בת 3 ובן 9 חודשים.
מאז שהקטן נולד כל הבית השתבש מכל בחינה אפשרית.
אני ובעלי שנינו גמורים מעייפות, אין לנו כוח לכלום. בכלל לא מדברת על זוגיות, זה בערך במקום האחרון ברשימה.
ומי שמפסיד כאן זה הילדה הגדולה שלא לוקחים אותה לשום מקום ולא עושים איתה כלום. סתם מעבירים את הימים בחוסר מעש והרבה טלויזיה.
אני עם הקטן, בעלי עם הגדולה (בלילות וכאלה), אני מרגישה שאני מפסידה אותה והיא מפסידה אותי. הקטן לא מעניין אותה בכלל למרות שמנסים לעודד משחק ביחד (עד כמה שאפשר ״לשחק״ עם תינוק בן 9 חודשים). היא בגדול מתעלמת ממנו או מתעצבנת כשהוא לוקח לה צעצועים.
תכננו לגמול מטיטולים כבר מזמן - לא מגיעים לזה. למי יש כוח? באופן כללי מרגישה שהרבה בחינוך שלה התרופף מאז שהקטן נולד כי אנחנו עייפים וחסרי אנרגיות.
ממש לא מרגישה שהבאתי לה מתנה, מרגישה ששיבשתי לכולנו את החיים לגמרי ושהיה לה הרבה יותר טוב אם הייתה נשארת בת יחידה (לפחות כרגע).
מאז שהקטן נולד כל הבית השתבש מכל בחינה אפשרית.
אני ובעלי שנינו גמורים מעייפות, אין לנו כוח לכלום. בכלל לא מדברת על זוגיות, זה בערך במקום האחרון ברשימה.
ומי שמפסיד כאן זה הילדה הגדולה שלא לוקחים אותה לשום מקום ולא עושים איתה כלום. סתם מעבירים את הימים בחוסר מעש והרבה טלויזיה.
אני עם הקטן, בעלי עם הגדולה (בלילות וכאלה), אני מרגישה שאני מפסידה אותה והיא מפסידה אותי. הקטן לא מעניין אותה בכלל למרות שמנסים לעודד משחק ביחד (עד כמה שאפשר ״לשחק״ עם תינוק בן 9 חודשים). היא בגדול מתעלמת ממנו או מתעצבנת כשהוא לוקח לה צעצועים.
תכננו לגמול מטיטולים כבר מזמן - לא מגיעים לזה. למי יש כוח? באופן כללי מרגישה שהרבה בחינוך שלה התרופף מאז שהקטן נולד כי אנחנו עייפים וחסרי אנרגיות.
ממש לא מרגישה שהבאתי לה מתנה, מרגישה ששיבשתי לכולנו את החיים לגמרי ושהיה לה הרבה יותר טוב אם הייתה נשארת בת יחידה (לפחות כרגע).
❤️