לפני כשבועיים קיבלתי מכתב מצה"ל הקורא לי לזימון לצורך "שיחה" בלשכת הגיוס בירושלים.
ביום שני השבוע (לפני יומיים) הגעתי ללשכת הגיוס בירושלים כפי שנתבקשתי בצו, אולם אף אחד לא ממש ידע להגיד לי למה אני שם בדיוק...
לאחר שחיכיתי שם בערך שעה הובלתי לאיזה חדר, ושם חיכו לי שני אנשי שב"כ- אחד גדול וקרח והשני רזה עם שער שחור-אפור (לא ממש התעמקתי בפרטים שלהם) ולמעשה הם די הזכירו בלשים רק שהם היו נראים קצת פחות ארסים מבלשים.
הם סגרו את הדלת, ביקשו ממני לכבות פלאפון, כל דבר שיש עלי כגון MP3 וכד' להוציא לפתוח את התיק צד- בדקו שאין בו כלום ביקשו שאוציא כל דבר מתכתי כגון ארנק עם כסף קטן וכד' בדקו אותי עם גלאי מתכות למקרה שאני מסתיר עלי מכשיר ציטוט העלול לגרום לחשיפת פעילותם הסודית והחשובה או שאין עלי נשק... אפשרות א' ניראת לי הגיונית יותר.
התיישבתי מולם,מי שדיבר רוב הזמן היה הרזה.
הרזה- "קודם כל בוקר טוב" [השעה הייתה כבר 12 בצהריים אבל אצל החטיבה היהודית בשב"כ כנראה שזה עדיין בוקר...].
(עדיין הרזה-) "שלום אנחנו משירות הביטחון הכללי. ישנם מועמדים מסויימים לגיוס שצה"ל מבקש מהשב"כ שיערכו איתם ראיון לבירור אודות הגיוס..." [מוזר שצה"ל לא יכול לעשות את השיחה/בירור הזה בעצמו?! ומוזר על סמך המידע של מי בדיוק הצבא החליט שדרושה לי שיחה כזו!?] כאן בערך הפסקתי להחזיק ראש. יען הייתי מאוד עייף והנאום שלו היה חדגוני כאילו הוא למד אותו בעל פה או שהוא בלע קלטת... קיוויתי שזה יארך הרבה זמן כדי שאוכל להשלים שעות שינה. עצמתי את העיניים וניסיתי לנקר.
(עדיין הרזה-) "...ההתנהגות שלך חצופה, הזמן שלנו יותר יקר מהזמן שלך... (בטח, אם 12 בצהריים זה בוקר... ואחרי שייבשתם אותי יותר משעה עד שבאתם...) ...אנחנו נשאל אותך כמה שאלות אם תמשיך בהתנהגות המחפירה הזאת אנחנו נגמור את הסיפור..." הבטתי על השניים במבט מזוגג ועפוץ... פשוט לא הצלחתי לנקר...
(עדיין הרזה-) "אתה יודע למה אתה פה?"
....
הקרח- "אתה רוצה להתגייס לצהל?"
....
הרזה- "טוב אם זה ממשיך ככה אז איך אומרים בעברית? 'עוף מפה!'"
ובזה זה נגמר... כשזה כתוב זה ניראה ארוך. בפועל זה לא היה יותר מחמש דקות. אני מניח שבחלק מהמשפטים, הציטוטים והתיאורים לא דייקתי במאה אחוז. אחרי הכול זה לא באמת היה משהו מעניין במיוחד...
כמה נק' ודגשים שניתן ורצוי ללמוד מהסיפור.
1- די ברור שהשיחה הזו לא הייתה נחוצה לצורך הגיוס.
2- מעניין לראות ששוב ושוב עושים שימושים פוליטיים בצה"ל נגד המתנחלים. בעוד לרבנים כגון הרב אליעזר מלמד "אסור לערב צבא ופוליטיקה"...
3- ידע כל נער עיברי שעומד למבחן כזה שימלא פיו מים. וזהו! [מי שרוצה אני מכיר דג זהב אחד שיכול לתת שיעורים כיצד סותמים את הפה- בחינם].
4- כל אדם שעבר סיפור בולשביקי שכזה שירוץ מייד לפרסם את זה בכל מקום אפשרי [אם מישהו רוצה הוא מוזמן להפיץ גם את הסיפור הזה היכן שבא לו] חשוב לחשוף כמה שיותר את המערכת האפילה הזאת.
ביום שני השבוע (לפני יומיים) הגעתי ללשכת הגיוס בירושלים כפי שנתבקשתי בצו, אולם אף אחד לא ממש ידע להגיד לי למה אני שם בדיוק...
לאחר שחיכיתי שם בערך שעה הובלתי לאיזה חדר, ושם חיכו לי שני אנשי שב"כ- אחד גדול וקרח והשני רזה עם שער שחור-אפור (לא ממש התעמקתי בפרטים שלהם) ולמעשה הם די הזכירו בלשים רק שהם היו נראים קצת פחות ארסים מבלשים.
הם סגרו את הדלת, ביקשו ממני לכבות פלאפון, כל דבר שיש עלי כגון MP3 וכד' להוציא לפתוח את התיק צד- בדקו שאין בו כלום ביקשו שאוציא כל דבר מתכתי כגון ארנק עם כסף קטן וכד' בדקו אותי עם גלאי מתכות למקרה שאני מסתיר עלי מכשיר ציטוט העלול לגרום לחשיפת פעילותם הסודית והחשובה או שאין עלי נשק... אפשרות א' ניראת לי הגיונית יותר.
התיישבתי מולם,מי שדיבר רוב הזמן היה הרזה.
הרזה- "קודם כל בוקר טוב" [השעה הייתה כבר 12 בצהריים אבל אצל החטיבה היהודית בשב"כ כנראה שזה עדיין בוקר...].
(עדיין הרזה-) "שלום אנחנו משירות הביטחון הכללי. ישנם מועמדים מסויימים לגיוס שצה"ל מבקש מהשב"כ שיערכו איתם ראיון לבירור אודות הגיוס..." [מוזר שצה"ל לא יכול לעשות את השיחה/בירור הזה בעצמו?! ומוזר על סמך המידע של מי בדיוק הצבא החליט שדרושה לי שיחה כזו!?] כאן בערך הפסקתי להחזיק ראש. יען הייתי מאוד עייף והנאום שלו היה חדגוני כאילו הוא למד אותו בעל פה או שהוא בלע קלטת... קיוויתי שזה יארך הרבה זמן כדי שאוכל להשלים שעות שינה. עצמתי את העיניים וניסיתי לנקר.
(עדיין הרזה-) "...ההתנהגות שלך חצופה, הזמן שלנו יותר יקר מהזמן שלך... (בטח, אם 12 בצהריים זה בוקר... ואחרי שייבשתם אותי יותר משעה עד שבאתם...) ...אנחנו נשאל אותך כמה שאלות אם תמשיך בהתנהגות המחפירה הזאת אנחנו נגמור את הסיפור..." הבטתי על השניים במבט מזוגג ועפוץ... פשוט לא הצלחתי לנקר...
(עדיין הרזה-) "אתה יודע למה אתה פה?"
....
הקרח- "אתה רוצה להתגייס לצהל?"
....
הרזה- "טוב אם זה ממשיך ככה אז איך אומרים בעברית? 'עוף מפה!'"
ובזה זה נגמר... כשזה כתוב זה ניראה ארוך. בפועל זה לא היה יותר מחמש דקות. אני מניח שבחלק מהמשפטים, הציטוטים והתיאורים לא דייקתי במאה אחוז. אחרי הכול זה לא באמת היה משהו מעניין במיוחד...
כמה נק' ודגשים שניתן ורצוי ללמוד מהסיפור.
1- די ברור שהשיחה הזו לא הייתה נחוצה לצורך הגיוס.
2- מעניין לראות ששוב ושוב עושים שימושים פוליטיים בצה"ל נגד המתנחלים. בעוד לרבנים כגון הרב אליעזר מלמד "אסור לערב צבא ופוליטיקה"...
3- ידע כל נער עיברי שעומד למבחן כזה שימלא פיו מים. וזהו! [מי שרוצה אני מכיר דג זהב אחד שיכול לתת שיעורים כיצד סותמים את הפה- בחינם].
4- כל אדם שעבר סיפור בולשביקי שכזה שירוץ מייד לפרסם את זה בכל מקום אפשרי [אם מישהו רוצה הוא מוזמן להפיץ גם את הסיפור הזה היכן שבא לו] חשוב לחשוף כמה שיותר את המערכת האפילה הזאת.