כל ההריון כשהקאתי וכשהייתי בשמירה, היא תמיד העירה בסגנון של "זה כי את לא אוכלת", "תאכלי משהו, התינוק רעב". אחרי הלידה, יצאה עליי שאני לא מניקה (לא יכולתי אחרי קיסרי ועם תינוק קטנטן וצהבת) ואמרה שהנקה זה "חסכוני", "את לא תקבלי מחזור" ו"ככה תרזי" וכל זה ליד חמי (ואנע רחוקה מלהיקרא שמנה).
הם גרים עשר דקות מאיתנו. לא עזרה לי בכלל. לא אחרי הניתוח ולא עכשיו. לפעמים מתקשרת לשאול מה נשמע ואז אומרת "אה, ההורים שלך עוזרים לך? לי אף אחד לא עזר). כשהם באו לבקר לראשונה אצלנו בבית אחרי הלידה (מזכירה שאנחנו עשר דקות ממנה), היא לא הייתה בדירה שלנו מעולם ופשוט התחילה לפתוח את הארונות, להעביר ביקורת ולומר "למה הכביסה של התינוק בחוץ? לא תולים כביסה של תינוק קטן על החבל". אז איפה אתלה?
היא כבר חודש לא באה לבקר וטוב שכך אבל שולחת הודעות בקבוצה שמתגעגעת וכו ומתקשרת בשיחות וידיאו בתשע בערב, בדיוק כשהתינוק נרדם. לי כבר אין כוח, אני עוד שניה מתפוצצת עליה וביקשתי מבעלי שתםסיק. אמר שידבר איתה בנוגע לשיחות ובנוגע להערות ולחטטנות, זאת היא והלוואי והיה אפשר לשנות. אוףףףף וממש עכשיו שלחה הודעה אחרי ששלחתי תמונהצבקבוצה של הקטן "איזה בוב, מתגעגעת". מעצבנת!

