היי צריכה הרבה אמפתיה ומילים טובים ועידודים (ארוך)תעודדו
אז ככה
אנחנו נשואים כמה שנים
יש ילדים קטנים
היינו בטיפול זוגי
והגעתי למסקנה שאני לא אוהבת את בעלי. פשוט לא אוהבת ולא נמשכת ואפילו סולדת
אין לנו זוגיות, בכלל. לא מחוות רומנטיות, לא אישות, לא התעניינות בסיסית אחד בשנייה, לא הבנה ולא יחסי אנוש בסיסיים אפילו
אנחנו יכולים לא לדבר ימים שלמים. מי מדבר בכלל על זמן שלו עם הילדים, או על עזרה בבית.. לא קיים בכלל כמעט. הכל עליי.
עכשיו עם הזמן השלמתי עם זה ומצאתי כל מיני דרכים לעזור לעצמי, העיקר שיהיה רגוע, אבל אז הוא בשיא חוצפתו עוד מעז לבקר אותי אם הבית לא מסודר או אם הוא לא מרוצה מההתנהלות שלי עם הילדים (כאילו מה חשבת, שלנצח תהיה לי סבלנות כשאני איתם לבד כל הזמן?? ) עכשיו כשאני אומרת לבד, אני מתכוונת ממש לבד. ברמה של שבתות שלמות אפילו. הוא כל היום מחוץ לבית, או בעבודה (עצמאי) או אצל ההורים שלו, איך שנכנסת שבת הוא נכנס למיטה ב90 אחוז מהפעמים, צריך לגרד אותו לסעודת שבת, ואז ישן עד מוצאי שבת לפעמים. רצוף.
אם אני לא מזמינה אורחים לשבת, הוא לא יקום לשבת איתנו.
עכשיו משום מה לוקח לי זמן לצערי להבין את המתרחש, בהרבה דברים, לא יודעת למה, אני כאילו לא מצליחה לנתח סיטואציות נכון והאסימון נופל לי אחרי זמן
ועכשיו הוא נפל. ואני מודעות לכל הדברים שאני צריכה ורוצה שיהיו במערכת יחסים, וזה לא קיים בינינו
ואני מרגישה גם שהוא מנצל את זה שאני כזאת תמימה ורוצה בית שלם לילדים, כאילו הוא יודע שאני לא אפרק אז הוא ממשיך בשלו
עכשיו, בכנות, אני מאמינה שלפרק את החבילה זה סבל ענק לילדים שלי, וגם - איך אמרה לי המטפלת הזוגית אחרי שהוא החליט שהוא לא מעוניין להמשיך בייעוץ - הוא לא בנאדם להתגרש ממנו, הוא יעשה לך את המוות. ותכלס היא ממש צודקת. הוא לא מאלה שיעזבו את הבית מרצונם, אלא אני אצטרך ללכת להשכיר דירה כדי להיפרד, ואני לא חושבת שזה נכון לילדים שלי לעקור אותם מהמוכר, מה גם שזה גזר דין עוני עבורנו, אנחנו גרים בעיר נורא יקרה. ושלא נדבר על המאבק של משמורת מולו, הוא ממש ערמומי. אז כרגע אני פשוט מחכה עם זה כי לא מגיע להם אבל אני ממש זקוקה לנפרדות ממנו ופה הבעיה שלי
כרגע אנחנו מחזיקים רכב אחד שהוא משתמש בו ואני רוצה לקנות רכב כבר הרבה זמן, רק שהוא כל הזמן דוחה את זה, וזה לא שאין לנו כסף. ברוך השם אנחנו חיים ברווח.
דיברנו על זה כמה פעמים ואמרתי לו שאני רוצה לקנות רכב, אפילו בתשלומים, והוא בתגובה: את לא עובדת ואת רוצה רכב של כמה עשרות אלפי שקלים?? כאילו לא מגיע לי. הוא נותן לי להרגיש נחותה כי אני לא עובדת אז אני לא שווה כלום למרות שהיו שנים שהוא לא עבד ואני כן.
אמרתי לו שמבחינתי אין מה לדבר על זה שאני לא עובדת כי זה משו שסוכם בינינו שכרגע קטרה ואני עם תינוקת בבית, אבל אני לא מוכנה להיתקע איתה כל היום בבית. אני רוצה להיות ניידת כדי לבקר את הוריי, לפגוש חברות, לצאת לקניות, בקיצור - לחיות.
והוא בשלו.
עכשיו הקטע זה שאני כאילו חוששת לעשות את זה בלי התמיכה שלו.. לא יודעת למה.
וזה בעוד דברים שעומדים על הפרק ושצריך לשלם אותם והם ממש חשובים (לא מפרטת מחשש לאאוטינג) אבל הוא דוחה ודוחה עד שכבר בא לי להתפוצץ
אפילו תכשיט חדש שבא לי כבר הרבה זמן הוא דוחה אותי ואמרתי שאקנה לעצמי אבל משום מה לא עושה את זה, כי כל חודש שבודקים את החשבון הוא מתעצבן ונלחץ מההוצאות. ואין ממה באמת. הוא רוצה לחסוך כסף כנראה ואני כאילו עומדת לו מול היעד ומפריעה לו, ודיברנו על זה ואמרתי לו שאני רוצה לחיות בטוב. די עברנו את השלב שחיים בצמצום כדי לקנות בית ועכשיו אני כבר לא יכולה יותר. אני נחנקת. אני צריכה שיהיו לי חיים. (גם בהקשר לדברים האחרים) ואיאפשר לחשוב רק על העתיד אני רוצה להנות מההווה.
ואני שואלת את עצמי למה אני לא עושה את זה בלעדיו. כאילו תכלס, מה מונע ממני לעשות מה שאני יודעת שיעשה לי טוב,למה אני חוששת מהתגובה שלו, הרי כבר אין מה להפסיד.
הזוגיות על הפנים, אז לפחות שיהיה לי טוב, שאוכל להתנהל בצורה תקינה בלי להיות תלויה בו בכל יציאה מהבית
תודה למי שקראה עד עכשיו.


שולחת לך חיבוק נשמע ממש לא קלאני זה א
תודה ❤️תעודדו
וואו יקרה מה שאת עוברת, אני בהלםחגהבגה
איך את יכולה להיות כל כל 'רגועה'?
אני בטוחה שזה ככה רק נשמע מבפנים את כואבת והלב משתולל...
תראי העניין הכלכלי- זה סוג של אלימות כלכלית. גם אם את כרגע לא עובדת, ממה שהבנתי זה משהו שסוכם בינכם והיו פעמים שהוא לא עבד.
אני חושבת שיכול לעזור לך טיפול רק בשבילך- כדי לקבל כלים איך להתמודד עם המצב. בנתיים לא מדברת עם הזוגיות אלא איך לשחרר את הפחד שלך מולו, איך לעשות מה שעושה לך טוב. זה השלב הראשון לדעתי.

חיבוק ענק ענק ענק ❤
רוצה להוסיףחגהבגה
גם אם לא עכשיו, אלא מתישהו- אל תחומי לעצמך את האופציה לחשוב על גירושין ולפחד מזה.
אז מה שהמטפלת אמרה לך, שתגיד.
נשמע שגם הוא לא מרוצה ומחפש דרך לצאת מהעניין (אולי לא הבנתי נכון מה הכוונה 'נפל'...)
יכול להיות שדווקא יהיו גירושין חלקים.. עד כמה שיכולים להיות.
ולפעמים, בית מפורק גם אל מתחת לפני השטח גורם לטלטלה גדולה בנפש הילדים, הם מרגישים ומבינים הכל בתת מודע בטוח, ולפעמים גם במודע. מדברת בכאב מנסיון של מישהו קרוב לצערי, שההורים חיו שנים יחד 'בשביל הילדים', בסוף התגרשו, וזה היה מגעיל ומכוער ונורא
והילדים נכון קשות מהשנים האלה, גם מזה וגם מזה
את צודקת. ממש לא פוסלת על הסףתעודדו
ולצערי או לשמחתי זה כנראה יקרנ בסוף, אבל לא עכשיו. אני רוצה קודם לסיים את התהליך האישי שאני עוברת כדי לצלוח את זה הכי טוב שאפשר
לכן ממליצה על איש מקצועחגהבגה
אפילו כדי לפרוק ולדבר
איך אפשר לעבור כל מה שאת עוברת לבד???
☹️☹️☹️
השם עוזר, באמת, ונותן לי כוחות נפשתעודדו
פשוט כיביתי את החלק הזה בתוכי
עד לא מזמן זה ממש לא היה ככה אבל אני יודעת שנלחמתי עד טיפת הדם האחרונה שלי אז חבל לטחון סתם מים.
את המשפחה בינתיים אין מה לשתף. הם לא יודעים איך לתמוך במקרים כאלה הם מיושנים, בעצמם בזוגיות שהייתה מאוד מורכבת הרבה שנים ונשארו בשביל הילדים, אז את יודעת..
הבנתי..חגהבגה
התכוונתי יותר עזרה עם הילדים נגיד, אם תחליטי לעבור לגור לבד עם הילדים
לא בונה על זה. בואי נגיד שזה לא מה שמדאיגתעודדו
אותי כרגע.
אז מה בעיקר מדאיג?חגהבגה
העניין הכלכלי?
כן. אני לא חושבת להתגרש כרגעתעודדו
רק רוצה ליצור לעצמי נפרדות שתאפשר לי בינתיים לסחוב
תודה רבה על התגובהתעודדו
אני מבינה מה שאת אומרת והמשכתי להתייעץ עם המטפלת הזוגית אפילו אחרי שסיימנו איתה כי הייתי צריכה עוד תמיכה מאחר והוא פרש, והיא אומרת פשוט לעשות. לשלם והכל
השאלה היא כמה זה לגיטימי דבר כזה???
ולגבי הרגועה- אז אני לא רגועה באמת, אני פשוט מתה מבפנים. הרגתי את כל החלומות שהיו לי בנוגע לזוגיות אחרי עשרות נסיונות ולילות טבילה בהם נשארתי לבד, או סתם לילות וימים אחרים שאני עוברת לגמרי לבד, ועוד כל מיני התמודדויות אחרות.
אני מבינה יקרה, זה עצוב ממשחגהבגה
באלי לבכות רק מלקרוא אותך
מגיע לך חיות, באמת, ולהיות, ולממש את עצמך ולהיות אהובה!
זה מגיע לך ואפשר.
קשה לי להגיב על זה כי על פניו, נראה שהם יתרון הוא להגרש.
כן, לקום וללכת על כל המשמעות.
להכניס למסגרות, למצוא עבודה, אולי להיעזר במשפחה קצת..לעבור למקום זול יותר..

אבלללל
אני לא אשת מקצוע ולא רוצה שייצא שאני מועצת לך להתגרש, זה דיני נפשות פה...
זה בסדרתעודדו
כבר קיבלתי פטור מטבילות לא פעם, שלא אחשב מורדת
☹️☹️☹️חגהבגה
וואו קשה לי להגיב אפילומיואשת******
קודם כל מציעה לך לקרוא בגוגל קצת על נרקסיזם, וזוגיות עם נרקסיסטים.וזה יענה לך על השאלה למה את לא מצליחה לעשות משהו בלי אישור שלו. יש כלים להתמודד עם זוגיות עפ נרקסיסטים אבל זה קשה מאד
דבר שני אומרת לך בפירוש להתייעץ עם עמותת בת מלך ולשמוע האם יש פה נקודות אדומות , הפחד שלך מאד מפחיד. אלימות יכולה להתפרץ ואם יש פה חשש לאלימות אז לא צריכה להיות שאלה על פירוק הבית.
דבר שלישי שימי כל שבוע קצת כסף בצד לעצמך. באיזה מחבוא או משהו. מאה שח חמישים של כל שבוע, מה שאת יכולה בלי שהוא ישים לב שיהיה לך גיבוי.
ודבר רביעי טיפול. אישי. לך. לא חשוב מה תחליטי ומה תעשי את לא יכולה להיות בלי ליווי מקצועי. יכול להיות שתצטרכי את זה עכשיו שנים אם תמשיכי ככה. זה לא משנה. את חייבת חייבת מישהי. גברים מהסוג של בעלך לא יתנגדו לטיפול אישי שלך כי זה דרך שלהם לו ר לעצמם שהנה זה הוכחה שאת לא בסדר. לא יהיה אכפת לו שתלכי. ותלכי. היום. אתמול. כל שבוע, בלי לפספס. מקום לבכות בו, מקום לפרוק מקום להתייעץ מקום בטוח. שלך. את חייבת את זה לעצמך ולילדים.
חיבוק ענק 💕 והרבה תפילות
תודה רבה שהגבת.תעודדו
מסכימה עם מה שאמרת על נרקיסיזם, גם אני חושבת ככה רק לא כתבתיי אולי מההצפה שזה גרם לי.
וזה גם נכון לגבי העובדה שהטיפול שלי גורם לו לחשוב שהבעיה היא אצלי
אני לא פוחדת ממשו אלים ככ האמת, כבר הבהרתי לו מעל כל במה פעם אחת באמצע ויכוח שנגרר למילים לא יפות שאם הוא לא נרגע אני מרימה צעקות שכל השכנים יגיעו ויידע מי הוא, ובגלל שמאוד חשובה לו התדמית המושלמת זה עבד. זה מה שהכי מאיים עליו. אז אני מנצלת את זה
את צודקת לגבי הכסף אולי כדאי לעשות זאת,
אבל שאלת השאלות- להתקדם עם הדברים שאני רוצה גם בלעדיו?? או להיתקע ככה?? אני משתגעת מזה שהוא כאילו 'לא מרשה' כאילו שאני צריכה את הרשות שלו בכלל
בדברים אחרים קבעתי עובדה וזהו ולא היה אישיו, אבל עכשיו לא יודעת באמת
אם זה עבד קודם, למה שלא יעבוד עכשיו?חגהבגה
עכשיו כשאני חושבת על זה..
למה שלא תצאי לעבוד?
ככה תרגישי שאת גן מכניסה ולא יהיה לו מה לומר- את מה שאת מכניסה זכותך המלאה גם להוציא זה גם יגרום לך לצאת קצת, לשנות אווירה
ברגע שאתחיל לעבוד הוא יוריד מההכנסות שלותעודדו
כי משכורת שלי תעבור ישר לחשבון המשותף
גם עכשיו הכסף שנכנס זה לא הדיוק ההכנסות שלו, רק מה שצריך בשביל החשבונות
כמו שאמרתי הוא שומר כסף בצד
אז לפתוח חשבון משלךחגהבגה
אם יש לו חשבון שהוא מעביר אליו מהכנסותיו
וודאי שאם תעבדי את גם יכולה
בוודאי להתקדם בלעדיומיואשת******
אבל לדעתי בשביל שתצליחי לעשות
את זה את צריכה ליווי מקצועי והעצמה. נרקסיסטים עובדים על ידי שטיפול מוח והשפלה ולגרום לך להאמין שאת לא שווה כלום והכל באשמתך. לצאת מזה לבד מאד קשה את חייבת ליווי מקצועי. ואם את מחליטה להמשיך את חייבת להמשיך עם כל החיים שלך כמו שאת רוצה. יתכן שזה יכלול חשבונות נפרדים אם תצאי לעבוד. אין שום סיבה שהוא יכניס רק מה שבא לו. את תעשי אותי הדבר. אבל להגיע למקום שמאפשר לך להחליט את זה יקח זמן. תצטרכי לקבל החלטה כשתגיעי לשם.
תתחילי בלמצוא טיפול אישי שמתאים לך
ולקנות אוטו. משם תתקדמי
אנסה להתקדם עם זה. תודה. התגובות שלכןתעודדו
נותנות לי הרבה כח ❤️
בדיו-. טיפול זה מאסט וזה השלב הראשוןחגהבגה
אבל לא כי משהו בך חלילה לא בסדר לא רק כדי לעשות הכל בחכמה בצורה ודרך שתי טיב איתך
מוסיפה עליךאנייי88
לתעד כל דבר ברמה של החלטות מי ישמור על הילדים. בזה שיש לו חשבון נוסף ושהוא שם כסף בצד.
וכל שבוע לקחת כסף מהחשבון המשותף. לצורך קניות בגדים וכולי. ולפתוח חשבון בנפרד וולהפקיד שם.
כמובן לגבי הרכב אם יש אפשרות תקחי הלוואה בחשבון המשותף ותקני. בלי לשאול אותו. שיהיה.

וכמובן יעוץ. אישי. וגם לגבי להפרד איך לעשות את זה עם מינימום נזקים לילדים ולך.

מאנשים ערמומים צריך לדעת איך להפרד.
לילות טבילה שהיית לבד שיהיה על זה תיעוד בהודעות.
כל דבר שיוכל לעזוא לך בעתיד.
ולמצוא חברה/ שכנה קרובה. ולספר לה על המצב בינכם. לעשות סימן כלשהו שאת אומרת לה/ כותבת לה אם חלילה את צריכה עזרה ויש אלימות מעבר לאלימות הכלכלית.

וחיבוק!!
תודהתעודדו
ממש לא יודעת מה להגיב. רק רוצה להגידרקלתשוהנ
שקראתי את כל מה שכתבת
ושולחת לך כוחות
וה' יהיה איתך
תודה רבה, אמןתעודדו
חייבת לענות לך:קופצת
את לא מבינה כמה נגעת לי בלב וכמה הצפת בי!
בא לי לחבק אותך לנצח בערך..
וואי מה שאת עוברת!


אמא שלי היתה במצב ממש דומה לשלך, רק עם מספר דו ספרתי של ילדים. בא לי לכתוב לך מגילה ולא להפסיק. אבל מנסה לתמצת כי קשה לי ממש ההקלדה:
- הילדים שלך לא מרוויחים *כלום* מהמצב העכשווי שלכם בבית! כלום ברמת הכלום!!! בבקשה אל תחשבי שאת עושה להם טובה אם את נשארת ככה בבית.

- את בטוחה שהשמחה והחיים שלך לא שוים נניח אפילו מצוקה כלכלית שתיקלעי אליה לו תתגרשי?
אמא שלי יצאה מהבית כשבגדיה לגופה, עברה איזה שנתיים קשות. התייצבה על עצמה והיום היא מאושרת!! את נשמעת במצב יותר טוב משלה - את כן יכולה לעבוד, להרויח קצת גם אם בצמצום ולקנות את האושר שלך! לבחור בזה!!!
בבקשה בבקשה! שום מחיר לא שווה את החיים שלך. את החופש שלך. את הבית שאת יכולה להעניק לילדים שלך!!
אני באמת כותבת מדם ליבי!!!

למה את מחכה??

לזה יקרא חיים??

את נשמעת ראויה לכ"כ הרבה יותר מזה! ואת ראויה! הטוב מחכה לך!! את צריכה רק לבחור בזה! ונכון. יהיו קשיים בהתחלה - ואת תעמדי בהם כמו לביאה!! שומעת? כמו לביאה! אבל את קונה את החיים שלך ואת השפיות של הילדים שלך!!! יש מחיר שיקר לשלם בשביל זה???


מקווה שקראת את הנ''ל עם כל האהבה והאכפתיות שאני מרגישה אליך! ממש לא התכוונתי להתקיף. פשוט זה מציף אותי ובנפשי הדבר...
היי תודה על זהתעודדו
אני מבינה את מה שאת אומרת ולפעמים אני מרגישה שהכף נוטה לשם ואז אני חושבת על זה שהוא באופי שלו בנאדם קשה מאוד, והיו הרבה פעמים שהוא היה מדבר עליי לא יפה ליד הילדים מולי ברמה ש-אמא שלכם ככה.. ובגללה... אני יודעת כמה זה יכול להיות בעייתי בהמשך ולכן בהתחשב בכל הנתונים כרגע, אני מעדיפה להישאר במקום שאני נמצאת בו.
היום המצב הרבה יותר טוב מבעבר, כי לפני כן עוד נלחמתי על יחס, ממש נלחמתי על זה שיהיה פה, שיהיו יחסים, שיתייחס לילדים, שיראה אותי. ברגע ששחררתי והוא רוב הזמן לא נמצא בבית אז זה יותר קל ואין את העימותים האלה. מבחינתי מה שנשאר זה לסיים ליצור לעצמי את החיים הנפרדים שלי ולהישאר נשואים על הנייר וזהו.
אני עדיין עושה ויתורים כואבים, ברור, אבל ברגע שאני משאירה את הילדים איתו במשמורת אין לדעת איך יחזרו ממנה, או אם בכלל יתן לי גט. הרבה כסף עומד פה באמצע ויש לו הרבה מה להפסיד, וברגע שכל האמצעים כשרים - אני מעדיפה לשמור על הילדים שלי מפני זה
אז את בעצם נשארת נשואה על הנייר בשביל הכסף?קופצת
מנסה להבין
קראת את התגובה שכתבתי?תעודדו
לא אכפת לי להודות בזה, אבל זה לא רק זה. בכלל לא
בטח. האמת שלא בטוחה שהבנתי.קופצת
את חוששת שבגלל שהוא ירצה להשאיר את הכסף אצלו ולא לתת לך - הוא לא יבחול בשום אמצעי?
זה מה שהתכוונת?
בגדול כןתעודדו
וגם ניכור הורי שאני חוששת ממנו
תראי.קופצת
יש לי כ"כ הרבה להגיד לך. באמת. וככ קשה להעביר בכתיבה.
אני אנסה ובבקשה אל תיפגעי אם זה לא מתקבל כמו שאני מתכוונת.

אני לא יודעת אם התנסת בתור ילדה בזוגיות שלילית של ההורים. אבל לילד - זה זוועה! וכן. גם מה שאת מתארת שזה לכאורה שקט ואין מריבות וכו' - זה חור עמוק עמוק בלב! זה הרס נוראי של הנפש! ילדים קולטים הכל!! הכל!! הכל!!
והם מרגישים הכל!
והם חווים הכל!!

ואין איך לעבוד עליהם. והשקט הזה לכאורה שיש בבית שלכם - לא נותן להם שום הרגשת בטחון/יציבות/אהבה. באמת שלא! מבטיחה לך!!! זה הרס הרס הרס!!

אני לא חושבת שילדים לזוגות גרושים לא חויים קשיים רגשיים - ממש לא! קשה להם מאוד. אבל משום מה תמיד נדמה שאם לא נתגרש - אנחנו עושים טובה לילדים - וזה לא נכון!!!!!! לא נכון!!!! כן, גם במצב כמו שאת מתארת שאין צעקות/מריבות/קללות וכו'.
כשאת עושה טבלה של רווח והפסד - קושי ונזק לילדים תורידי מהרוח. הוא פשוט לא נכון להיות כתוב שם.


אני כותבת לך את הדברים הבאים לא על מנת שמחר תלכי ליישם אותם. אלא כדי לתת השראה/אופק/לפתוח את הראש.
כשאמא שלי הבינה שאם תחכה להסכמים על כספים והדירה והילדים וכו' - זה לא יקרה, או יקרה עוד המון שנים ועוגמות נפש. היא פשוט קמה והלכה! כן, ויתרה ביודעין על הכל כולל הכל ויצאה לחופשי.
השאירה אותו בבית שלהם עם כל הציוד והכל ויצאה לבד בלי כלום. אבל עם הרבה נחישות ויכוח רצון לקנות את החיים והחופש שלה.
זה היה לכאורה מעשה הזוי, של התאבדות ממש! מי מוותר על כאלה סכומים????
אבל האושר שלה היה שווה לה הכל.
לא אשקר - בהתחלה היה לה מאוד קשה. אבל אחרי כמה שנים אפילו אבא שלי התחיל להעביר לה סכום קבוע חודשי מרצונו האישי - היא לא ביקשה כלום אף פעם.
אבל כשאת ככה עקשנית ויודעת מה את רוצה - אפילו גברים כמו אבא שלי קורה להם משהו...

שוב. ממש לא אומרת לך לוותר או משהו. אבל יש דברים שלא מתומחרים בכסף! ואיפה שאת יכולה לוותר - תותרי! האושר שלך שווה הרבה יותר!!

לגבי ניכור הורי -קופצת
אם הבנתי נכון - גם עכשיו הוא די מנוכר ולא פעיל בחייהם. לא?
אז בעצם מה ישתנה?
עם זה שזה האבא שלהם - הם יצטרכו להתמודד בכל מצב...
מה שישתנה- שתהיה משמורת משותפת על הילדים מן הסתםקופצת רגע
ולכן חלק מהזמן, אם זה חצי חצי ממש ואם זה סופי שבוע מדי פעם, הילדים יהיו לבד עם אבא שלהם. ואם הוא ידע כמה זה מעצבן אותה - והוא ידע- אין סיכוי שיוותר על הזמן שלהם איתו, גם אם מעצמו אין לו כל כך עניין להיות איתם.
אם הבנתי נכון את התאור- זה אדם שתלטן ונקמן שאין לו הרבה גבולות.

את לא חושבת שזה מפחיד נורא ללכת לגירושים בתנאים כאלה? כשחלק מהזמן הילדים שלך יהיו עם אדם שאת לא סומכת עליו בכלל שירצה לטפל בהם בצורה טובה, ושאין לדעת איך ינצל את הזמן איתם ומה יאמר להם על אמר שלהם?? כרגע לפחות היא יכולה להיות עם הילדים כל הזמן...
בדיוק. זה כל כך נורא שאין מיליםמיואשת******
שזו הבחירה שעומדת לפעמים לפני אנשים. כאב לב שאי אפשר להכיל
לחלוטין מפחיד!!אנייי88
מה שישתנה זה שהוא ירעיל אותם נגד אמאתעודדו
שלהם ולא יהיה מי שיתן קונטרה ויאזן
היום אני שולטת בשיח, בעצם זה שאני 'בצד' ולא פותחת חזית, ונוכחת בכל רגע ורגע איתם. זה ממש שונה מאשר לגור ביחד כמשפחה, גם אם זה רק הצגה כביכול
על ילדים אי אפשר לוותרמיואשת******
וגברים כאלו הרבה פעמים נלחמים על הילדים וכשיש ילדים קטנים זה זוועה
ומשמורת משותפת עם אבא שלא אכפת לי באמת. כלום רק לנצח את האשה ולקבל את הילדים שכולם יגידו שהוא אבא טוב אבל בתוך הבית לא דואג להם ומסית אותם נגד האמא , ילדים בני שלוש וחמש , ולא העוסיות לא עושות כלום. ולא בית הדין לא עושה כלום.
אתם לא מבינות איזה מקרים יש . מידיעה אישית. שלא תדעו.
את יודעת מה זה בתור אמא לדעת שהילד בן שלוש שלך נמצא שבת שלמה אצל איש שלא מענין אותו אם הוא אכל או ישן או חולה, שלא מחליף לו בגדים או נותן לו תרופה. ואיש שאומר לו שאמא אשמה בזה שהוא לא רואה את אבא ו… אין אין. את
לא מבינה. ואין צדק. אין מי שידאג לילדים האלו. האנשים שצריכים לעשות את זה מועלים בתפקידם חד וחלק. אי אפשר להסביר איזה מציאות הזויה קיימת לפעמים
אבל הפותחת לא תיארה אדם אלים/מסוכן אוקופצת
משהו בכיוון.
או שאני רק לא הבנתי ככה?

בכל אופן - אם יש חשש לאלימות אז ברור שהתמונה משתנה.
אם כי במחשבה שניה - אם את לא דורשת ממנו כלום (הזוי בהחלט. סתם מעלה תאוריה) אז אין לו על מה להתמקח איתך. את פשוט לא קשורה אליו ולא צריכה או מבקשת ממנו אפילו גוזז ציפורניים.
זה לקחת את המשפט: "תיהיה חכם ולא צודק"קופצת
להכין קיצוני שלו.
אבל כן חשוב לי לכתוב את זה ולספר שזה קיים.
כי זו עודדרך חשיבה.
אדם שתלטן ישתמש בילדיםמיואשת******
זה פשוט מה שקורה. יבקש משמורת משותפת כי זה יעצבן אותה.
ואת חושבת שמישהו שישן כל השבת ולא קם לסעודות זה מישהו שאכפת לו מהילדים שלו? שאם הם יהיו איתי שבת לבד, והם יהיו, אז הןא יתנהג אחרת? לא פשוט בקיצור
אני לא אומרת שבהכרח הבחירה הנכונה היא להתגרש. אבל גם לא בהכרח הבחירה הנכונה היא להתגרש.
מאד מאד קשה לדעת מה נכון לעשות ומה ישמור על הילדים יותר.
מאוד קשה לדעת מה נכון.קופצת
ואין לנו אפשרות כרגע וגם לפותחת לדעת מה תיהינה התוצאות של כל דרך שתבחר.
אפשר רק להעלות פה צדדים לכאן ולכאן.

ומה שאני מנסה להגיד - זה שיש עוד דרך. לדעתי קשה מאוד, אבל גם אצילית, חזקה וחכמה.
להגיד לו ביי ולא להתראות. אני אסתדר לבד.

יכול להיות שהוא ירצה להתנקם בה עם הילדים סתם לשם נקמה.
אבל ברגע שהמשוואה של כסף, שאני לא צריכה לספר לך מה עושה לאנשים, יורדת מהפרק - הסיכוי להתעללות מצידו - לדעתי יורד. בעיקר גם כי לא נראה שהוא גבר מתעלל.
גבר שלא קם במהלך כל השבת במצב המשפחתי זוגי המתואר בפוסט - הוא די "נורמלי" ומתבקש..
בכל אופן אין לנו איך לדעת אם זה יגיע לאלימות או לא. אולי הפותחת תדע.

רק חשוב היה לי להביא עוד כיוון מחשבה
יכול להיות שזה גם כיווןתעודדו
אבל אני יודעת שאם אני פותחת חזית אין דרך חזרה ככ, ואני ממש חוששת על הילדים
מה ד@מיואשת****** כתבה על זה שבהתנהלות שוטפת עם הילדים הוא זוועה, ממש נכון.
לא מחליף טיטול, לא מאכיל, לא משכיב לישון. ואם אני יוצאת ומשאירה אותו איתם את לא רוצה לדעת למה אני חוזרת. אז אני לא רוצה לחשוב בכלל להשאיר אותו איתם ליותר מכמה שעות, בשום סיטואציה, כי ברור לי שמי שיגדל אותם זה ההורים שלו
את מבקשת רק את הילדיםאנייי88
ושיהיה לך איך לפרנס אותם.


זה לא ממש כלום לגבר רע שיודע שזה מה שיעשה רע לאשתו.
היא.תארה אדם שיכול בהחלט לגרום לילדים קטנים לשנוא אותה ולשכנע אותם שהיא רעה.

הוא הצליח לשכנע אפילו את הפותחת.

זה לא אלימותתעודדו
אבל מה שמיואשת כתבה ממש נכון
לגבי משמורת. תתעדי גם את זה שהוא לא נצמאאנייי88
לא מתייחס ט/מתייחס גרוע לילדים. בד"כ בתי הדין נותנים משמורת לאם.

תתיעצי עם מישהו מומחה. לפני שהןא ידע שאת בדרך לשם. בטח אם חשובה לו התדמית המושלמת
תדעי לך שזה ממש לא נכוןמיואשת******
לצערי הרב מלווה עכשיו מקרה של גירושים אבא שלא נמצא גם ברמת ימים ולילות שלמים ובחיי הקירות היו יותר אבהיים ממנו ועדיין קיבל משמורת כמעט משותפת.
אין מה לחפש צדק בעולם הזה. גם לא בבתי דין ורבנים גדולים
שלא תדעו.
לא תמיד האופציה הקלה או הנכונה היא להתגרש ולא כל מה שנראה לנו ברור שבית הדין יבין ויעשה ואיך אפר וכו- זה באמת נכון.
עיוותי הצדק מזעזעים ברמות אחרות. לא ניתן לתאר בכלל
לכן אמרתי גם לתעד את הדברים האלהאנייי88
בכל מקרה מה שאני רואה סביבי הבתי דין מכילים נשים הרבה יותר מגברים. אבל עדיף להתייעץ תמיד לפני הצעד כמובן. עם מישהו שמבין טוב.
אומרת לך ממציאות. בול%~*#*מיואשת******
אף אחד לא דואג לנשים האלו ולא לילדים האלו. בתי דין עושים מה שקל להם . עוסיות עושות מה שקל להן. משטרה מגיעה לזירות רצח. ולא דקה קודם. אדם לאדם זאב. זה המציאות. מהשטח. לא יעזור כלום לתעד זה לא מענין אף
אחד.

המקרה שאמרתי לך הכל מתועד. הכל. ובית הדין נתן משמורת משותפת.
לא מכירה אנשים כל כך רעים האמתאנייי88
גם מקרי הגירושין שסביבי להורים היה הכי חשוב הטובה של הילדים. אז גם אם רבו. עדין ידעו מה הכי טוב לילדים.

השאלה אצלה מה עדיף לילדים(אפילו אם לא נחשוב עליה) להשאר או ללכת? ולקחת סיכון לגבי משמורת?
אז במקרי גירושין של אנשים שאחד מהם רע, הרע מנצחמיואשת******
הרע צועק חזק יותר ובקול יותר ומאיים יותר ומביא עוד טובים יותר ומפחיד יותר ומציג יותר. ורע יותר. ומנצח.
שלא תכירי לעולם מקרי גירושין קשים, אבל כשהם קורים- אי אפשר לסמוך על מוסדות הצדק או הרבנות שיביאו באמת צדק לנעשק. עוד סיבה לחכות למשיח.
לדעתי במצב של ילדים קטנים ממש, אם אין סכנה לאלימות עדיף להישאר ולהיות במצב שאת יכולה להשגיח על הילד הקטן שלך מאה אחוז מה זמן ולא שחצי מהזמן הוא יהיה מופקר עם האיש הרע שהוא אבא שלו ואין לאמא שופ שום דרך לשלוט בזה. מי רוצה להפקיר את הילד שלו?
אם יש סכנת אלימות- החוצה מיד.
אם אין, תלוי בכוחןת של האמא. מה שהיא לא תעשה היא לא תהיה אשמה בכלום, כי המציאות נוראית וכל בחירה יש לה מחיר קשה מאד.
כל כך כואב לי הלב. באמת אין מילים. אין פה פיתרון טוב ולא דרך ברורה. רק המון כאב וצער וכעס
אבל תיעוד של דברים תמיד כדאי שיהיהאנייי88
לא?

ולספר למישהו אחד קרוב שאפשר לסמוך עליו?

כי חלילה אם יהיה אלימות אחרת שידעו להזעיק את מי שצריך.
יש פה נורות אדומות שנדלקות.
לכן אמרתי לה לדבר עם בת מלך על אלימותמיואשת******
בהחלט יש נורות אדומות וחשוב להיןת עם יד על הדופק ולהיות בקשר עם איש מקצוע ולהתייעץ. ולתעד זה תמיד טוב כמובן.
אבל לצערי הרב… לא לסמוך על זה שמישהו יעשה משפט צדק בסוף 😞
עצוב☹☹אנייי88
על הילדים בעיקר שהופכים להיות כלי ניגוח.
תודה על מה שכתבת.הצלחת להסביר בצורה מדויקתתעודדו
את התמונה
יש לי המון מה להגיד לךאהבתחינם
אשמח שתפני אלי בפרטי.

בעלי גדל בבית מאוד לא פשוט
והדבר היחיד שתמיד אומר לי
אם ההורים שלי היום מתגרשים הכל היה אחרת.
טעות ענקית להישאר בגלל הילדים.
לא מעודדת להתגרש חס ושלום רק אומרת שזה לא סיבה. להפך. זה הורס אותם יותר.
בעלי גדל בבית מקסים ועדיין יצא ח**תעודדו
היא התכוונה לומרחגהבגה
לפי דעתי,.

שלא להתגרש בשביל הילדים זה לא שיקול...
וואו. סיפור קןרע לב.תהילה 4
קראתי גם חלק מהתגובות בעיני את חייבת לפתח את העתמאות שלך כי נשמע שזה המוקש הבעייתי האמיתי. את חייבת להעיז להןציא כסף. לקנות מה שאת רוצה ולומר לו שאתם שותפים ולכן את יכולה לקנות מה שאת רוצה.

ממחיצה כמו קודמותיי על טיפול אישי שיחזק אותך ןייתן לך כוחות לעמוד מולו. ולהיות אישה חזקה ומשמעותית זה בטוח יקרין לילדים ואולי גם הוא יתחיל להסתכל עלייך אחרת. וילמד להתנהל בצורה שונה
תודה, אני חושבת שבאמת זה הפתרוןתעודדו
וואו חיבוק ❤️ מציאות בלתי נתפסתהמקורית
מצטרפת לקודמותיי שכתבו לפתח את העצמאות יותר, ואיפה @נגמרו לי השמות?
תודה רבה על התיוג יקרהנגמרו לי השמותאחרונה
רק עכשיו ראיתי,
@תעודדו יקרה מצטרפת לנשים החכמות כאן שכיוונו אותך קודם כל למצוא אשת מקצוע טובה עבורך,
לתת מקום לעצמך, לנפש שלך, לכאב שלך, לרגשות שלך, לכל החוויות שלך - מקום שיוכל להעצים אותך וללוות אותך יד ביד, שלא תהיי בזה לבד 🙏

מתוך המקום הזה תתחזקי ב"ה בכל החלטה שהיא ותהיי עטופה ועם ליווי שיוכל להעניק לך כוחות וכלים בכל שלב.
גם כעת כשאת עדיין באותו בית ובכל ההתנהלות שלך, חשוב שלפחות במה שכן ניתן תהיה לך רווחה נפשית ושמחה ואור...
וכמובן גם הלאה בכל מה שתחליטי

שולחת לך חיבוק גדול ותפילות כנות לישועה שלמה במהרה ב"ה 🙏❤️🙏
ואוונוי נועה
איזה ניסיון מטורף !
קראתי פה המון תגובות של איך לפעול ובהחלט אני מסכימה
אל תוותרי על עצמך .. כי זה מה שהילדים שלך גם יעשו :/
המון המון תפילות , אשמח להתפלל עליך אם יש לך אופציה לרשום לי שם לתפילה בפרטי !
רק לומרשלומית.

שמהתגובות שלך את נשמעת חזקה ועצמאית בטירוף!

לא יודעת מה נכון בסיטואציה אבל ממש התפעלתי מצורת החשיבה שלך השקולה

לא מאמינה למה שקוראתאסתר יוסף
אני ממש בכיתי עכשיו ..
זה ממש המציאות שלי (כמעט עם פרטים קצת שונים)
אני באותו ראש של איך לצאת ולמה כמה ומתי ואם בכלל...
שנים אני עוברת את המחשבות האלה
אין לי אף לא עצה אחת לתת לך
אבל אני מתפללת שנצא מזה , אני ואת , וכל מי שזקוקה לישועה כזו או אחרת
אשמח אם תרצי לשוחח בפרטי
להתחזק

ה' יהיה בעזרתך!
חיבוק גם לך!מאוהבת בילדי


מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמר

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

צודקת בהחלטמתואמתאחרונה

ובזה באמת הדרכת הורים תוכל לעזור לכם בע"ה...❤️

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני לא מתאימה לעזור פהמתואמתאחרונה

כי התאומים שלי היו בשני שקים ובשתי שליות נפרדים

את ההלם אני כן מבינה...

פותחת יקרה, מאחלת לך היריון מבורך ובריא, ובע"ה שתצאי בשתי ידיים מלאות ובריאות!

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליoo

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

יש לי פעמיים הפרש כזהמתואמתאחרונה

פעם אחת בדיוק כזה ופעם אחת קטן יותר.

גם אצלי הם עדיין ינקו.

בזמן ההיריון עצמו לא תמיד היה קל (בעיקר בגלל אתגרים עם התינוק הקיים), אבל אחרי הלידה היה טוב יותר (פעם אחת היה קל יותר מהפעם השנייה).

זה הרבה תלוי באופי של התינוקות, אם הם רגועים או לא.

בכל אופן, זה היה חמוד לראות אותם יחד כקטנים, ועוד יותר חמוד לראות אותם כשהם גדולים.

בשני המקרים אצלנו מדובר בשני מינים שונים (בת ובן ובן ובת), ובכל זאת יש ביניהם קשר טוב ומתוק, משהו מיוחד כזה...🥰

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !