סרטון חשוב

גרמת לי לשקול

כך היה כשהוצאתי רשיון נשק (לפני שנים רבות).

אגב, היה כתוב שם שאישור של רופא-משפחה על הטופס הירוק של כשירות לנהיגה - גם מספיק בשביל זה.

ככל שיהיו יותר אנשים טובים עם נשק, אז אחוז הרעים מכלל מחזיקי הנשק יהיה נמוך יותר, ויהיה לרעים יותר קשה לבצע פשעים עם הנשק שלהם.

אגב,

כשיש נשק חוקי שבעזרתו אנשים רוצחים - זה בדרך כלל מאבטחים, ולא אנשים שהוציאו רישיון פרטי.

בשיקגו שבה חוקי נשק מוחמרים יש המון פשעים ועבריינות- החוקים הללו משפיעים רק על האזרחים שומרי החוק.
יש הבדל שהרבה לא עושים מחוסר ידע ובורות הוא בין רשיון נשק פרטי לרשיון נשק ארגוני
עם נשקים פרטיים התאבדו עם היום 3 אנשים. זה כמובן נורא ואיום אבל אלו אחוזים מזעריים
בכל יומיים בישראל מתאבד גבר גרוש- אז אולי גם נוציא חוק שאסור להתגרש??
שלא לדבר על מה שהולך בכבישים, שם זה בכלל טירוף...

מי שח"ו רוצה לפגוע בעצמו לא צריך אקדח בשביל זה.

אני גר כבר שנים רבות "בשטחים", ומעולם לא נתקלתי בסיטואציה כזאת...

זהו השיקול העיקרי שמוביל אותי לא להשקיע כסף וזמן בהחזקת נשק.

ואני מדבר על תאונה שהסתיימה בלי שום פגיעה רצינית, אבל אילו לא הייתי חגור - כנראה הייתי עף מהרכב וכו'.

ולגבי אור ירוק - אני חושב שכל אחד שעובר בלי רמזורים יצא לו לחוות בחייו כמה פעמים "כמעט תאונה".

בקיצור: הסטטיסטיקה לגבי תאונות דרכים מראה בצורה מובהקת שכדאי להיזהר, ואילו הסטטיסטיקה לגבי פיגועים אומרת שכמעט אין סיכוי שאפעיל את הנשק, ולכן אני סבור שזה מיותר לרכוש נשק.

(בעבר הרחוק היה לי נשק, וגם אז לא השתמשתי בו מעולם - מלבד לאימונים וכדומה).

לא אמרתי ''אם עד היום זה לא קרה לי סימן שאין סכנה''.

התכוונתי לומר ''אם עד היום זה לא קרה לי סימן שהסיכוי לסכנה הוא נמוך מאוד".

ואם הסיכון נמוך מאוד - אז למה שווה לי להשקיע?!

כמו שאינך הולך כל יום כל היום עם אפוד-קרמי פן יבוא מחבל וכדו'...

כמעט כל אדם עובר בחייו כמה תאונות-קלות שבהן החגורה שומרת עליו.

ביטוח חיים - אכן נראה לי שזה מיותר!

שמי שמשתמש בנשק כדי להגן אח'כ לוקחים לו את הנשק וחוקרים אותו..

ממש מטופש, וזה יכול לגרום לאנשים כבר לא להשתמש בנשק שלהם כדי שלא יעשו להם משהו אח'כ... 

זה פשוט מתסכל אותי שהמצב שאח'כ יכולים להאשים למה השתמשו בו...

מה עדיף? למות על קידוש השם עם לוויה וטקסים או להירקב בכלא כמו עבריין?

עליך הורגנו על היום..

הפתרון הסופי הוא לברוח מהמדינה האנטישמית הזאת.

אין לה שום עתיד או זכות קיום.
הגיע הזמן להתפכח, גם אם באיחור.

עם אנטישמיות גווית אני יכול להתמודד
לא עם אנטישמיות יהודית בתוך מדינת היהודים עאלק.

טרול משעשע...

עד מתי דמינו הפקר??

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל