פריקה ושאלה לנשים. הפסק אחרי לידהאנונימית בהו"ל
כחודש אחרי לידה. הדימום הרציני נגמר כבר לפני שבועיים, ומה שיש זה פשוט כתמים פעם או פעמיים ביום. כאילו שאריות אבל כבר שבועיים.

ממש רוצה כבר לעשות הפסק אבל לא מסוגלת להתאכזב אז חיכיתי שיהיה נקי לגמרי. משבת לא היה שום דימום כבר חשבתי לעשות היום הפסק ושוב עכשיו היה כתם. מה עושים?
אין איך לגמור עם כל הכלום דימום הזה בבת אחת?
טיפים יתקבלו ממש בברכה! קשה לי ממש עם ההרחקות האלה כבר...
זה דימום? או סתם לא נקי?מוריה
אפשר לנסות קינמון. (אם אין בעיה בקרישיות)
דימום, מינימלי מאד אבל לא כתם מפצע או משהו...אנונימית בהו"ל
לאכול קינמון? ככה?
עדיף לא ככה. זה חונק.מוריה
אפשר לערבב בגבינה או במשקה חם.
חחחח כן ברור. תודה לך!אנונימית בהו"ל
בהצלחה.מוריה
ותשאלי רב מה בדיוק צריך.
יש כל מיני גישות.
וגם אם נראה לך שהעד לא טהור שווה לשאול.
טיהוריתכבתחילה
מה זה? אשמח לפירוטאנונימית בהו"ל
תגגלי 'אושר טבעי'.כבתחילה
לי זה עזר לגמור עם הכתמים לגמרי והיו לי 7 נקיים בלי שאלות והכל נקי לבן.
תנסי להתרוקן טוב בשירותים, ולשטוףמתחדשת11
מה זה אומר להתרוקן טוב? לשתות המון המון מים. וכשאת מרגישה "גל" של דימום מגיע, להכנס לשירותים ולנשוף אותו החוצה בדיוק כפי שהיית עושה אם היו יציאות אחרות
בנוסף, לשטוף את האיזור שטיפה פנימית יכול לעזור להפטר מהשאריות לפני ההפסק
אנסה.אנונימית בהו"ל
אז ממליצה לנסות לעשות הפסק בכ"ז אחרי שטיפה טובה וניסיון להתרוקן?
את יכולה לנסותמתחדשת11
ואולי כדאי לנסות עד שני נסיונות להפסק. כדי לא לפצוע..
להגיע בלי ציפיות. עובד? מעולה, לא עבד? לנסות בעוד כמה ימים
בהצלחה🥰מתחדשת11
טיפיםמעין אורה

מומלץ בחום- לשתות חצי כוס לימון סחוט בוקר, צהריים וערב. עושה פלאות  ב"ה (!!!) מסייע לעצור דימומים ובטח הכתמות.

 

חוץ מזה- תנסי לעשות שטיפה פנימית בעדינות ואז הפסק ובדיקה של יום א' כשאת רואה שאין כתמים.

ותלכי עם תחתונית לבנה שלא מקלת טומאה, ותשאלי רב על כל פיפס כי יש דברים שבהם ניתן להקל במידת הצורך.

 

ונקודה אחרונה- תוודאי שאין לך שאריות שילייה (אולטרסאונד,)

תודה לך!אנונימית בהו"ל
אנסה לשתות. אמרו לי גם להמשיך עם הפטל... נעשה קוקטייל🤣
אצלנו מקפידים בשבעה נקיים על תחתון לבן. שאלנו את הרב הוא אמר שלפני חודש וחצי לא כדאי לנסות אפילו. שאם עדיין יש כתמים שלא פסקו לכאורה מקורם הוא ברחם.מה שלחלוטין אוסר לפי הפסיקה שלנו, לכן עוד אין מקום להקלות.

יש עניין לבדוק לפני שהלכתי לרופא? עוד לא נגמרו השישה שבועות... והשליה יצאה שלימה, מהממת!
בעיני לא נכון לחכות שיהיה "נקי לגמרי"השקט הזה
יכול להיות שמה שלא נקי בעיניך, הוא טהור בכל זאת.
לשאול רב שידריך אותך.
הרב שלנו פוסק לכל הנשים אחרי לידה הפסק בלי מוך, ולבדוק רק ראשון ושביעי. רק בזכות זה הצלחתי אחרי כמעט חודשיים סוף סוף לטבול (לפני כן לא היה מה לנסות כי היו דימומים יותר רציניים מכתמים, וגם שאריות שלייה שעשו בלאגן)
תודה על התגובה!אנונימית בהו"ל
זה כתמים ממש של דם. כבר היו לי בעבר כאלה שלא אוסרים, זה טיפה יותר רציני.
שאלנו את הרב שלנו, אמר שעוד אין מה לנסות. אבל קשה לי!ומילא אם היה דימום, אבל כבר אין שבועיים. ובימים האחרונים היה ממש נקי!
כמובן שמה שלא מוחלט לי שאוסר אני אשאל.
ווואו, קשוח חודשיים! רק שלא אגיע לשם😲 בנתיים לא קיבלתי הקלות😝
בזהירות בזהירותמקרמה
אגיד שאם כל כך קשה לך שווה לעשות חושבים האם רב שאומר חודש אחרי לידה ואחרי שבועיים ללא דימום שעוד אין מה לנסות, מתאים לך?

זה לא כזה הזוילפניו ברננה!
לי במצב של חודש אחרי לידה ושבוע רק כתמים חזר דימום כבד כמו מחזור (וזו לא שארית, הייתי אצל הרופאת נשים).
הגיוני מאוד שהרב חושש מאכזבה בשבילה...

(וחודשיים זה לא כזה הזוי. זה די הנורמה ככל הידוע לי..)
לא אמרתי שזה הזוימקרמה
אבל אם למישהי מאוד קשה המצב והיא כן מתארת תנאים בסיסים שעם הכלים הנכונים כן אפשר להגיע איתם לטהרה אז אולי רב שלא נמצא באותו קו שלה פחות מתאים לה
למי לא קשה המצב הזה? לא מכירה אישה כזו!!!אמהלה

גם לי זה מאד קשה. מאד מאד מאד

והרב לא הצליח כל פעם מחדש למצוא לנו היתרים

וכן- טבלתי לצערי הרבה אחרי חודשיים מהלידה, כי כך הגוף שלי

ללכת לרב אחר לא היה פוטר את הבעיה

אבל פה היא מתארת מצבמקרמה
של רב שחושב שאין בכלל מה לנסות חודש אחרי הלידה אפילו שאחרי שלא היה שבוע דימום.
זה שונה בעליל מרב שניסה ולא הצליח למצוא מקום להיתר.

אם מתאים לה הסיטואציה- אחלה.
אבל אם לא, כדאי לדעת שבדעות אחרות יש לה תנאי התחלה טובים להיטהר
תודה על האכפתיות!💕אנונימית בהו"ל
אבל כן, הגישה שלנו יותר מחמירה. בטוחה שגם לך בהרבה נושאים היה יותר קל להקל לפי דעות אחרות ועדיין את שומרת על הדרך שלך והעקרונות!
לפי ההתרים ששמעתי פה הייתי מצליחה כבר לטבול, ועדיין, שמחה בדרך שלי! וזה בכלל לא סותר את הקושי והרצון לגמור עם זה כבר! לכן מחפשת איך לגרום לגוף לזרום עם זה לימון, קינמון ופטל....
הוא רב שמכיר אותנו ובקיא מאד! אומר מניסיון. וגם אמר שאם אני מנסה אז כמובן לא לפסול לבד. מאד קשוב ואכפתי אבל מייצג את ההלכה כפי שאנו בחרנו.
נשמע שאת לגמרי שלמה עם זהמקרמה
וטוב שכך.
הכי חשוב להגיע לטהרה מתוך שלמות.
לשתות קינמוןלפניו ברננה!
כפית ביום, בתור תה עם מים וסוכר, או בתוך שוקו או קפה
אפשר גם לערבב ביוגורט..
ממש ראיתי בעיניים איך בימים שלא לקחתי היו יותר כתמים.
האם זה שונה להיפטר מהדימום כאשר מדוברPandi99
בקיסרי?
אוף אוף..... רוצה לפרוק!אנונימית בהו"ל

ניסיתי כל מה שכתבו פה, מלא קינמון, ולימון, ופטל. שטפתי טוב והצלחתי לבצע הפסק.
והמוך בדיוק יצא לא טוב.
אתמול עשיתי שוב, הבדיקה של היום הראשון פסלה.
ניסיתי שוב לעשות הפסק ולא הצלחתי...
ואני מתוסכלת! נמאס לי כבר! אבל עוד יותר מאד לי מכל האיסורים האלה!
והרב כבר הסביר איפה אפשר להקל, ולא רואה כמעט דם בכלל ועדיין, לא מצליחה להתקדם הלאה...
קשה לי.... מה עוד אפשר לעשות?!
תמיד יש את הכתמים האלה?? עד הלידה היה לי מזה מסודר. כבר עדיף דימום רגיל שלא מכניס לתקוות סתם

רוצה להתחפר במיטה קצת וצריכ. להתארגן שבת... גמר לי את האנרגיה!
כמה זמן ניסית קינמון?מוריה
לא כדאי לימון. לימון רלוונטי רק כשיש דימום ולא כתמים.
פטל לא ניסיתי.
מאז שכתבת.אנונימית בהו"ל
נראה לי ארבעה ימים.
ואוקי, אוריד את הלימון...

רק שיגמר כבר!
אני מבינה אותך מאודסליל
זה באמת קשה.
אבל חודש אחרי לידה זה באמת ממש מעט.
ולפעמים הגוף צריך עוד קצת זמן.
אם לא מתסכל אותך, את יכולה להמשיך לנסות.
אבל אני אישית אחרי לידה מעדכנת גם את בעלי, שאני מחכה שלא יהיה דימום. כי אין לי כוח נפשי לעשות ולהתאכזב.
רק אם מרגישה שיש לי כוח, אני מנסה.

מעבר לזה, בטווח הזה כתמים זה עוד תקין. אבל כדאי עוד שבועיים ללכת לרופא לוודא שלא נשארו שאריות ברחם, שגם עלולות לגרום לכתמים
תשמעי, יש שתי אפשרויותמיואשת******
או שמחליטים שקשה מדי ההרחקות ומתמודדים עם כל הנסיונות האכזבות השאיפות הקינמון השאלות לרב וכל שאר ירקות ומקווים מאד שזה יהיה שווה את זה ותצליחו.
או שקשה מדי כל הרכבת הרים הזו ומחליטים שיותר קל לשמור הרחקות עוד קצת ולחכות שהכל יהיה נקי מיוצב ולגמרי בטוח (6-8 שבועות אחרי הלידה בממוצע)

כל אחת צריכה להחליט מה יותר קשה לה ולפי זה לבחור את המלחמות שלה.
אני בחרתי תמיד באופציה השניה. לא התאים לי המליום נסיונות בדיקות שאלות אכזבות וכו.
יש כאלו שבוחרות באופציה הראשונה ועושות שמיניות באוויר ולפעמים מצליח. אבל לפעמים גם לא
פתרון קסם אין כל כך
תחשבי איפה את רוצה להשקיע את האנרגיות שלך
חיבוק גדול כי זה באמת ממש מתסכל ❣️
איזה כיף שכתבת את זה!באר מרים
התלבטתי האם להגיב כאן מחשש עגבניות..

אני מרגישה זקנה מהדור הקודם..

אף פעם לא התנקיתי מוקדם מהלידה.
הטפטופים נמשכו אצלי בערך חודשיים, ברמת טפטופים או כתמים פעם בכמה ימים, ופחות או יותר כשהם נגמרו הגיע מחזור (או דימוןץם דמוי מחזור) שרק אחריו התחלתי את תהליך הטהרה.
כך שיצא שאף םעם לא טבלתי לפני שעברו חודשיים מהלידה, וח
לפעמים יותר קרוב לשלושה חודשים.

וכן, זה קשה.
גם הרצון לחיבוק ולמגע וגם ההרחקות והתמרון עם התינוק אחרי הלידה..

אבל לי (ולנו) זה התאים.

לדעת שאני נותנת לגוף שלי את המנוחה להחלים לאט בקצב שלו ולא דוחקת בו מהר מדי ו"מצפה" ממנו לחזור לעצמו מהר מדי..

אני מרגישה שיש כאן קצת הקבלה בין מה שהגוף אומר למה שקורה בנפש ובשאר תחומי החיים.
אחרי הלידה לוקח לי זמן לחזור לעצמי בכל המישורים. ובעיני חלק מהבלאגן של אחרי הלידה של שעות שינה מטורפות, חולשה, בקושי זמן לאכול, להתפנות, צורך לארגן מחדש את החיים בכל הרמות - אז גם הדימום הוא חלק מזה.
הוא הדרך של המערכת הנשית "להתארגן מחדש" ולשדר לי שהיא לא פנויה כרגע לעומס נוסף, גם לא של קירבה לאיש היקר שלי..
ומתוך כבוד לעצמי ולתהליכילץם שלי העדפתי להמתין עם הטהרה עד שארגיש הגוף אומר לי שזהו. נקי לגמרי. הלידה הסתיימה סופית ויש בגוף פניות להמשיך הלאה.

ובשבילי היה מאוד משמעותי שתהליך הטהרה מהלידה יהיה שלם: הפסק, מוך, 7 ימים נקיים ממש עם בדיקות, תחתון לבן והכל ואחריהם הטהרה המיוחלת והמפגש הזוגי המחודש בשלמות ובמלואו, כשאני באמת פנויה אליו מכל הכיוונים והגוף לגמרי החלים מהלידה.

אני יודעת שזה לא מתאים לכל אחת, אבל מניחה את זה כאן.
לא יכולה לדמיין עלי נסיונות להפסק ותסכולים מדימומים וכתמונים ועומס כזה על הגוף ועל הנפש, וטהרה כשהגוף לא לגמרי מוכן באמת למגע מלא - אותי זה היה מציף ומפיל..

אז כל אחת שתעשה מה שטוב לה.
רק מניחה את זה כאן.
ויודעת מחברות שהרבה מבנות גילי ה"זקנות" עברו את זה ככה..

יאללה, עגבניות...
אני גם ככהסליל
ואני בת 24...
לא חושבת שקשור לגיל.
קשור לתפיסה, ליחס של בני הזוג למגע, למקום שהוא תופס בקשר ביניהם ועוד כל מיני דברים
יכול להיות..באר מרים
בפורום שומעים כל הזמן את הגישה ההפוכה..
גמני ככהoo
הגישה הכללית הרווחת היא למהר להיטהר, ולכן הגישה שלנו במיעוט.
כתבתי על זה פעם בהקשר אחר, שיש מירוץ לטהרה, זה חלק מהמירוץ.
❤️מיואשת******
דווקא יוצא לי חומר את זה פה לא מעט. וגם יש מצב שזה קשור לגיל אבל לא רק
באמת שכל אחת תבחר את המלחמות שלה 😏
ממש מסכימה שזה קשור לגיל..אמא לאוצר❤
זאת הגישה של המדריכת כלות שלי
וגם אמא שלי ככה
ונראה לי כל אשה "מהדור הקודם" שיצא לי לדבר איתה על זה..
ולעומת זאת באמת רוב הצעירות שאני מכירה באמת מנסות מוקדם, גם כשזה כרוך בהרבה עגמת נפש לפעמים...
מעניין למה החלוקה הזאת...
דור האינסטנט..😏אם_שמחה_הללויה
מה זה אומר?אמא לאוצר❤
דור שרוצה הכל מהר מהראם_שמחה_הללויה
את באמת מרגישה שאת פחות ככה?אמא לאוצר❤
חושבת שזה קשור לדור?
וגם אם זה נכון אני לא יודעת אם זה קשור בהכרח..
כי לא מרגישה את זה על הכל
פשוט ההרחקות אחרי לידה היו לי ממש גיהינום...
באמת שחזרתי קצת להיות בנאדם, והתחלתי להתאושש, פיזית, נפשית והכל מהלידה, זה היה רק אחרי שטבלתי...
התקופה הזאת הייתה לי פשוט נוראית והשפיעה עלי מאוד ולא לטוב...
אני לא מדור של אמא שלךאם_שמחה_הללויה
אני עוד נחשבת מהדור הצעיר😜..בת 31..
לפעמים זה גם תלוי אופי..לפעמים מרגישה שהייתי צריכה להוולד בתקופה אחרת
דווקא אחרי לידה בא לי בטוב הספייס הגופני, כי בא לי קצת בעלות על הגוף שלי כי התינוק גם ככה כל כך תלוי בי.
אבל בעליי ההפך הגמור ממני🤭
חח את יותר קרובה לגיל שלה משלי😜אמא לאוצר❤
מבינה ממש..זה גם באמת תלוי אופי
אבל אין ספק שמבחינות מסויימות זה מקל שאסורים..מאד מזדהה עם הספייס..
אבל זה היה לי ככ קשה שהייתי מוותרת על זה בשמחה🤭
וויThank-u-Hashem
כמה עגמת נפש הייתי חוסכת אם הייתי כמוך
מה אני יגיד לך - מקנאה ממש!

מבינה אותך, אבל מבחינתי לטבול לא סותר בעלות על הגוףמיקי מאוס
אולי זה גם קשור לתפיסות שמשפיעות

אני אחרי לידה ממש רוצה מגע קרוב ולוותר על ההרחקות ומאוד רוצה לטבול גם כשלא מתאים לי יחסים מלאים, וזה כמובן הכי הגיוני שלא יתאים.

וגם מבחינה הלכתית- הגישה שלנו מאפשרת את זה ויש פתרונות שמאפשרים לשנינו להיות בטוב עם המצב

כנראה גם פז"מ בנישואין משפיע על היחס למגע... לא יודעת מה אחליט בעוד 10 שנים😏
טוב חיבוק אם היה אפשר גם הייתי רוצהאם_שמחה_הללויה
ישר אחרי הלידה🤗🤗
לא בטוח, אולי גם הגישה למיניות שונהמיואשת******
ואני לא חושבת שזה דור כמו גיל, נשים צעירות עם הורמונים וגברים צעירים שלפעמים הנשים מרגישות שהן הולכים למות עוד רגע מרב תסכול 😜
ואולי גם גישה של דור וחינוך
אני ממש לא חושבת שזה רע. ממש לא. כל אחת צריכה לעשות מה שמתאים לה.
אבל טוב לשמוע גישות אחרות גם
חחחחח הרגת אותי עם הגברים שהולכים למותאם_שמחה_הללויה
זה בדיוק זה😅😅
אבל אחרי לידה. אני בכל אופן, לא ממהרת לטבולקופצת
בשביל מיניות.
אני טסה לטבול הכי מהר שאני יכולה בשביל החיבוק, המגע הפשוט. ההתכרבלות...

מיניות אחרי לידה נעשית בקצב שלי ובעלי יודע לכבד את זה.
אני מאד מבינה את זהמיואשת******
עד עמקי לבבי זה באמת מאד קשה לי גם החוסר במגע
אבל הבדיקות וההתעסקות קשות לי יותר
אבל גם בזה יש גישותמקרמה
אני לא הרגשתי בדיקות והתעסקויות וטבלתי חודש אחרי לידה.

מאוד מבינה איך מישהי שחשוב לה לעשות את תהליך הטהרה ללא היתרים והקלות אבל גם הכי מהר שאפשר מגיע לתסכולים ואכזבות.

אני חושבת שיש פה יותר מ2 אלטרנטיבות
וכל אחת עם הבחירה שלה טיפה היא שמה את הדגש.



ברור, מי שהולך לה בקלות אז זה לא שאלהמיואשת******
כל הדיון הוא על מי שלא. אשרייך
לא זאת היתה הכוונהמקרמה
אי אפשר להתעקש על תהליך טהרה "שלם", וגם שיהיה בזמן קצר.

יש גם פתרונות הלכתיים איך להיטהר מוקדם בלי תסכולים ובלי התעסקויות.
וזה לא שרק לקחת את הזמן הוא הפתרון היחיד.

מאוד הגיוני שמי שחשוב לה לחכות להיות נקיה לגמרי, לעשות אחרי לידה מוך דחוק, 2 בדיקות ביום
וכל זה חודש אחרי לידה תיתקל בקשיים ותסכולים.

אני לגמרי חושבת שטהרה צריכה להיעשות במינימום תסכול ולפעמים הפתרון הוא הלכתי, אבל צריך לקבל אותו.

אם מוצבת בפני האופציות החערה של חהיטהר מוקדם עם היתרים כל שהם
או לחכות ולהחמיר
אני בוחרת מוקדם.
זה לא הופך אותי לדור האינסטנט או לצעירה הורמונלית או אחת שלא קשובה לגוף שלה

השרשור הזה קצת מנותק מהפן ההלכתי שבו
וגם הפח הזה יש המון גישות שיכולות להשפיע על הזמן והתסכול.


מסכימה מאד מאד. תודה שכתבת!אמא לאוצר❤
וואי. ממש סליחה. לא התכוונתי שזה ישמע ככהמיואשת******
קודם כל אני חושבת שלהיות צעירה הורמונלית זה כיף.
ואני ממש בטוחה שלא כתבתי בשום מקום שזה לא להיות קשובה לגוף שלך.
גם אם מישהי כן כתבה שהיא קשובה לגוף שלה, זה לא בא לומר שמי שלא עושה כמוה לא קשובה, אלא שזה הסיבה והצורה שלה.
נשמע לי שאולי את או בנות אחרות נפגעו מאיך שכתבנו אז ממש ממש סליחה, זה לגמרי לא הכוונה!

את צודקת שיש פתרונות הלכתיים. אבל מבחינתי, ללכת עם שאלות, להיות במתח, לבקש היתרים, לשטוף בכל מיני, ולאכול לימון ועוד ועוד, אוצי זה משגע. אין לי כח לא רוצה.
לגמרי לגמרי לגמרי מבינה מי שכן, ומי שמעדיפה להיטהר מוקדם במחיר הזה. לגמרי! לרגע לא חושבת שיש בזה משהו שלילי אפילו במילימיטר
זה פשוט גישות שונות שמתאימות לנשים שונות שיש להן צרכים שונים ונקודות הכאב שלהן במקומות אחרים . זה הכל.
ואין גישה אחת טובה מחברתה בכלל. התכוונתי רק להציג את נקודת המבט שלי, לא לומר שהיא טובה יותר, בשום אופן לא.
סליחה ממש אם מישהי נפגעה מהדברים. ❣️
כתבת מהמם מיואשת❤אמא לאוצר❤
ממש הסברת את שני הצדדים אבל שאת שניהם בצורה חיובית🤍
חושבת שגם בהודעות הקודמות כתבת ברגישות ולא נראה לי שפגעת...
אני חושבת שפשוט מקרמה ניסתה טיפה להסביר יותר את הצד השני..
בכל אופן אין כמוך וכולנו צריכות ללמוד ממך איך להיות רגישה ממש גם מאחורי המקלדת 🤍❤🤍
וואי תודה! אחת המחמאות השוות שקיבלתי!מיואשת******
מי שמכירה אותי פה לאורך השנים יודעות שזה ממש לא היה הצד החזק שלי. בלשון המעטה 🤦🏻‍♀️🤦🏻‍♀️🤦🏻‍♀️
ואני כל כך כל כך עובדת על זה
וזה קשה
אני חמומת מוח מטבעי….
אבל כשפגעתי בעבר באחרות לא ישנתי לילות מרב יסורי מצפון
ואני עובדת ולומדת ומשתפרת
ואיך אני מעריכה ושמחה שכתבת לי את זה, יש שכר לעמלי
וזה עוד דבר מדהים שקרה לי בזכות הפורום
איזה כיף! ❤❤אמא לאוצר❤
אין כמו מחמאות על נושא שאנחנו עובדות בו קשה...
הרבה יותר שווה ממחמאות על נושאים שפשוטים לנו וזורמים לנו..
אז לגמרי יש שכר לעמלך🤍
שנזכה כולנו 🙂
ממש. צודקת מאד. תודה רבה לך! ❣️מיואשת******
שחשבת עלי דברים נחמדים וגם אמרת אותם! גם שימחת אותי וגם עזרת לי להתמיד בהמשך בעבודה הזו. תבורכי על העין הטובה והמילים החמות ❤️❤️❤️
איזה יופי תודה על השיתוףאם_שמחה_הללויה
הכל ממש בסדרמקרמה
לא נפגעתי בכלל.
רק ניסיתי להראות שיש עוד אפיקים לשקול שלא יבואו על מחיר הזמו או מחיר הנפשי.

מודה שאני אחרי לידה הולכת על הגישה הכי פחות מחמירה.
כי זה לא שווה לי את מחיר הזמן או מחיר התסכול

התיאוק של "ללכת עם שאלות, להיות במתח, לבקש היתרים, לשטוף בכל מיני, ולאכול לימון ועוד ועוד, אוצי זה משגע. אין לי כח לא רוצה" כמעט ולא קיים אצלי

ואני לא חושבת שזה בגלל שאני מדממת פחות מכל אישה אחרת
אלא בגלל שבחרתי לנקוט בגישה הלכתית אחרת. (רק דוג קטנה, שתי נשים כתבו פה בשרשור על מוך דחוק אחרי לידה.... ומודה שהייתי בשוק!)
לא מוכנה לשלם מחיר נפשי או מחיר זמן... אז בחרתי ב"מחיר הלכתי" (רק שלא ישמע שאני רפורמית או משהו.... )

בדור שלנו מתחיל להיות שינוי גדול בתחום ובעיני הוא מבורך.

לא חייבים לקבל אותו,
אפשר לבחור בגישה המחמירה ואז להאיץ בגוף להתנקות עם קינמון/לימון/שטיפות אבל יש לזה מחיר נפשי שלא שווה את זה.

ושוב פעם, את לגמרי בסדר.
ברצף השרשור הגבתי לך ספציפית אבל התגובה לא היתה רק אליך,
אלא לרוח התת שרשור שנפתח על הצורך לבחור.

גם אבל לא אצל כולם זה רלוונטימיואשת******
עבר עריכה על ידי מיואשת****** בתאריך כ"ו בשבט תשפ"ב 09:08
(גם אני נדהמתי נמוך דחוק)
גם אצל אלן שילכו בגישה הפחות מחמירה, עדיין שלושה וארבעה שבועות אחרי לידה יש המון פעמים כתמים אחרי כמה ימים נקיים לחלוטין , ויש שאלות גם על המעט שעושים ויש פתאום איזה דימום בדיוק ביום של הטבילה ועוד.
אז לכן אמרתי אשרייך בהתחלה
כי זה תמיד רק הגישה , אלא הגישה בשילוב זה שהולך לך יחסית טוב בשלב מוקדם יחסית אחרי הלידה. ואני מניחה שיש כאלו שהולך להן טוב בלי הקלות, ויש כאלו שגם עם הקלות לא הולך להן… כמוני
אחרי הלידה הראשונה שלי הייתי בגישה שלך. קיבלתי מלא קולות ממש והלכתי לפי גישה מקלה, ועדיין היו מלא שאלות ובלאגן וסיוט 😶
אז כן יש נשים שנטהרות יותר בקלות
ויש גם גישות הלכתיות שונות ויש לפעמים שילוב בינהם…
וכל אחת לפי המצב שלה והבחירות שלה והנתונים שלה עושה מה שטוב לה
וטוב שאת מצידה את הגישה ההלכתית
וטוב שאני מציגה גישה שונה בלחץ להיטהר
הכל מצוין
וכל אחת תיקח מה שטוב לה
על זה אנחנו מסכימות!מקרמה
❣️❣️מיואשת******
ותודה שהבאת את הקול הזה גם. ממש חשוב
רק רוצה לומר לךלפניו ברננה!
שיצא, שאני הייתי בנחת להיטהר. התחלתי חודשיים אחרי הלידה, ועדיין שני הפסקים יצאו לא טובים.
בשלישי הבנתי שכנראה יש לי פצע.
וגם עם כל ההקלות האפשריות (בגלל הפצע ולא בגלל הלידה) היו לי כל יום כתמים לשאול עליהם ורק אחרי שהתחלתי לשתות קינמון הם נגמרו.
אז זה שיש גישה הלכתית מגילה לא תמיד אומר שהיה אפשר קודם.
שלא יצא שמישהי מתוסכלת גם מזה...
ברור. זה לא תרופת פלאמקרמה
ברור לי שיש נשים שגם עם כל הפתרונות ההלכתיים האפשריים עדיין יקח להם זמן...
ולנשים כאלו בהחלט כדאי לחכות.
אבל יש מלא נשים שזה יכול להיות פתרון בשבילם.
שלא יבוא על מחיר הזמן והתסכול.

מודה שמה ש'הדליק אותי' בשרשוג הזה זה האמירה של הרב שחודש אחרי לידה אין מה לנסות וזאת למרות שכבר שבוע אין דימום... והיא הצליחה לעשות הפסק ונפלה על מוך דחוק!
זה פשוט מתסכל אותי, כי זה פשוט גישה ששמה את המצב הנפשי והפיזי של האישה בתחתית סדרי העדיפויות.

אז אפשר לבחור לא להקל בכלום אבל לעשות את זה במודעות דל מה המחיר ולדעת שאפשר גם אחרת
אגב, אחרי לידה גם הלכתית הרבה פעמים יש מקום להקל יותראמא של בנותי

הימים ה-8-40 מלידת בן ו-15-80מלידת בת הם ימי טוהר שהתורה התירה את הדם בהם וכל האיסור הוא חרם הגאונים...

 

לכן יש הרבה יותר מקום להקל בטהרה בימים האלו.

כמובן שאסור לעבור על חרם הגאונים וחייבים להיטהר, אבל הלכתית - הרבה יותר קל להתיר דברים, ובטח לא לעשות מוך דחוק ולבדוק רק בראשון ושביעי שבדיעבד גם בזמנים רגילים לא פוסלים את הטהרה...

 

גם כדאי לציין שאת בימים האלה כשיש שאלות על כתמים ובדיקות וכו' לרב - כי הוא יכול לצרף את זה כעוד צד להקל. 

את צודקת, אבל אני רוצה לדייק..באר מרים
קודם כל - טומאת לידה היא מדאורייתא וממנה יש להיטהר קודם כל!

היכולת להקל בימי טוהר היא רק לאחר שהאישה נטהרה לפחות פעם אחת מטומאת הלידה שהיא מדאורייתא! גם אם (כמו כמעט כולנו) הטהרה מהלידה מתרחשת בפועל בימי טוהר, כל עוד האישה טמאה בטומאת לידה אלו דיני דאורייתא ולא חומרא של הגאונים!

וגם לגבי ימי הטוהר עצמם:
אם ההלכה היתה אומרת שלאחר חומרת הגאונים כל הנשים בזמן ימי טוהר לא צריכות מוך דחוק ובודקות לכתחילה רק ראשון ושביעי זה דבר אחד, אבל זה לא מה שההלכה אומרת!
ההלכה הפשוטה היא שכיום איו הבדל בחיוב הבדיקות לכתחילה בין ימי טוהר לבין ימים רגילים.
לכן *לכתחילה* עושים את כל הבדיקות, ורק בדיעבד או במקום צורך בהיתר רב ניתן להקל ולהפחית בדיקות - אין היתר גורף לכל הנשים אחרי לידה להפחית בדיקות לכתחילה.
(ודרך אגב, זה מקום להזכיר: הוזכר כאן בכמה מקומות בדיון הזה (לא את) שיש נשים שמקילות ומפחיתות בדיקות ויש נשים שמחמירות ובודקות את כל הבדיקות. לבדוק את כל הבדיקות בשבעה נקיים זו לא חומרא ולא הידור! זאת ההלכה לכתחילה. (מוך דחוק במצב כזה אכן עשוי להיות חומרא, וגם זה לא תמיד..) הפחתת בדיקות היא הקולא, וע"פי היתר רב במקום צורך. לא כל אישה אחרי לידה מיד הופכת אוטומטית למקום צורך או לשעת הדחק, ובהחלט יש נשים שפחות זקוקות להיתרים כאלה ומצבן בכלל לא מוגדר כמצדיק היתרים של "מקום צורך" ומעדיפות להקפיד על הדרישות של ה"לכתחילה" של ההלכה. אישה שומרת על כל פרטי ההלכה ולא מבקשת להקל איננה מחמירה! חומרא היא כשעושין יותר מהדרישה ההלכתית או כשיש שתי אפשרויו שונות הלכתית ובוחרים במחמירה יותר! שמירה על ההלכה בלי להקל איננה החמרה! הבקשה חהקל וחבדוק פחות היא אכן קולא, ורבנים שונים מתירים להקל באופמחם שונים..)

את לגמרי צודקת שלגבי כתמים או שאלות של בדיקות בזמן הזה חשוב מאוד לציין לרב שאלו ימי טוהר ולפעמים מקילין בגלל זה יותר מבמצבים אחרים - אבל זה כשהאשה כבר נטהרה פעם אחת מטומאת הלידה.
מסכימה עם רב מה שכתבת, רק מעירהאמא של בנותיאחרונה

שטומאת לידה היא מדאוריתא - נכון - אבל השבעה נקיים והבדיקות כדי להיטהר ממנה לא... אלא רק הטבילה.

שבלעדיה - האישה אסורה מדאוריתא. זה ודאי.

 

לכתחילה נכון, ההלכה הפשוטה היא שעל האישה לעשות את כל הבדיקות וללבוש לבן וכו', אבל הרבה יותר קל לרב להתיר במקרה הצורך גם לעשות פחות בדיקות (וליותר נשים יש צורך בהפחתת הבדיקות אחרי לידה מטעמים מובנים...)., גם ללבוש צבעונים, גם כתמים שברגיל הם היו אוסרים...

 

אבל ודאי ובודאי שצריך היתר מרב!

 

רק מדגישה שוב - מכיוון שהעובדה שהאישה אחרי לידה וכל השבעה נקיים - גם בטבילה ראשונה שאז היא אסורה מדאוריתא, ולא כל שכן לאחר הטבילה הראשונה - הם מחרם הגאונים, הרב יכול לצרף את זה כצד נוסף להתיר, ולכן כדאי מאוד לציין את העובדה הזאת בפנייה לרב. זה הכל. גם לפני הטבילה הראשונה.

 

לגבי מוך דחוק ספציפית - רק מדייקת - מאוד נדיר שמעיקר הדין הוא נצרך. ברב מוחלט של המקרים זה מנהג מאוד חשוב שאי אפשר לזלזל בו - אבל לא מעיקר הדין. ויש הרבה שנוהגים לא לעשות אחרי לידה מכיוון שהמקום רגיש ועד כמה שידוע לי - בשביל לוותר על מוך דחוק אחרי לידה - אין צורך בהיתר מרב (כמובן שאף פעם לא מזיק לשאול).

 

(עד כמה שזכור לי ממה ששאלתי את הרב, מעיקר הדין מוך דחוק הוא חובה כאשר האישה עושה הפסק באותו יום בו התחיל הדימום - בהדגשה על דימום - ולא כתם שפסל את השבעה נקיים. לפחות לאשכנזיות זה כמעט לא קורה, כי גם אם התחיל דימום (לא הכתמה) והפסיק באותו יום - בהנחה שזה לא קרה בתוך שבעה נקיים - עדיין צריך לחכות ליום החמישי בשביל ההפסק... מקרה כזה בתוך שבעה נקיים הוא יחסית נדיר עד כמה שידוע לי. אבל בבקשה לא להשתמש בזה בתור פסיקת הלכה בלי לשאול רב!!!!!!)

חח כן. בדיוק באתי לכתוב שנראלי זה ממש קשור לגיל גםאמא לאוצר❤
תיארת מעולה🤣
מעניין איך אני ירגיש לגבי זה עוד 10 שנים
ועוד 20 בכלל🤔
גם אני כמוך! 😋עדינה אבל בשטח
אני צעירהיוקי
וגם כמוך
הגוף עוד מרגיש לי מפורק. הנפש עדיין במצב עדין. אני מתחילה ב7 נקיים רק כשאני בטוחה שהכל נגמר
אני מהצעירות וגם ככהלפניו ברננה!
אחרי שבלידה הראשונה ניסיתי מהר וזה רק גרם להמון מפח נפש וגם למריבה בינינו (בגלל האופן שבו הוא הלך לשאול את השאלות ומה שנגרם מזה..) הבנתי שזה לא בשבילנו

האמת שאני חושבת שחשוב לא לקבוע כללים ולא להחליט החלטות גורפות, אלא לשים לב מה הצורך שלי (שלנו..) כרגע ולפי זה לעשות.
גמני ככה לחלוטין.. אחרי הלידה הראשונה,שגרה ברוכה
ניסיתי וניסיתי ושאלות לרב כל יום וחששות ללכת לשירותים ויום אחרי הטבילה שהצלחתי בדוחק הגיע דימון שאסר ומאז, אין יותר. אני לא מוכנה להעביר את הנפש שלי והגוף כאלה לחצים. הייתי ממש דרוכה מכל שירותים. ממה שאני יראה. די כמה אפשר חהיות בלחץ. וכל בדיקה הלב דופק.. אמלי זה היה ממש יותר מייד. שאר הלידות חיכיתי עד שיעבור אפילו שבוע בלי שום דבר.
אצלי אחרי לידות, ניסיונות חוזרים בוודאות גורמים לשריטותיראת גאולה
ולפצעים.
(זה גם ההיגיון ההלכתי בלהתיר לכתחילה לבדוק פחות).
אז אם הפסק לא הצליח, אני מחכה יומיים שלושה עד לניסיון הבא (כי אני כן משתדלת לעשות מוך ואת כל הבדיקות)
לא יודעת מה לומר לך, לא רוצה לייאש אותך, אבל תשימי לב שלא קורה לך ככה.
כמה שזה קשה!Thank-u-Hashem
אני בטוחה שכולן פה מזדהות איתך לגמרי

אני רק יכולה להגיד תעשי את כל הטיפים
אבל בלי לחץ וציפיות גבוהות

להנמיך ציפיות וזה לא קל בכלל כי זה תקופה מעפנה מהבחינה הזאת ואם את בלי דימום מסיבי כבר משבועיים אחרי לידה לא אמור להיות בעיה לא רגילה להיטהר.

צום גדליהאנונימית בהו"ל

ב"ה לא צמתי הרבה שנים בעקבות הריון והנקה.

כביכול אין לי סיבה לא לצום השנה, סיימתי להניק לפני חודש ומחכה לראות אם בע"ה נקלטתי להריון.

תינוקי מתקרב לגיל שנה.

אבל גם מרגיש לי מוזר ולא שייך לצום..

לא שואלת בקטע הלכתי, יותר מסקרנות.

אתם צמות? מתי יודעות אם לדחוף את עצמכם לצום או לפחות להתחיל את הצום ומתי לשחרר?

אני מכירה שכל עוד יש תינוק מתחצ לגיל שנתיים לא חובאור עולה בבוקר

להבנתי יש בסיס הלכתי משמעותי לא לצום כל עוד יש לך תינוק מתחת לגיל שנתיים.

יש בזה מלא פסקים ושיטות שונות...מחי

הרב שלנו פוסק להתחיל לצום ואם מרגישים קושי שוברים, בלי קשר לגיל התינוק. צום גדליה זה הצום שהכי קל להתיר לשבור

אני עושה לפי הפסיקה שלנוהשם שלי

לא צמה בהריון ועם תינוק עד גיל 24 חודשים, בלי קשר להנקה.

יצא לי לצום עם יונק בן יותר משנתיים.

אחרי הרבה שנים שבהן לא צמתי בכלל את הצומות הקלים, בגלל רצף של לידות.

היה לי מוזר לחזור לצום.

בפועל הצום עבר לי ממש בסדר ולא הרגשתי אותו בכלל.

אני מכירה לא בהריון ולא בהנקהאמא לאוצר❤

וגם לא עד גיל שנתיים של התינוק בלי קשר להנקה..

אבל אם את מניקה תינוק בין יותר משנתיים אז לא צריכה לצום

זאת הפסיקה שלנוהשם שלי

עד 24 חודשים מהלידה, בלי קשר להנקה.

אף פעם לא היה לי מצב עם ילד בן פחות משנתיים שלא יונק ובלי הריון.

אבל צום עם הנקה של בן יותר משנתיים יצא לי.

עד גיל שנתיים לא משנה מה, והנקה לא פוטרת מהצום?אמא לאוצר❤

וואלה

עד 24 חודשיםהשם שלי

אם היתה שנה מעוברת ועברו 24 חודשים לפני גיל שנתיים, אז כבר צריך לצום.

אני לא צמהשומשומונית

עד גיל שנתיים, בין אם מניקה ובין אם לא.

יצא לי לפעמים לצום בין הריונות. כשהתינוק היה בן שנתיים ועוד לא הייתי בהריון...

אבל יודעת שלא כולם ככה...

מנסה להניק שנתיים בלי קשר ויוצאת בכל הדעות חחאורוש3

אבל יש גם דעה שבכללי שנתיים. ויש שרק בהנקה.

היו כמה שנים טובות שצמתי עד שמשהו קרה עם הגיל ואולי קצת בגלל הורמונים של טיפולים ונהיה לי קשה מדי. אח''כ אני כמה ימים מרגישה לא טוב בגלל זה אז הפסקתי בהתייעצות עם רב.

בשלב שלך לרוב אני מניקה אבל לרוב הגוף גם לא במצב לצום, עדיין עוד לא עברה שנה. יש לך את מי לשאול?

בכל מקרה אם בצום את עם התינוק והילדים ומתחילה להרגיש רע אז אישית הייתי שוברת בכל מקרה, בצומות הקלים. כי 'חולה' פטור. וזה לא יו''כ שאת אמורה לעשות הכל כולל לשכב ושהבעל לא יתפלל כדי לצום.

אני צמה..שקדי מרק

אם אני לא מניקה ולא בהריון

אני במקרה כזה צמה...מתואמת

וזה אכן מוזר, גם אחרי כמה צומות כאלה (במיוחד שתכננתי להיניק שנתיים לפחות, אבל הקטנה הנוכחית וגם זו שלפניה לא השתתפו איתי ברצון הזה)

אני גם בשיטה של לא לצום אם התינוק מתחת לשנתייםאיזמרגד1

ואני לא רואה שום עניין בצומות, אם יש לי אפשרות לא לצום אני לא יצום. לתפקד עם הילדים זה לא כל כך קל גם כשאני לא בצום ובצומות אני אמורה לתפקד גם במקום בעלי...

אני צמהכנה שנטעה

בהריון ובהנקה עד שמרגישה חולשה ואז שוברת. בהנקה אם התינוק מבוסס רק על זה ולא אוכל עדיין גם מוצקים גם אז יותר קל לשבור.

לא רואה סיבה להקל על עצמי (הצומות שלי סבבה בדכ) ומשתדלת לצום כמה שיכולה..

אני לא צמה בכל מקרהאונמר

באמת שלא יודעת, אבל צומחת קשה לי בטירוף. אני נהיית שבר כלי.

אז יש פעמים שהייתי מתחילה שוברת. הפעם הרגשתי מראש הגדול עלי ממש. כל החסידים בעיקרון הבנות לא צמות צומות קלים, אז מסתמכת על זה.

האמת תמיד הנקתי עד אחרי גיל שנהבוקר אור

אני לא צמה בהריון ובהנקה, בלי קשר לגיל של התינוק

לפי הפסיקה שלנוכחלאחרונה

מי שבהריון או שעדיין לא עברו שנתיים מהלידה, לא משנה אם מניקה או לא, לא צריכה לצום צומות קלים

אני הפסקתי להניק בגיל כמה חודשים ועדיין לא צמתי עד שהגיעו לשנתיים

אני מבינה שאני כנראה לא זכאית לדרגהשירה_11

כי ההכנסה שלנו גבוהה בגלל כל מיני לוספות של בעלי בחודשים האחרונים

המינוס שלנו גבוה גם הוא אבל את מי זה מעניין.

ואני ארלץ להוציא אותו מהמעון עם כל הקושי שבדבר ובאמת שקשה לי

ודבר שלישי והכי מעצבן!!! שאני משלמת מחיר שלקבוצת גיל 0-15 חודשים בגלל הפרש של חודש בלבד!!! בוא הוא יהפוך מ14 ל15 חודשים!!

למה הכל כל כך לא פייר כאן????

אם זה תוספות זמניותהשם שלי

אולי אפשר לקבל דרגה על סמך חודשים אחרים?

תנסי לבקש שיסתכלו על ממוצע שנתי או על חודשים אחריםכורסא ירוקה.

תפני לחריגים

זה בטח יהיה סיפור ארוך עד שיתייחסו אליישירה_11

ואני לא אשאיר אותו כשאני משלמת 4,500 לחודש

מבאס ממש ממש!!כורסא ירוקה.

איך 4500?שלומית.

מעניין אותי אם זה סכום אחיד בכל המעונות תמת כי אצלינו גם כששילמנו על תינוק קטן בלי הנחה זה היה 3700... ( לא שזה זול אבל זה פער משמעותי)

השנה? זה עולה כל שנה.. המחיר בתמת אחידכורסא ירוקה.

ומשתנה בין קבוצות גיל

והקבוצות גיל האלהשירה_11

על חודש הפרש אני משלמת 1,000 שח יותר

אמלינו זה מתחלק ל11 חודשי תשלוםשירה_11

ובחודשים הראשונים גובים עוד כ200-300 שח לא יודעת על מה

או ביטוח או על אוגוסטכורסא ירוקה.אחרונה

לגבי החודש, מבינה אותך....

תחשבי שילדים שמחכים בבטן עוד 5 דקות במקום לצאת כבר משלמים על עוד שנה שלמה במעון 🙈

התייעצות דחופהקל"ת

תינוק בן חודש יונק ומעל שבוע לא עשה קקי בטיטול. טיטולים כן רטובים. זה תקין? יש מה לעשות כדי לסייע? מתחיל להדאיג אותי..ניסינו לעשות עיסויים ברגליים ולהתמיד לבטן אך ללא שינוי..

קרה אצלי פעםמישהי מאיפשהו

הרופא לא נבהל, הוא כן שאל אם נראה סובל ובגלל שכן סבל הבאתי לו נר משלשל ואז הוקל לו. מציעה לכתוב עכשיו לרופא באפליקציה

אצלי זה קורה הרבהשומשומונית

תינוקות שעושים אחת לשבוע-10 ימים. היה גם אחד שהגיע לשיא של שבועיים😱

כל עוד התינוק רק יונק, זה תקין. ככה הרופאים אמרו לי.

צריך רק לקחת בחשבון שכשסוף סוף הם עושים, זו כמות גדולה ויוצא מהטיטול ומלכלך הכל (אצלי לרוב אהבו לעשות בשבת על הבגדים הלבנים והחגיגיים🤭)

וואו הרגעת אותיקל"ת

תודה!

כל החג הייתי בלחץ ואכלתי סרטים שמשהוא כבר לא תקין שם.. בכל אופן אקפוץ איתו מחר לרופא

לדעתי טיפה מוקדםציונה.

גיל חודש לא לעשות כל כך הרבה זמן יציאות...

אבל זה כן יכול להיות תקין (מרפרוף בגוגל)

אם הוא עושה לפחות 6 פעמים פיפי ביום הייתי הולכת מחר לוודא עם הרופא ילדים שזה סבבה..

בעיקרון כמו שענו לךיראת גאולה

אם הוא יונק בלבד - זה תקין,

אבל כן כדאי לגשת להישקל לוודא עליה תקינה, אז תוכלי להיות רגועה שזה בסדר 😃

משקילה לפני כמה ימיםקל"ת

הרופא אמר שעלה בסדר במשקל. הוא כן בטווח הנמוך אבל לא סטה מהעקומה שלו

אז זה תקין לגמרייראת גאולה

מגיל חודש והלאה, לתינוקות יונקים, תקין יציאה של פעם בשבוע.

רופאים מקלים גם עד 10 ימים, וגם לפני גיל חודש. (כדי שהרופא יוודא שאין סיבה אחרת שיכולים ככה לפספס אם יחשבו שזה תקין בלי לבדוק)

הוא נראה סןבל או סבבה?טארקואחרונה

יש רפלקסולוגיה לשחרור, אני לא ממש מאמינה בזה אבל ניסיתי בבחינת לא יועיל לא יזיק, מצאתי ביוטיוב..

בגדול אם הוא לא עושה קקי אבל רגוע, ישן טוב אוכל רגיל והכל- לא הייתי מתרגשת

אם היה נראה שהוא סובל מכאבים הייתי הולכת לרופא שיעזור לו לשחרר.

מחפשת מאד המלצה על פסיכולוגית/עו"ס מוסמכת לטיפולgilli90

עברתי תקופה מאד לא פשוטה אחרי לידה (שבאו לידי ביטוי בגלל אירועים מהעבר).

כבר כתבתי בקבוצות בפייסבוק ועדין לא מצאתי את האחת...

בבקשה בבקשה!! אם את מכירה פסיכולוגית טובה- מישהי באמת עמוקה וחכמה, מישהי שיודעת להוביל תהליכים ליצירת חוסן, בבקשה תכתבי לי.

  • מישהי שתסכים לטפל בי דרך זום כי זו הדרך היחידה שאצליח

  • חייבת להיות פסיכולוגית או עו"ס מוסמכת כדי לקבל החזרים

  • מעדיפה ממש גיל 45+, ושיש לה זמינות. כמו כן דתיה יראת שמיים חשוב לי מאד

  • עדיף כן מישהי מאיזור ירושלים כדי שאולי פגישה אחת או 2 יהיו פרונטלי

תודה מראש, שנה טובה!!

מכירה מישהי בזום שמקבלת פרונטלי בראש העיןמתיכון ועד מעון

דתיה, נעימה, פסיכולוגית קלינית, לדעתי אבל בת פחות מ40, מכירה נשים שהיו אצלה והיו מרוצות מאוד.

קוראים לה דניאלה בן קימון, אם מתאים לך ..

תודה רבהgilli90

אשמח למספר אם יש לך

תשלחי לי הודעה באישימתיכון ועד מעון

יש לי, אני פשוט לא אוהבת לשלוח טלפונים בפורום ציבורי

אנמ מכירה מישהי מצויינת אבל לא דתייהSheelaאחרונה

באיזור ירושלים

מצב זוגי לא משהואלומית

תמיד היה ככה, אבל גם רגעים טובים

עכשיו החמיר

זכינו במחיר למשתכן

אבא של בעלי רוצה לתת לו כסף להון העצמי, גם ההורים שלי.

הכניס לבעלי לראש שחייב הסכם גירושין

לגיטימי?

הכוונה להסכם ממון אני מניחהאפונה

אני אשאל הפוך

למה לא?

הסכם גירושין דווקאאלומית

לא יודעת, זה מציק לי

את מתכוונת הסכם ממון?ירושלמית במקור

אצל מישהי טובה, מגשרת שמנסחת בקשב לשניכם ועוזרת לכם להגדיר חלומות ויעדים, זה עשוי דווקא להיטיב לזוגיות. תגגלי הסכם ממון עם המילה טיפול או משהו. יש שיטה של מדרגות אגב שבסופן, על פי ההסכם, הכסף כבר מקבל מעמד של שניכם.

פרקטית, ממילא גם הצד שלך מביא סכום... שכמובן יחזור אלייך אם חלילה יקרה משהו לפי מה שהגדרתם מראש בהסכם.

אז לא רואה סיבה להתנגד לעצם ההסכם.

כן לדייק את זהות המנסח והתהליך כולו.

ויכוח על עצם ההסכם לא יוביל לשום דבר טוב גם אם תוותרו על הזכייה.

בעיניי זה לגיטימיהמקוריתאחרונה

ההורים שלכם שמים הרבה כסף כנראה

אם המצב לא משו גמככה - למה לא לשמור על הכסף של הורים?

מה הוא מציע שיהיה בהסכם?

ואגב בסוף זו החלטה שלך כן? את לא חייבת להסכים למרות שכדאי לדעתי

ובלי קשר ועם קשר כדאי לטפל בזוגיות. רכישה של בית יכולה להשפיע לרעה על זוגיות מקרטעת כי נאלצים לשתף פעולה ולקבל החלטות משותפות בהרבה דברים ואם השיח והתקשורת לא טובים - זה מדרון חלקלק

חיבוק♥️

התייעצות לגבי כיוון טיפולי מתאיםאנונימית בהו"ל

רציתי להתייעץ איתכן על משהו שמקשה עליי מאוד ומתיש אותי לאחרונה, ואשמח לזווית הראייה וההכוונה שלכן.

קצת רקע עליי כדי להבין את התמונה:

תמיד הייתי "מצטיינת בלי להתאמץ". בבית הספר ובלימודים למדתי למבחנים רק ברגע האחרון (אם בכלל) ולא ממש הכנתי שיעורים.

מכיוון שאני מאוד מוכשרת וקולטת מהר, זה הספיק לי כדי לקטוף מאיות בקלות.

הבעיה היא שבעבודה ובחיים הבוגרים השיטה הזו הפסיקה לעבוד, ואני תקועה בדפוס ששוחק אותי לגמרי.

מה שקורה בפועל בעבודה:

  • אני יושבת ימים שלמים על כיסא העבודה, אבל שעות ארוכות נשרפות על בהייה, בריחה לטאבים אחרים והתבטלות מלווה בייסורי מצפון. אני יכולה לשבת 12 שעות על המחשב ובפועל לעבוד שעתיים.

  • כשאני מקבלת משימה, אני יכולה במשך 4 ימים לא לעשות כלום ורק למרוח את הזמן, ורק ביום האחרון של הדד-ליין להיכנס לאטרף של שעות רצופות בלחץ היסטרי עד שאני מסיימת.

  • אם משימה דורשת ממני לפנות למישהו מצוות אחר, זה יכול לעכב אותי בעוד יומיים. זה ממש לא מקושי חברתי, אלא נטו תסמונת המתחזה חריפה: פחד משתק שלא אבין מספיק את המונחים הטכנולוגיים או את התמונה המלאה, ושאיכשהו אביך את עצמי מולם.

זה לא רק בעבודה – זה חודר לכל תחום ביומיום:

  • אני רוצה לקום לסדר, לנקות ולתקתק דברים, אבל נתקעת בישיבה. אומרת לעצמי "רק עוד 10 דקות", ואז הילד מתעורר או שנהיה לילה ועברו שעות בלי שעשיתי כלום. המעבר הפיזי מפעולה לפעולה מרגיש לפעמים כמו מחסום כבד.

  • אני מרגישה ממש מכורה למסך, למרות שאין לי סמארטפון או אפליקציות. הכל דרך המחשב: לשוניות של צ'אטים, פורומים וקצת נטפליקס. חוסר השקט הפנימי כל כך חזק שאפילו סרט אני לא מסוגלת לראות ברצף, כל כמה דקות אני קופצת לטאבים אחרים לבדוק אם מישהו כתב או אם נכנס מייל.

  • קשה לי ברמות עם אי-ודאות ודברים חדשים. אני מעדיפה להישאר אצל רופא לא מוצלח רק כדי לא לעבור לאחר, או להמשיך להשתמש בבגדים ישנים במקום לקנות חדשים.

אני מבינה שאני חייבת עזרה מקצועית כדי לצאת מהלופ הזה, אני לא יכולה להמשיך ככה בעבודה, וגם בבית מתסכל אותי מאוד המצב. אבל אין לי מושג מאיפה להתחיל.

אשמח לדעת: האם מישהי חוותה משהו דומה ויצאה מזה? ולאיזה כיוון כדאי לי לפנות כצעד ראשון? אבחון קשב וריכוז? טיפול? (ואם יש לכן המלצה על מישהי ספציפית ומעולה, אשמח מאוד לשמוע).

ממש תודה לקוראות ולעונות

האמת שמה שקפץ ליעל הנס

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

זה יכול להיות הפרעת קשבאנונימית בהו"ל

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

בלימודים הייתי ככה. בעבודה פחות כי לא עובדת מהביתירושלמית במקור

נסי לעבוד מהמשרד...

גם כשאני מהמשרד זה ככהאנונימית בהו"ל

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אולי תטי אותו קצת?ירושלמית במקור

אולי אצליח לחפש זוית אחרתאנונימית בהו"ל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

כן. מבינה.... (אגב התכוונתי להטיה קלה ממש...)ירושלמית במקור

לשימוש במסך לפי מחקריםהמקורית

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

איך אני יכולה לחסום את האינטרנט?אנונימית בהו"ל

אני עובדת איתו....

ואני באמת ארגיש סיפוק מטורף אם אצליח, אולי גם אני צריכה להתחיל בקטן עם טיימרים

תבקשי חסימה של קטגוריותהמקורית

כמו אתרי חדשות וכו

במחשוב יודעים לעשות את זה

כן אם את ניהנת מההרצאה מאדעל הנס

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

הפרעת קשבאפונה

זה הרבה פעמים, אולי ברוב מוחלט של המקרים, תסמין של מערכת עצבים שתקועה בבהלה גבוהה.

הבהלה לא מתבטאת כפי שהיא אמורה להתבטא - ולכן אינה מורגשת, אבל התפקוד של הגוף תקוע במצב הישרדותי וכישורי ארגון וניהול וכמובן קשב נמצאים בתחתית הרשימה, כי הגוף כרגע מצפה לתקיפת אריה בג'ונגל ולא פנוי להתרכז בכתיבת קוד..

הרבה פעמים אפשר לזהות עוד דרכים שבהן המח מנסה לשחרר את הסטרס: כסיסת ציפרניים, תנועות חוזרניות (למשל התעסקות בשיער), טיקים, תנועתיות מוגברת, הידוק לסתות ועוד ועוד.

זה מתחבר לחוויית החיים שלך?

אם כן, הפתרון לא יהיה בכיוונים התנהגותיים (ללמוד מיומנויות, להתחיל בקטן וכו'),

אלא ביצירת סביבת חיים בטוחה שתאפשר למח לאט לאט להוריד בהלה: להפחית עומס, להשקיע ביצירת מערכות יחסים בטוחות, להוסיף הנאה פעילה לחיים שלך, הרבה יציאה לטבע.

לשים לב למצב של הגוף, מתי הוא מתוח ואיפה, ולהרפות במודע. לשים לב מה בחיים שלך מעורר מתח ולנקות אותו.

מיינדפולנס מאד עוזר!

כל אלה יכולים מאד לעזור, ואולי תרצי גם לשקול טיפול טוב שיעזור לך לרדת לשורש הבהלה התקועה ולשחרר אותה.

אני לועסת את הצד הפנימי של הלחיאנונימית בהו"ל

וכן גם מהדקת לסתות לפעמים

אבל בחוויה שלי אני לא מרגישה באיזה סטרס רציני

אם זה רגישות יתר, איזה טיפול את ממליצה?שימושית

מזדהה ממש עם הרבה מפהאיזמרגד1

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

תודה!!!אנונימית בהו"ל

כדי לקבל מהקופה מתחילים עם רופא משפחה?

כןאיזמרגד1

בהצלחה!

וואו את אני במקרה?רקאני

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

מזדהה בטירוףמכחול

עוד כיוון שעולה לישלומית.

זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.

קשה לך בכללי עם החלטות?

ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.

תודה!אנונימית בהו"ל

אני לא מרגישה שזה האישיו

מי כתבה אותי? זה בדיוק אני!ראשונית

חוץ מהנקודה האחרונה זה נראה בשיוק אני

אין לי עצות, רק הזדהות

להתחיל מצעדים קטניםכל היופי

אני מאוד מזדהה עם מה שאת כותבת כי גם אני נאלצתי לפתח הרגלי "ניהול עצמי" רק כבוגרת וזה מאוד לא פשוט.

אז כאן בעיניי הדבר הנכון הוא להתחיל מצעדים קטנים, קטנטנים, בוני אמון בינך לבין עצמך.

מה אני מתכוונת?

היום כשאת מחליטה לעשות משהו, זה לא ממש קורה.

נכון?

נניח את מחליטה לעשות משימה של העבודה ובפועל נמרחת ואת עושה את זה ברגע האחרון.

כלומר כשאת אומרת לעצמך "אני אעשה כך וכך, יש בך איסה קול, מודע או לא, שמגחך לעצמו ויודע שזה לא יקרה בזמן שקבעת לעצמך (אם בכלל קבעת וזה לא נשאר באוויר).

ולכן אני קוראת לזה "צעדים בוני אמון", את צריכה להאמין לעצמך שאת תצליחי להגשים את מה שאת מבטיחה לעצמך, וזה לא משנה אם את מבטיחה לעצמך לסדר את החדר או להתקשר לקולגה מהעבודה.

ההתחלה היא בצעדים ממש ממש קטנים.

את אומרת לעצמך "עוד 2 דקות אני אקום מהספה" ובאמת לקום מהספה.

לא אחרי חמש דקות אלא שתי דקות, כי זה מה שאת החלטת.

על כל ניצחון קטנטן כזה, תרימי לעצמך.

משימות גדולות פרקי למשימות קטנות, שימי לעצמך זמן לביצוע ותתלהבי מבפנים על כל צעד קטן שקבעת לעצמ לעשות ועשית.

במשימות "גדולות" שמורכבןת מהרבה משימות קטנות אבל אפשר לעשות הכול בפרק זמן קצר, אני אוהבת לשים לעצמי טיימר, על כל המשימה או חלקים ממנה.

זה עוזר לי להתמקד ולהתעודד שזה רק עוד איקס זמן

ואני מבטיחה לעצמי שאחרי הטיימר ניקח הפסקה (ובאמת לחזור מההפסקה למשימה הבאה! אבל זה לאט לאט אחרי הרבה צעדים בוני אמון)

ותהיי גאה בעצמך על הצלחות.

אם את רוצה עזרה מקצועית, בעיניי אימון אישי יכול להתאים פה מאוד.

אה ועוד משהו, שדי סותר את השרשור הזה אבל בכל זאת... תתנתקי מכל הפורומים, הרשתות החברתיות וכו', זה שואב ברמות.

גם לזה את יכולה לקבוע לעצמך דד ליין ולעמוד בו, נגיד עד יום שני ב14:00 להתנתק מהרשתות החברתיות, בערב יום כיפור ב16:00 להתנתק מפורומים, סתם דוגמה ללו"ז כזה.

מקפיצה לי , אולי אצליח להגיב בהמשךשמעונה

רק כותבת שאני מצאתי פודקאסט שקצת התכתב עם זה, קוראים לו אנשי הקשב ..

ועוד משהו קטן, אני רואה את זה על עצמי כמו התמכרות, ואני יודעת שלהתנקות מהדופמין שזה מייצר לוקח לפחןת שבועיים, אני גם במאבק תמידי על זה , ומחפשת פתרון. מחזקת אותך!! ושתדעי שהאשמה זה חלק מהמעגל הזה ... בזבוז זמן, אשמה ,חוסר הצלחה

ועוד שאלהשמעונה

הדחיינות הזאת מתבטאת בעוד נושאים בחיים?

מניחה שהגבת לפותחת וץכל היופי

ושרשרת אליי בטעות?

כן, אמרתיאנונימית בהו"ל

גם בעבודה וגם בעבודות בית...

תודה! התחברתיאנונימית בהו"ל

התיאור שלך מאוד מזכיר אותידרקונית ירוקה

מה שעזר לי -

להיות סלחנית כלפי עצמך. זו את כרגע, רגשי אשמה ויסורי מצפון על כל יום ויום לא מקדמים. מותר לפעמים להימרח ולהיות פחות יעילים. מותר לטעות ומותר להודות שאנחנו לא יודעים משהו. זו עבודה בשינוי החשיבה, אבל זה אפשרי.

למצוא מה הזמנים היעילים שלך. כשאת כן יעילה, באיזו שעה ביום זה קורה? אצלי זה ב10-15. אני מראש לא מתחילה לשבת על דברים קשים לפני וברגע שאני רואה שעברתי את שלב היעילות אני נותנת לעצמי הפסקה ארוכה. אחר כך לפעמים יש עוד זמן יעיל, אם נחים מספיק.

לכתוב על דף את המשימות שצריך לעשות היום ולהרים לעצמך על כל משימה שסיימת. גם אם היו 20 משימות וסיימת 5, זו הצלחה. לאט לאט תלמדי את עצמך לסיים יותר משימות וגם להיות ריאלית בכמות שאפשר להספיק ביום.

לזהות מתי הגלישה היא התחמקות ממשימה, לנשום עמוק ולהגיד לעצמך "אני מתחמקת מלהתקשר לשמוליק ולכן מוסחת" ולבצע את המשימה שהתחמקת ממנה. אפילו דבר קטן כמו לנסח טיוטה לבקשה משמוליק. העיקר להפסיק להתחמק

מזכירה לי את עצמי של פעםעוד מעט פסח

ורוצה לתת לך משהו שממש עזר לי- מדיטציות.

אבל לא ארוכות ומתישות (שבסוף לא עושים), אלא כאלה של 5 דקות, ממוקדות (אני משתמשת באפליקציה שנקראת Mymedi מאמינה שיש עוד הרבה סוגים ברשת).

כבר אחרי שבוע בערך של תרגול התחלתי לראות שיפור. זה ממש מאמן את המוח להיות נוכח ב'כאן-ועכשיו'. גם באמצע יום עבודה, אם אני מרגישה שאני מאבדת פוקוס, אני יושבת עם עצמי אפילו שתי דקות (אני כבר מכירה את התרגול בע''פ...) ואח''כ אני חוזרת ממוקדת יותר.

זו אפליקציה חינמית?אפונה

חלקיתעוד מעט פסח

יש שם מלא תרגולים, רובם בתשלום אבל יש גם חינמיים.

בתקופת הקורונה היו מעלים כל יום תרגול אחד חינמי, ואז התאהבתי בה. עכשיו באמת הרוב סגור.

אבל מי שלא מחפש גיוון וסבבה לו עם 'עוד מאותו דבר'- היא אחלה גם בגרסא החינמית.

ממש מענייןשיפור

מעניין ממשאנונימית בהו"ל

מזדהה עם חלק. אלופה שאת מטפלת בעצמך!!!שיפור

נראה לי כדאי לך לבדוק את הכיוון של קשב ואם נראה שזה כן הכיוון אז נראה לי טיפול קוגפאן ממש מתאים לקושי שלך. בדיוק עובדים שם על אסטרטגיות לניהול עצמי.

איך בודקים את הכיוון של קשב?אנונימית בהו"ל

נראה לי אצל נוירולוגשיפוראחרונה
עבר עריכה על ידי שיפור בתאריך ג' בתשרי תשפ"ז 10:13

מאז ששמעתי על טיפול קוגפאן חשבתי שזה ממש מתאים לי. אבל צריך אבחנה של קשב בשביל זה ונתקעתי שם.

האמת קיבלתי ותירגלתי אסטרטגיות גם בייעוץ שהלכתי אליו בנושא אחר וממש כזר לי בנושא- כמו לשמוח ולראות התקדמות בכל הצלחה קטנה. להבין ששינוי זה תהליך שבתוכו יש עליות וירידות ולא להתייאש מהירידות. להיות בחמלה כלפי עצמי גם כשאני לא מצליחה. לפרגן ולהיות גאה בעצמי בכל הצלחה. להשתמש ברשימות מפורטות עם לוחות זמנים בשביל מטלות, פרוייקטים ואריזות ולסמן כל התקדמות. להפיק לקחים ולראות מה עזר לי הפעם ומה הייתי יכןלה לעשות אחרת כדי להשתפר לפעם הבאה. לא להיבהל או להתאכזב אם משהו לא עובד, לראות כל ניסיון כחלק מהתהליך. להוסיף זמן "מיותר" משמעותי לפני הדדליין שהוא בעצם יהיה הדדליין החדש וממנו לגזור זמנים כדי לתכנן את הלוז.

אני בהלם שיש פה מזדהותאנונימית בהו"ל

הייתי בטוחה שאני הכי דפוקה בעולם בקטע הזה.

ושתקראו ותרגישו רחמים עלי...

תעזרו לי לא להתעצבןאנונימית בהו"ל

תעזרו לי לא להתעצבן ערב ראש השנה !

אז בעלי מכור מכור למחשב במיוחד משחקי מחשב.

יש את התקופה שהוא חוזר מהעבודה ב8 ופשוט ישחק עד 12 שאני גוררת אותו למיטה

במיוחד המשחקים מעצבנים אותי כי אין אם מי לדבר. שהוא צופה הוא לפחות עושה כלים או משהו ויותר "איתי" כל כמה זמן אני מתפרקת שאני אשכרה מרגישה שאני בסדר עדיפות מתחת למסך וזה שובר אותי ודברים נהיים מוזנחים בבית ואז יש תקופה קצרה שהוא מוריד את המשחק או יותר שם לב לכמה הוא צופה וחוזר חלילה

אז לפני כמה ימים שוב התקין את המשחק יודע שאני שונאת כי אין אם מי לדבר וזה מעצבן אותי נורא!!!

רק מלראות את זה אני נהיית עצבנית

אתמול בלילה אמר לי שכדאי לי לצאת לקניות ( התלבטתי כי הייתי גמורה ) כי הוא רוצה לשחק ולא מרגיש בנוח שאני שם 😵‍💫

קיצור אני חוזרת והוא אמר שהוא יתחיל להכין איזושהי תבשיל לחג וברור שהוא לא ב10:30 קם ואמרתי לו שעדיף לחכות להיום כי זה 45דק הכנה + 3 שעות על הגז וחבל כי כבר יהיה מאוחר

הוא אמר שהוא רוצה בערב והתחיל אני התארגנתי לשינה וברור שהוא סיים מהר וחזק לשחק

אמרתי לו שאולי יבוא איתי קצת להיות במיטה והיה ככ שקוע שבקושי שמע וממש התעצבנתי והוא אמר שזה לא "מרגיש לו נעים" וואלה ולי כן

אמרתי לו שבימי שישי הוא קם מוקדם אם הילדים אחרי שאני שבוע קמה מוקדם ממש אמר ברור ברור. לא בא איתי למיטה כי היה במשחק

ב5 נכנס למיטה מעיר אותי ואומר שהוא מצטער ( למה להעיר את אותי??? אני גם ככה מתעוררת מכל דבר ולא נרדמת ואז התינוק התעורר ב6 ) אמר שהוא שעתיים מנסה לישון ולא מצליח ( מה שאומר שרק נכנס למיטה ב3 )

וזה מחרפן אותיייי

ברור שהוא עכשיו ישן וביי ביי לפינוק שישי שלי

ואני ממש רותחת

על סף דמעות

זה משגע אותי

בא לי להגיד לו ככ הרבה דברים אבל יותר מידי מצפון מלהיכנס ככה לראש השנה

אז במקום לנוח

קמתי מוקדם

סידרתי את המטבח המטונף שהשאיר

הכנתי לעולם ארוחת בוקר

כביסה

בעעע

הוא כנראה יקום עוד מאט אשמח לעצות

אה ואמר לי כל השבוע שנצא ביחד לקנות לי תכשיט לחגאנונימית בהו"ל

איזה תכשיט ואיזה נעליים 😭

קשוחנעמי28

יש שאלון אונליין של 12 צעדים לבדוק האם אתה מכור.

דבר ראשון תבדקו האם מדובר בהתמכרות או שמדובר בהרגל שיש לו שליטה עליו.

כי הטיפול והיחס שונים לגמרי.

לא יודעת אם בהגדרה הוא מכוראנונימית בהו"ל

אבל יש משהו באופי שלו שמתמכר ( אימפולסיבי כזה ) מהר

ב"ה לא מעשן או שותה

אבל אני מחורפנת

הוא קם לשירותים הולך לישון

בא לי לצרח עליו, באמת

ואני מנסה להשאר שמחה בשביל הילדים

הוא לא צריך להיות מכור לעוד דבריםנעמי28

יש התמכרויות ספציפיות, משחקי מחשב זה לגמרי אחד מהם.

יש תוכנית ייעודית למכורי משחקי מחשב.

אפשר לבדוק את זה בקלות, כדאי באמת אחרי החג.

אם מדובר במכור, תדעי שכל עוד הוא לא מטופל אין לו שליטה על עצמו, כמו מכור לסמים.

זה לא אמור להוריד מהכעס שלך, מהפגיעה בך ומלקיחת אחריות שלו

אבל כן יתן לכם כלים אחרים כי זאת התמודדות אחרת לגמרי, מניסיון❤️

כנסי לחדר

תשתי קפה עם שוקולד, תדאגי רגע לעצמך, את לגמרי צודקת, זה מעצבן וחייב להיפסק.

תעשי את זה בשבילך, לא בשבילו, כדי לשמור על האנרגיה שלך ולדאוג לעצמך.

נבדק את זהאנונימית בהו"ל

יש תקופות ( אחרי שאני ממש נשברת וניההית היסטרית ) שהוא מפסיק

אז זה לא שהוא לא יכול לשלוט על עצמו זה פשוט כיף לו

זה לא אומר כלוםנעמי28

מצרפת לך את השאלותנעמי28

שאלון 20 השאלות של מכורי גיימינג אנונימיים (GAA - Gaming Addicts Anonymous) הוא כלי לבדיקה עצמית שנועד לעזור לך להבין אם הרגלי המשחק שלך חצו את הגבול להתנהגות כפייתית או להתמכרות. [1]

להלן השאלון המלא, מתורגם ומאורגן בצורה מסודרת לפי קטגוריות: [1, 2]

שליטה וניסיונות הפסקה

  • הצבת גבולות: האם אי פעם קבעת לעצמך כללים או מגבלות זמן לגבי משחק, ואז הפרת אותם ושיחקת זמן רב מהמתוכנן?

  • ניסיונות פרישה: האם אי פעם נשבעת להפסיק לשחק, מחקת משחק, אך חזרת אליו מאוחר יותר?

  • החלפת משחקים: האם ניסית להגביל את זמן המשחק שלך על ידי מעבר למשחקים אחרים?

  • חוסר שליטה: האם היה לך רגע שבו באמת רצית להפסיק לשחק כדי לעשות משהו אחר, אך פשוט לא הצלחת?

  • חזרה חסרת שליטה: האם לקחת אי פעם הפסקה מגיימינג, וכשחזרת שיחקת בבולמוס חסר שליטה? [1, 2]

השפעה על הבריאות ואורח החיים

  • הזנחה עצמית: האם השימוש במשחקים מוביל אותך להזניח את ההיגיינה האישית, התזונה, הבריאות הפיזית או מטלות יומיות חשובות אחרות?

  • חוסר שינה: האם אתה מפסיד שעות שינה רבות בגלל גיימינג?

  • כאבים פיזיים: האם סבלת מכאבים פיזיים כלשהם (כמו כאבי גב, עיניים או פרקי כפות הידיים) בעקבות משחק אינטנסיבי?

  • שינויי משקל: האם עלית או ירדת במשקל באופן משמעותי מאז שהפכת לגיימר? [1, 2]

רגשות ומצב נפשי

  • זהות וירטואלית: האם אתה מעדיף את הזהות של הדמות שלך במשחק על פני הזהות שלך בחיים האמיתיים?

  • בריחה מהמציאות: כשאשר אתה עצוב, חרד או מדוכא, האם אתה מרגיע את עצמך באמצעות משחקים או תוכניות לשחק?

  • אשמה ובושה: האם אתה מרגיש אשמה, חרטה או בושה לאחר בולמוס משחק?

  • שעמום מהחיים: האם אתה מוצא את עצמך משועמם מכמעט כל דבר אחר בחיים שאינו קשור לגיימינג?

  • תסמיני גמילה: האם אתה מרגיש עצבני, חסר מנוחה או מוסח כאשר אתה רחוק מהמשחקים למשך זמן מה? [1, 2, 3]

מערכות יחסים, חברה ותפקוד

  • פגיעה במחויבויות: האם אתה שוכח או מזניח פגישות, משימות או דדליינים בעבודה, בלימודים או במשפחה בגלל הגיימינג?

  • הסתרה ושקרים: האם אתה מסתיר או משקר לגבי כמות הזמן שאתה מבלה במשחקים?

  • התרחקות חברתית: האם הקשר שלך עם חברים ובני משפחה מהחיים האמיתיים הצטמצם באופן משמעותי מאז שהתחלת לשחק?

  • ויתור על תוכניות: האם ביטלת או פספסת תוכניות חברתיות בחיים האמיתיים שציפית להן, רק כדי להמשיך לשחק?

  • דאגת הסביבה: האם האנשים הקרובים בחייך הביעו דאגה לגבי כמות המשחק שלך?

  • משחק במצבים לא מתאימים: האם שיחקת במצבים לא מתאימים או לא בטוחים (במהלך שיעור, בזמן עבודה, או בזמן נהיגה)? [1, 2, 3]

מספיק לענות בחיובנעמי28

על חלק מהשאלות כדי להיחשב למכור (כדאי לעשות את זה עם איש מקצוע)

העניין עם מכור זה - שזה כפייתי.

הוא יכול מאוד לרצות לעזור לך, לשנוא את עצמו שהוא משחק שעות, לשנוא את עצמו שהוא מכאיב לך ולא מצליח לעזור לך ועדיין באופן כפייתי לא להצליח להפסיק.

התוכנית מלמדת לשלוט על המנגנונים האלה.

זה לא אומר שכיף לואמאשוני

זה אומר שמבעד לניתוק התגובה הקיצונית שלך כן מצליחה לבקוע שם משהו ולגרום לו להתחבר לכאן ועכשיו.

כמו ששיכור שנוהג גם אם קריאת הסכנות בדרך מטושטשת, עדיין יכול לקלוט שני פנסי משאית דוהרים לקראתו ולהגיב לפני שיש תאונה חזיתית.

זה לא אומר שהוא לא נוהג בשכרות וזה לא אומר שכיף לו "לטייל" בכביש ולנהוג בחוסר זהירות.

הבעיה עם החרפת התגובות הקיצוניות של הסביבה (שלך במקרה הזה)

זה שהוא לומד להסתגל מחדש לתגובה הזאת ואז צריך להעלות ולהעלות את התגובה כדי שתצליח לבקוע מחדש

ואין לזה סוף.

רק שיהיה ברור שאת לשניה לא אשמה במשהו, זה לא פשוט וצריך עזרה. כדאי לך אחרי החג להתייעץ בצורה מסודרת עם אנשי מקצוע איך לגשת לזה.

בדיוקאפונה

זה מרגיש כאילו כיף לו

אבל האמת היא שהמשחק הוא הדרך שלו לווסת את עצמו ממשהו במציאות שגדול עליו להרגיש.

אני חושבת שערב ראש השנה זה לא בהכרחהמקורית

הזמן לשיחות עומק עם כל העומס שיש. אם אין זה אחלה

אני כן חושבת אבל שאת צריכה להגיד לו שאת פגועה ממנו ושאת רוצה לדבר על זה אחרי החג

אל תצפי שיבין אותך רק מההתנהגות שלך או שיזכור הבטחות. דברי ברחל בתך הקטנה

חסר לי הזמן איתך. אני רוצה שיהיה לנו זמן רק שלנו בערב בלי מפריעים. אני רוצה מתנה לחג בערב החג ולא אחרי כי זו לא אותה חוויה ואני לא רוצה לרדוף אחרי זה, אני רוצה שזה יבוא ממך

לא פשוט

חיבוק♥️

קש לי לחכות 3 ימיםאנונימית בהו"ל

אני פשוט לא מסוגלת

זה פשוט קשה לי שהוא ידע שזה מה שיקרה

ובכל זאת בחר

וגם אמרתי לו, חשוב לי שהלך לישון ביחד, חשוב לי שהיום תחוה עם הילדים בבוקר

זה לא ניחושים

רק שהמשחק ניצח במקומי

אז אל תחכי. אחרת זה יתפוצץ בצורה לא נעימההמקורית

חגי שיקום ודברי איתו ותגידי לו שאת מאוכזבת ופגועה

שאת מרגישה שאת לא חשובה לו אחרי שתיאמת איתו ציפיות וביקשת שיהיה איתך כדי לקחת חלק בהכנות והוא בכל זאת המשיך. שרצית שיקום ויהיה איתך כי זה חלק מהשותפות בזוגיות.

לחילופין את יכולה לבקש ממנו לקום לעזור

אגב זה נשמע קלאסי לקשב. גם לבעלי היה קושי בלראות קדימה/ לאמוד השלכות. אימפולסיביות. משיכה אינסופית למסך. גם הוא פרפר לילה

מעניין באמתאנונימית בהו"ל

כי לא הייתי חושבת קשב אבל שאר הדברים דומים לפי מה שאמרת

הוא לא פרפר לילה. זה רק הזמן שהוא בבית ויכול לשחק

אם יש לו זמן בבוקר זה שם

בלילות הוא גמור ולא עושה כלום זה לא שיש לו אנרגיות

אני לא מומחית לזההמקורית

אבל מסכים יוצרים פעילות מוחית כמו של קשב לפי מחקרים

מכל מקום אני לא חושבת שהתפקיד שלך לאבחן, אלא להציף מה את מרגישה ולבקש ממנו שיטפל בעצמו ויעשה מה שצריך כדי שיהיה לך בעל מתפקד בבית

אני חושבת שכדאי שתביני מה מפעיל אותואמאשוני

ואז תביני שהפרשנות שלך שגויה

ואז לא תתעצבני על הדברים הלא נכונים

ואז לא תעשי טעויות שיחריפו את המצב

ואז תוכלו לגשת לטיפול מסודר

ואז אולי זה יצליח ואולי לא

אבל תהיה לך וודאות ובהירות בחיים.

ההתמכרות הזאת לא אומרת שאת בעדיפות תחתונה, זה אומר שהוא חייב את זה בשביל להשיג שקט נפשי.

זה מורעב ולא באמת אפשר להסביר (וגם לא חושבת אני מבינה מספיק בשביל להסביר)

אבל תדמייני שיש לו לחץ פנימי, או מחשבות טורדניות או משהו בתוך הראש שלו שלא מאפשר לו להיות נוכח.

צריך לפרק את זה בזהירות ובהדרגה.

כרגע את פועלת כדי לעצור את הדבר היחיד שנותן לו שקט.

נכון הוא לא רואה אותך ולא מתנה, ולא הכנות לחג.

תארי לך שהיית סובלת מבחילות איומות, והייתה לך תרופה בהישג יד רק שהייתה גורמת לך לא להיות נוכחת 4 שעות, ובעלך היה מנסה לדבר לשכל שלך ומדבר על ההשלכות (ספויילר הוא יודע הכל, את לא מחדשת לו כלום)

כשהדבר היחיד שאת רואה זה את הגוף שלו שחוסם אותך מלהגיע לתרופה שאת זקוקה לה בכאן ועכשיו.

אל תהיי במקום המטיף הזה, אל תתפוצצי עליו, הוא לא יקשיב לך הוא רק יראה בך מפלצת שמפריעה לו בדרכו.

לא כי הוא לא אוהב אותך, לא כי הוא חושב שהוא צודק, אלא כי הוא לא מצליח לנהל את זה.

אני בטוחה שהוא אדם טוב. ויש לו מצפון שהוא פוגע בך ובמדפחה ובגללו דברים נדפקים, המצפון הזה לא עוזר לו להתגבר. הוא צריך כלים להתמודד וזה לא פשוט.

במקום לבזבז על זה אנרגיות,

תתמקדי במה שאת יכולה לעשות ולהכין. מה שאת יכולה, מצויין.

מה שלא, להרפות.

מה היית עושה אם היה מחליק ומתפנה באמבולנס? תעשי אותו דבר.

זה שאין ביטוי פיזי לקושי לא אומר שהוא לא קיים.

קחי בחשבון שיומיים חג בלי מחשב עלולים לגרום לו ליותר עצבנות.

זה יכול מצד שני להיות הזמן להתקרבות. אי אפשר לדעת.

תחבקי ותפנקי את עצמך על המקום הזה שנשארת לד במערכה על ההכנות לחג!

את מלכה וזו התמודדות סופר לא פשוטה!

❤️❤️

אני לא מאמינה שהוא באמת מכוראנונימית בהו"ל

אחרי שהוא הודה לפני כמה שנים שהיה צופה בפורנו שהיינו בטיפול

המטפל טען שהוא לא מכור וזה פשוט דחף וכו'

מרגישה שזה אותו דבר כאן

ואני יודעת שברגע שאני יעלה את זה אני מתפוצץ

יצאתי מהבית עם הילדים

מאתמול בבוקר חשבתי על מכתב לכתוב לו לראש השנה על הדברים שאני מעריכה בו ואיך שהוא המשענת שלי ואני פשוט לא מסוגלת

וזה עצוב לי

ואני גם כועסת

חוץ מזה שאני על גלולות שנראה לי עושים לי רע ומסלימים את התגובה שלי

ואני לא מושלמת

וגם נשאבת למסך אבל לא באות צורה בכלל

יש לי את הבעיות שלי ואני מודעת והייתי בטיפול

אבל אני עצבנית

מנסיון עם מכור במשפחהנעמי28

ואחרי הרבה עוגמת נפש של שניםם והרבה כסף ואנרגיה שהלכו למטפלים שונים שלא ידעו לאבחן.

לכו למטפל שמתמחה במכורים!

אם הוא מכור, הוא לא חייב להיות מכור לעוד דברים כמו פורנו, כמו שמכור לסמים לא בהכרח מכור לאלכוהול.

קשה לפעמים לקבל את זה כי זה "מסיר מעליו אחריות " כי זה לא הם זאת ההתמכרות.

ולנפגעים יותר קל להישאר בעמדת המאשים והקורבן ולא לקבל את זה שגם הוא קורבן וחולה (זה באמת מעצבן בטירוף, שהוא גם הפוגע וגם הקורבן)

אבל אם הוא מכור ונשמע ככה (אבל מי אני, תבדקו באופן מבוקר)

תהיו חייבים לעשות סוויצ' בראש ולהסתכל על התמונה אחרת.

זה לא מסיר מעליו אחריות בשום שלב ולא מצמצם את הפגיעה בך בשום שלב.

זה תפקיד בעלי המקצועאמאשוני

לאבחן כדי לדייק את הטיפול.

בעיני זה לא משנה אם זה התמכרות או דחף,

בשניהם יש קושי עצום להתגבר (תקראי לזה יצר הרע אם זה יותר מקובל בעינייך)

זה לא עוזר להגיד לבן אדם שעושה פעם אחר פעם את אותה הטעות שהוא טועה.

צריך להבין מה מניע אותו, איך לטפל בזה מבפנים.

ובשביל זה צריך טיפול.

אם זה היה משהו שבידיים שלך לשנות, זה היה קורה מזמן.

גם אם צריך לעבוד על קבלת אחריות ובחירה, זה מול מטפל.

תראי גם בכל נושא של אשה מוכה או כתות וכד'

יש את האבחנה המקצועית אבל יש גם סקאלה של איפה אדם מונח והאם יש לו באמת בחירה חופשית בכל רגע נתון או שלא, וצריך לעזור לו לקחת שליטה על הנושא.

למשל בטיפול באשה שסובלת מאלימות ברמה כזו או אחרת, עושים איתה המון סימולציות אז על איך להגיב.

יכול להיות שהוא צריך תרגול איך להתגבר.

מאוד קשה לי להאמין שהוא עושה את זה שוב ושוב ושוב כי לא אכפת לו או כי הוא לא מודע להשלכות או חושב שיהיה בסדר.

ויודעת מה, גם אם זה זה, עדיין עדיף שתשמעו את זה ממישהו מקצועי מאשר נקודת ההנחה שזה רק זה וסה"כ רק אם נסביר ונדבר על זה, ההתנהגות תשתנה.

אבל ברור שרק את מכירה את המצב אצלכם, אולי זה לא כמו שנשמע.

בכל אופן הרבה כוחות 🤗

תשמעי יקירתיבאתי מפעם

נכון שאנחנו לא רוצות לכעוס בערב ראש השנה, ובטח שלא בחג, תנסי לנשום עמוק כמה שאפשר, מה שעוזר לי במצבים כאלה לדמיין שאני לבד בבית והוא במילואים/ בעבודה/ בטיול או ווטאבר , שלמעשה זה עוזר לי כי אז אני לא מצפה לכלום ממש.

גם אם לא יהיה ממש נקי ולא ממש מאכלים, תנשמי עמוק.

אבל כשיהיה לך זמן פנוי, אני אגיד לך את האמת לפעמים צריך בזוגיות לשתוק ולוותר אבל יש מצבים, כמו זה למשל, לדעתי, שאת ממש לא אמורה להבליג. לא צריך לצרוח עליו, אבל תחשבי טוב מה יכול להניע אותו לפעולה להתעורר על עצמו כי זה ממש אבל ממש לא לעניין להתנהג ככה כשיש לך אישה, בית, ילדים. לא מגיע לך חיים כאלו ולא יחס כזה. אני בטוחה שהוא לא עושה זאת מכוונה רעה , אבל את חייבת לעשות צעד שיאלץ לעשות סטופ. את מכירה אותו ואת חכמה מספיק לחשוב מה יעזור, להכנס לשתיקה ולהתעלמות זה כלי אכזרי אבל תשקלי לפעמים צריך להשתמש בכלי הזה. או להעמיד אותו בגבול שאו שהוא מוחק את המשחקים או שנרשם לטיפול ועד אז... כך וכך.

שולחת לך ים כוחות, זה ניסיון קשה מאוד בערב חג ומעליב ביותר, אני איתך❤️

תודהאנונימית בהו"ל

חזרתי לבית והוא היה ער אמרתי לו שאני הולכת לנוח

נכנסתי לחדר ופשוט התפרקתי והוא נכנס אחרי

הוא אמר שהוא לא הלך לישון ב3 רק ב1:30 ואז קם שוב לשעה כי לא הצליח להירדם אז זה לא ששיחק עד 3 בלה בלה ( זה דפוס חוסר שלפעמים קשה לו להרדם אחר 20 דק' קם לשחק ואז ברור שלא יירדם, לא הבנתי )

הוא אמר שהוא מבקש סליחה והאם אני עדיין עצבנית

אמרתי לו אני, עצבנית ? למה ? בגלל שחשבתי שאני יקום מאוחר יותר הולך לקנות תכשיט ובמקום זה הייתי ערה מ5 ותפעלתי את כולם כשאני מנסה להשאר חזקה ושמחה ( טוב, לא הצלחתי להשאר שמחה אבל לפחות הייתי רגועה עם הילדים )

אמרתי לו שאני רוצה שאחרי החג הוא יילך לאבחון. הרי הוא בן אדם טוב יודע כמה המשחקים פוגעים בי ובזוגיות שלנו ואני חוששת שזה התמכרות כי אם לא למה הוא היה ממשיך

הוא ממש התנצל ואמר שאם זה מה שאני רוצה זה בסדר ואני יכולה להשים סיסמא למחשב כדי שאני אצטרך לאשר ( לא תודה, יש לי ילדים אני לא אמא שלך )

הציע ששבוע הבא נקנה משהו

אבל אני עדיין פגועה

והבית מסריח ואני השלמתי עם זה

יש לי אשכרה ערמות של בגדים על הרצפה,שירותים מלוכלכים וכיורות מלאים ואין בי טיפת אנרגיה

לפחות אני שומעת אותו עושה כלים עכשיו

הוא בעל טוב עוזר עם הילדים, בישולים וכו' אבל הדבר הזה גומר אותי

חיבוק ענקאונמר

תזכרי במשך החג שהחיים ימשיכו אחרי

לא נגמר העולם היום.

ואחרי החג הוא יעשה איבחון ובעז''ה תגיע ישועה.

ותהיי גאה בעצמך שהובלת לזה.

ותמשיכי להיות קשובה לעצמך. זה באמת לא נעים בכלל

זה נשמע ממש התמכרות

ודבר החשוב בעיני

זה להבין

שהוא לא אוהב את זה. לא עף על זה.

יותר נשמע כמו לא ממש שולט בזה.

אז בעז''ה ילמד לשלוט.

חג שמח יקרה ♥️

חיבוק ענקאפונה

הלוואי שהצער והבדידות שאת חווה יהיו לכפרת עוונות, תחל שנה וברכותיה.

אתם נמצאים בלופ שבו לכל אחד מכם יש תפקיד קבוע, הסוף ידוע מראש ומסבב לסבב המצב מסלים.

משחקי המחשב ומטלות הבית הם רק טריגר, הסיפור האמיתי הוא שלכל אחד מכם יש אסטרטגיה הפוכה להתמודדות עם הטריגר - שבאופן טרגי דוחקת את בן הזוג עמוק יותר לאסטרגיית ההתגוננות שלו.

בעלך בתפקיד הנמנע (נסוג) - כשהוא מוצף הוא נסוג מהסיטואציה לתוך משחקי המחשב, וזה עוזר לו לווסת את עצמו. הוא רגיש מאד לביקורת ממך, וכשהוא מרגיש שאת מצפה ממנו או כל דבר אחר שמטרגר אותו הוא חייב לווסת את עצמו - כמובן דרך התרחקות (ונסיגה לתוך משחקי המחשב). הוא לא כל כך טוב בלהבין את מצב הרוח שלך או מה את מרגישה וצריכה.

את בתפקיד הרודפת - רגישה מאד להתקרבות והתרחקות שלו, ולמצבי הרוח שלו. כשאת מרגישה שהוא לא איתך את חייבת לרדוף אחריו כדי להחזיר אותו שלא תישארי לבד.

יכול להיות שהוא כבר מכור בהגדרה, אני לא יודעת ובעיני זה לא מאד משנה. בעיני המפתח לשבור את הלופ הוא להתחיל להבין באיזה צורה כל אחד מאיתנו מטורגר ומדוע, ולתקשר דרך הלב ולא דרך ההתנהגות.

זה להפסיק להתייחס להתנהגות הבלתי נסבלת שלו - להעז לדבר על הבדידות שאת חווה. אבל רק מעומק הלב, מהמקום העמוק והפגיע ביותר, לא מהרציונל - מה שישר יקבל גוון של ביקורת ויחזיר אתכם ללופ.

מאד קשה ואפילו בלתי אפשרי בתוך קשר לא מספיק בטוח לפתוח את העומק הזה, שהרבה פעמים אפילו לעצמי אין מערכת יחסים איתו..

לכן ממליצה מאד על טיפול זוגי EFT.

מניסיון אישינעמי28
עבר עריכה על ידי נעמי28 בתאריך ב' בתשרי תשפ"ז 19:38

אם הוא מכור זה משנה את כל התמונה.

למכור באופן נוירולוגי אין שליטה. מי שחווה יבין.

טיפולים למיניהם רק יגבירו את התסכול.

בדיוק כמו ילד עם קושי פיזי או מוחי שמכריחים אותו לבצע משהו שאין לו את היכולת הזאת.

כמובן יכול להיות שהוא בכלל לא.

אבל כתבת שזה לא משנה בעינייך.

אז זה משנה מאוד.

חיבוק גם לךאפונהאחרונה

אני בטוחה שלא היה קל לעבור דרך הנסיון הזה.

האם טיפול בגמילה מהתמכרויות היה מספק במקרה שלכם?

התמכרות היא ברוב המקרים דרך של המח לווסת את עצמו. דרך מאד לא אדפטיבית כמובן, אבל יש בה צורך. ולקחת אותה בלי להבין מה הצורך שעומד מתחתיה ולתת לו מענה - יכול בחלק מהמקרים לא לעבוד ובמקרים אחרים להוביל למציאת פתרון לא אדפטיבי אחר.

האם היה תהליך כזה במקרה שלכם? אם מתאים לך, ממש אשמח לשמוע על זה יותר.

בדיקת הריון חיובית זה בוודאות הריון?שאלה גנים

יכול להיות טעות?

אסביר -

עשיתי בדיקות דם יומיים לפני האיחור

(לא קשור להריון, מונעת לא הורמונלי)

והרופאה שמה לי גם בדיקת בטא כנראה

הבטא יצאה 2.3

כעבור שבוע...

הווסת מאחרת לי כבר חמישה ימים

אז רק ליתר ביטחון עשיתי בדיקת הריון (של לייף, מצרפת תמונה)

אשמח אם מישהי פה יודעת

המוח שלי בהלם 🤔

אין פה אף ספק!! 2 פסים- הריון בע"הממתקית

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

מונעת עם דיאפרגמהשאלה גנים

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

אממ חיובי. בשעה טובה!אורוש3

וואו, יקרה! זה ממש הריון.. מוזמנת לפנות אליי בפרטיהתייעצות הריון

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

תודה רבהשאלה גנים

מונעת עם דיאפרגמה 😉

נראה כמו חיובי, אם את עם התקן לא הורמונליקנקן שבור

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

תודה רבה!שאלה גנים

כאמור, דיאפרגמה 😅

זה אמיתי!!פרח חדש

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

כן, מתאמת וקוטלשאלה גנים

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

אבל אם את לא משתמשת באופן קבועיערת דבש

בעת קיום יחסים

זה כמובן מוריד מאחוזי המניעה

כי לגוף לפעמים יש שינויים והפתעות

בשביל הלחוצות שמונעות עם דיאפרגמה😉

ובשעה טובה! הרבה כוח ושמחה🩵

🙏שאלה גניםאחרונה

נראה לגמרי חיוביהשקט הזה

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

תודה! כן זה בול מה שקרהשאלה גנים

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈

וואו. בעז"ה יתן לך כח לעבור את זה בקלות ❣️פרח חדש

❤️❤️שאלה גנים

אולי יעניין אותך