עדיף לי לשלם לאורך החיים 2000-3000 כל חודש ולהשקיע את הכסף שלי בנתיים מאשר לקנות בית ולגור בו ולשלם סכום גדול עכשיו

סתם לדוגמא אם שיעור הריבית שאני משיג על ההשקעות שלי בממוצע הוא 7% (ממוצע הריאלי של השקעה במניות)

אז הנוסחה היא כזו:

ובואו נניח שאני אחיה לנצח ככה שאני אשלם כל החיים את הכסף הזה

אני לוקח את הריבית השנתית שלי, 7%

מחלק אותה ב12 יוצא לי 0.58% חדשי.

אני מחלק 3000 ב0.0058 יוצא לי 517,241 שח.

מה זה אומר? שעדיף לי לשלם לנצח כל חודש 3000 שח מאשר להוציא 517,241 על דירה

מכיר דירה שעולה 3000 בחודש ועולה פחות מ517 אלף? (נכון צריך גם להוון את תשלומי המשכנתא ולהתייחס רק להון העצמי אבל הבנת את כוונתי)

ועכשיו בלי קשר לזה.... כשאתה זוג צעיר אתה לא צריך את אותה דירה שצריך כשאתה עפ 5 ילדים ולא כשאתה עם 5 בוגרים ולא כשאתה זוג מבוגר עם 5 נשואים... ההתאמה של הדירה לצרכים שלך אפשרית הרבה הרבה יותר דווקא בשכירות...

הדירה שווה יותר אבל הכסף שלך שווה פחות

מיליון עוד עשר שנים בהנחת ריבית 7% זה 508,350 שקל היום

אז הדירה תעלה פי 2 עוד 20 שנה

לא מפריע לי....

כי שקל עכשיו שווה הרבה יותר משקל עוד 20 שנה

זה הבסיס של תורת המימון

של סדרת תשלומים נצחית ((PMT)

לחלק את הסכום שיתקבל באחוז הריבית כשהוא מבוטא כשבר עשרוני

0.00583 זה 0.583 אחוז

לא הבנתי כלום אשמח שתסביר. 

אני יכול להבין שיקול שאומר שכסף במניות מרוויח בממוצע 7% ובנדל"ן אולי 4%. מצד שני בנדל"ן אתה ממנף את הכסף כי אתה יכול לקחת משכנתא כשההון עצמי שלך הוא קטן ובדרך הזו להגדיל את הרווח יחסית להון עצמי הראשוני. אבל גם אז במקרה הכי אופטימי לא תגיע ל7%. 

אבל מה זו הנוסחה שכתבת ? אשמח להחכים. 

להסביר אותה זה יותר מורכב... מוזמן לקחת קורס ביסודות המימון (יש הרבה ביוטיוב) 

בגדול יש

ערך נוכחי של הכסף ( PV)

ערך עתידי של הכסף (FV)

יש תשלום קבוע (PMT)

ויש ריבית לתקופה (I)

בריביות יש שני ערכיבים. 1 עלות הכסף 2 סיכון של הכסף (שאוללי לא תחזיר לי כי לא יהיה לך)

אם אני יכול להשיג על הכסף שלי תשואה נניח של 7%. ואתה מבקש ממני הלוואה של 100 שקל שתחזיר לי עוד 10 שנים.

עכשיו אני מכיר אותך ויודע שאין שום סיכוי שלא תחזיר לי. הסיכון שלא תחזיר לי את הכסף לא קיים.

האם אני אלווה לך 100 ותחזיר לי עוד 10 שנים 100? זה לא כלכלי לי. למה? כי זה את השיקול של עלות הכסף. 

אני יכלתי להשקיע את הכסף בעסקא/השקעה/ריבית/תשואה של 7% שנתית ושנה הבאה יהיה לי:

100 כפול 1+אחוז הריבית (שזה 0.07) שזה יוצא 107 שקל אחרי שנה.

שנה אח''כ ה107 יוכפלו ב1.07 שזה אחוז הריבית ויהיו שווים 114.49 (ה7 הרוויח גם 7 אחוז)

אם אני רוצה לחשב את זה  ישר ל10 שנים אני אעשה את הנוסחא הבאה. 100 כפול. (1.07) בחזקת עשר. זה יעשה לי את העבודה במקום לחשב עשר פעמים בנוסחא אחת ויצא לי 196.71

אני אבקש ממנו להחזיר לי לכל הפחות את הסכום הזה. אחרת אני מפסיד.

אז ראינו ש196.71 שח עוד עשר שנים שווה 100 שח היום

איך עושים את זה הפוך? כמו תמיד בחשבון במקום כפל - חילוק

אם אני רוצה לדעת מה הערך הנוכחי של 100,000 שקל עוד 10 שנים בהנחת ריבית/תשואה 7% הנוסחה תראה ככה:

100,000 לחלק לפתח סוגריים 1.07 סגור סוגריים בחזקת 10 ויצא לנו 50,835

מאה אלף עוד עשר שנים שווה היום רק 50835

עשר שנים זה נחמד... אבל ככל שאנחנו מתרחקים מהיום הערך הנוכחי של כל שקל שווה פחות עד שהוא מגיע לסכום אפסי

לדוגמא 100,000 עוד 40 שנה שווים רק 6678 שח. ועוד 50 שנה יהיו שווים רק 3395 שח

אז איך עושים את זה בסדרת תשלומים? כל חודש מקבלים/משלמים סכום קבוע. אפשר כמו חמורים לעשות ידנית את התשלום של החודש הבא  ואז את החודש שאחרי ואז שאחרי וכו' וזה מתיש.

ואפשר להשתמש בנוסחה - pmt לחלק ל i  שזה הסכום שאותו אנחנו מקבלים כל תקופה (חודש) לחלק לריבית על אותה תקופה (i) ומה שיוצא לנו זה הערך הנוכחי של סדרת תשלומים נצחיים 

איך חישבתי את הריבית לחודש? חילקתי את ה7% השנתיים (נומינאלי לא ריאלי אבל לא משנה לענייננו) ל12 ויצא לי 0.58 אחוז. אז החישוב היה 3000 (שזה הPMT שהוא התשלום החודשי שאנחנו משלמים על שכר דירה כדוגמא) לחלק ל0.0058 (שזה ה i שלנו. הריבית החודשית בצורה של שבר עשרוני) התוצאה היתה 517,241 שח.

המספר הזה הוא השווי הנוכחי (PV) של סדרת התשלומים 3000 שח כל חודש (PMT) לנצח בריבית 7% שנתית

זה על קצה המזלג. זה מקצוע שלם.... מקווה שנתתי קצת תיאבון... תכתוב ביוטיוב מבוא למימון/היוון תראה כל מיני שיעורים לדוגמא, דוגמאות לשאלות שדורשות שימוש בנוסחאות האלו כדי להחליט איזה חלופה מבין כמה אופציות היא העדיפה ביותר כלכלית וכו.

תודה על הטיזר !!!

יש שם שיעורים לדוגמא מכל מיני מכללות וכל מיני שיעורים פרטיים בזום שהועלו ליוטיוב

מחשבון ערך כסף נוכחי ועתידי | כסף MSN

מעדיפים דייר שלא עושה בעיות ויציב ולא להעלות שכר דירה

בואי נניח מעלים לך ב200 שקל לחודש.

2400 שקל בשנה

הלכת. לוקח לו חודש למצוא דייר חלופי - הלך לו כל הרווח שתכנן

לקח לו חדשיים - הוא הפסיד

אז חוץ מתל אביב בערך לרוב לא מעלים סתם לדיירים טובים. כן פעם בכמה שנים העלאה היא לגיטימית

בדרך כלל מעלים 2 אחוז בשנה זה הסטנדרט. 

בעלי הדירות גם מסתמכים על זה שדייר יעדיף להישאר בדירה ולא לשלם על הובלה וכ"ו.

אנחנו ממש לא גרים בתל אביב ואנחנו דיירים טובין מאוד והעלו לנו ב2 אחוז כל שנה ובסוף כשעזבנו עמדו בשורה רשימה של דיירים חילופים. כנראה שזה גם תלוי בדרישה באזור.

מכיר הרבה אנשים שמעלים שכירות פעם בכמה שנים (2 אחוז בשנה זה 20 שקל על כל 1000 שקל

אז על דירה של 2000 שקל זה 40 בשנה. יותר נוח פעם ב5 שנים להעלות ב200

את מציגה את 'בעלי הדירות' כאיזה גוף אחיד ומשומן... זה ממש לא ככה.

ואני גם יכולה להבין אותם (ספציפית בעלי הדירה שלנו חיו בשכירות בדירה אחרת כך שגם עלות המחייה שלהם עלו בהתאם) וכן התכוונתי שבפועל מעלים בערך כל שנתיים ב4 אחוז אבל בממוצע זה יוצא כ2 אחוז בשנה.

פשוט להציג את זה שלגור בשכירות זה משהו יציב יחסית זה לא מדוייק גם בעניין עלות השכירות וגם בעניין שכל רגע יכולים להוציא אותך מסיבות שונות.

אבל כמו שאמרתי כבר בשרשור הזה. ערך הכסף עכשיו גבוה יותר מערך הכסף עוד שנתיים

אמרת שמעלים לך ב2 אחוז לשנה... האינפלציה (שחיקה בערך הכסף) השנה היתה 2.8% זה אומר שריאלית הורידו לך את שכר הדירה. לא רק שלא העלו...

ברור שהמחירים עולים מידי פעם בהתאם למצב בשוק. אבל חלק מהאינפלציה זה ירידה בערך הכסף וממילא שכר ממוצע גבוהה יותר

כי אם הכסף שווה פחות אז מעלים מחירים וגם העובדים מקבלים יותר.

ככה כסף עובד

ברור שלגור בדירה שלך הרבה יותר יציב

אבל.... קחי בחשבון שיכולים להיות בלתמים. צורך לעבור לבית מונגש בגלל נכות/מצב סיעודי של מי מבני הבית. למכור דירה לקנות דירה... בשכירות יש הרבה הרבה יותר גמישות. (מה גם שעל נכות/סיעוד מקבלים לרוב קצבה חדשית מהביטוח ולא סכום שמספיק להנגיש בית... אז... אפשר לשכור ביותר יקר. אבל לשפץ או לקנות מונגש זה בעיה)

אם יש צורך לעבור דירה. מי שבבשכירות הוא גמיש מי שקנה הוא 'יציב' מידי אפילו

הצורך בדירה בתחילת נישואים הוא בדירה קטנה יחסית והיא גדלה ככל שיש יותר ילדים. ואז שוב לא צריך את הבית הענק שהגענו אליו ... והמיקומים שונים, ואם קונים מראש נתקעים עם דירה שרוב הזמן היא לא המתאימה ביותר

אז כלכלית לא כדאי לגור בבית שלך

זה נוחות

זה פינוק

זה כיף

זה יציב

זה מרגיע

זה נותן ביטחון

ולפעמים שווה לוותר על זה... אבל כלכלי זה לא.

ואפשרי לגור בשכירות

ויש בזה היגיון...

וזה מה ששאלו

אומרים את זה מי שלא מבין איך כסף עובד!!!

נכון זה מציק זה לא אותה איכות חיים, זה פחות יציב אבל כלכלית יבש על הנייר זה עדיף (לא רק על הנייר גם במציאות)

אבל בסופו של דבר במציאות אנשים ישימו יותר כסף בחיסכון אם יש להם מטרה לקנות דירה. בחיים לא שמעתי משהו שגר בצמצום או עובר לגור אצל ההורים לכמה שנים כדי לחסוך כסף לשים בבורסה. אנשים יסכימו לגור מספר שנים ביחידת דיור קטנה אם הם רואים בעתיד את האופציה לקנות דירה אנשים שיודעים שיחיו בשכירות לנצח בוחרים בדירות נוחות יותר. 

@משה מנהל הפורומים סתם בשביל הדוגמא הוא כתב על זה כאן פעם

גם שאול אמסטרדמסקי (אני מקווה שאת יודעת מי זה) סיפר פעם שהוא התכלב כדי לחסוך ולא לדירה. הוא עדין גר בשכירות ואין לו דירה בבעלותו....

את פשוט לא יודעת שזה מה שהם עושים...

וכן. שווה לי לגמרי לספוג כל שנה עליה של 2 אחוז בשכירות מאשר לשים את הכסף שלי על 4 קירות והפסיד את התשואה החלומית עליו ב30 שנה

רק האינפלציה בכיף יכולה להיות 2% בשנה ככה שלא התייקר לי כלום. אבל המשכנתא צמודת מדד שלך התייקרה ב2% הללו...

אבל בגדול את צודקת החדירו לנו שדירה זה חשוב ושווה לחסוך בשביל זה ופנסיה זה מיותר ואין לך מה לעשות עם זה...

אני בגדול נגד התפיסה הישראלית הזו של דירה זה חשוב.

יש לי דירה להשקעה ואני ממש לא חוסך לדירה בבעלותי וגם אותה קניתי כי סבא שלי נתן לי סכום כסף רק 'לדירה'אז העדפתי שיהיה על דירה מאשר בפיקדון בנקאי עד שאני אקנה...

גרתי בדירות קטנות בחורים והצטמצמתי כדי להשקיע, לתת לילדים, לפנסיה, בהמשך. והכסף בבורסה. לא בשביל דירה

נכון שיש שיקולים אחרים וכתבתי אותם. אבל צריך לדעת את המחיר שמשלמים על השיקולים הללו... את מאות אלפי השקלים שזורקים לפח כדי לגור בדירה בבעלותינו

יש מטרות קצרות טווח גם בלי דירה....

אבל המטרה היא החיסכון לא המימוש שלו

 (אני כן עושה מידי פעם פינוקים מ10% מהתשואה של החסכונות שלנו... אם ההשקעה הרוויחה לי 10,000 שח - אני לוקח 1000 ומתפנקים) 

לזה התכוונתי.

להבין את הערך והמחיר הכלכלי ולבחור אם מוכנים לשלם  על זה

אני לא אומר שזה מטופש לקנות דירה

אני יוצא נגד האמירה ששכירות זה לזרוק כסף לפח

אני יוצא נגד האמירה שחייבים לקנות דירה אחרת מפסידים

בהחלט מובן הצורך לקנות דירה. רק כמו כל צורך אחר כדאי לדעת את המחיר שמשלמים על התענוג

לזה שזוג צעיר צריך דירה קטנה ומשפחה גדולה צריכה דירה גדולה אז זה לא חכם לקנות דירה עד שאתה מתייצב על מספר ילדים???

או לזה שיש אינפלציה ועליה של השכירות ב2% בשנה זה לרוב להשאר באותו מחיר?

או עליה של הדירה בשקלים (בהתעלמות מאינפלציה)  לא מגיעיה לתשואה משוק ההון (10% נומינאלי ו7% ריאלי)?

או שיש אנשים שללא דירה ומשכנתא לא יחסכו (לרוב זה לא מדוייק כי שכירות משלמים.... ואז רק נשאר ההון העצמי שלא מושקע טוב כדירה לעומת שוק ההון)

דבר איתי בוואצאפ אנסה יותר למקד

מסכים שיש להתחשב באלטרנטיבה לכסף שיכולה להיות בשוק ההון או (או בדירה במקום אחר שנותנת תשואה גבוהה יותר מהמקום בו גרים) כשהכסף מושקע טוב יותר, אז השכירות זה לא לזרוק את הכסף..

כמה הערות חשובות לדעתי:

1. כפי שכתבו חלק, הבחירה של רוב האנשים אינה לחסוך את מלוא הכסף שהיו יכולים לשלם עבור משכתנא/ הצטמצמות עבור רכישת בית אלא לצרוך לפחות חלק. ואז השיקול לקנות דירה עולה (למגורים או להשקעה)

2. אני לא חושב שנכון לקחת הנחת תשואה לטווח ארוך של 7% ריאלי. נראלי מוגזם לפי הנתונים שאני מכיר. צריך לזכור שיש דמי ניהול בבתי ההשקעות ויש מס של 25% על רווח הון. בנוסף, התשואה הממוצעת (לא במסלולי 100% מניות, וגם בהם למיטב הבנתי) נמוכה יותר. כדי לקבל 7% ראלי צריך מעל 10% תשואה ממוצעת. אפשר לראות בגמל נט/ ביטוח נט, שזה לא הממוצע שנקבל.

3. עליית מחיר הדירה עד שנמכור פטורה ממס, ועל המגורים בדירה שלנו גם לא משלמים מס. 

4. האינפלציה בעשור האחרון היתה הרבה פחות מ 2% בשנה. והלוואת משכנתא יכולה להיות לא צמודה למדד.

5. אמנם בדירה שכורה ניתן להתאים ביתר גמישות למצב המשפחתי במהלך השנים, אבל, בדירה שכורה קשה לשפץ ולהתאים לצרכינו תוך כדי שגרים, כי המשכיר רואה את התשואה ורוצה להשקיע במה שמעלה ערך לדירה ולא במה שנוח לנו. כך שאדם מוצא עצמו גר שנים בדירה עם מטבח שהוא לא אוהב כי לא יחליף מטבח ב 40,000 שח בדירה שכורה, כשלמשכיר זה לא אכפת (לדוגמא) כנל אי הנוחות בכך שיכול להוציא אותך/להעלות מחיר כל שנה. זה לא הרגשה של יציבות.

6. בכל זאת אני גר בשכירות (עדיין...)

לרוב האנשים יש שנאת סיכון מסויימת ואינם מעוניינים להשקיע במסלול בסיכון מוגבר את כל החיסכון בלי למשוך בעת משבר וכו' ואז נגרמים הפסדים. לדוגמא: משיכות כספים במיליארדים בנפלות בשוך בתחילת הקורונה (כשהמתוחכמים יותר קנו) הכסף חזר ברובו אחרי עליות מכובדות ובהפסדים ניכרים לחלק מהאוכלוסיה

צריך להיות 'טיפש' ולהקשיב לוורן באפט, לג'ון בוגל, לברטון מלכיאל לענקי שוק ההון שאומרים כל הזמן ההשקעה הכי טובה למשקיע הפשוט היא להצמד למדד.

זה מוכח מדעית

זה מוכח סטטיסטית

זה עובד

כל מה שצריך זה לקנות 2 ספרים "הליכת אקראי בוול סטריט" (של ברטון מלכיאל) ו "המדריך למשקיע המתחיל" (של ג'ון בוגל)

מובאים שם מאות ראיות ומחקרים וסטטיסטיקות שמוכיחות את זה פעם אחרי פעם

המדד מנצח.

10% זו התשואה הממוצעת הנומינאלית

7% זו התשואה הממוצעת הריאלית

(לאורך 20-30 שנה)

של חיסכון ואז אין שאלה

ב הפער ברווח בין מה שיש לך (בניכוי 4500 כל חודש ששניהם יוציאו) הוא כלכך גדול (11 מיליון לעומת קצת פחות מ5 מיליון) שיאללה. נזרום. השכירות שלך עלתה פי 2 מההחזרי משכנתא שלו....הוצאת 9000 כל חודש על שכירות 40 שנה מה שיעלה לך במקום 2,160,000 שח במהלך התקופה 4,320,000 שח. עוד 2,160,000 שח. עדיין זה משתלם

הוצאת פי 2 בשוטף ועדיין יש לך יותר רווח

וגם בשורה התחתונה...  כאן יש לך 13 מיליון וכאן יש לך 6.8 מיליון (בהנחה שלא סופרים כמה הוצאת...) כל הרווחיות של האיש שהשקיע את ה300,000 בשוק ההון היא רק מה300,000 הללו. (ההון העצמי שלו) אין לו שקל בשוטף שהוא הכניס....

ג אחרי 50 או 60 שנה המצב הרבה יותר לטובת מי שלא קנה דירה... כי כל שנה עכשיו כשיש לו תיק של 13 מיליון שווה לו בממוצע עליה של 1.3 מיליון שח (10% אמרנו)  לעומת חיסכון קטן של שכירות (נניח 10,000 בחודש - 120,000 בשנה. פחות מעשירית מעליית שוק ההון)

בואו נזכור שדירות לא עולות לנצח. (הדירה מזדקנת ומתיישנת ויש לה מגבלה בסופו של יום. היא לא יכולה לעלות בלי תקרה לעומת הבורסה שהיא כן יכולה)

כתבת: "על כל פנים המצב שאתה מתאר של הקשישים שלא חסכו הוא לא המצב של מי שקנה בית ויש לו עוד 1.8 מליון מהשקעה. אין קשר בין הפנסיה לבין קניית בית (למעט זה שמי שצריך לשלם משכנתא יש לו יותר מוטיבציה לעבוד ברצינות ומשכך יש לו גם פנסיה יותר גבוהה ויציבה)"

החישוב הזה זה למי ששילם משכנתא 25 שנה ואז במשך 15 שנה נוספות חסך והשקיע 4500 שקל כל חודש רק ככה הוא הגיע ל1.8 מליון... אז זה קודם כל....

בתור ילד עברנו דירה גם עם 5 ילדים... כן זה קצת תוקע אבל זה מאפשר גמישות

אשאל אותך שאלה שכבר שאלתי כאן בשרשור

מה קורה אם הבית פתאום לא מתאים לצרכים (לא מונגש ויש צורך בהנגשה, גדול מידי, (כי כל הילדים כבר נשואים ולגור סתם בבית ענק וריק זה נוראי ועולה הון של ארנונה חשמל ניקיון וכו, צורך לעבור לאיזור אחר בגלל עבודה/לימודים וכו')

הגמישות בשכירות היא נפלאה.

אנשם לא מוצאים דירות טובות כי הם לא מוכנים לשלם מספיק.

מכיר אנשים עם 8 ילדים שגרים בשכירות. מראש התנו עם בעל הבית שהם משלמים קצת יותר ממה שהוא ביקש ופעם בכמה שנים המחיר עולה בעוד פעימה והם כבר איזה 12 שנים באותה דירה בלי בעיות

כשאתה מוכן לשלם אתה מקבל הרבה... אני רציתי לא מזמן לשכור דירה גדולה  5 חדרים, חצר של 100 מטר במיקום מצויין (ירדנו מזה שניה לפני כי החלטנו שחשוב להשאר ביישוב שלנו, יישוב בהקמה) ביקשתי מבעל הבית חוזה ל5 שנים הוא לא רצה. אמרתי לו בוא. חוזה לשנה ואני מוסיף לך 50 שקל לחודש עם אופציה להאריך לעוד 4 שנים במחיר הזה (צמוד למדד) הסכים במקום וככה בעלות של 3000 שקל (מעבר אחד... ) סגרתי ל5 שנים עם עלייה הגיונית לשנינו

דלק זה לפח?

קניות זה לפח?

את מקבלת מגורים בעלות זולה יותר מאשר לקנות את הדירה

את מקבלת גמישות ויכולת התאמה לצרכים הרבה יותר גדולה מלקנות דירה

את מקבלת מגורים בלי עול של חובות של מאות אלפי שקלים על הצוואר

לפח זה לא

כלכלי זה לרוב לא כמו שהסברתי כאן באריכות

יש את הסיפור האמיתי שזה יציבות וזה שווה כסף - נכון אבל כלכלי - זה לא

מחיר למשתכן זה סיפור אחר גרוע יותר אבל זה לשרשור אחר תפתחי ואני אשתדל להגיב שם

ב"ה

ישר כח על ההסברים היפים והנכונים. אבל, 

באמת בתיאור מהמקרה שלך, לתקופה של 40 שנה, ובהנחה (אופטימית מאוד)של 10% תשואה, בלי התייחסות לפסיכולוגיה אנושית העת ירידות שערים לצאת עם חלק מהכסף או להעביר חלק למסלולים פחות מנייתיים (הנחה לא נכונה למרבית האנשים לדעתי) בלי להיכנס לשיקולים של חוסך שיש לו סכומים ענקיים מבחינתו בחשבון וצריך לחתן ילד/לשפץ וכו וכנראה ימשוך מהחיסכון ואז החיסכון ירד משמעותית. בדירה פחות מצוי כי הכסף לא "מזומן"(אחרת למה צריך כסף, כדי לא להשתמש בו?)

במקרה כזה, לאחר 40 שנה עדיף מסלול ההשקעה במדד על פני הדירה.

אבל

מעניין. לאחר 25 שווי ההשקעה במדד בהנחות שלך הוא 3.2 מליון. בניכוי מס, 2.5 מיליון (בערך). ערך הדירה יכול להיות הרבה יותר גבוה (הנחתה שאחרי 40 שנה שווה 5 מליון. נניח שאחרי 25 שנה שווה 3.5 מליון, ובדירה יחידה פטור ממס. במקרה זה, של טווח 25 שנה, עדיפה הדירה. וגם עדיף למכור אותה בפטור ממס ולהשקיע אחרי 25 שנה במדד. התשואה תהיה גבוהה משמעותית. (עוד 2.5 מיליון ביחס לחלופת המדד).

התשואה של 10% היא לא אופטימית. היא התשואה הממוצעת של שוק המניות לטווח ארוך (של המדד) זה נתונים... זה הממוצע

לגבי הפסיכולוגיה אני מסכים איתך. אבל זה בא מתוך הנחה שהאדם הממוצע לא מבין מה הוא עושה (הנחה נכונה) ההנחה שלי שמי שבוחר להשקיע במקום דירה מודע יותר למה שהוא עושה....

לגבי ההוצאות מהחיסכון אני לא מסכים. יש לי חיסכון לפנסיה ויש לי חסכונות לחתונות לילדים וחסכונות לבלתמים. אלו חסכונות שונים.... את ה'הון העצמי' אני משקיע לעוד 40 שנה ולשאר הדברים אני עושה חיסכון בהפקדה חדשית (בדיוק כמו מי שיקנה בהון העצמי בית ויאלץ לחסוך)

לגבי מה שאמרת בסוף זה בהחלט מעניין ונכון. אם הוא ימכור את הבית אחרי המשכנתא הוא ירוויח יותר. אני מסכים לגמרי.

רק כל מי שטען כאן בעד דירה למגורים הביא את הטיעון שדווקא כשמתבגרים יותר לא רוצים לגור בשכירות אז לכן לא עשיתי את החישוב בצורה שמוכרים את הבית ברגע שמסיימים עם המשכנתא... 

לטווח ארוך אבל עדיין קצר יחסית (20-25 שנה) אכן המינוף של המשכנתא נותן עדיפות לדירה.

אבל אחרי 30 שנה כבר הריבית דריבית עושה את העבודה... הבית יהיה שווה כבר 5 ורבע מיליון

אמנם אני נותן משקל יותר גבוה לפסיכולוגיה האנושית. רובנו לא פועלים בצורה רציונלית. אפשר לקרוא בספר של דן אריאל "לא רציונלי ולא במקרה" על הטיות רבות שאנשים פועלים על פיהן בפועל. לכן המודלים הכלכליים המסורתיים לא נכונים במציאות. הם מניחים מידע מלא (שלא קיים), שאנשים יבחרו את הבחירה הנכונה שתמקסם את הערך עבורם (המקום בו עקומת הביקוש תפגוש את עקומת ההיצע). בסוף אנשים קונים לפי דברים אחרים, אמונות, הטיות וכו'. לכן המקום שאנחנו היום משקיעים יותר זמן ומחשבה, זה בפסיכולגיה של הכלכלה. במחקרים בנושא גם קיבלו בשנים האחרונות מספר פרסי נובל, גם לא כלכלנים.

לכן, לפעמים יש ערך לדעתי כן לקנות דירה אחת, כמובן תלוי נסיבות ופרטים, שתהיה נכונה מבחינה כלכלית. (לדוגמא, דירה במחיר למשתכן עם הנחה גדולה. אחכ אפשר יהיה למכור ולהשקיע וכו. או לקחת הלוואה על חשבון הבית ולהשקיע אותה וכו.

לגבי מה שכתבת על ההון העצמי, אני מבין ומקבל שיש חיסכון לכל מטרה. (אבל אפשר גם לחסוך ללא הגדרה סכום מכובד וממנו להשתמש לצרכים השונים. הגדרות עוזרות לסדר) אבל, באמת אני חושב שהגדרה של 40 סובייקטיבית. למה 40? פנסיה? אז זה תלוי בגיל של החוסך. יש כאלו ש25 יתאים יותר.. 

אבל, בכל זאת לא נראלי שמי שיש לו כעת 600,000, צריך להשקיע לתקופה כזו, להגיע לחיסכון של מעל 20 מיליון, ועדיין שזה לא ישתקף ברמת החיים שלו שהרי בעולם הבא אין ערך לכסף.. (למרות שבטוח שזה ישתקף, כי לא יחסוך מההכנסה השוטפת. עדיין)

הפסיכולוגיה אומרת תקנה ואל תחסוך. כל החיסכון מנוגד לרגשות שלנו...

אני חושב שיש מספיק אנשים בעולם שלא מושכים כשצריך. הקרן מחקה של ואנגרד על האס אנד פי היא הגדולה או השניה בגדלה בעולם אבל עפ פעילות של מקום 35 אם אני לא טועה כי אנשים שמים שם לטווח ארוך למרות הפסיכולוגיה...

דווקא המשקיעים הפאסיביים הרבה יותר מוגנים מהבעיות הפסיכולוגיות הללו...

לגבי החלק השני אני מסכים איתך לגמרי.

ברור שלא את כל ההון העצמי צריך להשקיע לפנסיה!

אבל את ההון העצמי שייעדת לדירה - אתה בכל מקרה לא תחיה ממנו בשוטף... אתה תשקיע אותו השאלה היא רק איפה. בדירה או בבורסה

למה 40? כי אני בן 27 ועוד 40 שנה אני אגיע לפנסיה. אז עשיתי את החישוב שלי.  חישוב שהרבה זוגות בגילי רוצים לעשות

נכון שזוג בגילאי 35 יחשבו אחרת קצת. אבל גם הם יהיו יותר מ30 שנה...

ורק אומר... מי שיכול לא להתחיל למשוך את החסכונות בגיל 67 אלא לחכות כמה שנים זה יגדל פלאים... 

חיסכון לכל ילד. כמה אחוזים מההורים בכלל מגיבים למכתבים וההודעות מהביטוח הלאומי שנפתח חיסכון והם צריכים לבחור מסלול ואם לא יבחרו הכסף הולך למסלול בסיכון נמוך? 70% מתעלמים למרות כל התזכורות.

וכמה אחוזים משלמים דמי ניהול מקסימאליים או קרובים לכך, שמוחקים 1/3 מהפנסיה בערך, למרות שמעבר לפנסיה ברירת מחדל קלה פשוטה וכל התהליכים המורכבים הגופים עושים לבד על פי רגולציה מחייבת? אחוז גבוה מידי. ככל שהשכר נמוך, לצערנו האחוז גבוה יותר.. (כאן המקום שכל אחד יבדוק את זה. לוקח 2 דקות. אזור אישי באתר, ס.מ.ס ואתם בפנים. דוח שנתי/רבעוני אחרון ואתם יודעים. מי שלא יודע, בטוח נחשון ועוד כמה חכמים כאן ישמחו לסייע (אפילו אני אוכל אולי...)

כמה בוחרים מסלול השקעה באופן אקטיבי?

כמה מושכים פיצויים סתם כי מישהו אמר שהם יכולים וחבל להשאיר בפנסיה כי בכל מקרה לא ישאר כלום והכל הונאה?

כמה מושכים כספים פנסיוניים במשיכה שלא כדין ומשלמים 35% מס ומפסידים את התשואה לכל הדרך ואת הפנסיה? (בפוליסות הישנות, היה ניתן למשוך את הכסף הפרישה כהון ולא כקצבה. אפילו שהמקדם שלהן טוב לאין שיעור מהמקדם כיום, רובם מושכים כהון ומוותרים על המקדם, למרות שכל השנים שילמו עליו בדמי ניהול סכומים ענקיים) 

כמה משלמים על ביטוחים שלא יודעים עליהם או כפל ביטוח שמילא לא יתן להם כלום אפילו יקרה מקרה הביטוח? (במיוחד בביטוחים שלא יקבלו כפל פיצוי במקרה ביטוח) אחוזים גבוהים. למרות שאפשר בקלות לבדוק בהר הביטוח..

וכמה משלמים ריביות גבוהות מאוד במשכנתא? שלקחו משכנתא עם הצעה מבנק אחד? (סכומים ענקיים מיותרים) חצי מהלווים בערך.

וכו וכו'

לכן חייבים לתת מקום לשיקולים האלו שנכונים לרוב האנשים לצערי.

וגם להגביר את האוריינות הפיננסית.

תרשמו לקורס של נחשון/לליווי אישי..

אתה צודק בכל מילה בתגובה הזאת. באמת כל מילה!!!!

אני לא מדבר לאנשים הללו

אני מדבר למי שרוצה להבין, רוצה ללמוד, רוצה לשפר. את הפנסיה, את ההשקעות, את החיסכון לכל ילד, את המשכנתא, את הביטוחים....

אני מנסה כאן כבר כמה שנים לתת פרספקטיבה למי שלא בעניינים ולגרום לו לבדוק את כל הדברים הללו

(ועכשיו ברגע של כנות - מי שלא הקשיב לי בכל הדברים הללו וחושב שאני סתם נתפס לזוטות ואין קטע לבדוק את כל זה. לא יקשיב לי ויוותר על על דירת חלומותיו כי נחשון מהפורום אמר לו שעדיף לא לקנות.... אני מדבר למי שמקשיב לי. ומי שמקשיב לי מזמן כבר עשה את כל מה שהצגת למעלה)

בכל זאת, כנראה לא כל החברים בפורום עשו סדר בכל הנושאים האלו ועוד. הלוואי.

ובערך 70% ירכשו דירה למגורים (נראה לי זה נתוני הלמס). מי שיקנה, עדיף שתהיה כלכלית כמה שניתן...

מי שלא ישקיע שיקנה דירה וזה יהיה כלכלי

מי שישקיע ויתנהל חכם יוכל להרוויח יותר מלהשקיע או שיוכל לקנות דירה כשהוא מודע למחירים הכלכליים שלה

מי שמקשיב - מי שקורא ומעניין אותו ומיישם.

לא מי שקורא וחושב שאני מבלבל בשכל/נתפס לקטנות כמו 0.2 פער בדמי ניהול בפנסיה

כאן לפעמים... לא מבינים את החשיבות

להראות שגם אז זה לא משתלם

בבורסה

אבל יש שיקולים נוסיים כמו זמינות נזילות וכו

לפעמים אם יש כסף לקנות דירה במזומן עדיף לקנות עם משכנתא ולהשקיע את השאר\

גרתי בדירה שהייתה זולה ופשוטה ביישוב קצה והיה ממש סבבה.

הטריגר היה משהו מגעיל במטבח של הדירה האחרונה ששכרתי, אבל בגדול זה מה שהיה.

עוד נקודה: בדירה הנוכחית יש סיבים אופטיים ובקודמת לא היה. זה לגמרי משנה חיים.

ב5 שנים האחרונות המדד עלה ב160% (יעני הכפיל את עצמו פי 2.6) מחירי הדירות לא התקרבו לזה

מצד שני אף אחד לא מתחייב שזה ימשיך ככה

ואומר שאתה חייב לקנות הרגע

אם תהיה מפולת תחכה עם זה...

הגמישות מאפשרת הרבה יותר סיכון

השאלה היתה תאורתית לא מעשית

וגם ככה אמרתי שקשה לענות

הוא אמר לדוגמא 5 שנים חא כמשהו קבוע אז הרשתי לעצמי לקחת את התרחיש האופטימי ללא מפולת ולהגיד שגם אם עכשיו זה השתלם לא בטוח שזה יהיה ככה בהמשך

דירה בבניה היא מוצר שונה לגמרי מאשר דירה אחרי 5 שנים. לפעמים בשנים הראשונות גם השכונות החדשות לא מוכנות וכל הדבר הזה.

מוצר של דירה אחרי 5 שנים שונה לגמרי בסיכון ובעוד מאפיינים מדירה על הנייר.

בעל הבית הרבה פעמים הוא נכנס לא פחות מאשר הדירה שלו.

יש בעלי דירות ויש בעלי דירות. אני גרתי 11 שנים בשכירות והם היו סבבה לגמרי. במקרה אחד שדרגתי דירה (מטבח) על חשבוני ונהנתי ממנו במשך 7 שנים אחרי.

סביב השני אחוז במרכז הארץ וקצת יותר במקומות אחרים. זה באמת לא הרבה כסף.

יש בעיות אחרות, והן איכות חיים ורמת חיים.

נראה לי שמעולם לא הייתה להם שאיפה לקנות בית.

אמא שלי מתארת קצת תחושה של חוסר יציבות בילדות, כי הם עברו הרבה דירות, אבל אני הכרתי אותם בשתי דירות בלבד (באחת הם גרו במשך עשרים שנה או יותר), ולא הרגשתי שזה מפריע להם ליהנות מהחיים ומהמגורים...

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.

אולי לנסות לשנות אווירה, מקום.

לצאת סתם לסיבוב ולדבר

לשבת במקום שהוא לא הבית, כדי להתנתק ממנו לזמן האישי הזוגי שלכם.

אל תתייאשי, כי נשמע שזה בוער בך, ואת לגמרי צודקת.

ואם את אומרת שגם את כמוהו בקושי לקלף קליפות אז תנסי לחשוב מה עובד עלייך ועם זה תקלפי לאט לאט ממנו. זה בשלבים, בתהליך.

הלוואי ותצליחי

מדי פעם, כי הילדים כבר גדלו ועד שמפנים ואת האזור ומאפשרים שיחה שקטה לוקח זמן.

אז הוא מסכים ברעיון ואפילו תומך בו, אבל הביצוע בעייתי, הוא לא יזכור או יציע בשעת אמת ואני כן רוצה לראות ממנו איזה בדל של יוזמה.

זה באמת מאתגר בטח אם רוצים לשבת בבית ולכן יציאה החוצה מאפשרת יותר שקט וזמן זוגי נטול הפרעות. אם צריך אפילו לומר לילדים (אם הם עוד ערים), עכשיו אמא ואבא יוצאים לזמן לעצמם.

אפשר סיבוב, אפשר לקפוץ לפינת טבע (אם יש בסביבה), אפשר להוסיף משהו קטן לאכול (מאפה?).

מבין מאוד את הרצון שהוא יזום. אמרת שהוא לא כזה אז גם אם יתחיל ממך אותי מתוך זה הוא יראה שזה טוב, יבין (אולי ישמע ממך) את הצורך בזה וזה יבוא גם ממנו.

הלוואי

אף פעם הוא לא יזם? איך היה לפני החתונה או בשנים הראשונות?

זה נס שנשארנו יחד כשאני חושבת על זה לעומק

הבעיה שגם לי קשה הביצוע ובאופי של כן תמיד מעדיפה להצטרף מאשר להחליט וליזום

כבר עובד יפה מאוד מעל עשור עם הצלחות רבות מהרבה תחומים.

ברוך ה

כל הכבוד לשניכם

ואולי היה שווה לרשום את כל מה שרשמת כדי להגיע לנקודת העומק הזאת שאמרת. לא?

גם בתקופת החברות/אירוסין הוא לא יזם כלום?

אני לגמרי מבין את הרצון שהוא יזום. ואם את דומה לו אז כנראה שאת יכולה להבין למה הוא לא יוזם את זה, ועדיין אם בך זה יותר בוער תנסי את ליזום משהו, אפילו התחלתי, אולי רק להציע סיבוב שכזה או לשבת באיזה פינת חמד ושהוא יעזור לך ליצוק תוכן. זה יכול לעזור? אולי אחרי פעם פעמיים כאלה זה יביא אותו מעצמו ליזום כאלה דברים, יכול להיות? 

כלומר לתפוס את כל ה"מה כן" (ולא רק כל המה לא) ולעבור דרכו, לא לוותר עליו.

נכון, זה לא אידיאלי אם הוא לא יוזם.

ונכון, זה לא מושלם שאת זו שצריכה להזכיר בשעת אמת את ההליכה.

וזה באמת באמת היה משמח אותך אם הוא היה עושה זאת.

אבל יש בתוך כל הדבר הזה גם הדרגתיות שנכונה ויכולה להיות מאוד מועילה ומקדמת לשניכם גם יחד.

כלומר לא לחתור רק ל0 או 100, אלא ממש לעשות צעד צעד.

אז בתור צעד ראשון -

שאת הצעת שתעשו סיבוב בחוץ - מעולה!

והוא הסכים - מעולה!

ואפילו תמך ברעיון - מעולה!

ועכשיו נשאר את שלב הביצוע,

אז אם כרגע את זו עם החוזקה של לזכור ולהזכיר - גם מעולה! לא נורא בכלל כרגע, העיקר שתצאו, זה מה שחשוב עכשיו, ההתקדמות, הצעדים, הכיוון.

לא המושלם, לא סוף הדרך, לא בבת אחת.

צעד אחר צעד.

התקרבות אחר התקרבות.

לאט לאט ובהדרגתיות.

אז לבינתיים אם תנטרלי את המשוואה בראש שאומרת לך ש"אם בעלי לא יוזם = לא אכפת לו ממני אז כבר לא שווה כלום" (או משהו דומה )

וממש לשנות אותה בראש ל: "בעלי מסכים ואפילו תומך מאוד ביציאה זוגית להליכה = ככה הוא מראה לי שאכפת לו ממני, מהקשר, מהביחד ואני רואה את זה".

או לעוד משוואה מקדמת של "בעלי מסכים ואף תומך ביציאה זוגית וכרגע החוזקה שלי היא לזכור - אז אני אשתמש בחוזקה שלי ואראה את ההסכמה והתמיכה של בעלי ברצון ובביצוע עצמו לאחר התזכורת כחוזקות שלו".

כי באמת שכולנו רק בני אדם, עם חוזקות ועם חולשות.

אף אחד מאיתנו לצערנו לא מושלם, רק הקב"ה לבדו מושלם.

ואם אפילו נאמר על צדיקי יסוד עולם "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" אז מי אנחנו הנמלים לידם...

לכן כדאי מאוד לקחת בזוגיות את החוזקות של כל אחד, ולהתברך מהם.

וממה שהם אינם חזקים בו, לפחות לא כרגע - לשים בפרופורציה של האנושיות שלהם.

אז כרגע לך יש חוזקה של יוזמה - מעולה! תשתמשו בה! גם בהצעה וגם בתזכורת.

ולבעלך אולי יש חוזקה של הביצוע עצמו (להסכים, לתמוך, לעשות), אילו עוד חוזקות אחרות יש לו?

אולי יש לו אפילו מקומות בהם דווקא הוא יותר חזק ממך בדברים אחרים?

ממש לראות איך ניתן להתברך מהחוזקות של השני

וכמובן להביא לקדמת הבמה גם את החוזקות שלנו

והכי חשוב - לא להלביש על חיסרון של השני/ה שזה אומר שלא אכפת לו או הוא לא אוהב או אני לא חשובה, אלא להבין שפשוט כרגע הוא לא חזק בזה,

ודווקא לנסות ולראות את כל ה*מה כן*, במקרה הזה את ההסכמה והתמיכה הגדולה, ובטוחה שיש עוד.

כמובן שבהמשך אפשר לדבר על החשיבות של היוזמה גם מצידו, עד כמה זה ישמח אותך, מה זה יתן לך להרגיש שהוא יזום וכן הלאה,

אבל זה בהמשך הדרך, בצעד או בצעדים הבאים, ולא הכל בבת אחת

אז עכשיו ממש תתפסו חזק את הצעד הנוכחי הזה - וצאו להליכה ותהנו!

מגיע לכם את זה כ"כ!

בהצלחה רבה

אם גם את באופי טיפוס פחות יוזם, והרצון שלך הוא באמת להצטרף, אפשר בהחלט לנסות לדבר על זה בצורה ישירה (כמובן לא בהאשמה אלא כשיתוף של הלב שלך) ולשתף אותו למשל שכאשר את צריכה כל פעם ליזום או להזכיר - משהו חסר לך בחוויה הרגשית של להרגיש נחשקת/מחוזרת/אהובה/חשובה וכו', או שפשוט גם לך קשה לזכור ואת צריכה אותו איתך כאן

ולכן היית שמחה אם היה זוכר מעצמו לפחות בחלק מהפעמים.

ועל גבי הרצון הכה חשוב, חשוב גם לנעוץ עוגנים במציאות שיעזרו לכם בתכל'ס. 

והצעד הראשון לשם כך הוא באמת יצירה וקביעה של מרחב זוגי.

קודם כל לפנות ביומן מקום למרחב של הביחד שלנו.

זה יכול להיות שעה בשבוע, זה יכול להיות חצי שעה בשבת, זה יכול להיות פעם בשבועיים, זה יכול להיות 10 דקות בסוף היום וכן הלאה.

אבל לקבוע.

לשריין.

להכניס זאת בצורה אקטיבית ויוזמה ללו"ז וליצור קודם כל את המרחב הזה.

ועל גבי המרחב - ניתן לראות מה הלאה לצעדים הבאים.

לראות מה הלאה עוד יכול לעזור לשנינו, בהינתן ששנינו באמת לא טיפוסים יוזמים כ"כ.

למשל:

אחרי שקבענו מרחב זוגי

* אפשר לקבוע את הסיבוב בחוץ ביום קבוע בשבוע בשעה קבועה - וכך זה גם בתוך היומן וגם מוריד כל שבוע מחדש מאיתנו את עניין ה"מי יזם ומי לא".

* אפשר גם לשים תזכורות לשניכם ביומן לכך.

* אפשר להמשיך בתוך המסגרת הקבועה של המרחב הזוגי שקבענו מראש ולהוסיף לתוכה עוד דברים שמעניינים אותנו, ממש אפילו לעשות רשימה של כל מה שעולה לכם לראש שיכול לעניין אתכם ואז לראות את הרשימות של כל אחד ומה יכול להתאים ולהסתדר לשניכם גם יחד.

כך יש לכם "סל" של אפשרויות מוכנות מראש וכל פעם תוכלו לבחור אחת מהן.

* אפשר ואף מומלץ להצמיד לכל זמן זוגי כזה חיזוק חיובי - ממש להצמיד לו משהו מפנק ומשמח שמיוחד לכך אם הצלחנו, זה עוזר לקבע הרגלים חדשים.

לדוג: אם את אוהבת אייס קפה ואת מפרדנת לך אחרי כל פעם שיצאתם אייס קפה זה חיזוק חיובי

וכל דבר דומה שאוהבים.

* להתחיל מדבר קטן וקל ולא לצפות ולחכות רק ל"מושלם" הזה, אלא פשוט עצם הזמן ביחד הוא חשוב ובונה. לכן לא לחכות לאיזו "מוזה" או להרגשה המושלמת כדי להתחיל, אלא עצם הקירבה נוצרת שמאפשרים פניות אחד לשניה ולא לפני.

אז רק להתחיל. רק משהו אחד. קטן.

* מתוך הסעיף הקודם חשוב גם לזכור שלפעמים מה שעוצר אותנו זה לא חוסר רצון אלא שזה פשוט מרגיש משימה גדולה מדי או כבדה מדי או מורכבת מדי עלינו עכשיו, ואז ככל שהצעד יותר קטן ופשוט כך הסיכוי שזה באמת יקרה עולה.

למשל אם נחליט ש"נצא לסיבוב סביב הבניין לאחר ארוחת הערב" - זה משהו מוגדר ונקודתי ויכול לקדם גם את המוטיבציה.

* אפשר להחליט שעושים תורנות וכל שבוע מישהו אחר אחראי להביא רעיון ויוזמה (ואז הוא שם לעצמו תזכורת או עזרים אחרים שיעזרו לו לזכור וגם את כמובן בתורך )

* אפשר להצמיד את המרחב הזוגי לפעולה קבועה שממילא עושים כדי שנזכור - למשל אם מחליטים שכל שלישי בערב עושים הליכה אחרי ארוחת הערב או ההשכבות - זה משהו צמוד שעוזר לזכור.

* אפשר גם להחליט מראש על סימן היכר חמוד שאיתו נזכיר אחד לשניה את הזמן שלנו: כמו לעשות פרצוף מצחיק / מילת קוד / סימן מוסכם / שאלה פשוטה וחביבה של "מתאפשר לך עכשיו את הזמן שלנו?"

* אפשר לשים פתקים שיזכירו במקומות חמודים, כמו הקומודה, המראה, המקרר, הכרית וכן הלאה.

חשוב גם לזכור שהמוח שלנו בנוי מתבניות תבניות, וכאשר באים לעשות שינוי ישר יש את הקושי המובנה שהתת מודע שלנו מזדעק ואומר: אל תזיזו לי את המוכר והידוע! לא אוהב שינויים! לא רוצה שינויים! ובהחלט יש את החשש והרתיעה ממשהו חדש, שונה.

לכן כדי לשנות דפוס, כדי ליצור הרגל חדש - אנו נדרשים גם לסבלנות, גם להתמדה וגם לאורך רוח. 

לוקחים בחשבון שיהיו גם טעויות או נפילות בדרך,

לוקחים בחשבון שזה תהליך וצריך זמן וסבלנות על לקביעת ההרגל החדש בתוכנו,

מעצימים את כל הפעמים שאנו כן מצליחים (גם בפני עצמנו וגם לשני/ה),

מזכירים בסימן היכר כאשר שכחנו,

מביאים איתנו הרבה חמלה ונשימה עמוקה

ומתחילים.

באמת צעד צעד.

ולאחר כמה וכמה פעמים וחזרות כאלה - זה יהיה יותר קל ב"ה וכבר יתקבע להרגל החדש והטוב שלנו.

אז בתוך כל העומס המטורף של החיים והשיגרה השוחקת - כאשר אנו מכניסים בצורה *אקטיבית* זמן יזום ויוצרים ומאפשרים מרחב זוגי, כך צעד אחר צעד אנחנו מתקדמים ומעמיקים.

לא מצפים ל"זבנג וגמרנו", אלא בהתמדה פעם אחר פעם ושלב אחר שלב, לאט לאט.

על הקורס של יוני אנטמן.

זה קורס שמיועד לצד הנשי (יוני היא אישה, למרות השם). הנחת העבודה היא שאת עושה את הצד שלך, והוא כבר יגיב לזה (לא מצופה ממנו להשתתף או לצפות בשום דבר).

הרעיון הוא קודם כל ללמוד להכיר את עצמנו, מה הרצונות שלנו, הרגשות העמוקים, הכאבים שחוזרים על עצמם.

היא נותנת גם כלים של איך לתת לעצמנו מקום לכאב וקודם כל להתמודד בעצמנו עם הכאב, ואחר כך גם איך לתקשר אותם בצורה מקרבת, בלי לגרום לגבר להרגיש אשמה.

בדיוק היא מתחילה מחזור חדש (מה שלא קרה כבר שנה וחצי...).

לי אישית זה היה משנה חיים, יותר מכמה וכמה טיפולים שהייתי בהם.

אם תרצי פרטי יצירת קשר וכו'- בפרטי.

קודם כל ב"ה הקמתם בית, משפחה, ביססתם את החיים שלכם וזו קרקע יציבה לזוגיות פורחת.

אז עכשיו, אתם נמצאים בתוך שגרה טובה ורק רוצים להוסיף לה זוגיות טובה.

בהתחשב במצב של שניכם את יכולה לקחת דבר שלישי קבוע ומתחדש שדרכו תוכלו לבנות מסלול זוגיות.

כלומר -

לקבוע עיתים לדבר מסויים ששיוביל להתפתחות בקשר.

לדוגמה:

-אם אתם אנשים עיוניים: לקנות ספר מעניין, משהו לא שגרתי, בנושא שמעניין אתכם ולקבוע עיתים לקרוא בו / לשוחח על סוגיה מיוחדת שבו.

(הספר "גברים ממאדים נשים מנוגה" הוא ספר מדהים שמדבר על ההבדלים והמכנה המשותף בין גברים לנשים).

- אם אתם אנשים של חוויות: לקבוע "דייט שבועי" יום / ערב מסויים בשבוע שאתם יוצאים למקום שבחרתם מראש.

(אפשר לחלק את התפקידים - תכנון מסלול / ציוד / אוכל / וכו'...)

- אם אין לכם יותר מדי זמן לחשוב: ללכת לשיעור קבוע בנושא זוגיות - אם יש בקהילה / באיזור שלכם. 

(עצם ההליכה של שניכם מכניסה למודעות את החשיבות שיש לשניכם בזוגיות אחד עם השני)

ואז ליצור מציאות קבועה ומתחדשת שמוקדשת רק לזוגיות שלכם.

ומשם לאט ובסבלנות, השגרה הכללית גם תהיה מושפעת.

אנשים כבדים זה לא כמו אנשים קטועי גפיים.
אני בטוחה שלכל אחד מכם יש  נושאים שהשיחה עליהם קלילה נעימה וזורמת.
אפילו אם זה משהו "טפשי" או ילדותי. ז"א שזה לא היכולת או הכישרון, אלא התפיסה של הנושא.
יכולה לומר לך על עצמי, במשך שנים נמנעתי ופחדתי לעשות צעדים ממחסומים פנימיים של פאדיחה ואיזה מביך ובושות.
מה אני אגיד שאני אוהבת x.y.z?
מה אני אשתף שבא לי כך וכך?
איך זה ייתפס, איך זה נראה מבחוץ?


את מתארת קושי, מתארת מציאות של נתונים טכניים- ששניכם כבדים ואולי קצת סגורים. יש לזה סיבה, בד"כ אנשים כבדים או סגורים לדבר או לעשות דברים מסויימים כי מפחדים מהשלכה. שווה לעצור ולשאול- מה ההשלכה שממנה מפחדים? האם יש מקום מהותי עצמוני לפחד או שזה רק פחד שמתפתח ומתעצם בראש אבל בפועל אין שם איזה משהו נורא?

למשל, ללכת שניכם לבאולינג.
אם אני מסתכלת מהצד על הסיטואציה שאת מתארת- הייתי חושבת שאת לא תרגישי בנוח והוא בכלל יבטל את הרעיון.
אבל אם תפרקי את זה לעצמך ולו-
יש בינכם בסיס טוב. הוא לא מבין מה צריך לשדרג בזוגיות- סבבה. את רוצה. הוא מוכן בלי להבין לעשות בשבילך כי אוהב אותך?
יופי.
אם כן בוא איתי לבאולינג.
יגיד לא? למה?
על כל סיבה שיביא אפשר לפרק אותה שכלית ולהבין שאין שם מהות, אלא איזה פחד כללי לא מוסבר, מחסום שהוא לא מחזיק בעצמו.
ולאט ככה לפתור את המחסום וללכת, ולהינות אחד מחברת השני.
שינוי אווירה וחוויות משותפות פותחות מרחב שאינו תלוי בילדים, כסף, בית, מחוייבות- ומזכיר לכם למה בחרתם אחד בשניה- כיף לכם יחד.
זה פותח את התיאבון להרחיב את התחושה הזו, לשדרג אותה ולעבוד עליה.
אחרי כמה חוויות חיוביות מקרבות כאלה הוא ירצה בעצמו.
ברגע שיש רצון הדדי ופתיחות מחשבתית אפשר לעבוד בצורה יותר אפקטיבית...
 

מבחינתו אני עדיין חושבת שהוא סוג של טיפוס כזה של שגרה שגרתית לחלוטין, וגם בתור ילד, מתבגר ואדם בוגר כמעט ולא הרגיש צורך במענה חברתי רגשי, לא מחפש חופשות או יציאה מהשגרה, ומבחינתו סוף היום לשבת ללמוד או להתעדכן קצת בחדשות מספק לו את האוורור שהוא צריך.

את צודקת שיכול להיות שזה נהיה הרגל ואפשר לנסות לשאול אם זה חייב להמשיך להיות ככה או אפשר לנסות דברים אחרים.  

זה שונה מהמחשבה שלי כרגע כי אני בעצמי מקובעת אבל נתת כיוון יפה 

זה קצת בידיים שלנו.

זו תורה שלמה, אבל על קצה המזלג

זו ה'נשמה' של הקשר.

הוא לא מבין למה צריך

אבל כשתעשו תהליך ותגיעו למקום מחבר, מקרב ומרגש בקשר, הוא יודה לך על זה בדיעבד, בטוח.

וכאן את נכנסת לתמונה. עצם ההבנה שחבר משהו והרצון לשנות, למרות שאת מתארת שגם את לא 100 אחוז שם, זה צעד ענק בדרך לשינוי חיובי.

את מתארת שהוא לא טיפוס כזה, אבל אולי זה משהו שגרם לו 'לא להיות כזה'? גם מילדות? פחד מכישלון, אכזבה, מבוכה וכו'? את לא צריכה להפוך להיות המטפלת שלו, למרות שממציאות החיים והנסיון בסביבתי הקרובה אני יכולה לומר לך שהרבה מאוד גברים עוברים שינוי נפשי חיובי ומעצים בעקבות הקשר הזוגי עם האשה שלהם.

אני מתכוונת, יש גברים יותר עמוקים, שיחות נפש, יש כאלה שאוהבים ריגוש, אקסטרים, יש מי שנהנה לטייל ולצאת ויש 'מקובעים'

גם אם הטבע שלו 'מקובע'- חוויות חיוביות מקשרות ומעצימות עם בן זוג אהוב, תמיד תהיינה משהו כיף.

הוא התרגל לשגרה, כי היא נוחה וצפויה מראש. פחות ציפיות פחות אכזבות.

אבל אילו חיים אלו?

אפשר לעורר אצלו את הנקודה הזו למחשבה וממש ללכת לכיוון- למה זה ככה, ממה אתה מפחד?

ואפשר להתחיל מצעדים, ואחרי המעשים נמשכים הלבבות.

וכמובן כמובן, תפילות אינסוף על זה, וזה ממש בר שינוי, וזה ממש בידיים שלנו ובסיעתא דשמיא, ואם מישהו יכול - זו את, האשה, הלב והרגש של הקשר🤍

בכלל אני חושב שעזרה במשפחה בסכומים מאוד מאוד גבוהים היא מתכון למרירות מניסיון.

אל תעשה משהו שיגרום לך להתבאס.

באופן כללי לדעתי - אם החלטת לתת את הכסף, אז תן אותו בלב שלם בלי לחפור. אולי רק בליווי תפילות שלא תהיה פה נפילה גדולה מדי...

כל עוד לא מדובר במשהו שהוא סכנת חיים או נפש - נראה לי שלא נכון "לחנך" את האחות...

הייתי מפרידה בין שני הדברים.

העצות שלך לגבי הנכס לא קשורות להלוואה, גם אם לא היית נותן חלק, בתור אח שמבין בזה אתה רשאי לייעץ, אולי כדאי לדבר על זה שוב דרך בעלה.

ואם אתה רוצה לעזור, תעזור.

בלי קשר למה יעשו עם הכסף כל עוד ההחזר שלך מובטח.

אל תחנך אותה בעזרת הכסף שלך.

בטח לא להחזיק אותה בתנאים.

(שוב כל עוד אין פגיעה בהחזר)

ממילא הבנק דורש להביא שמאי, אם באמת יש פער עצום בין המחיר המבוקש לבין שווי הנכס, אז הבעיה תהיה עצומה: הבנק יעמיד משכנתא בהתאם לשווי שקבע השמאי, ולא בהתאם למחיר בחוזה. 

ומה שיפגע ראשון זה ההון העצמי שהוא נתן לה

אני לא הייתי נותן במקרה כזה

אתה מקבל אישור עקרוני מהבנק

אין סיבה שלא יקבלו. כי זה לא קשור לנכס.

מוצא נכס

חותם עסקה ומשלם סכום התחלתי כלשהו

לאחר מכן מתחיל תהליך של הלוואת משכנתא. שחלק ממנה מגיע השמאי של הבנק

אם הדירה לא שווה את המחיר שחתמת עליו. השמאי יתמחר אותה לפי הערך האמיתי שלה ולפי הערך הזה הבנק יסכים לתת הלוואות משכנתא

ואז אין לך די כסף להשלים את העסקה ורוצים לבטל את החוזה. בדרך כלל זה יהיה כרוך בדמי פיצוי כלשהם למוכרים. הכסף הזה יצא מההון העצמי.

אפשרות נוספת.

לפנות לגופים חוץ בנקאיים כדי להשלים את היתרה.

הבעיות עם זה

1. אם הבנק ידע על כך. יכול להיות שהוא יצמצם עוד יותר את הסכום שהוא מוכן לתת.

2. הלוואה חוץ בנקאית בדרך כלל נתנת בריביות גבוהות יותר. כך שיכולות להכניס לסיבוך כלכלי

אתה לא מקבל בכלל אישור עקרוני.

ואתה לא חותם עיסקה.

ולא משלם כלום.

באמצע תהליך לקיחת הלוואות המשכנתא.

כי רוצים להביא דווקא שמאי שעובד ספציפית עם הבנק שהחלטת לקחת ממנו את המשכנתא

וכדי לקבל הצעה קונקרטית למשכנתא כדי להשוות בין בנקים. בדרך כלל הבנק ידרוש חוזה רכישה ונסח טאבו (ועוד כמה דברים)

ואין שום קשר לאישור עקוני.

אישור עקרוני לא קשור לנכס ספציפי

אלא בדיקה פרטנית של הזוג ולאיזה גודל הלוואה הם יכולים לקחת

יתרה מזו ידעתי בעת חתימת החוזה שזו טעות אבל בעל הדירה הלחיץ אותי שיש לו קונה אחר, אבל מכיוון שידעתי פלוס מינוס שאני בטווח המחירים באזור אז חתמנו.

ועדיין הלכו 20 אלף שקל, זו טעות וזו לא ההמלצה לעשות זאת, תלמדו ממני מה לא לעשות.

והמוכר מוכן לרדת עד 1.02 סופי סופי

לא היית מבצע את העסקה?

קשה לדבר על מה היה קורה אילו, בפועל אני ידעתי שאני לא אמור לחתום על חוזה לפני הערכת שמאי ובכל זאת עשיתי את הטעות הזאת במועד החתימה.

אני כאן כדי להתריע לאחרים לא לעשות זאת ובכלל זה את פותח השרשור.

לדוג' אצלי בבית. השמאי כתב מחיר עגול עגול. שהיה כ20+ אלף מתחת למחיר חוזה.

הלכתי אליו למשרד.

אמרתי לו שהוא מוזמן למצוא לי דירה דומה במחיר שהוא כתב.

ואם הוא מוצא דירה כזאת, אני נותן לו שכר כפול (בחצי בדיחה כן....)

אז הוא תיקן את המחיר שמאות למחיר שכתוב בחוזה

שהוא ממש ממש לא עגול ואין סיכוי שזה השמאות מדויקת. כי אם כן. אני יוכל למלא לוטו שהצלחתי לקנות במחיר המדויק של השמאות

לימים הכרתי שמאי אחר.

הוא סיפר לי שההנחיה של הבנקים היא לתת מחיר שמאות גג כמחיר החוזה, ואם אפשר. להוריד קצת

למרות שברור להם שזה לא המחיר הראלי של הדירה.

יש עדיין שמאים שכתובים מחיר מעל מחיר חוזה. אבל צריך להיות סיבה טובה למה הם כתבו את זה.

כך שזה שאתה נתת מחיר חוזה. יכול להיות שזאת התרנגולת שהטילה את הביצה של מחיר השמאות 

עצה שלי: אל תחתמו על חוזה לפני הערכת שמאי.

כלל לחיים.

כי היא (אחותו של פותח השרשור) כנראה לא תקח שמאות מוקדמת.

אבל מסכים איתך

אם אפשר. עדיף לקחת שמאות מוקדמת

ובגלל שהרוכשים שמים חלק מהכסף כבר במעמד החתימה, המוכרים יכולים פשוט לא להחזיר את הכסף הזה כדי לקבל את דמי הביטול שמגיעים להם בהתאם לחוזה.

אם הרוכש לא מצליח לקבל משכנתא, זה לא ''כוח עליון''. זאת בעיה שלו, והוא יצטרך כאמור לשלם הרבה כסף על הפרת החוזה

ופעמים שלא לעזור זו העזרה הכי גדולה שאתה יכול לעשות לבן אדם.

ועצה אישית-לטובת אחותך ולטובתך. במידה ואתה מלווה לה כעת או בעסקאות אחרות. תתנהל מבחיינה משפטית עיסקית כאילו היא אדם זר. הכול לכתוב,תנאים ברורים. זה ישמור עליכם בקשרים טובים

בסיכון גבוה שלא יוחזר

כי מי שיש לו להחזיר

אין לו בעיה להלוות מבנק

אני לא מלווה סכומים שאני לא יכולה לוותר עליהם

לא רק בגלל ההפסד הכספי

אלא גם בגלל הרס היחסים שיתלווה אליו

בכל מקרה, אני הייתי נותנת רק אם המחיר קרוב להערכת שמאי (עדיף לשלם מראש על שמאי מאשר להפסיד ככ הרבה אחרי)

תתן הגדרה מראש איזה פער הגיוני. ולפי השמאי.

זה נותן פחות משקל לכמה *אתה* מחבב את הדירה או לא, ולכן בעיניי מפחית את החיכוך הפוטנציאלי.

אם זו הלוואה זה משהו אחר, לא חושבת שהייתי מלווה אם אין באמת יכולת להחזיר. 

כי הלוואה מהמשפחה זה ללא ריבית.

וזה ממש משמעותי.

שאתה לוקח משכנתא, 60-70% מהחחזרים החודשיים בתחילת חיי המשכנתא זה ריבית.

בהלוואה מהמשפחה זה 100% החזר

כמובן שלא מלווים לכל אחד.

רק לאחד שאתה סומך שיוכל להחזיר

תודה לכל העונים

כמה הבהרות:

1. מבחינתי, מדובר במתנה, ואמרתי לה את זה גם שמבחינתי זו מתנה.

2. הערכת שמאי של משכנתא היא רק לוודא שגובה המשכנתא נמוך מערך הנכס וזה יהיה נכון בכל מקרה (מדובר על כ-65 אחוז מערך הנכס). העניין הוא שערך הנכס לא שווה את הסכום המבוקש לדעתי וגם לדעת שומה חיצונית (שאינה עבור משכנתא)

3. דברתי גם עם גיסי, והוא גם תומך (יחסית פסיבי) בעסקה

לעזור ככה לאחים.

חלום!

זה בנוסף לכל מה שכתבו לפניי.

זה השקעה שאתה מבצע מכספך,

זכותך להחליט הם לתת או לא.

וזכותך להחליט להשקיע בדברים אותם אתה רואה ויודע שהם השקעה טובה.

נניח שאת קונה לילד שלך מתנה ליומולדת- את תגידי לו - יש לך x כסף תבחר פה בחנות מה שאתה רוצה?

הגיוני שכן

אבל אם הוא יבחר משחק שבעינייך בעייתי חינוכית?

או אפילו- משחק שפה עולה 100 אבל בכל בזאר עולה 15 והוא רוצה לקנות דווקא פה?

קצת כמו שאפשר לעזור כלכלית ברמה החודשית למשפחה ולהגביל את הייעוד של הכסף- סופר כן, מסעדות לא.

במקרה הזה- נשמע שהוא עוזר לה כלכלית, אבל חלק גדול מהכסף סוג של הולך לפח, כי הנכס שווה פחות…

והוא רוצה לעזור לאחותו, לא לשרוף כסף…

קצת כמו להגיד - קחי 1000 שח לקניות לשבת. אבל תקני בסופר גדול, לא בסופר הפינתי שפתוח 24/7 ויקר בטירוף. 

את אחותך בסוף, או, שהיא קנתה במחיר יקר נכס שהיא אהבה.

דירה למגורים, בעיני, אם אוהבים, שווה פער.

אין מה לעשות. היא צריכה לגור שם.

אבל אם היא תיקח משכנתא ותתמוטט באמצע הדרך, לא הייתי נותנת לזה עזרה.

גם אם הדירה מוצאת חן בעיניה. כי היא לא תהיה שלה, בסוף, אז למה להטביע כסף?

אם זה ברור שהיא יכולה לעמוד בתשלומי המשכנתא, ואתה חושב שהיית משיג עסקה יותר מוצלחת, אז כאן הייתי אומרת שלא הכל רציונלי כשקונים דירה.

אני נגיד הייתי שמחה לגור בסגנון באו האוס וכמובן שזה מאד טעם אישי. אז אולי בשבילך לא שווה לשים חמישים אלף שקל יותר, ובשבילה כן.

אם זה פער של מאות אלפים, זה סיפור אחר. לא הייתי מסכימה.

יש עוד דירות בעולם, זה נשמע ממש ניצול שלה. ושמאי בעיני זאת לא הדרך היחידה,  מפני שיש גם טעם אישי

אם אתה נותן לה מאה אלף או כמה אלפים..

באמת חושבת שאם נותנים עשר אלף עדיף לא להתערב יותר מידי..

שנותנים עצה צריך לשזור את זה בעדינות ולא להתווכח.. בטח לא עם אישה .

תנסה להבין למה היא כל-כך מחובר לנכס כזה שלא מוליד רווח אבל בעדינות ..

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

מתכון לכריך אחיות:

מצרכים:

שתי פרוסות לחם גדולות

2 כפות ממרח תמרים

אחות חסרת טאקט

6 דמעות של אבא מתוסכל להמלחה

הכנה:

לוקחים אחות חסרת טאקט

ממלאים את נחיריה בשתי כפות ממרח תמרים

מטפטפים דמעות לתוך עיניה

עוטפים בלחם

לוחצים חזק חזק עד שהטאקט יישפך מכל הצדדים

עוטפים בניילון נצמד כדי שלא תוציא עוד מילים מיותרות 

חזק ביותר!

אז מבינים שזה מביא אותו לסף תסכול גדול.

אבל מי שלא מכיר (וכנראה שאותה אחות לא מכירה) לא יבין ששאלה כל כך תמימה תביא אותו לכזאת התפרצות.

מניח שיש עוד דברים דומים שמביאים אותו להתפרצות כזאת. אבל לא הייתי שופט לחומרה את האחות, השאלה הזאת בסך הכל לגטימית ל99% מהמקרים.

זה לא מוריד לרגע מהתסכול שלך על שאלה חסרת טאקט לגמרי מול הבן שלך.

ואני לא בטוח שהוא ישמח לאכול כריך אחיות

ואני לא בטוח שכדאי לשאול אותו אם הוא רוצה לאכול כריך כזה 🫣

מדובר על ילד בן 3, שלפני 10 דקות התעורר מהרדמה.

גם ילד במצב רגיל בגיל 3, לא תמיד יגיב באדיבות כשישאלו אותו למה הוא אוכל תמרים ולא שוקולד.

קל וחומר אחרי התעוררות מהרדמה, כשהוא עדיין לגמרי לגמרי מעוך.

חוץ מזה, שאחות לא צריכה להתערב בבחירות התזונתיות שלי, בטח כאשר ההצעה שלה עוד פחות טובה ופחות בריאה ממה שאני הבאתי.

וגם אם כן, אז לא מול הילד עצמו, כשהוא בן 3 ואחרי הרדמה 👿👿👿

זה כל-כך בסיסי, באמת. אתה תבוא לילד שמשחק בטרקטור קטן בזמן שהוא נהנה לשחק בו, ותשאל אותו ''למה ההורים לא קנו לך טרקטור גדול יותר''?

זה כל-כך חריג, עד שאני בכלל לא בטוח אם היא לא ניסתה בכוונה לעורר מהומה.

אני לא מבין איך לדעתך זאת שאלה לגיטמית ב99% מהמקרים... 

זאת לא השאלה עם טקאט

אבל זה לא היה מביא את הילד לסף תסכול כמו הילד שלך.

ממה שאני מכיר. מקסימום זה היה גורם לילד לא להסכים לאכול את התמרים.

לילד בן 3 ממוצע זה היה "עובר" אחרי 5 דקות

אז נכון.

זאת לא שאלה עם טאקט

מצד שני. זאת לא שאלה של סוף העולם

לגיטימית הכוונה שאלה רגילה עם קצת חוסר טאקט.

אם אותה אחות היתה אומרת לו איזה פיג'מה יפה יש לך. לבן שלי יש משהו דומה עם סטיץ'

זאת שאלה לגטימית?

הוא יהיה מבולבל לחלוטין, לא יבין איפה הוא נמצא, הרבה פעמים יהיו לו סחרחורות ובחילות ועייפות קיצונית. אם זה יהיה אחרי ניתוח, אז השפעת ההרדמה על העצבים תתחיל לפוג והוא יתחיל לחוש כאב. 
 

אז קח את כל זה, ותשים על ילד בן 3.

וכן, הרבה ילדים יבכו אם ישאלו אותם ''למה אבא לא הביא לך שוקולד'', גם בלי כל ההשפעות של הרדמה. אז קל וחומר.

לא חוויתי ב"ה התעוררות מהרדמה לילדות שלי.

אבל אף פעם לא היה מקרה כזה, גם בתסכול הכי גדול.

זה אכן חסר טאקט..

אבל לא בעוצמות שאתה מתאר

אולי אחרי הרדמה זה אחרת

את התמרים,

זה לא להבין בכלל את הסיטואציה ושזו בדיוק המטרה עכשיו, שהוא יאכל.

וגם אם זו לא המטרה, הילד לגמרי לא במרחב הבטוח והמוכר שלו, לא בגיל שדיבורים בהיגיון בהכרח משכנעים, פלוס קם הרגע מטושטש מהרדמה. כל סעיף כאן הוא סיבה ממש מעולה לאחות לנצור את לשונה מההערה המיותרת שבהחלט יכולה לגרום לילד רגוע תיסכול שיהיה קשה להתגבר עליו עכשיו דקות ארוכות,  ומטופשת ברמות אחרות היתה ההתערבות הזו.

רפואה שלמה והתאוששות קלה ומהירה!

בין לא יאכל

לבין לא יאכל. ימרר בבכי. יצעק. ישכב על הרצפה וירביץ לקיר.

שבכל המקרים זו הערה מיותרת

וברובם היא תגרור את ההתנהגות המוגזמת.

חד משמעית הערה מיותרת

אבל לא יוצאת מגדר הרגיל.

לצענו נפוץ מאוד חוסר הטאקט אצל אחיות ועוד יותר אצל רופאים

זה כמו שתשאל ילד בן 3

למה תפוח ולא סוכריה?

בטח שזה יגרור התקף במיוחד בבית חולים ילד מותש

על אותו ילד או אותו סיפור כולל עליו אתה מדבר (התכוונת לסיפור הכולל שבעבר @פשוט אני.. שיתף כאן על אחד מילדיו?)

וגם אם אכן מדובר באותו ילד - עדיין האמירה של האחות חסרת טאקט ומזמנת תסכול באמת לכל ילד, בטח במצב כה רגיש לאחר הרדמה.

שרק יהיו לנו בריאים כולם 🙏

למה היא מתערבת?
האבא הביא כריך שהילד שלו אוהב מה אכפת לה מה יש שם?

זה היה לפני שקרה את התגובות האחרות,

וזה אחרי

חצי+ מהאחיות והרופאים שפגשתי היו חסרי טקאט

ושאני מקבל הערה חסרת טקאט מצוות רפואי זה לא מזעזע אותי כמו שזה זעזע את פותח השרשור

אפשר לעשות שרשור אמירות חסרות טאקט של צוותים רפואיים. אבל זה יהיה שרשורפלצת

האם היא צריכה להאמר? לא

האם נפלתי בגללה מהכסא? גם לא

לא משנה מה הרקע.

ובטח בתור אחות שקצת בעינייני הבריאות אמורה להבין שאם הילד אוכל את זה בכיף אין צורך להתערב.

אלא רק לחייך ולקוות שגם הילדים שלה יעדיפו ככה תמרים ולא שוקולד.

אבל אין שמץ של ספק שמדובר פה בשיח לגיטימי ובשאלה תמימה לחלוטין. לא חוסר טאקט ולא דומה לזה. אני מניח שהיא ראתה יותר ילדים שמתעוררים מהרדמה מאשר אתה רואה, ולכן אני מניח שהיא בהחלט סברה שזה דווקא נחמד לילד שמפתחים איתו שיחה ומתייחסים אליו...
 

זה אמנם התפוצץ לא כמו לפי התיכנון, אבל עדיין לא הייתי שם אותה בתוך הכריך. הילד כנראה היה אוהב סנדוויץ' כזה עוד פחות.. איך אוכלים את כל הבשר הזה..

למה הוא אוכל x ולא y,

כאשר ברור ש-y טעים יותר אבל הרבה פחות בריא,

זה לא לגיטימי בשום צורה ובאף סיטואציה.

כאמור, ההרדמה והסיטואציה רק מוסיפים למורכבות. 

ואני חש התנשאות לא נעימה... 

בכל מקרה כתבתי פוסט הומוריסטי על סיטואציה הזויה, לא חשבתי שזה יהפוך להיות ויכוח יסודי בהלכות התנהגות לפעוטות ..

כאילו לא עשתה מספיק נזק

שאלה מטופשת גם לשאול את הילד האישי שלך

ב"ה שתהיה רפואה שלמה במהרה ורק בשורות טובות 🙏