לפעמים צריך לעבור כ"כ הרבה בשביל להבין את מה שכתבת

נ.ב. בין הפעמים הבודדות שאין בדיחה בכל הקטע 

כל הכבוד שלא מציירת תמונה מזויפת ושאפו על הכנות

את יודעת כמה את יכולה ללמוד ממי ששונה ממך?

את מבינה כמה את יכולה לגדול מהסיפור הזה?

מי החליט שצריך להיות דומים?

אני ובעלי 2 הפכים, למדתי ונפתחתי לכ"כ הרבה דברים בחיי שלא הייתי מגיעה אליהם לעולם, אם הייתי מתחתנת עם מי שדומה לי.

זה גם יכול להיות די משעמם לחיות עם אחד שחושב כמוך.

שעצם השוני הוא בעצם יוצר את המשיכה והרצון להתחתן

ומצד שני לפעמים השוני הוא מעצבן "איך הוא לא כמוני ב-X? איך הוא לא קולט Y ?"

אז לשמוח שהוא שונה, אם לא - לא יכולת להתחתן איתו... 

פחות חיכוכים

זוגיות של שונים- קשה יותר, אבל גם גורמת לך לשנות בעצמך דברים, לבדוק את עצמך, ללמוד לבוא לקראת, להתפשר וכו'-

יש את זה בכל זוגיות גם של דומים, אבל אצל שונים זה מתעצם פי כמה, בתנאי שאתה משכיל להבין את זה ולא לקחת את זה למקום של מריבות והתעקשות על העמדות שלך.

שאו דומים או שונים,

בכל זוג , גם הכי דומים, יש דברים/תחומים מסוימים שבהם הם שונים

ככה נראה לי לפחות... אין זוג שמתאימים בהכל ממש ויש אחידות דעים בכל.... 

אכתוב מהזווית שלי - 

החיים מורכבים, לא רק מזוגיות - אלא מעוד הרבה דברים אחרים

לפני שאתה מתחתן - אתה כביכול חולם שהזוגיות "תושיע אותך מכל הצרות בזכות האהבה"

כשאתה נשוי - זה לא שכל החיים שלך זה זוגיות (טעות שחיתי איתה שנים רבות ....)

יש אותך

ויש את אשתך

ויש את הזוגיות

יש מצב כלכלי

יש את ההורים

קשרים עם חברים

עם האחים

עם הבוס בעבודה

עם השכנים

ועוד ועוד תחומים רבים בחיים - שמשפיעים גם על הזוגיות ועל הקשר ביניכם

אז מצד אחד אשתך משמחת אותך - גורם לך לשמח אותה בחזרה, 

מצד שני אם אתה במצב קשה של תסכול- אולי לא תשמח אותה בחזרה (ולכן היא לא צריכה להרגיש אשמה אם אתה מתוסכל, כי זה לא בהכרח בגללה, אולי כן אבל אולי גם לא, ולא ניתן לדעת בוודאות , זה מורכב כאמור)

וכן להפך כמובן - אם אתה משמח את אשתך - זה יכול לגרום לתגובה שלה חזרה לתת לך רק טוב , אבל לא בהכרח כאמור...

החיים מורכבים מהמון פרטים , ולהבין שאנחנו לא מבינים הכל, זו התחלה טובה

לא לנסות "לפצח" את הלוגיקה המורכבת של חיי נישואין מאושרים, כי היא לא ממש קיימת

צצים קשיים לא צפויים בחיים שלא יכולת לצפות מראש (וגם דברים טובים שלא יכולת לצפות מראש!! יש לציין!) - ולכן לא ניתן להיערך מראש לכל המצבים או לצפות להבין הכל ....... איך עובד בדיוק....

דבר נוסף, כביכול אין לך "ברירה" אלא להתחתן - כי תסתכל על עצמך בגיל 70-80 - אם לא תתחתן  - עם מי תשאר? עם החברים שלך שאולי חלקם מאושפזים או נפטרו? ברור שתרצה להיות במחיצת המשפחה שגידלת, זה טבע העולם... כדאי וראוי להקים משפחה כי כך טוב לאדם 

מקווה שהסברתי ברור, בהצלחה! 

כנראה שאצטרך להיכנס לפרטים יותר

כשהתכוונתי למילה "יציבות" לדוגמא,לא התכוונתי למושג כלשהוא מהעולם המערבי כמו שחלקכם כתבתם,

יציבות מבחינתי זה לסמוך על הבן זוג שהוא יקח את הילד למסגרת ,כשהוא אומר שהוא יקח.

יציבות זה לא לעשות קידוש בשבתות לבד,ובמצבים הבודדים שכן יש קידוש אז לא בשעה ארבע בצהריים(שלא לדבר על תפילות וללכת לבית כנסת בשבתות כי אני יכולה לספור על יד אחת כמה פעמים הלך לבית הכנסת בכל ה10 שנים,וכן אנחנו דתיים מאוד חזקים ,ובאותה מידה שאני מבקשת ממנו לעשות קידוש הוא מבקש ממני לשמור על מצוות מקבילות שקשורות לאישה)

יציבות מבחינתי זה שהגבר לא נשאר בבית כל שני וחמישי,ולוקח חופשים לעיתים קרובות,במקום ללכת לעבודה.

העול נופל עליי בגדול,בתקופה שעבדנו יחד הייתי הולכת המון לבד ועושה עבודה כפולה בזמן שהוא התהפך במיטה

אני מרגישה לבד,רוב הזמן

הוא לא מוכן לשמוע על ייעוץ זוגי,

ואני לא מוכנה להכיל את הקושי הזה שלו מה שהוא לא יהיה,הוא מתכחש לזה שיש לו בעיה,ומכאן הכל סתום ותקוע

אני לא אומרת שאין לי בעיות,יש לי גם,אבל לפחות אני מודעת והולכת לפסיכולוגים וכל מי שיכול לעזור,

עכשיו השאלה פה האם זה תקין???כל מה שרציתי זה לא אהבה של פיות והוליווד,לא אלאדין וסינדרלה,מה שרציתי זה גבר לקום איתו בבוקר,לשתות קפה ולדבר בכייף על היום או על מה שזה לא יהיה,אבל הגבר שלי ברוב הבקרים בחלום השמיני והתשיעי,

 רציתי גבר שנושא בעול הפרנסה ,אנחנו חיים על השקל וממש לא מזיז לו...רציתי גבר שנושא בעול בבית,

לי זה נמאס ורק מיזה שאני כותבת נהיה לי עצבים ובא לי לקבוע תור לרבנות בזה הרגע

השתמע מהנכתב, שבגלל שיש שוני בינכם, אתם מעונינים להיפרד.

עוד דבר, לא מספיק ללכת לטיפול, צריך גם לעבוד.

דברים לוקחים זמן, יש דברים שמשתנים רק אחרי 20 שנה ויש דברים שלא, ולומדים לחיות איתם.

לומדים למצוא יציבות בדברים שבעלך כן מסוגל לתת לך,

אם המצב ממש בלתי נסבל, תשקלי את צעדייך..

אבל גם השוני בהחלט גורם לנו להמון מריבות,כמו למשל בא לו לעשות משו ולי לא (בהחלט נובע משוני,הוא אוהב חברים ולצאת,ואני אוהבת בית ושקט)אז מתחילים לריב ,וכו

שהוא יצא ואת תשארי

ככה אני עושה

שממש מרגישים את התסכול שלך

וזה באמת קשה לחיות ככה

מצטערת בשבילך

הכל משמים

אני מתחילה טיפול אישי השבוע,נקווה שיעזור

כביכול הוא מאוד דתי חזק והכל,ליד אנשים הוא מתפלל כמובן ועושה קידוש והוא מצהיר גם שאני זו שיותר חלשה ממנו רוחנית ואומר זאת בביקורת גדולה,

זה לא שהוא בא ואמר לי תקשיבי בא לי להיות דתי לייט,לא,ההיפך,הוא כביכול חזק ממני יענו,אבל בפועל ממש לא

ואם תגיד טוב תמיד יש נפילות,אז המצב הוא 10 שנים אותו דבר..

מבחינה מוחשית כמו שאמרת אין לי סיבולת להכיל את החוסר אחריות הזה,כן בהחלט קרה שסיכמנו שהוא יוציא את הילד כי הייתי במשמרת ערב,אבל הוא היה שקוע עמוק בשינה(רבנן השעה ארבע בנאדם!!!!)

הוא לא מקשיב לאף אחד,לא סובל שמישו אומר לו משו גם אם זה אבא שלו או הרב או חבר או אשתו קל וחומר

אפס עזרה בבית,גם במצבים שהוא בבית נשאר בעוד אחת מהחופשות שלוקח לעצמו ואני רצה מהעבודה ללימודים אני זו שלוקחת את הילד ומחזירה ודואגת להכל טרופת נשימה,

זה ברור שיש לבנאדם בעיה עמוקה מאוד ,ויש לי אפס סובלנות להכיל אותה כשהוא לא מודע לה,וגם אם בפעמים נדירות הוא בא ואומר לי שיש לו בעיה אבל לא מוכן לעולם ללכת למישהו שיעזור לו ,כי ברור זה חלק מהבעיה שלו שהוא חושב שהוא הכי חכם בעולם,ואף אחד לא יוכל לעזור לו.

הכל ההיפך...אבל עיקר הבעיה כנראה נעוצה בזה שהוא לא מודע לעצמו ולא רוצה ללכת לטפל

אף פעם לא משהו יציב

יש לו תחום שהוא אוהב מאוד ולומד אותו אבל גם ממנו לוקח חופשים ולא בא סדיר ללימודים

הוא היה ,ג'נטלמן אמיתי,מרשים ומנסה מאוד להרשים,חלום של כל בחורה,מילה,המון חברות קינאו בי

ואפשר לומר שהמשפט ,"לא כל הנוצץ זהב" בדיוק בשביל הענין

וזה גם חלק מהענין,הוא מסוג האנשים שהייתי רוצה מאוד שיהיה לי חבר כמוהו(עכשיו כבר לא,אחרי שאני יודעת שהכל יבוא על חשבון אישתו) כי הוא נותן הכל לחברים ולאנשים אחרים וזה המון פעמים בא על חשבוני,אין דרך יפה לומר זאת,הוא מאוד מודע לזה שזה מציק לי מאוד,וממשיך לעשות דברים לאנשים על חשבוני

מבחוץ הוא נראה הגבר הכי מסור וג'נטלמן ועוזר ,ולי בא להקיא עכשיו ממנו

יש לו יכולת משחק,זה מה שיש לו

לעשות הצגה של גבר מסור שהוא לוקח את העגלה והקניות בחוץ זה לא בעיה,

כלפי חברים נכון,הוא חי למען אנשים אחרים,רק בשבתות שיש אורחים יש קידוש ואוירה יענו שמחה,

כשהוא לבד איתי הכל עצוב וחשוך,כנראה שאני לא שווה בשבילו מדי

ממש בקושי,וגם בזמנים שהיינו יוצאים ביחד כל אחד היה בתוך עצמו

ברור שזו המחשבה הטבעית/האוטומטית - מסקנה מתבקשת מההתנהגות שלו

אך היא לא בהכרח נכונה

לידך הוא פחות נחמד - כי הוא מרגיש בנוח איתך!!!! כי הוא יכול להיות כנה איתך מה המצב רוח האמיתי שלו! זה לא כי הוא לא אוהב אותך, אלא אולי להפך

ברור שאת מצפה להבעת אהבה והשקעה מצידו , אבל חוסר ההשקעה בך הוא לא בהכרח הגורם לחוסר אהבה שלו - אלא תסכול עצמי מהחיים שלו עצמו, שרק מולך הוא מעיז להיות אמיתי ולא לשחק , זה מעיד על הקירבה ביניכם

לא יודעת מה זה נותן מה שכתבתי.... אבל אל תחשבי שהוא פחות נחמד לידך בגלל שאת פחות שווה... ממש לא!!!! זה בגלל התסכול העמוק שלו מהחיים עם עצמו!!!! לא קשור אליך בכלל בכהוא זה, (או לפחות לא בהכרח) !!!!

אין ביננו תחרות בכלל בכלל,ההיפך כאן המקום לציין בשבחו שהוא דחף אותי לעשות דברים ולהתקדם ובלעדיו לא הייתי עושה,ואני נתתי לו את הכל כדי שיוכל להשקיע ודחפתי אותו להתקדם במה שצריך,אני מאוד גאה בו על ההישגים שלו ,והוא גאה בי לא פחות

השוני ביננו שאני עשיתי פעולות ממשיות כדי שיוכל להתפנות ולהשקיע בהישגיו(לעבוד לבד תקופות,לשמור על הילדים ולטפל בהם לבד ועוד המון)

והוא רק מעודד אבל בפועל שום פעולה אמיתית

והוא בכלל לא בשפל מולי בתדמית,ההיפך,הוא בתמדית שלו מוצלח מאוד מאוד

רק בבית אני רואה כמה סמרטוט הוא יכול להיות,סליחה על הבוטות,אבל זו האמת המרה

ויכול להיראות הגיוני,אך מה הציפיה ממני??שאני אחמיא לו על היותו תקוע ולא מעונין להתקדם??איפה ובאיזה נקודה אני צריכה לחזק אותו??אני באמת מנסה לחשוב איפה הוא כן עוזר לי ולא מוצאת

למה זה בכלל צריך להיות שהוא "עוזר לי"

זה הרי ילד של שנינו לעזאזל

שגבר צריך לקבל מאשתו הרגשה שהוא מוצלח וטוב ואלוף, לקחתי 

שהיא מבקרת אותו? לא בהכרח....

ברור שצריך לתת לגבר הרגשה של חשיבות , ודאי שאת צודקת

נניח וזו באמת אהבה,והוא אוהב אותי כלכך ורק בגלל זה מרגיש איתי בנח להראות כמה רע לו ומר לו בחיים,אז מה הלאה???הבן אדם לא מודה שרע לו ומר לו,וגם בפעמים הבודדות שהוא היה משתף אותי בכך,כשהייתי רומזת אולי כדאי שיתייעץ עם מישהו ישר היה מתקיף ,אז מה זה נותן לי האהבה הזו??? רק צביטה בלב כי באמת אני קשורה אליו תכלס וקשה יהיה לי לעזוב אותו,אבל אנחנו תקועים פה,ולהמשיך ככה אני גם לא מסוגלת

את צריכה לצאת מהקופסא של עצמך -

כלומר להפסיק לחשוב את המשפטים הבאים - 

אני רוצה לקבל ממנו אהבה

אני רוצה לקבל ממנו עזרה

אני רוצה לקבל ממנו יחס אוהב, או לפחות נורמלי  ולא מתקיף

אני רוצה לקבל ממנו זוגיות רומנטית

אלא לעשות סוויטש רציני בראש ולהבין שהוא בתקופת משבר כרגע עם עצמו - זה לא רלוונטי!

הוא לא יכול לתת לך כרגע את כל הנ"ל! הוא עם עצמו מתבחבש/בדכאון/איך שתקראי לזה

להפך הוא זקוק לתמיכה ממך

ובמקום זה - 

אני אתן לו הרגשה רגועה , בלי לחץ

בלי ביקורת

לקבל אותו, לא לנסות לשנות אותו

לתת לו הרגשה של תמיכה 

שהבית הוא גן עדן שהוא חוזר אליו וכיף לו שם

כאילו הוא הילד שלך

ואחרי תקופה שתשקיעי בו ככה, כמה חודשים,

אני די בטוחה שתראי שהוא משתנה לטובה 

ויתן לך מעצמו מיוזמתו פינוקים/מחמאות וכו' 

ברור שהאוטומט זה תמיד להעיר ולבקש לשנות דברים 

ובררו שאם זה משהו קיצוני שהוא אומר לך משהו פוגעני , זכותך להעמיד אותו במקום!

אבל אם כל היום את מעמידה אותו במקום ומבקרת אותו - לא יכולה להתפתח ביניכם אהבה......... וחבל....

אז שיהיה איזון - 

פעם שמעתי שאומרים שעל כל הערה/דבר-ביקורת - צריך נגיד 10 מילים טוובות /מחמאות כנגד.... (או מספר אחר, לא זוכרת בדיוק)

שרוב הזמן הוא ירגיש בבית אהוב ורצוי , ולא מואשם 

כל הכבוד לך , תקופה לא פשוטה, לא פשוט לתמוך בגבר שבמשבר, אבל אני בטוחה שתעברו את זה, את נשמעת אישה חזקה ! בעז"ה!

שנשמע שהוא לא אחראי מספיק, ממגוון הדוגמאות שהבאת, אכן כך משתמע

אבל.....

יש מצב שעוברת עליו תקופת משבר? לכל אחד זה יכול לקרות, לא נדיר 

כמה זמן הוא ככה - מתחילת הנישואין כל הזמן?

אם זו תקופה זמנית, יש סיכוי שיחזור לאיתנו, והוא רק צריך טיפה "לנוח" ולחזור לאיתנו

כנראה הוא מתוסכל , מחפש משהו שיספק אותו

לא היתי מוותרת על זוגיות בקלות, קודם צריך למצות את כל האפשרויות, בעיניי 

שום דבר לא השתנה מאז שהתחתתנו

חוץ מהחודשים הראשונים  שהוא קצת ניסה להרשים אותי

נשמע שקשה לו בחיים באופן כללי

שהוא מחפש משהו שיספק אותו , הן עבודה/חברים/קהילה

גם לגברים יותר קשה להודות בחולשה שלהם, בד"כ הם לא פתוחים כמו נשים (בכללי , ברור שיש יוצאים מן הכלל), ולכן יותר זמן לוקח להבין באמת מה עובר עליהם - כי הם לא מודים בזה!!!!(אנחנו הנשים בוכות ומתלוננות, לא מתבישות, וכשיודעים את הבעיה - קל גם יותר לפתור אותה!)

לדעתי את צריכה לנסות קודם להיות ה"מלאך" שעוזר לו בחיים

נכון שזו אחריות כבדה, כמו לגדל עוד ילד, במקום שהוא גם יתמוך ויעזור לך,

אבל כדאי לנסות למצות את זה, תקופה לתמוך בו כמה שאפשר ולקבל שהוא במשבר, לא להתערב לו ולתת לו הרגשה של תמיכה וחוסר ביקורת (כמה שאפשר!!! אני יודעת שזה קשה כשהוא כל כך חסר אחריות!!!!! וברור שיש מקרים שצריך להעמיד אותו במקום ולתת לו על הראש- למשל אם הוא שוכח לקחת ילד זה ברור שצריך להעיר לו על זה! )

או לפחות פעם ביום לנסות להמנע מהערה שרצית לומר לו

הערות וביקורת שוברות את הנפש, אם את מעירה לו הרבה הוא עלול להיות שבור רק מזה, 

לא מאשימה אותך, אבל אם את רוצה לחשוב על דרך לעזור לו - אז צריך קודם לנסות את זה...כדי לשפר את מצב הרוח שלו והשמחה שלו, וגם את הזוגיות שלכם

* כתבתי מלב אוהב ומכוונה טובה , אם כתבתי משהו שלא מתאים לך - אז תתעלמי וקחי רק מה שמתאים לך כמובן..

אבל 10 שנים סתמתי,חודשים שלמים לא אמרתי מילה,עד שנחנקתי.

אני לא פסיכולוגית ואין לי הכשרה וכלים איך לטפל בבעיה שלו,מה גם שכל עוד הוא לא מודה שיש לו בעיה,איך בדיוק אני אתחיל לעזור לו חוץ מלסתום את הפה ולהכיל את זה.? שזה עשיתי אבל ממש לא עוזר לו אלא הרבה יותר נח לו להמשיך ולשקוע במצב

מבינה אותך ממש , את ממש צודקת

היו גם הרבה צעקות ועצבים ונסיונות לדבר יפה שום דבר לא עזר

אבל אני מאוד מצטערת,אני לא חושבת שאני צריכה להרגיש כמו אם חד הורית,העזרה היחידה שהוא עוזר לי זה שכשאר הוא גם ככה בבית(נח,ישן,רואה סרטים,אוכל,ישן ועוד פעם ישן) אז אני יכולה להשאיר את הילד בבית

זהו חוץ מיזה,נאדה

להגיד  אחד לשני "אני אוהב אותך" ממש לא עוזר,גם משיכה פיזית זה לא מה שמציל את הנישואין,את כל הדברים היפים האלו לא אוכלים לארוחת בוקר

בעיניי אהבה אמיתית מתבטאת במעשים,בעבודה על המידות,לא בדיבורי יפים ובילבולי מח שתוקעים אותנו כבר 10 שנים,לעזאזל

אני חושבת שהערכה ואהבה מתבססים על מעשים בפועל,ומעשים בפועל זה מה אני עושה בפועל כדי לשמח את אישתי???/בעלי???

פספסתי קצת את הדיון הזה, אבל עכשיו מישהו הקפיץ וקראתי ואני לא מתאפק מלענות. 

לפני תקופה העליתי שאלה ש(נראה לי) די דומה לשאלה שפתחה פה את הדיון. 

השאלה שלי עוררה דיון קצר עם מעט תגובות ולא הרגשתי שבאמת קבלתי תובנות חדשות. 

אבל דווקא מתוך השיח שהתעורר, התגלגלו דברים, ובזכות @נגמרו לי השמות הבלתי נלאית, בסייעתא דשמיא פתחו לי משמים שער, והגעתי לתובנות חדשות ששינו לגמרי את נקודת המבט שלי. 

מיותר קצת לשתף בתובנות עצמם, אבל כן חשוב לי לתת את המסגרת. וזה קצת דומה לתשובה שכתבת פה, ואולי גם רלוונטי לשאלה שפתחה את כל הדיון.

העליתי פה קושי זוגי שלא ידעתי כיצד לפתור. אחרי שהקב"ה פתח לי את העיניים הבנתי שכנראה אני עומד מול בעיה התנהגותית שלא קשורה בשום צורה שהיא לדינמיקה הזוגית בינינו. אני יכול לעמוד מול הבעיה הזו ולחשוב האם מתאים לי לחיות לצידה ואם כן אז כיצד. אבל דבר אחד אני וודאי לא אמור לעשות: לכעוס/להיעלב/להצטער מההתנהגות שנובעת ממנה. (כלומר: אני יכול להצטער על ההתנהגות בפועל, אבל לא על מה שעומד מאחוריה. זה הבן אדם וזה מה יש. אין לזה קשר אלי)  

יש הרבה זוגות שמתמודדים עם אתגרים זוגיים. ובגלל זה, הנטייה שלנו כפרטים, וגם של האווירה שסביבנו היא לשייך כל בעיה למתחם הזוגי ולבנות ציפייה שהפתרון לבעיה יגיע גם מהמתחם הזה.

אבל במקום מסוים, אנחנו קצת מזניחים את ההבנה הראשונית שיש אנשים שמתמודדים עם מגוון ענק של בעיות בכל מיני תחומים שלא נובעים בכלל מהדינמיקה הזוגית, ואין לה כמעט אפשרות להשפיע עליהם. 

המצב הזה מייצר תסכול וכאב שמי שלא חווה אותם לא יכול להבין בכלל. כשבן זוג מצפה מהפרטנר שלו לגלות שותפות, לפעול ולעשות ביחד, לגלות אכפתיות והערכה לעשייה, לחתור ליעדים משותפים ועוד ועוד, ובמקום לקבל מענה זוגי כלשהוא, הוא פשוט מוצא את עצמו שוב ושוב עומד מול קיר שכמעט לא נותן לו מענה. מי שלא חווה את זה לא יכול לדמיין איזה תהומות של כאב ותסכול זה מביא. 

והכאב הזה מתעצם פי כמה כאשר השדר היחיד שאתה מקבל מהסביבה (חברה, משפחה, יועצים ועד) הוא שהפתרון נמצא בידיים שלך, כי אם זה המצב אז כנראה שמשהו בזוגיות צריך לעבוד אחרת. ורק אתה יודע בתוך הלב את האמת שיש פה בעיה אמיתית שכבר עשית הכל בכדי לנסות לפתור אותה אבל נאדה. 

אז לא נראה לי נכון להתייחס באופן ישיר לסיטואציות שהוזכרו כאן כי אני לא מכיר אף אחד ואינני יודע האם הניתוח שלי נכון. אבל הצירוף של השאלה הפותחת, ושלל התשובות שנכתבו עד כה לפני התשובה הזו גרמו לי לרצות לומר בקול חזק: תפתחו את העיניים. אם מישהו מתנהג בצורה שלא עומדת בשום קו ישר של הגיון אנושי תקין, ובטח אם הוא לא רוצה ללכת ליעוץ זוגי, אז הוא סוחב עם עצמו בעיה שנח לו מאוד שבן הזוג נותן כתף ונושא אותה ביחד איתו. אבל בן הזוג שלו לא אמור לעשות את זה.

יש רף מינימלי של אחריות אנושית שכל אחד אמור להביא איתו לזוגיות, ואם מישהו מסרב לעשות את זה, אז שיתכבד להתמודד עם הקשיים שלו בעצמו לבד בלי לגרום לבן הזוג שלו לשקוע לתהומות של אכזבה וכאב.. (אני לא רומז פה דווקא לגירושין אלא לדינמיקה של התמודדות בתוך המבנה הזוגי. למשל: אם אתה לא מעוניין לקום בבוקר כמו בן אדם בוגר אז אל תקום ולא תקבל שום פרצוף מצפה/כועס/ מאוכזב. תקום מאוחר ותתמודד בעצמך עם חיים פח אשפה של אנשים שקמים בצהריים) לא הכל קשור לזוגיות ותלוי בהתנהגות של הבן זוג. הרבה מאוד פעמים זה הבן אדם, והמחשבה צריכה להתמקד רק בהתמודדות עם הנתונים היבשים של ההתנהגות שלו ובמשמעות שנגזרת מכך. 

והתפקיד של הסביבה במצבים הללו, הוא להכיר בקושי המעשי העצום שיש כאן, ולתת תמיכה בלי לשפוט כל דינמיקה שמתרחשת ככזו שיש לה קשור להתנהגות הזוגית. 

זהו. פרקתי. 

תודה רבה

הוא לא מסוגל לחשוף בפני אדם שהוא לא אני(אפילו לא החבר הכי קרוב,אבא או אמא)

את מה שהוא מרגיש באמת

זה מבחינתו לאבד את עצמו לגמרי

לא יקרה בחיים,בחיים

הוא משחק אותה שהוא בטוב ליד אנשים כשהוא יכול להרגיש זוועה

אני חושבת שאמרתי פה כבר שהוא שחקן טוב

כמה הוא יכול לשחק ליד מישו שישן איתו ומתגורר איתו במשך 10 שנים.?.??

אני כאילו צריכה להרגיש מוחמאת שהוא מחובר אליי??אוקי אני מודה זה מרגיש לי נעים ופרפרים בבטן כי אני אוהבת אותו

ומאוד נח לי לחזור למקום הטבעי ולומר הנה אוהב אותי איזה כייף בואי נמשיך...אבל שוב הגעתי לאותו מבוי סתום,איך זה מקדם אותנו?

כאילו אני חצויה בין הרגש והשכל מאוד

ברגש אני מאוהבת בו למרות שזה לא נשמע מההודעות,בשכל באלי לעוף ממנו

הוא בבית פשוט מרגיש בנח...אז זה הוא האמיתי,לרוב הוא מסתגר ומבודד בתוך עצמו,ושלא תבין לא נכון,הוא בחור חברותי וכריזמטי והכל,אבל זה כאילו 2 סוגי אנשים,1 המצליחן והכובש 2.זו שרק אני יודעת מה הוא באמת ,אפס

ככה בדיוק מגדירה את הקשר

1) והאם ישנם?

כי אם הם קימים ופשוט הקשיים מטשטשים אותם ומתסכלים רק על התכונות הרעות, חבל להתגרש ואז להרגיש שחבל שלא הערכת אותו מספיק כשהיתם נשואים 

לדעתי את צריכה לכתוב לעצמך על דף 2 טורים על בעלך -

מעלות

חסרונות

ואז ככה תנתחי את המצב כמה שווה לך להשאר איתו

ומה צורת התמודדות המציאותית עבורך

2)

לפעמים צריך בחיים להשלים עם זה שזוגיות לא מממשת את כל הציפיות והרצונות, לעתים מאכזבת , לעתים גורמת לכאב,

אבל תמיד - זה הבית שלך, זה המקום שאת שייכת אליו, זה בנאדם שבחר ומוכן לחיות איתך - וזה גם הרבה מאוד

תחשבי על תקופת הדייטים- יש אנשים שכל כך דוחים אותך (מבחינת מראה / סגנון/רמה דתית/אופי)  שאת אפילו לא מוכנה לחשוב על לחיות איתם, ולהפך שהם לא מוכנים לחיות איתך

זה לא רומנטיקה כמו בסרטים , כמו הקלישאה הידועה - יש רגעים שמעדיפים טיפה להתרחק מבן הזוג, עם כל הכאב שבדבר, זה יכול לקרות - בבתים הכי טובים 

3)

ברור שתמיד אפשר להתגרש אם את כל כך רוצה - אף אחד לא יכול לעצור אותך, השאלה אם זה באמת טוב עבורך

למרות שעשיתי אותה בראש אינספור פעמים והגעתי ל2 מעלות משמעותיות

1.אני סומכת עליו במיליון אחוז שהוא לעולם לא יבגוד בי,במילים אחרות נאמן מאוד

2.מאוד חשוב לו ההצלחה שלי(במעשים לא עושה בשבילה ,אבל לפחות ברוח זה משפיע)

סורי בינתיים זה מה שמצאתי

אלו דברים יפים וחשובים,אך,האם אפשר להקים ולרוד איתם בתור הורים לילד?

לא מובן מאליו בכלל! 

השני - תראי איך הוא נותן לך הערכה והרגשה טובה, זה ממש ממש חשוב!

שהוא לא שופט אותך ובבית שלך את מרגישה "בבית", בנוח, שטוב לך בבית שלך -

זה מאוד מאוד חשוב ומראה שיש ביניכם אהבה גדולה ב"ה! 

המשפט האחרון לא הבנתי 2 מילים לא ברורות.. אבל כנראה שהרעיון מובן...

א. העניין הראשון - הוא מה שאת עצמך חווה.

(שזה בעצם כל מה שמשנה לך)

ממה שכתבת עולה תמונה באמת מורכבת, ואם את מרגישה שאת לא רוצה להיות עם בעלך, שאת לא אוהבת אותו, שאת לא מעריכה אותו - צריך קודם כל לשנות את שורש הזה אם רוצים לבנות משהו טוב יותר יחד.

בלי לבנות קודם כל את המקום של הרצון להיות יחד, האהבה, הכבוד, לא תוכל להתקיים התקדמות בקשר יחד...

וכמובן שזה מתחיל בך עצמך כי את כתצבת את ההודעה - לברר את ה*רצון שלך* בנישואין הללו. בלעדיו אי אפשר דבר.

ב. לעניין השאלה ששאלת - אם יש את הבסיס הזה המפורט להלן בסעיף א', אם יש את הרצון להיות יחד, את הבחירה אחד בשנייה, כבוד, הערכה, אהבה - אז גם מקומות ומציאויות של קשיים בזוגיות, אתגרים, ריבים, חילוקי דעות וכן הלאה - הם מקומות שאומנם יהיו כואבים וקשים לאותו רגע, אבל בהחלט ניתן יהיה להתגבר עליהם ואפילו לצמוח עוד יותר כזוג (וגם אישית)

ממש כמו הפסוק "ברגע קטון עזבתיך

וברחמים גדולים אקבצך"

כל הקשיים והאתגרים, כמה קשים שלא יהיו, יכולים להיות כרגע אחד קטון לעומת כל הטוב הגדול שחיי הנישואין יכולים  לזמן לנו.

הרוב הוא טוב. האור הוא גדול הרבה יותר מהחושך.

החיבור והעומק שמגיעים אליהם דווקא אחרי משבר או אתגר לאחר שבנינו יחד משהו חזק יותר - אלו דברים יקרים מפז ששום דבר לא יכול לשוות אליהם...

ג. השאלות שלך הן עמוקות מאוד, וכתבתי בעבר בהרחבה (מאוד גדולה, שלא לומר חפירתית יש לציין ) על כל המהות הזו בעצם של הנישואין ועוד דברים אחרים שקשורים,

מצרפת לך את התגובה כאן מנסה לענות - אזהרת חפירה רצינית לפנייך - נשואים טריים

ד. בכל נתיב בו תבחרי לצעוד וכל החלטה שתחליטי - שולחת לך תפילה גדולה ושתהיה לך הצלחה שלמה בכל ב"ה, בשורות טובות ישועות ונחמות 🙏

@נגמרו לי השמות

תמחקי בבקשה 

היא/הוא מציף את הפורום

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

ולא נשאר כסף לטיפול

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.

אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...

אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

של תקשורת נכונה וביריאה תתיעצו אחרכ עם הרב או הרבנית אם אתם סומכים על הדעה שלו

תנסה גם מטעם הידברות אם אתם בקטע.. אני פחות אוהבת את הארגון ..

תתקשר להתייעץ איתם יש שם מספר למטה .

אבל אף שיעור לא מחליף טיפול כשצריך טיפול.

אבל יש לפעמים ליווי

לפעמים בשיעור של הרב שמואל או הרב יגאל הם נותנים לפנות אליהם במקרים שצריך עזרה וזה המקרה פה

הם לא יכולים להחליף טיפול

להחליף טיטול

אם חלילה הייתם צריכים ניתוח מציל חיים בעלות גבוהה הייתם לוקחים הלוואה או משהו אחר והייתי עושים אותו?

תתייחסו לטיפול באותה צורה...

מרכזי שילוב, תחנות לטיפול זוגי/משפחתי. מגיעים דרך מחלקת הרווחה, והעלות יכולה להיות 50 שח למפגש (לפעמים תלוי ברמת הכנסה)

כדאי לבדוק. כמו שהזכירו, יש עמותות שמסייעו בזה..

בהצלחה!

לא טיפול.

טיפול זה בחסרי ישע.

פה מדובר בשני בני אדם בוגרים.

שצריכים ייעוץ כדי לשמור על קשר הנישואין.

שהם התחייבו זו לזה. וזה לזו.

אם מישהו רואה בן הזוג שלו

שכל הבעיה רק אצלו.

והוא צריך "טיפול"

מתברר שאותו אחד

לא מחזיק בחשיבה זוגית.

(אלא סוליסט)

ומי שצריך "טיפול" זה אותו אחד.

והטיפול שהוא צריך זה היפנוזה.

שיבוא מהפנט ויזכיר לו שהוא

התחתן הוא אמר לשני אני איתך

בטוב וברע ביחד נשמור על הקשר

המיוחד שלנו ועל האהבה.

כמו כן צריך אותו מהפנט

להכניס לו לתודעה את התובנה הבאה

אתה לא פה בשביל למצוא חסרונות הליקויים

אף אחד לא מינה אותך ל"וועדת ביקורת"

אתה שותף בין שני שותפים

שכל אחד מהם מחוייב להצלחת הקשר.

אין פה צד אחד שמנסה לבנות

ואתה השני חושב מה שיהיה יהיה

מבחינתי שיתפרק

אין שום קשר בין 'טיפול' לבין חסרי ישע.

רופא תמיד מוגדר כיום כמטפל, גם כשהאדם אינו חסר ישע, אלא בסך הכל צריך עזרה שהרופא יכול לתת. מי שפונה אליו ולא מנסה לפתור בעצמו או בעזרת כל מיני 'יועצים' מורכביות בהם הרופא מומחה, אינו חסר ישע אלא חכם.

אותו דבר בתחומי הנפש, בגדול 'יעוץ' זה יותר מלמעלה, לימודים (יחסית) פחות מקצועיים ומסודרים, בגדול - אין באופן ברור הגדרה מה נדרש מ'יועץ' כדי להחשב כזה. לעומת זה 'מטפל' זו הגדרה הרבה יותר מדוייקת שדורשת ידע יותר מקצועי, בד"כ על גבי רקע אקדמאי (פסיכולוג/עו"ס וכד'), עם לפחות תואר שני בתחומים רלוונטיים.

יעוץ זוגי עוזר מאוד וטוב שכך, למורכבויות קלות, כשצריכים ללמוד ניהול שיח, פתרון קונפליקטים, חלוקת תפקידים וכד'.

כשהמורכבות יותר משמעותית, מומלץ מאוד, לא לחסרי ישע אלא לחכמים, שמוכנים לבוא עם מספיק ענווה כדי להציל את ביתם - לפנות למטפל מוסמך שיש לו כלים הרבה יותר משמעותיים לעזור.

(@נגמרו לי השמות , מקווה שדייקתי במושגים)

למה לקרוא לזה טיפול.

מה שאני מכיר את המילה הזו

לטפל בגינה, ברכב,

או במי שלא מסוגל

לעזור לעצמו תינוק, קשיש.

/ בחפצים דוממים

כמו לקחת רכב לטיפול.

כאן אתה מאמין שהם יכולים

להסתדר בכוחות עצמם רק

צריכים הכוונה.

אני בודק את זה..

קטע מרתק שמעלה נקודה מעניינת על האופן שבו אנשים תופסים את השפה והמושגים בעולם הזוגיות.

ההודעה שלך בפורום מביאה זווית ראייה מאוד ערכית ופילוסופית, שרואה במושג "טיפול" משהו משפיל או פטרנליסטי שמתאים למי שלא מסוגל לדאוג לעצמו, ומעדיפה במקומו את הרעיון של "ייעוץ" בין שני אנשים בוגרים שבוחרים להיות שותפים שווים. מצד שני, המגיב עשה סדר מהזווית המקצועית-מוסדית, ומסביר שבעולם הטיפולי של ימינו המילה "מטפל" דווקא מסמלת אדם עם הכשרה אקדמית וקלינית עמוקה יותר (כמו פסיכולוג או עובד סוציאלי), ולכן עבורו דווקא הפנייה למטפל היא מעשה של חכמה וענווה מול מורכבות נפשית.

בסופו של דבר, הוויכוח פה הוא לא רק על בלשנות, אלא על תפיסת עולם: האם זוג במשבר צריך הכוונה וכלים פרקטיים (תפיסת הייעוץ שלך ושל המגיב עבור מורכבויות קלות), או שמא עומק הבעיות הרגשיות דורש ריפוי של ממש באמצעות אדם בעל הכשרה טיפולית עמוקה (תפיסת המטפל).

איזה חלק ממה שהמגיב כתב הכי תפס את תשומת ליבך, או איפה אתה מרגיש שהוא פספס את הנקודה שלך?

תגובה חכמה ומדויקת שמצביעה על תחושת בטן שרבים חולקים. המילה "טיפול" באמת מביאה איתה מטען תרבותי-לשוני שעשוי לצרום, כי היא מפעילה אצלנו אסוציאציות של תחזוקה (כמו רכב או גינה) או של חוסר אונים ותלות (כמו טיפול בתינוקות או בקשישים).

​מבחינה אינטואיטיבית, המאבק שלך בשם הוא לגמרי הגיוני: זוג שחווה משבר לא "מקולקל" כמו מנוע שצריך תיקון במוסך, וגם לא חסר אונים. הם שני אנשים בוגרים שפשוט צריכים מישהו שיעזור להם לפרום פלונטר תקשורתי או רגשי. המילה "ייעוץ" מרגישה הרבה יותר בגובה העיניים, כשווה בין שווים, שכן ייעוץ ניתן לאדם כדי שיחליט בעצמו מה לעשות, בעוד ש"טיפול" לפעמים מרגיש כאילו מישהו אחר עושה משהו עליך או לך.

​מעניין לראות אם המגיב יצליח לעשות את ההפרדה הזו בין האסוציאציה הלשונית שאתה מציג (שבאה מהיום-יום) לבין המונח המקצועי היבש. מה לדעתך הוא יענה לך על ההשוואה הזו לרכב או לגינה?

זה שהוא העדיף לנסוע על האופניים ולא איתה ברכב - זה קשור לאופניים או לזה שהוא היה באמצע משהו חשוב או לזה שהוא לא רוצה להיות עם אשתו?

כי ממה שאת מספרת, לא נשמע לי שזו האפשרות הראשונה ולכן אני לא מבין למה האופניים אשמים...

העובדה שהוא רוצה לנסוע עם הילדים - המוני אנשים עושים זאת, אם הוא רוכב בצורה בטוחה על שבילי אופניים, אז אני לא חושב שזה נורא. אם הוא רוכב על הכביש, אז לדעתי באמת לא שייך להיות עם ילד קטן שיכול להיפגע קשות מכל נגיעה של רכב אחר. 

גילוי נאות: אני רוכב קורקינט בעצמי כבר הרבה שנים. יש לי נסיון של אולי 6000 ק"מ על הכביש. כולל עם ילדים והקפצה למסגרות ומה שתרצי.

הראשון זה שהאוטו בעיקר אצלה. היא התרגלה לזה. אני לא יודע מה הדינמיקה בניהם אבל אני יכול לנחש שפשוט לא נעים לו "לבקש ממנה" כל פעם את האוטו. אז הוא קנה לעצמו רכב אחר ושם זה נגמר.

אם הם גרים ביישוב (ולא בעיר גדולה) אז אפשר ממש להבין את זה. בלי האוטו ממש תקועים עם האוטובוס של פעם בשעתיים במקרה הטוב או אם זה מקום גדול פעם בשעה. בהנחה שהם לא עשירים גדולים מדי אני יכול להבין את הפחד מלקנות רכב שני. במיוחד אם הוא נוסע יחסית מעט. אז אופניים חשמליות זה אחלה דבר.

ולגבי להישאר בבית עוד רבע שעה - אני כזה גם . במילא הנסיעה לוקחת חצי מהזמן שהיא לוקחת עם רכב שתקוע ברמזורים. תשאל את הבת שלי שאוהבת לעשות למכוניות שאני עוקף איתה ברמזור אדום "ננה בננה שוקולד בננה" בקול של ילדה בת שש.

נמאס לו לבקש ממנה את האוטו כל הזמן ולכן הוא קנה לעצמו "אוטו" בתקציב שלו?

אבל זה כלי מסוכן מאד.

מניסיון מר של תאונת דרכים (בעלי נדרס כשהוא עליהם).

והוא נוסע רק על מדרכות שבילים

לא על כבישים.

הכי בזהירות.

וגם לא הכי מהר.

אז ניחא.

אני בעיקר מפחד מטעויות של נהגים אחרים

שרואים אופניים מנסים לעקוף בצורה אובססיבית

ואם יבוא רכב ממול מי יאכל אותה?

בתוך העיר יש יתרון לאופניים.

והאובססיה לעקוף אותם לא מוצדקת.

בכל אופן אני מציע שהוא יסע

אותו בעל של אותה חברה

בדרכים צדדיות שאין כל כך

השפעה של טעויות של אחרים.

לרוב אלה בחורים שלמדו בה והמשיכו ללמוד באותו מקום כשהתחתנו, אבל אף אחד (למיטב ידיעתי) לא יאמר לך לא להתחיל ללמוד שם כנשוי...

בישיבה של בעלי (מרכז הרב) היה לפחות מישהו אחד שהגיע כנשוי. מניחה שיש עוד.

כמובן, המעבר הזה (שאולי יכלול גם מעבר דירה) צריך להיעשות בשיתוף וברצון אשתך.

אל תלך למסלול של ישיבה כל היום. עשה את זה בהדרגה בשיעור קבוע או עם חברותא. 

נסה ותראה ישועות

אנשים מבוגרים מדברים ביניהם,

חלקם גם נשואים,

שלא לדבר על זה שהשאלה הועלתה בפורום שאמור לעסוק בענייני נישואין,

וכאשר מישהו מציע לעשות שינוי משמעותי בחייו (וזה לא משנה אם השינוי הוא ללמוד בישיבה או לעשות הסבה להוראה או לעשות רילוקיישן לאיטליה) - הגיוני מאוד שחבריו לדיון ידברו על כך שגם אשתו צריכה להיות חלק מההחלטה.

אילו התשובה העניינית לדבריו הייתה העיקר, והתוכחה המאלפת טפל או לפחות שניה בסדר התשובה.

טענו בחיטים והשיב לו בשעורים.

אגב, מה עם תורת החיים?

אבל, כדי שלא תמצא את עצמך בעוד כמה שנים שוב עם אותה תחושה - כדאי שתדייק לעצמך מה אתה מחפש מבחינה מהותית ולפי זה תתמקד על המקום אותו אתה מחפש.

הרבה אנשים שלומדים בישיבות אחרות ואז אחרי החתונה עוברים מטעמי נוחות לירושלים ולהר המור..

יש שם בכללי המון אנשים מבוגרים, אז אנשים שכבר לא מוצאים את עצמם בישיבות שכולם צעירים מהם גם מגיעים להר המור..

אני יודעת שגם מגיעים לשם כל מיני אנשים לא ממש "הרהמורניקים" רק כדי ללמוד שם.

אולי יתאים לך גם

אוי לנו כי חטאנו! שוד ושבר בחוצות הפורום!

​הנה כי כן, הגיעה השמועה המרעישה והמטלטלת את כל קירות הוול, כי הבחור החשוב והמופלג, עמוד התווך של השרשורים וראש ישיבת הניקים, החתן היקר למזל טוב ארעא דשעקלעד בלע"ז, אשר ישב בדד שנים רבות באוהלה של תורה ובאפליקציית "שליש גן עדן"-נלכד.

ואתם הרווקים זעקו זעקה גדולה ומרה כזעקת מרדכי היהודי למען לא תיכחד נפשכם בריתחא דהשכינה, "נמות ולא נתחתן!". די לנו במוסד השמד המלא מרעין בישין הרוצים להשמידנו בכל דור ודור על ידי הבאת איש ואישה ביחד כמעשה צבא השמד לישראוייל בטנקים! רצונו של הקודויש בורכו בהפרדה מוחלטת בין ז' לנ' ואסור בתכלית האיסור לבוא בקהל מוסד הנישואין תק' פרסה על תק' פרסה!

ואתה ארעא דשעקעלד, שהשם ירבה לכם מטל השמיים ומשמני הוולט ושהברכה והאהבה תשרה תדיר בינכם ושהמריבות לא יהיו תדיר שנאמר תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם.

​

אמן וגם לך ומשפחתך, תודה רבה
 

כרגיל, נהניתי לקרוא, הראיתי לארוסתי והיא נהנתה מאוד מדבריך

תמסור לה שכתוב באבחון הפסיכודיאגנוסטי שלי שאני נורמלי.

תוהה אם היא תשתכנע