קיבל אנהלציה כמו שאמרו לך ועוד היה לו חום 38
הרופא ילדים המליץ לשים מגבת מגולגלת מתחת למזרן ואני עושה את זה בכללי בכל הילדים
שינשמו טוב יותר מאשר בשכיבה ובפרט שמצוננים
!miki052
הקטנה שלי בת 5 חודש, גם נדבקה ממני, היתה עם חום יום אחד וזהו. הכל היה בסדר גמור.(קרה לפני שבועיים)
נכון זה מלחיץ שהפיצים הללו משתעלים. אבל יעבור.
בת אחרת שלי כיום - בת 3 , בגיל שבועים השתעלה מפחיד והיתה מצוננת ..ממש הפחיד אותי. רצתי למיון ולא עשו כלום. רק אנהלציות. ועבר ב"ה.
יש בכל מיני מקומות במהלך האיסופים לא מעט מדרגות,
ולכן חייבת עגלה קלה.
העגלת אמבטיה שוברת לי את הגב..
מישהי הציעה לי לקנות ממנה דונה לא בתוקף (נקנתה ב2018) ב300 שח- תשמש רק כעגלה.. שווה את זה?
אופציה אחרת זה לקחת טיולון של גדולים שיש לי, משהו קצת מעפן ולשים בו איזה משהו עוטף כזה שראיתי שיש כאלה ששמות- שגם הופך את זה ליותר שכיבה וגם יותר מגן בחורף על התינוקת הקטנה... אשמח אגב לשמוע המלצות לגבי זה...
תודה רבה רבה!!!
בני כמה הילדים? הם הולכים עצמאית?
לא הייתי לוקחת דונה כי סלקל משמעותית יותר כבד מטיולון, בטח אם יש הרבה מדרגות.
בגיל שמתאימים לסלקל - הרבה יותר נוח מנשא. הידיים שלך פנויות, הילד עוד לא כבד, לא מיטרטרים עם מדרגות וזה יותר חם ונעים לתינוק.
כשהילד כבד למנשא, הייתי הולכת על טיולון קל (איזיווקר, אינפנטי רויאל או משהו בסגנון) אבל זה עדיין ידרוש ממך יותר מאמץ פיזי במדרגות.
עם מנשא בחצי שעה 40 דק של הסתובבות...
ותודה על התשובה!!
לי היה ממש טוב מנשא בעבר בחורף ועם פיצי
עגלה במדרגות זה כבד יוצר
הגדולים הולכים וסוחבים לבד את הציוד שלהם?
והייתי ממש מרוצה!!
עזר לי מאוד עם הפיזורים והאיסופים
שימי לב -
לא בטוחה ששווה לקנות יד שנייה פג תוקף
תבדקי את זה
זהו אני לא מבינה בזה..
300 של לדונה בת 7 שנים נראלך משתלם?
אנסה לפרט את כל מה שרלוונטי.
אני מרגישה אובדת עיצות ועל הקצה.
ב''ה היריון שני, לא בסיכון, מדדים וסקירות תקינות לאורך ההיריון.
טרימסטר ראשון סבבה לגמרי, בלי תסמינים בכלל. (ב''ה, כי זה היה תוך כדי השבועיים של אירן והייתי במקלטים ציבוריים בלי בעלי ועם ילדה בת שנתיים. כאילו שלהקיא כל בוקר עם כל השכונה מסביבי זה מה שהיה חסר לי בסיטואציה הזאת)
מתחילת הטרימסטר השני התחיל לכאוב לי האגן. כל הזמן. אני מדדה בהליכה כבר חמישה חודשים.
עם הזמן הכאב החמיר ועצם הפיוביס הצטרפה לחגיגה. כואב לי להתהפך במיטה, כואב לי ללכת, כואב לי להרים דברים אפילו טיפה כבדים. כואב לי לקום, כואב לי לשבת. הכל כואב כל הזמן.
הייתי אצל פיזיותרפיסטית רצפת אגן (בלי קשר לכאב, שאריות של רצפת אגן חלשה עוד מההריון והלידה הקודמים שאני מנסה לטפל בהם לפני הלידה הבאה), היא אבחנה סימפי והמליצה לקבל אבחנה מתועדת מאורטופד.
הייתי בקשר עם רופאת המשפחה כדי לקבל הפניה לאורטופד והיא אמרה לדבר עם רופא נשים, שלחתי הודעה לרופא שראה אותי כמה פעמים אבל לא במהלך ההיריון והוא אמר לי שנכון יותר להגיע אליו פיזית או לדבר עם מי שאני עושה אצלו מעקב היריון.
כרגע יש לי תור לרופא ''שלי'' ביום שני הזה.
בנוסף להכל - אני חולה כבר מלפני חנוכה. התחיל עם כאב גרון, התפתח לשפעת ועכשיו ''סתם'' יש צינון עקשן ושיעול.
ביומיים האחרונים כואב לי שריר עלום ברום הבטן (למעלה, קצת לצד שמאל) שמרגיש כמו שריר תפוס וכואב בטירוף כשאני מקנחת את האף. (דבר שקורה לעיתים קרובות כי אני מצוננת!!!) בשעות האחרונות הכאב החמיר ופשוט יש לי כאב חד של שריר תפוס כל הזמן!!!
מתחילת ההיריון אני עם כאב חד בשריר בבטן התחתונה בצד ימין שבא והולך, אז כשאני מתעטשת או משתעלת או מקנחת את האף גם הוא מצטרף לחגיגה.
ועכשיו כבר שבועיים שכואב לי הראש, כואבים לי הסינוסים, האף שלי סתום, אני מלאת נזלת (סליחה על התיאור, אני מתחרפנת פה) אין לי מספיק ידיים כדי להחזיק את כל מה שכואב כל הזמן ואת כל מה שכואב במיוחד כשאני מתעטשת, משתעלת או מקנחת את האף.
מה לעזאזל קורה לי בגוף? 😭
איך אני מקבלת אבחנה רשמית של סימפי? (אני במאוחדת)
מה אני עושה עם כל כאבי השרירים האלה?
מה אני עושה עם הצינון הזה?
מי אני?
מה אני?
אהההההההה!!!! 😭
ב''ה אני עדיין מרגישה תנועות ואני לא מדממת - אני נאחזת בשני הדברים האלה כדי לשכנע את עצמי ששום דבר חמור לא קורה. אבל זה פשוט מרגיש שזה לא אמור להיות ככה. זה מרגיש שמשהו לא בסדר.
הצילו.
הפעם התנועות לא נעימות, מכאיבות, מרגישות כמו בוקס בבטן וגורמות לנשימה שלי להעתק.
השילוב של הכאב התמידי וחוסר הנוחות התמידי מתחילים לגרום לי להרגשה קשה כלפי העובר ואני אוכלת את עצמי על זה.
אני כבר מפחדת שזו אני שכתבתי באמצע הלילה בלי לשים לב
כולל ההערות שהוספת אח"כ
חיבוק גדול
מזדהה מילה במילה משהו מפחיד
בכל אופן אני לא הייתי מחפשת את האבחנה הספיציפית, למה זה יעזור?
לא יודעת...
אולי שאם זה יחמיר אוכל לקבל שמירת היריון, אולי שכשאגיע ללידה ב''ה אני לא אצטרך ''לשכנע'' את הצוות אלא יהיה לי מסמך רפואי רשמי עם האבחנה.
מסיבה אחרת
אבל שמירה מקבלים רק כשלא עובדים ואם זה יותר מ30 יום. אם את לא עובדת אז מסכימה איתך שזה שווה
אבל אם לא אז הטרחה לא שווה את זה
וגם מאוד קשה בימינו לקבל שמירה לצערנו
זה לא הריון ראשון והתופעות מחמירות
כאבים משתקים בעצמות ובתנוחות מאוד מסוימות (סיקול וכולי) אבל כאמור רק רופאות אמרו לי שזה נשמע כמו סימפיוליזיס בכמה מההריונות אבל לא אובחנתי ע"י אורטופד. קראתי תודה
שעלולים להחשיד לרעלת הריון
כדי לשלול כדאי לעשות עוד בדיקות כמו לחץ דם, בדיקת שתן לחלבון וכו.
צריך לגשת להיבדק.
עוד סימנים שעלולים להיות ותרגישי אותם זה טשטוש בראיה וכאב ראש חזק
כואב לי הראש קצת, אבל יותר בקטע של שפעת מאשר משהו אחר. (נראה לי...)
קודם כול, כאב ברום הבטן, ממה שאני מבינה, זה דבר די נפוץ. לפעמים זה יכול להעיד ח"ו על בעיה, אבל לפעמים זה פשוט כי כל האיברים הפנימיים נמעכים ומשנים מקום כדי לפנות מקום לרחם. זה מעצבן כואב אבל תקין.
יחד עם זה, כל השרירים הכואבים והתנועות הלא נעימות של העובר שתיארת - לפעמים זה כי יש שרירים תפוסים באיזור הבטן - אגן - מותניים. אני גם הייתי עם כאבים מטורפים, ועשיתי טיפול אקווילבריו, שזה כמו עיסוי אגן ורחם והאיזור הזה, וזה פשוט עשה לי פלאים ושחרר ברמה מדהימה!!
לא יודעת אם זה מתאים לך, אבל אולי היא מכירה מאיזור השומרון.
אביה: 0586920324
סימפי כשהוא ככה זה סיוט סיוט סיוט!!!!
וצינון בהריון זה קשוחחחח
גם לי הוא פשוט לא עבר עד הלידה,
וגם לי היה סיוט להשתעל ולהתעטש כי פשוו יצא לי פיפי כל פעם כי רצפת אגן בחודש תשיעי זה לא משהו לבנות עליו....
ושפעת בהריון שתדעי שזה לא משהו פשוט שעובר על הגוף, לשא נדע יש מקרים שזה מסתבך וב"ה שאצלך לא אבל זה ממש שהגיוני שעדיין לא חזרת לעצמך שבועיים אחרי!!! אז דבר ראשון לנוח הרבההההה ולשתות הרבה תה ואולי גם לקחת דברים מחזקים- תוספים וכזה...
לגבי הסימפי- זה סיוטטטט וטוב שהבנת שזה! ממש! איזה יופי שה' סידר את זה שתגיעי אליה והיא תגיד לך כי יש מלא שפשוט לא מכירות!!
אז ככה, לי מאודדד עזר להגיע למישהי בשם ריקי שמומחית לנושא, היא הכינה חוברת מידע שנותנת המון מידע על הנושא מכל זווית- ממה להימנע, איזה פעולות מחמירות את המצב, איזה אנשי מקצוע יכולים לעזור וכו וכו... ובנוסף היא מנהלת קבוצת מייל של 'סימפיות' שם אפשר להתייעץ על כל דבר , לקרוא הרבה מידע שמאות נשים משתפות על הנושא, להיתרם גם פרקטית וגם נפשית שם מבינות אותך ואת גם קוראת על נשים בול במצבך ועל הרבה שהרבה יותר גרוע ומתעודדת 😆
אבל באמת שפרקטית יש מלאאאאא מידע...
בהריון אין איך להעלים את הסימנים אבל אפשר ללכת לאקווליבריו/כירופרקטית/ אוסטאופטית ולטפל ובע"ה לפעמים מקל משמעותית!!! לי זה ממש עזר, אמנם לזמן קצר והייתי צריכה לעשות טיפול כל 3 שבועות אבל זה ממש נתן שפיות...
ולריקי פשוט שולחים מייל ל simfi.help@gmail.com
בהצלחה גדולה!!
ואם יש לך עוד שאלות בשמחה!!
קודם כל הכאבים נשמעים לי שרירים,אם את משתעלת אז זה עוד יותר ברור למה יש כאבים.
לגבי הסימפו, תפני לכתובת מייל ששלחה לך אוהבת את השבת,זה ייתן לל כיוון.
אבחנה מאורטופד בלי שמירת הריון ובלי שום טיפול יעיל לפי דעתי לא שווה את המאמץ היא מיותרת,החוברת שהמליצה לך אוהבת את השבת תעשה לך טוב יותר,
בהצלחה
הגדול שלי כמעט בן שנתיים מתחיל להיות מודע ליצירות שלו. שואלת את עצמי,
איך גומלים? מתי מתחילים?
האם מלמדים לעשות הכול בישיבה או קטנים בעמידה?
קיצר, כל תורת הגמילה תתקבל בברכה.
שאלת בונוס, אני ממש אינסטניטית. מפחדת שהאסלה תהיה מסריחה. מה עושים?
בונוס נוסף, החמוד נהיה פתאום בררן באוכל בקטע הזוי רוצה רק פחמימות ומסוימות מאד. מה עושים? לתת לו מה שרוצה או לא? היום לא הסכמנו לא עוד חלה. ונתתי לו לבחור מתוך המנה העיקרית מה שרוצה (וזה דברים שהוא אוהב בעיקרון) ולא הסכים ונשאר רעב. (בסוף אכל לחם אחרי הסעודה)
הרבה יותר נוח וקל. פשוט מסבירים לו איך להכניס את הפין פנימה.
למה שהאסלה תהיה מסריחה? תקני באושר עד את השפריצר הזה של החיטוי ותנגבי את האסלה/ישבנון אחרי שהילד עושה, וגם תשימי את המתלה הזה של הכדורי ג'ל לאסלה ששוטף עם חומר בכל הורדת מים. לא רואה סיבה שיסריח.
אנחנו גם התחלנו מסיר ולא מאסלה אבל זה די דוחה ההתעסקות. מה שקצת עזר לי היה שלא עשו ישר בסיר אלא זה סיר שמלבישים שקית ואז זורקים אותה. אבל זה עדיין מגעיל. אם הילד זורם על ישבנון בשירותים בעיניי עדיף.
לגבי אוכל אני זורמת. כל עוד זה במגבלות מסוימות אני משחררת. יש לי מספיק דברים אחרים להתעקש עליהם
אבל בעיניי מוכנות מורכבת ממודעות - נגיד שהוא מודיע שהוא עושה עכשיו, ורצון - בקשה מצידו או היענות להצעה שלכם לשבת בשירותים/סיר.
אחד מהם זה התחלה יפה, אבל לא הייתי מתחילה בלי שניהם.
לתווך - הייתי מסבירה שתינוקות וילדים קטנים עושים פיפי וקקי בחיתול,,וגדולים עושים בשירותים. כשהוא יהיה גדול אז גם הוא יעשה בשירותים/סיר, ואז אפשר לשאול אם הוא רוצה לנסות.
אם הוא אומר כן, אז להגיד לו שבפעם הבאה יגיד לפני שעושה ותלכו לשירותים.
מן הסתם בפעמים הראשונות יגיד רק כשכבר ממש עושה אז להסביר לו ולהראות שהחיתול כבר התמלא ופעם הבאה יוכל לנסות שוב. זה לוקח זמן..
יש כאלה שפשוט מורידים חיתול ונותנים לילד לפספס עד שהוא לומד לזהות מראש. אני אישית ממש לא אוהבת את זה ולא מאמינה בזה, לא אחפור לך בסיבות אבל אני חושבת שילד בשל בכל מקרה יגיע לגמילה, גם אם יש לו חיתול, ובאמת כשאני גומלת אני משאירה את החיתול בתקופת הגמילה עד שאני רואה שיש שבוע שבועיים יבשים ונקיים, ורק אז מחליפה לתחתונים. אפשר גם פתרון ביניים שנקרא חיתולי פול-אפ זה חיתולים שנראים כמו תחתון (לדעתי סופגים קצת פחות כמות ממידה זהה של חיתול רגיל כי נועדו בעיקר לפספוסים)
כדאי גם לקרוא איזה ספר בנושא שמסביר. יש כמה, הכי פופולרי לדעתי זה סיר הסירים. בעיניי ספר מעולה. יש גם מסדרת "לולו" ספר חמוד שנקרא הסיר של לולו. הוא אחלה אבל בעיניי פחות מפורט ומסביר לילד מאשר סיר הסירים. אם הספרים האלה (בעיקר הראשון) לא מתאים לכם בגלל פירוט יתר אז מאמינה שיש ספרים דוסיים יותר אבל לא מכירה..
מגיע לפעמים גם קצת מאוחר יותר
אבל מגיע הרבה פעמים.
אני אישית לא הייתי נכנסת עם הילד ל'מלחמות' סביב אוכל שמוגש על השולחן. מבחינתי חלה זה אוכל ולא יודעת אם הייתי מגבילה ילד בן שנתיים.
בגדול, אוכל זה ממש לא נושא שכדאי לריב עליו, כמו שראית את יכולה כך ורק להחליט מה הילד שלך *לא יאכל*, אין לך שום דרך להחליט עבורו מה הוא כן יאכל, וכמו שראית הילד יכול גם להחליט שהוא לא יאכל כלל, מה שישים אותך במצב בו יש לך בחירה בין שתי אפשרויות גרועות: להכנע ולתת לו מה שרצה, או להשאיר אותו רעב. עדיף בכלל לא להכנס למקום הזה מלכתחילה.
מה שכן, הייתי ממשיכה לחשוף לכל סוגי המאכלים, אם רואים שבאמת באופן עקבי הוא רוצה רק פחמימות, להשתדל לרוב להגיש דבר ראשון לשולחן את החלבונים והירקות, ורק אחרי זמן מסוים להוסיף גם את הפחמימה, בדרך הזו הרבה פעמים הם בכל זאת יסכימו לאכול מהאוכל הבריא יותר לפני שיתמלאו מהפחמימות.
זה עדיף בהרבה על פני האפשרות להגיש לשולחן הכל ואז לריב עם הילד שיקח דווקא מה שאת רוצה ולא מה שהוא רוצה.
הבן שלי בן שלוש+ ובגן לימדו אותו לעשות בעמידה. אבל שם האסלה נמוכה וזה כנראה נוח לו.
לק"י
להושיב על האסלה מידי פעם. נניח לפני המקלחת או בבוקר.
בעיני זה עוזר אחר כך כשמחליטים לגמול, שהילד מכיר את השירותים ויודע מה עושים שם.
ממליצה לקרוא איזה הדרכה לגבי הגמילה כדי להגיע מוכנים לתהליך...
והכי חשוב רוגע. לשדר רגוע. להיות מבפנים ברוגע.
לגבי איך- אצלנו אחד למד בעמידה היה לו עוד והשני לימדנו בישיבה כי יש לו זווית ללמעלה והוא לא מצליח שיצא בפנים..
לגבי בררנות חד משמעית לדעתי לא כדאי ראש בראש, רק ממתקים וגם זה אני משתדלת שלא אני אמסור עליהם משהו שמול העיניים..
בבררנות נראלי יכול לא לקדם אותך ואפילו להזיק לטווח הארוך...גם אצלנו מבאס אותי שהם אוהבים פחמימות ומסרבים לירקות ופירות לא מעט פעמים..
מה שקראתי פה בפורום זה לחתוך ירקות או פיתות לצלחת בצורה מזמינה ולהגיש כשרעבים עוד לפני הארוחה, או לזמני ביניים ואז הם אוכלים יופי...
כשחוזרים מהמסגרות או לפני א. ערב וכזה...
והאמת שמבחינתי חלה זה אחלה אוכל ויאכלו כמה שרוצים, העיקר שיאכלו חח...
בעיניי גיל כמעט שנתיים זה קצת קטן
לא אומרת שלא אפשרי
אבל מעבר למודעות הוא צריך גם בשלות של שיתוף פעולה. להסכים ללכת לשירותים, להוריד בגדים וכו'
אלא אם הוא ממש מראה סימנים מובהקים של מוכנות, ומבחינה מוטורית הוא עצמאי ומסתדר, הייתי מחכה לקיץ.
הרבה יותר נוח ונעים לכולם
וכן להמשיך עם המודעות, אבל בעיניי לגמול בחורף ילד קטן זה קשה.
לפי דעתי לא נכון למנוע אוכל שהוא אוכל אמיתי (כלומר, על ממתקים כן נכון וכדאי להגביל), נכון להציע ארוחה מגוונת שמכילה אוכל בריא ואת כל אבות המזון.
אבל בוודאי בארוחת שבת משותפת, כל אחד לוקח מה שרוצה.
אפשר להציע, אבל לא לאסור
ניסינו לדבר איתו כמה שזה לא בריא והוא אמר שלא יכול להפסיק "כי כולם מעשנים" "אם לא אעשן מה אני אעשה כשכולם יוצאים"
וווואו אנלנו בחוסר אונים
וחשוב להשקיע מחשבה איך התגובה שלכם מעודדת אותו לבוא ולספר גם פעם הבאה...
לעניות דעתי אל תדברו איתו בכלל על לא בריא זה פשוט לא ישנה לו ורק יכול להיות שתצאו חופרים מבחינתו ויעדיף לא לשתף אתכם..
מה כן לעשות?
לעניות דעתי לפנות לאיזה שהיא הדרכת הורים ולהתייעץ... כי יכול להיות שקורים עוד דברים שאתם לא יודעים עליהם זה א. וב כי חבר'ה שמעשנים הרבה פעמים מדרדרים לעוד דברים.. וצריך לחשוב איך אפשר לעזור לו למצוא חברים יותר טובים ובעיקר למצוא דברים משמעותיים להתעסק איתם ואז כבר לא ירצה להיות עם החברה האלה....
כמובן כותבת לך את זה אבל הכי חשוב שלא תהיו שיפוטיים וביקורתיים אליו שלא "תבריחו" אותו...
בהצלחה גדולה!!!
אני מאוד מאוד לא אוהבת ומתנגדת לעישון
אבל זאת המציאות בעולם, אנשים מעשנים, ויש מצבים שמאוד קשה להיות היחיד שלא מעשן, יש לחץ חברתי חזק
זה סופר מבאס, הלוואי שאני אצליח לפתח אצל הילדים שלי חוסן שהם ידעו להיות עם החבר'ה וגם לבחור לא לעשן, אני מצידי יעשה את ההשתדלות שלי, אבל אני יודעת שבשלב מסוים זה יהיה שלהם
וזה מאוד לא בריא, אבל זה לא אומר שהוא הולך להיות מכור כבד וגם לא מחייב שהוא ימשיך לעשן כל החיים שלו, ולכן בעיני זאת לא התנהגות מסוכנת שצריך למנוע אותה בכל מחיר
גיל 15 זה קטן, אבל הם כבר ברשות עצמם
אני עובדת עם נוער, בגיל הזה כבר אין איך לשלוט בהם
יש רק איך לעבוד על הקשר ולהתפלל שהם יקשיבו וישתפו אותכם
דווקא זה שהוא סיפר לכם זה סימן טוב בעיני, לא חושבת שנכון לנקוט פה באיזשהו צעד שיכול לגרום לו לחשוב שזה לא טוב לשתף.
אני הייתי אומרת לו שאתם מאוד לא אוהבים את זה אבל הוא ילד גדול ואתם שמחים שהוא שיתף אתכם.
כן הייתי מציבה גבול שלא מעשנים בבית.
כן הייתי מדברת איתו על כמויות, זה שהוא מעשן עם החבר'ה לא אומר שהוא צריך לעשן כל יום חבילה- לנסות לדבר איתו על שליטה עצמית גם בתוך הבחירה הזאת .
בנוסף כן הייתי פותחת איתו שיחה על לחץ חברתי...
עישון היום זה באמת הפך במקומות מסוימים להיות ממש בנורמה וזה גם לא התנהגות סיכונים מובהקת, אבל נוער יכול להגיע גם למצבים אחרים שהם הרבה יותר גרועים...
אם כולם יעשנו סמים? אם כולם יאנסו בחורה? אם כולם יעשו תחרות נהיגה מסוכנת? אם כולם ישתו אלכוהול וינהגו? לא בטוחה שלפתוח את כל האופציות האלו בפניו.. אבל כן בגדול חושבת שטוב שהורים ידברו עם הילדים שלהם על לחץ חברתי, איך אפשר להיות חלק מהחבר'ה וגם לפתח עמוד שדרה פנימי. משמעותי ליצר אצל הנוער שיח על הנושאים האלו, אבל חשוב לדעת שכמה שנדבר, בסוף הם יצטרכו להיות אלו שמתמודדים בכל סיטואציה בעצמם ולפעמים הם גם יטעו, ויצטרכו ללמוד על בשרם.
מוסיפה ומדגישה שוב- זה שהוא מעשן לא אומר שאין לו עמוד שדרה, כי באמת לצערי היום עישון הפך להיות בנורמה, וכשמשהו הוא בנורמה וכולם עושים אותו, צריך הרבה יותר מעמוד שדרה בשביל לבחור להיות היחיד שלא עושה, זה באמת דורש חוסן פנימי מטורף שלרוב האנשים אין וזה ממש ממש נורמלי!
יש הרבה בני נוער המעשנים עד שהם מבינים שזה לא מגניב ומפסיקים. וממילא אין לכם מה לעשות עם זה. והוא לא באמת הולך להשתכנע מהדברים מלומדים עד כמה זה מזיק לבריאות (וזה מזיק מאוד!)
תגידו לו שמבחינתכם זה לא מגניב וחבל שהוא נגרר, וזהו, שחררו
אין לכם מה להיות בחוסר אונים בגלל זה, זה לא שלכם
כשהוא יהיה בן 18 ויוכל לעשות כל מה שהוא רוצה ובאופן חוקי?
לא כדאי להיות בחוסר אונים כשילד בן 15 עושה משהו שלא מקובל עליכם
גם בן ה15 שלי לפעמים לוקח שכטות מסגריה אלקטרונית שיש לבעלי
בגיל קטן יותר בקשתי ממנו להפחית
בגיל 15 אני כבר לא מתערבת
רק מבקשת ממנו לא לעשות את זה בישיבה (כי אסור שם)
זה לא פסגת חיי אבל אני יודעת זה כבר פחות בשליטתי
בוחרת לנסות להשפיע על מה שהכי חשוב
ולא מרגישה חוסר אונים אם זה לא עובד
כי אוטטו הוא יהיה מבוגר והוא צריך לסלול את דרכו
ועוד יותר יפה שהוא מודע שמה שמניע אותו זה הלחץ החברתי, ויכול לספר לכם את זה בכזאת בגרות.
אז הייתי מחמיאה לו על זה, ומשתפת על עניין הלחץ החברתי, אולי אפילו על איך שזה פגש / פוגש אותך גם בחיים שלך.
וכולנו מתמודדים עם לחץ חברתי גם בגילאים מבוגרים יותר, מודעות לזה (שאני לא באמת רוצה את זה, אני מתאים את עצמי לחברה) היא באמת חלק מהפיתרון.
אפשר אם את מרגישה צורך.
להתייעץ עם חברים מקשיבים.יש להם ניסיון בעבודה עם נוער בהצלחה רבה.
אליה (מושלם, בתנך אליהו הנביא כתוב פעמיים כאליה)
הראל
דניאל
ינון
נעם (לא כשם של אדם בתנך אבל)
)אנונימית בהו"לפחות אוהבים את השם דביר
תודה!
הראל, יראה, שילה, כרמל.
ואולי באתר הזה תמצאי עוד רעיונות-
https://www.jerusalem.muni.il/he/city/jerusalem-names
בארי
שילה
גלעד
נועם
טוב האמת שאני בוכה פה כבר שעה ומחפשת לפרוק, אולי זה יעזור לי גם להבין טוב יותר את הסיטואציה .אז תודה על המקום.
כמה הקדמות:
קודם כל יש לי בעל מיוחד. נשואים ארבע שנים וכל יום מחדש מגלה עד כמה זכיתי. תודה לה' אלף פעמים. הוא באמת מיוחד.
מהרגע הראשון שהם נפגשו היה ברור שהוא מאוד שונה מהמשפחה שלי במנטליות, בהשקפת עולם, באורח החיים.
בשנה הראשונה אחרי החתונה כל שבת אצל ההורים שלי הייתה הופכת לסיוט כי הוא היה סובל שם ולא מוצא את עצמו ואחכ היינו רבים.
ב"ה לאט לאט זה התאזן, למדנו להיות שם בלי לריב ולהגיע עם אפס ציפיות.
בפועל יוצא שאני מוותרת הרבה, כי כל מה שקשור למשפחה שלי מאוד רגיש אצל בעלי ואני מעדיפה לוותר על אירועים שאני יודעת שיהיו לו קשים.
תודה לה' אצל המשפחה שלו זה הפוך. אני שונה מהם מאוד בהרבה מובנים אבל אני נהנת שם, גם במשפחה המצומצמת וגם במורחבת. ברור שלא תמיד אני מוצאת את עצמי ישר אבל אני טיפוס די זורם וחברותי אז אני משתלבת.
עוד רקע חשוב: יש המון מפגשים של המשפחה שלו (המצומצמת והמורחבת). המוןןן. סביב כל חג, אזכרה, סתם יום. כמובן שנהיה ברובם (לאו דווקא בגלל בעלי, אלא בגלל חמותי). כשמגיעים לחול המועד נגיד, זה תמיד מינימום שלושה ימים. בבין הזמנים נהיה שם בטיול, שבוע אחכ ניסע לעוד יומיים ושבוע אחכ ניסע למפגש של הבני דודים.
להלן הסיפור:
מתוכננת שבת משפחתית של הצד שלי. יש לסבתא שלי יומולדת ומארגנים שבת של כל הצאצאים שלה אצלה בבית (25 איש כולל ילדים. זה לא המון אבל זה בלי עין הרע).
זה אירוע די נדיר שבת יחד כל הבני דודים, הפעם האחרונה שזה קרה היה לפני שש שנים. באופן כללי פחות יוצא להיפגש כולם יחד, אולי פעמיים בשנה לשעה - שעתיים כל פעם.
אני ממש רציתי לנסוע.
א. זו המשפחה שלי. שונה ואחרת מאיך שאני רוצה לחנך את הילדים שלי, אבל זו המשפחה. שם גדלתי.
ב. זו הזדמנות ממש נדירה. יש לי בני דודים שאני בקושי מכירה ואין ככ הזדמנויות להכיר, עכשיו סוף סוף נוכל להיות יחד שבת שלמה.
ג. נחת לסבתא שלי המתוקה.
בעלי הסכים ואמרתי שנגיע והתחלתי להתלהב ולהתחלק בבישולים והכל.
ועכשיו פתאום הוא אומר לי שהוא חשב על זה שוב אבל הוא לא רוצה להגיע.
הוא מפחד שלא יהיה לו מה לעשות שם, לא יהיה לו עם מי לדבר, לא יהיה שם נוח, שנריב מלא. הוא מסכים איתי ששבת שלמה עם אנשים שלא מכירים יכולה להיות הזדמנות מעולה אבל זה חמישים חמישים והוא ממש ממש ממש ממש מעדיף לא לנסוע.
היה לי מאוד קשה לשמוע את זה.
א. אכזבה מהתוכנית שמשתנה.
ב. לשמוע כמה קשה לו עם המשפחה שלי.
ג. התחלתי להשוות בראש את כמות הפעמים שאני הגעתי והתגמשתי למשפחה שלו ולעומת המעט פעמים שהוא הגיע למפגשים של המשפחה שלי. אני מרגישה שזה פשוט לא הוגן לוותר! מצד שני באמת לי הרבה יותר טוב אצלם.
ד. אני לא רוצה לפספס את השבת הזו שלכו תדעו מתי תהיה עוד אחת כזאת.
ה. אני מרגישה שאני מוותרת המון לאחרונה וזה ויתור גדול בשבילי כרגע.
מצד שני- אני לא רוצה שהוא יסבול. זה באמת הימור אם יהיה טוב.
אוף. מה עושים??
ברור שהוא יותר חשוב מהבני דודים שרואים פעם בשנה.
אבל זה קשה קשה קשה לוותר.
ואני גם יודעת שאני אוותר בסוף ושזה כנראה לא יהיה בלב שלם וזה יתפוצץ בסוף.
אבל מה אפשר לעשות?
הוא שאין לו תשובה אחת נכונה
אבל את קבעת כבר את התשובה הנכונה
כשיש קונפליקט
לפעמים מצליחים למצוא פתרון ולפעמים לא
את מצדדת בשבת
אני מצדדת בנסיעה לבד
כל אחד מדבר מרחשי ליבו
השאלה בסוף מה כל אחד עושה בחיים האישיים שלו עם הקונפליקטים הלא פתורים שלו
אם הוא מצליח להתנהל נכון ולהיות מאושר בזוגיות שלו
זו התשובה הנכונה
צריכה שוב את עזרתכן,
אז ביום ראשון שעבר עברתי גרידה
ואני עדיין עם דימום בניגוב....
אני מבינה שזה נורמלי?
בנוסף, והכי חשוב. בבית חולים הנחו אותנו לא לקיים יחסים עד אחרי המחזור הראשון
שזה אומר שרק שבועיים מינימום להיטהר מהגרידה+ לחכות למחזור ראשון אחרי גרידה ואז להיטהר.
זה יקח יותר מחודש/חודש וחצי לא?
אמאלה זה אמיתי? איך בדיוק צולחים את זה?
יש לכן טיפים?
אני גם לא רוצה לטבול אחרי הגרידה ר ק בשביל חיבוק?
לא חושבת שנצליח להיות טהורים בלי לקיים יחסים
פליז עזרתכן , תחכמנה אותי
הייתי שואלת רופאת נשים, או מנסה להתייעץ עם מכון פועה
עברתי פעמיים גרידה ולא קיבלתי הנחייה כזו.
שולחת הרבה כוח, ושה' ימלא את חסרונכם.
היא כדי לראות שהרחם באמת נקיה מתוכן. ולהימנע ממצב שאין מחזור ויש בטא גבוהה שהיא בעצם שארית מההריון הקודם אבל חושבים שזה הריון חדש.
אני מכירה שעושים מעקב אחרי הבטא שהיא מתאפסת. מציעה להתייעץ לבדוק אם אפשר להחליף.
אמרו לי שרק אחרי המחזור הראשון להגיע לבדיקת רופא נשים שיבדוק שהכל נקי.
אבל נראה לי קשה מידי.
גם שאלתי אם אפשר לקחת גלולות בנתיים ) כדי שנוכל לקיים יחסים) ואמרו לי שלא ולחכות לבדיקת רופא שיאשר
אמרו לי לעשות בדיקת אולטרסאונד בערך 10 ימים אחרי ההפלה.
רופא הנשים נתן לי הפניה למכון אולטראסאונד לשם כך, ואמר לי לבוא אליו לבדיקה אחרי הווסת הראשונה.
ובדיוק התייעצתי בשרשור נפרד לגבי שאלות דומות, עוד מחכה למענה ממי שמכירה. כי לא נתנו לי הנחיות ולרופא נשים אגיע רק אחרי וסת… למשל במיון אמרו לי לחזור לפעילות גופנית (אימונים) בלי בעיה אבל אני לא מרגישה שאני יכולה עדיין… אז לא מבינה אם לחזור כשבתחושה האישית שלי זה אפשרי או שיש הנחיה יותר ברורה. צ'אט gpt אמר לי שבועיים שלושה שזה מאוד נוגד את מה שאמרו במיון. בקיצור מבולבלת.
מרגישה שאני לא מגוונת, בעיקר כי הוא עוד לא בולע כמו שצריך
חי על דייסת שיבולת שועל, בטטה, אבוקדו , בננה, ומרקים טחונים
אפילו תפוח אדמה מעוך (מעוך ביד, לא פירה) הוא עושה מוטיב הקאה..
אשמח להבין מכם אם אני צריכה להתמיד איתו שיתרגל או שזה שלב נורמלי שישתפר מעצמו.
מה אוכלים אצלכם כל יום? תודה על שיתוך הפעולה ❣
בעיני ממש אין צורך להאיץ
עד החתונה הם יאכלו הכל
לא יקרה כלום אם ישלטו במוצקים בגיל שנה וחצי ולא בשנה ורבע.
אצלי כולם אכלו יפה מאד, אף פעם לא טחנתי במיוחד ובקושי האכלתי בכפית.
עכשיו הקטנה בת שנה ורבע עושה לי בית ספר
אז מכינה לה שייקים ומאכילה אותה הרבה מרק כתום, וכן משלימה בהרבה הנקה גם בלילה.
אבל היא כן אוהבת אוכל מבושל - אורז, קוסקוס וירקות, קציצות, ביצה קשה וכד'.
למרות שיש לו רק ארבע שיניים לנגוס איתן ואני לא טוחנת לו הכל.
אוכל ביומיום מחיות פירות וירקות, מרקים, אורז מאוד אוהב, קוסקוס, קציצות וגם עוף בכל מיני צורות, שניצלונים, בננה לא מרוסקת, ביצה מאוד אוהב שאני חותכת לא לריבועים קטנים.
בעצם אוכל הכל כמעט, פשוט בחתיכות קטנות ולא דברים קשים מידי כמו גזר.
