כולם צריכים להקפיד על מצווה קלה כבחמורה,

כולם צריכים להיות בקיאים בהלכה,

כולם צריכים לדעת מתי זה חומרה ומתי זה חובה,

כולם צריכים לשאוף "להדר" במצוות מסוימות שיש עניין בהן יותר

כולם צריכים להזדעזע כשהם רואים או שומעים על אנשים שקוראים לעצמם פתוחים ובפועל עוברים על מצוות מפורשות.

וזה בכלל לא משנה אם יש נשמה שיש לה יותר נטיה לנגלה

או אדם עם אופי שיש לו נטייה לשמרנות וקפדנות ואצלו ההלכה מתבטאת בצורה פחות נעימה. 

זה לא משנה.

החובה היא על כולם.

הרוחניים ישתדלו כביכול להגביל מעט את נטיית הנפש שלהם לחופש ומרחב, ויישמרו על ההלכה ושו"ע 

והקפדניים או השכלתניים יצטרכו ללמוד להיות נעימים לסביבה ורגישים 

כל אחד והעבודה שלו, אבל שחלילה לא יהיה מקום לתת לרוחות זרות לנשב במחנה,

או לביטויים עם סממנים של חוסר ביראת שמיים כמו "פתיחות" להיות בכלל אופציה בעבור מישהו.

הלכה זה הבסיס והיסוד של כל עבודת ה', בלי זה, אי אפשר בכלל להתחיל לעבוד את ה' או להשיג איזה משהו ברוחניות.

ומי שהשיג, זה כנראה מהסטרא אחרא

הפתיחות היחידה שאני מכירה זה אולי אנשים שפתוחים לדעות, השקפות שונות, פתוחים למדיה ש*לא* עוברת על גבולות ההלכה. ולעומת זאת, אדם "פתוח" שלדוג' צופה בסרטונים שיש בהן נשים לא צנועות. אז בעיניי הוא לא פתוח אלא פחות ירא שמיים, ורק אולי נח לו לברוח מהאמת ולא להתמודד איתה ולקרוא לעצמו "פתוח" או מהפחד חלילה להכלל בכת הקפדנים לדבר ה'... 

כל אדם יהיה כנה עם עצמו ומול בוראו האם הוא פתוח וירא שמיים. או פתוח וחסר בירא"ש. 

ברור שצריך להקפיד על הכל ויהי מה

וזה כולל הקפדה על קוצו של י

ו4 אמות של הלכה זה בסוף מדרש שאומר שאין לקבה אלא 4 אמות של הלכה.

גבולות ההלכה הן דבר שריר ברור וקיים שאין לנו שום כוונה לפרוץ את הגבולות האלה.

אנשי הלכה, וכמובן גם פוסקי הלכה הם אנשים חמים ואוהבים

נעימים לסביבה ואנשים רכים.

אדם יכול להקפיד על מצווה קלה כבחמורה, ואפילו עם כל מיני חומרות, ובכל זאת להיות בנאדם שמח מאושר מאיר פנים לזולת ועוד. וככה מתנהגים המון תלמידי חכמים, מנהיגי הדור רבנים וכן הלאה.

מה שכן - שאני חושב שלזה היא התכוונה, שיש אנשים, רבנים - שהם במובהק אנשי הלכה.. ולא תשמע מהם יותר מידי שיחות על נפש, על מהות, על הדרך וכו'. זה דבר נכון ועצוב.

אבל.. זה לא נכון להגיד את זה על אנשי הלכה. יש רבנים שרוב השיעורים שהם מעבירים זה במחשבה, כשהם פוסקי הלכה מובהקים ומכהנים בתפקיד בבית דין רבני או בתור רבני ערים ועוד.

אני חושב לענות על השאלה שלך, ש.. הרבה פעמים המגזר היותר שמרן הוא יותר מקפיד על קלה כבחמורה. ושים לב לזה, זה אמיתי. כשהציבור המסויים יותר ליברל ויותר פתוח ומכיר את הסביבה בעולם, פתאום הכיסוי ראש שם יכול להיות חצי כיסוי ראש, ופתאום לימוד תורה וכבוד לרבנים זה דבר שהוא פחות במקומות אחרים.

אממה?

כולם פתוחים. לכולנו יש חשמל. ואף אחד לא שואב מים מבאר.

וגם אם היה מישהו כזה.. לא באמת נכון לחיות באטימות המוגזמת הזאת..

יש נקומת אמצע שאתה יודע לשמור על עצמך, ולשמור (מלשון שמרן) על עצמך. ומנגד לא ללכת ראש בקיר נגד כל דבר שזז בעולם.

ממש חבל לי שזו התפיסה שלך.

את מוזמנת להכיר את אבא שלי לצורך העניין. איש הלכה והאדם הכי אנושי בעולם.

והוא לא אחד ולא יחיד.

ששילמת מחיר גבוה על זה.

אין מה לעשות, ככה נפש האדם עובדת (למרות שיש מקרים שבהם אפילו אדם יודע שזה פלצבו זה משפיע עליו, במיוחד אם יש כבר התניה פבלובית לפני)

במחקרים רפואיים, הנסיינים לא צריכים לשלם על לקיחת התכשיר, ובכל זאת גם חברי קבוצת הביקורת מגיבים לפלצבו.

כך גם ילד שמקבל תכשיר מהוריו, בלי שהוא שילם עליו דבר. או יולדת שמקבלת דיקור בבית החולים בחינם, והדוגמאות עוד רבות.

אתה צודק שאם נגיד לאדם שהכדור יקר יותר, תהיה לו ציפייה גדולה יותר ולכן האפקט יכול להיות משמעותי יותר.

יקרה רק מקבלים בחינם. אבל עצם המחשבה שתרופה יקרה, בין אם שילמתי או לא, יוצרת אפקט פסיכולוגי שהתרופה שווה מבחינה רפואית

Fasting can be challenging, especially when someone is experiencing weakness or other symptoms. I think it’s important to be careful with advice involving pills or medication and to rely on safe, medically appropriate guidance rather than unverified instructions.

אז לא חסכתי כלום 😂

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

איזה עבודה עם נוער יש שהשיא שלה בלילה?

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הרמז שנתן הרבי ר' ישראל מויז'ניץ שליט"א

או שזה נוטריקון של "תתאשפז"

לא, לא כמו שחשבתם 😁

הכוונה שהקב"ה יחזור להתארח (מלשון אושפיזין) אצלנו בבית המקדש

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

זה הנושא

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד