היה לנו שבוע מאוד מאתגר ועמוס,
לא משנה בדיוק הפרטים.
בעלי התעצבן על הבלאגן בבית ביום שישי.
נכון שהבית הגיע למצב כאוטי כבר, ואני הייתי רוב הזמן בבית,
אבל אלו היו נסיבות מוצדקות, ועצבן אותי שהוא כעס על זה והעביר ביקורת בצורה ממש לא נעימה.
אז התעצבנתי עליו, פשוט צעקתי עליו ולא הצלחתי להפסיק, מול הילדים, למרות שהוא ביקש ממני להפסיק לצעוק עליו.
פשוט לא הצלחתי, כי זה כבר היה יותר מידי.
ומאז הוא לא מדבר איתי.
ברמה שהוא לא מוכן להגיד לי מה השעה
או האם הוא הביא לילד תרופה, כדי שאדע אם אני יכולה להביא לו עוד מנה (צריכה לחלץ את זה ממנו בניחושים).
או מתעקש לשים לילד משחה לבד, בלי שאני אחזיר אותו, אפילו שזה יותר מסובך.
קיצור, זה רק מערער אותי יותר, וזה מחרפן אותי. אני יכולה לשאול אותו משהו ליד הילדים, והוא פשוט לא עונה. אם אני חייבת, אני מתקשרת איתו בעזרת הילדים, למרות שזה נראה לי ממש גרוע.
אין לי מושג מתי זה יעבור לו, וזה מחרפן אותי לחלוטין.
מרגיש לי כמו חציית גבול וזה ממש לא משהו שהוא אמור לעשות.
גם ככל שהוא מתעקש ושותק, זה רק מערער אותי יותר.
הילד שלנו חולה, יכול להיות שהוא יישאר מחר בבית, והוא לא מוכן להגיד לי אם הוא מצא בייביסיטר או לא (זה התפקיד שלו).
אני יודעת שגם לצעוק עליו זו סוג של חציית גבול, לא זוכרת מתי פעם אחרונה זה קרה.
בא לי לצרוח מתסכול, ואין לי מושג מה לעשות
לא משנה בדיוק הפרטים.
בעלי התעצבן על הבלאגן בבית ביום שישי.
נכון שהבית הגיע למצב כאוטי כבר, ואני הייתי רוב הזמן בבית,
אבל אלו היו נסיבות מוצדקות, ועצבן אותי שהוא כעס על זה והעביר ביקורת בצורה ממש לא נעימה.
אז התעצבנתי עליו, פשוט צעקתי עליו ולא הצלחתי להפסיק, מול הילדים, למרות שהוא ביקש ממני להפסיק לצעוק עליו.
פשוט לא הצלחתי, כי זה כבר היה יותר מידי.
ומאז הוא לא מדבר איתי.
ברמה שהוא לא מוכן להגיד לי מה השעה
או האם הוא הביא לילד תרופה, כדי שאדע אם אני יכולה להביא לו עוד מנה (צריכה לחלץ את זה ממנו בניחושים).
או מתעקש לשים לילד משחה לבד, בלי שאני אחזיר אותו, אפילו שזה יותר מסובך.
קיצור, זה רק מערער אותי יותר, וזה מחרפן אותי. אני יכולה לשאול אותו משהו ליד הילדים, והוא פשוט לא עונה. אם אני חייבת, אני מתקשרת איתו בעזרת הילדים, למרות שזה נראה לי ממש גרוע.
אין לי מושג מתי זה יעבור לו, וזה מחרפן אותי לחלוטין.
מרגיש לי כמו חציית גבול וזה ממש לא משהו שהוא אמור לעשות.
גם ככל שהוא מתעקש ושותק, זה רק מערער אותי יותר.
הילד שלנו חולה, יכול להיות שהוא יישאר מחר בבית, והוא לא מוכן להגיד לי אם הוא מצא בייביסיטר או לא (זה התפקיד שלו).
אני יודעת שגם לצעוק עליו זו סוג של חציית גבול, לא זוכרת מתי פעם אחרונה זה קרה.
בא לי לצרוח מתסכול, ואין לי מושג מה לעשות
)