חבר טוב מהעבר (מכיתה א, ומגיל 16 בערך לא בקשר) שולח לכם הודעה אחרי יותר מעשור ואתם מתחילים לדבר והשיחה זורמת ונחמדה.
אומר לו בוא נעבור לאיזה מקום אחר נדבר שם יותר קל, אמר סבבה. דיברנו שם ואמרתי לו יש לי שאלה אליך, אמר- רגע זה קשור לזה שאני לא שומר שבת וכאלה? אמרתי לו לא.. (הוא חילוני, וכבר פה הבנתי שזה סוג של חופר לו..) ושלא תבינו לא נכון, הוא מאוד זורם על כל הקטע של הדת למרות שהוא לא שומר והתחלנו לדבר על זה והוא התחיל לשאול שאלות. טוב... מפה לשם מתפתחת השיחה.. ואני משקיע בלהסביר את מה שהוא שאל.. ופתאום אחרי כמה זמן של שקט הוא מתנתק. לא כותב לי בפלאפון כלום. (כאן חשוב להבהיר- שהקשר שלנו לקראת סיומו בגיל נערות היה סוג של סיום שבא מצידי אבל היה שם כמו סוג של דם רע- כי באותה תקופה של החטיבה הוא הכיר מישהו מהבית ספר החדש אז הוא סוג של יותר אעדיף להיות איתו מאשר איתי ועם החברים האחרים.. סוג של הרגשת שאתה סוג ב׳ שלו...)
קיצור, למחרת אחרי שהוא נעלם (שתבינו זה אחרי שאנחנו באמצע שיחה ואני משקיע בהסבר ושולח, והוא כנראה גם ראה את זה.. לפני ההבנה שלי) הוא שולח לי סימן שאלה .. ואז אחרי כמה זמן כותב ״הלו״ לא עניתי לו, אחרי זה מגיע מוצ״ש שולח לי ״שבוע טוב ומבורך״ לא עניתי. היום כותב לי ״אחי מה עובר עליך״ כי הוא התקשר וסיננתי .. ועכשיו אני באמת שואל , כאילו מה חשבת לעצמך? שתעלם לי באמצע שיחה ויום אחרי אפילו לא תסביר?
תשמעו, אני יודע שכשיש מישהו שהוא לא חבר במובן העמוק של המילה, אז תכלס.. אפשר להעלם באמצע זה לא כזה ביג דיל.. הצד השני סוג של מבין שנעלמת בסדר עפת לישון.. אבל פה באמצע השיחה באמצע שאני משקיע להסביר לו .. הוא מחכה איזה 10 דקות ללא תגובה ונעלם. יש יותר זלזול מיזה? זה רק חיזק לי את התחושה שמה שהרגשתי שהייתי נער לפני שדרכנו נפרדו , היה שהוא רואה בנו חברים סוג ב׳. ותכלס? הכי מצחיק שהחשבנו אחד את השני חברים הכי טובים (מכיתה א׳ כן?)
הבנאדם במקום לראות שאני לא עונה ולנסות לשאול ״אתה כועס או משהו?״ הוא אפילו לא זורק קצוץ בא למחרת כאילו בטענה עוד יש לו טענה ״אחי מה עובר עליך״ חחח אז אדוני, עם כל הכבוד, תחפש חברים אחרים. כי לבנות קשר של חבר עם הזלזול הזה ,לא מתאים לי.
מה אומרים על זה? מסכימים איתי?
אומר לו בוא נעבור לאיזה מקום אחר נדבר שם יותר קל, אמר סבבה. דיברנו שם ואמרתי לו יש לי שאלה אליך, אמר- רגע זה קשור לזה שאני לא שומר שבת וכאלה? אמרתי לו לא.. (הוא חילוני, וכבר פה הבנתי שזה סוג של חופר לו..) ושלא תבינו לא נכון, הוא מאוד זורם על כל הקטע של הדת למרות שהוא לא שומר והתחלנו לדבר על זה והוא התחיל לשאול שאלות. טוב... מפה לשם מתפתחת השיחה.. ואני משקיע בלהסביר את מה שהוא שאל.. ופתאום אחרי כמה זמן של שקט הוא מתנתק. לא כותב לי בפלאפון כלום. (כאן חשוב להבהיר- שהקשר שלנו לקראת סיומו בגיל נערות היה סוג של סיום שבא מצידי אבל היה שם כמו סוג של דם רע- כי באותה תקופה של החטיבה הוא הכיר מישהו מהבית ספר החדש אז הוא סוג של יותר אעדיף להיות איתו מאשר איתי ועם החברים האחרים.. סוג של הרגשת שאתה סוג ב׳ שלו...)
קיצור, למחרת אחרי שהוא נעלם (שתבינו זה אחרי שאנחנו באמצע שיחה ואני משקיע בהסבר ושולח, והוא כנראה גם ראה את זה.. לפני ההבנה שלי) הוא שולח לי סימן שאלה .. ואז אחרי כמה זמן כותב ״הלו״ לא עניתי לו, אחרי זה מגיע מוצ״ש שולח לי ״שבוע טוב ומבורך״ לא עניתי. היום כותב לי ״אחי מה עובר עליך״ כי הוא התקשר וסיננתי .. ועכשיו אני באמת שואל , כאילו מה חשבת לעצמך? שתעלם לי באמצע שיחה ויום אחרי אפילו לא תסביר?
תשמעו, אני יודע שכשיש מישהו שהוא לא חבר במובן העמוק של המילה, אז תכלס.. אפשר להעלם באמצע זה לא כזה ביג דיל.. הצד השני סוג של מבין שנעלמת בסדר עפת לישון.. אבל פה באמצע השיחה באמצע שאני משקיע להסביר לו .. הוא מחכה איזה 10 דקות ללא תגובה ונעלם. יש יותר זלזול מיזה? זה רק חיזק לי את התחושה שמה שהרגשתי שהייתי נער לפני שדרכנו נפרדו , היה שהוא רואה בנו חברים סוג ב׳. ותכלס? הכי מצחיק שהחשבנו אחד את השני חברים הכי טובים (מכיתה א׳ כן?)
הבנאדם במקום לראות שאני לא עונה ולנסות לשאול ״אתה כועס או משהו?״ הוא אפילו לא זורק קצוץ בא למחרת כאילו בטענה עוד יש לו טענה ״אחי מה עובר עליך״ חחח אז אדוני, עם כל הכבוד, תחפש חברים אחרים. כי לבנות קשר של חבר עם הזלזול הזה ,לא מתאים לי.
מה אומרים על זה? מסכימים איתי?
