מה את מצפה ואילו תגובות קיבלת
אם את רוצה אני פה כדי להקשיב לך.

למרות שאני כבר לא ממש אנונימית כאן
אבל אין מישהו כאן ככל שידוע לי שאני נפגשת איתו ביומיום

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שלי

 

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

אלא לכתוב לעצמי. זה לכשעצמו מסדר את המוחהומרגיע הרבה מאוד דברים שגועשים שם.

לשמור בבטן זה כואב.

ידוע שבזמן הבית נהגו להתפלל בקול, כמו שכתוב 'רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע ויחשבה עלי לשיכורה'.

מאידך, כתוב בחז"ל בפירוש 'המגביה קולו בתפילתו - הרי זה מנביאי השקר'.

וזה לכאורה סותר.

נמצינו למדים, שבזמן שיש חשש 'נבואת שקר' - מוטב להתפלל בלחש. ובמקום שמתרבה כבוד שמיים, מתוך האחדות והשיתוף - יש מקום ועניין בשיתוף ממש.

דייקא נמי, שפירשו חז"ל 'המגביה קולו בתפילתו' - בתפילה שלו.

לגבי חנה אמרו 'כמה הלכתא גבוורתא איכא למילף מהני קראי דחנה' - כמה הלכות גדולות יש ללמוד מהפסוקים האלה שכתובים על חנה.

אולי באמת זה מה שאני אעשה