אני חושב, ואני אומר את זה באמת.. ואפילו טיפל'ה מתוך חוויה אישית שלי..

שכשבנאדם מתרגל ללהיות נחמד לאנשים, גם אם זה חיצוני אליו, בסוף זה הופך לחלק ממנו.

אחרי שזה קורה שוב ושוב ושוב ושוב, שהוא מציע את עצמו לעזור למרות שהוא לא רוצה - בסוף הוא באמת רוצה לעזור, וכן הלאה

כשמגיעה סיטואציה שעושה לך חשק לכעוס על מי שמולך, ואתה לא כועס אלא שומר בפנים זה באמת קשה. ולא כתוב בשום מקום להשאיר את הכעס שם. זה בסדר לדבר, לפרוק וגם לבכות. כל דבר לפי עניינו. אבל העניין הוא אחר.

אני לא יודע איך להגדיר את זה במילים המדוייקות של זה, אבל בעצם להגיד לעצמך (בשכל!) לא נכון לכעוס עכשיו. ובהמשך בע"ה - גם ברגש לא נרגיש צורך לכעוס במצבים כאלה.

מקווה שהייתי מובן

ואם במצב העכשיוי זה גורם לך לכעס - תני לזה מקום. תכירי בזה. תקבלי את זה.

וחוץ מזה - זה ממש טבעי לכעוס. ודווקא כשמכירים בזה ונותנים לזה מקום זה מקבל פרופורציות יותר נכונות. 

אבל אממאממ..

באמת עדיף לא לכעוס. שדברים מסויימים לא יעררו כעס.

אבל זה תהליך, תהליך זה דבר שדורש זמן.

כפי שה'מסילת ישרים' כותב במידת הזהירות והזריזות שיש אפשרות לתקן מעשים ומידות בשעת מעשה ולא בשעת מעשה.

בשעת מעשה - להבחין בזה, להכיר בזה וגם אם זה מיש ככה להציב גבולות שיש אפשרות לעמוד בהם.

ושלא בשעת מעשה - אחרי שזה עבר, לחשוב על זה, לנסות להרגיש מה יש בזה.

בשעת מעשה הרבה פעמים קרובים לרגש יותר מדי ולכן קשה לטפל בו אבל אחרי שמתרחקים בזמן זה מתרחק מהלב ואפשר לנסות להרגיש ולחשוב מה קרה שם ואיך אפשר לבוא לזה מוכן בפעם הבאה.

אפשר גם לנסות להטיל ספק בתודעה/תפיסה שעומדת בבסיס הרגש ולראות אולי המציאות בעצם אחרת מאיך שאני תופס אותה.

וואלה... אין לי תשובה וזה עדיין מאוד מעסיק אותי

ואז לראות את זה פה... הפתעת אותי

אבל אני חושבת שברגע שעולה כעס ולא נותנים לו ביטוי כלפי חוץ

והוא מופנה בעיקר כלפי פנים אבל בצורה שקטה

בסוף הוא שוכח ונרגע, ויש אפשרות לעשות עבודה עם מה שהופנה כלפי פנים

אם בכתיבה או בדיבור

וזה הרבה יותר בריא לגוף לנפש ולנשמה מאשר לבטא את הכעס בקול וכלפי חוץ

וגם עם הזמן כשמתרגלים לעבוד ככה עם הכעס גם עוצמת ההפנמה כלפי פנים יורדת... 

עד שזה כמעט ולא נוגע... 

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

אבל אז הוא דווקא היה מפחיד קצת לילדים

ממש ממש מהלב. באמת, גרם לי לחלישות הדעת. איזו נפש, נשמה, יפה ונקייה!

יש דברים שעדיף להשאיר אותם לא ידועים עד הסוף

אין חובה לפגוע בנפש, וכל אחד מכיר את הנפש שלו ויודע כמה יכול להכיל

אני גם לא מאמין בלצפות בזה.

לא זוכר מי כרגע מחילה

שאמר שמראות אסורים כוללים בקטגוריה גם מראות קשים של שפיכות דמים. זה מזיק לנפש. בייחוד כשזה מהעם שלך.. כשאני ראיתי את מה שראיתי הרגשתי כאילו במובן מסוים אנסו אותי וחיללו אצ כבודי. יודע שזה דוגמא רדיקלית אבל זה הדבר ההכי קרוב להרגשה הזאת. זה עשה לי כל כך רע שנכנסתי לדיכאון למשך חודש לא עבדתי לא יצאתי מהבית לא שמעתי מוזיקה לא צחקתי בקושי אכלתי.

אבל אחר כך למרות הכל חייבים לבחור בחיים

אגב איך נחשפת לסרט הזוועות?

מן סוג של מזוכיזם כזה. לא ראיתי ואיני מתכוונת לראות, בעז"ה. יש מספיק מועקות ומתח,

לשם מה להוסיף זוועות?

שמוביל אל הסרטון.

מיליוני צפיות, גם מאיראן ו"פלסטין": נתוני "אתר הזוועות" - אחרי נאום נתניהו באו"ם

ישב כמה שנים בכלא, שוחרר כמיטב המסורת של מערכת המשפט הישראלית המלאת חמלה והגנה על אלו שהרסו חיים.

מסתבר שתוך כמה שנים יחזר להסתובב עם פמליה וחסידים שוטים, בדיוק כמו מוטי אלון...

היו מחאות, דיבורים, ואז השתקה.

אולי צריך להציף את הנושא הזה שוב.

צריך לעקוב, לבדוק מה הסטטוס של הרוע הזה

מי מסוגל לחזור לכזה איש? להאמין בו?

מדובר על אנשים אינטלקטואלים... לא לבושי שחורים שנוהרים אחרי כל כת מזדמנת וכל איש אשר בשם רב יכונה, אשר כל רדיפה שבעולם וכל פיצוץ פרשייה לא תרחיק אתם ממנו אלא תוסיף ותעצים את אהבת והערכתם אליו..

איך יש עדיין אלפי חסידים לברלנד?!

אם אתה מכיר שמישהו שמתפתה לשם, תציל אותו. זהו.

שהיכולות שהביאו אותו למקומו הקודם עדיין שם. ספויילר: זה אכן דבר שלא מסובך מדי ללמוד. אבל רוב האנשים המערביים לא מאמינים בזה ואז כשזה עובד להם זה שוק חייהם.

הלואי שכל המתעללים/אנסים/פדופילים היו מקבלים יחס כזה לתמיד. יש יוצאים מהכלא וממשיכים במעלליהם וגורמים כאב וצער לעוד קורבנות.

ונועד להיות כזה.

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…