כולנו כאן מרגישים הרבה יותר חופשי להביע את עצמנו מאשר בחיים האמיתיים
ויתכן שחלק מאיתנו כאן נתפסים כX בעוד שבפועל בחיים האמיתיים אנחנו לגמרי שונים
כמה לדעתכם האופי של הניק שלכם כאן
שונה ממי שאתם ביומיום?
גילוי נאות
אני בחור מופנם, לכן בהרבה מצבים אנשים לא יודעים כל כך איך לגשת אליי
אבל אלו שכן מכירים אותי בצורה טובה יודעים שיש לי המון חוש הומור, בשילוב עם עומק ושאני טיפטיפה משוגע (:
אז הייתי אומר שהפורום הזה כן מוציא ממני בקלות יותר את מי שאני באמת
בת אדם נשמע כמו איזה קללה חח
גמאני לא אוהב מחלוקות
אבל קרו לי הרבה פעמים שהתווכחו אתי
ואני כזה סוג של נתתי להם כי לומר את המילה שלהם
ופחות נכנסתי ליכוח כי אני ממש לא אוהב
וגם כי במציאות יותר קל לפגוע
כאן יותר שוקלים מילים וגם קשה לי להאמין שמישו נפגע כאן באמת מויכוחים
נראה לך שכאן שוקלים יותר מילים מהמציאות?
להפך, נראה שיש פה איזשהי לגיטמציה להיות מאוד ישירים ובוטים לפעמים, אנשים מגיבים ומתווכחים בצורה שקשה לי להאמין שקיימת במציאות
בוודאי שאפשר לומר בת אדם, הוא נחשב כאב האנושות, וכל האנושות הם צאצאים שלו, גם הבנות. אם את ממש פנימיסטית, את יכולה לומר: "בת חוה"....
(אפשר כמו שהציעו פה לומר "בת אנוש", ואפשר להגיד גם "בת ישראל"(כמו הביטוי: "בת ישראל הכשרה")...).
ואפשר להגיד בן אדם נראה לי גם על בנות....(כי בן אדם זה תיאור כללי כזה, זה לא תיאור ספציפי שמתאר מאיזה מין את בדיוק, כמו להגיד שאת חלק מבני האדם, בני האדם כוללים גם בנות, אז אפשר גם לומר בן אדם על בת...).
ואשריך !
(-:
אני יכולה אפילו כמעט לגמגם מול מוכרים בחנויות.
אבל אם זה אנשים שאני מכירה, (אולי "רגילה" זאת מילה מדויקת יותר) אני מתנהגת פחות או יותר כמו פה, אולי עם קצת פחות ישירות.
אולי כי אין פה ממש את התחושה שמדברים עם אדם זר אז אין את ההבדל.
כי ממה שאני הרגשתי את הרבה פעמים מאוד ישירה ותוקפנית.. (בלי להעליב כמובן)
נראה לי שזה גם המקום שאני צריך לומר סליחה התבטאתי אליך בצורה דיי תקיפה ג"כ שבוע שעבר
בהתחלה כשהייתי פה, הייתי מגיב המון.
עכשיו יותר מרפרף על שרשורים ולא ממש מגיב.
השאלה הזאת ממש חזקה..
מאד הרגשתי פה חופשי, פה גיליתי פעם ראשונה שאני יודע לפעמים לכתוב קצת. ביטאתי את עצמי הרבה יותר בחופשיות בהרבה נושאים, ממה שעושה בחיים הרגילים.
[למרות שאני בחור די 'שמח'..] (מילה קצת מצחיקה, אבל לא מצאתי עכשיו אחת אחרת)
ולכן מאד אכפת לי שלא יהיו פה אנשים שמכירים אותי בחיים הרגילים.\
בהתחלה זה היה מאד מאד אכפת, בעקבות הפורום התחלתי לכתוב לעצמי כל מיני דברים, ומלא זמן לא סיפרתי לאף אחד שאני כותב, ועוד שירים.. זה היה נראה לי ממש מוזר.
לאט לאט התחלתי לספר יותר ולהפתח בנושא הזה, אז פחות היה לי קריטי להראות לאנשים וכו'.
אבל עדיין, לדעתי אם אנשים שאני מכיר מהחיים הרגילים יכנסו לפה, ויראו מי אני, לדעתי אסגור את הניק הזה ואפתח חדש, זה יהרוס לי את כל הנאת הכתיבה האנונימית שלי..
האמת, שאפילו עכשיו, כשכולם פה די אנונימיים, בגלל שנהיו לי פה קצת חברים, פתחתי פצל''ש בעיקר בשביל כתיבה..
סליחה אם כתבתי ארוך וקצת מבולבל.
הולך ברחוב, סבא חביב פונה אלי, מסמן לי עם היד להוריד את האוזניות, מחייך ואומר "המעלית לא עובדת" .. אוקי אדוני המעלית לא עובדת, איך זה קשור אלי?
אמרתי לו אוקי מה…
אחרי שניות ארוכות הוא מפנה אותי לקופסת קרטון, תעזור לי לעלות את זה? אני ואתה ניקח ביחד. אמרתי לו עזוב תן לי לראות אם זה כבד כמו שאתה אומר.. בדקתי , כבד אבל לא ברמה שאי אפשר להרים. קיצר מפה לשם נופל לי האסימון ש- לך תדע כמה קומות זה. נכנסנו לבנין הורדתי את הקופסה על המדרגה הראשונה , הוא: אמרתי לך שזה כבד בוא אני אעזור לך. נשמה , אני רק מכבה את האוזניות הכל טוב. המשכתי לאחר שהוא אמר שיש 4 קומות, לא אשקר שהתנשפתי כי אני לא בכושר, אבל משמיים זימנו מצווה לפני ראש השנה , כל השנה כלום. מדהים איך מזכים אדם משמיים לעזור פתאום, לא יודע, זה לא יכול להיות מקרה.
קיצור אנשים: דברו ותפסיקו לגמגם ולדבר בלחש. תודה
עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄
מצווה שניה.
סתם שאלה שעלתה לי הרגע.
טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼♂️
חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …
🤡
אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח
שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום
כאשר יש תחושת אבל על אדם שהלך לעולמו,
למרות שהוא לא קרוב משפחה,
ולא חבר קרוב,
ולא בוס,
אלא ''רק'' מנחה ומנטור.
מי שבהרבה מובנים הביאה אותי עד הלום,
ומי שמיליוני בני אדם חייבים לה את חייהם בלי שהם בכלל יודעים.
נוחי בשלום,
פרופסור עדה יונת.
אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...
היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.
היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.
יהי זכרה ברוך.
לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית
בפועל היתה רק אחת
לא היו גונבים ממנה את הגילוי
אמר לו פפוס מי הביאך לכאן אמר ליה אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים
מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב
החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.
בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.
אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.
הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל
קטן מידי.
תעבור למצב מחשב
ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה
החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.
עכשיו הכל מובן.
