת
גישה חופשית לרחםהמקורית

אתמול מישהי שאלה אותי כמה ילדים יש לי ובני כמה הם

עניתי, ואזזז

נוו מה עם עוד אחד?

בת כמה את? זה בדיוק הזמן!

אני: זמן למה..? 🧐 את תסחבי ותגדלי אותו?


אין לי כח, אמרתי לה. א-י-ן   ל-י  כ-ח🤷


מסתבר שזה סותם פיות אחלה.

עוד קצת חפירה והייתי מורידה עליה טיל

ומנצלשת לעצמי בשביל טיפ חשובהמקורית

מכירות את זה שאתן אומרות - היום אבשל רק את זה לשבת ואז מגזימות?

אז היום בישלתי "רק את זה" והכנסתי את הכירות למדיח

אין איך לבשל עוד!


ממליצה בחום

וואי חיבוק!אמאשוני

איזה קשה זה ההסתכלות העקומה..

זוג לא מביא עוד ילד או כי היא לא יכול

או כי הוא לא רוצה

ושניהם סיטואציות מוצדקות לחלוטין, אז מה העניין לשאול??

מה זה משנה אם זה על רקע זוגיות, פוריות או נפשי או כלכלי או דתי או וואטבר.

צאו לאנשים מהרחם! אנשים מספיק בוגרים כדי לקבל החלטות בכוחות עצמם.


ולגבי השאלות, זה כאילו סשן שאלות ידוע מראש.

אולי כדאי לנסח את התשובה באופן שיסתום את השאלה הבאה..

בעלי נגיד אומר ואני מוכן לנכדים חח (למרות שהבכור רק בן 14)

אז נגיד אפשר לומר זה בדיוק הזמן לנוח/ לבלות/ לדאוג לעצמי או משהו כזה..

תודה❤️המקורית

צודקת

בדרכ אני משיבה שלא להיכנס לי לרחם/ מה זה עניינך כי יש כאלה שכבר אוכלות לי תראש

הפעם זו מישהי שאני לא ממש מכירה וזה היה בפורום של עוד אנשים...

מוכן לנכדים זה טוב🤣

אני למדתיoo

שהתגובה הכי טובה לאנשים טפשים/ חסרי מודעות זו שתיקה מביכה

אני פשוט לא עונה

מקסימום מהמהמת

והשיחה מתמוססת

(וכנראה לא תחזור שוב כי זה היה מביך עבורם)

יווו זה רעיון טוווובזריחה123

מאמצת חח

איך לא חשבנו על זה קודם... שאפשר פשוט לשתוק

אני למדתיאוהבת את השבת

מ @אם מאושרת שכלכך חסרה כאן בפורום...

היא כתבה פעם אחת שצוות רפואי ממש חפר לה על הצעה לא רלוונטית אז היאמפשןט החליטה לא לענות והסתכל עליהם בעיני עגל.. מקסימום לחייך... אמרה שמאוד יעיל, הם לא חוזרים.. רעיון דומה של להביך את המביך


ולי זה עוזר ההבנה הזאת שלא חייבים לענות.. לפעמים גם כשאנחנו בטוח צודקים אין דרך להסביר את זה במענה לשון ושתיקה זו תשובה מאוד חזקה..

יואוווו איזה סיוט תגובות כאלה... ענית לה פצצה!!!אוהבת את השבת
אני באמת לא מבינה את השאלה הזאת...יעל מהדרום

לק"י


אם אני רוצה ולא הולך, אז מה את מציעה שנעשה?

ואם אני לא רוצה/ לא יכולה- אז השאלה שלך לא תגרום לי ללכת על זה.


ושמעתי את ההמלצות להביא עוד ילד אחרי הלידה הראשונה.

אויי לא נעים 🙄פאף
קרה לי שהייתי בגן משחקים עם איזה אמא, וכשאמרתי שיש לי ילד אחד היא שאלה אותי אם אני רוצה עוד ואז בירכה אותי בעוד... לא הבנתי מזה עניינך😅אבל אחר כך הבנתי שהחא לא העיפרון הכי מחודד בקלמר🤭
וואו זה פשוט בלתי נסבלחצי שניאחרונה

נשים משום מה מרגישות חופשי להגיב ולהעיר לכל הכיוונים

למרות שהן נשים ואמורות איכשהו להבין כמה שזה לא שייך!!

התקפות זעם (?) אצל פעוטותבת.

היי, התינוק שלי בן שנה וחצי. תינוק מקסים, חכם ופעיל.

לפעמים, כשהוא מתעורר באמצע הלילה ולא מקבל את מה שהוא רוצה/ לא ניגשים אליו אחרי שתי דקות הוא מתחיל לצרוח כמו בהתקף. ושום דבר לא עוזר. גם לא הבקבוק שזה מה שהוא רצה..

אנחנו מנסים לצאת איתו החוצה, להראות לו דברים מעניינים, להשכיב אותו עלינו, להביא לו משחקים ושום דבר לא עוזר. מה שקורה בסוף שהוא נרדם מעייפות מתוך צרחות.

זה לא קורה הרבה, בערך אחת לשבועיים / שלוש, אז לא ייחסתי לזה חשיבות.

לאחרונה הוא התחיל לעשות את זה באמצע היום, בסיטואציה אחת לפני כשהלך לישון (היה עייף והיינו בבית לא שלנו) ניסיתי להשכיב אותו בעגלה והוא פשוט צרח כמו משוגע למעלה משעה וחצי.. בסוף אחרי חודש שגמלתי אותו מהנקה ולא ינק בכלל הבאתי לו לינוק וזה מה שהרגיע אותו

בפעם השניה קם פשוט עייף בבוקר והתחיל את הצרחות האלה פשוט מתוך עייפות נראלי, אבל שום דבר לא הרגיע אותו. הפעם זה היה קצר יותר "רק" ארבעים וחמש דקות אבל זה היה נורא (המסך הרגיע אותו בסוף)

אז רוצה לשאול איך אפשר להגדיר את זה? האם זה נקרא התקפות זעם?

ובעיקר האם יש לתינוק שליטה על זה ואיך נכון להגיב. בגיל גדול יותר הייתי נותנת לו להירגע לבד כדי לא ללמד אותו שהוא "מרוויח" מזה. אבל לא יותר מה אפשרי בגיל שלו.

ביעותי לילה?מרימוש!
ילדים צריכים שנעזור להם בוויסות לפעמים.  זה לא נראה לי עניין של "להרוויח ", זה לקבל עזרה ללמוד איך לווסת את הרגשות שלי 
זה קורה גם ביום..בת.אחרונה
אני מצליחה לזהות מתי זה ביעותי לילה ואז הוא צריך חיבוק ומילים ונרגע. זה גם סוגי בכי אחרים, בביעותי לילה זה בכי מפוחד ובנה שתיארתי זה בכי עצבני, צרחות עד הוא נחנק.
לא נשמע כמו התקפת זעםכורסא ירוקה

יותר כמו ילד שצריך משהו וצועק עד שיתנו לו. הגיוני לגמרי בגילו.

כשאת כותבת לא ניגשים אליו או לא מקבל מה שהוא רוצה הכוונה שזה לא קורה מספיק מהר לטעמו (נגיד הוא רעב והאוכל לא מגיע מיידית כשהתעורר) או בכללי (נגיד שהוא רעב אבל את לא רוצה שיאכל בלילה אז לא מביאה לו)? כי זה פער די משמעותי, אם זה סתם לא מספיק מהר אז בדכ הם נרגעים כשמקבלים מה שהם צריכים, אם הוא ממשיך לצרוח יכול להיות שרצה משהו אחר, או שפשוט התעורר מחלום רע והיה צריך חיבוק. אם באופן כללי לא רציתם לתת לו אז הגיוני שיצרח כמו שאת מתארת. הוא קטן ועדיין עם צורך בכל מיני דברים גם בלילה.

לא הבנתי מה הכוונה שלא יחשוב שהוא מרוויח משהו מהבכי, זו הדרך שלו לדבר.. זה כמו לא לתת לילד אוכל כשהוא מבקש כדי שלא יחשוב שהוא מרוויח מהבקשה. אמנם הוא עושה את זה בצורה קצת מטריפה אבל זו פשוט הדרך שלו לתקשר..


אגב זה גם די הגיל שמתחילים טנטרומים שזה מה שאת מתארת אבל כי משהו לא קורה כמו שהם רוצים. אבל בגלל שאת מתארת שזה רק סביב שינה אז נשמע שבעיקר יש לו צרכים סביב השינה שכדאי להבין מה הם וזה יעזור

זה לא קשור לצורך שלובת.
זה מרגיש כמו עצבים כאלה. לא קיבלתי את מה שהייתי צריך או שאני לא יודע לסוות את מה שאני מרגיש עכשיו, זה מעצבן אותי ואני אצרח ברצף. זה לא פרקי זמן רגילים שהתינוק בוכה, וגם שום דבר לא עוזר לו בזמן הזה.. וניסינו הכל. זה פשוט מרגיש כמו התקף צרחות
תגידו לי אם אני מגזימה אולי באמת הוא צודקחמדמדה

אז אני מזכירה ששברתי את הרגל לפני חודשיים, בשבועיים האחרונים מותר לי לדרוך (עם מגף דריכה) וברוך ה' בשבוע האחרון כבר לא כואב כשדורכת

אממה

בעלי אחראי על פיזורים ואיסופים של הילדות מים הסתם

ובשבוע האחרון כל יום בבוקר עושה לי סרט, תלכי את, תקחי לפחות את הקטנה, היום ממש עשה לי מצפונים

עכשיו הגן של הקטנה קרוב מאוד, תגידו מאתיים מטר מהבית, אבל עם מדרגות

ושל הגדולה זה איזה שבע דקות ברגל אבל גם יש מדרגות

וגם הוא אומר לי פסדר קחי את הרכב

אבל חוקית אסור לי לנהוג עם המגף (נהגתי כשלא היתה לי ברירה נגיד לראיון עבודה שאין מי שיסיע אבל משתדלת שלא כי לא באלי קנס)

אני לא מוכנה

גם מרגיש לי לא ממש אחראי לא יודעת פתאום חס וחלילה קורה משו אני לא יכולה נגיד להרים את שתיהן, או לרוץ לאחת אם רצה לכביש או ווטאבר

והוא מרגיש שאני כאילו 'מורחת' את התירוץ שלי כי בבית יאמר לזכותי שאני כן עושה כבר הכל


לא יודעת מבאס אותי

מה אומרות?…

אויש. איזה מעצבן שזה קורהיעל מהדרום

לק"י


באותה מידה שאת לוקחת תמיד, גם הוא יכול.

אולי תציעי לו להתחלק- קחי את מי שקרובה. וככה אולי הוא ירגיש שהוא לא לבד בזה. וגם לך זה יהיה בסדר

שניכם צודקיםאמאשוני

המצב הגבולי הזה יכול לגרום לתנודות, כי זה לא שממש אסור, אבל גם לא שממש מותר.

מכיוון שכם הוא כבר אחרי תקופה ארוכה שהוא סוחב את האלונקה,

העצה שלי- תהיה חכמה, אל תהיי צודקת.

כלומר את צודקת, עקרונית הוא עדיין אמור לתמוך בתהליכים כמו לפני כן כדי להבטיח החלמה מלאה לרגל.

אבל שחררי את זה.

הוא מרגיש פראייר או שכבא מיצה?

תשאלי אותו (או שאת יודעת) מה הנקודות שהכי קשה לו, ותעבירי למיקור חוץ.

עוד קצת ואתם חוזרים לשגרה, חבל חבל חבל

לצבור משקעים בזוגיות בגלל תקופה כ"כ קצרה.


הכי חשוב לגלות אמפטיה אמיתית כלפי התחושות שלו,

זה באמת מבאס שגם אחרי חודשיים הוא עוד צריך להמשיך לתת פול טיים כשהפתרון נראה ממש בהישג יד (אבל מה לעשות שהוא לא בהישג יד.. אבל זה נראה שכמעט כמעט כן, וזה מבאססס)

חשוב להביע הערכה כלפי מה שעשה ועוד עושה,

לנסות לחפש איפה את יכולה להקל עליו בתוך הבית (נניח לשבת על שרפרף בזמן שאת מקלחת את הילדות)

שיראה שמשהו מתחיל לזוז..


לגבי איסופים ופיזורים, אם הגן כ"כ קרוב אולי אפשר למצוא הורה שמוכן להסיע את הילדות או לאסוף ברגל.

תחכי להם למטה,

או אולי אפילו אל תרדי במדרגות אלא תבקשי מהורה מזדמן להוציא/ להכניס את הילדה מהמדרגות ועד הגן עצמו.


בטוחה שתמצאי פתרון לטובת כל הצדדים,

ותשמרי על עצמך. הרגל צריכה להחלים כמו שצריך

בהצלחה ורפואה שלמה!!

אני בשוק כרגע. ואני מתוסכלתחמדמדה

התחלנו לדבר

מפה לשם הזכרתי שיומיים אלרי הלידה שטפתי כלים

תגובתו:

מה הבעיה בזה? למה שלא תשטפי כלים?


אין לי עם מה לעבוד אפילו אחרי תגובה כזו


די נו

מה נדפק איתו

אין לי כוח לפרט אץ כל הדיון אבל פשוט לא באלי להמשיך את השיח הזה

תקשיביאנונימית בהו"ל

לפני כמה שנים, בעלי היה עם גבס לתקופה.

לא היה יכול לעשות כלום בבית

רמת המתח שזה הכניס לזוגיות שלנו, הייתה נוראית

ברמה שזה כמעט פירק אותנו


אני טורטרתי ללא הפסקה

טיפלתי בילדים קטנטנים, כולל ניקיונות לפסח ועבודה

כולל לדאוג לו

הוא מצידו, היה בבית כל הזמן אבל לא יכל לעשות כמעט כלום ולעזור לי

זה סיר לחץ מבעבע

ממש ניסיתי לעזור לו ולהבין אותו

אבל בפועל כנראה שכמעט לא הבנתי כלום

וכל הכוונות לטובה שלי יצאו הפוך

ובאמת באמת עמדנו על פסע מעוד רגע הבית שלנו מתפרק


בסוף הגבס ירד

עשיתי עבודה עם עצמי בכל מיני מישורים

גם הוא

והיום ב"ה אנחנו שמחים ומאושרים


למה אני כותבת את זה?

קודם כל, כי גם אתם על הקצה.

לא משנה אם המקרה שלכם והזוגיות שלכם היא לא כמו שלנו.

בן זוג שנפצע וכל העומס עובר לבן הזוג השני, זה ממש ממש מאתגר.

גם אם את מנסה כמה שיותר עכשיו

אני בטוחה שהוא עבר / עובר תקופה לא פשוטה

וברגע הזה, זה לא הזמן לוויכוחים עקרוניים.

וגם לא לשאלה מי צודק

כי את האמת?

שניכם צודקים

אבל אתם לא צריכים צדק

אתם צריכים (כל אחד מכם), שהשני יראה אותו ויכיר בקושי שלו.

עזבי ויכוחים עקרוניים

הוא בעצם בא ואומר שכבר קשה לו מידי. הוא לא יכול.

הוא אומר את זה בצורה לא נחמדה אולי, לא נעימה.

אבל זה המסר.

תנסי קודם כל להקשיב למסר.

אחר כך אפשר לחשוב פרקטית מה עושים כדי שגם את תשמרי על עצמך.

אבל אני חושבת שמה שחשוב כאן זה היכולת לראות אחד את הקושי של השני

וכן, ברגעי קצה, זה קשה מאוד

אבל אם לומדים, זו מתמה

אםoo

רוצים לפתור קונפליקט

זה לא עוזר שכל אחד יציג ויראה את הצד של עצמו

אלא חייבים לראות ולהבין את הצד של האחר


הוא רואה שהלכת ונהגת לראיון

אז הוא מצפה שתעזרי לו עם הפיזורים

הוא רואה שאת שוטפת כלים אחרי לידה (לא רואה שום סיבה בעולם לעשות את זה גם שבוע אחרי לידה)

אז הוא מבין שאת יכולה לתפקד יומיים אחרי לידה


המחשבות שלו די הגיוניות בהתחשב בהתנהלות שלך


אם את רוצה שינוי כדאי לך להתחיל בהתנהלות שונה שלך

או לחילופין להבין שהמחשבה שלו הגיונית וצריך להתחשב גם בה

מסכימההמקוריתאחרונה

אם ראיון חשוב, למה הצורך שלו לא?

פשוט לא להיות גיבורה!

תחשבי שבעלך, כמה שהוא בעלך, מסתכל עלייך מבחוץ בסהכ. לא להרבה יש את היכולת להבין בכמה מאמץ זה כרוך או שזה לא מובן מאליו או שזה היה דחוף והגן והצורך שלו לא

(בעיניי אגב, היה עדיף לנסוע במונית כי זה מסוכן)

נשמע שבאמת הוא מרגיש שנגמר לו אחרי חודשייםאוהבת את השבת

עזבי עכשיו את המשכב לידה חבל לריב על זה אם לא רלוונטי עכשיו..

בפעם הבאה בע"ה תתני לו לקרוא על משכב לידה, יותר קל להם להבין שמישהו איר מסביר


לגבי הגבס תשבו רגע תדברו מסודר ותחליטו איך לחלק ביניכם... חבל שנשאר ככה תת קרקעי ועושה לכם הרבה מתח...


ומבינה ממש ממש את התסכול שלך!!!!!♡♡♡

חיבוק!!

אולי יעניין אותך