ה' שפתי תפתח
יקרה,
את צודקת. אנשים באמת מתגרשים (גם) מדברים כאלה.
ואת צודקת שאלה לא חיים, במובן שאלה חיים שחסרה בהם חיות.
ואת צודקת שעדיף ממש שהילדים יגדלו עם הורים שמנהלים זוגיות אחרת ממה שאתם חווים כעת.
וטוב מאד שפתחת את הדברים וכתבת את הפוסט הזה. קשה עד מאד לחיות יום אחרי יום, שבת אחרי שבת, חודש אחרי חודש ויום הולדת אחרי יום הולדת ככה. ומכיוון שזוגיות זה דבר פרטי בסך הכל, אני מתארת לך שאת נמצאת במקום מאד-מאד בודד בלב 💔. אז טוב מאד ששיתפת אותנו והלוואי והשרשור הזה יעזור לך מול התחושות המאד לא פשוטות שממלאות אותך.
יש כמה נקודות שעלו לי כשקראתי אותך:
את מרגישה שהאהבה נגמרה - אהבה היא משאב. אחד המשאבים הכי יקרים שיש לנו בעולם. בואי נשווה אותה רגע לשמאב חשוב אחר: כסף. תדמייני זוג שמתחיל את החיים עם סכום מכובד מסוים של כסף, ומשתמש בו, ומשתמש בו, ומשתמש בו... אחרי תקופה, המשאב 'כסף' באמת ייגמר. אבל אם הזוג הזה יבחר להשקיע חלקים ניכרים מהכסף הזה, סביר שהסכום ההתחלתי פשוט ילך, יגדל ויצמח.
ככה בדיוק פועלות האהבה והזוגיות. אם ניתן להן להתגלגל מעצמן, מכוח האינרציה - יש סיכוי די גבוה שבאיזשהו שלב הן תעצרו. שהן תגמרו. שלא יישאר שום דבר מהן.
אבל אם נהיה מוכנים להשקיע, השמיים יהפכו להיות הגבול.
ההשפעה של ההורות על הזוגיות - אני לא חוויתי את מה שאת מתארת לאורך תקופות של שנים. אבל זה כן משהו שמוכר לי מתקופות קצרות יותר. שארכו כמה חודשים או כמה שבועות (תלוי בתקופות). לצד היופי והסיפוק האינסופיים שההורות מביאה איתה, היא גם מביאה מטען אדיר של -
- עייפות
- דאגות
- אחריות
- עלויות כספיות
- בעיות קטנות וגדולות
- מפגשים עם הצדדים הפחות זוהרים שבתוכנו
- החלטות שצריך לקבל
- סזיפיות
- מטלות בלי סוף
- ביקורים אצל רופאים וכו' וכו' וכו'
היינו רוצים לשמר את הפניות שהייתה לנו אחד לשנייה כשהכרנו וכשהתחתנו, אבל כל הכוחות הנ''ל פשוט 'משיגים' אותנו. הכוחות האלה רבים, גדולים וחזקים והם לכאורה משחקים נגדנו. נגד הזוגיות שלנו. הם לא משאירים לה מקום!
הסופרת ואם ל-7 נגה הולמן כותבת שזה כמעט חייב לקרות, שבשלבים הראשונים של ההורות שלנו, הזוגיות שלנו תידחק החוצה. אני מאמינה שיש זוגות שזה יפסח עליהם ושיש יוצאי מן הכלל. אבל ככלל, זה נשמע לי דבר שמאד הגיוני. הורות היא לא פחות מצונמי, שמבלבל ומבלגן את כל מה שהכרנו עד עכשיו. אנחנו נבנה סדר חדש, אבל זה לוקח זמן, הרבה זמן... וכן, גם כמה שנים טובות זה זמן סביר כדי ללמוד להסתגל לדבר הזה ולהבין איך מתנהלים בצורה טובה בתוך המציאות החדשה הזאת, בלי לוותר על שום חלק קריטי של החיים (כמו זוגיות. או טיפול בעצמינו). לי עזר מאד לקרוא את הדברים שחור על גבי לבן ככה. מצאתי בם הסבר, נרמול והקלה.
תיעדוף - עדיין, גם אם כל הנ''ל נכון, אנחנו בסופו של דבר רוצים לשמור על הזוגיות שלנו. וכדי שזה יקרה, אני חושבת שאין קסמים. צריך 'פשוט' לתעדף את הקשר בינינו גבוה-גבוה-גבוה בסדר העדיפויות לנו.
כמו ההורות שלנו. הרי לא יעלה על הדעת שנרים ידיים ולא נשקיע יותר בהורות שלנו. ברור לכל אחד מאיתנו שכדי שהילדים שלנו יגדלו להיות אנשים טובים, אנשים מחונכים, אנשים שמחים בנפשם ובריאים בגופם, אנחנו מוכרחים להשקיע המון-המון-המון. אחרת, זה פשוט לא יקרה.
ויש שאומרים שזוגיות היא דבר שצריך לתעדף אפילו *יותר* מההורות. בכנות אספר לך שאני נתקלתי לראשונה בסדר עדיפויות כזה דווקא מפה, מכמה ניקיות בפורום, כמו @קופצת היקרה. כי ההורות שלנו בסופו של דבר נשענת (גם) על הזוגיות שלנו. (גילוי נאות, אין לי דעה על השאלה הזאת, מה צריך לזכות לתיעדוף גבוה יותר, ההורות שלנו או הזוגיות שלנו. אבל זה לא כל-כך משנה. הפואנטה היא שזוגיות צריכה להיות בין המקומות הראשונים בהחלט בסדר העדיפויות שלנו).
אפשר להבין את זה בשכל אולי, אבל כדי שזה יניב פירות, צריך להוריד את הקונספט הזה של תיעדוף למציאות.
והדבר הזה עשוי לבלגן לנו לגמרי את הסדר שהכרנו עד עכשיו! 🙂
- כי זה אומר לתת לקשר שלנו את מיטב השעות שלנו (לפחות אחת לכמה ימים), כשאנחנו ערים ועם כוחות. והדבר הזה עשוי להיות על חשבון שעות העבודה או על חשבון שבתות אצל ההורים או כל דבר חשוב אחר שהתרגלנו אליו.
- זה גם יכול לבוא לידי ביטוי בהשקעת מיטב כספינו בדמות בייביסיטר / יציאה לבית קפה / רכישית ספרים או קורסים דיגיטלים בנושאים שקשורים לזוגיות / מימון יעוץ או טיפול זוגי...
- כי זה אומר אולי שגם אם לא חגגנו ימי הולדת אחד לשני כבר שנים, עדיין אפשר להתחיל. אז זה בטח יהיה מוזר, וירגיש מאולץ ולא טבעי. ומביך אולי. אבל זה נקרא לתעדף את הקשר שלנו. לשים אותו במקום גבוה יותר מהמבוכה הזאת או מהקושי לצאת מהמוכר והרגיל שלנו. כדי להשיג משהו טוב יותר בע''ה.
אני יכולה לספר לך שכשהזוגיות שלנו יורדת קצת בסדר העדיפויות שלנו (מכל מיני סיבות, ולפעמים זה פשוט בגלל נסיבות שנוחתות עלינו), אנחנו מרגישים מהר מאד איך הקשר נפגע. ולפעמים זה מתפתח למשברים של ממש. ואין מה לעשות. ברגעים האלה, צריך כל פעם מחדש לבחור לקום, להפשיל שרוולים ולעבוד מה זה קשה. הזמנים האלה הם ממש לא כייפים. בין אם זה בא לידי ביטוי בעצבנות ובמריבות (שאני מבינה שזה לא המקרה אצלכם). ובין אם זה בא לידי ביטוי בתחושה של ניכור, שבו כל אחד עסוק בדברים שלו ופשוט לא מתעניין בשני. אבל אז בוחרים לחזור לעבוד - ומגלים, כל פעם מחדש, עד כמה זה היה שווה ב''ה.
כי זוגיות טובה משפיעה על הכל בסופו של דבר. זוגיות טובה (ביחד עם הורות ומימוש עצמי), זה באמת טעם החיים - כמו שכתבו לפניי. זה תורם לתחושת האושר שלנו, לאווירה טובה בבית, להרגשה של שייכות, של בית. וזה משפיע דרמטית על האיזון הנפשי של הילדים שלנו.
''אני דווקא כן משתדלת לראות אותו אבל מרגישה שהוא אדיש אליי לחלוטין. והוא בטח יגיד את ההיפך'' -
המשפט הזה נתן לי ים של תקווה לגבי המצב שלכם!!!
אני אנסה להסביר לך למה. מה אני שמעתי כאן?
שאת משתדלת! שיש לך רצון טוב ושאת מנסה, איפה שידך משיגה.
ושהוא מן הסתם גם יגיד שהוא משתדל! שיש לו רצון טוב ושהוא מנסה, איפה שידו משיגה.
ושזה עדיין לא מספיק.
כי המאמצים שלך איכשהו לא 'מגיעים אליו'.
והמאמצים שלו איכשהו לא 'מגיעים אלייך'.
יכול להיות שזה קשור לחוסר בכלים בתחום של תקשורת. אולי לזה את רומזת כשאת כותבת שהתקשורת שלכם הייתה על הפנים עוד מקודם ועכשיו בכלל. ובמקרה כזה, יש עוד עולם שלם שאתם יכולים לגלות. חוסר בתקשורת הוא עניין פתיר ממש!!! אפשר לקרוא על זה, אפשר לרכוש קורס ואפשר ללכת ליעוץ / טיפול יותר מתאים ממה שניסיתם. רק כדי לסבר את האוזן, יש מושגים שלמים שכדאי להכיר, להפנים ולתרגל כמו:
* 'שפת האני' (לדבר בלשון 'אני')
* שפת הצרכים (לבטא את מה שמרגיש לנו חסר)
* שיטת האימגו (שהיא שיטת תקשורת מדהימה ממש. אם תרצי אכתוב לך איך זה עובד)
* שיטת המספרים (למקרה של קונפליקט או אי הסכמה. כנ''ל. אם תרצי אכתוב לך איך זה עובד)
* ובטוחה שיש עוד הרבה כלים טובים שכאלה
יכול להיות שזה קשור להבדל בין 'שפות האהבה' שלכם. המושג ''שפות אהבה'' נתבע על-ידי מישהו בשם ג'ון גריי. יש הרבה חומר ברשת ויש לו גם כמה ספרים בנושא. בגדול יש כמה 'שפות' לאהבה. כמו מילים, מגע, מתנות, זמן איכות ביחד או עזרה לשני. אם אחד מבני הזוג מדבר בעיקר שפה אחת והשני שפה אחרת, שניהם יכולים לנסות לבנות קשר אוהב במשך שנים ולפגוש חוסר הצלחה. כי זה כמו לדבר ביפנית למישהו שמבין רק צרפתית).
יכול להיות שזה קשור לחוסר בזמן ממוסד שהוא שלכם. זה סוד ישן אבל בעיניי אחד הגדולים בעולם. זוגיות זקוקה לזמן! למרחב! למפגשים קבועים!
אנחנו מדברים על מי שאנחנו, בשאיפה, רוצים לחיות בצוותא עד גיל 120!
אנחנו מדברים על מי שעמדנו איתו מתחת לחופה ושאיתו כרתנו ברית!
אנחנו מדברים על אבי או אם הילדים שלנו!
אנחנו מדברים על מי שבעקרון אחנו אמורים לממש גם קרבה בפן הגופני!
אנחנו מדברים על מי שחי איתנו באותו הבית!
מדובר בקשר מהותי כל-כך, חשוב כל-כך, יקר כל-כך ועדין כל-כך... והקשר הזה זקוק לזמן ולמקום כדי לפרוח. לעניות דעתי, מפגש קבוע של כמה שעות טובות, ככשני בני הזוג במצב טוב מבחינת הכוחות שלהם, אחת לשבוע לפחות - זה דבר בסיסי ממש.
ואני יודעת שזה קשה ממש להכניס משהו כזה ללו''ז!!! אני באמת באמת יודעת. אבל צריך להבין ולהפנים שגם טיפול זוגי זה קשה להכניס. שגם הליכים שקשורים לגירושין חס ושלום זה קשה להכניס. שגם הסעות לילדים מהבית של הגרוש של הבית שלנו חס ושלום, זה קשה להכניס... כנ''ל לגבי ההשקעה הכספית שמפגש כזה עשוי לדרוש. עולה יותר להיות בטיפול זוגי או לממן גירושין או את החיים שאחרי הגירושין חס ושלום...
יכול להיות שהקושי הזה בתקשורת קשור לחסימה רגשית של אחד מכם. במקרה כזה אולי שווה לשקול טיפול פרטני או זוגי כדי להצליח לפרוץ את החומות האלה...
יקרה, אני כתבתי לך את כל זה כי אמנם מצבכם לא פשוט היום.
אבל בעיניי הוא לא אנוש ולא אבוד.
נשמע שאתם שני אנשים טובים ועם רצון טוב
שסך הכל הלכו לאיבוד קצת בים הסוער והעמוס של החיים
ושזקוק לעוד כלים או לעוד הכוונה, ו*אולי* לעזרה חיצונית גם.
אבל כולנו בסך הכל כאלה, מי פחות ומי יותר... 🙂
אנחנו לא מגיעים לנישואין עם כל מה שאנחנו זקוקים כדי לצלוח את המסע.
אנחנו עושים צעד ועוד צעד, ונופלים, ונפצעים, ופונים לעזרה, פותחים ספרים, פותחים שרשורים, עושים עוד קצת ניסוי וטעייה, מתקדמים, מתרסקים שוב, בוחרים לקום, צוברים עוד קצת ניסיון, ועוד כמה הצלחות לרזומה... וככה, לאט, לאט, בסבלנות גדולה ובראייה שמתרחבת עם השנים ועם ניסיון החיים, בונים משהו מתוק, מדהים וממלא ❤
לבסוף, אני יודעת שהיא כבר תויגה, אבל אני אקרא שוב ל@נגמרו לי השמות הנפלאה. יש לה מערך מדהים על נושא ''מהות הנישואין'' ועוד טקסט פותח עיניים ממש על המשמעויות הרבות של הבחירה בגירושין חס ושלום. אולי היא תוכל להעתיק לך כאן ותוכלי לקבל מהם עוד הרבה חומר למחשבה בע''ה.
מאחלת לך את כל הטוב והברכה שבעולם! ואני שולחת לך הרבה הרבה כוחות. אני יודעת שהדרך לא קלה, מעייפת ויכולה להיות גם מייאשת. הלוואי ותקבלי את כל הכוח שאת צריכה כדי להמשיך לצעוד קדימה ושתזכי שהמילים ''הזורעים בדמעה, ברנה יקצורו'' יתגשמו בך ובבעלך היקר. ברכה והצלחה יקרה! ❤❤❤
). 
. ברכה והצלחה יקרה!!!