חמותי אוהבת לעשות לנו הפתעות, ופשוט להגיע.
ואני שונאת את זה. שונאת!!
היא לא מגיעה אלינו הרבה (נסיעה ארוכה מאוד) אבל כשהיא מגיעה- זה בהפתעה או בהתרעה קצרצרה.
ותמידדד זה בזמנים גרועים.
אנחנו בבידוד, חולים, גמורים. עם ילד שדורש 1000 תשומת לב. לא 100.
איך שנכנסתי אתמול למיטה לנוח- דפיקה בדלת.
הם נסעו את כל הנסיעה כדי להפתיע אותנו מרחוק...
נשארתי בחדר למרות ששמעתי שזה הם.
בעלי בא לקרוא לי שהם פה.
אמרתי לו שאני כבר מתארגנת, ושמעתי את אמא שלו מרחוק 'למה היא לא באה? לא רוצה לפגוש אותנו??'
והיה בא לי לצרוח לה חזרה שלא.
לא מתאים לי הפתעות כאלה, לא כשאני חולה. הדבר היחיד שאני רוצה כרגע זה לנוח, גם ככה אני בהיסטריה על ההריון עם הקורונה (יש לי תסמינים שיכולים לפגוע בהריון, ועוד לא הגיעו אלי הדברים מהקופת חולים שיעזרו לבדוק את העניין וכמה זה חמור ואם לפנות לביח)
לקחת יום חופש במיוחד כדי לבוא!! זה אומר שידעת לפחות יום קודם שאת מתכננת להגיע... לא יכלת לעדכן??
בסוף יצאתי. עם פרצוף חמוץ.
ישבתי מול הדלת ולא שיתפתי פעולה. לא הייתי מסוגלת.
היא הכינה לנו ארוחת צהריים, ופשוט לא יכלתי לומר לה תודה מרוב שהייתי עצבנית.
והייתי מתוסכלת שבעלי לא מסוגל לומר לה שלנו לא מתאים הפתעות, ובבקשה תתחיל לעדכן אותנו מראש.
כבר היו פעמים שהייתי בדרך לצאת להיפגש עם חברה (שלקח לנו חודשיים לקבוע) והם התקשרו שהם בדרך, או שלא הייתי בבית והם פשוט דפקו בדלת.
זה לא קפיצה של 10 דקות, נסיעה באמת ארוכה.
אני לא יכולה להשאיר אותם ליסוע 'סתם' ולא להיות חלק מהביקור, וזה משבית לי תוכניות כל פעם שהם מפתיעים.
והפעם עם המנוחה זה פשוט עבר כל גבול....
הם לקחו לי את השעה היחידה ביום שיכלתי לנוח, ואחכ הייתי צריכה לתפעל את כל הבית ולא היה לי טיפת כח.
ואני שונאת את זה. שונאת!!
היא לא מגיעה אלינו הרבה (נסיעה ארוכה מאוד) אבל כשהיא מגיעה- זה בהפתעה או בהתרעה קצרצרה.
ותמידדד זה בזמנים גרועים.
אנחנו בבידוד, חולים, גמורים. עם ילד שדורש 1000 תשומת לב. לא 100.
איך שנכנסתי אתמול למיטה לנוח- דפיקה בדלת.
הם נסעו את כל הנסיעה כדי להפתיע אותנו מרחוק...
נשארתי בחדר למרות ששמעתי שזה הם.
בעלי בא לקרוא לי שהם פה.
אמרתי לו שאני כבר מתארגנת, ושמעתי את אמא שלו מרחוק 'למה היא לא באה? לא רוצה לפגוש אותנו??'
והיה בא לי לצרוח לה חזרה שלא.
לא מתאים לי הפתעות כאלה, לא כשאני חולה. הדבר היחיד שאני רוצה כרגע זה לנוח, גם ככה אני בהיסטריה על ההריון עם הקורונה (יש לי תסמינים שיכולים לפגוע בהריון, ועוד לא הגיעו אלי הדברים מהקופת חולים שיעזרו לבדוק את העניין וכמה זה חמור ואם לפנות לביח)
לקחת יום חופש במיוחד כדי לבוא!! זה אומר שידעת לפחות יום קודם שאת מתכננת להגיע... לא יכלת לעדכן??
בסוף יצאתי. עם פרצוף חמוץ.
ישבתי מול הדלת ולא שיתפתי פעולה. לא הייתי מסוגלת.
היא הכינה לנו ארוחת צהריים, ופשוט לא יכלתי לומר לה תודה מרוב שהייתי עצבנית.
והייתי מתוסכלת שבעלי לא מסוגל לומר לה שלנו לא מתאים הפתעות, ובבקשה תתחיל לעדכן אותנו מראש.
כבר היו פעמים שהייתי בדרך לצאת להיפגש עם חברה (שלקח לנו חודשיים לקבוע) והם התקשרו שהם בדרך, או שלא הייתי בבית והם פשוט דפקו בדלת.
זה לא קפיצה של 10 דקות, נסיעה באמת ארוכה.
אני לא יכולה להשאיר אותם ליסוע 'סתם' ולא להיות חלק מהביקור, וזה משבית לי תוכניות כל פעם שהם מפתיעים.
והפעם עם המנוחה זה פשוט עבר כל גבול....
הם לקחו לי את השעה היחידה ביום שיכלתי לנוח, ואחכ הייתי צריכה לתפעל את כל הבית ולא היה לי טיפת כח.
