סיפורי גמילהצועקת לך

אשמח שתשתפו קצת בסיפורי הגמילה של הילדים, כדי שלא נרגיש לבד בסירה הזו.

בני כמה היו? איך ידעתן שמוכן לגמילה?

עשיתם עם הילד הכנות לגמילה? איזה הכנות?

איך עשיתם את הגמילה בפועל?

והכי חשוב- כמה זמן פספוסים זה לקח?

 

תודה מראש למשתפות!

 

 

עונהשחרית*
את כולם גמלתי בין גיל 2.5 ל3.5.
יכול להיות שהקטן היה אפילו פחות מ2.5, אבל הוא קטן בשנתון גם.

מבחינתי מוכן לגמילה= לי יש כוח לפיספוסים ולכל הבלגן+הילד יודע להוריד לעצמו את המכנסיים והתחתונים.

ההכנות היו לא ממני אלא מחברים שהם מכירים שעושים בשירותים, או מהמטפלות במעון שכבר דיברו על עצמאות וכד'. כן הייתי אומרת לילד לפני שעוד מעט נשים לך תחתונים ותעשה רק בשירותים.

לרוב החלטתי ש"הגיע הזמן", ושיש לי עכשיו תקופה פנויה יחסית לעשות את זה (כלומר, אני לא בחודש תשיעי/אחרי לידה. למשל את הקטן גמלנו בסגר הראשון שהיה לפני שנתיים).

הודעתי לנגמל התורן שמורידים טיטול, אם היתה התנגדות רצינית כמובן שדחיתי את הגמילה.
התחלתי באחהצ שהילד בבית אחרי המעון.
הורדתי טיטול לגמרי ולקחתי לשירותים כל 20 דק', עם פתיחת זרם מים לעידוד.
כל הצלחה מתלהבים, מתקשרים לסבא וסבתא וכו'

אחרי שראיתי שהילד קלט את העסק (בערך שבוע), ביקשתי גם שיתוף פעולה במעון. ואז גם הורדתי את הטיטול לכל היום. אבל המשכתי בלקיחה יזומה לשירותים עד שראיתי שהילד לוקח אחריות.

לגבי פיספוסים- זה תלוי ילד. יש ילד שפיספס גם שנה אחכ בגן, יש ילד שקלט את הענין מיד ולא פיספס מאז. קשה להגיד.
תודה!! בהחלט לוקחת רעיונות ממה שכתבתצועקת לך


לא חיכית שהילד יגיד לבד שיש לו פיפי?כי לעולם חסדו
פשוט לקחת פיזית לשירותים כל 20 דקות?
עונה לך על זהאפונה
לחכות שילד יגיד שיש לו פיפי זה בערך כמו ללמד מתמטיקה רק אחרי שהילד מרגיש את החוסר בידע מתמטי ומבקש שתחכימי אותו.

ילד שהיה רגיל מגיל לידה לעשות צרכים בבגדים לא יקום פתאום בוקר אחד ויתחיל לבקש ללכת לעשות אותם בשירותים. ספוילר: זה כנראה גם ייקח יותר משבוע. או חודש.
לזהות לפני את התחושה וגם לבקש ללכת לשירותים זה שלב מאד מאד מתקדם הגמילה - אל תחכי לו. כשהוא יבוא תגידי תודה
לא חיכיתי שהילד יגידשחרית*אחרונה
כי בהתחלה הם לא מכירים עדיין את התחושה הזו, והמטרה היא ללמד אותם לזהות מה זה אומר שיש פיפי ומה זה אומר לשחרר אותו.
עונהאפונה
גיליתי בגילאים:
3
1.7
1.11 (התחלתי בגיל עשרה חודשים בכמה פולסים סביב הסגרים. סופית הורדתי טיטול ולא החזרתי בגיל 1.11)

הכנה לגמילה - מגיל אפס מפשפשת בשירותים מידי פעם. כשרואה שעושים בטיטול אומרת להם: את/ה עושה קקי/פיפי.

איך ידעתי שבשל? לא ידעתי ולא היה לי אכפת.
כמה פספוסים? פחות או יותר ביחס ישר לגיל הגמילה. ככל שגמלתי בגיל צעיר יותר - פספסו פחות. אבל באמת - זה הכי פחות חשוב. זה כמו לשאול כמה זמן לקח עד שהילד למד לאכול עם כפית בלי להתלכלך. פשוט לא מעניין.

המלצה חמה: לגמול יום ולילה ביחד.
כן?? לגמול ביחד יום ולילה?צועקת לך

מרגיש לי ממש בלתי אפשרי...

מקווה שתופתעי לגלות שזה כןאפונה
אה מוסיפה עוד המלצהאפונה
להשתמש גם בסיר וגם בישבנון.
כמובן חשבון עדיף אבל טוב שיש סיר בהישג יד, היינו לוקחים אותו לנסיעות (היי למי שראה ילדה יושבת על סיר במחלף גולני), או כשהם רוצים אותי צמודה ואין לי כח לשבת איתם בשירותים.
אחלה טיפ! תודה!צועקת לך


וגם להחזיק בממ"ד למיקרי חירום.🙈מוריה
עבר עריכה על ידי מוריה בתאריך י"ג בשבט תשפ"ב 21:43
אגב, יש ישבנונים משולבי סיר.
תלוי איפה גרים...אפונה
הכל בסדר. זה סתם המלצה. מוריה
חחח צחקתי בקולאביול
למה לא מעניין? לא הבנתנאביול
כי גמילהאפונה
היא הקניה של מיומנות חדשה. אנחנו מלמדים את הילד לכווץ ולהרפות באופן מודע שרירים ש(למרבה הצער) הוא בכלל לא רגיל לעשות בהם שימוש פעיל.

מוקד תשומת הלב צריך להיות בתהליך הלמידה, ומי שעסוקה יותר מידי בלכלוך שמתלווה לתהליך - הפניות שלה למה שעובר על הילד מצטמצמת וזה ממש פוגע. כמו בכל תהליך למידה אחר.
אז במה בעייניך כן כדאי להתמקד?צועקת לך


בשליטה ובשחרור של הילדאפונה
לא בספירת פיספוסים, לא בהצלחות וכשלונות ובטח לא לעמוד לו עם סטופר (כמה זמן מתחילת הגמילה ומה ציפית שיקרה בזמן הזה).
מסכימהאביול
זתומרת שאת מפסיקה לשים טיטול בלילה, כבר ביום הראשוןכי לעולם חסדו
של הגמילה?
רק עם הקטן עשיתי ככהאפונה
עם הגדולים לצערי לא
והוא היה שותה בלילה?כי לעולם חסדו
לא זוכרתאפונה
אולי מידי פעם ביקש מים אבל לא ישן עם בקבוק.
(הוא ינק אבל לא במהלך הלילה)
מאוד מאוד משתנה...דיליה

הגדולה עוד לפני גיל שנתיים הייתה פשוט בשלה תמיד בקשה להחליף טיטול מיד שלכלכה.. כמעט לא היו פספוסים מה שכן דרשה ללכת איתה לשירותים כמעט שנה.

פשוט הורדתי טיטול ופעם פעמיים עשתה על הרצפה הסברתי לה שזה עושים כאן ונגמר. הרגשתי מלכה ואלופה....

 

אחריה הגיע מאתגרון שלא היה בכלל על מה לדבר בדיעבד אני חושבת שכמה דברים עכבו אותו אחד שהוא היה מידי קטן (חשבתי שאצלי נגמלים בגיל שנתיים!) אבל בסוף חיכיתי לשנתיים ו8. והיה דבר נוסף שהגננת שלו הייתה כנראה מאוד לא עדינה ושנאה להחליף טיטולים אז גם הייתה סוג של פגיעה במקום הזה. בכול מקרה סחבנו איתו את הגמילה כשנתיים פלוס ועד היום (בן 9) יכול להיות פה ושם בריחות וריח לא נעים שהוא צריך להחליף מכנסיים. בדרך כלל בשבת.

 

שני הבאים כבר באנו עם תחושה אחרת של   הרבה חשש ותפילות. הלך יותר טוב ב"ה.  אחד כחודשיים לפני גיל שלוש והקטנה בשנתיים ושלושה חודשים. הבטחנו פרס. ועל כל פעם שעשו בסיר קבלו משהו מתוק. יותר פספוסים מהגדולה אבל בטווח הנורמה.

שתיהם בחופשת חנוכה ואחר כך עם גננות מאלפות שהיו איתנו לגמרי בתוך התהליך.

תודה רבה!!צועקת לך


אצליאמא_טריה_ל-2
זה בא ממנה, בגיל שנתיים.
התחילה לבקש להוריד חיתול ולעשות פיפי באסלה.

הבאתי לה ישבנון ויצאנו לדרך, רק ביום
קראנו ספרים רלוונטיים (נפתלי, לולו), הייתי שמה כלי קטן ליד האסלה שהבובה שלה הייתה כאילו עושה לידה גם.

היו פספוסים כמובן, בעיקר אם שכחתי להזכיר לה והייתה שקועה במשחק. חשוב בהתחלה להזכיר להם, זה יותר קל בגן כי זה חלק מסדר היום וזה עם עוד ילדים.

היה קושי עם הקקי. הייתה עושה בתחתונים מבחירה. זה קושי רגשי להיפרד ממשהו שהוא כאילו חלק ממנה.
באיזשהו שלב חשבתי שיהיה לה יותר קל לעשות את התהליך עם הקקי בסיר, אז קנינו, ואכן זה יצר פריצת דרך בנושא. תוך זמן מה ויתרנו על הסיר וחזרנו לישבנון.

הייתה רגרסיה עם פיפי כשאחיה הקטן נולד, לכשבוע.

את גמילת הלילה עשיתי רק כשהיא הייתה קמה יבשה, וביקשה גם להפסיק לישון עם חיתול. היו מעט מאוד פספוסים, היא מחזיקה עד הבוקר.

בגדול שמעתי שבנות מוכנות פיזיולוגית לפני בנים.

וכן, החודש הראשון קצת קשה, דורש הרבה סבלנות.
היו גם כמה צעדים קדימה ואחורה בהתחלה, זה לא תהליך חד כיווני...

בהצלחה רבה! מרגש!!
תודה! מקווה שבאמת יהיה יותר קל בגן, ותודה על העידודצועקת לך


עונההכל טוב..
גמלתי את שניהם קצת אחרי גיל שנה וחצי

הגמילה באה לגמרי ממני ברגע שהרגשתי שאני מוכנה ויש לי כוח.
לא ממש הכנתי לפני - כן אמרתי להם כשהם עשו בטיטול ככה שהם למדו לזהות.
לקח להם בערך שבוע לתפוס את העניין, בלילה גמלתי אחרי שקמו עם טיטול יבש.
בשבוע הראשון של הגמילה פשוט לקחתי אותם כל שעה לשירותים וממש מהר הם הבינו.
אחרי שהם תפסו את זה כמעט ולא היו פספוסים. הבת פספסה קצת בלילות למשך זמן קצר, הבן לא פספס מעולם בלילה

בהצלחה!!
תודה!צועקת לך

מעניין מה שאתן כותבות שהמוכנות צריכה להיות בעיקר של ההורים, חשוב!

עם האמצעיפלא הבריאה
ילד שמוכן לגמילה מבחינתי זה שהאמא בשלה לגמול. אני עשיתי את זה תמיד קרוב לסוף שנה לפני העליה לגן.
לפי דעתי לכל ילד יש את הנושא שלו שבו הוא פחות טוב סביב הגמילה. אצל הילדים שלי לדוגמא דווקא קשה להם לשחרר. מאיזה פחד שיפספסו. ואז מפספסים...
האמצעי שלי הורדתי לו את הטיפול רק ביום ולקחתי לשירותים כל כמה זמן. לא הצליח לעשות. לא יצא כלום. והיה מפספס כמה דק' אחר כך. לא עשיתי עניין ניקיתי החלפתי, והזכרתי שעושים רק בשירותים. ככה שבוע בדיוק. ביום השביעי כבר חשבתי להתייאש ולהמשיך אחרי חודש. (היה בן 2.7 בערך סוגר את השנתון). בדיוק שאמרתי את זה לבעלי. הילד הלך לשירותים והצליח לעשות פעם ראשונה! כמובן שחגגנו את זה. ואז היו פספוסים ממש בודדים. הוא פשוט היה צריך לקלוט איך משחררים...
אחרי חודשיים בערך קלטתי שלמרות שהוא שותה מלא בלילה הוא קם עם טיטול יבש או מבקש לעשות שירותים בלילה. אז הורדתי טיטול וזהו. אין פספוסים אולי פעמיים בשנה.
בפועל אני מאמינה שגמילה זה אינטראקציה בין הילד להורים. הילד יגיב ויגמל בהתאם להתנהלות ההורים כלפיו. אני מאמינה בכמה שיותר אחריות על הילד, עם מפספס להתייחס עניינית בלי צעקות, גועל או דירות. וגם עדיף לתת לו להוריד לבד את הבגדים הרטובים אם יכול. כמה שפחות להתערב ולהתערבב רגשית בגמילה יביא לתוצאה מהירה יותר. ולכן רק שאני מוכנה אני יעשה את זה בלי קשר לגיל הילד.
בנוסף תמיד צריך לזכור שיש כאן גם נתון פיזיולוגי. ולכן אם הילד לא מצליח להגמל ממש להיות בנחת אין פה שום כישלון הורי או ילדי. פשוט סבלנות.
והדבר מתייחס יותר אפילו לגמילה בלילה. יש ילדים שלא מצליחים לקום יבשים עד גיל 6-9...
תודה!צועקת לך

חשוב מה שכתבת עם הקטע הרגשי,

ובאמת אני מרגישה שקשה לי "להעביר" את האחריות לבת שלי.

כאילו אני לוקחת על עצמי לתזכר אותה ללכת לשירותים וכן רואה ככישלון שלי אם היא מפספסת.

אז ממש תודה על מה שכתבת!

אשתדל לשחרר...

ממש טווח רחב אצליזמני לשליש1
הכי מוקדם גמילה ב1.5 ומאוחר ב2.8 ורק כי נכנס לגן עירייה..
תלוי בבשלות של הילד.
אני בעיקרון מתעסקת עם זה באופן מקצועי אז יש לי מלא מה לומר, אבל אין לי כח להקליד אז מאוחר יותר.
רק לומר שזה ממש עניין של גישות ומה שחשוב זה להתמיד ולשדר ביטחון.
תודה! אשמח לשמוע מה יש לך להגיד יותר מאוחרצועקת לך


אני מתלבטת אם מה שאכתוב לך יעודד או הפוך...מתואמת
בכל אופן - אצלי כולם התחילו גמילה מגיל 3 ומעלה. אחת התחילה לפני כי הייתה צריכה להיכנס לגן עירייה.
חוץ משני ילדים - עם אף אחד זה לא הלך חלק... ברמה שיכולתי לומר שהם גמולים לגמרי רק אחרי שנה וחצי אצל חלקם... (וזה בלי להחשיב את גמילת הלילה )
עכשיו אני אמורה לגמול בת שלוש חדשה, וזה כבר לא הולך חלק...
אז זהו. שתדעי שיש סיפורי גמילה קשים, ובסוף (גם אם הסוף הזה נמתח כמו מסטיק) הם נגמלים...
ואני מניחה שהמקרה שלנו הוא נדיר, אז תתעודדי שאצלכם מן הסתם זה יהיה קל יותר מאצלנו
ממש תודה שכתבתצועקת לך

הרבה פעמים אלו שהולך להם בקלות יותר מוכנים לדבר על זה, ואז מי שהולך לו "רגיל" מרגיש שמשהו לא בסדר. 

אז קודם כל תודה שכתבת, ואשמח לשמוע איך אתם מתמודדים עם זמן הגמילה הארוך. 

נכון, באמת בהתחלה חשבתי לא לכתוב כלוםמתואמת
גם מהבושה וגם כי 'למה לייאש'...
ואז אמרתי לעצמי שחשוב שידעו שיש גם מקרים קשים... ושלא לכולם זה הולך בקלות 'ורק לי לא'...
איך התמודדנו? מי אמר שהתמודדנו... זה קשה נורא... רק הידיעה שבסוף זה יסתדר מחזיקה במקרה כזה... וגם מפתחים מעין אדישות כזו בשלב מסוים
ואווצועקת לך

אלופה שבכל זאת כתבת!

מקווה באמת להצליח לפתח אדישות- ענייניות לנושא. 

בהצלחה, יקרה!מתואמת
את אלופה שכתבת...בארץ אהבתי
ומצטרפת לך פוסט מהמם (של 'בהתהוות' כמובן..) שנזכרתי בו כשקראתי אותך.
מה שלא הולך לנו בקלות
אצלנו גמלנו בגילאי 2.8, 2.5, 2.8בארץ אהבתי
(עם הקטן היה גם ניסיון מוקדם יותר לגמילה סביב גיל שנתיים, אבל כשחזר למטפלת לא ממש הצליח והחלטנו לחזור לטיטול).

פעם מישהי פה בפורום כתבה משהו שלי עזר בהבנה של תהליך הגמילה.
ילד צריך לעבור שלושה שלבים כדי להיגמל:
1. הוא שם לב אחרי שעשה.
2. הוא שם לב תוך כדי שהוא עושה.
3. הוא שם לב ומזהה את התחושה לפני שהוא עושה.
יש ילדים שיעזרו חלק מהשלבים האלו לפני שמורידים טיטול, אבל יש ילדים שחייבים ממש להרגיש איך הם נרטבים בשביל לעבור את השלבים האלו.
לכן לא צריך לחכות שילד יגיד לפני שהוא עושה, או כל דבר אחר. וגם ילד שכם אומר לפני שהוא עושה כשיש לו טיטול - יכול להיות שהוא בכל זאת יצטרך לעבור את השלבים האלו בלי טיטול.

אצלנו עם כל הילדים השבוע הראשון היה בערך רק פספוסים.
אחר כך (אולי לחלקם כבר בתוך השבוע הראשון) לכולם היה שלב שהם התחילו טיפה לפספס, נבהלו ועצרו את עצמם, ולא הצליחו לעשות בשירותים מיד אחר כך. ואז אחרי שהחלפנו בגדים עוד פעם התחילו לפספס ועצרו את עצמם, וכו'. זה שלב די מתסכל אבל כשמבינים שזה אומר שהילד התקדם לשלב שבו הוא כבר מרגיש תוך כדי שהוא עושה, זה עוזר לצלוח את השלב הזה עם יותר סבלנות.
(טיפ לכל השלב של תחילת הגמילה - לתת לילד ללכת רק עם תחתונים. יש כאלו שנותנים ללכת בלי כלום, לי זה לא מתאים. אבל להחליף כל פעם גם מכנסיים זה לא ממש נוח…).
אצל כולם שבועיים אחרי תחילת הגמילה כבר כמעט לא היו פספוסים (של 'קטנים'). אצל הגדולה שלי היה קטע שהיא פלדה ללכת לשירותים, אז גם כשכבר ידעה לזהות שהיא צריכה, היתה מתאפקת המון עד שלא היתה לה ברירה. אבל ב"ה עבר לה עם הזמן.

אצל הקטן היה לנו גם קושי עם הגמילה של ה'גדולים'.
במשך חודש היה מפספס כל יום בתחתונים.
אחר כך הצלחתי ללמד אותו להגיד לי לפני שהוא עושה כדי לשים טיטול ולעשות בתוכו.
בהמשך, על פי עצה של @המקורית, עברנו בהדרגה לשירותים -
בשלב ראשון הוא ישב עם הטיטול על האסלה.
בשלב הבא תליתי את הטיטול על הישבנון מלמטה, והוא ישב מעל ועשה לתוכו.
(כל מעבר כזה היה לא פשוט, אבל עם הרבה עידוד, צ'ופר אחרי שעושה, וגם סרטון תוך כדי שעושה - שאחר כך היה צריך לגמול גם מזה, הצלחנו להתקדם עם זה).
לקראת הסוף דיברנו על זה שכשיהיה בן שלוש הוא כבר לא יצטרף בכלל טיטול על האסלה, ובאופן מפתיע - יום אחרי מסיבת היום הולדת שחגגנו לו בוא הודיע שהוא כבר לא צריך טיטול (אחרי שהרבה שידולים ושכנועים לפני זה לא עבדו בכלל…).

לגבי גמילת לילה -
אצל כולם גמלנו ביחד ביום ובלילה.
אצל הגדולה פשוט בגלל הקושי להיפרד מהטיטול, העדפתי שלא יהיה בבית בכלל כדי שלא יהיה על מה לדון בנושא. חשבתי להחזיר אחרי שהגמילה ביום תתבסס קצת והתגוננים להמון כביסות, ובאופן מפתיע ראינו שהיא כל פעם מתעוררת לפני שהיא עושה (והיא תמיד בכתה וקראה לי כשהתעוררה, אז יכולתי לבוא מיד לקחת אותה לשירותים…). הגמילה בלילה היתה פשוטה יותר מאשר ביום.
אצל השני גם הוצאנו לגמרי את הטיטולים כשהתחלנו גמילה, והייתי סקרנית לראות אם גם אצלו זה יהיה כמו אצל אחותו, ואכם גם הוא התעורר תמיד לפני שעשה, והיה יותר קל מאשר ביום.
אצל הקטן כבר החלטתי מלכתחילה שאני גומלץ יום ולילה ביחד, וגם אצלו ראינו שהוא מתעורר לפני שעושה.
משום מה הוא מתעורר הרבה יותר ממה שהיה איתם (בהתחלה הוא היה יכול להתעורר 5 פעמים בלילה), אחר כך זה פחת, אבל עדיין לרוב כפעמיים-שלוש כל לילה.
ואצלו עשינו טעות - כשהיינו בחופש בנופש, לא רציתי להסתבך עם פספוסים, אז שמתי לו תחתון גמילה, וקצת חיפפתי בלקחת אותו לשירותים. ואז הוא עדיין מתעורר אבל הרבה פעמים עושה מהר מידי לפני שאני מספיקה לקחת אותו לשירותים.
אז אנחנו עדיין עם פספוסים. עכשיו כשהוא מצליח להיות יבש בלילה (לחכות לי כשהוא מתעורר עד שאני לוקחת אותו לשירותים), כולם מקבלים משהו טעים בבוקר. לא יודעת כמה זה עוזר. יש ימים שהוא מצליח, ויש שלא. אבל בעז"ה מאמינה שזה ישתפר בהמשך...
תודה רבה!צועקת לך

מה שכתבת לגבי השבוע הראשון מאוד קרוב למה שהולך אצלינו כרגע, אז זה נותן לי קצת תקווה!

מדהים כמה יצירתיות גיליתם בתהליך.

 

וואי אצלנו זה רכבת הריםאביול
לא יכולה להאריך אבל זה לוקח לנו מלא זמן
אם תוכלי מתישהו לכתוב אז אשמח לשמועצועקת לך

המון בהצלחה לכם!

אנסהאביול
אצל הבכור התחלנו לנסות לגמול בסגר הראשון. הוא היה בן שנתיים ו3.
היו הרבה פספוסים והרבה שידולים שילך לסיר... במבט לאחור אני מבינה שלא צריך ממש להילחם שילך לסיר. זה צריך לבוא יותר בטבעיות. לקח איתו המון זמן. בבית ואחר כך גם במעון. מה עשינו- כל פעם שישב על הסיר הבאנו ממתק או מיץ. ממש שיבחנו אותו כל פעם. אחר כך הבנתי שכדאי להביא פרס רק כשעושים ולא רק כשיושבים.
כל פעם ישבתי איתו וסיפרתי סיפור. היו תקופות שהבאתי לו לראות סרטון בפלאפון. ואז גם אחותו הקטנה הייתה נכנסת והיו עושים תורות...
היה הרבה זמן בסיר ואז בישבנון.
בקיצור לקח המון המון זמן וגם היה קשה שיתוף הפעולה עם המעון. כי במעון הוא ממש לא עשה, ולא אמר כשהוא צריך. אחרי הרבה זמן הוא למד וברוך ה' נגמל.

השניה היה נראה שקלטה מהר. גם בגלל כל הנסיונות עם אחיה היא כבר למדה והכירה. התחלנו בשומר החומות, כשהיינו בבית, ומאז כל כמה זמן יש איזו רגרסיה.
פחות או יותר כמו הגדול- סיפורים או סרטונים בשירותים, מתחילים עם סיר (דווקא היא אוהבת יותר את השירןתים) , מצ'פרים בהפתעה קטנה כל פעם ... אז היו תקופות שהיא הייתה ממש גמולה בבית, אבל גם כאן היא לא מדברת על זה במעון. אז הייתה תקופה שכל פעם בבוקר הייתי נכנסת איתה לשירותים במעון, כדי שלא תפחד. (הייתה פעם אחת שנפלה קצת לאסלה אז פחדה). בפועל היא עדיין לא גמולה. כי היא לא עושה במעון וגם בבית ראיתי שלא כל כך. אז אני מחכה לקיץ ולגמול באופן סופי. אצלה הבעיה הייתה שלא התמדנו. מה לעשות, אין שיתוף.פעולה בקטע הזה במעון...
היא הייתה בת שנתיים בערך כשהתחלנואביול
ולגבי גמילת הלילה, זה היה רק אחרי שהוא היה גמול ממש, ובגלל שהם צפופים אז גם שהיא הייתה בתקופה טובה של הגמילה...
משו שלמדתי על בשרי לצעריהילולא
מאוד מאוד חשוב שיתוף פעולה מצד הגננת !
יש מן דעה כזו שילד אמור להיות גמול תוך יום יומיים וזהווו!! אז לא. לא תמיד זה ככה. ולכן צריך שהגננת בגן תהיה באותו קו איתכם. ולחשוב מה קורה אם התהליך לא הולך חלק.
צריך לזכור שלא סתם קוראים לזה *תהליך* גמילה...
תודה! באמת חשובצועקת לך


נכוןןן ממשאביול
אצלי היא הייתה ממש גמולה בבית אבל במעון זה פשוט לא הולךךךךך אררררר
עם התאומים היה לי אסוןחרותיק
ניסיתי בגיל שנתיים. והתייאשתי.
וניסיתי בגיל 3. וזה נגרר ונגרר עד איזה גיל 4 וחצי.
וגם אז המשיך בלילות..

עם הילד אחריהם,
גמלתי אותו אחרי שכבר למדתי את הייעוץ גמילה.
אז עשיתי בשיטה שלמדתי, והיה ממש טוב.
תוך 3 שבועות היתה התקדמות מדהימה!
ואחרי זה הוא חזר למעון (סוף סגר א') ומשהו שם קצת השתבש,
אבל אחרי חודשיים בערך גם זה עבר.
כולל גמילת לילה.
אם תרצי לפרט איזה דברים עקרוניים היו שונים בשתי הפעמים, אשמחצועקת לך


וואו. עולם שלם. אנסה לתמצת.חרותיק
אצל הגדולים הורדתי בבת אחת, לכל היום וכל הלילה, לשניהם ביחד.
ודיי איבדתי את זה אחרי יומיים.
כעסתי עליהם כשפספסו, כי חשבתי שהם עושים בכוונה.
לא היה לי מושג איך זה עובד..

אצל הקטן-
ידעתי שזה תהליך של למידה,
שלוקח זמן לילד לקלוט מה בכלל קורה שם,
ואיך לתפעל את השרירים הנכונים.
התייחסתי לפספוסים בענייניות, והיתה לי סבלנות לזה.

וגם בכללי- ידעתי מה לעשות!
לעומת הגמילה של התאומים שהייתי חסרת ידע ברמה הכי בסיסית.
תודה! עוזר!צועקת לך


בהצלחה!חרותיק
ואם מעניין אותך, יש לי מדריך כתוב על זה, להורדה בחינם..
אם תרצי, אשים פה קישור.
ברור שרוצה!!!צועקת לך


גמלתי עד כה רק אחדהמקורית
ניסיתי ברבע שהוע אמר שיש ל והיה מודע לצרכים אבל הסתבר שזה היה מוקדם מדי
חיכיתי כמה חודשים ובאזור שנתיים וחצי גמלתי מקטנים. רק ביום.
לילה נשאר עם טיטות וקקי לא היה מוכן לעשות
חיכיתי קצת ואז הבנצי שהוא מפחד מהאסלה אז הדבקתי לו טיטול בישבנון שיעשה בטיטול בכאילו אבל בשבילי זו הייתה ממש הקלה. והורדתי במקביל טיטול בלילה. עד עכשיו הוא לפעמים מפספס אבל יש לו לילות יבשים גם.
נשארנו ככה איזה חודשיים טאז הורדתי את הטיטול מהישבנון ושמתי לו נייר על האסלה וזה עובד עד עכשיו
אצלייעללללל
הגמילה האחרונה
ילדה בת 3 וחצי
גמולה ביום כבר 9 חודשים , ולילה עוד לא בכיוון😔
מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !