אין שם שום הבנה על זוגיות

''הוא בן אדם טוב, באמת. וגם אבא טוב'' חבל לפספס ככה סתם עוד בית,

בקשר לאישיות אולי תנסי להתייעץ עם עדנה נבון היא מבת עין יש לה נראה

לי סרטונים ביוטויב בד בבד תנסי לשמוע הרצאות של הרב אבנר קווס על זוגיות

ושלום בית,גם אני מתייגת לך ''נגמרו לי השמות'' בטח היא תיתן לך כיוון מחשבה אחר

@נגמרו לי השמות

כתבת מהמםם וברור,

לפי מה שתיארת זה לא מצב שאינו פתיר, זה מצב שמצריך התערבות חיצונית, לא משו שאפשר לפתור לבד,

להגיע למטפל טוב צריך סיעתא דשמיא רצינית, זה לא פשוט כלל,

אין שנאה, צריך להעלות את הדברים להבין את הקשיים ולהגיע לאהבה, אין מירבות הילדים לא רואים דברים כאלה זה נפלא!!!!

עבור הילדים ודאי וודאי שטוב להם כך, לעיתים עדיף לידלים וויכוחים בין ההורים ולא גירושים, וזו לא אך דעתי...

אז לפני שחושבים על גירוישן, ועדיף לחשוב על כך כמה שפחות כי לעיתים כשחושבים זה נכנס.. ומתחיל להיראות בסדר והגיוני... לפעמים זה נראה ששם יתחילו החיים הורודים, ההפך הגמור, כך זה נראה במצב שלך לפחות,

לנסות ללכת לטיפול רגשי זוגי, ויש לי להציע לך בפרטי אם תרצי, מבטיחה לך שיעשה לכם רק טוב, בG"ה לא תבינו אחר כך איך חשבת על להתגרש,

מטפל שגם אנחנו נמצאים אצלו, והטיפול הוא טוב הוא שורשי הוא מכיל, ייעוץ זוגי ולא מטפל עם נגיעות,

ועוד נקודה חשובה טיפול רגשי לך לבד זה אסון, את מתקדמת והוא לא, וגם האיזון שעוד יש בינכם מופר, זו טעות שלא מובילה למקומות טובים יותר, לתשומך ליבך,

מעבר לזה היה לי עצוב מאוד לקרוא אותך והלוואי ויכולתי לעזור יותר,

מעריצה אותך,

צריך להתשדל כמה שיותר להרבות בתפילה באמונה שהכל לטובה ובהודאה, הודאה הודאה הודאה!!!

אולי תלוי במצב הזוג??

לא נסיון אישי שלי, אננחנו מטופלים באופן זוגי,

אם הבעל לא רוצה, אולי זה עדיף מכלום, אבל כך הבנתי כך לימדוני ונשמע גם הגיוני מאוד האמת,

הייתי בוחרת טיפול אישי בתור אופציה אחרונה בהחלט 

''אוירה נעימה בבית'' כמה שזה מוסיף המילה הטובה ישר כוח.

ה' שפתי תפתח

יקרה,

את צודקת. אנשים באמת מתגרשים (גם) מדברים כאלה.

ואת צודקת שאלה לא חיים, במובן שאלה חיים שחסרה בהם חיות.

ואת צודקת שעדיף ממש שהילדים יגדלו עם הורים שמנהלים זוגיות אחרת ממה שאתם חווים כעת.

וטוב מאד שפתחת את הדברים וכתבת את הפוסט הזה. קשה עד מאד לחיות יום אחרי יום, שבת אחרי שבת, חודש אחרי חודש ויום הולדת אחרי יום הולדת ככה. ומכיוון שזוגיות זה דבר פרטי בסך הכל, אני מתארת לך שאת נמצאת במקום מאד-מאד בודד בלב 💔. אז טוב מאד ששיתפת אותנו והלוואי והשרשור הזה יעזור לך מול התחושות המאד לא פשוטות שממלאות אותך.

יש כמה נקודות שעלו לי כשקראתי אותך:

את מרגישה שהאהבה נגמרה - אהבה היא משאב. אחד המשאבים הכי יקרים שיש לנו בעולם. בואי נשווה אותה רגע לשמאב חשוב אחר: כסף. תדמייני זוג שמתחיל את החיים עם סכום מכובד מסוים של כסף, ומשתמש בו, ומשתמש בו, ומשתמש בו... אחרי תקופה, המשאב 'כסף' באמת ייגמר. אבל אם הזוג הזה יבחר להשקיע חלקים ניכרים מהכסף הזה, סביר שהסכום ההתחלתי פשוט ילך, יגדל ויצמח. 

ככה בדיוק פועלות האהבה והזוגיות. אם ניתן להן להתגלגל מעצמן, מכוח האינרציה - יש סיכוי די גבוה שבאיזשהו שלב הן תעצרו. שהן תגמרו. שלא יישאר שום דבר מהן. 

אבל אם נהיה מוכנים להשקיע, השמיים יהפכו להיות הגבול.

ההשפעה של ההורות על הזוגיות - אני לא חוויתי את מה שאת מתארת לאורך תקופות של שנים. אבל זה כן משהו שמוכר לי מתקופות קצרות יותר. שארכו כמה חודשים או כמה שבועות (תלוי בתקופות). לצד היופי והסיפוק האינסופיים שההורות מביאה איתה, היא גם מביאה מטען אדיר של -

- עייפות

- דאגות

- אחריות

- עלויות כספיות

- בעיות קטנות וגדולות

- מפגשים עם הצדדים הפחות זוהרים שבתוכנו 

- החלטות שצריך לקבל

- סזיפיות

- מטלות בלי סוף

- ביקורים אצל רופאים וכו' וכו' וכו'

היינו רוצים לשמר את הפניות שהייתה לנו אחד לשנייה כשהכרנו וכשהתחתנו, אבל כל הכוחות הנ''ל פשוט 'משיגים' אותנו. הכוחות האלה רבים, גדולים וחזקים והם לכאורה משחקים נגדנו. נגד הזוגיות שלנו. הם לא משאירים לה מקום!

הסופרת ואם ל-7 נגה הולמן כותבת שזה כמעט חייב לקרות, שבשלבים הראשונים של ההורות שלנו, הזוגיות שלנו תידחק החוצה. אני מאמינה שיש זוגות שזה יפסח עליהם ושיש יוצאי מן הכלל. אבל ככלל, זה נשמע לי דבר שמאד הגיוני. הורות היא לא פחות מצונמי, שמבלבל ומבלגן את כל מה שהכרנו עד עכשיו. אנחנו נבנה סדר חדש, אבל זה לוקח זמן, הרבה זמן... וכן, גם כמה שנים טובות זה זמן סביר כדי ללמוד להסתגל לדבר הזה ולהבין איך מתנהלים בצורה טובה בתוך המציאות החדשה הזאת, בלי לוותר על שום חלק קריטי של החיים (כמו זוגיות. או טיפול בעצמינו). לי עזר מאד לקרוא את הדברים שחור על גבי לבן ככה. מצאתי בם הסבר, נרמול והקלה.

תיעדוף - עדיין, גם אם כל הנ''ל נכון, אנחנו בסופו של דבר רוצים לשמור על הזוגיות שלנו. וכדי שזה יקרה, אני חושבת שאין קסמים. צריך 'פשוט' לתעדף את הקשר בינינו גבוה-גבוה-גבוה בסדר העדיפויות לנו.

כמו ההורות שלנו. הרי לא יעלה על הדעת שנרים ידיים ולא נשקיע יותר בהורות שלנו. ברור לכל אחד מאיתנו שכדי שהילדים שלנו יגדלו להיות אנשים טובים, אנשים מחונכים, אנשים שמחים בנפשם ובריאים בגופם, אנחנו מוכרחים להשקיע המון-המון-המון. אחרת, זה פשוט לא יקרה.

ויש שאומרים שזוגיות היא דבר שצריך לתעדף אפילו *יותר* מההורות. בכנות אספר לך שאני נתקלתי לראשונה בסדר עדיפויות כזה דווקא מפה, מכמה ניקיות בפורום, כמו @קופצת היקרה. כי ההורות שלנו בסופו של דבר נשענת (גם) על הזוגיות שלנו. (גילוי נאות, אין לי דעה על השאלה הזאת, מה צריך לזכות לתיעדוף גבוה יותר, ההורות שלנו או הזוגיות שלנו. אבל זה לא כל-כך משנה. הפואנטה היא שזוגיות צריכה להיות בין המקומות הראשונים בהחלט בסדר העדיפויות שלנו).

אפשר להבין את זה בשכל אולי, אבל כדי שזה יניב פירות, צריך להוריד את הקונספט הזה של תיעדוף למציאות.

והדבר הזה עשוי לבלגן לנו לגמרי את הסדר שהכרנו עד עכשיו! 🙂

- כי זה אומר לתת לקשר שלנו את מיטב השעות שלנו (לפחות אחת לכמה ימים), כשאנחנו ערים ועם כוחות. והדבר הזה עשוי להיות על חשבון שעות העבודה או על חשבון שבתות אצל ההורים או כל דבר חשוב אחר שהתרגלנו אליו.

- זה גם יכול לבוא לידי ביטוי בהשקעת מיטב כספינו בדמות בייביסיטר / יציאה לבית קפה / רכישית ספרים או קורסים דיגיטלים בנושאים שקשורים לזוגיות / מימון יעוץ או טיפול זוגי...

- כי זה אומר אולי שגם אם לא חגגנו ימי הולדת אחד לשני כבר שנים, עדיין אפשר להתחיל. אז זה בטח יהיה מוזר, וירגיש מאולץ ולא טבעי. ומביך אולי. אבל זה נקרא לתעדף את הקשר שלנו. לשים אותו במקום גבוה יותר מהמבוכה הזאת או מהקושי לצאת מהמוכר והרגיל שלנו. כדי להשיג משהו טוב יותר בע''ה.

אני יכולה לספר לך שכשהזוגיות שלנו יורדת קצת בסדר העדיפויות שלנו (מכל מיני סיבות, ולפעמים זה פשוט בגלל נסיבות שנוחתות עלינו), אנחנו מרגישים מהר מאד איך הקשר נפגע. ולפעמים זה מתפתח למשברים של ממש. ואין מה לעשות. ברגעים האלה, צריך כל פעם מחדש לבחור לקום, להפשיל שרוולים ולעבוד מה זה קשה. הזמנים האלה הם ממש לא כייפים. בין אם זה בא לידי ביטוי בעצבנות ובמריבות (שאני מבינה שזה לא המקרה אצלכם). ובין אם זה בא לידי ביטוי בתחושה של ניכור, שבו כל אחד עסוק בדברים שלו ופשוט לא מתעניין בשני. אבל אז בוחרים לחזור לעבוד - ומגלים, כל פעם מחדש, עד כמה זה היה שווה ב''ה.

כי זוגיות טובה משפיעה על הכל בסופו של דבר. זוגיות טובה (ביחד עם הורות ומימוש עצמי), זה באמת טעם החיים - כמו שכתבו לפניי. זה תורם לתחושת האושר שלנו, לאווירה טובה בבית, להרגשה של שייכות, של בית. וזה משפיע דרמטית על האיזון הנפשי של הילדים שלנו.

''אני דווקא כן משתדלת לראות אותו אבל מרגישה שהוא אדיש אליי לחלוטין. והוא בטח יגיד את ההיפך'' -

המשפט הזה נתן לי ים של תקווה לגבי המצב שלכם!!!

אני אנסה להסביר לך למה. מה אני שמעתי כאן?

שאת משתדלת! שיש לך רצון טוב ושאת מנסה, איפה שידך משיגה.

ושהוא מן הסתם גם יגיד שהוא משתדל! שיש לו רצון טוב ושהוא מנסה, איפה שידו משיגה.

ושזה עדיין לא מספיק.

כי המאמצים שלך איכשהו לא 'מגיעים אליו'.

והמאמצים שלו איכשהו לא 'מגיעים אלייך'.

יכול להיות שזה קשור לחוסר בכלים בתחום של תקשורת. אולי לזה את רומזת כשאת כותבת שהתקשורת שלכם הייתה על הפנים עוד מקודם ועכשיו בכלל. ובמקרה כזה, יש עוד עולם שלם שאתם יכולים לגלות. חוסר בתקשורת הוא עניין פתיר ממש!!! אפשר לקרוא על זה, אפשר לרכוש קורס ואפשר ללכת ליעוץ / טיפול יותר מתאים ממה שניסיתם. רק כדי לסבר את האוזן, יש מושגים שלמים שכדאי להכיר, להפנים ולתרגל כמו:

* 'שפת האני' (לדבר בלשון 'אני')

* שפת הצרכים (לבטא את מה שמרגיש לנו חסר)

* שיטת האימגו (שהיא שיטת תקשורת מדהימה ממש. אם תרצי אכתוב לך איך זה עובד)

* שיטת המספרים (למקרה של קונפליקט או אי הסכמה. כנ''ל. אם תרצי אכתוב לך איך זה עובד)

* ובטוחה שיש עוד הרבה כלים טובים שכאלה

יכול להיות שזה קשור להבדל בין 'שפות האהבה' שלכם. המושג ''שפות אהבה'' נתבע על-ידי מישהו בשם ג'ון גריי. יש הרבה חומר ברשת ויש לו גם כמה ספרים בנושא. בגדול יש כמה 'שפות' לאהבה. כמו מילים, מגע, מתנות, זמן איכות ביחד או עזרה לשני. אם אחד מבני הזוג מדבר בעיקר שפה אחת והשני שפה  אחרת, שניהם יכולים לנסות לבנות קשר אוהב במשך שנים ולפגוש חוסר הצלחה. כי זה כמו לדבר ביפנית למישהו שמבין רק צרפתית).

יכול להיות שזה קשור לחוסר בזמן ממוסד שהוא שלכם. זה סוד ישן אבל בעיניי אחד הגדולים בעולם. זוגיות זקוקה לזמן! למרחב! למפגשים קבועים!

אנחנו מדברים על מי שאנחנו, בשאיפה, רוצים לחיות בצוותא עד גיל 120!

אנחנו מדברים על מי שעמדנו איתו מתחת לחופה ושאיתו כרתנו ברית!

אנחנו מדברים על אבי או אם הילדים שלנו!

אנחנו מדברים על מי שבעקרון אחנו אמורים לממש גם קרבה בפן הגופני!

אנחנו מדברים על מי שחי איתנו באותו הבית!

מדובר בקשר מהותי כל-כך, חשוב כל-כך, יקר כל-כך ועדין כל-כך... והקשר הזה זקוק לזמן ולמקום כדי לפרוח. לעניות דעתי, מפגש קבוע של כמה שעות טובות, ככשני בני הזוג במצב טוב מבחינת הכוחות שלהם, אחת לשבוע לפחות - זה דבר בסיסי ממש. 

ואני יודעת שזה קשה ממש להכניס משהו כזה ללו''ז!!! אני באמת באמת יודעת. אבל צריך להבין ולהפנים שגם טיפול זוגי זה קשה להכניס. שגם הליכים שקשורים לגירושין חס ושלום זה קשה להכניס. שגם הסעות לילדים מהבית של הגרוש של הבית שלנו חס ושלום, זה קשה להכניס... כנ''ל לגבי ההשקעה הכספית שמפגש כזה עשוי לדרוש. עולה יותר להיות בטיפול זוגי או לממן גירושין או את החיים שאחרי הגירושין חס ושלום...

יכול להיות שהקושי הזה בתקשורת קשור לחסימה רגשית של אחד מכם. במקרה כזה אולי שווה לשקול טיפול פרטני או זוגי כדי להצליח לפרוץ את החומות האלה...

יקרה, אני כתבתי לך את כל זה כי אמנם מצבכם לא פשוט היום.

אבל בעיניי הוא לא אנוש ולא אבוד.

נשמע שאתם שני אנשים טובים ועם רצון טוב

שסך הכל הלכו לאיבוד קצת בים הסוער והעמוס של החיים

ושזקוק לעוד כלים או לעוד הכוונה, ו*אולי* לעזרה חיצונית גם.

אבל כולנו בסך הכל כאלה, מי פחות ומי יותר... 🙂

אנחנו לא מגיעים לנישואין עם כל מה שאנחנו זקוקים כדי לצלוח את המסע.

אנחנו עושים צעד ועוד צעד, ונופלים, ונפצעים, ופונים לעזרה, פותחים ספרים, פותחים שרשורים, עושים עוד קצת ניסוי וטעייה, מתקדמים, מתרסקים שוב, בוחרים לקום, צוברים עוד קצת ניסיון, ועוד כמה הצלחות לרזומה... וככה, לאט, לאט, בסבלנות גדולה ובראייה שמתרחבת עם השנים ועם ניסיון החיים, בונים משהו מתוק, מדהים וממלא ❤

לבסוף, אני יודעת שהיא כבר תויגה, אבל אני אקרא שוב ל@נגמרו לי השמות הנפלאה. יש לה מערך מדהים על נושא ''מהות הנישואין'' ועוד טקסט פותח עיניים ממש על המשמעויות הרבות של הבחירה בגירושין חס ושלום. אולי היא תוכל להעתיק לך כאן ותוכלי לקבל מהם עוד הרבה חומר למחשבה בע''ה.

מאחלת לך את כל הטוב והברכה שבעולם! ואני שולחת לך הרבה הרבה כוחות. אני יודעת שהדרך לא קלה, מעייפת ויכולה להיות גם מייאשת. הלוואי ותקבלי את כל הכוח שאת צריכה כדי להמשיך לצעוד קדימה ושתזכי שהמילים ''הזורעים בדמעה, ברנה יקצורו'' יתגשמו בך ובבעלך היקר. ברכה והצלחה יקרה! ❤❤❤

איזו כתיבה!!! והסבר וידע....

זה בא מהפורום ההשראה הזו?

אלופה 

קראתי בשקיקה 

את פשוט מיוחדת! איזו תגובה מושקעת ומלמדת... 

תודה גם בשמי.

נגעת לי בלב

וכמה נכון

כותבת בחסד עליון..

שאלה שתמיד חשבתי עליה מנצלשת - 

האם כדאי להשקיע ביותר זמן ביחד או בפחות (כלומר דייט זוגי שבועי שמרבים לדבר עליו ) ? כי יש כאלו הסוברים שבזמני מתח דווקא לא לדבר אחד עם השני  אלא להיות כל אחד עם עצמו יותר טוב

או אשאל יותר מדויק - מה המינון המדויק (או הכלל) לכמה להפגש ולדבר זה עם זו? לפעמים זה רק גורם לתסכול .. שהשיחה לא מספיק נחמדה או בנושאי שיחה לא מספיק מענינים ולכן מתסכל ועדיף לוותר עליה מראש...

בס''ד

ממש תודה בחזרה על המילים החמות והמרגשות ממש! ושוב חיבוק על אתמול בבוקר (אאל''ט כבר שלחתי לך אחד בשרשור של זמן רנה) ❤

וואו! הילדים שלך בחינוך ביתי!!! איזה מדהימים אתם! איזו מדהימה את!

(הייתה תקופה ששקלתי את זה יחסית ברצינות אבל בסוף ירדתי מזה...)

לגמרי יכול להיות שהדייט הזה של ערב שבת עונה לכם על הצורך הזה של ''להיפגש כמו שצריך'' פעם בשבוע!

נשמע שזה זמן איכותי, שאתם בפניות ועם כוחות, ושאתם מצליחים לקיים שיחות משמעותיות... מה חסר?🙂

(ועכשיו מובן עוד יותר למה זה הניק שלך )

(אנחנו, בערבי שבתות, פשוט קורסים מעייפות. לא נשאר מאיתנו כלום כמעט...)

[אצלנו, אמנם עם הקורונה (סגרים / בידודים) קיימנו כמה וכמה דייטים משמעותיים במרפסת כשהילדים הושבו מול מסך - אבל בכללי יוצא יותר איכותי כשאנחנו מצליחים לצאת לבחוץ. כי בבית כל דבר בערך מזכיר לנו דברים שאנחנו צריכים לעשות. החוץ לעומת זאת עוזר לנו להתנתק. אבל כשאני חושבת על זה, השבת ממש יכולה ליצור את הניתוק הזה - זה הרי זמן שאי אפשר לעשות כל מיני דברים ושגם אי אפשר לדבר על כל מיני דברים]

מסכימה איתך במיליון אחוז ומחזקת את ידייך ממש!!! כמו שחשוב לתעדף את הזוגיות בין הדברים הגבוהים ביותר בסדר העדיפויות שלנו, כך צריך לעשות גם עם עצמינו... ומבחינה מסוימת, זה חושב במיוחד אם את כל הזמן נמצאת בבית עם הילדים (אמנם הילדים שלנו לא בחינוך ביתי אבל במצטבר הייתי כבר 5-6 שנים בבית עם הקטן התורן). המפגשים האלה עם עצמי ממש תורמים חד משמעית לבריאות, לשמחה ולתפקוד שלי ב''ה. הזמנים האלה באים עם מחירים ובעלי ואני משלמים אותם מתוך הבנה והפנמה שזה משהו חשוב מאד שכדאי לתעדף גבוה.

שבת שלום ❤❤❤

בס''ד

זה לגמרי סיפור... סיפור יפהפה וראוי להערצה ממש!

איזה כיף שאת רואה בזה ברכה ב''ה!

ובע''ה הזמן שלך לצאת לעבוד עוד יגיע!

(ומבינה לגמרי את השיקול להשאיר בבית בזמן כזה מורכב...)

שבת שלום יקרה!

תודה רבה לך על ההשקעה , מקסימה שאת

בירור הרצון שלך.

איפה את מרגישה שאת עומדת כרגע.

איפה את רוצה להיות.

מה את רוצה לבחור, מה את לא רוצה לבחור

אילו מחירים את מוכנה לשלם

אילו מחירים את לא מוכנה לשלם

אילו רווחים את חייבת שיהיו 

ואלו לא

ופשוט מקום שתוכלי לברר את כל הדברים בצורה מסודרת, אפילו רק עם עצמך אם אין שיתוף פעולה מצד בעלך.

אני חושבת שדבר כזה יכול לעזור ולתת תמיכה בדרך, הגם שאיננה קלה כלל, אבל מקום בו תוכלי לבחון את הדברים בצורה עמוקה, מסודרת, נכונה לך, מיטיבה איתך, עם דמות שתרגישי שעוזרת לך ונותנת לך כלים, שיקוף, אמפתיה, תובנות, מקום.

וכאשר הדרך שלך תהיה ברורה,

כאשר אותו הרצון שלך יהיה ברור לך - משם כבר הצעידה עצמה באותה דרך יכולה להיות יותר סלולה

(זה לא אומר כמובן שזה יהיה קל, אלא שהודאות עצמה, היציאה מהמקום המבולבל וחסר אונים, מהמקום של הספק - אל מקום של בהירות וודאות - הוא עצמו יוכל לתת כוח).

שולחת לך חיבוק גדול גדול ותפילה כנה להצלחה שלמה ושתזכי ב"ה בקרוב ממש לישועה שלמה ולמצוא את הדרך לאושר שלבך מחפש 🙏❤🙏

ורוצה להצטרף גם לכל תגובותיהן החכמות של כל הנשים הנפלאות שכאן,

ובמיוחד להצטרף לכל מילה מדהימה וטובה של @קמה ש. המופלאה, - תודה לך על התיוג, והתגובה שלך פשוט מדהימה אין לי מילים! כתבת כ"כ עוצמתי ונכון ומחזק ופשוט נפלא!!!

כל מילה ומילה שכתבת, כל הלב הטוב הזה שלך, כל הרצון להשפיע טוב לאחר... זה כ"כ ניכר וכ"כ עוזר ותורם ומאיר ומרים ואת פשוט קסם של בן אדם!!!

ותודה רבה גם לך @רויטל. יקרה על התיוג 🙏

עם ההטרדה עם ההערות כאלו

זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי

אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)

בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב

כי זה לא פוגעני בעיניהן

אלא שיח מתוך קנאה

ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)

אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון

ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.

ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.

אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...

חיבוק❤️

בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב

לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.

לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.

בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.

ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..

הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰 

אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.

אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.

אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...

אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?

כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.

בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂

ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.

אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.

אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.

אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.

שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.

כך גם במשקל.

אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.

אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.

מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,

אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,

ולא בצד השני.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏

ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️

של השיח שהוא עליי ולא על האחר.

ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍

אז אין לך מה לחשוש❤️

ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך.. 

בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.

אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך

זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל

ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!

הזוי ..

ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-

עוד רגע את נעלמת

את בטוחה שאת אוכלת?

מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...

למה את ככ רזה?

ועוד ועוד 🤦

פשוט

לא

רלונטי!!

אוף 

והדוגמאות שנתת- בדיוק!

אחד לאחד...

ואם זה היה הפוך- אז היה ברור לכולם למה זה לא לגיטימי.

בתור נערה קראו לי ילדת שואה

עפרון..

ומוכרת בחנות בגדים שאלה אם צריך להזמין את הרווחה כי כנראה אין לי אוכל בבית . פשוט מעצבןןן ולאישה מלאה בחיים לא ידברו ככה כי זה פוגע..

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)

אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים

והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות

היה פה ערב יפה ב"ה.

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

לא נכנסתי לאינטרנט בכלל, אבל נזכרתי במשהו שהייתי צריכה לברר ומפה לשם התעכבתי עם הפלאפון מעבר למה שתכננתי...

מקווה שמחר ילך טוב יותר..

הייתי כמעט 3 שעות ללא...

שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.

ואי כזה משמח לשמוע!

קשור מאוד לנושא השרשור

הרב אייל ורד:

הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...

הצפון זה אזור מאוד מאוד נרחב

למה את מתכוונת? אזור הגולן/ הגליל העליון/ אזור חיפה והקריות/ אזור עפולה?

אבל אנחנו מגיעים מרחוק

כמעט לא מכירים את הצפון

ככה שגם נסיעות של שעה מיעד ליעד זה משתלם לנו

גמישים

זה לונה פארק שווה ממש שכל המשפחה תהנה עם מלא מתקנים.

אולי מדעטק בחיפה גם יתאים, זה מוזיאון מדעי. הגדולים שלך מאוד יהנו הקטן פחות.

אפשר לעשות רכבלית בחיפה במחיר בדיחה של נסיעה בתחבורה ציבורית.

זה ישוב דרוזי הם ממש בסדר ונחמדים ומפוצץ שם יהודים

אין שם אוכל כשר מין הסתם חח אז הם מקצים למעלה קומה שאפשר לשבת בה ולאכול..

לא יודעת איך זה יהיה לכם עם המזג אוויר.

בטיולים בטבע באזור עמק המעיינות יש המון המון נחלים יפייפים.

מקומות פתוחים כנראה שמאוד בוצי עכשיו

אבל שמורות טבע בתשלום בטח יהיה יותר פשוט עם שבילים מסודרים.

אתם יכולים גם להצפין עוד יותר ולהגיע לבנייאס ולשמורת תל דן וכמובן לחרמון - לדעתי עכשיו עוד לא מושלג.

בטח שרוצים טבע

אני בונה על השמש שבעז"ה לא יהיה קור מטריד

וכמובן אלביש היטב

הבת שלי רוצה אגמון החולה

זה שווה?

וכמובן אשמח לעוד רעיונות למלא את הימים

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לא שאיבות אבל כוס טפטופים. לי ממש עזר בלילות הראשונים, גם לא התעסקתי עם סטריליזציה זרקתי את הטיפות שהוצאתי. לא הסוג שמתלבש שלא כזה שאפשר טיפה ללחוץ אז זו שאיבה סופר עדינה, הוצאתי כמה מל וזה עשה הבדל. אבל זוכרת את זה יותר מיומיים...

מזל טוב, תרגישי טוב!!

תקפיאי מגבות עם מים שסחטת או פדים רטובים

)אני לקחתי מהבית חולים כמה פדים קפואים כאלה וכלפעם שהתחמם עלי הקפאתי שוב)

ושימי על עצמך איפה שגדוש וכואב

אצלי ממש עזר 

עדיין כואב...

ועד שהקטנה ישנה אני לא מצליחה לישון מהכאבים

ואני לוקחת אדוויל

אצלי עובר לחלוטין בערך שבוע אחרי הלידה.

אני כן שאבתי עד להקלה משמעותית, בהתחלה אפילו פעמיים-שלוש ביום ואז פעם ביום, ראיתי שאצלי זה לא הגביר את החלב (עובדה שאחרי מספר ימים זה ירד) אבל מאוד הקל ומנע דלקת (באחת הלידות הקודמות ניסיתי בלי לשאוב כי אומרים שזה לא נכון לשאוב בשלב הזה, כן סחטתי ועיסיתי את המקום ונוצרה לי דלקת).

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

אם יש לילד מספיק בגדים הייתי מכינה תיק עם 4-5 סטים, פיג'מה וכו' כדי שיהיה מוכן כבר

אם לא אז מכינה תיק עם דברים ליום- יומיים של הלידה ואחכ שבעלך יביא לו את השאר להורים שלך

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

1. כן כדאי להביא איתך משאבה ידנית, לא תמיד צריך אבל יש מקרים שצריך ותמיד טוב שיהיה לך כבר בביח

2. כן עדיף

תכיני תיק רק לזמן השהות בביח ולפני שאת נוסעת להורים תעברי בבית ותכיני לך תיק

ולילד הפעוט תביאי 10 חליפות ו-2 פיג'מות לא תצטרכי יותר מזה לדעתי

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

לגבי להרגיש שקופה, בחוויה שלי אם את רוצה לשמוע מחמאות מהורים תתחילי את לשתף אותם בדברים טובים על הילדים שלהם. יש לי תלמידים שיותר קשה לי איתם (לא כאלה שהופכים כיתה ואין להם שום עניין ללמוד, אלא כאלה שכן רוצים רק קשה להם) ואני שולחת הודעות פירגון להורים ולמחנך שלהם. הם מחכים לזה. אנחנו מדברים על זה בתחילת שיעור שאני אשמח לשלוח הודעה לאבא/אמא שלך לשמח אותם. גם תלמידים בכיתה י זה חשוב להם. ואז ההורים מחזירים פרגון. לפעמים כתשובה להודעה. לפעמיים בהזדמנות אחרת בשיחת טלפון או משהו כזה אז אומרים לי כמה זה משמעותי שאני רואה את הבן שלהם, ושהוא אוהב ללמוד אצלי, ושמשמח אותו ההודעות ממני וכו...  

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

הזמינו אז סופגניות מעוצבות באריזה

השנה בגנים של הילדים שלי הביאו להם היום ארוחה/ כיבוד לכבוד יום המורה. 

בערב

במהלך היום אני בסדר

ככה גיליתי על ההריון..

לא יודעת לתת הסבר הגיוני, אבל תכלס זה מה שהיה.

שיהיה הריון תקין וקל בעזרת ה', בידיים מלאות❤️

וואי הלוואי

יש עוד קצת זמן עד שאוכל לבדוק

אבל נחכה בסבלנות

זה קרה אתמול בערב מתישהו

לא להאמין כמה אני מכורה😂

אצלי מתעדכן רק בכניסה ויציאה מהפורום ולא מריפרוש הדפדפן

@משה

רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט

עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם

ושהצלחתן לענות

ושהצלחתי לראות🤣