ממש מרעיד ונוגע ללב....

מאחלת המון הצלחה.... אין לי שמץ של מושג אם זה באמת שלום בית אמיתי או תחכום וזממה לנסות להפליל אותך או למצוא דרך להפיל אותך בפח חס וחלילה...

מה שנשמע לי - שכן כדאי שלום בית אם היא הציעה... מה זה אומר? ללכת לייעוץ / טיפול ?

אין לי מושג אם העצה שלי טובה כי באמת לא מבינה בזה, אבל באמת לפעמים אנשים כשמגיעים לרגע האמת , שמעתי סיפור שסיפרו לי מכלי שני, שברגע האמת מישהי התחרטה ובסוף לא רצתה להתגרש... כלומר עברה את כל המשוכות ובסוף לא רצתה... אולי אשתך פתאום ברגע האחרון התגעגעה אליך והתחרטה על מעשיה? אולי כדאי לתת הזדמנות שניה? 

אולי הדברים שלי שטויות, רק מציעה כיוון מחשבה..... כי אני באמת לא יכולה להבין לעומק את מצבך וברור שהוא לא פשוט ויש לו המון היבטים וכיוונים........

אז המון כוחות וזה מאוד נוגע ללב איך שאתה מתגעגע לגוזלים, וגם נותן לנו להעריך כל יום עם הילדים ולא להתלונן שקשה לטפל בהם וכדו' ... המון כוחות, הצלחה וברכה אמן..

להשקיע יותר באנשים שמסביבנו (אם הבנתי נכון את כוונתך...), תודה על החידוד

כואב כואב כואב... אין לי מילים... משתתפת בצערך

וזכור שהעולם הזה "עליונים למטה.. וכו'" והקב"ה יודע באמת מי צדיק ומי פחות..... והשם הטוב ישלם לך כפועלך הטוב ויתן לך חיים מאושרים עד מאוד וישמח אותך 

כמה שאת תמימה..

זו תכונה משמחת - אבל לא נכונה להקשר הזה.

היא הרי לא רצתה גישור. כששמעה שהוסיפו ימים או לילות אצלו, פתאום כן....

זה הכל העו"ד. ציניות מרושעת. 

מן הסתם רוצה לייצר איזושהי מניפולציה, אולי שתוכל אח"כ להתלונן על אלימות או משהו כזה.

העו"S שלה מעוניינת כנראה שהיא תבל יותר כסף על ה"מזונות", אז צריכה שיהיו פחות אצלו.

ומה עם טובת הילדים - שממש צריכים את אבא לא פחות (לפחות - במקרה כזה..) מאמא?...

לא מענין אותן. זה פשוט מזעזע, הרישעות הזו גועל נפש.

נשמע קשה ביותר..

ראשית, אל תתרשם - טוטאלית - מה"עורכת דין" של הצד השני.

כפי שאתה רואה, העו"ד שלך כבר ידעה מראש מה היא עלולה לעשות.

כלומר, הכל תרגילים, לשקר לא מענין אותה. גועל נפש. הרצי"ה אמר שאם היו עורכי דין ועיתונאים בזמן המשנה, היו מכניסים אותם לרשימת פסולי העדות, "מפני שחשודים לשקר".  תסתכל כאילו אתה "מהצד", רואה מישהו שאתה יודע שהוא צדיק - ואיזו אחת שמוכנה בשביל בצע כסף לשקר ולהעליל אומרת "טענות" לטובת מי ששילמ/ה לה.

לגבי ההסכמה לשלום בית - לא צריך להתפעל מידי. תגיד בביה"ד מה שכתבת כאן, שכבר 3 פעמים היא ויתרה העל גישור - ושלכן אתה מניח שזה תרגיל של עורכת הדין. הם הרי מכירים דברים כאלה. מן הסתם היא רוצה לזכות בדמי הכתובה. תעמוד על כך שהיא לא היתה מוכנה לאף גישור - וזה הכל כדי לסחוט כסף כנראה.

לגבי העיקר - שזה הילדים - אכן ראוי שיהיו אצלך בנוכחות כדבעי. ילדים צריכים אבא לא פחות מאמא. אתה יכול גם לדרוש שתהיה "משמורת משותפת" מה שנקרא. חצי חצי.

עורכת הדין שלה, מן הסתם מייעצת כמה שֶפחות - לא מטעמים כ"כ "אימהיים", כמו מטעם זה שרוצה שהיא תקבל כמה שיותר על "מזונות" על הימים שאינם אצלך.

עזוב את כל הזבל הזה בצד, מבחינה מהותית. כלומר, באופן מעשי, אכן ראוי שתראה שלא יסחטו אותך סתם. וגם שהילדים יהיו אצלך כמה שאפשר יותר.

אבל במהות - תהיה אתה. האבא שאוהב את ילדיו, שרוצה לגדלם ולהיטיב להם. תאמר להם שאבא מאד אוהב אותם ורוצה שיהיה להם כמה שיותר טוב. אתה יכול גם להוסיף שאף פעם לא יאמינו אם מישהו יאמר להם אחרת - לא משנה מי. אבא תמיד יעזור להם. זה יספיק. 

מאד מצער העסק הדבילי הזה עם "החוקר הפרטי". אבל תיקח את זה לטובה - רק מקל על השלמות עם הצעד שאתה עושה. קשה להאמין למה אנשים מסוגלים להגיע... חבל מאד.

שיהיה בהצלחה. תתגרש לשלום. שמור מרחק ממי שמציקה לך, גדל את הילדים בשמחה ואהבה ואמון - ותזכה להקים את עצמך ואח"כ את בֵיתך מחדש. ויותר טוב.

אני מדבר על האתגר הענק שיש פה

זה מחלחל עמוק לתת מודע בלי ששמים לב

מה הקשר בין הקבוצות לבית?

איזה אתגר?

בין השאר בגלל שזה בכתב. ואין מפגש כל כך קיצוני עם האמוציות הרגשיות כמו שהוא קורה בבית.

מאוד קל להתבטא בבהירות. וגם אם מישהו מוצף ואחרי כמה הודעות פולט עוד עובדה שמשנה את כל הסיטואציה, עדיין אפשר לקרוא את זה ולעבד את  זה יותר "שכלי".

בבית, הבטן מופעלת.

אני חיפשתי הזדהות. איזה כיוון מה לעשות איך פותרים את זה

בחיים האמיתיים.

אני אסביר לך איך הכל מסתדר והכל אמת

ואין קושיה כלל.

כשהאדם שוכב על הגב או הספה

וגולש בפורום. הוא במוד שהוא רוצה

להרגיש טוב. נוח לו.

הוא לא בתוך מרוץ היומיום.

ואז הוא יכול לכתוב מהשאיפה הכמוסה (והאמיתית)

שלו לעשות טוב לכולם.

מקווה שיישבתי לך את הקושיה

בברכה

מים קרים על נפש עייפה ב"ה

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.

במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

על מה כן הוצאנו כסף? מקרר, מזרונים איכותיים למיטה שלנו ו... זהו נראה לי.

חנויות זולות של מוצרי חשמל, שווה לחפש בריכוזים חרדיים.. 

סתם כי יש מציאות מעולות במרקטפלייס, זו עוד פלטפורמה של יד שניה

יש מוצרים שבעיניי חופשי לקנות ביד 2

תקח בחשבון שיש דברים שההובלה עצמה יקרה מאוד וכבר לא בהכרח שווה, או שכדאי כבר להשקיע כי ההובלה היא חלק גדול מהעלות.

לשים לב שיש דברים שדורשים התקנה רצינית, אז לחשוב מה מעדיפים בזה. למשל אם יש כיריים גז טובות במחיר טוב - אבל ההתקנה תעלה הרבה (לא באמת יודעת, רק אומרת), אז אולי שווה לקנות חדש שכלול בו התקנה, או אולי עדיף כבר אינדוקציה

ולהיזהר מדברים שעלולים להיות בהם פשפשים!!! או עובש! סיוט סיוט. 

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת