עדיף לי לשלם לאורך החיים 2000-3000 כל חודש ולהשקיע את הכסף שלי בנתיים מאשר לקנות בית ולגור בו ולשלם סכום גדול עכשיו
סתם לדוגמא אם שיעור הריבית שאני משיג על ההשקעות שלי בממוצע הוא 7% (ממוצע הריאלי של השקעה במניות)
אז הנוסחה היא כזו:
ובואו נניח שאני אחיה לנצח ככה שאני אשלם כל החיים את הכסף הזה
אני לוקח את הריבית השנתית שלי, 7%
מחלק אותה ב12 יוצא לי 0.58% חדשי.
אני מחלק 3000 ב0.0058 יוצא לי 517,241 שח.
מה זה אומר? שעדיף לי לשלם לנצח כל חודש 3000 שח מאשר להוציא 517,241 על דירה
מכיר דירה שעולה 3000 בחודש ועולה פחות מ517 אלף? (נכון צריך גם להוון את תשלומי המשכנתא ולהתייחס רק להון העצמי אבל הבנת את כוונתי)
ועכשיו בלי קשר לזה.... כשאתה זוג צעיר אתה לא צריך את אותה דירה שצריך כשאתה עפ 5 ילדים ולא כשאתה עם 5 בוגרים ולא כשאתה זוג מבוגר עם 5 נשואים... ההתאמה של הדירה לצרכים שלך אפשרית הרבה הרבה יותר דווקא בשכירות...
הדירה שווה יותר אבל הכסף שלך שווה פחות
מיליון עוד עשר שנים בהנחת ריבית 7% זה 508,350 שקל היום
אז הדירה תעלה פי 2 עוד 20 שנה
לא מפריע לי....
כי שקל עכשיו שווה הרבה יותר משקל עוד 20 שנה
זה הבסיס של תורת המימון
של סדרת תשלומים נצחית ((PMT)
לחלק את הסכום שיתקבל באחוז הריבית כשהוא מבוטא כשבר עשרוני
0.00583 זה 0.583 אחוז
לא הבנתי כלום אשמח שתסביר.
אני יכול להבין שיקול שאומר שכסף במניות מרוויח בממוצע 7% ובנדל"ן אולי 4%. מצד שני בנדל"ן אתה ממנף את הכסף כי אתה יכול לקחת משכנתא כשההון עצמי שלך הוא קטן ובדרך הזו להגדיל את הרווח יחסית להון עצמי הראשוני. אבל גם אז במקרה הכי אופטימי לא תגיע ל7%.
אבל מה זו הנוסחה שכתבת ? אשמח להחכים.
להסביר אותה זה יותר מורכב... מוזמן לקחת קורס ביסודות המימון (יש הרבה ביוטיוב)
בגדול יש
ערך נוכחי של הכסף ( PV)
ערך עתידי של הכסף (FV)
יש תשלום קבוע (PMT)
ויש ריבית לתקופה (I)
בריביות יש שני ערכיבים. 1 עלות הכסף 2 סיכון של הכסף (שאוללי לא תחזיר לי כי לא יהיה לך)
אם אני יכול להשיג על הכסף שלי תשואה נניח של 7%. ואתה מבקש ממני הלוואה של 100 שקל שתחזיר לי עוד 10 שנים.
עכשיו אני מכיר אותך ויודע שאין שום סיכוי שלא תחזיר לי. הסיכון שלא תחזיר לי את הכסף לא קיים.
האם אני אלווה לך 100 ותחזיר לי עוד 10 שנים 100? זה לא כלכלי לי. למה? כי זה את השיקול של עלות הכסף.
אני יכלתי להשקיע את הכסף בעסקא/השקעה/ריבית/תשואה של 7% שנתית ושנה הבאה יהיה לי:
100 כפול 1+אחוז הריבית (שזה 0.07) שזה יוצא 107 שקל אחרי שנה.
שנה אח''כ ה107 יוכפלו ב1.07 שזה אחוז הריבית ויהיו שווים 114.49 (ה7 הרוויח גם 7 אחוז)
אם אני רוצה לחשב את זה ישר ל10 שנים אני אעשה את הנוסחא הבאה. 100 כפול. (1.07) בחזקת עשר. זה יעשה לי את העבודה במקום לחשב עשר פעמים בנוסחא אחת ויצא לי 196.71
אני אבקש ממנו להחזיר לי לכל הפחות את הסכום הזה. אחרת אני מפסיד.
אז ראינו ש196.71 שח עוד עשר שנים שווה 100 שח היום
איך עושים את זה הפוך? כמו תמיד בחשבון במקום כפל - חילוק
אם אני רוצה לדעת מה הערך הנוכחי של 100,000 שקל עוד 10 שנים בהנחת ריבית/תשואה 7% הנוסחה תראה ככה:
100,000 לחלק לפתח סוגריים 1.07 סגור סוגריים בחזקת 10 ויצא לנו 50,835
מאה אלף עוד עשר שנים שווה היום רק 50835
עשר שנים זה נחמד... אבל ככל שאנחנו מתרחקים מהיום הערך הנוכחי של כל שקל שווה פחות עד שהוא מגיע לסכום אפסי
לדוגמא 100,000 עוד 40 שנה שווים רק 6678 שח. ועוד 50 שנה יהיו שווים רק 3395 שח
אז איך עושים את זה בסדרת תשלומים? כל חודש מקבלים/משלמים סכום קבוע. אפשר כמו חמורים לעשות ידנית את התשלום של החודש הבא ואז את החודש שאחרי ואז שאחרי וכו' וזה מתיש.
ואפשר להשתמש בנוסחה - pmt לחלק ל i שזה הסכום שאותו אנחנו מקבלים כל תקופה (חודש) לחלק לריבית על אותה תקופה (i) ומה שיוצא לנו זה הערך הנוכחי של סדרת תשלומים נצחיים
איך חישבתי את הריבית לחודש? חילקתי את ה7% השנתיים (נומינאלי לא ריאלי אבל לא משנה לענייננו) ל12 ויצא לי 0.58 אחוז. אז החישוב היה 3000 (שזה הPMT שהוא התשלום החודשי שאנחנו משלמים על שכר דירה כדוגמא) לחלק ל0.0058 (שזה ה i שלנו. הריבית החודשית בצורה של שבר עשרוני) התוצאה היתה 517,241 שח.
המספר הזה הוא השווי הנוכחי (PV) של סדרת התשלומים 3000 שח כל חודש (PMT) לנצח בריבית 7% שנתית
זה על קצה המזלג. זה מקצוע שלם.... מקווה שנתתי קצת תיאבון... תכתוב ביוטיוב מבוא למימון/היוון תראה כל מיני שיעורים לדוגמא, דוגמאות לשאלות שדורשות שימוש בנוסחאות האלו כדי להחליט איזה חלופה מבין כמה אופציות היא העדיפה ביותר כלכלית וכו.
תודה על הטיזר !!!
יש שם שיעורים לדוגמא מכל מיני מכללות וכל מיני שיעורים פרטיים בזום שהועלו ליוטיוב
מעדיפים דייר שלא עושה בעיות ויציב ולא להעלות שכר דירה
בואי נניח מעלים לך ב200 שקל לחודש.
2400 שקל בשנה
הלכת. לוקח לו חודש למצוא דייר חלופי - הלך לו כל הרווח שתכנן
לקח לו חדשיים - הוא הפסיד
אז חוץ מתל אביב בערך לרוב לא מעלים סתם לדיירים טובים. כן פעם בכמה שנים העלאה היא לגיטימית
בדרך כלל מעלים 2 אחוז בשנה זה הסטנדרט.
בעלי הדירות גם מסתמכים על זה שדייר יעדיף להישאר בדירה ולא לשלם על הובלה וכ"ו.
אנחנו ממש לא גרים בתל אביב ואנחנו דיירים טובין מאוד והעלו לנו ב2 אחוז כל שנה ובסוף כשעזבנו עמדו בשורה רשימה של דיירים חילופים. כנראה שזה גם תלוי בדרישה באזור.
מכיר הרבה אנשים שמעלים שכירות פעם בכמה שנים (2 אחוז בשנה זה 20 שקל על כל 1000 שקל
אז על דירה של 2000 שקל זה 40 בשנה. יותר נוח פעם ב5 שנים להעלות ב200
את מציגה את 'בעלי הדירות' כאיזה גוף אחיד ומשומן... זה ממש לא ככה.
ואני גם יכולה להבין אותם (ספציפית בעלי הדירה שלנו חיו בשכירות בדירה אחרת כך שגם עלות המחייה שלהם עלו בהתאם) וכן התכוונתי שבפועל מעלים בערך כל שנתיים ב4 אחוז אבל בממוצע זה יוצא כ2 אחוז בשנה.
פשוט להציג את זה שלגור בשכירות זה משהו יציב יחסית זה לא מדוייק גם בעניין עלות השכירות וגם בעניין שכל רגע יכולים להוציא אותך מסיבות שונות.
אבל כמו שאמרתי כבר בשרשור הזה. ערך הכסף עכשיו גבוה יותר מערך הכסף עוד שנתיים
אמרת שמעלים לך ב2 אחוז לשנה... האינפלציה (שחיקה בערך הכסף) השנה היתה 2.8% זה אומר שריאלית הורידו לך את שכר הדירה. לא רק שלא העלו...
ברור שהמחירים עולים מידי פעם בהתאם למצב בשוק. אבל חלק מהאינפלציה זה ירידה בערך הכסף וממילא שכר ממוצע גבוהה יותר
כי אם הכסף שווה פחות אז מעלים מחירים וגם העובדים מקבלים יותר.
ככה כסף עובד
ברור שלגור בדירה שלך הרבה יותר יציב
אבל.... קחי בחשבון שיכולים להיות בלתמים. צורך לעבור לבית מונגש בגלל נכות/מצב סיעודי של מי מבני הבית. למכור דירה לקנות דירה... בשכירות יש הרבה הרבה יותר גמישות. (מה גם שעל נכות/סיעוד מקבלים לרוב קצבה חדשית מהביטוח ולא סכום שמספיק להנגיש בית... אז... אפשר לשכור ביותר יקר. אבל לשפץ או לקנות מונגש זה בעיה)
אם יש צורך לעבור דירה. מי שבבשכירות הוא גמיש מי שקנה הוא 'יציב' מידי אפילו
הצורך בדירה בתחילת נישואים הוא בדירה קטנה יחסית והיא גדלה ככל שיש יותר ילדים. ואז שוב לא צריך את הבית הענק שהגענו אליו ... והמיקומים שונים, ואם קונים מראש נתקעים עם דירה שרוב הזמן היא לא המתאימה ביותר
אז כלכלית לא כדאי לגור בבית שלך
זה נוחות
זה פינוק
זה כיף
זה יציב
זה מרגיע
זה נותן ביטחון
ולפעמים שווה לוותר על זה... אבל כלכלי זה לא.
ואפשרי לגור בשכירות
ויש בזה היגיון...
וזה מה ששאלו
אומרים את זה מי שלא מבין איך כסף עובד!!!
נכון זה מציק זה לא אותה איכות חיים, זה פחות יציב אבל כלכלית יבש על הנייר זה עדיף (לא רק על הנייר גם במציאות)
אבל בסופו של דבר במציאות אנשים ישימו יותר כסף בחיסכון אם יש להם מטרה לקנות דירה. בחיים לא שמעתי משהו שגר בצמצום או עובר לגור אצל ההורים לכמה שנים כדי לחסוך כסף לשים בבורסה. אנשים יסכימו לגור מספר שנים ביחידת דיור קטנה אם הם רואים בעתיד את האופציה לקנות דירה אנשים שיודעים שיחיו בשכירות לנצח בוחרים בדירות נוחות יותר.
@משה מנהל הפורומים סתם בשביל הדוגמא הוא כתב על זה כאן פעם
גם שאול אמסטרדמסקי (אני מקווה שאת יודעת מי זה) סיפר פעם שהוא התכלב כדי לחסוך ולא לדירה. הוא עדין גר בשכירות ואין לו דירה בבעלותו....
את פשוט לא יודעת שזה מה שהם עושים...
וכן. שווה לי לגמרי לספוג כל שנה עליה של 2 אחוז בשכירות מאשר לשים את הכסף שלי על 4 קירות והפסיד את התשואה החלומית עליו ב30 שנה
רק האינפלציה בכיף יכולה להיות 2% בשנה ככה שלא התייקר לי כלום. אבל המשכנתא צמודת מדד שלך התייקרה ב2% הללו...
אבל בגדול את צודקת החדירו לנו שדירה זה חשוב ושווה לחסוך בשביל זה ופנסיה זה מיותר ואין לך מה לעשות עם זה...
אני בגדול נגד התפיסה הישראלית הזו של דירה זה חשוב.
יש לי דירה להשקעה ואני ממש לא חוסך לדירה בבעלותי וגם אותה קניתי כי סבא שלי נתן לי סכום כסף רק 'לדירה'אז העדפתי שיהיה על דירה מאשר בפיקדון בנקאי עד שאני אקנה...
גרתי בדירות קטנות בחורים והצטמצמתי כדי להשקיע, לתת לילדים, לפנסיה, בהמשך. והכסף בבורסה. לא בשביל דירה
נכון שיש שיקולים אחרים וכתבתי אותם. אבל צריך לדעת את המחיר שמשלמים על השיקולים הללו... את מאות אלפי השקלים שזורקים לפח כדי לגור בדירה בבעלותינו
יש מטרות קצרות טווח גם בלי דירה....
אבל המטרה היא החיסכון לא המימוש שלו
(אני כן עושה מידי פעם פינוקים מ10% מהתשואה של החסכונות שלנו... אם ההשקעה הרוויחה לי 10,000 שח - אני לוקח 1000 ומתפנקים)
לזה התכוונתי.
להבין את הערך והמחיר הכלכלי ולבחור אם מוכנים לשלם על זה
אני לא אומר שזה מטופש לקנות דירה
אני יוצא נגד האמירה ששכירות זה לזרוק כסף לפח
אני יוצא נגד האמירה שחייבים לקנות דירה אחרת מפסידים
בהחלט מובן הצורך לקנות דירה. רק כמו כל צורך אחר כדאי לדעת את המחיר שמשלמים על התענוג
לזה שזוג צעיר צריך דירה קטנה ומשפחה גדולה צריכה דירה גדולה אז זה לא חכם לקנות דירה עד שאתה מתייצב על מספר ילדים???
או לזה שיש אינפלציה ועליה של השכירות ב2% בשנה זה לרוב להשאר באותו מחיר?
או עליה של הדירה בשקלים (בהתעלמות מאינפלציה) לא מגיעיה לתשואה משוק ההון (10% נומינאלי ו7% ריאלי)?
או שיש אנשים שללא דירה ומשכנתא לא יחסכו (לרוב זה לא מדוייק כי שכירות משלמים.... ואז רק נשאר ההון העצמי שלא מושקע טוב כדירה לעומת שוק ההון)
דבר איתי בוואצאפ אנסה יותר למקד
מסכים שיש להתחשב באלטרנטיבה לכסף שיכולה להיות בשוק ההון או (או בדירה במקום אחר שנותנת תשואה גבוהה יותר מהמקום בו גרים) כשהכסף מושקע טוב יותר, אז השכירות זה לא לזרוק את הכסף..
כמה הערות חשובות לדעתי:
1. כפי שכתבו חלק, הבחירה של רוב האנשים אינה לחסוך את מלוא הכסף שהיו יכולים לשלם עבור משכתנא/ הצטמצמות עבור רכישת בית אלא לצרוך לפחות חלק. ואז השיקול לקנות דירה עולה (למגורים או להשקעה)
2. אני לא חושב שנכון לקחת הנחת תשואה לטווח ארוך של 7% ריאלי. נראלי מוגזם לפי הנתונים שאני מכיר. צריך לזכור שיש דמי ניהול בבתי ההשקעות ויש מס של 25% על רווח הון. בנוסף, התשואה הממוצעת (לא במסלולי 100% מניות, וגם בהם למיטב הבנתי) נמוכה יותר. כדי לקבל 7% ראלי צריך מעל 10% תשואה ממוצעת. אפשר לראות בגמל נט/ ביטוח נט, שזה לא הממוצע שנקבל.
3. עליית מחיר הדירה עד שנמכור פטורה ממס, ועל המגורים בדירה שלנו גם לא משלמים מס.
4. האינפלציה בעשור האחרון היתה הרבה פחות מ 2% בשנה. והלוואת משכנתא יכולה להיות לא צמודה למדד.
5. אמנם בדירה שכורה ניתן להתאים ביתר גמישות למצב המשפחתי במהלך השנים, אבל, בדירה שכורה קשה לשפץ ולהתאים לצרכינו תוך כדי שגרים, כי המשכיר רואה את התשואה ורוצה להשקיע במה שמעלה ערך לדירה ולא במה שנוח לנו. כך שאדם מוצא עצמו גר שנים בדירה עם מטבח שהוא לא אוהב כי לא יחליף מטבח ב 40,000 שח בדירה שכורה, כשלמשכיר זה לא אכפת (לדוגמא) כנל אי הנוחות בכך שיכול להוציא אותך/להעלות מחיר כל שנה. זה לא הרגשה של יציבות.
6. בכל זאת אני גר בשכירות (עדיין...)
לרוב האנשים יש שנאת סיכון מסויימת ואינם מעוניינים להשקיע במסלול בסיכון מוגבר את כל החיסכון בלי למשוך בעת משבר וכו' ואז נגרמים הפסדים. לדוגמא: משיכות כספים במיליארדים בנפלות בשוך בתחילת הקורונה (כשהמתוחכמים יותר קנו) הכסף חזר ברובו אחרי עליות מכובדות ובהפסדים ניכרים לחלק מהאוכלוסיה
צריך להיות 'טיפש' ולהקשיב לוורן באפט, לג'ון בוגל, לברטון מלכיאל לענקי שוק ההון שאומרים כל הזמן ההשקעה הכי טובה למשקיע הפשוט היא להצמד למדד.
זה מוכח מדעית
זה מוכח סטטיסטית
זה עובד
כל מה שצריך זה לקנות 2 ספרים "הליכת אקראי בוול סטריט" (של ברטון מלכיאל) ו "המדריך למשקיע המתחיל" (של ג'ון בוגל)
מובאים שם מאות ראיות ומחקרים וסטטיסטיקות שמוכיחות את זה פעם אחרי פעם
המדד מנצח.
10% זו התשואה הממוצעת הנומינאלית
7% זו התשואה הממוצעת הריאלית
(לאורך 20-30 שנה)
1 נכון ואני מנסה בהרבה כלים והפורום הוא חלק מהם לשנות את זה ולגרום לאנשים לתת עדיפות וחשיבות לחיסכון לטווח ארוך לפחות כמו שנותנים לדירה
2 אלו הנתונים הסטטיסטיים מאז קיים המדד 10% נומינאלי ו7% ריאלי. ב50 שנה האחרונות התשואות אפילו גבוהות יותר. לגבי המס... גם אחרי המס זה משתלם בפער
רוצה לראות תשואות כאלו? תחפש קרנות סל דולריות פשוטות על הS&P500 (השנה 26 אחוז)
3 הפער בתשואות גם אחרי המס מוצדק. אם חוסכים דרך פנסיה/קופת גמל יש אפשרות למשוך כקצבה פטורה ממס (כמו שכר דירה - הכנסה חדשית יציבה) אחרי גיל 60
4 נכון אנחנו מדברים על ממוצעים (השנה האחרונה האינפלציה 2.8)
5 נכון. על נוחות משלמים... וזה מה שאמרתי... רק שכדאי לשים לב כמה משלמים עליה (והחישובים מראים שהפער הוא פסיכי)
6 ולי יש דירה @אניוהוא
השוואה של מחירים. הנתונים הם כדלהלן:
שכירות 4500
מחיר דירה 1,200,000
החזר חדשי משכנתא 4493
עלויות קניה 40,000
עלויות ביטוחים לחודש 80 שקל
אני מניח שבמשך 40 שנה לא היה צריך להוציא ולו שקל אחד על תיקונים ושיפוצים
ושוב אני נכנס להנחות יסוד שלנו - ריבית שנתית - 10% (נומינאלי) ריבית חדשית 0.833% (נומינאלי)
מחיר הדירה עוד 40 שנה יגיע ל5,000,000
אדם אחד ייקח את ההון העצמי של ה300,000 וישקיע אותו בבורסה ובמשך 40 שנה ישלם שכירות
השני ייקח משכנתא של 940,000 לקנות את הבית הזה ויגור בו (ולא ישלם שכירות)
אחרי 25 שנים של משכנתא הוא ייקח כל חודש 4500 שח (שזה עלויות השכירות) וישקיע אותם באותו מסלול שהחבר שלו השקיע למשך 15 שנים נוספות
עברו 40 שנה מנקודת ההתחלה והופ -
לראשון יש ביד 10 מיליון שח (אחרי מיסים. אם הוא הצליח להתחמק יהיה לו 13.5 מיליון)
לשני יש בית בשווי של 5 מיליון וחיסכון בשווי של 1.85 מיליון (תוריד מזה רבע מיליון מס יצא 1.6 מיליון)
שניהם השקיעו 300,000 בהתחלה ושניהם הוציאו כל חודש 4500 שח
הנה החישוב
של חיסכון ואז אין שאלה
ב הפער ברווח בין מה שיש לך (בניכוי 4500 כל חודש ששניהם יוציאו) הוא כלכך גדול (11 מיליון לעומת קצת פחות מ5 מיליון) שיאללה. נזרום. השכירות שלך עלתה פי 2 מההחזרי משכנתא שלו....הוצאת 9000 כל חודש על שכירות 40 שנה מה שיעלה לך במקום 2,160,000 שח במהלך התקופה 4,320,000 שח. עוד 2,160,000 שח. עדיין זה משתלם
הוצאת פי 2 בשוטף ועדיין יש לך יותר רווח
וגם בשורה התחתונה... כאן יש לך 13 מיליון וכאן יש לך 6.8 מיליון (בהנחה שלא סופרים כמה הוצאת...) כל הרווחיות של האיש שהשקיע את ה300,000 בשוק ההון היא רק מה300,000 הללו. (ההון העצמי שלו) אין לו שקל בשוטף שהוא הכניס....
ג אחרי 50 או 60 שנה המצב הרבה יותר לטובת מי שלא קנה דירה... כי כל שנה עכשיו כשיש לו תיק של 13 מיליון שווה לו בממוצע עליה של 1.3 מיליון שח (10% אמרנו) לעומת חיסכון קטן של שכירות (נניח 10,000 בחודש - 120,000 בשנה. פחות מעשירית מעליית שוק ההון)
בואו נזכור שדירות לא עולות לנצח. (הדירה מזדקנת ומתיישנת ויש לה מגבלה בסופו של יום. היא לא יכולה לעלות בלי תקרה לעומת הבורסה שהיא כן יכולה)
כתבת: "על כל פנים המצב שאתה מתאר של הקשישים שלא חסכו הוא לא המצב של מי שקנה בית ויש לו עוד 1.8 מליון מהשקעה. אין קשר בין הפנסיה לבין קניית בית (למעט זה שמי שצריך לשלם משכנתא יש לו יותר מוטיבציה לעבוד ברצינות ומשכך יש לו גם פנסיה יותר גבוהה ויציבה)"
החישוב הזה זה למי ששילם משכנתא 25 שנה ואז במשך 15 שנה נוספות חסך והשקיע 4500 שקל כל חודש רק ככה הוא הגיע ל1.8 מליון... אז זה קודם כל....
בתור ילד עברנו דירה גם עם 5 ילדים... כן זה קצת תוקע אבל זה מאפשר גמישות
אשאל אותך שאלה שכבר שאלתי כאן בשרשור
מה קורה אם הבית פתאום לא מתאים לצרכים (לא מונגש ויש צורך בהנגשה, גדול מידי, (כי כל הילדים כבר נשואים ולגור סתם בבית ענק וריק זה נוראי ועולה הון של ארנונה חשמל ניקיון וכו, צורך לעבור לאיזור אחר בגלל עבודה/לימודים וכו')
הגמישות בשכירות היא נפלאה.
אנשם לא מוצאים דירות טובות כי הם לא מוכנים לשלם מספיק.
מכיר אנשים עם 8 ילדים שגרים בשכירות. מראש התנו עם בעל הבית שהם משלמים קצת יותר ממה שהוא ביקש ופעם בכמה שנים המחיר עולה בעוד פעימה והם כבר איזה 12 שנים באותה דירה בלי בעיות
כשאתה מוכן לשלם אתה מקבל הרבה... אני רציתי לא מזמן לשכור דירה גדולה 5 חדרים, חצר של 100 מטר במיקום מצויין (ירדנו מזה שניה לפני כי החלטנו שחשוב להשאר ביישוב שלנו, יישוב בהקמה) ביקשתי מבעל הבית חוזה ל5 שנים הוא לא רצה. אמרתי לו בוא. חוזה לשנה ואני מוסיף לך 50 שקל לחודש עם אופציה להאריך לעוד 4 שנים במחיר הזה (צמוד למדד) הסכים במקום וככה בעלות של 3000 שקל (מעבר אחד... ) סגרתי ל5 שנים עם עלייה הגיונית לשנינו
)דלק זה לפח?
קניות זה לפח?
את מקבלת מגורים בעלות זולה יותר מאשר לקנות את הדירה
את מקבלת גמישות ויכולת התאמה לצרכים הרבה יותר גדולה מלקנות דירה
את מקבלת מגורים בלי עול של חובות של מאות אלפי שקלים על הצוואר
לפח זה לא
כלכלי זה לרוב לא כמו שהסברתי כאן באריכות
יש את הסיפור האמיתי שזה יציבות וזה שווה כסף - נכון אבל כלכלי - זה לא
מחיר למשתכן זה סיפור אחר גרוע יותר אבל זה לשרשור אחר תפתחי ואני אשתדל להגיב שם
ב"ה
ישר כח על ההסברים היפים והנכונים. אבל,
באמת בתיאור מהמקרה שלך, לתקופה של 40 שנה, ובהנחה (אופטימית מאוד)של 10% תשואה, בלי התייחסות לפסיכולוגיה אנושית העת ירידות שערים לצאת עם חלק מהכסף או להעביר חלק למסלולים פחות מנייתיים (הנחה לא נכונה למרבית האנשים לדעתי) בלי להיכנס לשיקולים של חוסך שיש לו סכומים ענקיים מבחינתו בחשבון וצריך לחתן ילד/לשפץ וכו וכנראה ימשוך מהחיסכון ואז החיסכון ירד משמעותית. בדירה פחות מצוי כי הכסף לא "מזומן"(אחרת למה צריך כסף, כדי לא להשתמש בו?)
במקרה כזה, לאחר 40 שנה עדיף מסלול ההשקעה במדד על פני הדירה.
אבל
מעניין. לאחר 25 שווי ההשקעה במדד בהנחות שלך הוא 3.2 מליון. בניכוי מס, 2.5 מיליון (בערך). ערך הדירה יכול להיות הרבה יותר גבוה (הנחתה שאחרי 40 שנה שווה 5 מליון. נניח שאחרי 25 שנה שווה 3.5 מליון, ובדירה יחידה פטור ממס. במקרה זה, של טווח 25 שנה, עדיפה הדירה. וגם עדיף למכור אותה בפטור ממס ולהשקיע אחרי 25 שנה במדד. התשואה תהיה גבוהה משמעותית. (עוד 2.5 מיליון ביחס לחלופת המדד).
התשואה של 10% היא לא אופטימית. היא התשואה הממוצעת של שוק המניות לטווח ארוך (של המדד) זה נתונים... זה הממוצע
לגבי הפסיכולוגיה אני מסכים איתך. אבל זה בא מתוך הנחה שהאדם הממוצע לא מבין מה הוא עושה (הנחה נכונה) ההנחה שלי שמי שבוחר להשקיע במקום דירה מודע יותר למה שהוא עושה....
לגבי ההוצאות מהחיסכון אני לא מסכים. יש לי חיסכון לפנסיה ויש לי חסכונות לחתונות לילדים וחסכונות לבלתמים. אלו חסכונות שונים.... את ה'הון העצמי' אני משקיע לעוד 40 שנה ולשאר הדברים אני עושה חיסכון בהפקדה חדשית (בדיוק כמו מי שיקנה בהון העצמי בית ויאלץ לחסוך)
לגבי מה שאמרת בסוף זה בהחלט מעניין ונכון. אם הוא ימכור את הבית אחרי המשכנתא הוא ירוויח יותר. אני מסכים לגמרי.
רק כל מי שטען כאן בעד דירה למגורים הביא את הטיעון שדווקא כשמתבגרים יותר לא רוצים לגור בשכירות אז לכן לא עשיתי את החישוב בצורה שמוכרים את הבית ברגע שמסיימים עם המשכנתא...
לטווח ארוך אבל עדיין קצר יחסית (20-25 שנה) אכן המינוף של המשכנתא נותן עדיפות לדירה.
אבל אחרי 30 שנה כבר הריבית דריבית עושה את העבודה... הבית יהיה שווה כבר 5 ורבע מיליון
אמנם אני נותן משקל יותר גבוה לפסיכולוגיה האנושית. רובנו לא פועלים בצורה רציונלית. אפשר לקרוא בספר של דן אריאל "לא רציונלי ולא במקרה" על הטיות רבות שאנשים פועלים על פיהן בפועל. לכן המודלים הכלכליים המסורתיים לא נכונים במציאות. הם מניחים מידע מלא (שלא קיים), שאנשים יבחרו את הבחירה הנכונה שתמקסם את הערך עבורם (המקום בו עקומת הביקוש תפגוש את עקומת ההיצע). בסוף אנשים קונים לפי דברים אחרים, אמונות, הטיות וכו'. לכן המקום שאנחנו היום משקיעים יותר זמן ומחשבה, זה בפסיכולגיה של הכלכלה. במחקרים בנושא גם קיבלו בשנים האחרונות מספר פרסי נובל, גם לא כלכלנים.
לכן, לפעמים יש ערך לדעתי כן לקנות דירה אחת, כמובן תלוי נסיבות ופרטים, שתהיה נכונה מבחינה כלכלית. (לדוגמא, דירה במחיר למשתכן עם הנחה גדולה. אחכ אפשר יהיה למכור ולהשקיע וכו. או לקחת הלוואה על חשבון הבית ולהשקיע אותה וכו.
לגבי מה שכתבת על ההון העצמי, אני מבין ומקבל שיש חיסכון לכל מטרה. (אבל אפשר גם לחסוך ללא הגדרה סכום מכובד וממנו להשתמש לצרכים השונים. הגדרות עוזרות לסדר) אבל, באמת אני חושב שהגדרה של 40 סובייקטיבית. למה 40? פנסיה? אז זה תלוי בגיל של החוסך. יש כאלו ש25 יתאים יותר..
אבל, בכל זאת לא נראלי שמי שיש לו כעת 600,000, צריך להשקיע לתקופה כזו, להגיע לחיסכון של מעל 20 מיליון, ועדיין שזה לא ישתקף ברמת החיים שלו שהרי בעולם הבא אין ערך לכסף.. (למרות שבטוח שזה ישתקף, כי לא יחסוך מההכנסה השוטפת. עדיין)
הפסיכולוגיה אומרת תקנה ואל תחסוך. כל החיסכון מנוגד לרגשות שלנו...
אני חושב שיש מספיק אנשים בעולם שלא מושכים כשצריך. הקרן מחקה של ואנגרד על האס אנד פי היא הגדולה או השניה בגדלה בעולם אבל עפ פעילות של מקום 35 אם אני לא טועה כי אנשים שמים שם לטווח ארוך למרות הפסיכולוגיה...
דווקא המשקיעים הפאסיביים הרבה יותר מוגנים מהבעיות הפסיכולוגיות הללו...
לגבי החלק השני אני מסכים איתך לגמרי.
ברור שלא את כל ההון העצמי צריך להשקיע לפנסיה!
אבל את ההון העצמי שייעדת לדירה - אתה בכל מקרה לא תחיה ממנו בשוטף... אתה תשקיע אותו השאלה היא רק איפה. בדירה או בבורסה
למה 40? כי אני בן 27 ועוד 40 שנה אני אגיע לפנסיה. אז עשיתי את החישוב שלי. חישוב שהרבה זוגות בגילי רוצים לעשות
נכון שזוג בגילאי 35 יחשבו אחרת קצת. אבל גם הם יהיו יותר מ30 שנה...
ורק אומר... מי שיכול לא להתחיל למשוך את החסכונות בגיל 67 אלא לחכות כמה שנים זה יגדל פלאים...
חיסכון לכל ילד. כמה אחוזים מההורים בכלל מגיבים למכתבים וההודעות מהביטוח הלאומי שנפתח חיסכון והם צריכים לבחור מסלול ואם לא יבחרו הכסף הולך למסלול בסיכון נמוך? 70% מתעלמים למרות כל התזכורות.
וכמה אחוזים משלמים דמי ניהול מקסימאליים או קרובים לכך, שמוחקים 1/3 מהפנסיה בערך, למרות שמעבר לפנסיה ברירת מחדל קלה פשוטה וכל התהליכים המורכבים הגופים עושים לבד על פי רגולציה מחייבת? אחוז גבוה מידי. ככל שהשכר נמוך, לצערנו האחוז גבוה יותר.. (כאן המקום שכל אחד יבדוק את זה. לוקח 2 דקות. אזור אישי באתר, ס.מ.ס ואתם בפנים. דוח שנתי/רבעוני אחרון ואתם יודעים. מי שלא יודע, בטוח נחשון ועוד כמה חכמים כאן ישמחו לסייע (אפילו אני אוכל אולי...)
כמה בוחרים מסלול השקעה באופן אקטיבי?
כמה מושכים פיצויים סתם כי מישהו אמר שהם יכולים וחבל להשאיר בפנסיה כי בכל מקרה לא ישאר כלום והכל הונאה?
כמה מושכים כספים פנסיוניים במשיכה שלא כדין ומשלמים 35% מס ומפסידים את התשואה לכל הדרך ואת הפנסיה? (בפוליסות הישנות, היה ניתן למשוך את הכסף הפרישה כהון ולא כקצבה. אפילו שהמקדם שלהן טוב לאין שיעור מהמקדם כיום, רובם מושכים כהון ומוותרים על המקדם, למרות שכל השנים שילמו עליו בדמי ניהול סכומים ענקיים)
כמה משלמים על ביטוחים שלא יודעים עליהם או כפל ביטוח שמילא לא יתן להם כלום אפילו יקרה מקרה הביטוח? (במיוחד בביטוחים שלא יקבלו כפל פיצוי במקרה ביטוח) אחוזים גבוהים. למרות שאפשר בקלות לבדוק בהר הביטוח..
וכמה משלמים ריביות גבוהות מאוד במשכנתא? שלקחו משכנתא עם הצעה מבנק אחד? (סכומים ענקיים מיותרים) חצי מהלווים בערך.
וכו וכו'
לכן חייבים לתת מקום לשיקולים האלו שנכונים לרוב האנשים לצערי.
וגם להגביר את האוריינות הפיננסית.
תרשמו לקורס של נחשון/לליווי אישי..
אתה צודק בכל מילה בתגובה הזאת. באמת כל מילה!!!!
אני לא מדבר לאנשים הללו
אני מדבר למי שרוצה להבין, רוצה ללמוד, רוצה לשפר. את הפנסיה, את ההשקעות, את החיסכון לכל ילד, את המשכנתא, את הביטוחים....
אני מנסה כאן כבר כמה שנים לתת פרספקטיבה למי שלא בעניינים ולגרום לו לבדוק את כל הדברים הללו
(ועכשיו ברגע של כנות - מי שלא הקשיב לי בכל הדברים הללו וחושב שאני סתם נתפס לזוטות ואין קטע לבדוק את כל זה. לא יקשיב לי ויוותר על על דירת חלומותיו כי נחשון מהפורום אמר לו שעדיף לא לקנות.... אני מדבר למי שמקשיב לי. ומי שמקשיב לי מזמן כבר עשה את כל מה שהצגת למעלה)
בכל זאת, כנראה לא כל החברים בפורום עשו סדר בכל הנושאים האלו ועוד. הלוואי.
ובערך 70% ירכשו דירה למגורים (נראה לי זה נתוני הלמס). מי שיקנה, עדיף שתהיה כלכלית כמה שניתן...
מי שלא ישקיע שיקנה דירה וזה יהיה כלכלי
מי שישקיע ויתנהל חכם יוכל להרוויח יותר מלהשקיע או שיוכל לקנות דירה כשהוא מודע למחירים הכלכליים שלה
מי שמקשיב - מי שקורא ומעניין אותו ומיישם.
לא מי שקורא וחושב שאני מבלבל בשכל/נתפס לקטנות כמו 0.2 פער בדמי ניהול בפנסיה
כאן לפעמים... לא מבינים את החשיבות
להראות שגם אז זה לא משתלם
בבורסה
אבל יש שיקולים נוסיים כמו זמינות נזילות וכו
לפעמים אם יש כסף לקנות דירה במזומן עדיף לקנות עם משכנתא ולהשקיע את השאר\
גרתי בדירה שהייתה זולה ופשוטה ביישוב קצה והיה ממש סבבה.
הטריגר היה משהו מגעיל במטבח של הדירה האחרונה ששכרתי, אבל בגדול זה מה שהיה.
עוד נקודה: בדירה הנוכחית יש סיבים אופטיים ובקודמת לא היה. זה לגמרי משנה חיים.
ב5 שנים האחרונות המדד עלה ב160% (יעני הכפיל את עצמו פי 2.6) מחירי הדירות לא התקרבו לזה
מצד שני אף אחד לא מתחייב שזה ימשיך ככה
ואומר שאתה חייב לקנות הרגע
אם תהיה מפולת תחכה עם זה...
הגמישות מאפשרת הרבה יותר סיכון
השאלה היתה תאורתית לא מעשית
וגם ככה אמרתי שקשה לענות
הוא אמר לדוגמא 5 שנים חא כמשהו קבוע אז הרשתי לעצמי לקחת את התרחיש האופטימי ללא מפולת ולהגיד שגם אם עכשיו זה השתלם לא בטוח שזה יהיה ככה בהמשך
דירה בבניה היא מוצר שונה לגמרי מאשר דירה אחרי 5 שנים. לפעמים בשנים הראשונות גם השכונות החדשות לא מוכנות וכל הדבר הזה.
מוצר של דירה אחרי 5 שנים שונה לגמרי בסיכון ובעוד מאפיינים מדירה על הנייר.
בעל הבית הרבה פעמים הוא נכנס לא פחות מאשר הדירה שלו.
יש בעלי דירות ויש בעלי דירות. אני גרתי 11 שנים בשכירות והם היו סבבה לגמרי. במקרה אחד שדרגתי דירה (מטבח) על חשבוני ונהנתי ממנו במשך 7 שנים אחרי.
סביב השני אחוז במרכז הארץ וקצת יותר במקומות אחרים. זה באמת לא הרבה כסף.
יש בעיות אחרות, והן איכות חיים ורמת חיים.
נראה לי שמעולם לא הייתה להם שאיפה לקנות בית.
אמא שלי מתארת קצת תחושה של חוסר יציבות בילדות, כי הם עברו הרבה דירות, אבל אני הכרתי אותם בשתי דירות בלבד (באחת הם גרו במשך עשרים שנה או יותר), ולא הרגשתי שזה מפריע להם ליהנות מהחיים ומהמגורים...
פתחתי משתמש חדש לצורך השאלה
בעלי במילואים והוא עושה שבוע שבוע
כל פעם שהוא חוזר יש לחץ בבית..
מרגישה שאני הולכת על ביצים
תוך רגע מגיעים למריבה
וזה ממש ממש מבאססס
ניסינו לעשות תאום ציפיות בתקווה שזה יעזור
אבל זה לא ממש שינה משהו
זה ממש מתסכל אותי
זה קשה להגיד ואני גם לא לגמרי מתכוונת לזה
אבל לפעמים כבר מעדיפה שהוא יסיים את הכול ברצף ולא יחזור באמצע הביתה..
תודה רבה על המסירות שלכם לעם ישראל
בהסתייגות - אני לא מכיר אותכם. רק תאור כללי של סיטואציה.
מרגיש כמו משהו של הוא מגיע עם אנרגיה אחרת ממה שאת רגילה אליו. התרגלתם להפעיל בית זוגי לפי כל מיני עקרונות. והיה לכם טוב.
עכשיו הוא חזר מהצבא עם דפוסים חדשים. הוא לא יכול להגיד לך שום דבר כי הוא יודע שככה הקמתם בית. מצד שני הוא כבר לא הגבר שהיה לפני חודשיים. הגוף השתנה, הנפש השתנתה.
ו"אסור" לו לבטא את זה כי את אישה גיבורה ומחזיקה הכל ו"צריך" להיות איתך/לעזור לך/ כל הדברים הקודמים.
אז זה מתבטא במריבה.
מריבה לפעמים זה "פיתרון" לא מודע. אם הוא רב איתך, אז הוא "כועס" ואז אתם לא צריכים להיות בקשר. אבל כמובן שזה לא פיתרון לשום דבר.
ואני אענה ראשונה כי מן הסתם תצפו ממני לשתף גם.
אז לדעתי זוגיות תקינה:
כבוד הדדי (מדברים הכבוד אחד לשני)
ויתור הדדי. (לא רק צד אחד מוותר)
מעוניינים לבלות זמן ביחד על בסיס רצון חופשי ולא שצריך להתחנן ליחס
אני מחלק דירוג
כי מן הסתם תרצי שמישהו
יתן לך דירוג
ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים
לפידבק ממך.
שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת
מכילה ומקבלת ולא שיפוטית
מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים
ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.
החכמתם אותי.
תנו עוד.
לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.
אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.
זה הבסיס לדעתי.
בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה
מכאן זה עולם ומלואו.
לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.
תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי
ברור שכל אחד מההשקעה שלו
וכן למרות שזה כללי
זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו
מה זה זוגיות תקינה
מצד שני
עולה לי חשש עכשיו
שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו
בזמן שכן תקין אצלו
בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות
כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.
בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר
יש לנו בעיה ביחסי אישות. אנחנו נשואים כבר 10 שנים בהתחלה הייתי מדברת על זה והלך לכמה בדיקות אבל הפסיק. מאוד מתוסכלת מה עושים?
לק"י
מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).
מובן בפורום פתוח.
ממליץ:
למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.
לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...
אוף, קשה לי ממש שעל הכל אני יכול לדבר עם אשתי, לשתף אותה, חוץ מהאתגר של שמירת הברית, התמודדות מול נשים אחרות וכו'.
אני מרגיש בוגד שאני מסתיר ממנה את זה.
ברוך השם אני הולך בתלם, אולי קצת יותר מאותגר מהרבה אחרים, אבל ההתמודדות נשארת בגזרת ההתמודדות וברוך השם לא מעבר.
אבל זה קשה מאוד, כל היום להתמודד עם משהו חזק ממך, והכי קשה שאני לא מעיז לספר לה.
אף פעם לא ניסיתי אבל אני מרגיש עליה שהיא לא תוכל להכיל את זה.
אז אני מרגיש בוגד מעצם ההסתרה הזו.
מה אתם אומרים? אתם מספרים? יצא לכם לספר, ומה היו התגובות?
והנשים - מה אתם חושבות על הנושא הזה? זה אמור להיות שיח פתוח ביניכם או משהו שהבעל סוחב לבד?
מה אתם מצפות ממנו, לספר או לא, ומה נראה לכם יהיו התגובות שלכם כשהוא יספר.
בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.
פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.
אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף
שניהם כתבו ספרים בנושא.
הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.
ולצורת הסתכלות על הנושא.
מחפש רב עם רוח יותר צעירה
יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.
יותר מידי בשבילי
טוב
אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת
זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה
בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה
שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת
חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ
ואין פה בגידה בעיניי
אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות
אם לא - למה לפרק לה את האשליה?
גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי
לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי
למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?
כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?
האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?
באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה
כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?
אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?
כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין
בטח שיש עניין של שיתוף.
גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל
תלוי מה משתפים ואיך.
אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין
לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,
זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.
אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.
וזה גם בסדר.
אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.
אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.
מבלי לעשות כלום.
עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.
בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.
בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:
נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?
להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.
אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?
יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.
בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!
תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.
אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!
בהצלחה גיבור!
תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.
נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!
ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.
עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.
בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.
אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.
בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):
''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.
לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.
לא מנטרל את ההתמודדות.
אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.
והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.
כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''
הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.
כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.
לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.
היא לא בזה שאתה לא מספר.
בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.
זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.
מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.
אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.
אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).
לצערי מסכים עם @פשוט אני..
בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.
יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...
מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...
מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.
אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.
אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???
תודה ל@המקורית
על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.
רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.
הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?
הרבה גברים מאותגרים בזה
צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך
ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים
זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך
לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב
אתה או היא?
שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)
שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)
אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.
אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?
עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.
זה מה שכתבתי
אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.
לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.
תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.
אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.
זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.
אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.
אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.
ושתי עצות בשבילך-
לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).
להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.
להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.
אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים
כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה
אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!
העיצה על הכל היא תפילה!
תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.
השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,
כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.
מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.
לגביי שיתוף עם האישה -
היא לא תבין כי אין לה!!!
תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,
רק הם יעזרו לך.
כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -
עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.
גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.
אבל תמיד מנצחים.
כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.
"
מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..
"
"
אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?
"
זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.
מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.
בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.
על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.
הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).
הקומה השלישית היא - אמון.
אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.
אישית -
כן אספר ואשתף הכל. הכל.
אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.
נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.
כי
אנחנו לא מבינים את התמודדות
אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני
יש בנינו אמון .
אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.
.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.
כשכל חולשה מתקבלת בזלזול וביזוי, בירידות והקנטות, השפלה ועקיצה.
מול הילדים וגם לא מולם.
באמת שכואב לי שרק הג'יפיטי שומע אותי
זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......
נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.
בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.
טיפול.
בן אדם שחי מהחולשות שלך
אתה לא רוצה להיות נשוי לו.
דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.
או מפציצים אותו באהבה ובחמלה
בתקווה שהוא יצליח להתיישר
כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ
ולהתנהג לא יפה
ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה
ואומר איזה ילדה טובה
ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה
ואז מרוב הלם היא מוחמאת
וחוזרת לתלם.
אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה
שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.
שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!
באמת חצה גבולות
הבן אדם בבעיה.
האשה משפילה אותו מול הילדים.
הוא סופג ניכור הורי.
וניכור אישי.
לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.
מה אתה מציע לו לעשות?
הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול
מבחינתי זו אמירה ריקה
כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו
וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו
השכם והערב
אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן
והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול
לכן תרגיעו.
יש לבן אדם בעיה
תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות
לא עם דיקלומים.
ובטח לו להוציא את התסכול עלי.
בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא
דברים נחמדים על אנשים שטוב
להם בחיים
והם נהנים.
בשביל זה יש פורום גרושים גרושות
שם מכיייפים (:
בחרת להכנס לפורום הקשוח
של נישואין טריים.
אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים
ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.
תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.
מה קשור להתקומם נגדי?
נראלי זה פחות מתאים.
זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.
אדם פרו
מגיב ממש טוב
(:
אני מגיב סבבה
עיינו ב200 תגובות
אחרונות (:
תודה ממש הייתי צריך את העידוד
מידי פעם נוהגים לחבוט בי
בפורום זה או אחר.
הבעיה היחידה שיש בי,
שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"
אני חושב שחבר טוב
שנמצא ועבר דברים דומים,
אם כי לא זהים.
הוא הכתובת לתמיכה.
כי הוא יבין אותך
יודע לתת לך עצה מהזוית שלך
וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני
אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו
הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים
שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים
אותך.
אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30
אבל לא נורא אני אתעודד ממך
אם אתה מתעקש
אנשים כותבים בפורום
לא כדי שיגידו להם: טיפול.
אגב אני בטיפול רגשי
ועדיין
השיחה עם אנשים על בסיס חופשי
כמו בפורום או עם חברות
יש להם איכות אחרת
טיפול רגשי הוא חשוב מאוד
יחד עם זאת
זה לא הדבר היחיד שעוזר.
הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.
אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.
ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.
אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.
אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.
טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.
והמסקנה שלי
באופן מכליל
ואני ממש לא מומחית
בהכללה גסה מאוד
אני משערת
שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר
ככה גם מתרחקים
וקשה להסביר איך הריחוק התחיל
זה יושב על הרבה דברים
זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.
למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.
יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)
בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.
רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות
אבל אני לא כאן כדי להתווכח
וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.
ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.
מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.
ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך
על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.
וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.
כאב עצום ממש
תודה על הארת העיניים
מלהגיד טיפול טיפול טיפול
קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.
אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.
כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.
בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג
יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.
במה מפעיל אותך.
היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.
תאמין, ותלך בצדקת דרכך.
האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,
סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.
ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.
תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.
אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.
ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.
בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.
אני ואשתי נשואים 8 שנים
יחסינו עלו על עליות וגם ירדו מורדות,
לאחרונה אני מרגיש שלא איכפת לה מהמצב הכלכלי בכלל,
היא כמעט ולא הולכת לעבודה
ולעומת זאת אני מכניס את המשכורת העיקרית
כל חודש אנחנו מוצאים את עצמנו לוקחים הלוואה
וזה הגיע למצב שגם הבנק לא מוכן כבר לתת הלוואה
סיכמנו על תקציב מסוים שגם ממנו היא חרגה
ניסינו לתחום את התקציב לחן בנק שני ואז גיליתי שהיא פתחה אשראי נוסף
אני כבר שוקל להפריד חשבונות, עם כל החובות שהיא צברה אני מעדיף לעזות את זה עכשיו ולא שיהיה מאוחר מידי
כל פעם שאני אומר לה את זה היא עונה לי אם אתה מפריד חשבונות נתגרש וזהו,
לא הבנתי אנחנו נשואים רק כדי שאני אממן אותך?
זה עוד יותר דוחף אותי לעשות את הצעד הזה
מה אתם אומרים?
והחליטה לשים רגל על רגל
ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.
החולשה של הדור.
המפרקת את רוב הבתים.
פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.
אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה
ולא מהיום אומר לך.
הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.
גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40
בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה
ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.
ואני שואל
אם הוא לא מעוניין בילד משותף,
למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45
שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.
ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42
גם שמציפות את אתרי ההיכרות.
ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה
שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.
וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.
ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו
אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה
והולך להעלם בשנים האחרונות.
זה ממש דוחה אותי.
זהו כסף שקונה יופי.??
על זה את מתבססת?
הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן
המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.
ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה
שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.
הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.
באלגנט.
חברה אמיתית
שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36
גיל שממנו אפשר רק לרדת.
בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.
נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי
אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב
מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,
המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!
כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.
זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.
באחריות ומנסיון.
ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.
כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.
גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.
הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.
אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני
פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית
יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)
לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.
אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...
אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.
איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק
אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.
ועכשיו בקשר אליך,
דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,
מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.
אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...
הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.
לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.
תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.
בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.
מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.
כל יום שעובר זה הפסד.
נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.
בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.
קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.
קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.
"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"
אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.
תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.
וזה האמת לעולם.
רק מה, החיים בולעים.
חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.
כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...
כולם ככה.
הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.
לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.
בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...
הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.
הלוואי.
בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.
יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.
צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).
אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.
בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.
נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.
לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.
לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,
אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"
להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.
היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.
היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?
אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?
אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).
לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.
האם יש פה מישהי שתחתנה עם אדם שסובל מדיכאון?
לק"י
אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.
בהצלחה!!
אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.
אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.
לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.
ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.
בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?
התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.
לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.
מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.
ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.
אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.
המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.
נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.
ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.
תצליחו!!
לק"י
האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.
אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.
ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.
כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.
כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון
אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.
ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.
כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.
היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.
לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)
סה משהו זצריך לבחור.
אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..
אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.
לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות
בהצלחה.
נשואים טריים וותיקים אלופים
לפני כמה שנים נחרב הבית
כל בית שאתם בונים
הזוגיות שלכם המשפחה
היא כמו אבן,
כמו בנייה ושיקום של חורבה מחורבות ירושלים
תמשיכו לנסות ולהשתדל בבניין הבתים שלכם
אתם מביאים את הגאולה
אל תתיאשו
חיזקו ואימצו נשואים.
אני מעריך אתכם על כל העבודה שאתם עושים.
עבודה שאף אחד לא ידע מי עשה.
אבל היא העבודה האמיתית.
והבניין האמיתי של עם ישראל.
כידוע שהבניין הוא לא רק טכני אבנים
אלא הקשר והביחד הנעים שהיה בו
והקרבת אלוהים שהוא ייצג.
כשעם ישראל היה במדרגה טובה
עם דוד ושלמה שהיו מתאימים למצב העם
באותה תקופה.
לכן שימרו על עצמכם יחד.
ותרו זו לזה. תרעיפו באהבת חינם.
על הילדים (קל יותר) ועל בני הזוג (כנראה יש כאלה שמתקשים בכך) ועל עצמכם.
תהנו תשקיעו ותבנו בתים מלאים באהבה.
