אדם פתאום פחות חשובים ומוכנים להקריב אותם למען הכלכלה וזה עצוב.
ובאמת , מדינות שעשו זאת, גם הגיעו לתמותה נוראה וגם לא הרויחו כלכלית
ולא עצימת עיניים ויחסוך הרבה הדבקויות. אז קודם כל זה
מיקי מאוסלמה לא ללמוד מרחוק ולהפחית את הסיכונים למורים ותלמידים?
זה מדבק הרבה יותר. ואז מסכן את האוכלוסיה. רק מסכימה עם זה שזה חוזר וחוזר ואין לזה סוף...
בכול שנה מתי הממוצע במדינת ישראל כ100000 איש.
(כעשר מליון תושבית חלקי כ80 שנה תוחלת חיים ממוצעת)
מקוורנה מתו בשנתיים 8000 איש.
עלייה של 400 מתים בשנה בישראל היא עלייה נורמלית (כי ישראל מדינה צעירה אז נגיד אמורים למות כרגע של שנה ב80000 נניח ולעלות עם השנים)
זה חשבון מתמתי שלי.
עכשיו גשי לטבלאות ותראי שהתמותה העודפת היא אולי500-600 אנשים.
ואני חלילה לא מזלזלזת בחיים של אף אדם, אבל זה כמות שלא יכולה להוכיח סטטיסטי על כלום...
בשנת 2020, עד סוף יולי ובפרט בחודשים מרץ-יולי, לא ניתן להצביע על תמותה עודפת משמעותית בישראל, למרות העלייה במספר הנפטרים מנגיף קורונה והעלייה בחלקם מתוך סך הנפטרים. בחודשים הראשונים של השנה התמותה הייתה נמוכה במיוחד, אך מתחילת המגפה ובמיוחד בחודשים אפריל-יולי, התמותה דומה לשנים קודמות, עם תנודתיות בין השבועות. מחישוב סטטיסטי של תמותה עודפת לפי שבועות נמצא כי עודף התמותה בחודשים מרץ-יולי הוא כ-300 נפטרים מתוך 19,000 נפטרים באותה תקופה.
מתחילת 2020 עד סוף חודש יולי נפטרו בישראל 27,500 תושבים. בשנת 2019 נפטרו באותם חודשים 27,550 תושבים. בחודשים האלה שיעור התמותה הגולמי, המביא בחשבון את גודל האוכלוסייה, היה ב-2020 מעט יותר נמוך מ-2019 – 3.0 ל-1,000 לעומת 3.1, בהתאמה. בהשוואה של החודשים מרץ עד יולי 2020 לעומת 2019 שיעור התמותה היה כמעט זהה.
אבל שימי לב למשםט ממש משמעותי (בכתבה הארוכה)
מעל גיל 70 עודף הפטירות גדול יותר ממספר הפטירות הידועות מנגיף קורונה. הסבר אפשרי לנתון זה הוא פטירות מהנגיף שאינן ידועות ו/או מהשפעה עקיפה של המגפה על החמרת התחלואה מסיבות אחרות.
בשל עבודתי עם אוכלוסיית גילאים זו אני חושבת שהסיבה לעלייה בתמותה היא נזקי הבדידות ולא הקורונה בפועל....
אולי אני טועה כמובן אבל חשוב להבין שהתמותה העודפת היא משהו שקשה לחיזוי ולהבנה.
וחשוב כמובן לנסות לשמור ולהגן כמה שניתן. אבל לזכור שיש גם סיבות מוות אחרות שיכולות לגרום לתמותה.
אני גם חושבת שהזנים הקודמים של הקורונה היו לא פשוטים בכלל.
וצערי אנשים מאוד יקרים (לא ממש קרובים אבל עדיין) נפטרו.
אבל,
א. ברור שיש הבדל בים זנים קודמים לזן הנוכחי.
ב.את אומרת "אם יש עוד תמותה עודפת לא בגלל דיווחי קורונה, זה יכול להיות גם בגלל שיש יותר חולי קורונה ממה שידענו." אני חושבת שיכול להיות שזה היה יותר גדול מזה...
תסתכלי על הפרוייקט האחרון של עזר מציון שקם בדיוק מהסיבה הזו- של אנשים שמתו מבדידות.
וגם מהיכרותי את המערכת ואת האנשים שאני עובדת איתם (בני 65 + ) רבים הגיעו אלינו בדיוק מהסיבות האלו של בדידות וחרדה נוראית מהקורונה.
וזה שוב שאלה גדולה... למשל הרבה ילדים בדרום הרבה יותר נבהלים מאזעקות מאשר מטילים אז ברור שלא נבטל את האזעקות אבל אם היה דרך יותר נעימה להתריע אולי היה יותר טוב....
ככה עם הקורורנה אולי באמת היה חשוב הסגרים למרות הנזק שלהם אבל לא להתייחס לנזק העצום שלהם זה טפשי.
אין ראיות שהתמותה העודפת היא מקורונה.... זה היה כל הדיוק שלי...
שיש תמותה עודפת מעבר למספר חולי הקורונה.
וממש לא בטוח שהם מתו מקוורנה (נניח מתו 4500 ורק 4000 מקורונה)
כמה מתוכם מתו מקורונה לא מאובחנת
וכמה מכול השאר?
מכירה אישית כמה שמתו בגלל הקורונה ממגוון סיבות שונות...
עצוב.
באמת מגיפה ממש מתוסבכת.....
זה גם מה שכתבתי על משילות.
אין לנו באמת מי שיכול לעצור את זה.
ואין מי שיכול לעשות כאן סגר נורמלי וממושמע,
הן בגלל עייפות התושבית והן בגלל חוסר משילות
אז לי נראה שבמציאות הנוכחית הפיתרון הוא להמשיך כרגיל במקום להחליף הנחיות מטומטמות כל 10 דקות........
אבל זו דעתי....
ולכעוב על הממשלה זה תמיד היה פתרון טוב בלי קשר
משום מה, שכחו שיש עוד מחלות מדבקות ושלפני עידן קורונה נשארו בבית כשממש לא הרגישו טוב או כשיש חום או וירוס מדבק כמו שלשול.
היום, יש כאלו שבודקים (או שלא) ומחליטים שזה לא קורונה ואז קדימה, שולחים למעון, לגן, לביה"ס, הולכים לעבודה.
ההפקרות לדעתי היא שחלק שכחו את כללי הזהירות המינימליים שהיו כל כך ברורים, ידועים והגיוניים שנים על גבי שנים.
ולא, לא מקבלת את התירוץ שכבר כולם עייפים מהבידודים ואי אפשר להחסיר יותר ימים בעבודה.
גם הורים אחרים יש להם חיים, ואי אפשר להכריח אותם לחשוף את הילד שלהם או אותם עצמם לילדים או אנשים שלפי כל הדעות היו צריכים להשאר בבית (ולא משנה אם הם חולים בקורונה או שפעת או משלשלים כל דבר אחר) ובגלל זה לחלות או שילדם יחלה ולהפסיד ימי עבודה.
פתאום המשפט: "לא נורא, הוא ידבק והוא יעבור את זה וזהו" תקף לכל סוגי הוירוסים למינהם.
אז סורי, לא מגיע לילד שלי לחטוף וירוס שלשולים לשבוע רק בגלל הורה שכבר לא יכול להשאר בבית מכל סיבה שהיא החליט לשלוח את הילד שלו למעון למרות שעדיין לא החלים.
זה מה שנהיה היום. וזו ההפקרות לדעתי.
להחליט ששברו את הכלים ולא משחקים... להיות מאומתים לקורונה ולצאת למרות הכל וללכת לאיזו שמחה משפחתית כי לא רוצים להפסיד. לשלוח ילד משלשל למעון כי הבוס לוחץ. לשלוח ילד עם חום לגן אחרי אקמול. בלי קשר לקורונה בכלל.
תסלחנה לי על הנימה העצבנית, פשוט הייתי כחודש עם הילדה בבית למעט כמה ימים בודדים שכן הלכה למעון עקב הורים ששלחו ילדים שגם לדעת המטפלת היו צריכים להשאר בבית...
ההפקרות מבחינתי זה הסרת כל אחריות מעל הכתפיים בכל הנושאים גם שלא קשורים לקורונה כי זה "רק אומיקרון".
ועכשיו הם רואים שחצי מדינה בסגר בפועל, אז רוצים לוותר לגמרי על הבידודים.
מתי מישהו יעצור אותם???
לא יודעת כבר מה הפיתרון. אבל אמרת דברים נכונים
לק"י
לא מעוניינת לעשות לילדים בדיקות לא נעימות פעמיים בשבוע בלי סיבה (בדיוק עשיתי אתמול. זה לא נעים בכלל).
ממש מקווה שזה ייפול לפני יום חמישי.
ואם כבר, מה נפלו על הילדים?
מה עם המורים? (אני מורה, ולא, ממש לא בא לי לעשות סתם בדיקות. אבל אם התלמידים צריכים, אז גם המורים).
ואני עצבנית. צריכה לשמוע מעוד מלא אנשים שאני צודקת וזה מתווה מרושע.
שאלו השאלות הנכונות לשאול. מחילה.
מה משנה רמת ההדבקה אם רוב הנדבקים הם נדבקים קלים?
לגבי נפטרים, אין לי מושג. באמת אין לי מושג. רק רוצה להגיד לגבי זה, שכשמגדירים נפטרים צריך להבין מה בדיוק סיבת המוות. אדם חולה שמאושפז בחורף *עם* קורונה ולבסוף נפטר. לא בהכרח שהסיבה שבגללה הוא נפטר היא הקורונה... וזה גם לא רלוונטי בעיני להשוות לשפעת. השאלה הרלוונטית היא האם אנחנו יכולים למנוע את ההדבקה? מכיוון שהתשובה היא לא, אז כל שאלה שמתקדמת מעבר לזה היא כבר לא רלוונטית. כי אם אין לנו יכולת למנוע הדבקה, צריך להפסיק לשגע את כולם. ולחשוב איך נותנים טיפול הכי טוב למי שכן חולה.
אבל ברגע שהבנו שאין לנו יכולת למנוע את התפשטות הנגיף, אנחנו עוברים כאן להתמודדות בשני מישורים נפרדים ומפרידים בין השאלה - מה יעשה כל הציבור לבין השאלה איך לטפל במי שנדבק. זה לא קשור, פשוט לא קשור. צריך לטפל בחולים, צריך לדאוג לטיפול רפואי טוב. אבל מה שיעזור לחולים כרגע, זה לא שכל המדינה תמשיך להתבודד ולהשתגע. אולי אפילו להיפך.
אני לא אשת מקצוע. כן סומכת על דעתו של אבא שלי במאה אחוז.
עד הגל הזה, נזהרנו והקפדנו לגמרי לגמרי. כמעט על כל חום עשיתי לילדים שלי בדיקת קורונה, הקפדנו על בידוד לחלוטין, הקפדנו על הכל, באמת. ואפילו לפנים משורת הדין. גם עכשיו, הבן שלי בבידוד, הכנסנו ביחד איתו גם את הבן השני. למרות שהבנו שהרבה כבר בכלל לא מקפידים על זה. אנחנו עושים בדיקות כמו שצריך ומקשיבים למה שהחוק אומר.
כל מה שכתבתי רלוונטי רק לגבי הגל הזה, לא חשבתי ככה בגלים הקודמים.
זה לא אני אומרת, זה אנשי מקצוע אומרים שזה פשוט לא ניתן לעצירה או למעקב.
ובאמת, זה פחד להיות בסיכון עכשיו. מסכימה לגמרי. אנחנו לא פוגשים את סבא וסבתא. סבתא שלי אומרת לי שהיא מפחדת. והיא לא מדברת ככה בדרך כלל. זה באמת באמת מפחיד.
אבל, כמו שמבקשים לראות את האנשים בסיכון. אני מבקשת לראות אוכלוסיות אחרות, שאומנם לא מוגדרות בסיכון רפואי מיידי, אבל לטווח הארוך הם בסכנת חיים גם כן.
בעלי עבד עם נוער בגלים האחרונים. הם איבדו את זה לגמרי. אחת מהם גם הגיעה למצב של דיבורים אובדניים והם באמת חששו לשלומה. וזה עוד נוער ביישוב שנחשב חזק, יש תמיכה מהבית, להורים יש יכולת לקנות מחשבים לצורך הלמידה מרחוק וכו'.
מה עם כל אותם ילדים שנמצאים בבית כבר שבועות וכל שגרת החיים משתבשת להם? וכשאני מדברת על משתבשת, אני לא מדברת על שעמום בבית. אני מדברת על עלייה בשיעור הדכאונות ובנטייה לאובדנות, בעלייה במקרי האלימות ועוד ועוד. לא חסר. באמת
אני לא מזלזלת לרגע בחייהם של האנשים בסיכון. ואני רוצה לבקש סליחה מ@דפני11 אם היה נשמע ככה מדברי. אני חושבת שלא כתבתי בצורה מספיק רגישה. אני מתפללת ומקווה שכולם יהיו בריאים ויעברו את הגל הזה בשלום.
אבל כמו שיש בקשה מצד קבוצות הסיכון הרפואי לראות אותם, עכשיו יש בקשה מצד קבוצת סיכון נוספת, שהולכת וגדלה שמישהו יראה אותה. שמישהו יבין שיש כאן שיבוש רציני בשגרת החיים. ובשונה מגלים קודמים שבהם אנשי הרפואה אמרו שהסכנה אכן גדולה, כאן זה לא המקרה. אני לא אומרת שזו שאלה קטנה. אני רק רוצה להגיד שעד עכשיו הייתה התחשבות גדולה בקבוצות הסיכון הרפואי. כרגע לא ניתן להגן עליהם יותר כי הגל כל כך מתפשט. במקביל הנזק שנגרם לילדים שיושבים בבית הולך ומתעצם ולכן יש בהחלט מקום לשקול הקלה בהנחיות וחשיבה איך חוזרים לשגרת חיים שפויה פחות או יותר.
חשוב שתהיה שמלה צנועה מכל הכיוונים- גם במפתח הצוואר.
באזור ירושלים או גוש דן.
הלוואי שתדעו לכוון אותי לאן לקחת אותה🫶🏼
באלעד יש חנויות ברחוב יהודה הנשיא והסביבה
יש בעיר רחובות - בשדרות הרצל גם חנויות
בירושלים- כל רחוב יפו+ קינג ג'ורג'
אבל מרגישה שאמא של חתן צריכה משהו קצת יותר מיוחד...
הייתי לאחרונה בשדרה בפ''ת ובירושלים, לעצמי קניתי בקמליון והודולה אבל מתלבטת אם זה מספיק לאמא של חתן.
בכללי מעדיפה לקחת אותה לחנויות ספציפיות ופחות להתחיל להסתובב.
תודה!
מה הסגנון שלה בכללי? דתי לאומי זה מאוד רחב..
היא סגנון חרדלי-מתנחלי(בדים רכים נשפכים/שקט/בדע כותנה ופשתן/רקמות וכו)
או יותר סגנון עירוניסטי-קלאסי-משרדי למשל חליפות, נצנצים נפוח וכזה...
מה היא יותר מתחברת- בחתונות כאמא של חתן, לא ביומיום..
ואולי גם אצל גודי
ואולי כן אורית וזהבה ולקחת לתופרת לסגירה.
יש גם את החנויות של אורית וזהבה, שתבדוק באתר אם היא מתחברת לסגנון.
בפ"ת יש חנויות של שמלות ערב בעיר.
מזל טוב!
אצל הלל (חנות בקינג ג'ורג' בירושלים.
בעיר טווח המחירים שפוי עד 500 שח .
שמלות בכל מיני סגנונות.
יש סניף בגבעת שאול :הלל עיצובים.
זה שקשה למצוא משהו 100% צנוע בלי להוסיף חולצת בסיס.
אולי בירושלים יש, אבל אני מעדיפה להגיע לחנויות ספציפיות ולא לצאת להסתובב
יש בקניון רמות בירושלים , ובעוד סניפים. ברגע הראשון הכל נראה סגנון חרדי, נפוח ונוצץ😀 אבל יש שם כמה מציאות, של שמלות עדינות וחלקות . וחגיגיות. והעיקר-צנוע , סגור ,שרוול..אורך...וגזרה טובה!
מזל טוב
שקנו משם שמלות וזה היה איכות נוראית
היו מסכנות, וכשרצו לטפל המוכרת ממש קיללה אותן
אני לא הייתי מנסה אפילו
ממליצה על אורית וזהבה ומקסימום לשפץ אצל תופרת
ודווקא המוכרת הייתה ממש מקסימה, קניתי בבני ברק.
מניחה שתמיד יש חוויות טובות וחוויות פחות טובות..
יש שמלות ממש יפות
או באיזור הסנטר וירמיהו?
חרשתי את ירושלים.. ושם מצאתי המון מבחר של בגדים שאשכרה יושבים טוב על נשים שהן...
ובכן... נשים
עם בטן של אחרי לידות.. וגוף של אשה שמחתנת ילד (ולא ברבית)
משהו שבלי צורך בחולצת בסיס וכו'
ממליצה ללכת לתופרת שתתפור ליבית)גופיית בסיס אם צריך.
תגידו, איך אתם נוסעים לבית מלון בלי רכב מתאים?
ב"ה 6 ילדים ,יש לנו רכב אחד 7 מקומות ורכב 5 קטן.
ממש לא רואה את עצמי נוהגת לצפון ובעלי ברכב השני.
רעיונות ,??????? תודה !!!!!
אם לא, אז אפשר לשלוח שני הגדולים באוטובוס.
את הציוד שלהם תקחו איתכם. שהם יקחו רק תיק קטן עם ציוד לנסיעה עצמה.
ולאסוף אותם מתחנה מרכזית כשתגיעו ליעד.
אני נוהגת לצפון, אבל כבר מכינה את הבכור שהוא מוציא רשיון כמה שיותר מהר וחולק בנטל.
יש גם יתרונות לפיצול נסיעה ארוכה.
גילאים מ11 עד 4 ועוד תאומים בני חצי שנה..
אני לא מסוגלת לנסוע לבד נסיעה כזאת ארוכה עם ילדים ברכב מכל מיני סיבות
אולי ניאלץ לקחת מונית או משהו
יש מצב למצוא טרמפ? לפחות לחלק מהדרך.
אם היה תינוק אחד הייתי מציעה שתקחי את הבכור ואת התינוק באוטובוס
ובעלך יסע עם השאר.
עם תאומים זה מסובך.
אולי אם הם לא יונקים תקחי איתך רק ילד בכור באוטובוס ובעלך יסע עם כל הקטנים כולל התאומים?
או שתסעי לבד והבכור יעזור לבעלך עם הקטנים במהלך הנסיעה.
אולי תמצאו מישהו נער/ מבוגר ללוות ילד בן 11 באוטובוס.
בחרנו בכוונה מקום שנגיש בתחבורה ציבורית (צפת), וכך שילבנו בין הרכב לבין התחבורה הציבורית, גם בטיולים שעשינו במהלך ימי הנופש. (לרוב הילדים נסעו באוטובוס, אבל לפעמים גם אני)
זה דרש התארגנות ותכנון מראש, אבל ב"ה לרוב היה מוצלח וטוב.
(אני בכלל לא נוהגת, אז לא הייתה אופציה אחרת... אבל אתם פחות מתשע נפשות, נכון? אז אפשר לשכור רכב של תשעה מקומות לימי הטיול. כמובן, זו עוד הוצאה שצריך לקחת בחשבון...)
בדרכ בנסיעות כאלה אחד אחרי השני כשבעלי לפני
אני שמה וויז אבל כשיש תחנת אוטובוס או פניה הוא עוצר עד שהוא רואה שהגעתי וממשיך בנסיעה
אז ככה שאני לא באמת לבד נוסעת ואני יודעת שאם עולה איזה צורך הוא קרוב אליי לעזרה
תעשו אחד הלוך אחד חזור
נשפכו לי על היד מים רותחים
קצת על כף היד וקצת על גב היד
מבינה שנכון לשטוף את היד בזרם מים קרים זמן ממושך.
מה הלאה?
שסגרתי לרגע את הברז מרגישה שהיד ממש בוערת/שורפת.
יש לי בבית את המשחה של גרין, באיזה שלב רצוי לשים אותה ואיך? (יש לה תוקף? נרכשה לפני מס' שנים ומאוחסנת במקום קריר ויבש)
אם יש לך משחת סילברול עוזרת מאד לעזרה ראשונה.
אבל הטיפול הלאה תלוי באיך זה נראה. אם "רק" אדום בטח יעבור תוך יום יומיים, אם יש שלפוחיות כדאי לך להתייעץ עם גורם רפואי.
טיפלתי בברנדשילד ופד פראפין. במקום כוויה מפושטת נשארה רק 3 שלפוחיות קטנות.
@אמהלה, מבינה שלא היה לך צורך להתייעץ, שמחה שהיתה לך משחה טובה לשים והסתדרת.
תרגישי טוב
שמן קצח/ג'ל אלוורה 100% טבעי למרוח על הכוויות
ולעשות קומפרס קר ץ-
לוקחת זוג גרביים מכותנה
אחת לחה וגורבת על היד
ועל זה גורבת גרב יבשה
וביניהם מכניסה קוביות קרח
וצריך לשמור על לחות שהעור לא יהיה יבש כדי שלא תישאר צלקת
על כוויית שמש האמת
זה לשים חלבון של ביצה חיה כמה שיותר זמן
ההסבר היה שזה מחזיר לגוף איזה חומר שחסר בגלל הכוויה
צחקתי כששמעתי את זה
וקצת אח"כ נכוויתי ממש בשמש וזה עזר לי מאוד
רפואה שלמה!
מרחתי את המשחה של גרין ופזרתי את הטלק שמצורף שקונים את המשחה.
מעניין אם זה טלק רגיל.
ונזכרתי שבעבר אמרו לי שצריך להדק את הכל עם ניילון נצמד, זה מה עשיתי.
משהו כמו עשרים דק אחרי המריחה. רגשתי הקלה.
מקווה שיחלים מהר, יש לי המון פעילות בסופ"ש עם הידיים והכיורים מלאים (אין מי שיעשה כלים במקומי).
בבקשה באמת.
כל אחת שתעשה מה שטוב לה, אבל כשזה פורום ציבורי אני חייבת למחות.
זה כל כך לא שווה את הזיהום חס וחלילה שיכול להגרם מכזה דבר.
ובדיוק ראיתי מישהו שכתבה באריכות ובמקצועיות על כמה שזה נפוץ ומסוכן להשתמש בחומרים מהמטבח כדי לרפא פציעות - והיא כתבה נתונים על אנשים שהגיעו למיון בגלל זה, סליחה שאין לי את המקור.
ביצים חיות זה כל כך ריסקי, בבקשה
גם אני עשיתי דברים נואשים בגלל כוויה שהוציאה אותי מדעתי, ואני מסתכלת אחורה ולא מאמינה.
אז אני מבינה מאיפה זה מגיע, אבל בכל זאת - להזהר מתרופות סבתא, גם אם הן "עובדות" כי הסיכון לא שווה את זה.
פצעים פתוחים וכוויות זה דבר רגיש לזיהומים, ומוצרי מזון הם לא דברים שמיוצרים בהגיינה הנדרשת לטיפול רפואי. גם לא ניילון נצמד.
ורפואה שלמה לפותחת, אני ממליצה גם על משכך כאבים, כוויה זה אחד הדברים הכואבים
אם כן, שמים אותה מהרגע הראשון ועוטפים הניילון ומעל חבישה
לגבי התוקף לא יודעת, אפשר לשאול
ביד היה נראה ממש לא רציני אבל בבוקר קמתי עם שלפוחית מפחידה בכל כף היד...
הבנתי אז שלא שמים את האזור מתחת לזרם מים זה מחמיר את הפציעה
יתכן ויש הבדל בין כוויה משמן רותח/תנור חם/מים רותחים.
הבוקר, ממש שיפור, רמת הכאב פחותה ויש מקומות שנוצרה אדמומיות.
לי היה כוויה מאדים. פתחתי סיר וכל האדים היו על היד שלי, שרף מאוד הייתי.תחת מים זורמים , בהמשך שמתי סילברול אבל בבוקר שמתי למשהו זוועה...לא שישנתי בלילה אבל זה מה שקרה
לפני הרבה שנים אבל
פושרים, רגיל מהברז.
יש הנחיה אחרת?
יכול להיות שאצלך זו פשוט היתה כוויה יותר חמורה, ושאם לא היית שוטפת במים היה אולי עוד יותר חמור.
ואלך לנוח
המינימום הזה כולל לצורך העניין להתיישב ולהדריך ילדים בינוניים להמשיך לארגן
וכמובן שלא אמשיך את המטלות...
ומלכתחילה לא להכין משו רציני
אבל אם אני מרגישה שאני קורסת אז אני יעצור וילך לנוח
אבל באמת מינימום
את מעט האנרגיות שי שעדיף להשקיע ברמה הרגשית...
לצרכים הפיזיים לעשות רק את החייב
זה הזמן לאוכל מוכן
טוסטים
חדפ
וכו..
ולכן היה לי חשוב לדעת אם הגוף שלי חלש או שפשוט אני לא דואגת לעצמי בהריון.
נשמע לכן נורמלי?
אנחנו מגיעים פעם בחודשיים
הם נכנסו להתקלח אצלה ואחר כך בדקה להם כינים
זו לא פעם ראשונה
ועם אחת גיסתי הרווקה גם בדקה להם.,
מבחינתי זה נוראי חוצפה,בעלי אומר שזה שטויות
מה דעתכם?
יש לציין שאחרי הלידה האחרונה הילדים היו עם כינים כי הייתי מאושפזת די הרבה קודם ועד הלידה
ויצא שבעלי התארח שם בשבתות
אפשר לראות בזה גם עזרה.
תלוי פרשנות וכנראה מכלול של היחסים שלכן.
אני הייתי שמחה אם חמותי היתה עוזרת לי במקרה כזה. ואם ישנים אצלה זה ויש כינים זה באמת יכול להיות מורכב וליצור הדבקות.
הכל תלוי בצורה שזה נעשה ובטיב היחס ביניכן.
אולי זה הרגל שלה שאני לא מודעת אליו,
כמובן שלא עשתה את זה לידי,אלא בערב שאני ובעלי יצאנו לקניה של משהו
הרגשתי לא נעים עם זה
אז היא הבינה שהיא צריכה להשלים את הטיפול בהם,
בדיוק כמו ששולחים לפיפי לפני השינה וכמו שמצחצחים להם שיניים.
אבא שלי קבוע גוזז ציפורניים לכל הנכדים (הקטנים)
ואמא שלי מיישרת שיער (זה כמובן היא מתקשרת לשאול)
אולי גם גיסות שלי חושבות שזה חוצפה שאבא שלי גוזז ציפורניים בלי לבקש רשות?
לא יודעת זה כ"כ טבעי לי שאף פעם לא חשבתי שיכול להיות בזה משהו מוזר.
אם כבר, אם הייתי משאירה את הילדים שלי אחרי מקלחת וממהרת לצאת לסידורים ולילדים היה חשש אולי לכינים, הייתי מתבאסת אם אמא שלי לא הייתה מעבירה סירוק רק מחשש להיכנס למקומות לא לה. (אצלנו לא מעבירים בשגרה, רק כשיש חשש)
אם זה קורה כל הזמן ומפריע לך, אפשר לבקש לחדול מהמנהג אם זה מפריע לך.
אם זה היה בגלל הסיפור של הלידה, אז היה נגמר, תחליקי.
זה חלק מהרחצה.
כשאנחנו נוסעים להורים/חמים זה חלק בילט אין מהאירוח האמת 🤔
מקלחת, מסרק כינים, צחצוח שיניים
וזה הרבה פעמים עליהם
אישית הייתי שמחה מהעזרה
אבל את מכירה אותה כדי לדעת יותר טוב
לנכדים שלהם.
אני רואה שאת ממש לא היחידה שכתבת, רק מראה כמה משפחות יכולות להיות שונות זו מזו וכמה חשוב לדון לכף זכות, שאולי מישהו אחר פשוט פועל לפי הרגל שונה משלי, וללא שום כוונה רעה או נסתרת.
אלא שגרתי שמיד אחרי מקלחת מסרקים כינים.
אני עושה את זה לילדים שלי באופו קבוע, חלק מהשגרה, חופפים ומסרקים כינים. אולי זה גם השגרה של הסבתא
אם היא שמה לב שאחד היה מגרד קצת יותר מדי מתיישבת איתו ובודקת לו.
לא הפריע לי.
גם לא היה מפריע אם חמותי ז"ל היתה עושה את זה.
כל עזרה - ברכה מבחינתי.
כי אם לא, וזה סתם עזרה, לא רואה בזה בעיה.
חמותי קבוע גוזזת ציפורניים לילדים
היא אפילו אמרה לי בפירוש לא לגזוז להם לפני שאנחנו מגיעים...
האמת תחביב מוזר אבל אני ממש לא מתנגדת
חוץ מזה שהיא ממש עדינה, הרבה יותר ממני כנראה, וזה מעלה להם את הסטנדרט ...
גם כינים יצא לה לעשות אבל לעתים רחוקות.
שתבדוק תמיד, תחסוך לך..
אבל מודה שהייתי מצפה שהיא תשאל אותי לפני..
כותבת תוך כדי שעדיין מנסה להרדים
התינוק שלנו ילד נוח ברוך ה אבל עכשיו הוא בקפיצת גדילה של גיל ארבעה חודשים וצרח פה איזה שעתיים , אכל החזקתי הנקתי נדנדתי עשיתי גרפסים הכל.
מנסה להעיר את בעלי לעזור לי אחרי שכבר שרפו לי הברכיים אני מ23 בלילה ברצף עומדת, הוא לא שמע אותי ואז כבר הערתי אותו בטון לא נעים אמרתי לו שאני חייבת עשר דקות להניח את עצמי ואז אחליף אותו שוב .
הוא אמר לי שאין לי רחמים עליו וכו אז אמרתי לו שהייתי במצב קצה מרוב ייאוש ועייפות שזה או שהייתי מעירה אותו או מטלטלת את הילד מתסכול . הוא אמר שצריך לאשפז אותי וכנראה אני לא כשירה לגדל ילדים. עכשיו אולי באמת לא הייתי צריכה להגיד משפט כזה לגבר אבל הרגשתי שעוד צרחה אחת של התינוק ואני באמת אזיז את העגלה חזק כדי להשתיק אותו כבר .
בקיצור בעלי נדנד אותו שתי דק לא עזר אמר לי קומי בבקשה קמתי חזרה לקחתי את התינוק למרפסת בעלי אומר לי תישארי בחדר (כנראה פחד באמת שאני אטלטל אותו או משהו). אני מתביישת אפילו לכתוב את זה אבל במצבים כאלו שילד ער שעות ואני על חוסר שינה אני ממש מרגישה תחושות קשות ואז באמת מעדיפה שבעלי יחליף אותי מאשר להפוך לאגרסיבית בתנועות כמו לנדנד מהר את העגלה עם הילד או להרים עליו קול.
אני לא בדיכאון אחרי לידה יש לי חופשת לידה טובה וחוויה מהממת מהילד הזה אנחנו כל היום ביחד זמן בטן שירים משחקים ספורט טיפולי הכל , פשוט כשזה כמה לילות ברצף עם שינה קטועה וכשרק אני קמה אליו אני מרגישה בלילה שמאבדת את זה וגם מרגישה באותו רגע שנאה לבעלי שישן שנצ ישרים כאילו אתה אשכרה לא שומע את הצרחות ?????
עכשיו ממש מרגישה רע ושאולי באמת אני לא כשירה לגדל ילדים כמו שהוא אמר לי.
זה באמת מוקדם נורא להגיד לאנשים בסןף שלישי.
הייתי צריכה לפרוק את זה איכשהו
שעד הלידה יש תשע חודשים רגילים.
אף פעם לא ניסיתי לחשב ככה לא יודעת אם זה נכון.
למעשה מבחינה רפואית אין שום משמעות לשאלה 'באיזה חודש את?'. סופרים בשבועות כי זה יותר מדויק וברור.
השאלה של איזה חודש היא רק שאלה של 'תרגום לשפת העם' ולכן זה לא מדע מדויק...
לי הכי נוח לחשב את זה לפי התאריך העברי:
אם למשל התל"מ שלי הוא בא' תשרי, אז אני יודעת שכל א' בחודש אני מתחילה חודש חדש של הריון. א' אלול - מתחילה חודש תשיעי, א' אב - מתחילה חודש שמיני, א' תמוז - מתחילה חודש שביעי, וכן הלאה.
ובאמת זה יוצא די מדויק שתחילת החודש הראשון זה בערך בביוץ שהתחיל את ההריון...
כאילו אני מדברת על חברות, לא על משפחה
יש מה לעשות??
בהריון הראשון היו נתפסים לי השרירים (בכף הרגל ובשוק האחורי). גם בלידה. אבל זה היה ממש מהיר, מתחתי את הרגל לכמה שניות והשתחרר.
מאז לא סבלתי ב"ה.
והפעם, כל הזמן. הרבה בלילה. אבל כל פעם במקום אחר ברגל (לא ידעתי שיש ככ הרבה שרירים). וזה פשוט לא משתחרר. הבוקר התעוררתי מזה, ולקח יותר מרבע שעה עד שהשתחרר (התחיל מהכף רגל לשוק מאחורה ונתקע בצד). הכאב היה ככ חזק, עד רמת בכי🙈
אם למישהי יש תובנות, טיפים, רעיונות לויטמים שאולי חסרים וכו אשמח לשמוע. אולי תאירו את עיני. עברו הרבה שנים מההריון הראשון😉
ברמה הראשונית להתיישב במיטה, להוריד מיד את הרגל לרצפה עוזר.
(השריר מתכווץ, וכשאת מורידה רגל לרצפה את מותחת, אז זה עוזר)
ואז חקרתי את זה וראיתי שכותבים ששרירים תפוסים זה ממחסור במגנזיום,
ובאגוזי ברזיל יש המון מגנזיום, אז קניתי לי שקית, ואכלתי 1-2 ביום
(בהמשך אפילו על זה לא הקפדתי כלומר לא כל יום אכלתי)
ובהריון האחרון לא היו לי בכלל התכווצויות ב"ה!
צריך לשים לב שבאגוזי ברזיל יש סלניום, שבמינונים גבוהים עלול לגרום להרעלת סלניום.
ולכן חשוב ממש לצרוך בצורה מבוקרת!
בריאות שלימה, ובעז"ה בידיים מלאות אמא בריאה ותינוק בריא.
א. כשזה קורה מייד למתוח את הרגל
ב. מגנזיום. או כתוסף או בבננות ודברים שמכילים מגנזיום
מאוד מאוד עוזר
אני לקחתי כמוסות, אפשר גם לנסות להוסיף בננות לתפריט.
