התארחנו היום אצל ההורים של בעלי לארוחת ערב. גרים בעיר אחרת.. לא היה לי כוח ללכת אבל יודעת שאחרי הלידה בשבועות הראשונים נבקר פחות אז התאמצתי בשבילם כדי שיראו את הקטן..
לבעלי יש אחים ואחיות שגם היו, אני מטבעי תמיד משתדלת לפנות ולעזור ולערוך, וגם הפעם, עוד שניה כבר במשוער ועזרתי אפילו שאני תשושה.. חמותי בכלל לא אמרה לי לשבת. מבחינתה זה בסדר גמור. אפילו הרגשתי שרמזה כשאמרה "מי עושה ככה וככה" וכששאלתי אותה מה עוד צריך אמרה לי בלי בעיה. האמת? די נפגעתי.. כן ציפיתי שתגיד לי שאנוח.. יודעת שאם זו הייתה הבת שלה לא הייתה נותנת לה להרים כוס. גם אם היא יכולה, היא מתארחת אצלה ולקראת לידה (לגמרי לגמרי לקראת לידה!). כן שיחקו עם הנכד וכביכול נתנו לי "מנוחה" של שעה שעתיים כשהייתה איתו אבל בינינו זה היה יותר בשבילה ולא בשבילי כי התגעגעה אליו. וזה לא באמת היה מנוחה כי כן גם הייתי איתו. בקיצור.. סתם נעלבתי. שתמיד תמיד עוזרת ועכשיו שבאתי והתאמצתי במיוחד בשבילם מבחינתה הכול טוב שאמשיך לעזור ואני עוד יומיים בשבוע 40. הייתן מרגישות כמוני?? תמיד היא עוזרת רק כשלה יוצא מזה משהו.. אם זה לעזור עם הנכד זה כי בא לה להיות איתו ועוד כל מיני דברים שבאמת לא מרגיש שרואה אותי אלא יותר מה לה יוצא מזה.. לידה קודמת הייתה מאוד שתלטנית על התינוק וחסרת רגישות כלפיי וחשבתי שזה איכשהו עבר אבל מבינה שעדיין חסרת רגישית אליי ורואה יותר את עצמה..או שסתם הולכת רחוק.אסל גם לאורך כל ההריון ציפתה שאעזור ואערוך ואם הייתי יושבת הרגשתי פרצופים.רק שאמרתי מפורשות שאני לא מרגישה טוב אבל ממש אז כאילו אמרה לי לנוח ונתנה כאילו הרגשה טובה לגבי זה..
בקיצור לא יודעת סתם חזרתי עכשיו קצת מבואסת כזה..אין לי בעיה לעזור אני תמיד מכבדת ועוזרת זה מובן מאליו אצלי! אבל לא בימים כאלה.. מבחינתי זה מעיד על חוסר הרגישות שלה כלפיי ומבשר לי את הבאות אחרי הלידה או בכללי.. תחכימו אותי או סתם תזדהו/תעודדו בבקשה. כנראה גם קצת הורמונלית וצריכה עצות ממקור שהוא לא אני
לבעלי יש אחים ואחיות שגם היו, אני מטבעי תמיד משתדלת לפנות ולעזור ולערוך, וגם הפעם, עוד שניה כבר במשוער ועזרתי אפילו שאני תשושה.. חמותי בכלל לא אמרה לי לשבת. מבחינתה זה בסדר גמור. אפילו הרגשתי שרמזה כשאמרה "מי עושה ככה וככה" וכששאלתי אותה מה עוד צריך אמרה לי בלי בעיה. האמת? די נפגעתי.. כן ציפיתי שתגיד לי שאנוח.. יודעת שאם זו הייתה הבת שלה לא הייתה נותנת לה להרים כוס. גם אם היא יכולה, היא מתארחת אצלה ולקראת לידה (לגמרי לגמרי לקראת לידה!). כן שיחקו עם הנכד וכביכול נתנו לי "מנוחה" של שעה שעתיים כשהייתה איתו אבל בינינו זה היה יותר בשבילה ולא בשבילי כי התגעגעה אליו. וזה לא באמת היה מנוחה כי כן גם הייתי איתו. בקיצור.. סתם נעלבתי. שתמיד תמיד עוזרת ועכשיו שבאתי והתאמצתי במיוחד בשבילם מבחינתה הכול טוב שאמשיך לעזור ואני עוד יומיים בשבוע 40. הייתן מרגישות כמוני?? תמיד היא עוזרת רק כשלה יוצא מזה משהו.. אם זה לעזור עם הנכד זה כי בא לה להיות איתו ועוד כל מיני דברים שבאמת לא מרגיש שרואה אותי אלא יותר מה לה יוצא מזה.. לידה קודמת הייתה מאוד שתלטנית על התינוק וחסרת רגישות כלפיי וחשבתי שזה איכשהו עבר אבל מבינה שעדיין חסרת רגישית אליי ורואה יותר את עצמה..או שסתם הולכת רחוק.אסל גם לאורך כל ההריון ציפתה שאעזור ואערוך ואם הייתי יושבת הרגשתי פרצופים.רק שאמרתי מפורשות שאני לא מרגישה טוב אבל ממש אז כאילו אמרה לי לנוח ונתנה כאילו הרגשה טובה לגבי זה..
בקיצור לא יודעת סתם חזרתי עכשיו קצת מבואסת כזה..אין לי בעיה לעזור אני תמיד מכבדת ועוזרת זה מובן מאליו אצלי! אבל לא בימים כאלה.. מבחינתי זה מעיד על חוסר הרגישות שלה כלפיי ומבשר לי את הבאות אחרי הלידה או בכללי.. תחכימו אותי או סתם תזדהו/תעודדו בבקשה. כנראה גם קצת הורמונלית וצריכה עצות ממקור שהוא לא אני
