והאמת, יש בי משהו של אמא בת 44 שיש לה גם גדולים והיתה פעם במחשבות של כמה חשוב לעמוד על הכללים, ואם נזרום יותר מידי , תהיה לנו אנרכיה בבית, ואוי ואבוי איך הילדים יגדלו ...
ועכשיו עם הקטנים אני במקום של זרימה, יש ארוחת ערב, ומש ארוחת ערב מאוחרת, וגם ככה הגדולים אוכלים מתי שבא להם, אז למה לקטנים אסור? הם בני אדם כמונו.
וכן, פה ושם הילדים מדלגים על צחצוח שיניים או אוכלים אחריו, וב"ה מצב השיניים אצלנו טוב, אז כנראה לא נורא, והאמת שהקטנים הולכים לישון בשעות מאוחרות יןתר מאשר בבחת של גדולים. זה גורם לי להסצכל על העמידה הנוקשה על הכללים, והסתכלות על זה כמשהו חינוכי בעיניים קצת פחות רציניות מודה שאני אמא די זורמת, יש ארוחת ערב, אבל ממש מותר לאכול פרות , ירקות, קורנפלקס, ביסקויטים, תה, שוקו, מתי שרוצים.
ולא כל כך מצליחה להבין למה לנו מותר לאכול כשבא לנו ולילד אסור, ואיך אפשר בכלל לומר לילד לא על אוכל.
ושכל ההתעקשות הזו על כללים בסגנון ה- אוכלים רק בזמן הארוחה וכו. היא ממש מיותרת , אולי יש כאן אמהות שיראו בזה התעייפות שבאה עם גידול הקטנים בבית, או שזו גמישות שבאה עם ההבנה שהיחדים יצאו בסדר ב"ה גם אם לא היינו הורים מושלמים ופספסנו כמה כללים.