ולא מלאכי השרת... 
) 
)
) ממש טוב...)
] ובשירות לאומי להגיד שהן בשלב "הבנייה עצמית" וזה פוגע בהם קשר,מטורף מבחינתי שכל אחד צריך למצוא את אשתו/בעלה לעתיד לבד. חברים משותפים או טרמפ בהשגחה, אלו דברים מאוד ספציפיים.
זה נראה לי גורם להרגשה של בדידות ולחץ.
לא?
בשונה מהמגזר החרדי ששם ההורים מנהלים את התהליך
אני בסירה הזו ומרגיש שאני קצת לבד הרגשה של "מאין יבוא עזרי?"
לכן בקטע הזה השיטה החרדית היא המנצחת מבחינתי
יש בה גם הרבה דברים שלא מותאמים לציבור שלנו וגם יש שם דברים מתחת לשטיח
לדאגה ולאכפתיות של ההורים. הם דואגים לילד.
לא מבינה איך אפשר אחרת.
במנטליות שההורים דואגים ומכירים יותר את הילד
נכון שהם דואגים, אבל רק הילד מכיר את עצמו והרוב המוחלט מתחתן בהסכמה. אתה הולך לכיוון הקיצוני.
מה שכן ההורים מבררים והילד בראש מעייניהם, בסוף כשיוצאים לפגישה(לא דייט!), יש התאמה שכלית ונשאר לראות האם שני הצדדים מעוניינים אחד בשני.
להיפגש עם בחורה שאתה כמעט ולא מכיר, או שפגשת ברחוב, נראה לי מרתיע מאוד.
לכן אני פניתי לחברים ושדכנים
לבד
אני ניסיתי דרך חברים וכאלו דרכים
אם תרצי אני יכול להרחיב לך בפרטי
שההורים לא עסוקים בזה כמו במגזר החרדי.
תודה בכל אופן על ההצעה
לא מסכים
כן עסוקים אבל נותנים יותר מרחב לבחור ולבחורה בניהול הפגישות ובקבלת ההצעות
הם עסוקים, "נותנים יותר מרחב" =פחות מהמגזר החרדי
שמעתי איך מתנהל שידוך אצל חסידים וזה קצת הזכיר לי ראיון עבודה האם אני מסכים עם זה לא ממש
ואותנו במקום שמדויק לנו...
אגב גם בציבור הדת"ל חלק מההורים ממש מחפשים לילדים.
הרוב באמת מחפשים "לבד" ובאמת אפשר ללמוד מכל ציבור את הדברים הטובים.
אמור להיות מעגל תומך
הכוונה שזה שונה מהמגזר החרדי ששם ההורים מנהלים את השידוכים
אין דבר כזה הבן שלי מתחתן
אלא "אני מחתן בן"
זה מוחין של מגזר
לדעתי
לא כולם מוכשרים לזה
לשאת אישה, לא "להשיא בן"
אני חושבת שדאגה של הורים זה מדהים, אבל האמת מרגיש לי שאצל החרדים זה באיזשהו מקום הופך להיות אחריות של ההורים מעבר לרק עזרה
מופיע בחז"ל
והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה והמשיאן סמוך לפירקן עליו הכתוב אומר (איוב ה, כד) וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא
סנהדרין עו
"והמשיאן" זה עם ן בסוף? זאת אומרת מתייחס דווקא לבנות?
זו הלשון
בראש ובראשונה החתונה.
אבל גם:
כמה ילדים להביא
במה לעבוד
מה ללמוד
אם לפתוח עסק
במה להשקיע
עבודת השם הפרטית שלך
עם איזה חברים להתחבר
איפה לגור
האם לקחת משכנתא
ועוד
לא באמת
זה שההורים מנהלים את התהליך
זה אומר שהם במידה רבה בוחרים במקומך
שמישהו אחר בוחר במקומך את אחת הבחירות החשובות בחיים
זה לא יכול להיות טוב
גם אם בטעות זה יצא טוב
שהשיטה החרדית טובה יותר? וכל זה על סמך הרהור והתרשמות כללית, ולא מתוך ניסיון בשיטה שכל כך חשוב לך לצאת נגדה.
ההבדל הזה בשיטת ההיכרויות נעוץ באחד ההבדלים הגדולים בין המגזרים וזה האינדיבידואליות.
במגזר הדתי, שהוא עצמו מאוד מגוון, לא מצופה מהילדים להיות העתק הדבק של ההורים בכל הנושאים, והם עצמאיים הרבה יותר לבחור ולהחליט על חייהם, כולל בנושא החתונה.
הרבה לא מספרים להורים על קשר עד שהוא הופך לרציני.
יש לזה יתרונות ויש לזה חסרונות. אבל חשוב לזכור שההתנהלות הזו היא חלק מתפיסת עולם שלמה, ככה ששינוי של ההתנהלות, כשכל דבר אחר בחברה הדתית פועל לפי תפיסת עולם יותר אינידיבידואליסטית, פשוט לא מתאים.
הדבר הראשון שיקפוץ להרבה דתיים מההצעה הזו זה "יש הבדל בין מה שההורים רוצים למה שהילד רוצה". ההורים יכולים להיות עם כל הכוונות הכי טובות והקשר יכול להיות מעולה, אבל עדיין יותר נפוץ שקיימים הבדלים בתפיסות העולם ובערכים. וזה בלי לדבר על כך שמבוגר שההורים שלו עושים במקומו את אחת הבחירות המשמעותיות בחיים עלול להיתפס כחסר יכולת, וזה ייפגע בסיכויים שלו יותר משיעזור.
(כבר ספרתי פה פעם שהציעו לי בחור ואז אמא שלו התקשרה אליי כדי לברר עליי. עצם הרעיון נשמע לי שהבחור הוא "ילד של אמא" ו/או היא טיפוס מאוד מתערב. לא מתאים לי.
קיוותי שאני לא אהיה מספיק "ראויה" לאמא הזו, כדי שאני לא אצטרך לבטל אחרי שכבר הסכמתי. ברוך ה' זה מה שקרה.)
פשוט לרוב הילדים לא מעוניינים שההורים יעשו את זה…
אבל נראה לי שהדבר הכי קרוב לזה (בהתאמה למנטליות של הציבור הדת"ל) זה שגרירים בלב, ששם יש "מישהו" שמחפש עבורך.
באמת תוהה ומתעניינת על התהליך מהצד השונה
הגיוון גדול ויש אופי שונה בין כל קבוצה לקבוצה כך שיש מגוון שיטות של שידוכים מסתכמות לכמה כלים:
שדכנים
חברים
מקומות עבודה\ שירות לאומי\ שירות צבאי
אתרי היכרויות
תנועות נוער
יש שפע דרכים להכיר וזה באמת מבורך
לחפש שידוך?
זה כל כך חשוב. להורים יש יותר נסיון. נכון, לפעמים עלולים לקלקל, אבל אם הם בוגרים מספיק,
הם המעגל הראשון התומך מייעץ, מתייעץ בקשר לכך. חושבת שככה זה היה תמיד אצל משפחות
יהודיות. זה שהפכנו אינדבידואליסטים כאלה....לא בטוחה שזה כל כך ראוי לציון.
קצת מתחנו אתהגבולות
מה זה משנה מה היה "תמיד אצל משפחות יהודיות", או אפילו יותר רחוק אצל יעקב אבינו? (אגב, הוא התחיל עם רחל לבד, בלי שום תיווך משפחתי, ודווקא היו לו הרבה צרות עם השוויער) כמעט כל דבר במציאות החיים מאז ועד היום השתנה מקצה לקצה. זה כמו שתגידי שצריך לחמם את הבית בתנור הסקה כי "כך חיו תמיד משפחות יהודיות". זו לא המציאות שאנחנו חיים בה.
היתרון הגדול בשליטה על ההיכרות הוא מרחב הבחירה. בהרבה הכנות לחתונה שתראי היום במגזר הדתי מבקשים לברר את השאלה, "מה אני רוצה לקחת מבית הוריי ומה אני רוצה לעשות אחרת מהם?" כשההורים הם אלו שקובעים לך איזה בית אתה הולך להקים, אין לך מקום לבחור אחרת.
(לא בדיוק קשור לנושא, סתם תהייה שעלתה לי- אם בחור/ה ממשפחה חרדית ליטאית למשל, רוצה להיות חסיד, או אישזהו החלפה אחרת בין הזרמים בתוך הציבור החרדי, ההורים יחפשו לו לפי הזרם שהוא מעוניין או הוא יהיה חייב להיות כמו להתחתן כמו המשפחה שלו? זה יהיה "כתם" לאחים שלו?)
הרבה נשואים בציבור הדתי, לא היו מכירים את הבעל/ אישה שלהם אם ההורים היו אלו שאחראים על התהליך. לא חסרות משפחות בציבור הדתי שכל ילד פנה לזרם אחר. הם יכולים לבחור את דרכם בלי שאחותם לא תוכל להתחתן כי אחיה בחר בישיבה הלא נכונה, או המטפחת של דודה שלה "לא מקובלת". יש גם את הנקודה של היכרויות לבעלי מורכבות רפואית קלה אצל הבחור/ה או בתוך המשפחה. כשהמוקד הוא הכירות עם האדם עצמו והקשר איתו, הרבה יותר קל "להבליג" על דברים כאלו, מאשר שההורים בודקים קודם כל את כל הפרטים הטכניים היבשים על המשפחה ועל כל השכנות ברחוב.
עודף איניבידואליזם בהחלט יכול לגרום לבעיות, וגם עודף קונפורמסיטיות. מי שמסכל על הציבור החרדי מרחוק בהחלט יכול לראות את הלחץ החברתי, ההיתפסות לסממנים חיצוניים, חוסר העצמאות, וכל שאר הבעיות שהקונופורמסטיות גורמת. צורת היכרויות היא רק ביטוי לנורמות חברתיות גדולות יותר שאדם רגיל אליהם. הרעיון שההורים יבחרו לך עם מי להתחתן עם מעט מאוד שליטה על התהליך נשמע לדתי מוזר כמו שלחרדי ההפך נשמע מוזר.
אז אם אין איזו אמירה עניינת מעבר ל"זה נשמע לי מוזר, זה לא מה שאני רגיל אליו." אין שום עניין בדיון הזה.
בסוף בנאדם צריך לקחת אחריות על החיים שלו
לא לנצח אפשר להישאר בסינר של אמא
אנשים הם רק השליחים של הקב"ה. כך שכולם באותה סירה. כל דבר בעיתו ובזמנו בעז"ה.
אבל שליח נאמן צריך לחשוב טוב מה נכון מצד השולח
שערי שמים פתח ואוצרך הטוב לנו תפתח
תפילה זו אנחנו נושאים למרומים
כבר זמן מה השערים נעולים
באנו לפניך מחכים ומקווים
כעת הבריח נעול המנעול חתום
על הדלת דופקים מחפשים מבט רחום
כבר חלפה לה שנה מלאה בהמתנה לא קלה
בפינו נשאנו כל יום את קולנו בתפילה
ועכשיו בחלוף הזמן נעמדים שוב על הפתח
ידינו פשוטות עיננו מייחלות ליבנו קרוע ומרותח
ורק רוצים שאת אוצרך הטוב לנו תפתח
רק תפילה אחת לפניך היושב במרומים
שעוד השנה נעמוד ונזכה להיות כלות וחתנים
במהרה עוד השנה המצא לנו פתח וישועה
לנו בניך צאן מרעיתך תביא גאולה ותשועה
אֱלֹהַי
לְוַאי וְאֵדָעֵךְ שׁוּב
נִשֵּׂאת בִּזְרוֹעוֹת הַזְּמַן
הַחֲרִישִׁי
הַשּׁוֹעֵט וּבוֹלֵעַ אֶת קִרְבּוֹ
אוֹתִי
וְאוֹתָךְ
לְוַאי אֵדַע
נְשִׁיקוֹת כְּנָפַיִם מְחוּפּוֹת
בֵּין מִיסְתּוֹרֵי לַיְלָה
לְסוּפַת חוֹל
חֲרִישִׁית
לְוַאי
וְלֹא אֶשְׁכַּח לְעוֹלָם
אֶת רָזֵי הַשְּׁתִיקוֹת
שֶׁלָּחַשְׁנוּ
אֶל שָׁמַיִם בּוֹעֲרִים
זְרוּעֵי כּוֹכָבִים
אֲדוּמִּים
כְּמוֹ הָאֵשׁ הַיּוֹקֶדֶת
שֶׁבָּעֲרָה בְּלִבֵּנוּ
לְוַאי וְאֵדָעֵךְ שֵׁנִית
חֲרִישִׁית כְּמוֹ אָז
עֲטוּפַת שְׁתִיקוֹת
רְווּיַת מִיסְתּוֹרִים
לְוַאי וְאֵדָעֵךְ
נִגְלֵית כִּבְרֵאשִׁית
אֲהוּבָתִי
עֲטוּיַת הַדִּמְדּוּמִים...
וּמוּל מָחוֹל שׁוֹתֵק
נַרְוֶה אֶת שַׁלְהֶבֶת נִשְׁמוֹתֵינוּ
וּמוּל תְּהוֹם כּוֹסֶף
נִצְחַק אֶת חַיֵּינוּ
אֲחוּזִים יָד בְּיָד
שֶׁרְווּיִים לָבֶטַח
בְּאוֹר שַׁלְהֶבֶת כִּמְעַט
אֲהוּבִים לָנֶצַח.
ראיתי פה לפני שנים שיר בכותרת הזאת.
זה היית אתה?
אצלי התאריך הראשון שמצאתי אותו זה 28.1.2021
במצב של קשר של מס פגישות (כמעט חודש) שאני זו שסיימתי, לאחר התלבטות, גם לו היה התלבטויות.
לאחר תקופה של כמה חודשים התחדדו לי הבנות עלי בהקשר לדינמיקה שהיתה בקשר (שכיום בעיני יכלה להיות שונה), ולעניינים שעליהם התלבטתי שבמחשבה מחודשת נראו לי שהיה חבל לסיים את הקשר עליהם.
פניתי למי שהציעה (בבקשה שתבדוק אפשרות לחזור, היה נראה לי שעדיף דרך צד שלישי ולא ישירות, לא פירטתי סיבות) והבחור לא חשב שנכון לו לחזור.
כאן לשחרר נכון?
משום מה עדיין מרגישה החמצה. אבל אין לי ככ מה לעשות, לא רוצה לצאת נואשת ולהביך את עצמי.
כי אין לך מה לעשות.
לשחרר, כנראה גם הוא הבין כמה דברים במהלך הזמן והתקדם, כנראה זה לא בשבילך, כנראה זה לא סתם לא הלך חלק,
תסמכי על האלוקים/ היקום/ הבחירות שעשית בעבר/ הבחירות שלו - שמה שנכון לך יהיה הדדי ויגיע בזמן הנכון.
אאכ יש לך צעד מעשי נוסף
כנראה שהוא גם ביצע חשיבה והבין למה מצידו לא מתאים
רק כן מעלה נקודה קטנה שאפשרית -
אם באופן קונקרטי דברים השתנו יש לך הסברים לתת שהם מעבר לתחושה
( אז היה X היום Y ולכן Z )
והשדכנית לא הבהירה את הדברים כמו שצריך לדעתך
כן יש לשקול במקרים מסוימים אולי לפנות באופן ישיר לבחור ולהסביר את עצמך וכמובן בטאקט ובכבוד למה שכבר אמר.
רק תזכרי שכמו שכתבו לך -
עבר זמן ויש מצב שגם אצלו דברים התבהרו והתחדדו.
לדבר עם בחור שיצאת אותו זה ממש לא נואשות
אני מבינה שחשבת לדבר עם צד ג אבל לדעתי כאן זה היה מיותר היית פונה אליו ישירות מאחר והיה בניכם קשר , קל וחומר אם סיימת את את הקשר .
אם ממש חשוב לך הייתי פונה אליו עם טאקט.
מקסימום יגיד לא .. אפשר לחשוב. לא להבנות ולא לפחד מזה.
מה שכן אם את פונה אליו שזה יהיה רק אם הוא מגיב מתקשר מעוניין מביע רגש כלשהו אם לא חבל על הזמן .
תתפללי. התפילה עושה הכל. העולם במה ואנחנו שחקנים, אבל שחקנים שיש להם קו ישיר לבמאי, ואפשר לבקש ממנו תפקיד אחר, מילים אחרות, מחשבות אחרות, שיבוצים אחרים וכו'. הנמשל ברור. חשוב להפנים שהתפילה היא פרקטיקה מעשית, וכל החיפושים וה"השתדלויות"- עומדים כאין וכאפס לעומת עוצמת התפילה ופעולתה הוודאית, וכבר אמרו חז"ל: אם ראה אדם שאין תפילתו נענית- ישוב ויתפלל, שנאמר "קוה אל ד' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ד'".
התמימות היא חלק מהותי מבניין האדם, ויסוד התמימות- להבין שרצון ד' שאהיה נתון כעת במצב בו אני נמצא, ומהרגע שמבינים שזהו רצון ד'- כי כך המציאות והמציאות היא רצונו וחפצו, אז כבר אין מקום לתחושות 'החמצה' ו'פספוס', רק בטחון מלא בוודאות ההשגחה האלהית וחפצה, 'תמים תהיה עם ד' אלוהיך'. אין מה לדאוג, המיועד לך מחכה לך בדיוק כמו שאת מחכה ומצפה לו.
ולעצם הפניה לבחור- למרות מה שהשיב לך דרך גורם שלישי, אני חושב שעדיין את יכולה לפנות אליו ישירות ולכתוב לו: שלום, זאת פלונית אלמונית, חשבתי קצת על הקשר שהיה, והייתי שמחה לנסות שוב" כל אחת והסגנון שלו. תנצלי את היותך בחורה, פניה דרך גורם שלישי נהוגה בדרך כלל דווקא על ידי הבחור, בגלל החשש שיווצר אצל הבחורה תחושת לחץ, רכושנות, כוחניות, שתלטנות (תמשיכו לחשוב על עוד מילים הזויות שנולדו מתנועות הפרוגרוס ותנועת ה'מי טו') ואז היא תגיב שלא. כשהבחורה פונה (גם לאחר הנסיון דרך גורם שלישי) בעצמה זה מראה על בגרות מצידך, מראה על נוחות שלך איתו (כשמראים לבחור שנוח לו לפנות אליו באופן ישיר זה מעורר אצלו משהו, לא יודע מה אבל משהו), מראה על יוזמתיות, שאת מאמינה בקשר שהיה ולמרות התגובה שלו את מוכנה לשלוח לו הודעה. כשבחור מקבל הודעה כזו לאחר שהעביר את המסר דרך גורם שלישי- הוא לא מרגיש מאוים, בלחץ מאי השחרור שלך, הדבר משמח אותו שאת רוצה בקשר ושאת מאמינה בו. אם הוא יגיב שלא מתאים, מותר לך לדעתי להציב אותו עם השאלה- למה, בניסוח כעין: הבנתי, מעניין אותי לדעת מדוע, כי יש דברים בהם השתניתי מאז הקשר האחרון, ולאור השינוי/מיקוד/דיוק (מילה של בנות) הייתי מציעה לך לבחון את הדברים מחדש. הכי קל בעולם להגיד "כן" או "לא"- את תעשי לו טובה גדולה מאוד אם תואילי בטובך להוציא אותו מאיזור הנוחות שלו בו הוא לא צריך לספק תשובות, הרבה פעמים התשובות שאנו משיבים לעצמנו הן אינן תשובות מספקות ואמיתיות, חסרות מכנות ויושר פנימי, מבוססות על רגשות נמוכים ולא על השכל. אם את מאמינה בקשר ואת חושבת שהבחור מפסיד קשר (לא מפסיד אותך, כי אם את הקשר ביניכם) שיכול להוביל להקמת בית בישראל- תעשי הטוב והישר, ובהחלט ניתן לענ"ד לפנות אליו ישירות גם לאחר הכשל על ידי השדכנית, קחי אחריות על החיים שלך ועל הרצונות שלך. זו איננה נואשות, פשוט מאחר ואנו צנועים מסתתרת לנו בתת מודע המחשבה שאנחנו חייבים למעט בפניות ישירות לבחור או לבחורה בגלל שעצם הפניה היא חוסר צניעות, והרי כאשר אנו מגיעים לגיל בו אנו רוצים וצריכים להקים בית- שתיקה בין המינים איננה צניעות כי אם בורות בצניעות, בורות במה הוא קשר בין איש לאישה, וכי אם תרצי להציע לבחור הצעה אחרת שאינך את- לא תפני אליו? לכן- אם פונים לבחור אין שום סיבה להרגיש 'נואשות', הנואשות הזו נוצרת רק בגלל תקלה בהבנת הנקרא של המציאות, את אינך נואשת- את רוצה, אנחנו חיים בעולם בו אנשים אמורים וחייבים לדבר אחד עם השני כדי להתקדם בחיים, לדבר ולפנות לבחור זו איננה נואשות!
אין חכם כבעל נסיון, מעשה שהיה כך היה- נפגשתי עם בחורה שלוש פגישות ארוכות (במצטבר בערך 18 שעות, וזה היה יום אחרי יום, את להזכירך נפגשת כמעט חודש), חתכתי, ובמהלך החודשים הבאים השדכן פימפם לי מספר פעמים על אותה גברת וכל פעם אמרתי לא. למעשה, לאחר מספר חודשים היא שלחה לי הודעה- יש לי הצעה בשבילך, פנוי? והשבתי בחיוב, ואז היא כתבה לי- חשבתי להציע את עצמי שוב, מה אתה אומר? לקח לי יום שלם לענות, ואז היא אפילו שאלה אותי שהיא תשמח להבין יותר את ההתלבטות והיא יכולה לעזור בזה, דיברנו וכו', נפגשנו עוד ארבע פעמים ועוד הפעם חתכתי. למעשה- אחרי כמה חודשים הצעתי אותה לחבר שלי, והם אמורים להתארס עוד מעט , אבל רק אומר שדברים כאלו קורים כל הזמן, וגם אם לא הצליח, תציעי אותו לחברותייך- זה המעשה הכי אצילי שאפשר לעשות בתקופת השידוכים.
ב"הצלחה!
בדיוק מה שאת מתארת גם אני הייתי
ואפילו ניסיתי שוב פעם אחרי כמה חודשים בהודעה ישירה וקיבלתי ממנה שזה לא מתאים
ואז פשוט מה שעשיתי היה לשחרר
להגיד די זה לא היה מתאים
להתחיל להתרפות
להפסיק לקוות שנחזור כי זה לא יקרה
ווואלה לקח זמן חודש ומשהו בערך אבל הכאב התחיל להתרפות הרבה כאב עצמי נרפא
אני עדיין סוחב
אבל אני מתחיל לסלוח לעצמי על הטעויות וכו' (אם תרצי אוכל לפרט עוד על הדרך שלי להתמודד עם הפרידה ולהמשיך הלאה)
בקיצור פשוט להגיד הוא לא רוצה להפסיק לקוות ולהתחיל לשחרר ולהתרפות...
בכל מיני דפוסים חוסמים שנוצרו בעקבות הורים.
גם אצל אלו שיש להם מודעות, לפעמים לא מודעים עד כמה זה עמוק בפנים ומשפיע.
זה לכאורה שורשי יותר בנפש מדברים אחרים שמדברים ועובדים עליהם הרבה.
שהחלק הארי של האישיות
זה חוויות ילדות
לטוב ולרע
חוויות ילדות מושפעות בעיקר מההורים
ככה שבסוף רוב הדברים שעובדים עליהם קשורים ישירות אליהם
כי זה בסיס בפסיכולוגיה
אולי לא יצא לך ללכת לפסיכולוג קליני
של לנו
נכון, הרבה מהדפוסים שנוצרו בילדות יכולים להיות עמוקים מאוד ולהשפיע גם בלי שנשים לב. לפעמים דווקא המודעות למקור שלהם היא הצעד הראשון לשינוי.
יש בי צד שמחכה, מחכה שהיא תחזור.
יש בי צד שאומר שזה גרוע, שתמשיך אלה ואל תסתכל לאחור.
צד שאומר אבל רק אם החכה מספיק, אולי.
צד שמאשים אותי, צד שמאשים אותה.
ובעיקר צד שנמאס לו להעביר שוב את החגים לבד.
צד שצועק אייכה, וצד ששותק מול השקט של המענה
צד שכועס שהיא לקחה לי תקופה מהחיים, וצד שמודע על כל רגע ורגע שהיא נתנה לי.
צד שזועם, מגיע לך הרבה יותר, צד שממלמל, היא בדיוק כמו שאני רוצה.
צד שמסרב לקום וצד שאין בו כוח לקום.
צד שאוהב אותה עד הירח ובחזרה, צד ששונא על זה שהיא הלכה צד שמבין שזה טוב שהיא הלכה.
שמבין שכל הצדדים יכולים להתקיים בו זמנית
ולאו דווקא סותרים אחד את השני
לא שזה פותר את הכל
אבל הלגיטימציה הזו יכולה להיות תחילת הדרך
במיוחד ששני הצדדים שם כי יש להם מה להגיד.
גם אם כלום לא צומח וכל שנה הוא מקווה סתם
מתישהו משהו איכשהו בלי סיבה או חוקיות יישתנה ותמצא את נערת חלומותיך
עד אז תמשיך כמו כולנו לסבול לקוות ולהיפגע
בהצלחה
יהיה גם צד שיזכור שבסוף כל הדרך הזאת מובילה אותך קדימה- אל האישה שתהיה נכונה לך. ובעזרת ה', יום אחד תסתכל אחורה מהמקום הטוב שתבנה איתה, ותבין כמה דרך עברת כדי להגיע אליו.
גם אני הייתי באירוע דומה לא מזמן, ובמידה מסויימת עדיין נתון בו. אזכיר לכולם את משל הדג והדייג: שאלו דייג האם הוא אוהב דגים, והשיב- כן בטח שאני אוהב דגים, אז שאלו את הדייג- אם אתה אוהב דגים- מדוע אתה דג אותם? למעשה הדייג איננו רוחש חיבה יתירה לדג, אלא הדייג אוהב את עצמו (הדגים מייצרים לו פרנסה, הוא אוהב את הטעם שהם עושים לו בפה). היכולת לשחרר היא סימן לאהבה אמיתית, שכן- ייתכן שבחור אוהב בחורה (ואין כאן המקום להאריך בכלל במושג 'אהבה' קודם חתונה שיש להטיל בו ספק גדול) בגלל שהוא אוהב את עצמו, הוא אוהב את ההרגשה הנעימה שהבחורה מסיבה לו בהיותם ביחד, אך ההרגשה הזו איננה בגלל עצמותה של הבחורה כי אם בשל החוויה של הבחור את עצמו דרך הבחורה. האהבה האצילית שאליה כולם שואפים היא כזו שמאחלת כל טוב לכל צד, וכשם שמקבלים שכר על הדרישה כך מקבלים שכר על הפרישה.
מכל ההנגדות שכתבת, נראה לענ"ד שכדאי לקרוא למה שאתה עובר- אהבה נכזבת, שפירושה- אתה מאוכזב למפרע מהאהבה המדומה שנקלעת אליה, אתה מאוכזב מכך שעדיין לא מצאת את שאהבה נפשך, אבל ידידי- את הבחורה שהייתה- ייתכן ואהבת בעבר, וכעת כבר אינך אוהב אותה, אלא אתה מתרפק על התחושה הטובה שחווית מהשהות לצידה. שכן אם היית אוהב אותה באמת ובתמים- היית מרפה, כי אתה מכבד את הבחירות שלה בצורה הכי עליונה ועדינה שמצופה מבן אדם, כי אתה אוהב אותה אהבה שאיננה תלויה בדבר, אבל מהנ"ל נראה שלמפרע הבנת שאהבתך אליה הייתה אהבה התלויה בדבר- בטל דבר בטלה אהבה (שים לב כמה פעמים כתבת את המילה 'שנאה' לעיל).
יחד עם זאת, אתה נורמאלי לחלוטין, וכאמור אני ממליץ בחום לבחון את מה שכתבתי ולא להיות אימפולסיבי, כי אני יודע כמה הנקודה הזו רגישה וכמה היא צורמת, אבל לענ"ד הנקודה הזו היא אמת.
לאחר שנחתכתי התלבטתי רבות מה תוכן התפילות שאני אומר להתפלל, מה השם ית' שואל מעמי- להתפלל ולהתאמץ יותר חזק כדי שהיא תחזור, או להתפלל שפשוט ימציא את זיווגי ההגון לי במראה. בפוסקים מבואר (ספר חסידים בכמה מקומות, ויסודו מגמ' במו"ק) שאין לאדם להתפלל על זיווג ספציפי (הבת של הר"מ הזה, האחות של הבחור הזה, וכד'), ובאמת כך נראה לענ"ד ישר יותר גם בהבנה מה השי"ת שואל ממך- האם הוא רוצה לייסר אותך? או שהוא רוצה שתתקדם הלאה? ההתקרבנות וההתמסכנות לא מקדמת אותך אלא משאירה אותך עומד במקום מתחפר בתוך החול הטובעני של הדמיון. צא מזה אחי היקר, זה לא בריא לך בשום מצב, על עצבות ודכאון מתגברים, לא מעצימים אותה בפלפול אודותיה!
כולם מכירים את הסיפורים על החבר ההוא שנחתך, ואחרי ארבעה חודשים הם חזרו לקשר ובסוף התחתנו, ב"ה. אני ממליץ לך- אל תיאחז ותתלה תקוות בסיפורים כאלו, תתקדם הלאה בחיים, ובהתאם לנסיבות של החתיכה תתייעץ לאחר מספר חודשים אם אדם שקרוב אליך האם כדאי לנסות לחדש ימיכם כקדם- אבל עד אז אתה חייב לאפשר לעצמך להיפגש עם בחורות נוספות (עד צריך רק עוד אחת ;).
דע לך שכמו אותה אחת שנפגשת- לא תהיה עוד, תפנים את זה. ובאותה נשימה תפנים שגם אשתך לעתיד- אין עוד כמותה, ובזה תתנחם (לא יודע אם באמת צריך נחמה, הרבה פעמים כשיוצאים מקשר צריך לברך ברוך פוקח עיוורים, מה שרואים מכאן לא רואים משם, לפעמים הקב"ה פודה ומציל את האדם המוכה בסנוורים חיצוניים, ודי למבין).
מקווה שלא הכעסתי אותך, ואם כן- סליחה, כחקלאי- תהיה מאמין בחי העולמים וזורע, השלך על ד' יהבך ותן בלב!
אם הנחרצות שלי הפריעה לקורא- צר לי ועמו הסליחה (אבל לפחות אני מודע לזה שאני נחרץ), ביודעי ובמכירי קאמינא ובדידי הוה עובדא זהה (מצד התחושות) למקרה של החקלאי הצדיק, ואיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק! "תוהו ובהו קדם לעולם הבניין, אורות מאופל אמר ויהי" (שמונה קבצים, ג', פ"ז).
(ד"א, נראה לי שזו הפעם הראשונה שאני מגיב בפורומים)
אני אוהב ממש לקרוא ולעבור על תגובות של אחרים ולחפש עוד התבונניות צורות מחשבה,
ונגעת לי בנקודה-
כואבת יש לומר וממש נהנתי לקרוא את התגובה שלך נותן כוחות
אשריך שתזכה לכל הישעות!
מועדים לשמחה, מניסיון אצלי כשחשבתי שעם מי שאני יוצא היא היחידה שרוצה ותרצה אותי ושאם לא היא, אשאר רווק אומלל כל החיים יצא לטובה ואני נשוי לה כבר שבע שנים. אז חברים גם אם נראה לכם שאתם בתחתית של התחתית אולי זאת המדרגה /המקפצה שלכם להמשך
שמישהו יתחתן איתי רק מתוך מחשבה שאילולי אני, הוא היה נשאר רווק אומלל לכל החיים, ושהוא האדם היחיד עלי אדמות שרוצה אותי.
מצוין שזה עבד לכם,
אבל בעיני זו גישה לא בריאה, ולא נראה לי נכון ללמוד מהניסיון הזה.
אני מאמינה שצריך לחיות בגישה שיש הרבה יותר מאדם אחד שהיה רוצה\יכול\פוטנציאל להקים איתי בית, ומתוך בחירה ועבודה זוגית משותפת נוצר טוב משותף רק עם אדם אחד.
זה לא ברירת מחדל, זה לא מי שנתקעתי איתו כי אין אחרים, זה לא שאין בי יתרונות ומעלות ושלא ירצו אותי -
אני בוחרת לעבוד, לא להיות אומללה, ולמה שיהיה רק אדם אחד בעולם שירצה אותי? למה שלא יהיו עוד? זה לא שאני רוצחת סדרתית או משהו כזה.
שמחה שאצלך זה יצא איכשהו לטובה אבל בטח שלא הייתי ממליצה לאף אחד להישאר בקשר מתוך מחשבה של "אף אחד אחר לא ירצה אותי".
מעבר לזה שזה מקום מאוד לא בריא לבחור ממנו , מתקרבן ,ברוב המקרים זה גם פשוט לא נכון.. המי ירצה אותי? אם הרבה בחורים רצו אז מה? תתחתן עם כולם? יש כל-כך הרבה לא קשורים ולא מתאימים אז בכל זאת להישאר כי מישהו רוצה. ואבוי
יש עניין של התאמה
איפה הצד שלך ? של מה נכון לך! ולא מתוך מקום של קורבן .
איפה השאלה של מה אתה רוצה?
הסיפור פה זה לא שאת/ה מחכה לבחור/ה שירצה או לא ממש לא .
אלא מה את רוצה .מה נכון לך!
נשמע שהיא זכתה,
זכיתם שניכם.
הרבה אהבות נופלות על גאווה ודעות קדומות.
לבחור לשים את הסוף לים האין - סוף הזה,
להיעמד כחומה גם כשאת נד נוזלים, סוערת, ולא חזקה בכלל,
רק כדי לאפשר למישהו לסלול את הדרך ללב שלך בתוך הים, בחרבה, כשאת כולך חורבה, כי רק ככה תקימו חורבה.
זאת באמת קריעה, והיא לא באמת סוף, היא רק התחלה של מסע ארוך במדבר - של ללמוד לדבר, עד שתהפכו לעם- עד שתלמדו לחיות "עִם", עד שתגיעו אל הנחלה שלכם, וגם שם עוד צפויות מלחמות.
יש סיכוי שלקרוע ים זה להבין פשוט שזאת נקודת התחלה, לא סוף
סתם הגיגים
חג שמח
למשהו טוב צריך לחכות הרבה, להאמין שזה יגיע בזמן המדויק לך..ושזה יגיע זה יהיה הכי טוב.
פירוש יפה ממש
שנוצר לים גבול ומסגרת
שמשה לא באמת הכה פיזית את הים וקרע אותו.
אלא הטה את המטה לכיוונו.
אז אצטט מילים ממך, שאולי יהיו לך לתמך:
"אין ביכולתנו להבין את אשר אין ביכולתנו, אך יש בכוחנו לתקן את אשר יש בכוחנו"
ה' מעביר אותנו בתוך הים, בפרנסה, בזיווג, כמעט לכולם
חלק יחסית מהר יזכו, וחלק פשוט כך - יתעכבו
לכולם נתפלל שתבוא הישועה, ומי שמתפלל על חברו - תחילה נענה
