טריגר - חוויה מהתקנת התקן.
אתמול הלכתי להתקין התקן.
גלולות הנקה (ללא הנקה), גורמות לי להכתמות.
גלולות משולבות היו לי ממש טובות, אבל פרט קטן ושולי - אני בסיכון מוגבר איתם להיווצרות של קריש דם, אז אסור לי להמשיך איתם.
דיאפרגמה זו אופציה הלכתית פחות מועדפת לפי הפסיקה שלנו.
אז נשארתי עם התקן.
חששתי לפני כן, מאחורי המניעה, מהכאב של ההתקנה, מההיחשפות.
לקחתי משכך כאבים ואמרתי לעצמי שיעבור את זה כמו גדולה.
אבל שום דבר לא הכין אותי לכאב בזמן ההתקנה. כשהיא הכניסה את ההתקן כאב לי כל כך. כמו הצירים עם הפיטוצין, שבהם כבר ביקשתי אפידורל. ופשוט שכבתי שם על המיטה ולא יכולתי לעשות כלום וזה כל כך כאב.
ואז היא רצתה לבדוק שההתקן במקום עם האולטרסאונד, אבל בדיוק נגמרו הכפפות בחדר. ראיתי אותה מנסה לחשוב מה לעשות, אז אמרתי לה שהיא יכולה ללכת להביא.
אז נשארתי חשופה ומדממת (התקנתי במחזור) על המיטה בחדר.
מסתבר שההתקן נמצא יחסית נמוך, אבל בגלל שכל כך כאב לי, היא לא רצתה לנסות להעלות אותו שוב, כי היא אמרה שזה יכאב יותר. אז לבדוק עוד שבוע שהוא עלה קצת יותר למקום שלו.
באתי להתארגן, אין בחדר שלה מגבונים. מה בדיוק אני אמורה לעשות? זה לא משהו בסיסי בחדר של רופאת נשים?
בסוף הסתדרתי איכשהו.
אבל כל החוויה הייתה ממש לא נעימה, אני עדיין מנסה לעכל את החוויה, ותוהה לעצמי למה אני צריכה לעבור את כל זה בשביל למנוע...
זהו.
סתם מסתובבת כבר יומיים עם התחושות האלו. ובעלי מקסים, אבל הוא לא באמת מבין מה זה אומר.
ואני יודעת שאני כותבת קצת מבולגן, אבל תודה לכל מי שקראה עד לכאן❤️
