איפה אני ואיפה אנשים כמו הקצינים האלה שנפלו?

י"א שבט 18:07
אני, שיושב עמוק על כיסא הבורגנות המעמד ביניימי והם, שעושים דברים גדולים.
להם יש
ערכים. הקרבה. נתינה. אמונה. ההגעה לטופ של הטופ. הסתפקות במועט גשמית ושאיפה למרובה ערכית.

לי יש
עוד עליה בשכר. עוד כסף. עוד ערב נינוח בבית. עוד חיפוש עקר אחר משמעות. אחר השכלה. אחר המיצוי העצמי. אחר הריגושים.

איפה אני ואיפה הם?
איך מגדלים ילדים כאלה?

בראשית נברא היקום. הדבר עצבן המון מאוד אנשים. ונחשב בעיני רבים כדבר חסר טעם לחלוטין.

 

יש תיאוריה הגורסת כי ברגע שבני האדם יבינו את משמעות החיים, היקום וכל השאר, יעלם העולם כהרף עין ויוחלף במשהו עוד יותר לא ברור ולא מובן.

 

יש תיאוריה הגורסת כי כל זה כבר קרה.

י"א שבט 19:32
מה אני משאירה מאחור.
מה אני תורמת לעולם.
החיפוש האינסופי אחר נוחות וכסף, מה ישאר לנו מזה? כלום.
באנו לפה לעשות משהו. לשנות. להשפיע. ואנחנו נשאבים, אני נשאבת. לשגרה לעבודה.
הלוואי והיו לי את הכוחות לצאת קצת מעצמי.
מתנחמת בזה שבעלי אחד כזה מיוחד. והלוואי שהכוחות חיים שיש לו יעברו לילדים שלנו. ושהשם ישמור לי עליו תמיד.


יום קשה מאד. ממש. אני באופן אישי מפורקת.
אלוקים בוחר אליו את הטובים ביותר. זה ממש זה.
י"א שבט 22:05
מול העיניים. ממש עצוב. שה' ישלח ליורה חסד ורחמים שישאר שפוי וידע שמה שקובע זה שהוא פעל להגנת עמו וארצו
י"א שבט 22:08
כואב הלב עליו.
י"א שבט 23:42
כמה מוכנים להקריב ולתת לעומת כמה מוכנים לקבל
י"א שבט 20:26
י"ב שבט 09:32
מגלים כמה אומץ
גבורה
מסירות נפש של ממש
גמישות ויכולת השתנות
כנות
מאמץ
נדרשים בשביל עבודת המידות הפנימית האישית.
בשביל לבנות יראת שמיים
בשביל לבנות זוגיות איתנה
בשביל לגדל ילדים
כל הדברים ה"מובנים מאליהם" דורשים אומץ וגבורה.
כשרועי קליין קפץ על הרימון, חבריו ומוריו בעלי מיד הדגישו שמדובר בחיים שלמים של מסירות נפש, של עבודה פנימית, שהובילו לאותה נקודה.
ולרוב לא מגיעים לנקודת שיא שיוצרת אתוס.
אבל זה לא משנה,
כי מי שבוחר בהתמקדות פנימה ובעבודה פנימית, כבר לא צריך (או לאט לאט לא צריך) את הרושם החיצוני, את הקומפלימנט החברתי.
אלא הולך ונעשה מחובר לאמת כפי שהיא מול ריבונו של עולם, אל האמת כפי שהיא בחדרי חדרים של ביתו וליבו.
כמה גבורה צריך בשביל להיות אמיתי וישר שם, במקום הלא נראה.
כמה קל להיות גיבור בתארים החיצוניים, ב"מקצוע", בעשיה הנראית לעין.
איך מגדלים ילדים כאלה? רק, רק, רק בעבודה פנימית.
כי ילדים רואים ומרגישים הכל. אי אפשר לעבוד עליהם, מי שמנסה להציג להם הצגות רק מרחיק אותם מהגבורה מהיושר מהאמת.


כמה מסירות נפש יש בקביעת עיתים לתורה.
כמה מסירות נפש יש בטהרת המשפחה. במיוחד בדור שלנו. כמה רגעים יש בחיים של גבורה עילאית בנושא הזה, כל אחד ועניינו. גבורה נסתרת, סודית, כזו שלא מקנה לך צלשים וכפיים.
כמה מסירות נפש יש בגידול ילדים בשלווה ובנוכחות הורית. ברגעי גבורה אינסופיים על מידותנו מול הילדים, בנגיעה בכל המקומות הכואבים שההורות מעוררת, כמה גבורה לטפל, להיות, להשקיע, לבנות את הקשר כל הזמן כל הזמן.
כמה מסירות נפש על העמקת הקשר הזוגי, ההקשבה הפנימית לבן הזוג, בניית אחדות עמוקה ואמיתית. כמה פיתוי יש לברוח, לברוח לכל מיני מקומות, אפילו רק להזניח את עבודת האחדות הכי בסיסית של הקיום. כמה כוחות נפש צריך כדי להכיל באמת את בן הזוג, ולחיות בשניים.
כמה מסירות נפש יש בחיי בורגנות ישרים, בעבודה ישרה, בהתנהלות כלכלית וחברתית ישרה.
כמה מסירות נפש יש בשמירה על הלכות לשון הרע.
כמה מסירות נפש יש לאדם שבוחר, כל הזמן נמצא בבחירה, מה לעשות במתנת חייו, למי להקשיב, אחרי מי ללכת, מה המציאות מבקשת ממני עכשיו. ולעשות ויתורים קשים כדי להיות נאמן לעצמי, לאמת.


במקום לחפש רחוק, תחפש מתחת לגשר.
כן, זה הכי הכי הכי קשה בעולם.

מציעה הקשבה, לב, תובנה

פרטים במסר ובכרטיס האישי

י"ב שבט 10:15
לא רואים את הבית בכלל.
ישנים בחוץ.
עובדים קשה על חשבון הבית והמשפחה בשביל שאנחנו נוכל לישון בשקט.
נשמע שאת מנסה להפוך את החיים הבורגנים שלנו למשהו עילאי. אז לא. יש אנשים שחיים כמוך וכמוני. באמת ביושרה פנימית ובעבודת המידות, אבל הם מוסיפים לעצמם עוד מדרגות. באהבת העם והארץ. אם זה בבחירת מקצוע ואם זה בבחירת מקום מגורים ואם זה בהתנדבות.
אני יכולה להיות בן אדם מדהים. אבל הקומה הזו חסרה אצלי.
הלצאת מעצמי.
ולא, לגדל ילדים זה לא לצאת מעצמי.

כמו שאמרתי אני מכירה את אחד מהם.
החיצוניות היא כלום לעומת מה שהיה בפנים.
איך הגדירה אותו חברה שלי? האדם הטוב ביקום. צניעות נועם הליכות ועוד מידות טובות.

אישית? אני לא מכירה הרבה אנשים כאלה.
אני מכירה אנשים מדהימים. באמת.
אבל כמוהו? ספורים. ותודה לאל שזיכה אותי להכיר את הגדלות של האנשים האלה בעודם בחיים. ועד 120 בע"ה.
י"ב שבט 11:38
עבורי, ילדי, גורמים לי לתהליכים הכי קשוחים שיש של שינוי פנימי. של לצאת מעצמי. של לקחת את הבאגים הכי בסיסיים שלי ולעבוד עליהם מהשורש כי ילדים יודעים לדרוך בול בנקודה! זו המתנה שהם מביאים איתם. דרבון בלתי פוסק לעבודה פנימית למענם. רק למענם.


לא כתבתי שום דבר בהשוואה לנפטרים ז"ל, כי זה לא העניין.
העניין הוא שכל אחד יש לו יכולת לקיים את תפקידו עלי אדמות בקטנות, בבינוניות, או בגדלות.
וכל אחד קיבל כשרונות אחרים ובעיקר תנאי חיים אחרים להתמודד איתם.

סתם בשביל הדוגמא, יש ביננו אנשים רבים עם התמודדות נפשית יומיומית, משהו שאי אפשר שלא להיות גיבורים בו מרוב התובענות, האינטנסיביות,
התמודדות של בני משפחתם, של בני הזוג, גבורה עמוקה ונסתרת.
הם לא בחרו בזה, אין להם הילה, ולא הערכה, אלא בעיקר הרבה ביקורת מהסביבה ובדידות.
הייתי רוצה להרים להם.
אתם גדולים מהחיים, אולי לא מתתם על קידוש ה' אבל אתם חיים על קידוש ה' והחיים.

מציעה הקשבה, לב, תובנה

פרטים במסר ובכרטיס האישי

י"ב שבט 11:54
להשוות אנשים שתורמים מעצמם ואת עצמם למדינהולעם לאנשים שמגדלים ילדים זו לא השוואה נכונה.

כי אותם אנשים שתורמים מעצמם הם גם מגדלים ילדים וגם נותנים לסביבה.

אז, גידול ילדים זה לא הכי לצאת מעצמך. זו עבודת המידות,נכון. אבל אתה עדיין בתוך עצמך והמשפחה הקטנה שלך.

יש מדרגות. וכל אחד יודע איפה הוא נמצא.
ואני יודעת מה זה התמודדויות בנפש. מהסביבה המאד מאד קרובה שלי.

ונכון, כל אחד והשק שלו.
ועדיין, זה לא הזמן והמקום להרים להם. כי אנשים פה מתו.
והם היו גיבורים גם כלפי חוץ וגם מבפנים.
ולכתוב 'קל להיות גיבורים בתארים חיצוניים' בשרשור שנפתח מתוך הערכה לקצינים שנפטרו, ורצון לגדל ילדים כאלה, זה לא במקום. אבל בכלל.
ולא משנה לי מה ההקשר.
י"ד שבט 04:04
1. קודם כל בתור אחד שכבר כמה שנים טובות במערכת יש קצינים שהם אנשים על הפנים, יש משהו במערכת הצבאית שמשאיר אותך גם בגלל הנוחות, השכר, החופשות, ההטבות, הקידומים, ובעיקר הכח בידיים, יש משהו משכר בזה. לצערי לא כולם נשארים בגלל ערכים נטו..
2. קשה להיות רחוק מהבית, קשה לא לראות את הילד ואת האשה, אבל בכנות מתרגלים להכל, ככה גדלנו, אני ואישתי לא מכירים משהו אחר. מבחינתנו לחזור פעם בשבוע זה צופר. כי אנחנו רגילים לפעם בשבועיים.
3. אני תמיד מסתכל על החבריי האברכים בישיבה, בלי גרוש על הנשמה לומדים תורה מהבוקר עד הלילה, מנקים את המרצפות בבית ספר הסמוך, חיים מהיד לפה בשביל ללמוד תורה, זה תמיד נראלי יותר ערכי ממה שאני עושה.
4. כל אדם שנפטר יגידו שהוא היה משהו מיוחד במינו, לא בא להוריד או משהו להפך. אבל אני חושב שדמותו של יהודה דימנטמן לא נופלת מדמותו של אלחרר, שניהם אנשים גדולים כל אחד בתחומו, כל אחד מסר נפשו במקום שבו היה, כל אחד עשה קידוש השם.
5. אין ספק שהצבא (ובדגש על היחידות הקרביות) זאת המערכת הטוטלית והדורשת ביותר, כוחות גוף ונפש והקרבה שאין בשום מקום אחר. אבל גם כאן אפשר לשכוח מי אנחנו ומאין בנו, גם כאן אפשר בקלות להתבלבל, לשכוח מה השליחות ולמה אנחנו פה. בעיני כל אדם שחי בתודעת שליחות, שכל יומו מוקדש למעשים טובים הוא אדם גדול, וזה לא משנה איפה הוא נמצא. יש לי אפילו כמה ראיות לזה מהתלמוד (מי שמכיר את הספור על אבא אומנא בתענית).
6. לפעמים אני חושב שדווקא זה שאתה נמצא בתוך מקום כזה זה תובע ממך להיות ערכי, וזה יותר קל ממקומות אחרים. כל היום 24 זוגות עיניים (במקרים אחרים יותר) נעוצות עליך, מספיק טעות קטנה וכולם מתלחששים מאחוריך, כל פעולה בוחנים אותך, קשה לא להיות ערכי במצב כזה, אתה חייב להיות מושלם כי אתה המודל שלהם. וזה מתעצם ככל שעולים בסולם הדרגות..
יש גם משהו בעצם המציאות של הצבא שהכל ערכים ושליחות וקל להיות ערכי. לדעתי אנשים בחוץ שחיים את העולם, הרבה יותר קשה להם להישאר בלבל הגבוה. אנשים שאין משהו בולט ונוצץ במה שהם עושים, והם עדין נשארים גומלי חסד וטוב..
7. לסיום, הדבר הראשון שקפץ לי לראש כששמעתי על אלחרר, זה איזה בן אדם טוב הוא היה, אני יקח משהו אחד טוב על עצמי, בשביל להתקדם ולהיות טוב יותר. והלוואי ונצליח כל אחד להיות טוב יותר לעולם ולסביבה במה שאנחנו עושים ובזה עשינו את שלנו...
י"ד שבט 11:02


י"ד שבט 14:42
אין לי עניין בהשוואות, הן הפך מהתמקדות פנימה.
באתי להאיר, מתוך מותם של אנשים גדולים, במקום ליפול לחולשה ולקטנות בגלל המפגש איתם, יש מקום לקחת מהם ולהתעצם.
לא בדרך של חיקוי חיצוני
אלא במילוי תפקידי בעולם באופן משמעותי ואמיתי יותר. לעשות את מה שיש לי מתחת לגשר - בגדלות.
ומשם לחפש משימות נוספות. לא צריך לחפש, הן נמצאות מתחת לאף של כל אחד ואחת.
ושום דבר, אבל שום דבר, לא שווה, אם כלפי בן הזוג והילדים אתה מזניח.
זו האחריות הבסיסית
והכי הכי הכי קשה שיש בעולם.
כי היא מפגישה אותנו עם המקומות הכי פנימיים שלנו, עם המידות הכי לא מתוקנות, עם החולשות הכי גדולות
ופעמים רבות מאוד אנשים בורחים החוצה למשימות שיש בהן הערכה חברתית, במקום להתמודד פנימה.

להיות אמא
זה להרות, מסע כומתה מתמשך של תשעה חודשים ביום ובלילה, בכל לבבך בכל נפשך בכל מאודך
זה ללדת
לעבור ייסורים, להיות בקרב על החיים, לעבור בשער החיים והמוות, ולהביא יצירה חדשה שלא היתה כמוה לעולם. כמה מובן מאליו.
לידה היא קרב. קרב לחיים ולמוות. 10% יוצאות עם ptsd לרמותיו השונות בדומה להלומי קרב.
ומיד אחרי הלידה?
טירונות פסיכית של "חופשת" לידה. אין לך יום ואין לך לילה, עם גוף שבור ונפש מפורקת, את מוצאת כוחות ומחזיקה את עצמך, מעניקה לתינוקך, מייצבת את ביתך. איזה תעצומות. לא פחות ממפקד בצבא.
ומשם החיים רק מתחילים, והכל רק נהיה יותר דורש ומאתגר יכולות נפשיות, יכולות הוריות, רגישות, אחריות, נוכחות, תובנה,
לדעת לוותר, לדעת להתגמש, לדעת להכיר בחולשה שלי ולהתגבר עליה, לדעת לשים פס על הסביבה, לדעת לפנות לייעוץ,
כוח התמדה אינסופי של מיליארדי משימות קטנטנות ותשומת לב מתמדת לגידול של ילד אחד עלי אדמות, כך שיצא בריא בגופו ושלם בנפשו.
כל זה מובן מאליו ולצערי לא נחשב כדבר גדול, כחסד גדול, כמשימה גדולה.
אה, ותוך כדי רובנו גם מורות (40 זוגות עיניים שנעוצות בך בהערכה ואתה המנהיג שלהן), עובדות סוציאליות (לגעת בנפש הרכה בידיים חשופות ובעדינות של מנתח על), אחיות (חיים ומוות במערכת אינטנסיבית), סתם כאלה מקצועות בנאליים, מובנים מאליהם, לא כמו להיות מפקד בצבא חס ושלום, בכלל אין מקום להשוואה.

להיות הורה טוב - לא מובן מאליו
להיות עובד טוב - לא מובן מאליו
להיות אדם ישר וערכי - לא מובן מאליו
לשמור על מתח רוחני ויראת שמיים - ממש לא מובן מאליו
להיות שכן נחמד, להיות חבר קהילה תורם ואכפתי - לא מובן מאליו

וכל זה מתחיל, כמו שאמרתי, בהתמקדות פנימה ובנאמנות לעצמי ולביתי. להתבונן פנימה ולשאול את עצמי איפה אני יכול להתקדם במשימות חיי ולא לחפש משימות של אחרים.
והיות ואני לא יכול לעשות משימות של אחרים (כי כנראה זה לא תפקידי בעולם) אז להשאר בתחושת קטנות וחולשה
שמורידות עוד יותר את המוטיבציה למשימות שלי.


ולכן לא כתבתי, שוב מדגישה, ביחס לנופלים, אלא ביחס לתחושה העולה בראש השרשור ואני מבינה אותה, יכולה להזדהות איתה לפעמים.

מציעה הקשבה, לב, תובנה

פרטים במסר ובכרטיס האישי

י"ד שבט 15:12
ט"ו שבט 09:30
כ"כ נכון וכ"כ עצוב

אם זיהיתם אותי אשמח לעדכון

ט"ו שבט 20:47
בכוחות הנפש המתגלים
באמת שיש בתהום
בגבורה של עוד בוקר ועוד רגע של חיים
במתנות העמוקות שבאות לעולם דרך ההתמודדות
בערך החיים המתברר
בבשורה של הרגישות והעומק
בתיקון הפגיעות, צעד צעד

רושם עמוק עמוק בעולם.
גם אם לא נראה ולא מוערך.


אני מעריכה וכמוני עוד רבים...
באהבה!


(ותודה למפרגנים כאן למעלה)

מציעה הקשבה, לב, תובנה

פרטים במסר ובכרטיס האישי

ט"ו שבט 22:13
ואת כותבת מעלף

אם זיהיתם אותי אשמח לעדכון

ט"ו שבט 23:37
וואו, אין לך מושג עד כמה ריגשת אותי ונגעת בי ❤️
את נשמעת אדם כ"כ כ"כ מדהים ועמוק ומאיר וטוב
תודה לך יקרה על מה שכתבת לאורך השרשור הזה, כמה חוכמה ועומק ורגישות יש במילותייך
מרגישה שממש צריך להתעכב על כל מילה ולקרוא אותה שוב ושוב
ממש כל משפט עם כוחות חיים עצומים

מדהימה את, תודה 🙏

לקפוץ למים ולצאת מהאנונימיות לגמרי זה צעד מרגש, ומפחיד, ומאתגר, ומרגש כבר אמרתי?

אז יש כרטיס אישי חדש 😊

כ' שבט 21:00

מציעה הקשבה, לב, תובנה

פרטים במסר ובכרטיס האישי

כ"ה שבט 16:48

ואני הרבה יותר טוב עכשיו ב"ה ב"ה 🙏🙏🙏

לקפוץ למים ולצאת מהאנונימיות לגמרי זה צעד מרגש, ומפחיד, ומאתגר, ומרגש כבר אמרתי?

אז יש כרטיס אישי חדש 😊

ט"ו שבט 23:40
הן כאן והן בתגוּבה הקודמת שלך.
תודה על מילים מיוחדות שמאירות את הנפש
י"ב שבט 16:06
אה, משמח לשמוע שעלית על זה שיש אנשים שיש להם אידיאלים, שאכפת להם, ברבאק.
שלא חיים רק סביב עליית שכר ואוכל טוב.... אלא סביב המון המון השקעה ואידיאלים, לא בשביל האקשן, בשביל הערכים!

איך מגדלים ילדים כאלו אתה שואל?
מחנכים לאידיאליסטיות.
ולא לועגים לאידיאליסטים. כי הילדים ילמדו את היחס...
י"ב שבט 16:17
החיילים של היום עשויים מסוכר!

בזמן שאני טחנתי לוף בצבא, להם יש עלי גפן!

בראשית נברא היקום. הדבר עצבן המון מאוד אנשים. ונחשב בעיני רבים כדבר חסר טעם לחלוטין.

 

יש תיאוריה הגורסת כי ברגע שבני האדם יבינו את משמעות החיים, היקום וכל השאר, יעלם העולם כהרף עין ויוחלף במשהו עוד יותר לא ברור ולא מובן.

 

יש תיאוריה הגורסת כי כל זה כבר קרה.

י"ב שבט 16:32
כ"ו שבט 02:00
אין בו חרקים...

לא מתכתב עם נשים בפרטי.

כ"ו שבט 10:49
כינים
תיקנים
פרעושים
קרדיות אבק

🤮

בראשית נברא היקום. הדבר עצבן המון מאוד אנשים. ונחשב בעיני רבים כדבר חסר טעם לחלוטין.

 

יש תיאוריה הגורסת כי ברגע שבני האדם יבינו את משמעות החיים, היקום וכל השאר, יעלם העולם כהרף עין ויוחלף במשהו עוד יותר לא ברור ולא מובן.

 

יש תיאוריה הגורסת כי כל זה כבר קרה.

כ"ו שבט 11:00
הוא נתן לנו גם היתר , לקח חזיר נתן שיבוטא וכו' לקח שרצים והתיר לנו לאכול עלי גפן בצבא
י"ג שבט 18:42
כי אני שירתתי שלוש שנים בקרבי ואני מכיר סיפור לגמרי לגמרי שונה ממה שהצגת. ולא מאמין שזה רק איפה שאני הייתי.
האם יש מצבי קיצון? יש.. האם מלאי הקרבה ואיזה טוב עליון וקודש? לא...
תפיסות כמו שלך גורמות לחברה לשכוח את כל הבוגרי צבא שמוצאים את עצמם אבודים לגמרי באזרחות. שזה הרבה יותר נורא.
י"ג שבט 18:48

בראשית נברא היקום. הדבר עצבן המון מאוד אנשים. ונחשב בעיני רבים כדבר חסר טעם לחלוטין.

 

יש תיאוריה הגורסת כי ברגע שבני האדם יבינו את משמעות החיים, היקום וכל השאר, יעלם העולם כהרף עין ויוחלף במשהו עוד יותר לא ברור ולא מובן.

 

יש תיאוריה הגורסת כי כל זה כבר קרה.

י"ד שבט 01:50
התכוונתי שהעלאת ערך הצבא עושה הרבה יותר נזק מתועלת. והנזק הוא כלפי המשתחררים.
י"ד שבט 09:34
וגם במילואים אני עדיין קרבי.

אבל התכוונתי ספציפית לקצינים האלה.

בראשית נברא היקום. הדבר עצבן המון מאוד אנשים. ונחשב בעיני רבים כדבר חסר טעם לחלוטין.

 

יש תיאוריה הגורסת כי ברגע שבני האדם יבינו את משמעות החיים, היקום וכל השאר, יעלם העולם כהרף עין ויוחלף במשהו עוד יותר לא ברור ולא מובן.

 

יש תיאוריה הגורסת כי כל זה כבר קרה.

ט"ו שבט 08:50
כל התשובות במשפט הזה...

זה מה שהנחה את ההורים שלי (במיוחד שאבי היה תלמיד של ויקטור פרנקל זי''ע)
ט"ז שבט 13:33
ולא רק ללוחמי אגוז היקרים!!!