בכיור ערמה של כלים לא שטופים משבת.
מתחילה לשטוף וכרגיל בראש קול מתלונן "מתי יהיה לי כבר מדיח?" אנחנו בשנת 2022!!"
ואז נזכרת במסר יפה שלמדתי בשבת. על נשים פשוטות של פעם שהיו עושות דברים מתוך שמחה.ופעם לא היה חסר עבודה.🙂האמת, אני לא צריכה לקרוא ,יש לי את המסר הזה מול העיניים. חמותי כזאת, שתהיה בריאה. תמיד עושה את כל עבודות הבית מתוך שמחה, ותוך כדי לא מפסיקה להתפלל ולברך, לברך, לברך....
ממש אשת חיל ש"תעש בחפץ כפיה".
טוב, ננסה. תחת הזרם המים החמים (הדלקתי דוד
) עם כל הלכלוך שיורד עם עוד שפריץ של אקונומיקה, מתחילה להתפלל. להתפלל ,שבפעולות האלה של נקיון אני ובעלי נידע לבאר את הטוב מהרע,
שננקה את הלב שלנו ממחשבות רעות,
שהבנות שלנו יהיו מוגנות מכל הזוהמה של בחוץ,
שהבית יהיה מטוהר. יהיה נקי.💫
שהעולם יחזור להיות טוב יותר, מטוהר יותר.💫
הסכלתי על הכיור הלבן, על הכוסות המבריקות וואללה היה לי סיפוק. כאילו גם הלב שלי קיבל איזה "ויש".

ואני מזכירה לעצמי את זה המון בעבודות היומיומיות של הבית, לעשות את הדברים מתוך שמחה וחיות, אהבה לבני הבית ולבית עצמו. לפעמים יוצא, לפעמים פחות.🤷♀️ וכשיוצא יש לי בלב המון נחת.❤😌
ואיך אתן מרגישות עם עבודות הבית?



מדברים
