כואב לי שאומרים לי "את יודעת? חבצלת חזרה לעבודה רק כשהבת שלה הייתה בת 18"
כן, זה כואב.
אתן חושבות שרציתי? שלא הייתי מעדיפה להישאר בכיף בבית ובלי דאגות?
בלי לחשוב כל הזמן מעניין מה הוא עושה עכשיו בגן ואיך מתייחסים אליו ואיך הוא אוכל ואם מחממים לו נכון את החלב ואם מקפידים על הטמפרטורה ומאכילים בצורה תומכת הנקה ואם הוא שמח שם ואם הוא משחק ונהנה.
בלי להצטרך לחשוב כל לילה לפני שאני נרדמת אם שאבתי מספיק חלב ולבכות רק מהמחשבה שאולי זה לא יספיק...
תאמיני לי, גם אני הייתי רוצה להישאר עם התינוק שלי בבית ולחבק חזק כל יום.
השאלות שלך פשוט כואבות


