לי היתה הפלה אחת, בשבוע 6 

1. אז ידעתי שאני בהריון כי הרגשתי. עוד לפני האיחור. פשוט משו מבפנוכו אמר לי...

היו לי גם כאבים בחזה, הוא נהיה ממששששש קשה ורגיש כמה ימים לפני האיחור וזה לא עבר...

2. עשיתי בדיקה ניראלי אחרי שבוע איחור וכן, היה אמין.

3. זה היה 2 מחזורים (לא כולל זה שתמיד מקבלים מיד אחרי החתונה) אבל בערך 4 חודשים כי המחזור שלי מאחר לו להנאתו באופן כמעט קבוע😅

ועכשיו תודה לה’ ובחסדיו אני בהריון שוב, שבוע 18

1. אותם תסמינים בדיוק. כאבים בחזה והרגשה. הרגשה הרגשתית ביותר.

2. 4 ימים איחור, אמין.

3. זה היה 2 מחזורים אחרי ההפלה.

אני בהתחלה לא הייתי לחוצה, כילו, מאוד רציתי אבל הייתי ברוגע. הלחץ הגיע אחרי ההפלה ומה שעזר לי זה לנסוע לנופש (במקרה שלי לטוס לאנגליה לאחותי) בלי בעלי, לבד, בזמן של המקווה.

ואז ידעתי שכנראה זה לא יתפוס וגם ככה לא היינו יחד בלילה של המקווה אז ההפסק וה7 נקיים היו לי יותר בנחת וכשיצאתי מהטבילה באיזה שהו מקום אמרתי לה’ שאני סומכת עליו שבזמן זה יבוא.

באותה פעם חסרת סיכוי ה’ זיכה אותנו בנשמה הזו

הישועה מגיעה בדיוק בזמן שנכון לכל אחד, זה קשה לחשוב על זה אבל זה כל כך נכון... 

את כנראה מלאך אם את עצמך לא צועקת וזה מביך אותך לשמוע שהשכנות כן.. אבל רובינו כנראה צועקות מידי פעפ ואומרות דברים מתוך לחץ.. 

זה נשמע שמידי פעם את שומעת אמהות כועסות וזה לא נשמע משהו קיצוני ..

רוב האנשים לפעמים נופלים בכעס ובצעקות ..

שוב, אם מדובר על משהו נורמלי ולא קיצוני שאז כן לא אמורים להתעלם.

אני אישית הייתי מאוד מובכת אם שכנה שלי הייתה פונה אליי בהצעת עזרה כזו .

כן הייתי מנסה לעזור אם יש סיטואציה שאתן לדוגמא בחוץ יחד ואת רואה שהחברה קצת בעומס אז אפשר להציע לה לשמור כמה דקות על הילדים שתעשה לעצמה לשתות/תאכל בנחת או אם את פנויה וזה בכיף ליותר זמן שתנוח

כאן את לא "תופסת" את החברה בנפילה שלה וזה יכול להתפרש בצורה יותר חברית.

אבל אם את רואה שמישהי במצוקה ויש לךאיך לעזור בלי להסגיר (נגיד להזמין את הילדים אלייך מדי פעם אחהצ להקל על עומס, או אם הם במילואים/אחרי לידה וכד'אז לשלוח ארוחות) - זה מבורך

את אף פעם לא כועסת על בעלך ועל הילדים?

תמיד מדברת בנחת?

אף פעם לא צורחת עליהם שיכבו את הטלוויזיה? יכנסו למקלחת? יאספו את הצעצועים?

שומעים, אז מה.

אם זו לא אלימות או לא משהו חריג באופן מיוחד.

ממשיכים הלאה. 

התכוונתי שלדעתי הן לא צריכות עזרה, כמו שאת לא צריכה עזרה.

אף פעם לא שמעת את עצמך מהצד.

אולי מהצד את נשמעת לא כמו שאת חושבת.

ואני גם לא נשמעת כמו שאני מדמיינת.

פעם שמעתי שכנה צועקת לבעלה שהיא לא טובלת יותר.

קצת דאגתי, אבל בינתיים נולדה לה תינוקת, אז כנראה הכל טוב 😄

לעזור לאנשים כועסים ולחוצים

רק הם יכולים לעזור לעצמם

אם מישהו צריך להיות מובך זה מי שצעק ולא מי ששמע 

קורה לכולנו שאומרות דברים מתוך לחץ
ושצועקות פתאום.
לא?
אנושי לגמרי...ברור שצריך עבודת המידות, אבל יש נפילות.

כל עוד הן בריאות בנפשן ורגילות, בטוחה שזה מציק להן והן עובדות על זה כפי יכולתן.
לא שמעתי על אמא שאיננה צועקת, או על אמא שלא אומרת דברים מתוך לחץ.

את לא צועקת אף פעם?
יפה שכואב לך את כנראה מאוד רגישה, אבל אין מה לעשות עם זה...

כאילו כשאני בלחץ עם כל הילדים בבוקר, שכנה עם חיוך ברוגע ומילים של: את רוצה עזרה?
יכולה עוד יותר לעצבן אותי...חחח

מה שכן אפשר בנחת אם את רואה את השכנה, ובאמת רוצה לעזור לה, למשל להציע לקחת את הילד להסעה בבוקר.
או להיות רגע עם התינוק בידיים כשהיא מארגנת את הגדולים יותר.
בסוף מה שיוצר לחץ וצעקות זה העומס, אם רלוונטי לך להוריד להן בעומס זה באמת עזרה. אבל מן הסתם יש לך את העומס של החיים שלך.

לא לשפוט

ובטח ובטח לא להתערב

מסייגת כמובן שאם ישנם סימנים לאלימות מכל סוג צריך וחשוב לדווח

החיים לא שוויוניים

אז אין מה לצפות לשוויון

עזרה מאחרים זו פריווילגיה

אז אני לא מצפה לעזרה

אלא דואגת לה בעצמי

(גם בעלי נוסע ותכננתי עזרה לפרטי פרטים למרות שאין פה באמת הרבה עבודה

ובכללי לא מצפה מאף אחד לשום עזרה)

יש איזה חוקר סוציולוגיה אחד בשם דן אריאלי שהוציא הרבה ספרים על פסיכולוגיה התנהגותית או משהו כזה, והוא מדבר על זה שאנחנו משווים את עצמנו בעיקר בעיקר לסביבה שלנו. ולמרבה ההפתעה הוא ממליץ להקיף את עצמנו באנשים שהם "פחות".. פחות חכמים, פחות עשירים, פחות מצליחים.. כדי שלא נרגיש כל הזמן הטיפשים/העניים/הגרועים.

לא יודעת מה אני חושבת על ההמלצה הזאת באופן כללי, אבל נשמע שסביב הקשר עם חמותך והגיסות אולי שווה לנסות את האסטרטגיה הזאת, בחינת מה שלא יודעים לא כואב. הרי עד עכשיו התארגנת והרגשת שאת מאפשרת ומצליחה וזה יהיה קשה אבל אפשרי, ופתאום לראות מישהי קרובה באותה סיטואציה שאפילו לא מנסה להתמודד זה ממש מרפה את הידיים וגורם לזה להרגיש סיטואציה בלתי אפשרית.

לא יודעת אם בעלך מדבר עם חמותך ומספר לך, או שאת מדברת איתה ישירות אבל אולי כדאי סביב תקופות מאתגרות לתת לו לדבר איתה ולבקש שיסנן...

אנחנו כמעט לא בקשר

הזמינה אותנו לשבת הזו ועל הדרך אמרה שתהיה שבת מאוד גדולה כי מתארחים הרבה וגם הגיסה עם הילדים ואז הזכרתי שהוא אמור לטוס (היא יודעת אך לא ידעה תאריך יעד)

עניתי שכל הכבוד שמארחת ועוד מחזירה לה את כל הילדים

אני ממש בוכה מאז

לא מעניין אותי ישירות שהיא לא עוזרת לי

זה פשוט באמת גרם לי מיד להשוואה וקרע לי את הלב

אמא שלי לא יכולה לעזור מבחינה בריאותית גם שזה מוסיף לקושי

ולא מספיק שהוא טס יש גם הכנות ופגישות כל יום עכשיו בכל שעה אפשרית וכמהה שהוא מנסה לעזור לי זה עדיין קשוח

עכשיו למשל אני נגמרת עם הילדים לבד והתינוק לא יורד מהידיים לרגע 

זה באמת ממש מכאיב לראות את החוסר בשיווין אבל מה ששלך שלך...

בעזרת ה' תעברי את זה בטוב ותקיפי את עצמך במי שעושה לך טוב.

לא אכפת לי שתעזור לה לנצח!

ההשוואה וההבדלים כאן קרעו אותי.. כי אני עם הקושי הענק הזה גם ככה שמנסה להתגבר וחחדטב מה לעשות וכו'

לה לא קשה לשלוח בעל לטיסה כי היא יודעת שהיא פשוט אורזת

את עצמה עם הילדים והולכת לאמא שלה

וזה כולל שמירה על הילדים אם צריך אחה"צ,עזרה כל אחה"צ , פיזור ולקיחת הילדים מהגנים ובתי ספר, הכנת סנדוויצ'ים,ארוחות במהלך היום וכמובן שבת. בקיצור פנסיון מלא.

שוב... בכל זמן אחר מפרגנת

אגב זו ממש לא פעם ראשונה ובעלה טס מלאאאא

מקריאה מבחוץ נראה שפשוט כואב לך החוסר שלך והשיתוף מול חמותך לא בדיוק מועיל כי זה מנכיח אותו מאוד

תרשי לעצמך לכאוב את זה. את התחושה של הבדידות בקושי. זה באמת כואב. את זה שאת מתמודדת לבד.

ועם זאת, תחיי את חייך ותצאי מהמצב הקורבני. נכון קשה לשמוע את זה כרגע, אבל אפשר גם וגם. אפשר גם לכאוב את החוסר וגם להתמלא בכוחות שהשם שם אותך בסיטואציה הנתונה ושאת יכולה להתמודד איתה. שאת באמת בחרת להקים את השבט שלך, ילד ילד, בידיעה שזה את ובעלך ותמצאי פתרונות שיקלו למרות שהיית רוצה אחרת..

חיבוק♥️

השאלה אם הסבתא ''אשמה'' בזה

אני מנחשת שהבת פשוט מעמידה עובדה ומגיעה, בלי לשאול ולבקש.

ולך זה פחות זורם להתנהג ככה.

היה אפשר לצפות שהסבתא תהיה רגישה יותר להבדלים האלו, אבל כנראה שלא כולם ניחנו ברגישות עד עדי כך

לא מבינה למה את לוקחת את זה כל כך קשה.למה זה צריך לקרוע אותך??

2.גיסתך זו הבת שלה.מניחה שהן בקשר.יותר קל לארח בת שבוע מאשר כלה שבכלל לא בקשר איתה.מאוד מאוד הגיוני.

3.קחי אויר.תחשבי על נשות המילואים ששבועות וחודשים נמצאות לבד.ובנוסף לקושי של הלבד יש חשש שמא יקרה משו לבעל....בעלך טס לשבוע.נראה לי שאת לוקחת יותר מידי בדרמה.

לק"י

וקשה להתווכח עם רגש, כך שאם היא מרגישה קשה עם זה שאין לה עזרה, אין טעם להוכיח אותה על זה.

חלק מהכיף בפורום זה לקבל אמפטיה, גם אם זה "צרות של עשירים" או שישנן צרות גדולות יותר.

(והאמת שלא רק בפורום. גם בחיים).

זה נכון מה שאת אומרת.יש גם צרות של עשירים.אבל לפעמים צריך להאיר את העינים ולתת קצת פורפורציות.לא תמיד האמפתיה היא זו ו היא זו שתתן את המענה הנכון.לפעמים דווקא שמעמידים מראה מול האדם שישים לב ממה הוא עושה כזה עינין- זה יכול לעזור. ולא רק העצמה של המיסכנות לכאורה.מה גם שמיד אחריה היה שרשור של אישה שבעלה במילואים שכותבת על הקושי.וגם שרשורים של נשים שהבעלים שלהם התנדבו והן תמכו בכך למרות הקושי והזמן הארוך.ואף אחד לא מתווכח עם רגש, אבל הרגש מביא אותה לבכי בלי סוף, לצרות עיין וכעס על חמותה.בעיני זה דרמטי מידי וצריך להאיר לה.כי בדרך הזו היא פוגעת בסוף בעצמה.וחלילה גם אולי תהוא לידי כעסעל בעלה.

אמפתיה לקושי מגבירה את תחושת המסכנות ורק תביא בעיני לאכזבה והעצמת הקושי.

אם היית מקבלת את העזרה מדי פעם, כל פעם היתה צפייה, תקווה ואכזבה, כאן את מקבלת מסר ברור שאת לא יכולה לסמוך על עזרה חיצונית.

עם כל הקושי, ברגע שמשחררים את הציפייה קל יותר להרים את הראש, להתרכז בדברים שאת יכולה לעשות ולהקל על עצמך, ואחכ לטפוח לעצמך על השכם שעמדת בזה. ולא לשכוח לתכנן פינוק או יציאה בשבילך כשיתאפשר

חיבוק גדול 

אבל חד משמעית הייתי מצפה לאמפתיה מינימלית.

את 2 המקרים האחרים

אבל המקרה הזה מלמד שמסוכן להתפרע בכביש

שאוטובוס עומד יכול לנסוע פתאום ולכן כדאי להיות על המדרכה

אם רוצים להפגין

כדאי לעשות את זה באופן מסודר ומאובטח 

להצדיק רצח זה לעולם לעולם לא יהיה הגיוני

אנחנו יצורים בעלי בחירה ולא חיות 

זה בכוונה תחילה

לא ברור אם זה היה בכוונה

וברור שלא הצדקתי את הפעולה

אלא

אמרתי מה כדאי ללמוד

על הדברים שבשליטתנו

אין לנו שליטה על החלטה/ טעות של אחר

יש לנו שליטה על עצמנו

איפה להיות ואיך להפגין (אם בכלל)

קשה לי לכתוב על המקרה

בגלל שאני חרדית מחד

אבל לא נגד הגיוס מאידך

ואני לא יודעת בדיוק מה אני חושבת על כל ההפגנות האלה 

את תראי מאות (!!!) תגובות של יהודים ששמחים שיש להם פחות פה להאכיל (לשיטתם) ואומרים שאותו ילד זכה לקיים בגופו את המאמר: נמות ולא נתגייס.

יהודים!

ממש אין פה קשר לנהג ערבי.

עוד לפני זה בכל כתבה על הפגנות חרדים תראי תפילות וברכות למותם של חרדים.

יהודים.

אם אנשים היו יכולים לצאת לרחובות ולחלק בקלאוות הם היו עושים את זה גם.

אין לי ספק שאילו היה זה נהג יהודי, היה נוהג אותו הדבר בדיוק ואולי אפילו קודם.

יש ביטוי שאת אולי לא מכירה: דרוס כל דוס.

ויש חילונים שעושים זאת בשמחה.

מה שאני באה להגיד, זה שהחרדים משניאים עצמם על הזולת, בעיקר עקב אי הגיוס והמלחמה, נבחרי הציבור של הציבור הדתי במקום להרגיע את הרוחות עוד מלהיטים אותן, ליברמן ולפיד מחפשים כל הזדמנות לקושש קולות ואלו התוצאות.

שנאה על גבי שנאה.

והשנאה הזה יוצרת אלימות.

ערבי דרס יהודי ועדר יהודים מוחא לו כפיים.

לאן הגענו?

המינימום זה לשתוק.

אין לדעת-

אולי אפילו אם היה זה יהודי שדורס ערבי (כשהוא מוקף המון ערבי מאיים להיכנס לאוטובוס) בדיוק באותה הסיטואציה, כל השמאל היה מזועזע והימין היה מוחא לנהג כפיים ומרים אותו על הכתפיים כמו המעריצים שיש לאלאור עזריה.

וכשלעצמי אני אומרת שאני נגד גיוס של חרדים בכפייה.

וגם נגד ההפגנות.

ובכל מקרה, בכל הפגנה שהיא אני נגד אלימות.

נגד אלימות ממוסדת למשל של שוטרים נגד קפלניסטים ויסמניקים נגד נערות גבעות ושאינה ממוסדת.

שאלתי את צ'ט  gpt והוא טוען שאת צודקת...

מי יודע, אולי עוד יש לנו תקווה

רק לאחרונה טוויטר עדכנו גירסא שבה אפשר לראות את ארץ המקור של הניק

אנשים שנראים ישראליים לחלוטין, חשבונות אמינים עם תוכן מגוון, שפתאום נחשף שהחשבון שלהם בכלל בארצות אוייב,וזה לא ישראלי ולא יהודי ולא נעליים אלא אוייב שמנסה להשפיע על הדעת קהל פה

זה מלחמה מלחמה

זה מרעיל את הנפש לקרוא טוקבקים ולא ממש משנה מי כתב אותם

וגם הכתבות של ווינט הרבה פעמים לא תורמות לבריאות הנפש 

מייצר גועל נפש של תגובות

שמירת הלשון.שמירת הלשון ועוד פעם שמירת הלשון.

למילים יש כח. 

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו.

אני לא רבנית.אבל בעיני הפשוטות לי זה מאוד ברור- הקב"ה רומז, "אני לא אוהב את המילים האלה".

תכתבו:"עולם התורה בסכנה:... תכתבו: התורה שומרת על ישראל"... לא יודעת.אבל פעם אחר פעם לצעוק באלימות "נמות ולא נתגייס", ו3 מתים בהפגנות בעיני זה ממש מהדהד.

והלב בוכה על הילד הצעיר כל כך.וגם על כל היתומים שאביהם מסר את נפשו במלחמת המצווה כשהוא מגן עם עם ישראל.

מברכות לפני ההדלקה.

כמו שמברכים לפני שאוכלים,

מברכות לפני שטובלות - מה שנקרא "עובר לעשייתן."

אשכנזיות מדליקות ומכסות את העיניים, ואז הן מברכות וכך הן בעצם נהנות מאור הנרות רק לאחר הברכה. 

משום שלשיטתן מי שמברכת על הדלקת נרות שבת בעצם כבר קיבלה שבת ואם תדליק את הנרות תחלל את השבת. 

אז מה שזורם לי משם, לפעמים את כל התפילות ולפעמים רק חלק.

או סתם את התפילה שיש בסידור, אחרי הברכה

או סתם שותקת ואחר כך מבקשת מהלב מה שאני רוצה. 

זו התפילה שאני אומרת:

(אני חושבת שזה הכי נפוץ)

הדלקת נרות שבת – הנוסח המלא

אחרי התפילה הזו אומרת תפילה לשלום חיילי צה"ל וזהו.

לברך את הילדים זה מנהג מאוד יפה, לצערי זה לא במסורת של בעלי אז לא עושים.

דבר ראשון אחרי הברכה אני מתפללת תפילות אישיות על בני ביתי ועל עם ישראל, ואז את הנוסח הרגיל ועוד תפילה על גישול ילדים.

את הילדים אני מברכת ביחד עם בעלי לפני קידוש, קודם בעלי מברך ילד ואז אני. אצל ההורים שלי רק האבא מברך, אבל אני ראיתי פעם באיזה מקום שהתארחתי שגם האמא ברכה ומאוד אהבתי, אז אני גם מברכת, בעיני זה רגע מרגש כל שבוע

אבל תמיד שורף לי בלב שאין לי פניות לעמוד ולהתפלל בנחת אז..

כל כך לא מגיעה להתפלל ביומיום.

אוהבת להתפלל המקווה גם, אבל בלחץ שעוד מישהי תכנס פתאום או לא יודעת מה..

מזל שהפרשת חלה אני עושה כשמתאים לי.

אבל זה גם לא קורה לי אפעם כי אנחנו עמוסים נורא אז מצמצמים באפייה, וגם משתדלים לא לאכול באמצע שבוע

מהרופא). אממה הביטוח נסיעות יקרררר!! ולא כדאי לוותר על זה (מניסיון אישי של גיסתי).

אני טסתי בתחילת ההריון לשבועיים ושילמתי על ביטוח קרוב ל-200 דולר…

מותר עד סוף 35.

משבוע 28 צריך אישור רופא בטווח של 48-72 שעות.

תחפשי לפי החברת טיסה

לאחר 32+6 חברות הביטוח לא מבטחות

ולא הייתי נוסעת ללא ביטוח.

לא אופטלגין

לפחות לא בשליש ראשון, אחר כך אני לא יודעת

יש אוטיזם ובעיות קשב וריכוז

ומנסים להמציא מאיפה זה בא..

ממליצה לכל אישה בהריון לאכול רק דברים טבעיים ישר מהטבע בלי ריסוס בלי צבעי מאכל בלי חומרי טעם וריח בלי הורמונים (העופות וביצים מלאים בהורמונים).. והרשימה עוד ארוכה מאוד..

הכי קל להפיל את זה על כדור כמו אקמול ששנים הוכח כלא מזיק ולא משפיע על כלום

הכל כל מתועש ומלא באלף חומרים אחרים

אין כל כך שליטה על זה

צריך להיות בבקרה ולעשות את ההשתדלות שלנו.

לא פשוט לברוח מכל דבר אולי ושמא 

גם רופאים אומרים שלא כדאי וזה רק כי אין ברירה ..

בתופעות לוואי על הכדור רשומים תופעות לוואי לא הכי...זה לא סוכריה וגם בלי הריון לא כדאי לקחת אותו הרבה ובתדירות. 

והלוואי שהיינו נזהרים במאכלים שאנו מכניסים לפה כמו בתרופות

עם ובלי הריון

אבל בהריון במיוחד

אוכלים במסעדות, אירועים

אתם בודקים מה בדיוק מכניסים לאוכל?? איזה חומרים ערבבו שם??

אולי שמן מטוגן גורם לכל מיני בעיות בעוברים?

דווקא התרופות עברו כל כך הרבה בדיקות מה שלא קורה בהרבה מאוד דברים אחרים שאנו מכניסים לפה ולגוף בלי חשש..

קודם כל באמת יותר מלחיץ לאכול בהריון בחוץ ומכירה אחות שלא ממליצה בכלל.

וגם ניסוי על הריוניות הוא מאוד בעייתי אתית. אז ממש לא בודקים תרופות כמו במקרים שגרתיים.  

יש המון דברים שהרפואה לא יודעת גם על תרופות בטוחות שנוסו לאורך הרבה זמן ונמצאות בשימוש ונחשבות בטוחות.

רק השנה גילו משהו על מנגנון הפעולה של האקמול שבכלל לא ידעו, איך שזה בדיוק משפיע על מערכת העצבים. ומדובר בתרופה שבשימוש כבר עשרות שנים והיא נחשבת הכי קלה ובטוחה ועברה המון ניסויים ובדיקות.

אני הכי בעד רפואה קונבנציונלית, אני בעד תרופות. אבל להגיד שאנחנו יודעים על זה הכל זה פשוט לא נכון. והסיבה שלא הוכיחו שאקמול בעייתי יכולה להיות מאד טכנית, כמו שלא מאשרים בקלות ניסוים על הריוניות, או שהקשר קיים אבל קטן או שאי אפשר לחתום ב100 אחוז שזה לא נובע משילוב של שתי נסיבות שיכולות בקלות להתקיים או כל מיני סיבות אחרות

וכמובן שלגבי אוכל נזהרים יותר בהריון. בטח שבודקים רכיבים ונזהרים מדברים שפחות בריאים בהריון, או שהוכנו בצורה פחות בטוחה. אבל גם לא,מה זה משנה? אם הייתי אוכלת חומוס בהריון אז כדאי לי גם לקחת תרופות שלא מומלצות? זה לא הכל או כלום ואפשר להחליט שמשהו אחד קשה לך מדי בלי לזרוק לפח כל ההמלצות.

גם הסכנות הן שונות,לגבי אוכל אנחנו יודעים בדיוק מה הוא יכול לגרום,רוב המאכלים שבעייתיים בהריון בעייתיים בגלל חיידק ספציפי שיכול להדביק או לא, והמיעוט הוא בגלל חומרים שישפיעו על העובר (כמו עודף ויטמין a או אלכוהול), ובתרופות זה הפוך, אם לקחת תרופה לא מומלצת, זה כמו אלכוהול, החומרים בוודאות עוברים פנימה, וזה גם מרוכז אז ההשפעה שלהם משמעותית יותר.

ועדיין, אקמול נחשב בטוח לשימוש בהריון. לא אומרת שצריך להימנע לגמרי, אבל כן ההמלצות הן לא להגזים עם המינונים ברמה שהיית לוקחת בלי הריון. 

לא מסכימה איתך

אני לא מדברת על הדבקה במחלות דרך האוכל

אני מדברת על השפעת האוכל שאנו מכניסים לגוף לעובר שגדל בתוך הרחם.

אם תרופות מסויימות עוברות שילייה

למה את חושבת שרכיבים מסויימים במאכלים שאנו אוכלות לא עובר שילייה? ומה ההשפעה שלהם על ההתפחות שלו?

קראתי פעם מחקר שאישה שאוכלת תפוח בתחילת ההריון יכולה להשפיע לטובה על בריאות השן של התינוק!

והנה עוד דוגמא, למה אומרים לקחת קוביות שוקולד ולשכב כדי להרגיש תנועות?

אוכל שאנו מכניסות לגוף עובר לעובר!!! גם אם לא הכל, אבל בטח שחלקים ממנו כן.

ומה עם השפעות שליליות של מאכלים מסויימים?

מה אני רוצה להגיד

ברור שלא נתחיל לבדוק מה ההשפעה של כל אוכל לעובר

כי זה לא יגמר לעולם.

צריך פרופורציות בחיים

אסל אם אישה בהריון עם כאב ראש וקשה לה מאוד בגלל זה שתיקח אקמול ותרגיש טוב והכל בסדר. (וכמובן מדברת על כדור פה ושם.. לא בהגזמה ותדירות גבוהה)

והחומרים באוכל משפיעים על התינוק. אבל אנחנו יודעים פחות או יותר איזה חומרים טובים לעובר ואיזה לא, ואנחנו יודעים ממה האוכל עשוי. אוכל, בניגוד לתרופות, לא מורכב ממנגנונים שמשפיעים על המוח או על מערכות בגוף באותו ריכוז ורמה שתרופות עושות את זה (למעט דברים ייחודיים כמו אלכוהול, שבאמת אסור בהריון).

אם את אוכלת תפוח, מה שיעבור לילד זה כמות מסוימת של סוכר, מינרלים וויטמינים שקיימת בתפוח. זה לא ישפיע לו על מערכת העצבים עכשיו. וגם אם זה יחזק לו את העצמות, תצטרכי לאכול הרבה תפוחים כדי שתהיה לזה השפעה משמעותית. זה לא קורה מתפוח אחד.

כן ברור שיש מאכלים שמשפיעים לרעה. בין אם את אוכלת מלא ירקות כתומים ומגבירה את הריכוז של ויטמין a שעובר לעובר, ובין אם תאכלי המון סוכר והגוף שלך לא מייצר מספיק אינסולין, אז זה יפגע בילד. אבל אלה המאכלים יוצאי הדופן, וגם בהם צריך להגיע לכמות משמעותית כדי לפגוע בעובר. יש סיבה טובה שאין מאכלי פלא שאת יכולה לאכול כשאת חולה והופ זה יפתור לך את הבעיה. רוב האוכל לא בנוי ככה, הוא הרבה יותר ממונן מבחינת הריכוז של המרכיבים שלו, ושוב - הוא לא משפיע באופן ממוקד על איזשהי מערכת בגוף.

אבל תרופות עובדות אחרת, הן מיוצרות ספציפית כדי להשפיע באופן מאד מאד מרוכז על איזשהי מערכת בגוף, ולכן מן הסתם אם זה חומרים שעוברים דרך השיליה, הם יהיו בעלי השפעה גבוהה יותר על הילד מאשר מאכל כזה או אחר.

נכון שעל פי המחקרים הידועים לנו, אקמול פה ושם במהלך ההריון ממש לא יפגע בעובר ובטח לא יהיה ה-גורם לאיזשהי שונות נוירולוגית. אבל יש הרבה נשים שאומרות - בטוח זה בטוח, יאללה אני גם אוכלת x, y, z, זה בטח לא יותר גרוע, ומשתמשות באקמול בלי חשבון, ושם גם הרפואה כבר אומרת שיש בעיה.

נראה לי שאנחנו די מסכימות על עצם הענין, רק השאלה היא איך להציג את זה. לדעתי עדיף יותר להזהיר כדי שישימו לב למינונים, אבל רוב הרופאים ממש בגישה שלך ומניחים שהשימוש של אישה ממוצעת הוא תקין ולכן אומרים באופן גורף שאין בעיה 

ואם כבר דיברנו בשרשור השני עם חיסונים -

מי שלא מחסנת בגלל חשש שמא יש לזה תופעות לוואי, לוקחת סיכון משמעותי גם לכיוון השני.

לא לקחת אקמול בגלל חשש כזה - אין פה שום סיכון לכיוון השני. רק חוסר נוחות שלי.

באופן אישי אני אף פעם לא לקחתי אקמול בגלל כאב ראש. לא בהריון ולא בכלל. הפעמים הבודדות שלקחתי אקמול היו כשהיה לי חום מאוד גבוה (כילדה), או כשהיה לי חום והרגשתי גרוע אבל לא יכולתי להרשות לעצמי לא לתפקד בכלל (ערב חג וכדו') אז אחרי האקמול יכולתי קצת לצאת מהמיטה ולעזור קצת לבעלי לתפעל מה שהיה צריך.

אבל בדרך כלל אני מעדיפה לנוח ולתת לגוף שלי לעשות את העבודה ולהתגבר על המחלה לבד. וכשזה רק כאב ראש - אז בדרך כלל הכי עוזר לי שינה טובה. לפעמים גם הרבה שתיה מועילה (לא באופן מיידי), וגם לשכב ולנשום נשימות עמוקות במשך כ-10 דקות לפחות (נשימות ממש ארוכות ואיטיות, כמו שנושמים בצירים) ממש עזר לי כמה פעמים להעלים כאב ראש מציק.

(אולי אני קצת קיצונית בזה. לא כותבת את זה כדי להורות לאחרים לעשות כמוני. אני גדלתי ככה, וזה מרגיש לי נכון עבורי...).

אסור משככים אחרים לפי מה שלי נאמר , אולי היום דברים השתנו.

אופטלגין מותר בשליש שני, ומשבוע 28 אפשר במינון מוגבל ולימים מוגבלים (מפורט לדעתי בכללית)

איבופרופן מותר בשליש ראשון ושני

לא הייתי חוששת ממנה אחת של תרופה.

פעם הבאה תדעי שעדיף אקמול

הרופאת נשים המאוד מקצועית שלי המליצה לי בעצמה עליו בתחילת ההריון הקודם

ואני מהתחום ויודעת גם שזה מותר

שמותר עד שבוע 20

זה משתנה בין דעות

הרופא שלי אומר רק אקמול ואופטלגין כל ההריון

אבל לכל הדעות עד שבוע 20 זה פחות נורא

אתית אסור לערוך מחקר על נשים הרות.

אלא זה מידע מצטבר בידי המכון הטרטולוגי מנשים שלקחו בפועל ומה קרה בפועל.

ככה הסבירו לי כשבררתי על כדורים אחרים בהריון. (כדורים להפרעת קשב)

אז זה שמשהו לא מומלץ לא בהכרח שיש סיכון אלא שפחות נשים נוטלות אותו

אקמול שהוא סופר נפוץ מלא נשים לקחו בהריון והצטבר די מידע שלא נגרם ממנו שום נזק.