הבודהות אינם אלים שהתגשמו בגוף, ואינם בני אדם שהפכו לאלים - הם בני אדם ש"התעוררו" באופן מלא והצליחו להימלט ממעגל הסמסקרות ולהשיג חידלון. הבודהיזם אינו תופס אלוהים בכלל, לא כיש ולא כאין. יש רק מציאות ואין לה מקור, היא מעגל אוטומטי נצחי. אין רצון, אין רוצה ואין רצוי. יש סבל ויש דרך לצאת מהסבל, הא ותו לא.
אני לא יודע על איזה משקעים אתה מדבר ומאיפה הבאת את זה. הבודהיזם הוא קדום ועתיק כמעט כימי תורת ישראל, והרעיונות לא השתנו. ההתפתחות הייתה בטכניקות, בהסברה, וכדומה. הלימודים הבודהיסטים הם א-תאיסטים. תקרא קצת בפנים.
יש מקומות במזרח בהם האלילות חיה לצד הבודהיזם, כמו למשל בשינטו היפני - אבל זה לא "בודהיזם" אלא "שינטו". זה, להבדיל, כמו עבודה זרה בשיתוף - אני מתכוון לומר שאלה שתי מערכות של אמונות שגרות באותו בית. הן באות לפעמים ביחד אבל הן שני דברים שונים.
בבודהיזם אין עבודת אלילים במובן הרגיל של המילה. ההקרבה והשתחוואה היא אכן מעשה לא רציונלי כי הבודהה, אף בודהה, לא נהפך לאל. להיפך, הבודהה לא קיים יותר. רק הזיכרון עליו. הוא עצמו חדל מהקיום לגמרי. סוג של "כרת" סופני, אם תרצה. התאיינות.
יש אמנם גם בודהה שהפך לבודהיסטווה אבל המשמעות היא שהוא בוחר להתגלגל שוב ושוב - למרות שפתח את הדלת אל מחוץ לסמסקרה - כדי להמשיך ללמד את האנושות את הדרכים להתעוררות. זה לא ישות שאם תיתן לה מנחה אז היא תוריד לך גשם כי היא לא אל כזה, היא לא כוח טבע. היא מורה. לא אל, אלא מורה. זה אדם שלמעשה נמצא בינינו שוב פעם בדמות אדם כלשהי.
רק עכשיו, מתוך ההבנה הזו אפשר לגשת לשאלות ההלכתיות. לא ברור לי בכלל שמדובר בעבודה זרה דאורייתא. הייתי כמובן גוזר על זה מדרבנן, בגלל שבפועל זה כולל הקרבה והשתחוואה לפסל, אבל זה שונה לגמרי מעבודת אלילים אמיתית.
