ובאחת משתיהן אני חייבת לבחור.
מצד אחד מוות, מצד שני חיים קשים מנשוא
ובטווח אני אחת עם קופסה לא מתפקדת
וקשים הרגעים וקשות הנשימות ובלתי
נסבלות הבחירות שאין להן אלא להעשות.

אני מחכה לדם.
לחיים שיזלגו החוצה
והלאה ממני.
לא נועדתי להביא חיים.
לא נועדתי לחיות אותם
במלואם.

אני מחכה לכאב
לנקמה
לנחמה.

הגוף צריך לסבול.
הגוף ממאן כדי
שהנפש.

על טעויות שעשיתי
אני צריכה לשלם.

בין כך
ובין כך

הגוף ישלם.

אני באמת במערכת יחסים רעה? שוב? אותם דפוסים? זה באמת רע? אני כל כך רוצה שזה יהיה טוב. אני מפחדת