קודם כל-
זה לא בהכרח מגיע מ"מקום של תאווה".
הקב"ה ברא את הגוף שלנו כך שפעולות מסוימות עושות לנו טוב
ופעולות מסוימות עושות הרבה טוב/נעים/עונג וכו'
ובכוונה.
עד כמה שידוע למדע כרגע,
השימוש היחיד של האבר הזה- היא להנות. לעשות לך טוב.
עכשיו, נכון, יכול להיות, הוא לא נברא כדי לעשות לך עכשיו טוב.
אבל באופן כללי- לזה הוא מיועד.
אם את רעבה, ואת אוכלת כדי להשתיק את הרעב- זה לא נקרא מילוי תאווה, זה נקרא מילוי צורך.
את את צמאה, ושותה כדי שיפסיק לכאוב לך הגרון- זה לא נקרא מילוי תאווה, זה נקרא מילוי צורך.
אם את עייפה, ונשכבת במיטה ומרגישה רוגע שמתפשט לך בגוף- הוא לא נקרא מילוי תאווה, למרות שזאת פעולה שעושה לך טוב. זה מילוי צורך בסיסי שד' ברא בך.
ברור שעדיף להנות מזה עם בעלך, ולא לבד.
אבל כל עוד לא נשואים, ואין אפשרות, לא כדאי להצטער הרבה על מה שהיה.
להשתדל להמנע, להמעיט- אולי (מחלוקת הלכתית). אבל כבר היה מעשה, והרגשת צורך לעשות משהו עד ש, זה בסדר. אפשר לנשום. לרוב השיטות זה לא אסור.
[ו עם בעלך זאת תהיה בעזהי"ת חוויה אחרת לגמרי, חוויה שכוללת גם נפש ולא רק גוף.]