שלום לכולם,השאלה לנשואים או נשואות בלבדרימון יד

אז שלום וברכה

אני מפעם לפעם מגיחה עם ניקים שונים,והעיצות פה לפעמים זהב

אז תודה על כל הפעמים הללו

אז ככה,אני נשואה כבר 10 שנים ,עם ילד מתוק מדבש

ואני ובעלי הגענו למסקנה שאנחנו לא מתאימים,יותר מדי שונים,זה הסיפור בערך.

כרגע מטעמי נוחות לא נקטנו בצעדים מרחיקי לכת ,כמו גט או לספר לסביבה..

מתנהגים כמו שותפים(עם שותפים יותר נעים בדוק)

השאלה שלי היא כזו:

האם אתם נשואים כמה שנים יכולים להעיד שאתם מאושרים רב הזמן?שאתם מרגישים יציבות?שיש לכם על מי לסמוך במיליון אחוז?שזה האחד?\זו האחת?

לא מתגנבות לעיתים מחשבות של באסה,מה אני עושה איתו\ה?

או במילים אחרות,אתם מרגישים שקיים מושג כזה אהבת אמת???

בתור בחורה האמנתי מאוד באהבה,חלמתי על זוגיות טובה,באתי עם המון מוטיבציה לעשות הכל כדי שיהיה נחמד וכייף ואמיתי.

והנה,הכל התנפץ וקשה לי להאמין שיש כזה דבר אהבה אמיתית,

אשמח לתשובות כנות בלבד,תודה רבה

 

קבלי שיר לכבוד השאלות שלך (שאגב בעיני יעלו חרס לזוגיות שלך).בסדר גמור
גברת רימון יד
כדאי שתשימי את הנשקים בצד
זוגיות צומחת זאת עבודה לעד
גם לאלו שחושבים שהם מתאימים כמו כפפה ליד
אז נא לקחת את עצמך ברצינות עם האחד
ולהתחיל לצעוד יחד אל עתיד מאוחד
זה אפשרי אם תתמידו ותפרגנו אחת לאחד
עזרה מקצועית תעשה את הנסיעה למאמץ מרופד
ולא לשכוח שגם למישהו מיוחד
מותר להתגמש ולהתאים את מגרעות לאחר המפוחד.

ב"הצלחה!
במענה לשאלתךהמקורית
האם אתם נשואים כמה שנים יכולים להעיד שאתם מאושרים רב הזמן?
משתדלים להיות מאושרים. האושר בחיים לא נמצא רק בזוגיות והרבה פעמים אנחנו משליכים חוסר שמחה על הזוגיות כשזה בעצם נמצא אצלנו.

שאתם מרגישים יציבות?שיש לכם על מי לסמוך במיליון אחוז?שזה האחד?\זו האחת?
זה מושגים שלקוחים מהעולם המערבי. אחן פה סיפורי פיות ואלאדין לא בא עם השטיח ועפים לעבר האופק.
בעלי הוא האחד שלי כי אני *בוחרת* בו כל יום מחדש. לא כי ככה אני יודעת וזהו. אני עובדת בזה, מה שנקרא.
אני יכולה לסמוך על בעלי בהרבה דברים, ויש דברים שלא אעביר לתחום סמכותו כי זה פשוט לא מתאים לו. אבל בצובן לסמוך מבחינת אמון - אז כן.
יציבות - כן, וודאי. מהנפילות עולים רק יותר גבוה אם עובדים בצורה נכונה.

לא מתגנבות לעיתים מחשבות של באסה,מה אני עושה איתו\ה?
כשאנחנו בתקופת שפל, ברור שכן.
אבל זו העבודה בזוגיות
לחיות עם החסרונות של בן הזוג, ולעבוד על זה שאני רואה יותר יתרונות מאשר חסרונות. ולהעצים אותם.

שאלת המשך עבורך - הייתם בטיפול זוגי?
עונה לךשואל כדי ללמוד
זוגיות זו עבודה, עבודת חיים ממש. אז כן, יש אתגרים, יש קשיים אבל יש בהחלט גם הצלחה, נחת ואושר.
אני יודע שאני שם עבורה בטח בדברים שאני חזק בהם והיא שם עבורי מהצד שלה.
כמו כל דבר בחיים תמיד שיש קושי עולות שאלות, תהיות, מחשבות, זה טבעי, אבל כאן בדיוק נכנסת לתמונה העבודה שלנו בעניין ולדעת לצמוח מהמשבר, לצאת ממנו בסוף ביחד, למצוא את החיבור ואת המשותף.
ולכן לשאלתך היציבות לגמרי נוכחת. ממש.
וגם אני שואל, טיפול ניסיתם? זה יכול לתת מענה טוב
מעריך את הכנותהיום הוא היום
טוב שנשארתם כשותפים זה גם חשוב מאד.

מה שעולה מתוך הדברים שלך זה שהיתה לך תפיסה מסויימת של מה זו אהבת אמת והיא התנפצה לך, לפחות לגבי בעלך.

אני מסכים עם הקודמים שענו לך. באמת במציאות האהבה והקשר קיימים ודורשים עבודה ותחזוקה רבים. גם עם בני זוג הכי מתאימים.

אצל עם ישראל הגישה היא שאפשר להגיע לאהבה גדולה ואמיתית אבל זה דורש השקעה ומסירות משני הצדדים.

יהיו מריבות אבל כשעובדים נכון הן פוחתות בכמות הפעמים ובעוצמה של כל מריבה.

יהיו אכזבות אבל אפשר יהיה להתגבר על זה.

כלומר, זוגיות טובה כוללת גם עבודה ומריבות, ועמל רב כדי להסתדר. זו לא תקלה בהכרח, ככה השם ברא את העולם שהרבה מההשקעה היא בזוגיות, משימה עיקרית בחיים.
באופן אישי לא מאמין במושג שנקרא "אהבה אמיתית" בין בני זוגדי שרוט
לא בגלל שאין כזה דבר, אלא בגלל שהיום מושג כזה מתעצב על ידי הוליווד.
אז כשהתפיסה של "אהבת אמת" מקורה בחינוך הוליוודי, לא, היא לא קיימת.

להגיד לך שאנחנו מאושרים רוב הזמן? כן.
להגיד לך שזה בגלל אישתי? לא בהכרח. וגם להפך. אישתי מאושרת רוב הזמן. האם זה בגללי או בזכותי? לא בהכרח.

זה הכל תלוי במרכיב האישיותי של כל אדם.
כשאדם הוא עקשן, בכיין, חמוץ, במחילה קצת "טמבל" כזה, שכל דבר הוא מקטר ומתלונן ומתבאס, יהיה לו קשה לנהל זוגיות טובה עם כל אדם באשר הוא. בין אם זאת תהיה בר רפאלי או בין אם זה יהיה ליאונרדו דיקפריו.

כשאדם הוא זורם, סלחן, חייכן מטבעו, שמח בנפשו, יהיה לו קל לנהל זוגיות טובה בין אם זאת תהיה מרגלית צנעני או בין אם זה יהיה שימי תבורי.
כ"כ צודקלמה לא123

לפעמים צריך לעבור כ"כ הרבה בשביל להבין את מה שכתבת

כתבת אמיתי ונכון, התחברתי מאודפרצוף כרית

נ.ב. בין הפעמים הבודדות שאין בדיחה בכל הקטע 

יותר מידי מחמיאים לי על התגובות שלי לאחרונה.די שרוט
אני נהיה נורמלי???? 😱😱😱

הולך לקנות ירוק. אי אפשר להמשיך ככה!
ןחחחחחחחחחחחחחחחפרצוף כרית


אשתי ואניעולו
חברים, אוהבים, דואגים אחד לשני, מטיבים ככל האפשר.
אני כ''כ מוקיר תודה על כל מה שהיא עושה!
המשיכה, היא לא תמיד יציבה. לפעמים יותר ולפעמים פחות. שנינו יודעים שהיא משתנה ולא עושים ממנה עניין גדול.
אז אנו לפעמים כזוג זקנים, מלאי חמלה ורוך
ולפעמים סוערים כאילו הכרנו לא מזמן.
וואו, כמה אני חושבת על זהכתבתנו
התשובה שלי בקצרה היא שאנחנו חיים בעולם החסר/ שקר.
זה הטבע שלו, זה הטבע שלנו כיצירי הבריאה של העולם הזה.
וקצת יותר בפירוט:
התורה, האבות שלנו מלמדים אותנו שהמציאות פה היא של עמל, של ניסיונות ומשברים, של התעלות, ושוב נפילות ותמיד תמיד עבודה קשה. ויש גם כל מיני "סיפורי צדיקים" שיש לנו איזה נטיה אליהם, כי הם מייצגים סוג של אוטופיה שאפשר שהכל יבוא על מקומו בשלום. ולהבדיל, כל האגדות של חיו באושר ועושר. והסרטים. והאינסטגרם. והפייסבוק. וכל המדיות הללו שקל כל כך להציג בהן את השקר. והאמת היא שזה עולם הפנטזיה, עולם שבו ממכה אחת הכל מתיישר ונעשה שלם ומושלם.
אנחנו מציירים לעצמנו בראש מהו האושר האמיתי, והרבה פעמים לא שמים לב שהוא הרבה יותר פשוט ויומיומי משניתן לדמיין. ושהוא הרבה פחות נוצץ גם. אנחנו משננים לעצמנו את הרשימה 'אם רק יהיה לי --- אז אני אהיה שלוה ושמחה ולא תהיה לי יותר שום דאגה לעולם ועד', וזה לא יכול לקרות, כי עוד לא זורח פה אור שבעת הימים, ועוד לא בטל היצר הרע, ויש עוד הרבה מה לתקן עד שנגיע להרמוניה.
ולעניין זוגיות, שוב. יש לנו תמונה בראש של מהי אהבת אמת, איך היא נראית, איך הוא מתנהג אלי, איך אני מתנהגת אליו, ויש את הקרקע של המציאות. לפעמים היא פורחת ומלבלבת ומבריאה ומתחדשת, לפעמים היא מיובשת וחמה שורפת של השמש של ארץ ישראל, לפעמים קר שם וקודר, לפעמים בין לבין. כמה אנחנו מתגעגעים ליום שמש בתוך החורף וכמה היא מנחמת, השמש, כשהיא מציצה. כמה אנחנו מזיעים ממאמץ בקיץ, ואיזה מרגוע יש מלטבול במעיין או בים בכזה יום. כמה אנחנו מחפשים את הבלתי מושג (והבלתי ניתן להשגה הרבה פעמים) למרות שיש טוב רב שמונח לנו בכף היד.
זה הקלקול שבעולם הזה, כמו שאני רואה את זה, ואולי יהיה לנו קצת יותר קל אם נדע להסתכל עליו כמו שהוא באמת.
אני לא יודעת אם זה מנחם או מחליש, מקוה שתצליחי להוציא מזה איזה נק' טובה...

כמה אמיתי, התחברתי מאודפרצוף כרית

כל הכבוד שלא מציירת תמונה מזויפת ושאפו על הכנות

לפעמים שוני זה כל הסיפורלמה לא123

את יודעת כמה את יכולה ללמוד ממי ששונה ממך?

את מבינה כמה את יכולה לגדול מהסיפור הזה?

מי החליט שצריך להיות דומים?

 

אני ובעלי 2 הפכים, למדתי ונפתחתי לכ"כ הרבה דברים בחיי שלא הייתי מגיעה אליהם לעולם, אם הייתי מתחתנת עם מי שדומה לי.

 

זה גם יכול להיות די משעמם לחיות עם אחד שחושב כמוך.

גם אני חושבתפרצוף כרית

שעצם השוני הוא בעצם יוצר את המשיכה והרצון להתחתן

ומצד שני לפעמים השוני הוא מעצבן "איך הוא לא כמוני ב-X? איך הוא לא קולט Y ?"

 

אז לשמוח שהוא שונה, אם לא - לא יכולת להתחתן איתו... 

זוגיות של דומים- היא קלה יותרלמה לא123

פחות חיכוכים

זוגיות של שונים- קשה יותר, אבל גם גורמת לך לשנות בעצמך דברים, לבדוק את עצמך, ללמוד לבוא לקראת, להתפשר וכו'-

יש את זה בכל זוגיות גם של דומים, אבל אצל שונים זה מתעצם פי כמה, בתנאי שאתה משכיל להבין את זה ולא לקחת את זה למקום של מריבות והתעקשות על העמדות שלך.

וגם לא נראה ליפרצוף כרית

שאו דומים או שונים,

בכל זוג , גם הכי דומים, יש דברים/תחומים מסוימים שבהם הם שונים

ככה נראה לי לפחות... אין זוג שמתאימים בהכל ממש ויש אחידות דעים בכל.... 

מים שקטים . זה הסודהעני ממעש
נשואים מעל עשור.קופצת
הזוגיות בשבילנו היא טעם החיים.
יש תקופות של פחות ביחד או שחיקה - אבל בד"כ מחוברים ואוהבים.


מחשבות של באסה/מה אני עושה איתו - צפו ועלו לאחר כשמונה שנות נישואין, כשחלו ביננו שינויים גדולים (מגזריים/השקפתיים/חברתיים). המענה שלנו היה: תגבור הזוגיות. העלנו את רמת ההשקעה, שעות השיחה והביחד על מנת להתגבר על הפער.
היום במבט לאחור - דווקא השינוי הזה שהביא בעקבותיו טלטלה גדולה - חיזק אותנו עוד יותר וגרם לנו להגיע למקום של בחירה אחד בשניה ללא "תנאים"

הרבה כתבו פה יפהפרצוף כרית

אכתוב מהזווית שלי - 

החיים מורכבים, לא רק מזוגיות - אלא מעוד הרבה דברים אחרים

 

לפני שאתה מתחתן - אתה כביכול חולם שהזוגיות "תושיע אותך מכל הצרות בזכות האהבה"

 

כשאתה נשוי - זה לא שכל החיים שלך זה זוגיות (טעות שחיתי איתה שנים רבות ....)

יש אותך

ויש את אשתך

ויש את הזוגיות

יש מצב כלכלי

יש את ההורים

קשרים עם חברים

עם האחים

עם הבוס בעבודה

עם השכנים

ועוד ועוד תחומים רבים בחיים - שמשפיעים גם על הזוגיות ועל הקשר ביניכם

 

אז מצד אחד אשתך משמחת אותך - גורם לך לשמח אותה בחזרה, 

מצד שני אם אתה במצב קשה של תסכול- אולי לא תשמח אותה בחזרה (ולכן היא לא צריכה להרגיש אשמה אם אתה מתוסכל, כי זה לא בהכרח בגללה, אולי כן אבל אולי גם לא, ולא ניתן לדעת בוודאות , זה מורכב כאמור)

וכן להפך כמובן - אם אתה משמח את אשתך - זה יכול לגרום לתגובה שלה חזרה לתת לך רק טוב , אבל לא בהכרח כאמור...

 

החיים מורכבים מהמון פרטים , ולהבין שאנחנו לא מבינים הכל, זו התחלה טובה

לא לנסות "לפצח" את הלוגיקה המורכבת של חיי נישואין מאושרים, כי היא לא ממש קיימת

צצים קשיים לא צפויים בחיים שלא יכולת לצפות מראש (וגם דברים טובים שלא יכולת לצפות מראש!! יש לציין!) - ולכן לא ניתן להיערך מראש לכל המצבים או לצפות להבין הכל ....... איך עובד בדיוק....

 

דבר נוסף, כביכול אין לך "ברירה" אלא להתחתן - כי תסתכל על עצמך בגיל 70-80 - אם לא תתחתן  - עם מי תשאר? עם החברים שלך שאולי חלקם מאושפזים או נפטרו? ברור שתרצה להיות במחיצת המשפחה שגידלת, זה טבע העולם... כדאי וראוי להקים משפחה כי כך טוב לאדם 

 

מקווה שהסברתי ברור, בהצלחה! 

 

תודה לכולם אך טעות בידכם לצערי,רימון יד

כנראה שאצטרך להיכנס לפרטים יותר

כשהתכוונתי למילה "יציבות" לדוגמא,לא התכוונתי למושג כלשהוא מהעולם המערבי כמו שחלקכם כתבתם,

יציבות מבחינתי זה לסמוך על הבן זוג שהוא יקח את הילד למסגרת ,כשהוא אומר שהוא יקח.

יציבות זה לא לעשות קידוש בשבתות לבד,ובמצבים הבודדים שכן יש קידוש אז לא בשעה ארבע בצהריים(שלא לדבר על תפילות וללכת לבית כנסת בשבתות כי אני יכולה לספור על יד אחת כמה פעמים הלך לבית הכנסת בכל ה10 שנים,וכן אנחנו דתיים מאוד חזקים ,ובאותה מידה שאני מבקשת ממנו לעשות קידוש הוא מבקש ממני לשמור על מצוות מקבילות שקשורות לאישה)

יציבות מבחינתי זה שהגבר לא נשאר בבית כל שני וחמישי,ולוקח חופשים לעיתים קרובות,במקום ללכת לעבודה.

העול נופל עליי בגדול,בתקופה שעבדנו יחד הייתי הולכת המון לבד ועושה עבודה כפולה בזמן שהוא התהפך במיטה

אני מרגישה לבד,רוב הזמן

הוא לא מוכן לשמוע על ייעוץ זוגי,

ואני לא מוכנה להכיל את הקושי הזה שלו מה שהוא לא יהיה,הוא מתכחש לזה שיש לו בעיה,ומכאן הכל סתום ותקוע

אני לא אומרת שאין לי בעיות,יש לי גם,אבל לפחות אני מודעת והולכת לפסיכולוגים וכל מי שיכול לעזור,

עכשיו השאלה פה האם זה תקין???כל מה שרציתי זה לא אהבה של פיות והוליווד,לא אלאדין וסינדרלה,מה שרציתי זה גבר לקום איתו בבוקר,לשתות קפה ולדבר בכייף על היום או על מה שזה לא יהיה,אבל הגבר שלי ברוב הבקרים בחלום השמיני והתשיעי,

 רציתי גבר שנושא בעול הפרנסה ,אנחנו חיים על השקל וממש לא מזיז לו...רציתי גבר שנושא בעול בבית,

לי זה נמאס ורק מיזה שאני כותבת נהיה לי עצבים ובא לי לקבוע תור לרבנות בזה הרגע

בהודעה הראשונה כתבת מאוד מעורפללמה לא123

השתמע מהנכתב, שבגלל שיש שוני בינכם, אתם מעונינים להיפרד.

 

עוד דבר, לא מספיק ללכת לטיפול, צריך גם לעבוד.

 

דברים לוקחים זמן, יש דברים שמשתנים רק אחרי 20 שנה ויש דברים שלא, ולומדים לחיות איתם.

לומדים למצוא יציבות בדברים שבעלך כן מסוגל לתת לך,

אם המצב ממש בלתי נסבל, תשקלי את צעדייך..

נכון אתה צודקרימון יד

אבל גם השוני בהחלט גורם לנו להמון מריבות,כמו למשל בא לו לעשות משו ולי לא (בהחלט נובע משוני,הוא אוהב חברים ולצאת,ואני אוהבת בית ושקט)אז מתחילים לריב ,וכו

למה לריב?למה לא123

שהוא יצא ואת תשארי

ככה אני עושה

רק מוסיפהלמה לא123

שממש מרגישים את התסכול שלך

וזה באמת קשה לחיות ככה

מצטערת בשבילך

תודה יקירהרימון יד

הכל משמים

אני מתחילה טיפול אישי השבוע,נקווה שיעזור

הוא מתעקש שאבוא איתו למקומות,לא פעם רבנו על זה נוראותרימון יד


בואי נחלק את זה ל 2.די שרוט
דברים רוחניים
דברים מוחשיים (עזרה בבית, פרנסה וכד')

בנוגע לדברים רוחניים זה הכי קל. אנשים משתנים. משנים דיעות, משנים פרספקטיבות, משנים כל מיני דברים. אם הוא נהיה פחות דתי, לדעתי זה לא אמור להשפיע. את צריכה להבין שסה בינו לבין האלהים או אין-אלהים שלו.

בנוגע לדברים המוחשיים כן יש מקום לעבוד על זה. הוא בהחלט צריך להיות יותר מעורה ויותר שניתן לסמוך עליו בקשר לילדים. מה, יש מצב שסיכמתם שהוא צריך לקחת את הילד מהגן והוא לא לוקח את הילד מהגן? משאיר אותו שם? אם זה המצב אולי יש דברים יותר עמוקים בנפש שלו.

החדשות הטובות הן שאלה דברים שכן אפשר להטמיע אצלו אם זה כמו שאת מתארת.
תודה אבל מבחינה רוחנית הוא מאוד חזקרימון יד

כביכול הוא מאוד דתי חזק והכל,ליד אנשים הוא מתפלל כמובן ועושה קידוש והוא מצהיר גם שאני זו שיותר חלשה ממנו רוחנית ואומר זאת בביקורת גדולה,

זה לא שהוא בא ואמר לי תקשיבי בא לי להיות דתי לייט,לא,ההיפך,הוא כביכול חזק ממני יענו,אבל בפועל ממש לא

ואם תגיד טוב תמיד יש נפילות,אז המצב הוא 10 שנים אותו דבר..

מבחינה מוחשית כמו שאמרת אין לי סיבולת להכיל את החוסר אחריות הזה,כן בהחלט קרה שסיכמנו שהוא יוציא את הילד כי הייתי במשמרת ערב,אבל הוא היה שקוע עמוק בשינה(רבנן השעה ארבע בנאדם!!!!)

הוא לא מקשיב לאף אחד,לא סובל שמישו אומר לו משו גם אם זה אבא שלו או הרב או חבר או אשתו קל וחומר

אפס עזרה בבית,גם במצבים שהוא בבית נשאר בעוד אחת מהחופשות שלוקח לעצמו ואני רצה מהעבודה ללימודים אני זו שלוקחת את הילד ומחזירה ודואגת להכל טרופת נשימה,

זה ברור שיש לבנאדם בעיה עמוקה מאוד ,ויש לי אפס סובלנות להכיל אותה כשהוא לא מודע לה,וגם אם בפעמים נדירות הוא בא ואומר לי שיש לו בעיה אבל לא מוכן לעולם ללכת למישהו שיעזור לו ,כי ברור זה חלק מהבעיה שלו שהוא חושב שהוא הכי חכם בעולם,ואף אחד לא יוכל לעזור לו.

 

בהודעה כאן יש דברים אחרים ממה שהובן מהודעת הפתיחהשואל כדי ללמוד
ויש פה מציאות אחרת לגמרי ואת מציגה אי יציבות ממש ולא שוני בינכם.
זה שעל פניו מהתיאור שכתבת פה זה לא תקין זה נכון.
השאלה אם יש לזה איזה הסבר? אולי דיכאון? או חולשה בגלל משהו? הוא היה ככה מהתחלת הנישואים?

גם שוני באופירימון יד

הכל ההיפך...אבל עיקר הבעיה כנראה נעוצה בזה שהוא לא מודע לעצמו ולא רוצה ללכת לטפל

ואני מניח שדיברתם על זהשואל כדי ללמוד
ללכת איתו לטיפול זוגי, הוא מוכן? יחד איתך
לא,זה יהרג ואל יעבוררימון יד


אולי בטיפול אישי שלך תקבלי כליםשואל כדי ללמוד
יכול להיות שיש לו דיכאון?
הוא עובד בעבודה מסודרת?
ממתי הוא מתנהג ככה?
שום דבר לא היה מסודר אצלו מבחינת עיסוקרימון יד

אף פעם לא משהו יציב

הוא למד משהו?שואל כדי ללמוד
איך היה בינכם לפני החתונה?
זה שידוך...רימון יד

יש לו תחום שהוא אוהב מאוד ולומד אותו אבל גם ממנו לוקח חופשים ולא בא סדיר ללימודים

גם אם שידוךשואל כדי ללמוד
איך היה בזמן הקשר שלפני החתונה? בתקופת האירוסין?
איך הוא עם ההורים והמשפחה? חברים?

אולי בטיפול אישי שלך תקבלי כלים ודרכים להתמודד.
לפני היה נוצץ מאודרימון יד

הוא היה ,ג'נטלמן אמיתי,מרשים ומנסה מאוד להרשים,חלום של כל בחורה,מילה,המון חברות קינאו בי

ואפשר לומר שהמשפט ,"לא כל הנוצץ זהב" בדיוק בשביל הענין

וזה גם חלק מהענין,הוא מסוג האנשים שהייתי רוצה מאוד שיהיה לי חבר כמוהו(עכשיו כבר לא,אחרי שאני יודעת שהכל יבוא על חשבון אישתו) כי הוא נותן הכל לחברים ולאנשים אחרים וזה המון פעמים בא על חשבוני,אין דרך יפה לומר זאת,הוא מאוד מודע לזה שזה מציק לי מאוד,וממשיך לעשות דברים לאנשים על חשבוני

מבחוץ הוא נראה הגבר הכי מסור וג'נטלמן ועוזר ,ולי בא להקיא עכשיו ממנו

לפי זהשואל כדי ללמוד
יש לו יכולת להיות מסור, לפחות ככה נשמע ממך, למשל כלפי חברים.
אגב, איך הוא מול הוריו?

באמת מתסכל לחיות לצד בעל אבל להרגיש חד הורית. מתסכל, כואב וקשה מאוד ואף אחת לא צריכה לחיות ככה.

לפני שמפרקים את החבילה צריך לעשות כל מה שאפשר כדי למנוע.
אין לו שום יכולת להיות מסוררימון יד

יש לו יכולת משחק,זה מה שיש לו

לעשות הצגה של גבר מסור שהוא לוקח את העגלה והקניות בחוץ זה לא בעיה,

כלפי חברים נכון,הוא חי למען אנשים אחרים,רק בשבתות שיש אורחים יש קידוש ואוירה יענו שמחה,

כשהוא לבד איתי הכל עצוב וחשוך,כנראה שאני לא שווה בשבילו מדי

יש זמני זוגיות משותפים?שואל כדי ללמוד
בבית וגם בחוץ? הוא מעוניין?
לא כלכך...רימון יד

ממש בקושי,וגם בזמנים שהיינו יוצאים ביחד כל אחד היה בתוך עצמו

אז אולי לעשות דבריםשואל כדי ללמוד
שמצריכים תקשורת בינכם, למשל סדנת בישול/שוקולד/יצירה מסויימת?
על החצי משפט האחרון אני לא מסכימהפרצוף כרית

ברור שזו המחשבה הטבעית/האוטומטית - מסקנה מתבקשת מההתנהגות שלו

אך היא לא בהכרח נכונה

 

לידך הוא פחות נחמד - כי הוא מרגיש בנוח איתך!!!! כי הוא יכול להיות כנה איתך מה המצב רוח האמיתי שלו! זה לא כי הוא לא אוהב אותך, אלא אולי להפך

ברור שאת מצפה להבעת אהבה והשקעה מצידו , אבל חוסר ההשקעה בך הוא לא בהכרח הגורם לחוסר אהבה שלו - אלא תסכול עצמי מהחיים שלו עצמו, שרק מולך הוא מעיז להיות אמיתי ולא לשחק , זה מעיד על הקירבה ביניכם

 

 

לא יודעת מה זה נותן מה שכתבתי.... אבל אל תחשבי שהוא פחות נחמד לידך בגלל שאת פחות שווה... ממש לא!!!! זה בגלל התסכול העמוק שלו מהחיים עם עצמו!!!! לא קשור אליך בכלל בכהוא זה, (או לפחות לא בהכרח) !!!!

אז אני חולקת דווקא עלייךהמקורית
ממה שנשמע הוא לא גבר החלומות, כמה שאני יודעת רת זה.. אבל, זה שהוא מרשה לעצמו מולה זה לא מתוך תסכול על החיים זה מתוך זה שיש ביניהם תחרות סמויה לדעתי. אני מאמינה שהוא באמת מתוסכל מעצמו, אבל אם אשתו, שהיא הבנאדם שהוא חי איתו בבית, לא רואה בו שום דבר טוב בערך, ורק מבקרת (לא באה אלייך בטענות כן? זה ברור ממש) מה את מצפה שיחזיר לה? יחס אוהב? בכל הזדמנות הוא מבין ממנה שהוא לא טוב, זה זועק מעצם קיומה לידו, היא יותר טובה ומוצלחת ממנו, היא לא צריכה להגיד למרות שאני מאמינה שהיא גם אומרת, זה אפילו איך שהיא מתנהגת - ברור שהיא הצד ה'מוצלח' ובגלל זה גם אם תשימי לב כלפי חוץ הוא מאוד רוצה לשמור על התדמית המושלמת כלפי חוץ לפחות ומבקר אותה בכל הזדמנות כדי להוריד אותה קצת, כי הוא בשפל מולה. גבר שלא מכבדים אותו משיב בבוז. לא יודעת מה איתך, אבל לא נראה לי הגיוני להתנהג כך לאדם שאוהבים ומעריכים. יש נפילות לפעמים? כן. אבל פה זה ממש נראה, לי לפחות, שזה בוז. שהוא מנסה להחזיר לה
הדיאגנוזה לא בדיוק כך..רימון יד

אין ביננו תחרות בכלל בכלל,ההיפך כאן המקום לציין בשבחו שהוא דחף אותי לעשות דברים ולהתקדם ובלעדיו לא הייתי עושה,ואני נתתי לו את הכל כדי שיוכל להשקיע ודחפתי אותו להתקדם במה שצריך,אני מאוד גאה בו על ההישגים שלו ,והוא גאה בי לא פחות

השוני ביננו שאני עשיתי פעולות ממשיות כדי שיוכל להתפנות ולהשקיע בהישגיו(לעבוד לבד תקופות,לשמור על הילדים ולטפל בהם לבד ועוד המון)

והוא רק מעודד אבל בפועל שום פעולה אמיתית

והוא בכלל לא בשפל מולי בתדמית,ההיפך,הוא בתמדית שלו מוצלח מאוד מאוד

רק בבית אני רואה כמה סמרטוט הוא יכול להיות,סליחה על הבוטות,אבל זו האמת המרה

אז מה שאת אומרת עוד יותר מחזקהמקורית
את דבריי
אולי תחלקי עליי, אבל דווקא בגלל שבבית הוא 'סמרטוט' הוא מתנהג אלייך כך.
אמרת בהודעה קודמת שהוא מצהיר כמה שהוא יותר דתי ממך וכאלה. מוציא את כל המסירות שלו כלפי חוץ מול חברים ומשפחה.
כך בדיוק נראית תחרות. הוא לא מקבל 'כבוד' בבית ומרגיש שהוא סמרטוט אז הוא עושה הכל כדי לקבל אותו בחוץ.
כך אני רואה את הדברים בכל אופן

ולא דיאגנוזה, ממש לא, אני לא בתחום של הדברים האלה רק חושבת על הדברין שאת כותבת ומסיקה מסקנות
האמת זה מענין מה שאת אומרתרימון יד

ויכול להיראות הגיוני,אך מה הציפיה ממני??שאני אחמיא לו על היותו תקוע ולא מעונין להתקדם??איפה ובאיזה נקודה אני צריכה לחזק אותו??אני באמת מנסה לחשוב איפה הוא כן עוזר לי ולא מוצאת

למה זה בכלל צריך להיות שהוא "עוזר לי"

זה הרי ילד של שנינו לעזאזל

הציפייה ממךהמקורית
היא להיות שם בשבילו ולהכיל אותו בתור התחלה.
בלי ביקורת הרסנית, לא כלפי חוץ והכי חשוב- לא מבפנים. את צריכה לגלות את הדברים הטובים שיש בו, ואני בטוחה שיש, ולהתחיל להעריך אותם. אם הוא אומר לך שקשה לו ואת יודעת שהוא לא רוצה עצות ומתעצבן מהם - רק תקשיבי בתור התחלה.תלמדי מי זה בעלך. במה הוא חזק ומה הוא חלש ובמקום לבקר אותו על החולשות שלו תחזקי אותו על הטוב שלו.
זה נשמע מצחיק לומר זאת מהצד, הוא עושה הכל כמו שהכי לא מצופה ואני עוד צריכה להחמיא? אז כן!
קודם כל כי ביקורת לרוב לא מצמיחה אנשים, רק מקטינה אותם. וגם כי כשמחמיאים לבנאדם הוא רוצה להוכיח את עצמו עוד. תחזירי לו את הכבוד האבוד. תרשמי דברים שהוא עושה טוב, מעלות טובות שאת רואה בו. תתבונני בו במהלך היום בעין בוחנת אני בטוחה שתמצאי בו המון דברים טובים. אני בטוחה שהוא יודע בעצמו את מגרעותיו, בין אם כי שמע אותן ממך ובין אם כי צדיק יודע נפש בהמתו. כל אדם רוצה להרגיש שהוא מוצלח וטוב ואלוף.
ממליצה לך לקקוא את הספר 'הבית היהודי' של הרב שמחה כהן. הוא נותן נקודת מבט מאוד מעניינת על העניין הזה ועל עוד דברים אחרים. ממש חכמה צרופה.

ולגבי עזרה עם הילד - עת נתקעת על סמנטיקה לא רלוונטית. מה זה משנה אם קוראים לזה עוזר או שותף חלקי או מלא או לא יודעת מה? הוא לא עושה כלום מולו? לא מתנהל מול הילד בכלל? מעניין אותי איך הדינמיקה
כתבת יפהפרצוף כרית

שגבר צריך לקבל מאשתו הרגשה שהוא מוצלח וטוב ואלוף, לקחתי 

ואגבהמקורית
זה שהוא 'תקוע' לא אומר שהוא לא טוב ושאין בו טוב
הוא לא מתקדם בתחום מסוים, או בכמה תחומים לצורך העניין, אבל עדיין יש בו טוב. מעצם היותו הוא. תנסי להסתכל עליו בלי לחשוב איזה תועלת את מפיקה ממנו בדברים שאת חושבת שהוא צריך להועיל, אלא במה שהוא באמת טוב ומועיל. ואם הוא לא מתקדם, לפחות הוא לא השתנה לרעה. זה נראה שוב, מצחיק מהצד, אבל ההתבוננות בפרטים הקטנים וה'לא חשובים' האלה שאנחנו מגמדים עושה הבדל גדול
בגדול מסכימה עם הרוב, אבל איך את יודעתפרצוף כרית

שהיא מבקרת אותו? לא בהכרח....

ברור שצריך לתת לגבר הרגשה של חשיבות , ודאי שאת צודקת

איך אני יודעת?המקורית
קודם כל, היא מבקרת אותו כלפי חוץ. אז אני בטוחה שזה דברים שהיא אומרת גם לו. כי ככה זה מתחיל. אומרים משו שמפריע לנו קודם כל לבן הזוג, לא? בודקים את היענותו לנאמר ואחרי זה ההמשך יבוא
אין לי מושג, אבל את נבונהפרצוף כרית


תודה רבה אבל בואי נחשוב ביחד,בגלל שאת צודקת בולרימון יד

נניח וזו באמת אהבה,והוא אוהב אותי כלכך ורק בגלל זה מרגיש איתי בנח להראות כמה רע לו ומר לו בחיים,אז מה הלאה???הבן אדם לא מודה שרע לו ומר לו,וגם בפעמים הבודדות שהוא היה משתף אותי בכך,כשהייתי רומזת אולי כדאי שיתייעץ עם מישהו ישר היה מתקיף ,אז מה זה נותן לי האהבה הזו??? רק צביטה בלב כי באמת אני קשורה אליו תכלס וקשה יהיה לי לעזוב אותו,אבל אנחנו תקועים פה,ולהמשיך ככה אני גם לא מסוגלת

לעניות דעתיפרצוף כרית

את צריכה לצאת מהקופסא של עצמך -

כלומר להפסיק לחשוב את המשפטים הבאים - 

 

אני רוצה לקבל ממנו אהבה

אני רוצה לקבל ממנו עזרה

אני רוצה לקבל ממנו יחס אוהב, או לפחות נורמלי  ולא מתקיף

אני רוצה לקבל ממנו זוגיות רומנטית

 

 

אלא לעשות סוויטש רציני בראש ולהבין שהוא בתקופת משבר כרגע עם עצמו - זה לא רלוונטי!

הוא לא יכול לתת לך כרגע את כל הנ"ל! הוא עם עצמו מתבחבש/בדכאון/איך שתקראי לזה

להפך הוא זקוק לתמיכה ממך

 

 

ובמקום זה - 

אני אתן לו הרגשה רגועה , בלי לחץ

בלי ביקורת

לקבל אותו, לא לנסות לשנות אותו

לתת לו הרגשה של תמיכה 

שהבית הוא גן עדן שהוא חוזר אליו וכיף לו שם

כאילו הוא הילד שלך

 

 

ואחרי תקופה שתשקיעי בו ככה, כמה חודשים,

אני די בטוחה שתראי שהוא משתנה לטובה 

ויתן לך מעצמו מיוזמתו פינוקים/מחמאות וכו' 

 

 

ברור שהאוטומט זה תמיד להעיר ולבקש לשנות דברים 

ובררו שאם זה משהו קיצוני שהוא אומר לך משהו פוגעני , זכותך להעמיד אותו במקום!

אבל אם כל היום את מעמידה אותו במקום ומבקרת אותו - לא יכולה להתפתח ביניכם אהבה......... וחבל....

 

אז שיהיה איזון - 

פעם שמעתי שאומרים שעל כל הערה/דבר-ביקורת - צריך נגיד 10 מילים טוובות /מחמאות כנגד.... (או מספר אחר, לא זוכרת בדיוק)

שרוב הזמן הוא ירגיש בבית אהוב ורצוי , ולא מואשם 

 

כל הכבוד לך , תקופה לא פשוטה, לא פשוט לתמוך בגבר שבמשבר, אבל אני בטוחה שתעברו את זה, את נשמעת אישה חזקה ! בעז"ה!

 

את צודקתפרצוף כרית

שנשמע שהוא לא אחראי מספיק, ממגוון הדוגמאות שהבאת, אכן כך משתמע

אבל.....

יש מצב שעוברת עליו תקופת משבר? לכל אחד זה יכול לקרות, לא נדיר 

כמה זמן הוא ככה - מתחילת הנישואין כל הזמן?

 

אם זו תקופה זמנית, יש סיכוי שיחזור לאיתנו, והוא רק צריך טיפה "לנוח" ולחזור לאיתנו

כנראה הוא מתוסכל , מחפש משהו שיספק אותו

 

לא היתי מוותרת על זוגיות בקלות, קודם צריך למצות את כל האפשרויות, בעיניי 

ואם זה ככה 10 שנים בדיוק???רימון יד

שום דבר לא השתנה מאז שהתחתתנו

חוץ מהחודשים הראשונים  שהוא קצת ניסה להרשים אותי

יש לו חברים?פרצוף כרית

נשמע שקשה לו בחיים באופן כללי

שהוא מחפש משהו שיספק אותו , הן עבודה/חברים/קהילה

גם לגברים יותר קשה להודות בחולשה שלהם, בד"כ הם לא פתוחים כמו נשים (בכללי , ברור שיש יוצאים מן הכלל), ולכן יותר זמן לוקח להבין באמת מה עובר עליהם - כי הם לא מודים בזה!!!!(אנחנו הנשים בוכות ומתלוננות, לא מתבישות, וכשיודעים את הבעיה - קל גם יותר לפתור אותה!)

 

לדעתי את צריכה לנסות קודם להיות ה"מלאך" שעוזר לו בחיים

נכון שזו אחריות כבדה, כמו לגדל עוד ילד, במקום שהוא גם יתמוך ויעזור לך,

אבל כדאי לנסות למצות את זה, תקופה לתמוך בו כמה שאפשר ולקבל שהוא במשבר, לא להתערב לו ולתת לו הרגשה של תמיכה וחוסר ביקורת (כמה שאפשר!!! אני יודעת שזה קשה כשהוא כל כך חסר אחריות!!!!! וברור שיש מקרים שצריך להעמיד אותו במקום ולתת לו על הראש- למשל אם הוא שוכח לקחת ילד זה ברור שצריך להעיר לו על זה! )

או לפחות פעם ביום לנסות להמנע מהערה שרצית לומר לו

הערות וביקורת שוברות את הנפש, אם את מעירה לו הרבה הוא עלול להיות שבור רק מזה, 

לא מאשימה אותך, אבל אם את רוצה לחשוב על דרך לעזור לו - אז צריך קודם לנסות את זה...כדי לשפר את מצב הרוח שלו והשמחה שלו, וגם את הזוגיות שלכם

 

* כתבתי מלב אוהב ומכוונה טובה , אם כתבתי משהו שלא מתאים לך - אז תתעלמי וקחי רק מה שמתאים לך כמובן..

תודה אהובה,ניכר שניסת לעזוררימון יד

אבל 10 שנים סתמתי,חודשים שלמים לא אמרתי מילה,עד שנחנקתי.

אני לא פסיכולוגית ואין לי הכשרה וכלים איך לטפל בבעיה שלו,מה גם שכל עוד הוא לא מודה שיש לו בעיה,איך בדיוק אני אתחיל לעזור לו חוץ מלסתום את הפה ולהכיל את זה.? שזה עשיתי אבל ממש לא עוזר לו אלא הרבה יותר נח לו להמשיך ולשקוע במצב

וואי באמת לא פשוט אם אין התקדמות מצידו תקופה כה ארוכהפרצוף כרית

מבינה אותך ממש , את ממש צודקת

אולי זה חלק ממה שגרם למצב?בת 30
את מרגישה חנוקה.
לא יכולה להגיד לו דברים חשובים ועקרוניים.
אולי אם תתחילי להגיד, זה יחלחל מתישהו?
אל תדאגי..חחחרימון יד

היו גם הרבה צעקות ועצבים ונסיונות לדבר יפה שום דבר לא עזר

חייבת לענות לך על זההמקורית
אני מרגישה יציבות גדולה עם בעלי גם כשהוא מאחר כרוני
גם כשהוא לא קם בזמן לקידוש
גם כשהוא מרשה לעצמו לפעמים לצבור עבודה בזמן שהוא נח ולהשלים אחרכך במרץ כמה ימים עמוסים


אני לא אומרת שזה טוב לכולן לחיות כך. אני הלכתי לייעוץ כדי להבין איך אני משפרת את העמדה שלי והמקום שלי בחיים מולו ואיך אני לא נותנת לחסרונות שלו להרוס לי את החיים.
אני שמחה שזה מסתדר לךרימון יד

אבל אני מאוד מצטערת,אני לא חושבת שאני צריכה להרגיש כמו אם חד הורית,העזרה היחידה שהוא עוזר לי זה שכשאר הוא גם ככה בבית(נח,ישן,רואה סרטים,אוכל,ישן ועוד פעם ישן) אז אני יכולה להשאיר את הילד בבית

זהו חוץ מיזה,נאדה

את מתארת.מציאות שדומה מאוד למה שאני התמודדתי איתההמקורית
בתחילת הנישואין.
ממש כמו שאת מתארת. חד הורית.
וגם בעלי לא עוזר בבית כמעט בכלל.
לטעמי יש פה 2 אופציות:
1. להפסיק לנסות לשנות אותו. כבר 10 שנים ואת רואה שהבנאדם לא משנה כלום, אז חבל על התסכול והניסיונות הכושלים. חבל על העצבים שלך. אני בטוחה שניסית במיליון דרכים, טובות והרבה פחות טובות כי גם אני הייתי שם ואת עוד נשואה יותר שנים ממני.
זה קודם כל בעיני. את במרדף אינסופי אחרי הגבר שהוא צריך להיות בעינייך במקום רגע להבין עם מה יש לעבוד. זה מתסכל אותך ותתפלאי, אבל זה מתסכל גם אותו. הוא לא טוב בכלום בעינייך. בטח הוא גם לא מוערך על ידך. והמעגל הזה מזין את עצמו.
תקחי את עצמך לטיפול. ממליצה לך בחום. בחי לחשוב רגע על המשך הנישואין. בשבילך. כדי להשתחרר מהעול הזה שהוא בעבורך. כדי להפסיק לקחת את האחריות במקומו לזמנים שלו ובכלל, לכל מה שהוא צריך לעשות. ובהמדך חזה נקודה מס 2.
אם אחרי טיפול תראי שזה לא מסתדר לך אז תחשבי טוב על הנישואין ותקחי בחשבוו שפטישים ופצצות אטום וניעורים לא יעזרו פה.יתכן ויש לו הפרעת קשה וריכוז שמקשה עליו, ייתכן שאת צריכה להיות מאוד יצירתית כדי לדאוג שיהיה לך טוב בנישואין האלה. אבל תחשבי על זה גם שגירושין זה לא פיקניק. זה לא קל. ויש ילד בתמונה.
אם תגיעי להחלטה לפרק את החבילה - רק אחרי ייעוץ. את חייבת לעצמך ואם לא לעצמך אז לבן שלך
בעצם את מציעה לה להישארקופצת
בזוגיות שהיא ברירת מחדל, כי הגירושין קשים יותר?

זוהי גם דיעה של מטפלים מקצועיים?
איפה ראית שזה מה שכתבתי? איך הבנת את זה??המקורית
תקראי שוב את ההודעה שכתבתי בבקשה
לא אמרתי לה להישאר בכל מצב.
תיארתי סיטואציה שמוכרת לי עד כאב והצעתי לה ללכת לטיפול כי לי זה עזר
לא אמרתי לה לא להתגרש ולהישאר בכל מחיר, אלא להחליט רק אחרי שהיא ניסתה הכל ולקחה הכל בחשבון.
לנסות הכל מבחינתי זה מינימום טיםול אישי
ולקחת בחשבון הכל זה גם לקחת בחשבון שגירושין משפיעים על ילדים. אז כדאי שתנסה טיפול לפני
צודקת. לא הסברתי את עצמי נכון.קופצת
ובכלל, בשרשורים האלה אני באמת פחות צריכה להגיב.

כל הכבוד לך על התהליך שעברת!
אני דווקא מאוד אוהבת לקרוא אותך. אל ירפו ידייךהמקורית
מלכתוב
העניין הוא שאצלך ב"ה ממה שאני קוראת, יש עבודנ משותפת שלכם. יש שיתוף פעולה והדדיות מוצהרת במערכת היחסים. אז מה שאני אומרת זר לך. וברוך השם שכך.
נכון, זו זוגיות לא אידאלית. יש שיאמרו 'מתפשרת'. אני לא מסכימה עם זה. האם זו זוגיות לא רגילה? לא שוויונית במיוחד? כן.
היא חורגת מכל הסטנדרטים הרגילים. אבל, עדיין אפשר להתרומם ולהפוך אותה לזוגיות טובה. היום אני במקום שהוא לא מושלם. אבל תארי לך ששרשורים כמו של הפותחת היו מנת חלקי במשך כמעט 4 שנים. בעודי נשואה טרייה, עם 2 צמודים, רחוקה מבית הוריי.. השם ריחם עליי באמת שזיכה אותי לעבור תהליך. הייתי פסע מלהתגרש. אבל היום טוב לי. ב"ה אלף פעם.
יש אנשים שצריכים לעבוד יותר קשה בשביל זה ושהמערכת הזוגית יותר מורכבת אצלם ודורשת עבודה ויותר פוש של צד אחד. אין מה לעשות.
יש בהחלט גם אנשים שלא יעמדו בזה. וזה ממש מובן. אבל רציתי להראות כיוון אחר
לא לכולם מתאימה התבנית הרגילה שחשבנו עליה.
צודקת בכל מילהבת 30
מהממת את! איזה תהליך של גדילהקופצת
קוראים מבין שורות כתיבתך 👑

מודה שהראייה שלי כלפי זוגיות היא מאוד דיכוטומית. ולכן חשובה היתה לי התגובה הזו שלך.
קוראת אותה כמה וכמה פעמים...
כתבת ממש יפה, להסתכל מציאותית על המצבפרצוף כרית


ומה חוץ מזהחולת שוקולד
הקשר שלכם הוא הרבה מעבר לדברים הפרקטיים האלה, קשר בנוי על אהבה, הערכה, קבלה, יציבות בקשר זה בעיקר יציבות נפשית ופחות בדברים הפרקטיים

על כל פשעים תכסה אהבה, אולי פה קבור הכלב
אני רואה את זה הפוךרימון יד

להגיד  אחד לשני "אני אוהב אותך" ממש לא עוזר,גם משיכה פיזית זה לא מה שמציל את הנישואין,את כל הדברים היפים האלו לא אוכלים לארוחת בוקר

בעיניי אהבה אמיתית מתבטאת במעשים,בעבודה על המידות,לא בדיבורי יפים ובילבולי מח שתוקעים אותנו כבר 10 שנים,לעזאזל

אני חושבת שהערכה ואהבה מתבססים על מעשים בפועל,ומעשים בפועל זה מה אני עושה בפועל כדי לשמח את אישתי???/בעלי???

וואו. צודקתיאללה די

פספסתי קצת את הדיון הזה, אבל עכשיו מישהו הקפיץ וקראתי ואני לא מתאפק מלענות. 

 

לפני תקופה העליתי שאלה ש(נראה לי) די דומה לשאלה שפתחה פה את הדיון. 

השאלה שלי עוררה דיון קצר עם מעט תגובות ולא הרגשתי שבאמת קבלתי תובנות חדשות. 

אבל דווקא מתוך השיח שהתעורר, התגלגלו דברים, ובזכות @נגמרו לי השמות הבלתי נלאית, בסייעתא דשמיא פתחו לי משמים שער, והגעתי לתובנות חדשות ששינו לגמרי את נקודת המבט שלי. 

מיותר קצת לשתף בתובנות עצמם, אבל כן חשוב לי לתת את המסגרת. וזה קצת דומה לתשובה שכתבת פה, ואולי גם רלוונטי לשאלה שפתחה את כל הדיון.

העליתי פה קושי זוגי שלא ידעתי כיצד לפתור. אחרי שהקב"ה פתח לי את העיניים הבנתי שכנראה אני עומד מול בעיה התנהגותית שלא קשורה בשום צורה שהיא לדינמיקה הזוגית בינינו. אני יכול לעמוד מול הבעיה הזו ולחשוב האם מתאים לי לחיות לצידה ואם כן אז כיצד. אבל דבר אחד אני וודאי לא אמור לעשות: לכעוס/להיעלב/להצטער מההתנהגות שנובעת ממנה. (כלומר: אני יכול להצטער על ההתנהגות בפועל, אבל לא על מה שעומד מאחוריה. זה הבן אדם וזה מה יש. אין לזה קשר אלי)  

יש הרבה זוגות שמתמודדים עם אתגרים זוגיים. ובגלל זה, הנטייה שלנו כפרטים, וגם של האווירה שסביבנו היא לשייך כל בעיה למתחם הזוגי ולבנות ציפייה שהפתרון לבעיה יגיע גם מהמתחם הזה.

אבל במקום מסוים, אנחנו קצת מזניחים את ההבנה הראשונית שיש אנשים שמתמודדים עם מגוון ענק של בעיות בכל מיני תחומים שלא נובעים בכלל מהדינמיקה הזוגית, ואין לה כמעט אפשרות להשפיע עליהם. 

המצב הזה מייצר תסכול וכאב שמי שלא חווה אותם לא יכול להבין בכלל. כשבן זוג מצפה מהפרטנר שלו לגלות שותפות, לפעול ולעשות ביחד, לגלות אכפתיות והערכה לעשייה, לחתור ליעדים משותפים ועוד ועוד, ובמקום לקבל מענה זוגי כלשהוא, הוא פשוט מוצא את עצמו שוב ושוב עומד מול קיר שכמעט לא נותן לו מענה. מי שלא חווה את זה לא יכול לדמיין איזה תהומות של כאב ותסכול זה מביא. 

והכאב הזה מתעצם פי כמה כאשר השדר היחיד שאתה מקבל מהסביבה (חברה, משפחה, יועצים ועד) הוא שהפתרון נמצא בידיים שלך, כי אם זה המצב אז כנראה שמשהו בזוגיות צריך לעבוד אחרת. ורק אתה יודע בתוך הלב את האמת שיש פה בעיה אמיתית שכבר עשית הכל בכדי לנסות לפתור אותה אבל נאדה. 

אז לא נראה לי נכון להתייחס באופן ישיר לסיטואציות שהוזכרו כאן כי אני לא מכיר אף אחד ואינני יודע האם הניתוח שלי נכון. אבל הצירוף של השאלה הפותחת, ושלל התשובות שנכתבו עד כה לפני התשובה הזו גרמו לי לרצות לומר בקול חזק: תפתחו את העיניים. אם מישהו מתנהג בצורה שלא עומדת בשום קו ישר של הגיון אנושי תקין, ובטח אם הוא לא רוצה ללכת ליעוץ זוגי, אז הוא סוחב עם עצמו בעיה שנח לו מאוד שבן הזוג נותן כתף ונושא אותה ביחד איתו. אבל בן הזוג שלו לא אמור לעשות את זה.

 

יש רף מינימלי של אחריות אנושית שכל אחד אמור להביא איתו לזוגיות, ואם מישהו מסרב לעשות את זה, אז שיתכבד להתמודד עם הקשיים שלו בעצמו לבד בלי לגרום לבן הזוג שלו לשקוע לתהומות של אכזבה וכאב.. (אני לא רומז פה דווקא לגירושין אלא לדינמיקה של התמודדות בתוך המבנה הזוגי. למשל: אם אתה לא מעוניין לקום בבוקר כמו בן אדם בוגר אז אל תקום ולא תקבל שום פרצוף מצפה/כועס/ מאוכזב. תקום מאוחר ותתמודד בעצמך עם חיים פח אשפה של אנשים שקמים בצהריים) לא הכל קשור לזוגיות ותלוי בהתנהגות של הבן זוג. הרבה מאוד פעמים זה הבן אדם, והמחשבה צריכה להתמקד רק בהתמודדות עם הנתונים היבשים של ההתנהגות שלו ובמשמעות שנגזרת מכך. 

והתפקיד של הסביבה במצבים הללו, הוא להכיר בקושי המעשי העצום שיש כאן, ולתת תמיכה בלי לשפוט כל דינמיקה שמתרחשת ככזו שיש לה קשור להתנהגות הזוגית. 

 

זהו. פרקתי. 

וואו תודה שכתבתנגמרו לי השמותאחרונה
שמחתי מאוד לשמוע על התובנות החדשות שקיבלת ועל השער שהקב"ה פתח עבורך

(וזכות גדולה עבורי להיות חלק בכך 🙏)


שיהיו ב"ה רק בשורות טובות וישועה שלמה בכל, ושרק ילך וישתפר עוד ועוד 🙏
מה שכתבת כאןזוזיק העכבר
משנה את התמונה...
קודם כל מברך אותך לכבוד פורים שהכל יתהפך לטובה ושיהיו לך חיים זוגיים מאושרים
את עוברת דברים לא קלים בכלל
- נתנו לך הרבה עצות טובות אבל נראה לי בסוף שצריך עזרה חיצונית - הקושי הזה גדול מכדי להתמודד לבד. זה יעזור לך גם לברר מול עצמך איפה את מונחת - נשמע לי שאת לא לגמרי סגורה על זה...
לגבי השאלה הראשונה - אני נשוי מעל 15 שנים , עברנו הרבה תהליכים לא קלים ובשורה התחתונה אני לגמרי מאוהב באשתי , מעריך אותה מאד ורוב הזמן שמח מאד בחיים שלנו יחד.
זה דרש ממני קודם כל לשים את הזוגיות כמטרה הכי חשובה בחיים - הדבר שאני מתעדף ראשון ושהכי קובע מבחינתי אם אני בכיוון הנכון.
זה גם דרש להיות מוכן להשתנות ולהחליף פרדיגמות שלא מקדמות אותי, ובעיקר להיות מוכן תמיד לתת צ'אנס לאהבה ולנתינה

אתה צודק בכל מילהרימון יד

תודה רבה

לדעת להכנעעולו
לקנות את הספר וליישם
תפור עלייך
לגמרי הספר הזה והשיטה מצילים זוגות רביםנ55
ברור שקיימת אהבת אמתאליפ
והיא אכן ניזונה גם מן ההתלהבות הראשונות וגם מההתאמה
אך בסופו של דבר היא מורכבת מ 3 גורמים
עבודה
עבודה
ועבודה

לפעמים העבודה היא פנימית עם עצמך
לפעמים העבודה היא לקבל את הזולת
עיקר העבודה היא זוגיות ומשותפת

בטוח ניסתם הרבה אבל האם מספיק ןבאופן הנכון?

בהצלחה
האמת הוא לא מוכן ללכת לטיפול זוגירימון יד


הרימון שלך הוא לא פריאליפ
אבל מצד שני הוא גם לא מוכן אצלך ביד
אם נצא רגע מהשיר לא נשמע כאילו התייאשת או את טעונה עד פיצוץ. את לא מדברת על מריבות או על חיפוש הרפתקאות בחוץ או על אימוץ ביחוי עם חברות כתחליף דל ידידות באהבה. את כואבת אבל לא סגרת את הדלת. נשמע ממך שבאמת מצדו הוא לא נכון להשקיע.

יכולה להסביר מדוע?
האם הוא לא רוצה לשלם כסף כי הוא לא מאמין בטיפול
או אלי הוא לא מוכן מפאת אופיו הסגור. ואולי הוא פשוט לא מוכן להשקיע כי הוא איבד אמון בעם?
צה לטעמך ההסבר?
ההסבר פשוט מאודרימון יד

הוא לא מסוגל לחשוף בפני אדם שהוא לא אני(אפילו לא החבר הכי קרוב,אבא או אמא)

את מה שהוא מרגיש באמת

זה מבחינתו לאבד את עצמו לגמרי

לא יקרה בחיים,בחיים

הוא משחק אותה שהוא בטוב ליד אנשים כשהוא יכול להרגיש זוועה

אני חושבת שאמרתי פה כבר שהוא שחקן טוב

אמרת פה משהו חשובשואל כדי ללמוד
שדווקא בפנייך הוא כן מוכן לחשוף עצמו לעומת אחרים.
זה דבר שאומר הרבה. איתך ואלייך הוא מרגיש מחובר
כי אין לו ברירהרימון יד

כמה הוא יכול לשחק ליד מישו שישן איתו ומתגורר איתו במשך 10 שנים.?.??

אני כאילו צריכה להרגיש מוחמאת שהוא מחובר אליי??אוקי אני מודה זה מרגיש לי נעים ופרפרים בבטן כי אני אוהבת אותו

ומאוד נח לי לחזור למקום הטבעי ולומר הנה אוהב אותי איזה כייף בואי נמשיך...אבל שוב הגעתי לאותו מבוי סתום,איך זה מקדם אותנו?

כאילו אני חצויה בין הרגש והשכל מאוד

ברגש אני מאוהבת בו למרות שזה לא נשמע מההודעות,בשכל באלי לעוף ממנו

האהבה הזאת היא בסיס חשוב וטובשואל כדי ללמוד
מכאן את צריכה למצוא בו דברים חיוביים בעינייך.
אולי משם תבוא לך הדרך
יש בינכם אינטימיות אבל לא במובן אישות, במובןכתבתנו
של זמנים שמדברים והלב פתוח ומשתפים גם בחולשות ומחשבות פחות טובות?
נדיר מאודרימון יד


זו לדעתי נקודה לחשוב עליה. זוגיות זה לא רקכתבתנו
ורדים ולבבות רומנטיים, זה גם חברות במובן הפשוט- להיות שם בשביל השני לעזר, מקום לפתוח את הלב, לשתף במקומות הרגישים/ פגיעים שלנו (מה מגרה את הרגש שלנו באופן בולט, בצד החיובי של הדבר וגם בצד השלילי שלו), להעניק הקשבה והכלה של מגוון רגשות...
יש זוגות שהמקום הזה קיים אצלם באופן טבעי ותמידי, יש כאלה (אני- אנחנו גם מהסוג הזה) שצריכים לעבוד על זה מאוד מאוד. את מכירה אתכם, יש לך בינה של נשים לראות אם קיימת דרך להכניס את זה לתוך המערכת הזוגית שלכם, ואיך. מאחלת לך הצלחה מכל הלב.
רק הערה על מה שכתבת ברשותך-המקורית
לא לכל אישה יש את הבינה מובנית בעצמה כדי לזהות (בלי קשר לפותחת אני כותבת, כן?) אני הייתי צריכה לגדל לי בינה מאפס. לא כי זו יכולת שלא קיימת אצלי, אלא כי אנחנו לא תמיד קוראות נכון את הסיטואציה.
אז באווירת התחפושות של פורים איך היית מגדירה את המשחק שלו?אליפ
הכאשר אתם לבד, רק את והוא, איך הוא משתנה? האם נכון יהיה לומר שמולך הוא נ'פתח" או שבחברתך הוא פשוט 'מסיר את הצסווה'?

אסביר את ההבדל
אם הוא נפתח ומספר לך מה הוא באמת חושב ומביע את אשר הוא מרגיש הרי שלמרות הכל הוא רואה בך פרטנר! את החברה שלו והוא רוצה לשתף אותך שזה כמובן סוג של קירבה אינטימית. מה שצריך להיות הצעד הבא זה לחשוב מה מונע מכם להרגיש את הקירבה הזו ברובדחם האחרים של הזוגיות. יש סיכוי שאפשר יהיה למנף את נקודות הקירבה לממדי הזוגיוץ האחרים.

אבל אם בעצם כל היום הוא מפחד לדבר אמת וככה נעטן עוד ועוד רגשות שליליים. כאשר הוא מגיע הביתה הוא פשוט פרק את המטען זה דווקא מעיד על התמהגות פחות מכבדת. כביכול על האחרים הוא 'שם' על דעתם ועליך כביכול קצת פחות. כאן הצורך לממוא דרך לרכוש מחדש את הכבוד שלו וזה ארוך ומסובך יותר.

אז כיצד היית מגדירה את הקשר שלכם?
לצערי הרב מאוד זה החלק השנירימון יד

הוא בבית פשוט מרגיש בנח...אז זה הוא האמיתי,לרוב הוא מסתגר ומבודד בתוך עצמו,ושלא תבין לא נכון,הוא בחור חברותי וכריזמטי והכל,אבל זה כאילו 2 סוגי אנשים,1 המצליחן והכובש 2.זו שרק אני יודעת מה הוא באמת ,אפס

ככה בדיוק מגדירה את הקשר

את צ'רצ'יל הדיחו הבריטים עוד לפני תום מלחמת העולם ה2אליפ
כנראה הם הרגישו שלדעת להילחם churchill יודע אבל לנהל בריטניה בעיתות שלום הוא פחות מוצלח נקודה אולי גם בעלך ככה? אולי הוא טוב במגע הראשוני ביצירת רושם ופחות בניהול לטווח הארוך. ייתכן ואתם יכולים להשלים אחד את השניה נקודה אבל זה לא יקרה אם את חושבת שהוא אפס
למה את מגדירה אותו באופן הזה? האם זה בגלל שאת ממש פגועה ממנו וזה רק הצטברות של עלבון?
או שעבדו עלייך ואכן בעלך ראוי לכינוי הזה. אשמח לשמוע מדוע את חושבת שהוא אפס. יש התנהלויות שניתן לתקן ויש דברים שקשה מאוד לשנות. שבת שלום
אולי תחשבי עם עצמך אלו דברים טובים את כן רואה בו?פרצוף כרית

1) והאם ישנם?

כי אם הם קימים ופשוט הקשיים מטשטשים אותם ומתסכלים רק על התכונות הרעות, חבל להתגרש ואז להרגיש שחבל שלא הערכת אותו מספיק כשהיתם נשואים 

 

לדעתי את צריכה לכתוב לעצמך על דף 2 טורים על בעלך -

מעלות

חסרונות

 

ואז ככה תנתחי את המצב כמה שווה לך להשאר איתו

ומה צורת התמודדות המציאותית עבורך

 

2)

לפעמים צריך בחיים להשלים עם זה שזוגיות לא מממשת את כל הציפיות והרצונות, לעתים מאכזבת , לעתים גורמת לכאב,

אבל תמיד - זה הבית שלך, זה המקום שאת שייכת אליו, זה בנאדם שבחר ומוכן לחיות איתך - וזה גם הרבה מאוד

תחשבי על תקופת הדייטים- יש אנשים שכל כך דוחים אותך (מבחינת מראה / סגנון/רמה דתית/אופי)  שאת אפילו לא מוכנה לחשוב על לחיות איתם, ולהפך שהם לא מוכנים לחיות איתך

 

זה לא רומנטיקה כמו בסרטים , כמו הקלישאה הידועה - יש רגעים שמעדיפים טיפה להתרחק מבן הזוג, עם כל הכאב שבדבר, זה יכול לקרות - בבתים הכי טובים 

 

3)

ברור שתמיד אפשר להתגרש אם את כל כך רוצה - אף אחד לא יכול לעצור אותך, השאלה אם זה באמת טוב עבורך

תודה רבה ,אני באמת אעשה טבלהרימון יד

למרות שעשיתי אותה בראש אינספור פעמים והגעתי ל2 מעלות משמעותיות

1.אני סומכת עליו במיליון אחוז שהוא לעולם לא יבגוד בי,במילים אחרות נאמן מאוד

2.מאוד חשוב לו ההצלחה שלי(במעשים לא עושה בשבילה ,אבל לפחות ברוח זה משפיע)

סורי בינתיים זה מה שמצאתי

אלו דברים יפים וחשובים,אך,האם אפשר להקים ולרוד איתם בתור הורים לילד?

אלו 2 מעלות עצומות!פרצוף כרית

לא מובן מאליו בכלל! 

השני - תראי איך הוא נותן לך הערכה והרגשה טובה, זה ממש ממש חשוב!

שהוא לא שופט אותך ובבית שלך את מרגישה "בבית", בנוח, שטוב לך בבית שלך -

זה מאוד מאוד חשוב ומראה שיש ביניכם אהבה גדולה ב"ה! 

 

המשפט האחרון לא הבנתי 2 מילים לא ברורות.. אבל כנראה שהרעיון מובן...

@מה הבעיהרב שמואל
--- --- - נשואים טריים

אלוהים בדרך כלל לא פותח את הים, למי שלא מאמין בקיומה של הספינה האלוהית שתעביר אותו. הספינה האלוהית אולי מתממשת בסך הכל בצורת שביל מופלא וממשי ופשוט מאוד בפועל - בכל זאת, אם את לא 'מכירה' בקיומו באופן מספיק - את עלולה לא לשחות כראוי. לא להפליג כראוי. לא לעבור את הדרך כראוי. - אפילו אם את רק חוששת - שיום אחד תפסיקי להכיר, מתוך חולשה אמונית - בקיומו של השביל - אלוהים עשוי למנוע ממך את המעבר, שעלול לסכן אותך כאשר ירפו ידייך באמצע המלאכה. אלוהים חייב - אבל ממש חייב - לוודא קודם כל שאת מאמינה באופן מלא בקיומו של השביל בצורה אמיתית. ובקיומה של צורת הלימוד, ההרגל, ההתאמנות ויכולת ההצלחה - לעבור את כל זה ולצלוח את זה בהצלחה. אם את עושה את זה - ובמידה שאת עושה את זה - כך ראוי לפתוח ולהתחיל את פתיחת השביל


******

לכן כתוב "ואף אומנם שגיתי - איתי תלין משוגתי'. אם אתה לא משליך על אחרים אחריות לשגגות שלך עצמך אפילו, ואולי גם לוקח עליהם אחריות שלך - אתה 'הולך לישון' גם עם השגגות של עצמך - ועשוי לזכות, לפתיחת הים - בבוא הזמן המתאים - גם על דבר שלכאורה אתה לא למדת מעולם היכן נמצאת הפתיחה והמעבר. - הם נמצאים איפה שאתה לא יודע - וזה תלוי בך להאמין בכך שהם עשויים להיות קיימים - ושראוי להאמין בקיומם - גם אם אתה עדיין לא יודע. אתה אולי לא יודע - ואולי אתה לא לא יודע - אלא *עדיין* לא יודע
יש כאן כמה עניינים בתשובהנגמרו לי השמות

א. העניין הראשון - הוא מה שאת עצמך חווה.

(שזה בעצם כל מה שמשנה לך)

 

ממה שכתבת עולה תמונה באמת מורכבת, ואם את מרגישה שאת לא רוצה להיות עם בעלך, שאת לא אוהבת אותו, שאת לא מעריכה אותו - צריך קודם כל לשנות את שורש הזה אם רוצים לבנות משהו טוב יותר יחד.

בלי לבנות קודם כל את המקום של הרצון להיות יחד, האהבה, הכבוד, לא תוכל להתקיים התקדמות בקשר יחד...

וכמובן שזה מתחיל בך עצמך כי את כתצבת את ההודעה - לברר את ה*רצון שלך* בנישואין הללו. בלעדיו אי אפשר דבר.

 

ב. לעניין השאלה ששאלת - אם יש את הבסיס הזה המפורט להלן בסעיף א', אם יש את הרצון להיות יחד, את הבחירה אחד בשנייה, כבוד, הערכה, אהבה - אז גם מקומות ומציאויות של קשיים בזוגיות, אתגרים, ריבים, חילוקי דעות וכן הלאה - הם מקומות שאומנם יהיו כואבים וקשים לאותו רגע, אבל בהחלט ניתן יהיה להתגבר עליהם ואפילו לצמוח עוד יותר כזוג (וגם אישית)

 

ממש כמו הפסוק "ברגע קטון עזבתיך

וברחמים גדולים אקבצך"

כל הקשיים והאתגרים, כמה קשים שלא יהיו, יכולים להיות כרגע אחד קטון לעומת כל הטוב הגדול שחיי הנישואין יכולים  לזמן לנו.

הרוב הוא טוב. האור הוא גדול הרבה יותר מהחושך.

החיבור והעומק שמגיעים אליהם דווקא אחרי משבר או אתגר לאחר שבנינו יחד משהו חזק יותר - אלו דברים יקרים מפז ששום דבר לא יכול לשוות אליהם...

 

 

ג. השאלות שלך הן עמוקות מאוד, וכתבתי בעבר בהרחבה (מאוד גדולה, שלא לומר חפירתית יש לציין ) על כל המהות הזו בעצם של הנישואין ועוד דברים אחרים שקשורים,

 

מצרפת לך את התגובה כאן מנסה לענות - אזהרת חפירה רצינית לפנייך - נשואים טריים

 

 

ד. בכל נתיב בו תבחרי לצעוד וכל החלטה שתחליטי - שולחת לך תפילה גדולה ושתהיה לך הצלחה שלמה בכל ב"ה, בשורות טובות ישועות ונחמות 🙏

 

האם הוא יודע שאת קרובה לגירושין?אשכולית אדומה
התסכול שלך ממש זועק ואפשר לגמרי להבין אותך. כתבת שהוא לא מוכן להגיע לטיפול זוגי, האם הוא מבין מה נמצא על הכף?

יכול להיות שהוא הגיע עם דעות קדומות כלפי טיפול, ייתכן וזה בגלל הסביבה ממנה הוא הגיע. אי אפשר באמת לדעת אבל סביר להניח שלסירוב שלו יש סיבה כלשהי שמובנת והגיונית לו. אולי אם תצליחי להבין מה באמת עומד במוקד הסירוב (ואולי אם הוא יבין מה עומד על הכף) אז הוא יקח חלק בטיפול זוגי. אמנם יש דברים שתוכלי את לשנות באופן עצמאי כדי להשפיע לטובה, אבל אני סבורה כי כדי להגיע לשינוי בדינמיקה הזוגית שלכם, הוא יצטרך גם לעבוד כאן ולשנות התנהלות. בדרך הזו את לא תרגישי שוב לבד ושאת סוחבת על עצמך גם את התיקון שלו. זאת עמדה לא נעימה ודי מתישה.

אני חושבת שזאת התחלה טובה להתחיל טיפול אישי, אבל כדאי לוודא שאת מגיעה למישהי שהיא עם הכשרה מתאימה וגם כזו שאת תרגישי מחוברת אליה ולגישה שלה. זה שאת מתארת שאת אוהבת אותו זה חשוב מאוד וזה בהחלט נקודת אור במערכת היחסים ביניכם שיכולה לסייע לכם בתהליך הצמיחה והתיקון.

כמו כן, יכול להיות שיש לו דיכאון, חרדה, או קשיים אחרים שמשפיעים פה. זה חשוב להבין מה המוקד כדי לטפל כי זה משליך על המערכת הזוגית, אבל זה כאמור משהו שאפשר יהיה לעשות רק עם שיתוף פעולה ורצון מצידו. את מתארת מצב קצת קיצוני של אדם שישן הרבה, שיש לו נטייה להתעצל ומתקשה לתפקד באופן שמצופה ממנו בחברה (ובזוגיות). הציפיות שלך הגיוניות והתסכול שלך באמת מובן מאוד.

אני תוהה האם יש כאן באמת איזשהו מוקד נפשי בגלל העייפות הגדולה והשינה המרובה. השילוב של זה ותפקוד ירוד, מתאים כביכול יותר למתמודד נפש מאשר לאדם עם בריאות נפשית תקינה.
הנהלמה לא123

@נגמרו לי השמות

תמחקי בבקשה 

היא/הוא מציף את הפורום

טופל, תודה על הדיווחנגמרו לי השמות
בעוז קדימה בני עקיבא, אלא אם כן אתם שוניםפשוט אני..

עברו הרבה מאוד שנים, אבל זה עדיין צורב.

במיוחד סביב שבת ארגון.

כיתה י', אני מדריך בשנה הראשונה. נהנה מאוד מההדרכה, אוהב את החניכים ומקבל מהם המון הערכה.

מתישהו באביב אני מספר לקומונרית על האישיו שלי. התמודדות עם משיכה לבנים.

טיפש. הייתי בן 16 והיא 18, אבל היא היתה קומונרית אז חשבתי שהיא סגנית של אלוקים. תמיד דיברה כל כך יפה על ערכים, על הנפשות של החניכים, דקלמה ססמאות שנכנסו היישר לליבי.

במקום לקבל את מה שציפיתי, תמיכה או עידוד או אפילו עצה טובה, קיבלתי תנאי:

לך לפסיכולוג מסוים שאני אגיד לך, ואני גם אדאג למימון של הטיפול, אחרת תסולק מההדרכה.

המום, פגוע, אבל לא רוצה לאבד את ההדרכה - הלכתי אל הפסיכולוג.

נזק עצום, הורדת הביטחון, החדרת שנאה עצמית פתולוגית. זה מה שיצא לי מהפסיכולוג הזה.

עד היום אני לא יודע איך היא מימנה את הטיפולים, איך היא בכלל הגיעה אליו, ואיך היא גילתה שהפסקתי להגיע למפגשים איתו.

כשהיא הודיעה לי שאני מסולק מההדרכה, מתישהו בימי בין המצרים, ביקשתי שתתן לי לפחות להמשיך עד תשעה באב, כי כבר הכנתי מערך מדהים שמתאים לתקופה.

היא לא הסכימה. אמרה לי שאני צריך לעזוב מיד.

לפחות פעולת פרידה? התחננתי על נפשי.

לא, הגברת החליטה שאני אסולק מעכשיו לעכשיו. גם אסרה עלי להיפרד מהחניכים.

פשוט נעלמתי מחייהם ביום קיצי אחד.

והמערך שלא העברתי, כמה אירוני, דיבר על שנאת חינם.

🥺פצל"פ

גיל העשרה הוא באמת קשה בקטע הזה

הכל קיצוני

כואבשבורת,לב

ואני מבינה שזה פגע,

אבל יכול להיות שהיא התנהגה באחריות שתואמת את הגיל שלה והסיטואציה.

ותואם את החברה שגדלה בהמתנחל חייכן

ואת המחשבות של פעם על הנושא

בעיקר את ה"סכנות" שעלולות לקרות ממפגש כזה,

לצערי, אני בספק אם ההחלטה לא הופלה עליה מלמעלה

אולי היום בני עקיבא מקום יותר ליברלי פוסט מודרנישבורת,לב

ואולי גם קצת ווק.

אבל גם היום מסגרת דתית לא תיקח מדריך פנמיה גיי למשל.

ולא צריך שזה יהיה הרבה מלמעלה, סביר ופשוט שהרבה הורים לא היו רוצים את זה.

מדריך זו דמות מאוד משמעותית, דמות להערצה, ובודאי שילד בכיתה י' לא יכול להבין את זה.

היא לא היתה צריכה לשלוח לטיפול, זה לא עניין שלה אבל זה מה שידעו אז לעשות ובטח בגילה הצעיר. אני משערת שגם אם טעתה היא התכוונה לטוב ולעזור לפשוט אני.

אין ספק שהחוויה קשה ופוגעת 💔

אמתמתנחל חייכן

גם היום זה מאוד שונה, רק שבעבר ידעו פחות לאכול את זה , לא רק דברים כאלה היו מחוץ לסף ההתמודדות,

וליבי עם פשוט אני

היא פעלה מתוך שנאה, לא מתוך רצון לעזורפשוט אני..אחרונה

והאיסור על פעולת פרידה הבהיר את זה היטב.

איךתתעלמו ממני

עוזרים לבת/בן זוג שלא רוצים לעזור לעצמם?

קשה מאוד. כואב מאודהסטורי

לפעמים אפשר לזעזע, אבל הרבה פעמים המקסימום שאפשר לעשות - זה להיות נוכח כשצריך. שהיא/הוא ידעו שאם ירצו עזרה את/ה שם.

וכן, הבדידות במצב כזה היא נוראה, חשוב שגם לך תהיה תמיכה.

בהצלחה רבה

אי אפשר כל כך 😕נעמי28

משנים בעצמנו דינמיקות שתומכות בבעיה, הרבה פעמים יש כאלה

, ונותנים לו להרגיש שאנחנו איתו ושקיימת עזרה בחוץ.

הלוואי והייתי יודעתתעלמו ממני

מה אני יכול לשנות

לא בידיים שלנו בשום צורהמשה

אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים. בצד שלנו. אם הם יצטרפו? מעולה. אם לא, לא בידיים שלנו.

אמoo

בנאדם מבוגר שלא רוצה עזרה

אי אפשר לתת לו אותה בכוח

ואולי הוא לא צריך את העזרה הספציפית שמציעים

אפשר לשאול אם אפשר לעזור בדרך כלשהי

ובעיקר לכבד את ההחלטה שלו

כי זה העזרה הראשונה שאנשים צריכים

הכלה

ואם יש מחיר להחלטות שלו

שישא אותו בעצמו

ולא יפיל על אחרים

היא רוצה עזרהתתעלמו ממני

אבל לא שום דבר ספיציפי

אנחנו נשואים

אני נושא בהשלכות גם אני ארצה וגם אם לא

היא רוצה עזרה.. אומשה

היא רוצה לרוקן אותך כדי שלא 'תפריע' לה לצנוח?

משפט מעניין, אתה חושב שיש כאלו ש"נופלים" על השנימתוך סקרנות

רק כדי לרוקן אותו?

יכול לחדד קצת?

זה לא נעשה בצורה מודעתנעמי28

למשל אדם עם דפוס קורבני שואב את האנרגיה והכוח שלו מה"אשמים".

ואני לא יודעת אם זה המצב, אבל אדם קורבני דוחה לפעמים כל עזרה בטענות שונות כי יותר נוח להישאר בעמדה הקורבנית שבה אין אחריות, רק הטחת אשמה, וכל האחריות בידי ה"אשם".

משה

והרבה פעמים בקשת עזרה זה שינוי רדיקלי בחיים.

רוצה עזרהתתעלמו ממני

שאלה אחת, שורה אחת, שטומנת בתוכה כ"כ כ"כ הרבה כאבנגמרו לי השמות

וגם השם של הניק ממש כואב

אז קודם כל - אנחנו לא מתעלמים ממך!

אנחנו רואים אותך ❤️

והכאב שלך נראה. וקיים. ונוכח.

גם הכאב אל מול בן/בת הזוג שחווים את הקושי

וגם הכאב שלך לאור כל ההשלכות של זה עלייך ועל המשפחה כולה.

זה אכן קשה מאוד מאוד.

כמו שכתבו בחוכמה לפניי, אדם צריך לרצות לעזור לעצמו בראש ובראשונה, שזה יבוא ממנו, וכל דבר אחר חיצוני לו פחות אפקטיבי.

אבל מה שכן אפשר לעשות מהצד שלך (כותבת בלשון נקבה כי לא יודעת אם את אישה או גבר, אז אם אתה איש פשוט להפוך את זה) - הוא להנכיח ולהניח את הצד שלך. את הכאב שלך. את הקושי שלך. ואת כל הלב שלך אל מול זה.

כן, ממש לומר את הגבול האנושי שלך. בצורה שמתמקדת בך ובמה שאת חווה. ובמה שאת צריכה שם, ובמה שלך כואב שם.

חשוב כן להציב את הצד הזה. לא להתעלם ממנו. כי הוא לא שקוף, כי את לא שקופה, וכי את עוברת הרבה.

ולהיפך, עצם ההנכחה הזו יכולה הרבה פעמים לתרום (אפילו אם רק חלקית) לכיוון הנעה של הגלגל קדימה אצל הצד המתמודד. כי הוא מבין ורואה וזה מונכח מה שעובר בן/בת הזוג האהוב/ה שלו. כי הוא מבין את ההשלכות. וכי זה יכול לתרום למוטיבציה גם לשינוי, גם אם בינו לבין עצמו אין כוח לזה, זה יכול לעזור למצוא את הכוח. אפילו בצורה התחלתית.

לכן הכיוון של כן לתת ניראות לכל מה שאת חווה

גם בינך לבין עצמך

וגם להנכיח לבעלך בצורה שמתמקדת בך היא חשובה.

מעבר לזה אפשר כמובן להתפלל, הכוח של התפילה הוא עצום.

אפשר גם למצוא קבוצת תמיכה של נשים למתמודדים (או גברים שנשואים למתמודדות) שקיימת ולקבל משם כוח.

אפשר גם לקבל ליווי ותמיכה מקצועית עבורך כדי לעבור את זה עם יותר כוחות ועיטוף וליווי והחזקה וכמובן לתת *מקום* לכל המתחולל בך.

אפשר גם להקל מעצמך בכל מה שקשור למיקור חוץ, הורדת הסטנדרטים, עזרה כלשהי בכל תחום שהוא, וכמה שיותר להתאוורר בעצמך.

ואפשר גם להגיד ש*לך* ו*עבורך* כן חשוב שהוא ילך לטיפול מותאם ומקצועי, רק כי כ"כ קשה לך בצורה הזו. זה כמובן תלוי בו אבל לפחות להניח ולהנכיח את זה.

שולחת חיבוק גדול גדול

ואומרת פרק תהילים לישועה שלמה ב"ה

(ואם תרצי שאצרף תגובה ארוכה שכתבתי בעבר על הנושא הזה שבו אחד מבני הזוג מתמודד עם בן/בת זוג שבקושי אישי - כתבי לי ואנסה לחפש אותה ב"ה ולצרף)

שיהיו רק בשורות טובות ב"ה 🙏🌷

תודה על המיליםתתעלמו ממני

מעריך

אני גבר וכתבתי על אשתי

אממ הייתי שמח לשאול אותך על מה שכתבת

אבל פחות פה על גבי הפורום

ואני לא יודע אם זה בסדר לך לפנות אלייך במסר

אחרי השרשור שמעליךנגמרו לי השמות

וכל מה שהיה בו (השרשור עם הכותרת "חבוט") אני בכנות כבר לא יודעת מה לענות לך על השאלה ששאלת.

בדיוק הגבתי עכשיו לפותח השרשור ההוא, ואני עדיין עם כל הרושם של מה שעשה השרשור ההוא ומה שהוא פנה ככה בפרטי לעוד ועוד נשים,

אז חוששת פשוט לכתוב שכן אפשר.

אני כן אגיד, למקרה שאתה לא קשור אליו בכלל (זה פשוט שהמילים שלכם יצאו דומות. אולי במקרה. אבל גם הוא כתב תודה ומעריך וגם הוא היה במצוקה וגם הוא פנה בפרטי (ולא עניתי) אז כבר לא יודעת מה לחשוב.

עכשיו שיהיה ברור - אני לא אומרת שאתה והוא זה אותו אחד, בכלל לא.

אני כן אומרת שאחרי שנכווים שוב ושוב ושוב אז באמת "כל הנכווה ברותחין נזהר בצוננים".

וזה בדיוק מה שכתבתי לו בשרשור ההוא - שמה שמעשה כמו שעשה גורם זה לתת פחות אמון באחרים וזה פשוט לא פייר כלפי מי שבאמת זקוק לעזרה אמיתית, ולמי שכל כוונותיו טהורות, ולמי שבאמת כן צריך לתת בו או בה אמון. זה עושה להם עוול כי כבר יותר קל לחשוד, כבר נכוו, כבר יש פחות אמון מטבע הדברים, ופחות רצון להשקיע אנרגיה ומחשבה וכו' ובסוף מסתבר שזה למטרות רעות.

אז אם המטרה בפנייה במסר היא למשהו נקודתי וענייני שאני יכולה איכשהו לעזור בו - זה בסדר. וגם זה רק בגבולות הגזרה של מה שבהתמחותי וביכולתי ורק מה ששייך ומתאים ונכון ולא בכל התייעצות שהיא זה יהיה נכון כלל.

אבל כל דבר שהוא לא כזה, כל דבר שבא לפתח שיח כלשהו בפרטי, או כל דבר שאני בכלל לא כתובת לעזור בו, או כל דבר דומה לכל אלו - אז לא. ואומרת זאת מראש. אני לא עונה על הודעות כאלה, וגם כשכן כי עוד לא הבנתי ונתתי אמון בטוב של האדם באשר הוא אדם - אם יש איזושהי הרגשה של חשד שעולה בהמשך אני לא עונה יותר. ובכובע של המנהלת אם נשים נוספות כותבות לי בפרטי אני גם חוסמת או מעבירה הלאה או מה שאפשר לעשות. אז מראש כותבת את זה כאן גם לכל מי שקורא באופן כללי.

אז אם כל זה לא קשור אליך מתנצלת מראש שכל זה "נפל עליך", זה פשוט קורה בדיוק אחרי כל מה שהיה בשרשור ההוא. וכן כדאי להזכיר זאת באופן כללי, אז אל תיקח אישית אליך אם זה לא שייך לך, אלא רק כהזדמנות להזכיר זאת לכולנו.

ובכל מקרה שיהיו רק בשורות טובות והצלחה רבה בהכל.

הכל בסדרתתעלמו ממני

מובן

אפשר לעזורshindov

לקחת יעוץ לבד, היועץ יוכל לתת עזרה בנושא הזה. במקרה הצורך יפנה לטיפול.

מתפללים, אמפתיה והכלהשוקו.אחרונה

ומנסים להפעיל בעדינות מעגלי השפעה משפחה חברים וכו שיסייעו לו לפנות לטיפול ועזרה מקצועית בתחום הרלוונטי לו

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני. 

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של הבת שלי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לזוגיות שלי. וזמן לילדים שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. בזמן עם הילדים כשחוזרים מהמסגרות לפחות - אתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

המסך הוא מסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

נכון,נגמרו לי השמות

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה *על חשבון* דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

הייתה לי שיחה מעניינת על זה השבועמשה

לבחורה בצד שני של השיחה (אחות של שכן) יש ילד בגיל של הבן שלי. היא התחזקה וכתוצאה מזה מתעקשת שלבן שלה לא יהיה סמארטפון. מסיבות דתיות (לה עצמה יש).

אממה, הבחור חנון כבד. כמוני. לא מסתדר עם הכיתה שלו, לא מסתדר עם העולם. הפסיק ללכת לבית הספר כי ממש רע לו שם והמצב שלו התדרדר דרמטית.

סמארטפון עם רשת חברתית שמתאימה למצב שלו ועם חברים ברמה גבוהה היה משדרג לדעתי פלאים את החיים שלו. הוא לא היה צורך שם זבל בגלל תכונות הנפש שלו, הוא היה צורך שם תוכן שמעניין אותו וכל הקונפליקט עם בי"ס היה נעלם כשהיו לו חברים במקום אחר.

מבלי להתייחס למקרה הספציפי הזה,נגמרו לי השמות

(ורק כי אפשר לצלול שם לעוד המון עומקים ורבדים נוספים, מציאת איזונים, מציאת יתרונות נוספים, התאמה באמת לאותו ילד וכן הלאה),

זה בדיוק זה - ודאי שניתן להפיק גם הרבה מאוד טוב מהמרחב הזה. זה נתון ודאי ומאוד גדול ועוצמתי כמו שכתבת מבחינת התועלת שלו.

רק פשוט שנזכור (בכתיבה כאן כיוונתי לעצמי בראש ובראשונה, שאני אזכור) להגיע למציאות שאנחנו רואים את התמונה השלמה בבהירות, מבינים מה היתרונות וגם מה החסרונות של המרחב הזה, ומגיעים למצב שבו אנחנו מנהלים את זמן המסך ואת המסך עצמו ולא הוא אותנו. גם בכמה, גם במה, וגם באיך.

ובתוך זה כמובן דואגים שלא נפספס את החיים עצמם, את הערכים שלנו, את המשפחה שלנו, את הילדים, את עצמינו, את היצירתיות שלנו ולא רק הצרכנות וכן הלאה.

זה נכון כמובן גם לסמארטפון. להגיע לכך שנרוויח את התועלת מבלי להיפגע בדרך. לראות גם את המחירים, לעשות מה שניתן כדי להימנע מלשלם את המחירים (כמו סינון תוכן והגבלת זמן וכו') ואז בתוך מרחב בטוח אפשר יותר להינות גם מהתועלת שניתן להפיק.

רק שאם המרחב עצמו לא בטוח או גורם לי לגזל זמן או לפיספוס החיים עצמם - פעמים רבות יצא שכרי בהפסדי. וכדאי באמת לחתור ל"גם וגם" הזה - גם יצירת מרחב בטוח מכל הבחינות, גם יצירת מציאות שאני שולטת ומנהלת את הכמה והמה והאיך שלי, גם שהערכים שלי והחיים שלי עצמם לא מתפספסים, וגם שאני מגיעה לתועלת מהמסך.

וכאמור יש עוד הרבה מה להאריך

ועוד משהו על סמארטפוןמשה

מי שקורא את הפורום המקביל של הרגישים שמע אצלי ולא רק אצלי את המושג "הצפה".

במצב הצפה, הגוף סובל מאוד ממשהו ומוכן לעשות הכל כדי להפסיק את הסבל. הרבה מאוד פעמים "הכל" זה הסלולרי הזה.

כלומר, העניין זה בכלל לא הטלפון. הוא לא מעניין. הוא סתם. העניין זה שיש לי עכשיו הצפה ואני סובל. בשנות התשעים כשהיה לי רע בבי"ס הייתי מסתובב עם רדיו ושומע חדשות בהפסקה (כן החדשות של שנות אוסלו הארורות). אז המורה החרימה לי את הרדיו. זה לא פתר את הבעיה. הבעיה הייתה שהיה לי רע בהפסקה ושבכללי המקום הזה היה לי מקום לא בטוח. סביר להניח שאם הייתי היום ילד בבי"ס הייתי מסתובב עם סמארטפון גלוי או סמוי בשביל לברוח מאותה בעיה. ואז המורה הייתה מחרימה אותו. זה נחמד, זה לא היה פותר את הבעיה.

כמובן שמה שצריך לעשות במצב הזה (וזה במידה רבה המקצוע השני שלי) זה למצוא את שורש ההצפה. ולפרק אותה בעין אוהבת ולא ב"מלחמה עם המכשיר הנייד". הוא סתם מראה.

בעלי נהיה ירוק משוגעאנוני.מית

אנחנו משפחה רגילה לגמרי. זוג וכמה ילדים. בעלי לאחרונה נתפס לכל הסיפור הירוק והחליט שאוטו זה דבר מזהם ותופס מקום וכל זה. אמרתי לו שבשבילי זה קו אדום ואני זקוקה לרכב. אז הוא הפסיק ליסוע איתי.

בשבוע שעבר היה לנו מפגש עם הילד אצל איש מקצוע.

הבעל החליט להגיע עם הילד באופניים. עד כאן מתוק וחמוד. הגיעו רכבו על הכביש (אני רועדת מפחד שיקרה להם משהו), קשרו את האופניים. הגיעו בזמן.

אני בינתיים חיפשתי חניה. לא מצאתי. חניתי בסוף בחניון רחוק והגעתי באיחור. מבטים של "אמרתי לכם" ו"מגיע לך" רגילים.

בדרך חזרה אני מגלה ששכחתי כרטיס אשראי ואי אפשר לצאת מהחניון הזה בלעדיו. אני כותבת לבעלי שיבוא להוציא אותי מהחניון והוא שלח אותי להסתדר לבד ולנסות לשלם עם הפלאפון ושזה בעיה שלי שבכלל יצאתי עם רכב למקום שלא צריך. טוב, ניסיתי וזה עבד בסוף. אבל הרגשתי כל כך רע עם הסיטואציה. הייתי שם לבד ואף אחד לא בא לעזור לי רק בגלל ש"העזתי" לצאת עם רכב לארוע.

מאז שהבעל נתפס לאופניים הוא והילד הבכור חוגגים על זה. זה ממש נחמד שאבא ובן רוכבים, אבל שאר הדברים שקורים. הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה.

אי אפשר לטייל כי צריך להביא את האופניים (אני לא יציבה וכבדה מכדי לרכב עליהן) ואחרת הם פשוט לא רוצים לבוא. אין לי כח להיסחב באוטובוסים או לחכות להם וללכת אליהם, פשוט לא רוצה.

אויש נשמע לא פשוט בכלל.קל"ת

מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.

זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.

ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?

בלי להכנס לסוגיות, זה מעבר לג.ג רגיליםהעני ממעש

ממה נובע

מה עד כעת התול של הבית

והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים

כדאי לעבוד בשני כיוונים:נגמרו לי השמות

הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.

לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.

כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.

עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.

והכל כמובן קשור להכל.

לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?

איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?

(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)

איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?

וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.

על הצרכים שלך כאן.

מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?

מהם כאן הערכים שלי?

מה כאן חשוב לי ויקר לי?

(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)

לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.

וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.

כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":

כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.

לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?

וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.

ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.

לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.

ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.

ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.

כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.

ב"הצלחה רבה יקרה

ומוסיפה דוגמא מהדברים שכתבתנגמרו לי השמות

לאיך זה יכול להיראות בפועל:

יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.

גם העניין עם החניון.

גם העניין עם המוסך.

גם העניין עם הטסט.

גם העניין עם הטיולים.

גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.

וגם העניין עם הנסיעות בכלל.

ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.

אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,

כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."

אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:

את:

רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.

ובעלך:

יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.

אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?

מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?

כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.

אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.

בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה

ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.

כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."

וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".

ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:

אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?

אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?

וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.

תודה על זה !אנוני.מית

עכשיו כשאני מתייחסת לזה שוב אני חושבת שאולי זה נושא שהוא נפגע בו עד שהוא שינה כיוון ונהיה ירוק. כתבתי פה למטה. סחבתי הריונות קשים וכאלה והייתי זקוקה לאוטו בשביל פשוט לחיות. מדי פעם הוא היה לוקח את האוטו לסידורים אבל המשמעות של זה הייתה שהייתי תקועה יום שלם בבית ואף אחד מאיתנו לא אהב את זה.

אני אכן בודדה במערכה. לפני כן הרגשתי שהוא תומך בי ומחזק אותי ועוזר לי בזה שהוא מוותר על האוטו ועכשיו בעצם הוא פשוט ויתר עליו סופית ואז אני לבד "עם הרכב הזה שלך".

בשמחה, ואכן כדאינגמרו לי השמות

תמיד לצלול יותר לעומק של הדברים, כי בד"כ ההתנהגות או האמירה שאנו פוגשים ופוגשות מבחוץ זה רק "קצה הקרחון" ורק המעל לפני השטח של סיפור יותר רחב ויותר עמוק שנמצא שם מתחת לפני השטח.

וכאשר מצליחים לראות אותו בבהירות ובהבנה עמוקה זה עוזר גם להבנה עצמה כמובן, אבל גם לקירבה ואפילו גם לפתרונות.

לכן גם כאן, כדאי מאוד לשוחח בנינוחות עם בעלך על כל המקום הזה גם אצלו. ממש מההתחלה כמו שכתבת. ואיך הוא הרגיש, ואיך הוא מרגיש בהווה, ובכלל כל מה שיש בתוכו בנושא הזה, והמבט הסקרן והמשקיב הזה יכול לפתוח המון. ממש המון. וכמובן גם את לו

תגובה מהממת!יעל...

התגובה היחידה בעיניי בשירשור הזה, שבאמת מקדמת

ויכולה לתת כלים מעשיים לפותחת.

בניגוד לשאר התגובות, שרק מעצימות את הכעס והתסכול כלפי הבעל..

תודה רבה 🙏נגמרו לי השמות

סליחה שאני אומרפשוט אני..

אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.

אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?

שמחה שיש קול שאומר את זהמישהי נשואה

יש נטייה כל הזמן לצייד את האשה ב:

תבדקי עם עצמך בלה בלה בלה....

ואולי לפעמים יש בעל שמתנהג לא בסדר?

בדיוק כמו שיש מצב שאשה מתנהגת לא בסדר?

ולא לא תמיד זה עניין של

בוא תבדוק עם עצמך איפה אתה צריך להשתנות

חוץ מהילד הזהנפשי תערוג
עבר עריכה על ידי נפשי תערוג בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 2:14

איך הוא "מזיז" את שאר הילדים ממקום למקום?

כי גם אוטובוס מאוד מזהם.

או שהוא ירוק ומתחסד על חשבונך ועל חשבון הילדים.

להעביר טסט,

תני למוסך לעשות את השירות הזה.

יעלה עוד כמה מאות שח אבל יהיה לך ראש שקט.

ותשלחי אותו לעשות קניות בסופר עם אופניים.

הוא מכבס את הבגדים?

הוא יודע איזה זיהום סבון הכביסה מייצר?

נכנס לשירותים? זה גם מזהם

גם לשטוף ידיים וכלים עם סבון.

אם ירוק, אז עד הסוף. לא?

מזון. גם אם הוא אורגני. ממש מזהם בתהליך היצור

עדיף ללכת ללקט עשבי בר.

אבל בתכלס,

כדי לא להתכנס רק בכעס עליו

תנסו יחד להבין מה מפעיל אותו לדבר הזה?

רצון בחופש?

רצון לשמור על הכדור?

להיות מוסרי יותר?

חיסכון כספי?

רק אחרי שתבינו את היסוד לכך,

תוכלו למצוא את עמק השווה בניכם

יש לי שאלה מעניינת לפנימשה

לפני כל הסיפור הירוק הזה - איך היו היחסים בניכם?

כלומר, יש לכם רכב אחד. אני מבין. אתם שניים. יש לכם ילדים. איך הייתה הדינמיקה שלכם?

איך הדינמיקה עם הילד?

הרכב היה בעיקר אצליאנוני.מית

הוא היה רוצה ליסוע איתו לעבודה ואני הייתי צריכה אותו כדי להקפיץ ילדים למסגרות ולחוגים. אז הוא נסע באוטובוסים ודי קיטר על זה.

מתישהו הוא עבר לאופניים והאמת שטוב לו. יוצא מוקדם בבוקר בבגדי ספורט ומתקלח בעבודה. ממש גילה את האור .

בתרגום לעברית פשוטהמשה

הירוק הוא ככל הנראה (בהסתייגות, בלי להכיר אותו) קשקוש שהוא מספר לעצמו כדי לא להודות שאין לו כח להתעמת איתך או שהוא הבין בשכל שאת זקוקה לרכב יותר ממנו ואין לו כח להתמודד עם זה.

כלומר לא איתך - הוא לא יכול לקחת לך את האוטו כי את (כמו שכתבת בעצמך פה למעלה) בהריון וסובלת. אז הוא מבזבז זמן ומתעצבן ובסוף זה מגיע לידי אין לי כח לאוטו הזה בכלל. אידיאליזציה למצב שהוא בקונפליקט פנימי מולו.

  1. הוא לא יבקש ממך את הרכב כי כל מה שהסברת פה שאת זקוקה לו. הוא יודע את זה .

  2. אבל הוא ימשיך לכעוס. הוא לא ויתר בלב שלם. הוא בעצם נכנע

הוא פשוט כועס בשקט וזה מתבטא ביחס שלו לכל הסיטואציה.

הוא רצה את האוטו, לא קיבל, אז הוא מצא לעצמו פיתרון אחר נפלא (שעושה לו גם בריאות ואושר בחיים, שעה רכיבה בבוקר זה בריאות ממש, טוב, חוץ מאוגוסט) ועכשיו הוא חוזר בתשובה שגילה את האור ואומר שאף אחד לא צריך מכוניות רק כדי שהוא לא יצטרך להתעמת עם הצורך והרצון שלו שהוא בעצמו לא מעיז להעלות.

ועכשיו הוא יתחיל למצוא לעצמו אימוני כושר ותחרויות אופניים רחוקות כדי לעשות אידיאליזציה מהסיטואציה. וזה נפלא כי הוא יהיה גבר בריא ואולי גם הבן שלך יצטרף אליו לזה.

מה מצב השיח ביניכם?shindov

לענ"ד, תפנו לרב בעל השכלה במדעי הטבעshaulreznik
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 1:35

למשל רב שיודע דבר או שניים על פיזיקה, זיהום אוויר וכיו"ב. אולי הוא יצליח לרסן את בעלך ולעזור להגיע לעמק השווה.

מה עניין להכניס ולערב רב?זמירות

במסגרת לימודי ההסמכה הסטנדרטיים לרבנות לא לומדים כלים טיפוליים או מקצועיים לפתרון סכסוכים זוגיים

הם צריכים ייעוץ זוגי מקצועי - ואכן ניתנה כאן (לעיל) התייחסות של יועצת מקצועית מנוסה מאוד

נכון, אבל יש כאן היבטים מדעייםshaulreznik

נניח שמראים לבעל ה"ירוק" באותות, במופתים, במחקרים ובגרפים, שהמכונית המסכנה שלו לא בדיוק תמיט שואה על כדור הארץ, ושאם הוא רוצה להיות עקבי, עליו לוותר על שימוש בחשמל ובשאר הטכנולוגיות?

שוב, מה הקשר להיות האדם שמוכיח זאת בעל סמיכהזמירות

לרבנות ונושא בתואר רב?

איך רב קשור לעניין?נפשי תערוג

גם שאתה הולך למוסך אתה מחפש מוסכניק שהוא רב?

גם רופא שהוא רב?

למה לא רופא שהוא מוסכניק?

אוליקל"ת

רק בגלל שהרבה פעמים דוסים יותר מחזיקים מדמויות רבניות.

לא שאני מצדיקה את הגישה או חושבת שזה נכון..

יש כאן ממד דתיshaulreznik

בבחינת "דייך מה שאסרה עליך התורה".🙂

מי אמר שהוא עושה את זה בגלל סיבה דתית?נפשי תערוגאחרונה

קפצתי לשאלה מהפורום השכן..פצלשן

איך יודעים מהי רמת המשיכה המספיקה בשביל להחליט להתחתן?

במשך מספר שנים שאני מחפש, הספקתי לפגוש כאלה שהיה ברור לי מהתחלה שיש לי אליהן משיכה חזקה.

לעומתן, היו כאלה שאהבתי אותן מבחינת אופי, וגם המראה היה אחלה, אבל לא הרגשתי משיכה חזקה אליהן (וכמובן לא היתה שום דחייה. כנראה, זה פשוט לא היה הסגנון שמדליק אותי באופן טבעי). כן היה לי רצון לתת חיבוק פה ושם, אבל לא היה לי רצון חזק להתקרב אליהן או לגעת בהן, גם אחרי חודשיים-שלושה. מישהו אמר לי שזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן. כנראה שלדעתו המשיכה תתפתח אחרי החתונה, אחרת לא מבין איך זה מספיק. אבל מי אמר שהיא באמת תתפתח? ואולי היא לא?

ברור לי שעם אחת אני ארגיש משיכה חזקה ועוצמתית יותר ועם אחרת משיכה פחות חזקה. השאלה מה הרף הנדרש בשביל להחליט להתחתן?

ועוד שאלה בתור בעלי ניסיון.. ייתכן שלפני החתונה תיהיה משיכה חזקה ואחרי החתונה יתברר שאין באמת משיכה? ולהיפך גם ייתכן?

>>שימושית

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

נסיוני האישי - שלא בהכרח משליך על מקרים אחריםהברדיצ'בר

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

גם אצלי זה הדבר היחיד שאני מתלבט עליופצלשן

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

כמה דברים עזרו ליהברדיצ'בר

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

לא כל כך הבנתיפצלשן

החלטת להתחתן בידיעה שאולי לא תיהיה משיכה?

תפילות, מוכנות נפשית וחישוב סיכויים יכולים לעזור להתלבטות באופן כללי.

אבל אם יש נושא ספציפי שייתכן והוא חסר, איך הנ"ל עוזרים לפתור את ההתלבטות? צריך לתת לנושא מענה ספציפי..

היה ברור לי שתהיה משיכה,הברדיצ'בר

רק היה לי חשש שזו תהיה משיכה ברמה נמוכה, שאולי תהיה בבחינת 'פוחת והולך' עם הזמן.

ברוך ה' לא היה כך. אך אני מרגיש שהנכונות שלי להסתפק בפחות היתה מועילה לי במידה וחששותי היו מתממשים. אך חשוב לי להדגיש - אצלי זה לעולם לא הגיע למצב שהיה צריך לעמוד למבחן.

אם אתה מרגיש 'שיכות' אליה, זה בהחלט מספיקהסטורי

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

אתה חושב שהיא תישאר צעירה ונאה?אריק מהדרום

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

איך זה קשורנעמי28

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

יש משהו בדברייך, מצד 2 גם בקשר לקראת נישואין אפשרמתוך סקרנות

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

מאוד אינדבדואלישבורת,לב

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

צריך להיזהר עם מטפלים..קל"ת

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

צודקת. ורק אעיר בהקשר זההברדיצ'בר

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

סקרנת אותי, פניתי אליך באישי ברשותך.מתוך סקרנות

מאוד להזהר. נכון.🍀שבורת,לב

זאת שאלה לגבריםנעמי28

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

צודקת בהחלטהברדיצ'בר

משיכה היא נדבך חשובשוקולד פרה.

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לא חושבת שבחורה בהכרח יכולה לדעת על עצמהפצלושון

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

זה אפשרי, בוודאישוקולד פרה.

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

תכלס אתה לא מגנט והיא לא ברזל.שוקו.אחרונה

משיכה חזקה או חלשה היא בראש וחולפת. השאלה היא התאמה בסיסית ורצון לקשר ושותפות. במשך הזמן נבנית הערכה עמוקה האחד לשניה וממילא הרצון להתקרב.

אין הבטחות בתחום רק רצון אמיתי וכנה לעשות עבודה רצינית ולהשקיע בקשר עד גיל 99

חבוטנפש חבוטה

מרגיש כל כך חבוט

מכל הבחינות.

נפש

גוף.

ורוח.

זוגיות בסימן שאלה ענק

תפקוד בסימן שאלה ענק

איך קמים כל בוקר?

לא מרגיש אבא

לא מרגיש בן זוג

לא מרגיש.

פרקתי.

דבר אלינו איש יקרדי שרוט

בתרגום לעברית שלימשה

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

בהחלטנפש חבוטה

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

מנקודת המבט שלך או שלהם?משה

מתי זה התחיל?משה

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

לא אמרתינפש חבוטה

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

אז בסדר. חבוט וכושלמשה

והכי חשוב

בהצלחה !

תודהנפש חבוטה

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

שתדע שיש עוד כליםמשה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

אם יש יכולותשבורת,לב

אפשר לחזור אליהם,

זה מצב הרבה יותר טוב מאחד שאין לו יכולות.

יש זמנים כאלה של עייפות.

מותר להיות מותש ולנשום לרגע מהכל.

טוב שאתה מדבר על זה.

איזה כאב.שוקולד פרה.

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

תודהנפש חבוטה

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

הייתי שםוהנה חלום

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

כמה כואב וקשה נגמרו לי השמות

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

תודה רבהנפש חבוטה

מעריך את המילים

כמה זמן זה ככה? נשמע קשה ממשלאחדשה

יודע לומר נק' מפנה?

מספרנפש חבוטה

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

מה קרה? ומה קורה?shindov

הרבה דברים קרונפש חבוטה

כרגע בעיקר דעיכה נפשית.

לפנות לנשים באישי לא יעזור לך לפתור את הבעיותיעל מהדרום

זה אפילו יותר מזהמשה

עזבי את זה שיש פה נשים שלא אוהבות שכותבים להן באישי.

זה מהלך של יאוש. וגם מהלך שלא עובד.

הוא מגיע עם נפש ריקה וחבוטה. למה שמישהי תרצה בכלל להתכתבות עם אדם שנמצא במצב של אנרגיה מרוקנת וחלולה. לא מספיק הוא מרוקן, הוא ירוקן גם אותה?

מי הייתה פה ששיתפה צילום מסך של מישהו שהתחיל איתה גרוע והמשיך לכתוב לה גם כשהתעלמה?

זה היה אניאנוני.מית

וגם @נפש חבוטה התחיל איתי גרוע ברמה שפאדיחה לשתף צילום מסך.

גם איתיחושבת בקופסא

לפחות אני אגיד שהוא עזב אותי ברגע שביקשתי (שזה היה מייד).

זה נכון במקרה של שני רווקיםיעל מהדרום

לק"י

אצל אנשים נשואים זה לא שייך, גם אם הוא מלא חיות ואנרגיות.

לא שייך זה דבר אחדמשה

אבל זה גם לא עובד. אדם מרוקן הוא מרוקן בכל מקום. גם בבית שלו וגם בחוץ (ובטח גם בעבודה).

זה כל כך לא נכון מכל כך הרבה פרמטריםשבורת,לב

זה כ"כ מכעיס וכ"כ מצערנגמרו לי השמות

זה פשוט לא יאומן הדבר הזה.

אנשים כותבים כאן מצוקה על גבי הפורום,

באים אנשים טובים ונשים טובות להגיב, להתייחס, לפנות זמן, אנרגיה, מחשבה, לב, עונים להם מכל הלב והרצון שיהיה טוב - ובסוף מה מסתבר?

שיש כוונות שליליות ורעות מאחורי זה.

זה כ"כ מכעיס אותי הדבר הזה.

שמסתבר שהנה, גם כאן, הפותח שלח לכ"כ הרבה נשים באישי (גם לי שלח מסר אחרי שהגבתי ע"ג הפורום, ולא עניתי בכלל למסר כי זה כבר היה לי חשוד.) ועכשיו להבין שזה עוד אחת ועוד ועוד.

באמת. @נפש חבוטה זה פשוט לא!

אח"כ אנשים שבאמת צריכים עזרה ובאמת במצוקה - כבר יש ישר חשדנות לגביהם, כבר יש פחות רצון לעזור ולכתוב, כבר יש פחות אנרגיה ופחות כוח מכל המסווה הזה, מכל הפעמים (האינסופיות!) האלה שמישהו פשוט ניצל את הטוב לב של אנשים!

למה? ובשביל מה?

זה כ"כ מעוות

כ"כ לא שייך

כ"כ רע.

אתה לא פונה לאישה בפרטי, בטח לא אישה נשואה, בטח לא כשאתה נשוי, לא משנה כמה המצוקה שלך גדולה, לא לא לא.

לא זו הדרך.

ואתה לא יכול, פשוט לא יכול שזה יבוא על חשבון מישהי אחרת!

כמה שאדם יהיה לו חוסר או רע, זה אף פעם לא יצדיק פגיעה באחר, זה אף פעם לא יצדיק ניצול של אחר, זה אף פעם לא יצדיק שום מעשה לא מוסרי ולא טוב בשום דרך ובשום צורה שהיא!

באמת איך אפשר ככה לסמוך,

אני אישית כבר תקופה בוחנת כל הודעה שנכתבת ורק אם מרגישה שיכולה לתרום איכשהו מגיבה, וכ"כ הרבה פעמים לא, לא רק להודעות שלא בטוחה אם יכולה לתרום בכלל, אלא גם להודעות שמראש עלולות להיות חשודות.

ואז הנה כאן שוב הגבתי, ועוד אחרות ואחרים. והנה שוב. להבין שזו בסך הכל הייתה במה לניצול הזה של החמלה והאמפתיה של אנשים כדי לפנות בפרטי?!

לעוד אחת ועוד אחת ועוד?! נשים נשואות?!

זה פשוט עצוב. ומכעיס. וחבל.

וההיפך ממה שאתה ספציפית צריך כדי שיעזור לך

וההיפך מכל מה שכל מי שרק רצה או רצתה לעזור לך כאן צריכים.

וזה פשוט גורם לכל אותם שבאמת צריכים עזרה להיפגע ישירות ולא רק בעקיפין. כי אח"כ כבר גם בהם חושדים, וגם להם כבר אין את האמון המלא שהם זקוקים לו.

זה פשוט עוול.

רק משפט אחדמשה

בסיטואציות כאלה הרבה פעמים הכותב לא חשוב כמו הקוראים הסמויים.

אל תיפול רוחך. גם אם הוא לא ראוי, בטוח קרא את זה מישהו ראוי שגם אין לו אומץ לכתוב.

אני באמת כותבת גם לקרואים הסמויים, לכולםנגמרו לי השמות

גם למי שזה מכוון אליו ישירות וגם לכל מי שיכול אי פעם להיות רלוונטי לו.

ואתה יודע מה?

אם יש כאן קורא שאפילו יקרא את הדבר הזה,

שאם הוא אי פעם ירצה או ינסה לפנות בפרטי לאישה נשואה

שרק יעצור רגע ויחשוב

איך הוא היה רוצה שיתייחסו ויפנו או לא יפנו לבת שלו, לאחות שלו, לאמא שלו, לאשתו (לאשתו כתבתי בסוף למרות שבעיניי צריך בהתחלה, רק בגלל שרוב אלה שפונים מסתבר שלא הכי טוב להם עם האישה שלהם עצמם, באופן כוללני וברור ברור שיש יוצאי דופן, אבל רק למקרה כזה שלא "אכפת לו" מאשתו, כתבתי זאת אחרי הבת והאחות והאמא)

אבל למען ה', שיחשוב קצת מעבר

ככה היה רוצה שיתייחסו לבת שלו?

שהיא נשואה וגבר זר פונה אליה, מנצל את הלב הטוב שלה, את החמלה, את הרצון לעזור, ואם חסר לו בבית חמלה או משהו אז הוא לוקח ממנה, מאישה נשואה?!

רוחי לא נופלת, אבל כן זה מאוד מכעיס ומצער אותי.

יש לכל אדם את הדברים ש"בוערים בו" מאז שנולד, שהם חלק ממנו,

במקרה שלי אישית מה שהקב"ה נתן לי וברא בי מאז שאני זוכרת את עצמי זה את זה, באמת כל מה שקשור לאיש ואשתו. והבלעדיות של איש ואשתו. נאמנות. אהבה. זוגיות. זה בדם שלי בנשמה שלי גם מה יכול להיות ועד כמה טוב אינסופי יכול להיות בין איש לאשתו כאשר זה בטוב, וגם בעירה פנימית למחות על כל מה שעלול לפגוע בקודש הקודשים הזה. ולכן כי זה נוגע בי אני מגיבה.

על הרבה דברים אחרים אני לא מגיבה, בטח לא בכזו "בעירה".

כאן כן. זה מכעיס ומצער אותי מאוד.

הרוח לא נופלת חלילה, אני עדיין מאמינה בטוב של האדם באשר הוא אדם, גם בכוח התשובה, והכי באהבה ובשלמות ובבלעדיות שבין איש לאישתו.

אבל כן היה חשוב לי להגיב.

מאישה נשואה.קופסא מכסף

כמו שאת כותבת על אישה נשואה, כביכול שהיא דבר קדוש.

היא מקודשת לאדם שקידשה. היא לא דבר קדוש. אפשר לדבר אליה, להתייעץ איתה, ולקבל ממנה אפילו יחס ואהבה.

הקיצוניות של קידוש האישה הנשואה לעיני כל מביא לבעיות כמו,

הטרדות במקווה.

גילוי עריות במשפחה.

מרחב נשימה בבקשה, גבר לא חייב לעשן כל היום כדי לשלוט במה שקורה במרשתת. יש אפשרות להבליג ולחכות רגע אחד ולראות שזה לא כזה "מיני" מה שהאדם רשם, הוא פשוט מגמגם.

עשרת הדברות כוללות גם את "לא תרצח".

מה עישנת?נעמי28

לא הבנתי מה כתבת

ומה הקשר בין הסוף להתחלה ולאמצע

ולהסקת המסקנות

ובסוף מתגלה שאתה אישה נשואה שהיא גבר גרוש🏳️‍🌈

והדבר היחידי שמביא להטרדות - זה אנשים שמטרידים.

מה עישנתי?קופסא מכסף

מה לא עישנתי... זו השאלה.

א.נפש חבוטהאחרונה

📢📢📢 תזכורת חשובה בעקבות השרשור הזהנגמרו לי השמות

לאיך הודעה תמימה שמביעה מצוקה יכולה להיות בעצם במה מסוכנת מאוד לכל הנוגעים בדבר.

באיך כל מי שפותח שרשור, גם אם הלב יוצא אליו או אליה ומתוארת מצוקה קשה - יכולים בסוף לפנות בפרטי עם כוונות אחרות לגמרי!

תזכורת חשובה לכולנו. שוב.

על הסכנות כאן במרחב הזה.

לא משנה מי כותב.

לא משנה מה הותק שלו או שלה.

לא משנה אם מזדהה כאיש או כאישה.

לא משנה אם מתאר/ת מצוקה.

כל אלו הם לא ערובה שהכוונות והאמת אכן שם.

וכל אלו הם לא ערובה שאין מתחת לפני השטח כוונות אחרות.

לא לפותחי השרשור.

ולא למגיבים.

לא לכל מי שמנסה לראות מי יגיב (או תגיב לו) כאן

ואז לפנות אליה בפרטי

והכל במסווה של רצון לעזור ולהציל מהמצוקה

שכל מה שמתחת זה כוונה אחרת לגמרי!

ונשים טובות (ואנשים טובים במקרים אחרים) פשוט לא צריכות לחוות את העוול הזה שכל "חטאן" היה לב טוב ורצון לעזור או לחזק יהודי!

לא הן, ולא הפותח עצמו שזה ההיפך ממה שנכון לו, ולא אשתו של הפותח, ולא האיש של הנשים האלה, ולא הילדים של כולן, ולא מגיבים ומגיבות אחרים עתידיים שיתנו בהם פחות אמון מראש אפילו שבמקרה שלהם אין שום דבר פסול - פשוט כולם יוצאים נפסדים וזה עוול אחד גדול לכל הנוגעים בדבר!

אז בכוונה משאירה את ההודעה הזו

עם כל ההתפתחויות שלה

עם כל העדכונים של נשים באופן ישיר ומכלי ראשון על הפותח שפנה אליהן

ובכוונה לא מוחקת אף שנתבקשנו המנהלים ע"י פותח השרשור למחוק את ההודעה הזו.

אז לא.

לא רק לא למחוק אלא להדגיש מה יכול לצאת מדבר כזה.

למען יראו ויראו.

ולמען ידעו כולם כי סוף האמת לצאת לאור. תמיד! גם אם זה לוקח זמן.

אז ככה, באור, בשמש, בגלוי - להראות מה היה.

ולמען נישמר כולנו.

כן, גם רצון טוב רק לעזור יכול להוביל חלילה למקום לא טוב בכלל.

ושהקב"ה לא יביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון.

צריכה עזרה עם סינון מחשב לילדיםירדנית

משהו פה לא עובד לי כמו שצריך

מדובר על גילאי 10-14, יש רימון.

הם צריכים את המחשב כדי לעבוד בטימס, לשמוע שירים ביוטיוב, לפעמים צריכים AI ללמוד למבחנים.

איך אני משגיחה על כל זה?

שיחות בטימס לפעמים הילדים ביניהם שולחים סרטונים, אין לי איך לעקוף את זה.

כנל יוטיוב, רוצים לשמוע שירים אבל לא מתאים לי שיסתובבו ביוטיוב, יש דברים (שלא לומר רוב הדברים) שלא מתאימים להם.

AI גם כן רואה שיחות שלא מתאימות..

אנחנו לא בקטע של צנזורה אבל מרגישה שבתקופה האחרונה זה יצא לי משליטה.

מחפשת פתרונות טכניים לפתור את זה, אשמח לשמוע איך זה אצלכם. שאהיה רגועה גם שהילדה נכנסת לחדר ללמוד עם חברה במחשב. כי היום זה היה ממש לא מוצלח

אני טכנופובית פלוס פלוס אז אם אפשר בהסבר למתקשיםירדנית

שום דבר רע בצנזורה במקרה הזהחושבת בקופסא

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שולחים שם שורטים וכל מיני שירים/זמרים/קליפיםירדנית

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אם יש שירים ספציפיים שהם שומעיםהשם שלי

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

באזור האישי ברימון אפשר לחסום\לפתוח אתרים מסוימיםפתית שלג

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כל כל פתרוןמסתתר

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

יש תוספים בחנות כרום לדפדפן במחשבנקדימון

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

תודה, אנסה לשבת על זהירדנית

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

בשמחהנקדימון

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

אלוף אתהפתית שלג

בשביל שירים הייתי עושה ספוטיפיי וחוסמת את יוטיובמרגולאחרונה

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

מה קרה לפאות?פשוט אני..

כשהייתי ילד, ילדי ונערי הציבור הדתי התחלקו בין כמה סוגי פיאות:

פיאות קצרות שמגיעות בדיוק עד לעצם הסמוכה לאוזן, או קצת יותר ארוכות שמגיעות עד לגובה התנוך.

פיאות מעט ארוכות יותר, אשר גולגלו בחן מאחורי האוזן.

וכמובן פיאות ארוכות עוד יותר שכבר לא יכולות להתחבא מאחורי האוזן אלא משתלשלות בגאווה במורד הפנים.

בשנים האחרונות, אני רואה יותר ויותר נוער דתי, כולל כאלה מבתים שעל פניו נראים דוסים, כולל מהתנחלויות ויישובים דתיים מובהקים לאורך ורוחב הארץ, עם תספורת שבה המכונה עוברת עם מספר 0 מעל גובה האוזניים ולא משאירה פיאות כלל. כלומר בחלק העליון של הראש יש שיער כרגיל, אבל בצדדים יש שיער רק בס''מ העליונים ומתחת לזה יש גאלח.

בתקופתי, בבתי ספר דתיים לא היו נותנים לתלמידים להיכנס כך לכיתה, וילד שהיה מסופר כך היה צריך להתבייש במראהו החריג. זו הייתה נחשבת תספורת שלא רק שאינה דתית, אלא היא גם לא מייצגת את הציבור החילוני הנורמטיבי, אלא בעיקר ערסים.

אז איך קרה שאבות שלא מחסירים תפילה במניין ולא מדלגים על לימוד תורה עם ילדיהם, מאפשרים להם להסתפר כך?

איך אימהות המחזיקות בעוז בית יהודי כשר ומשפחה לתפארת, נותנות לילדיהן לגלח את הפאות?

תמונה מתוך AI לשם המחשה

חוץ ממה שאפשר לצחוק על התמונה של הבינהחושבת בקופסא

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

היום התספורת הזאת יותר טרדנית בכל הציבורברגוע

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

אני דווקא רואה יותר ילדים עם פיאותניק חדש2

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

חולשה בחינוךנקדימון

הנערים פשוט לא מקשיבים להורים.אמא טובה---דיה!

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אני חושב שלהרבה מאוד ילדים קטנים חרד"לים יש פיאותמשה

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

מרד גיל הנעוריםנפשי תערוג

אינטרסטינגימח שם עראפת

איך הילדים שלך מסופרים?

מי אמר שהם מסכימים או מעודדים?shindov

היום לא שואלים.

אני לא מדבר על בני 18פשוט אני..

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

יש לי רעיוןנפשי תערוג

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אני לא מדבר על מסורתיפשוט אני..

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

גיל 12רקאני

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

תלוי איזה תספורתנפשי תערוג

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

מסכימהרקאני

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

בגדול ההלכה היאנפשי תערוג

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

רקה, לא רכהירושלמית טרייה

הכל תלוי במזלזוזיק העכבראחרונה

אפילו ספר תורה שבהיכל.

יש הרבה דוגמאות בהסטוריה להלכות שפשוט לא הקפידו עליהם בתקופות מסויימות. בדרך כלל זה חלף.

למשל, יש הרבה עדויות שבליטא לפני השואה גם נשים של גדולי ישראל לא הקפידו על כיסוי ראש.

גם היום, נראה לי שמקפידים הרבה יותר מפעם על שירת נשים אבל הרבה פחות על חצאיות לפי ההלכה.

לא יודע מה גורם לזה...